דומיין אתר אינטרנט סימן מסחר

פסק דין בית המשפט קבע בפסיקתו כי רישום כתובת אלקטרונית (לשון אחר: "שם מתחם", ובאנגלית "Domain Name") באינטרנט, בדומה לרישום סימן המסחר, מקנה לבעל הכתובת את הזכות הבלעדית והייחודית להשתמש באותה כתובת. שם המתחם מהווה תעודת זהות של החברה כלפי שאר המשתמשים ברשת האינטרנט. "העובדה כי רשת האינטרנט הפכה למוקד עסקים גלובלי, מהווה תמריץ לעסקים רבים לרשום לטובתם כתובות אלקטרוניות באינטרנט. בדומה לשיווק מוצרים באמצעות ערוצי הקניות... מציגים עסקים רבים את מוצריהם לראווה באמצעות הכתובת האלקטרונית שנרשמה על שמם. לכתובת בעלת ערך כלכלי ומסחרי רב, לא פחות מאשר השם הרשום של בית העסק וסימן המסחר הרשום המשרת את בית העסק" (ע' פרידמן, "סימני מסחר באינטרנט, פסיקה ומשפט משווה" (1998) 424). וכפי שנאמר ע"י כב' השו' זפט בת"א 1627/01 מגנטיקס נ' דיסקופי (ישראל) בע"מ (טרם פורסם): "מציאות זו יוצרת דרכי גישה שונות ומגוונות לעסק. הגשמת תכלית החקיקה מחייבת הכרה בכל אחד מאמצעי הקשר האלקטרוני, באמצעותם עסק מקיים קשר עם לקוחות עובדים או סוכנים כ"גישה" לעסק... הואיל ומשנרשם שם דומיין בשמו של אדם לא יוכל אחר לרשום אותו שם דומיין בשמו, ויהא עליו לבחור לעצמו שם דומיין אחר לאתר המיועד לשרת את עסקו. ראובן שרשם שם דומיין כשמו של סימנו המסחרי של שמעון, חסם בפני שמעון את הדרך להקמת אתר שיישא את שם סימן המסחר לפיו מכיר הציבור את עסקו. לקוחות או סוכנים של שמעון יבקשו ליצור עם עסקו קשר באמצעות האינטרנט יתקשו להגיע לאתר, שכן כשיפנו לאתר הנושא את שם הסימון המסחרי של שמעון, יגיעו לאתר של ראובן". סוגית היחס שבין זכות בעל סימן המסחר להשתמש באופן ייחודי ובלעדי בסימנו הרשום לבין הזכות הקיימת לכל אדם לרשום לטובתו כתובת אלקטרונית באינטרנט העסיקה ומעסיקה את עולם המשפט ברחבי העולם, בשנים האחרונות (ראה: ע' פרידמן לעיל, בעמוד 425). "באופן כללי, ניתן לומר כי אחת הבעיות המרכזיות של המערכת המשפטית בהתמודדות עם סכסוכים הקשורים ל - Domain Names וסימני מסחר, היא העובדה שהתפתחות החוק והמשפט מפגרת אחרי ההתפתחות המהירה של הטכנולוגיה" (נ' אסיא, פ' מרטין, א' גולדשטיין, "כתובות באינטרנט כסימני מסחר", שערי משפט א 189). רישומו של סימן מסחר כדין בפנקס סימני המסחר מקנה לבעל הסימן הגנה קניינית אישית בסימן הרשום. שימוש מסחרי בסימן הרשום או בסימן דומה, על-ידי גורם שלא קיבל רשות להשתמש בסימן הרשום, עת השתמש אותו גורם בסימן הרשום לעניין טובין שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר, מהווה הפרה. "תכליתו של ההסדר בעניין הפרת סימני מסחר הינה כפולה: הגנה על הציבור מפני הטעיה, מחד, והגנה על היחיד מפני פגיעה בקניינו ובמוניטין שרכש, מאידך" (ראה: ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה (1997) בע"מ נ' אס. בי. סי. פירסום, שיווק וקידום מכירות בע"מ, פ"ד נה (3) 933, 958- 959; בג"ץ 178/57 ASTRA נ' הרשם הכללי, פ"ד יב 708, 711)." (ע"א 5454/02 טעם טבע (1988) טיבעולי בע"מ נ' אמברוזה סופהרב בע"מ , דינים עליון סג 870). הגדרות המונחים "סימן", "סימן מסחר", "סימן מסחר מוכר היטב" ו-"סימן מסחר רשום" מצויות בסעיף 1 לפקודה. פנקס סימני המסחר מתנהל מכוח סעיף 4 לפקודה, ואילו ההוראות ביחס לכשרותו של סימן לרישום מופיעות בפרק ג' לפקודה. תוצאת רישומו התקף של פלוני כבעל סימן מסחר מזכה אותו, על פי הוראת סעיף 46 לפקודה, בזכות לשימוש ייחודי בסימן המסחר ביחס לטובין שלגביהם נרשם הסימן. כל זאת בכפוף לתנאים ולסייגים שנרשמו בפנקס. כאן המקום לציין כי הגדרת המונח "סימן מסחר מוכר היטב", שונתה לפני כשלוש שנים בעקבות תיקון פקודת סימני המסחר, ובשמו המלא של התיקון: "החוק לתיקון דיני הקניין הרוחני (התאמה להוראות הסכם הטריפס), התש"ס - 1999". תיקון זה שינה את דרישות הדין הישראלי להכרה בסימן מסחר כ"סימן מסחר מוכר היטב". כיום, סימן מסחר מוכר היטב הינו כזה שרכש לעצמו מוניטין רב ומוכח בישראל. עיון בהצעת החוק מעלה כי כדי להגדיר סימן מסחר כ"מוכר היטב" יש להתחשב במידת הכרתו של הסימן בחוגים הרלוונטים, כלומר בחוג הלקוחות אליו מכוון סימן המסחר, כמו-כן במודעות, שהיא תוצאה של מאמצי השיווק של סימן מסחרי. שני האחרונים אינם מהווים רשימה סגורה, וההגדרה מאפשרת להתייחס גם לקריטריונים נוספים בבחינת השאלה האם מדובר בסימן מסחר מוכר היטב (ראה: הצעת החוק לתיקון דיני הקניין הרוחני (התאמה להוראות הסכם הטריפס), התש"ס - 1999). מחשבים ואינטרנטסימן מסחרידיני אינטרנט