פסק דין האם נפגע תאונת דרכים יכול וזכאי לקבל גם פיצוי בתביעת רשלנות רפואית ו/או רשלנות מעביד? הקדמה עובדתית: התובע נפגע ביום 8/3/91 בתאונת דרכים שאירעה במסגרת עבודתו, ובגין נזקי גופו הקשים קיבל פיצוי לפי חוק הפלת"ד, בסך -.1,419,115 ₪, במסגרת תביעה שהגיש לבית המשפט המחוזי בנצרת. התאונה אירעה כשרכב נסע ומשך כבל שגרם לנפילת סולם עליו עמד התובע בעת עבודתו. התובע ניצב שוב בפנינו בתביעתו זו - שהוגשה תחילה לבית המשפט המחוזי והועברה אח"כ לבית משפט זה - ובה הוא שב ועותר לפיצויים נוספים מהנתבעים מס' 1-4, בטענו כי הם כשלו ורשלו בטיפולים הרפואיים שטיפלו בו אחרי פציעתו בתאונת הדרכים הנ"ל, ומהנתבעים מס' 5 ו-6, בטענו כי לא פעלו כפי שמעביד סביר היה אמור לנהוג, כדי למנוע את התאונה והנזק. השאלה במחלוקת: האם נפגע תאונת דרכים יכול וזכאי לקבל פיצוי נוסף מעבר לפיצוי שלפי חוק הפלת"ד, בסמכו על עוולת הרשלנות (רשלנות רפואית ו/או רשלנות מעביד)? הערה לפני הכרעה: מההתפתחויות בתיק נראה בעיני שהתובע ניסה להעלים במסגרת תביעתו זו את עובדת היות התאונה הנ"ל תאונת דרכים במובן חוק הפלת"ד, ורק לאחרונה - במעורבות פעילה של בית המשפט - נאלץ התובע, או ליתר דיוק: בא כוחו, לגלות עובדה זו, במסגרת הדיון שהתקיים בפני ביום 23/3/03. משנתגלה דבר, עתרו הנתבעים בבש"א 2616/03 לדחיית התביעה על הסף לאור עיקרון ייחוד העילה שבחוק הפלת"ד, ודרשו את הוצאותיהם, ואילו מאידך הגיב התובע בטענה כי נסיבות המקרה אינן מתאימות לחיוב התובע בהוצאות להן טוענים הנתבעים. ב"כ התובע הוסיף ומוסיף להתכחש לעובדה שהוא ניסה להסתיר - בכל מאודו - עובדות שונות שניתן היה באמצעותן לגלות שהפיצוי לעיל שולם לתובע על פי הוראות חוק הפלת"ד, על כל המשתמע מכך, ברם, בשום מקום לא טען שהוא לא ידע, כעו"ד, שאם מרשו קיבל פיצוי מכוח חוק הפלת"ד, הרי אין הוא - הנפגע - זכאי עוד לפיצוי נוסף ממעבידו או מצד ג' בגין עוולת הרשלנות או כל עוולה נזיקית אחרת. התובענה נגד הנתבעים מס' 5 ו-6: בין לבין, הוגשה ביום 22/9/03 בקשה מוסכמת לדחיית התביעה כנגד הנתבעים מס' 5 ו-6, ללא צו להוצאות. לאור הסכמת הצדדים, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעים מס' 5 ו-6, ללא צו להוצאות. הכרעה לגבי יתר הנתבעים: אין ספק שמשקיבל התובע פיצוי בתביעתו לפי חוק הפלת"ד, אינו זכאי עוד לפיצויים עבור אותה תאונה, אותה פגיעה ואותם נזקים, בעילת "רשלנות רפואית", אף מקום שרשלנות כזו קיימת, זאת לפי ההלכה הפסוקה בע"א 3765/95 אכרם חוסיין נ' ד"ר שלמה טורם (פ"ד נ(5), 573). אינני נכנס לשאלה אם היתה או לא היתה במקום דנא רשלנות רפואית או רשלנות מעביד משום שלאור עיקרון ייחוד העילה ולאור ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון, דין התביעה דנא להידחות על הסף, ללא צורך בבירור טענת הרשלנות. יוצא, איפוא, שהמחלוקת העיקרית בין בעלי הדין היא במישור הוצאות המשפט. התרשמתי מהתנהגות ב"כ התובע בפני וגם מהתנסחויותיו בתביעה ובמסמכים שהוגשו, כי ידו ביד מרשו עשו יד ביד כדי שהעובדה שמדובר בתאונת דרכים לא תתגלה, תישאר תעלומה ועלומה ולא תיחשף לעיני הנתבעים, שמא בשוגג ובהיסח הדעת יזכה התובע בכסף נוסף אף שהדין אינו מזכהו בו. אינני קובע שבהגשת התביעה דנא התכוון התובע להטעות את בית המשפט ואת הצד היריב כדי לזכות - כאמור - בפיצוי שאינו זכאי לו, וגם אינני קובע ההיפך. ברם, במצב הטוב ביותר, מבחינת התובע ובא כוחו, התובענה דנא הוגשה מלווה ברשלנות ברורה, שעה שנתבעים בה פיצויים שלגביהם כבר נפסק כי אין זכות לקבלם, כמפורט לעיל בפרשת חוסיין נ' ד"ר טורם. אשר על כן, לאחר ששקלתי את נסיבות המקרה ובחנתי את טענות הצדדים אני דוחה את התביעה. בהתחשב בפירוט ההוצאות שהוגש ע"י ב"כ הנתבעים במסגרת ההודעה שהוגשה ביום 23/6/03, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעים מס' 1-4, הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד בסך -.20,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד ליום התשלום בפועל. באשר לתובענה כנגד הנתבעים מס' 5 ו-6, כאמור, נדחית ללא צו להוצאות. יתרות האגרה בתיק - הן במחוזי וכן בשלום, ככל שתידרשנה - תחולנה על התובע ותשולמנה על ידו. רפואהתאונת דרכיםתביעות רשלנות רפואיתרשלנות