להלן פסק דין בנושא פיגור התפתחותי - תביעת רשלנות רפואית באבחון: 1. התובע מס' 3 נולד לתובעים (התובעים מס' 1 ו-2) ביום 8.9.72 בבית חולים הדסה בירושלים. כחודשיים לאחר לידתו של הילד החלו הוריו לקחתו למעקב התפתחותי אצל ד"ר אלברט מנחם, שטיפל בילדי אחיו של האב. הילד היה מובא אל ד"ר מנחם על ידי הוריו ולעתים על ידי סבתו. על פי עדותו של התובע שאלו מדי פעם את ד"ר מנחם בדבר התפתחותו של הילד, וד"ר מנחם הרגיע את ההורים באמרו שאין מה לדאוג וכי הילד מתפתח בקצב נורמלי (ע' 74). האם העידה כי כאשר נוכחה לדעת שהילד החל ללכת בגיל מאוחר וכי התחיל לדבר בגיל מאוחר ושאלה על כך את ד"ר מנחם הוא השיב לה שהיא היסטרית וכי תתאזר בסבלנות (ע' 135). גילה אמיר, שכנתם של התובעים שלה ילד שסבל מפיגור התפתחותי, השגיחה בהתנהלותו של הילד והחליטה להסב לכך את תשומת לבם של ההורים. כשחזרו ההורים ופנו לד"ר מנחם ושאלו אותו בקשר להתפתחות של הילד, ושאלו אם לא ראוי להתייעץ ברופא אחר, הוא חזר ואמר שהם הורים היסטריים וכי אין מקום לדאגה. ביוזמתה של גילה אמיר פנו התובעים לד"ר ליגום שהפנה אותם לבית אברהמס, מקום שם נאמר להם שהילד סובל מפיגור. הילד נבדק במרפאה להתפתחות הילד ב-5.8.75, בהיותו בן שלוש, ושם נרשם (ת/6): "אי שקט מוטורי, קשיי קוארדינציה, פזילה בעיות התנהגות. התפתחות: ... מילים בודדות - 1 שנה משפטים ם- 2-3 מילים רק עכשיו עדיין מאד משובש. ...בעיה נוכחית: מגיל 'רך': 1. אי שקט מוטורי. 2. קשיי קורדינציה (בעיה עקרית). 3. פיגור בהתפתחות הדבור. 4. בעיות התנהגות: מסוגר, קשיי הסתגלות עם ילדים. 5. פזילה. בירור: לא נעשה. טפול: לא נעשה. בבדיקה: ... הליכה בצורה מגושמת, אי שקט מוטורי מלווה לא תמיד בצחוק אדקוטי. הפה פעור והלשון בולטת החוצה. מבנה הפנים גס... מערכת מוטורית: קוארדינציה גסה ועדינה לקויה בצורה בולטת... התרשמות: ילד עם מבנה פנים מוזר, מאד cloumsy עם פיגור בהתפתחות הדבור ורושם כללי של רמה שכלית גבולית או מטה, שרוי באי שקט מוטורי, ואינו מסוגל להתרכז..." מהמסמכים המהווים חלק מת/6 עולה התחושה של הכל בדבר הצורך בדחיפות בטיפול בילד, מכאן מבקשים התובעים ללמוד כי היתה תחושת החמצה בשל העדר טיפול קודם. ההורים העידו על מאמציהם לטיפול בילד, כולל נסיעה לארצות הברית למשך שלוש שנים. גם לאחר שחזרו התובעים מארצות הברית, נמשך הטיפול בילד, מצבו בגיל 16 בשנת 1988 תואר על ידי ד"ר רייץ (ת/1). תחילה יש לסלק טענה של ד"ר מנחם כי הוא כלל לא טיפל בילד. ד"ר מנחם נפטר לאחר הגשת התביעה ולא היתה לו הזדמנות להעיד. אלא שגרסתו המצויה בפני בית המשפט אינה תומכת בטענה כי לא טיפל בילד. בתצהיר שנתן כתב ד"ר מנחם: "אינני זוכר אם אכן תובע 3 טופל על ידי ומתי..." אין כאן אמירה חד משמעית כי ד"ר מנחם לא טיפל בילד וכי כלל אינו מכיר אותו ואת הוריו. כל שיש זו אמירה שאינו זוכר. אמירה זו בפי רופא מוזרה. אם ד"ר מנחם ניהל רישומים רפואיים, וכרטסת חולים, יכול היה לבדוק באלה ולהצהיר כי אין ברישומיו זכר להילד ולהוריו. בהעדר רישום זה יש כנראה הסבר להעדר קבלות בידי ההורים על סכומים ששולמו לד"ר מנחם. לעומת הדברים העמומים בתצהירו של ד"ר מנחם, העידו ההורים וסבתו של הילד כי אכן ד"ר מנחם הוא הרופא שטיפל בילד. הנני דוחה את טיעונו של ד"ר מנחם כי לא טיפל בילד וקובע כי אכן הוא היה זה שטיפל בו. טענת התובעים כלפי ד"ר מנחם היא כי התרשל בכך שלא אבחן את מצבו של הילד מוקדם יותר, דבר שהיה מאפשר טיפול בשלב שבו ניתן היה להשפיע על מצבו יותר משניתן היה כאשר הוחל הטיפול בילד. טיעונם של התובעים נסמך בעיקר על חוות דעתה של ד"ר איה ( ? ת/4). בעדותה חזרה העדה והדגישה שכאשר מטפלים בילד בשלבים המקודמים של חייו ניתן לשפר את מצבו (למשל בעמ' 45) ד"ר מסר העידה כי במשך שנים טפלה ? בילדים שהיו זקוקים להתערבות מוקדמת. ב"כ הנתבע הטיל ספק במומחיותה של ד"ר מסר ובקבילות עדותה כמומחית. ד"ר מסר היא נוירופסיכולוגית ואינה רופאה (ע' 48 - 49). כשירותו של אדם ליתן עדות של מומחה אינה מותנית בהכשרה פורמלית. אדם יכול להחשב כמומחה לצורך מתן עדות על סמך נסיונו גרידה. העדה חזרה ואישרה כי במשך שנים רבות טיפלה בילדים בשיקום. די בכך כדי להכשיר את עדותה. העדר הכשרה פורמלית בתחום שבו נופלת עדותה של העדה עשוי להשליך על משקלה של העדות. ביחוד כך יכול להיות, כאשר מול חוות דעתה של ד"ר מסר היתה עומדת עדות של מי שיש לו השכלה פורמלית בתחום שאליו מתייחסת העדות בענין שבפני. שאלה זו אינה מתעוררת באשר הנתבע לא הגיש כל חוות דעת. לענין הרשלנות המיוחסת לד"ר מנחם, נראה שדי בעובדות שעליהן הצביעו הוריו של הילד. דהיינו העדר טיפול במצבו של הילד על ידי ד"ר מנחם, טיפול שהחל להינתן לו מיד לאחר שהופנה לבית אברהמס. אלא כפי שיפורט להלן, אין בכך כדי להצביע באופן כלשהו מה הנזק הנגרם על ידי ד"ר מנחם. אין בפני בית המשפט ראיה מה היה מצבו של הילד לו הקדים ד"ר מנחם להפנותו לטיפול. על כל פנים אין ראיה בדבר שיעור השיפור שניתן היה להשיג. המירב שעליו הצביע ב"כ התובעים הוא בדברי ד"ר מסר (בע' 4 לחוות דעתה): "ע"פ הסימנים שנתגלו אצל הילד באבחונו מתאריך 5.8.75, סבורה אני כי ניתן היה לאבחן את מצבו של הילד לפיו הוא סובל מפגיעה מוחית קודם לבדיקתו הראשונה וכי טיפול מוקדם ככל האפשר היה משפר את מצבו ואיכות חייו." אין באמירה זו משום קביעה שאכן היה שונה מצבו של הילד לו אבחן ד"ר מנחם את מצבו מוקדם יותר ולו ניתן לו טיפול שהיה מקובל אותה עת. כל שמצוי בפני בית המשפט אלו הן הטענות המושתתות על תחושת החמצה של מה שניתן היה להשיג בטיפול שהיה ניתן מוקדם יותר. הנזק אפילו הגעתי למסקנה שאכן גרם ד"ר מנחם נזק להילד, הרי בקביעת שיעור הנזק יש להביא בחשבון שהילד נולד עם ליקויים, שד"ר מנחם לא עמד בעוד מועד על השלכותיהם. כאמור אין בפני ראיות איזה חלק מאותן השלכות ניתן היה למנוע, בהגינותו מודה ב"כ התובעים (פסקאות 84 ו -85 לסיכומיו): "בשל העובדה כי הילד לא אובחן סמוך ללידתו, וגם שנים אחר כך, אלא בגיל 3, כסובל מפיגור, אין יכולים אנו לדעת באיזו מידת פיגור הוא נולד. מאידך, יכולים אנו לדעת וכפי שהוכח לעיל, כי אם היה הילד מטופל במועד, ולא כעבור שלוש שנים יקרות מפז, מידת הפיגור ממנה סובל כיום היתה פחותה יותר. ברור כי לא ניתן היום לדעת בדיעבד, באיזו מידה במדויק היה משתפר מצבו של הילד, אם כי הוכח כאמור לעיל, כי מצבו ואיכות חייו היו משתפרים". אין חולק עם ב"כ התובע בטיעונו האמור. אין בפני ראיה בדבר השיפור שהיה מושג לו טופל הילד בשלב מוקדם יותר. לטענת ב"כ התובע אשר חסר הן ראיות על מידת השיפור במצבו של הילד?, אלא שאין בפני ראיה כי אכן היה חל שיפור כאמור, כל שיש בפני עולה כדי השערות בלבד. לכן יש לדחות את תביעת התובעים. שיעור הנזק למקרה שיוגש ערעור על דחיית התביעה וערכאת ערעור תהיה בדעה שונה, אתן דעתי על סכום הפיצויים. ב"כ התובעים מציע לבסס את חישוב הפיצויים על כך שרשלנותו של ד"ר מנחם גרמה ל-35% נכות, בהנחה שדרגת נכותו הרפואית היא 65% וכי להילד היתה מוכרת דרגת נכות של 30%. בהתחשב בנסיבות המעורפלות כפי שתוארו, ראוי לפסוק פיצויים בסכומים כוללים מבלי להיכנס לפרטי הסכומים. על הפגיעה בכושר ההשתכרות ראוי היה לפסוק פיצויים בסכומים כוללים מבלי להיכנס לפרטי הסכומים. על הפגיעה בכושר ההשתכרות ראוי היה לפסוק סכום כולל של 50,000 ₪ כולל פיצוי על העבר וריבית על פיצוי זה. על הצורך ללוות את הילד ולסייע בידו סכום של 300,000 ₪ סכום זה כולל גם עלות של עזרה בטיפול בעניינו של הילד והוא מתייחס הן לעבר והן לעתיד. הוצאות רפואיות נוספות בשל החמרת מצבו של הילד מוערכות בסכום של 100,000 ₪ לאורך כל השנים בערכים של היום, כולל ריבית עד היום, פיצוי על כאב וסבל של הילד בסכום של 100,000 ₪, כשסכום זה מתייחס אף לפגיעה בסיכוייו של הילד לשאת אשה. הסכום הוא בערכים של היום שכולל ריבית עד היום. יוער שוב שכל הסכומים שננקבו הם בהנחה שד"ר מנחם אחראי לחלקה של הנכות של הילד בשיעור של 35%. הסכום הכולל של הנזק הוא מיליון ש"ח, כשמסכום זה אין לנכות את הפיצויים שקיבל הילד מההסכם דאז על-פי דיני ההשבה ?, שכן אלה ניתנו לו בשל נזק שלא נגרם על ידי ד"ר מנחם אלא על ידי בית החולים. לפיכך, הנני דוחה את התביעה ומחייב את התובעים ביחד ולחוד לשלם לנתבע את הוצאות הליכים אלה וכן שכר טרחת עורך דין סכום של 40,000 ₪ בתוספת מע"מ. רפואהתביעות רשלנות רפואיתרשלנותרשלנות רפואית (באבחון)