להלן פסק דין בנושא פיגור שכלי בינוני - תביעת רשלנות רפואית בלידה: התובעים הגישו תובענה לפיצויי נזיקין כנגד הנתבעת מחמת נזקים שנגרמו לתובע מס' 1, קטין, יליד 9.4.85, בלידתו. התובע סובל כיום משיתוק מוחין קשה מסוג קוודריפלגיה ספסטית + פיגור שכלי בינוני. בית-המשפט מינה בתיק זה מומחים רפואיים. המומחה הרפואי בתחום הנוירולוגי, פרופ' א. שטיינברג, קבע בחוות דעתו מיום 11.3.99 כי הנזק המוחי הקשה של התובע איננו יכול להיות מיוחס לתשניק הקל ממנו סבל התובע. לדעת פרופ' שטיינברג הנזק המוחי הקשה של התובע נובע מגורמים טרום-לידתיים: תאומים זהים, חוסר התפתחות נאותה של אחד התאומים, ומות התאום בתוך הרחם. לדעת המומחה שאלת המניעה הפוטנציאלית של הנזק המוחי של התובע, או לחילופין הפחתתו בצורה משמעותית, תלויה בשאלה אם נכון היה לנהל את סוף ההריון בדרך שונה, ועל שאלה זו צריכים להשיב מומחים בתחום המיילדות/גניקולוגיה. [חוות דעתו הקודמת של פרופ' שטיינברג, מיום 1.2.99, התייחסה לנכותו הנוירולוגית של התובע: 100% נכות בגין שיתוק קוודריפלגי קשה ו65%- בגין פיגור שיכלי בינוני, וכן פורטו באותה חוות דעת צרכיו השונים של התובע וכן קבע שם המומחה שניתן לקבוע כי תוחלת חייו של התובע איננה צפויה לקיצור]. המומחה הרפואי בתחום המיילדות, פרופ' י. שנקר, קבע בחוות דעתו מיום 14.3.99 כי מדובר בהריון ולידה של תאומים מונוזיגוטיים כשההפרעה העיקרית במצב זה היא הקשרים האנטומיים המקשרים את מחזורי הדם של שני התאומים אשר יכולים לגרום למוות של שניהם או אחד מהם בתוך הרחם ויכולה להיות גם השפעה הדדית של אחד על השני. את הנזק המוחי של התובע ניתן לייחס, לדעת פרופ' י. שנקר, לשני גורמים עיקריים: האחד, הקשרים בין מחזורי הדם של העוברים וזהו מצב מולד, והשני, לידה טראומתית, שהיוותה, לדעת המומחה, סטייה מטיפול רפואי מקובל. מסקנת המומחה, פרופ' שנקר, היא שביצוע לידתו של התובע ע"י לידה לדנית ואי-ביצוע ניתוח קיסרי אינם אחראים בלעדית לנכות ממנה סובל התובע כיום, אם כי אין ספק שאי-יילודו בניתוח קיסרי תרם לנזק ממנו הוא סובל, ובהעדר יכולת מדעית לקבוע את שיעור הנזק שכל אחד מגורמים אלה תרם לנכותו של התובע, מעריך המומחה, פרופ' י. שנקר, את הנזק שנגרם בשל אי-ביצועו של ניתוח קיסרי בשיעור של כ30%- מן הנזק ממנו סובל התובע כיום. ב"כ הנתבעת שיגר שאלת הבהרה לפרופ' שנקר ועליה השיב הרופא ביום 11.5.99 באשרו כי הוא מומחה במחלות יילוד ונשים וכי בחוות דעתו הוא התייחס לקשר אפשרי בין הנזק שנגרם לתובע ולמהלך ההריון והלידה ואילו הוא לא התייחס למצבו הנוירולוגי ולמידת נכותו של התובע, כשאין ספק שפרופ' שטיינברג הוא המומחה בשטח הנוירולוגי. בישיבת בית המשפט מיום 27.1.00 הוסכם בין הצדדים כי ב"כ התובעים יבדוק את נכונות חוות הדעת האקטואריות, ובהמשך: "בהנחה שהסכום שבחוות הדעת האקטואריות של שי ספיר נשאר כפי שהוא, מוסכם שהסכום של הפשרה יהא 3,000,000 ש"ח בניכוי הסכום המגיע על-פי חוות הדעת האקטואריות, ועל היתרה יתווסף 12.5% שכ"ט עו"ד ומע"מ והחזר מחצית חוות הדעת של התובעים, בתוספת אגרה, כשעו"ד נוביץ יוכל לטעון על גבי עד עמוד אחד מדוע לאור חוות הדעת שבתיק יש מקום לרדת במידה מסוימת מן הסכום של 3,000,000 ש"ח ועו"ד ד"ר מירון יגיב על כך גם כן על פני עד עמוד אחד, ומוסכם שבית המשפט יתן במחלוקת זו את פסק דינו לפי סעיף 79א', כשמובהר שכל ההסדר הזה נעשה ע"י הנתבעת על בסיס עמדתה המפורשת שההסדר כולו הוא אך ורק לפנים משורת הדין ומבלי להודות בשמץ של חבות". ב"כ הצדדים הודיעו לבית המשפט ביום 6.3.00 בהודעה הנושאת את הכותרת "הודעה על הסדר פשרה" כדלקמן: "בהתאם להחלטת כב' בית המשפט מיום 27.1.00 מודיעים הצדדים כי הסכום להפחתת תשלומי המוסד לביטוח לאומי במסגרת הצעת בית המשפט נקבע בהסכמת הצדדים לסך של 1,050,000 ש"ח (מליון וחמישים אלף ש"ח), בהתאם להחלטת בית המשפט הנ"ל יגיש כל צד טיעון של עמוד אחד. לנתבעת ייקצבו 10 ימים להגשת הטיעון כאמור ולתובעים 10 ימים. לאחר קבלת טיעון הנתבעת כב' בית המשפט יפסוק בתובענה בפשרה על-פי סעיף 79א' כאמור בהחלטה. כל ההסדר הינו לפנים משורת הדין מבלי שהנתבעת מודה באיזה מטענות כתב התביעה ומבלי להכיר בשמץ של חבות". להודעתם זו של הצדדים נתתי ביום 6.3.00 תוקף של החלטת בית המשפט. מונח בפניי טיעון ב"כ הנתבעת מיום 16.3.00 כשלפי עמדתו הסכום המלא המגיע לתובעים הוא 1,950,000 ש"ח (דהיינו, 3,000,000 ש"ח פחות 1,050,000 ש"ח), אך לדעתו, גם לאור חוות הדעת של המומחה הרפואי בתחום המיילדות, פרופ' שנקר, מיוחסים לגורם הטרום-לידתי 70% מן הפגיעה המוחית הקשה, כך שעיקר הנזק היה נגרם בכל מקרה, ולכן הנתבעת חשופה, כך טוען בא כוחה, לכל היותר, לסיכון שתחוייב לפצות את התובע עד 30% מנזקיו, ולדעת ב"כ הנתבעת לא היה בכך כדי להחמיר את נזקי התובע הבסיסיים, וכן מציין ב"כ הנתבעת שהמומחה הרפואי בתחום הנוירולוגי, פרופ' שטיינברג, שלל למעשה כל קשר סיבתי בין הלידה לבין הנזק כשעמדת ב"כ הנתבעת היא שצירוף קביעות המומחים בהיבט המיילדותי והנוירולוגי מביא למסקנה כי הנזק המוחי לתובע נובע מגורמים שהתרחשו בתקופה בה לא היתה רשלנות כלשהי של הנתבעת. גם אם ניתן לייחס לאי-ביצועו של ניתוח קיסרי רשלנות, הרי רשלנות זו אין לה חלק בגרימת הנזק ובהעדר קשר סיבתי משפטי בין הרשלנות לבין הנזק נשללת החבות, לגירסת הנתבעת, ולאור כל זאת ראוי לפסוק לתובעים, לפי עמדת ב"כ הנתבעת, סכום המבטא תשלום של לפנים משורת הדין בשיעור שבין 5% ל10%- מתוך הסכום של 1,950,000 ש"ח. ב"כ התובעים חולק לחלוטין על עמדת ב"כ הנתבעת ומציין שעל-פי ההסדר הדיוני מיום 27.1.00 על בית המשפט להכריע לפי סעיף 79א' של חוק בתי-המשפט אם יש לקבל את הטיעון של הנתבעת ולהפחית במידה מסויימת מן הסכום של 3,000,000 ש"ח שעליו הוסכם כסכום של פשרה בתיק זה. מכאן, כך טוען ב"כ התובעים, שכוונת הצדדים בהסכם הדיוני היתה להפחתת סכום סימלי בלבד. ב"כ התובעים מבהיר שלא היתה כל כוונה לכך שבית-המשפט יפסוק 5%-10% מסכום הפשרה. לעיצומו של עניין מצביע ב"כ התובעים על כך כי סימנים קליניים מבשרים על "תסמונת העירוי" בין תאומים היו צריכים להיות בידיעת הנתבעת והיה מקום לחשוד שמדובר בתאומים מונוזיגוטיים ששיעור התמותה והתחלואה בהם גבוה מאשר בהריון רגיל, ולדעת ב"כ התובעים אילו התאמצה הנתבעת בפרשנות המימצאים הרפואיים היה נמנע מותו של התאום הראשון והתובע היה נולד ללא כל נזק נוירולוגי, כמו כן הלידה צריכה היתה להתבצע בדרך מיומנת ואי-יילודו של התובע בניתוח קיסרי תרם לנזק ממנו הוא סובל, ולכן יש קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזקי התובע. לפי חישובו של ב"כ התובעים יש להפחית את תשלומי הביטוח הלאומי בסך 1,050,000 ש"ח מסכום הפיצויים המלא, בסך 10,000,000 ש"ח, ולפסוק לתובעים פיצוי בשיעור של 30% מן הסך של 8,950,000 ש"ח (דהיינו, 30% מסכום הפיצויים פחות הביטוח הלאומי) ולכן יש לפסוק לזכות התובעים את הסכום של 2,685,000 ש"ח. לאחר שב"כ שני הצדדים הסמיכו אותי, כמצויין כבר לעיל, ליתן פס"ד של פשרה לפי סעיף 79א' של חוק בתי-המשפט, בהתאם להסדר הדיוני שאותו פירטתי, ולאחר שעיינתי בחוות הדעת הרפואיות, ובטיעוניהם של ב"כ שני הצדדים, ולאחר שלקחתי כאמור בחשבון את תשלומי הביטוח הלאומי, נראה לי כי ראוי הוא לפסוק לזכות התובעים פיצוי בסכום של 1,600,000 ש"ח. הנתבעת תשלם לתובעים את הסכום של 1,600,000 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 12.5% מן הסכום שנפסק ומע"מ כחוק על שכר הטירחה, וכן תחזיר לתובעים את מחצית ההוצאות שהוציאו בגין חוות הדעת הרפואיות של המומחים מטעמם (לפי קבלות), והתשלום יבוצע במשרד ב"כ התובעים לא יאוחר מתאריך 1.6.00, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. יתרת אגרת המשפט המגיעה בגין הליך זה תחול על הנתבעת. אני מורה לב"כ התובעים להגיש לאישור בית-המשפט, בתוך לא יאוחר מאשר 10 ימים ממועד המצאת פסק דין זה, תוכנית להשקעת כספי הפיצויים המגיעים לתובע הקטין. פיגור שכלילידהרשלנות רפואית (בלידה)רפואהתביעות רשלנות רפואיתרשלנות