להלן החלטה בנושא מוות בגלל זיהום אחרי ניתוח פשוט - תביעת רשלנות רפואית: 1. מתנהלת בפני תביעה שבה התובעים הם אלמנתו וילדיו הקטנים של המנוח שנפטר ביום 17.12.99 בבית החולים איכילוב בת"א הנמצא בשליטתה של הנתבעת. התביעה היא לפיצויי נזיקין בשל מות המנוח והתובעים רואים בבית החולים הנתבע וברופאיו את האחראים למוות. 2. במותו היה המנוח כבן 46, אדם צעיר ובריא. הוא אושפז בבית החולים כחודשיים קודם לפטירתו לצורך נתוח אלקטיבי של כריתת ראש המטטורוס של האצבע הרביעית בכף רגל שמאל. המדובר בניתוח פשוט המבוצע לא פעם באופן אמבולוטורי (הפעם בוצע באשפוז בשל מקום מגוריו של המנוח באילת), ובעבר נותח התובע פעמיים בנתוחים דומים (באצבעות אחרות). בעת החלמתו מהניתוח החל המנוח להתלונן על כאבים ונתגלתה אצלו מוגלה במקום שנותח. הוא טופל בטיפולים שונים לרבות מתן תרופות אנטיביוטיות ונתוחים חוזרים לשם פתיחת פצע הניתוח וניקויו. למרבה הצער חלה הדרדרות במצבו של המנוח ועל אף שהועבר ליחידה לטיפול נמרץ הוא נפטר כתוצאה מהזיהום. 3. ועדת בדיקה ("הוועדה"), שמונתה לפי חוק זכויות החולה, התשנ"ו - 1996 ("החוק"), שמעה את בני משפחתו של המנוח וחקרה רופאים שטיפלו בו, או היו אחראים בדרך כזו או אחרת על הטיפול בו, ובסופו של דבר הוציאה מלפניה דוח בדבר ממצאים ומסקנות ("הדוח") שנמסר גם לתובעים (נספח א' לכתב התביעה). הדוח מדבר בעד עצמו והוא מצביע על רשלנות לכאורה של הנתבעת. 4. עילת התביעה היא רשלנות של הנתבעת. הנתבעת כופרת ברשלנות והתובעים שנטלו על עצמם את נטל הוכחת טענתם מבקשים עתה ראיות או ראיות נוספות להוכחתה, ומאמינים או משערים הם כי יימצא חומר ראיות העשוי לשמש לצרכיהם בפרוטוקול הדיונים של וועדת הבדיקה. על כן עותרים התובעים עתה להרשות להם לעיין בפרוטוקול הדיונים. הנתבעת מתנגדת לעתירתם בטענה לחסיון הפרוטוקול ומצביעה על ההגיון שביסוד אותו חסיון, כדבריה "הצורך לאפשר את המשך פעילותן התקינה של ועדות הבדיקה המצריך דיון פתוח וחופשי מאימת הפורמליזם של דברים שאומריהם יחששו כי יחשפו, מאוחר יותר, בהליך משפטי". בעלי הדין הסכימו כי לצורך החלטתי בבקשה דנן אעיין בפרוטוקולים וכך עשיתי. 5. המסגרת הנורמטיבית למחלוקת שבפנינו מצויה בהוראות ס' 21 לחוק הקובע בחלקיו הרלבנטיים לענייננו: "(א) בחוק זה, 'ועדת בדיקה' - ועדה שהוקמה לשם בדיקת תלונה של מטופל או של נציגו או לשם בדיקת אירוע חריג הנוגע למתן טיפול רפואי … (ב) ממצאיה ומסקנותיה של ועדת בדיקה יימסרו למי שמינה את הועדה ולמטופל הנוגע בדבר, והוראות סעיף 18 יחולו בשינויים המחויבים; הממצאים והמסקנות כאמור יימסרו גם למטפל העלול להיפגע ממסקנות הועדה. (ג) פרוטוקול דיוניה של ועדת הבדיקה יימסר רק למי שמינה את הועדה ולמנהל הכללי. (ד) בית משפט רשאי להורות על מסירת הפרוטוקול למטופל, לנציגו או למטפל ... אם מצא כי הצורך בגילויו לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותו; הוראה כאמור יכול שתינתן במסגרת הליך שמתנהל בפני בית המשפט או על פי בקשה אשר תוגש לבית משפט שלום. השאלה שעלי להכריע בה עתה היא אם מצאתי "כי הצורך בגילויו [של פרוטוקול הועדה] לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שלא לגלותו", כלשון הוראת סעיף 21 [ד] של החוק המצוטט לעיל. 6. תשובתי היא חיובית. בין השיקולים שהנחוני במסקנתי זו הבאתי בחשבון את הנסיבות המיוחדות של המקרה שבפני שהסתיים בתוצאה הטרגית של מות המטופל בבית החולים, את ממצאי הועדה ומסקנותיה, את הקושי המיוחד בהוכחת רשלנות רפואית בכלל ורשלנות רפואית מוסדית-מערכתית במיוחד, את זכותם היסודית של התובעים לאתר חומר ראיות ולהוכיח את עניינם, ואת העדר חשש אצל הרופאים שהופיעו בפני הועדה והסכימו כולם להעיד על אף שהוזהרו כי עדותם עלולה לשמש ראייה נגדם. הצעתה של הנתבעת לתובעים להוכיח את תביעתם על ידי רשומות רפואיות, משלוח שאלונים לרופאים השונים וחקירתם של הרופאים בבית המשפט, היא הצעה לקפנדריה שאין עימה תכלית; יש בה כדי להערים קשיים בלתי סבירים על דרכם של התובעים ואף לפגוע בניהולו היעיל של המשפט. הראיות בהן מדובר, היינו עדויותיהם של הרופאים שטיפלו במנוח או ייעצו במהלך הטיפול בו, הן ראיות מהותיות וחיוניות לברור המחלוקות שבתביעה, והן ככל הנראה הראיות הטובות ביותר. בסופו של דבר זכאים התובעים להעיד את כל אותם רופאים ולברר עימם את המחלוקות בבית המשפט, ולא ראיתי סיבה למנוע מהתובעים ללמוד את עדויותיהם של הרופאים קודם לכן ולהביאן בפני בית המשפט בשלב מוקדם לצורכי קדם משפט. לא זו בלבד שגילוי הפרוטוקולים במקרה זה לא יחרוג מעבר למתחייב מעשית הצדק אלא שהוא הוא חלק מעשיית הצדק. לפיכך אני מורה על המצאת הפרוטוקול הנדון לידי ב"כ התובעים. ניתוחרפואהרשלנות רפואית (בניתוח)תביעות רשלנות רפואיתמקרי מוותרשלנות