במועד פיטורים כבר מונה מחליף - פיטורים לא חוקיים

החלטה 1. המבקש עתר בבקשה למתן סעדים זמניים המורים למשיבה לבטל את מכתב הפיטורים שהוציאה למבקש ביום 25/4/04, למנוע מהמשיבה מלפטר את המבקש או לפגוע במעמדו או בתנאי העסקתו, כפי שאלה היו נכון ליום 24/4/04, להשיב למבקש את התפקידים והסמכויות שהיו לו קודם למסירת הודעת הפיטורים. 2. בהחלטתי קבעתי דיון בבקשה ליום 28/5/04 וכן הוריתי למבקש להגיש כתב תביעה. 3. המשיבה הגישה תשובה ותצהירי תשובה לבקשה ולאחר מכן הגישו הן המבקש והן המשיבה תצהירים נוספים. 4. כתב התביעה כולל סעדים בגין השלמת שכר למשך 5 שנים, פיצויי פיטורים ופיצויים מוגדלים, פדיון ימי מחלה, פיצויים על פיטורים שלא כדין. 5. טענות המבקש הן אלה: א. מעשה הפיטורים נעשה שלא כדין, לא נמסרה הסיבה לפיטורים, לא ניתנה זכות שימוע, במועד הפיטורים כבר מונה אדם שנועד להחליף את המבקש בתפקידו. ב. ישיבת הדרקטוריון נעשתה למראית עין, שעה שהפיטורים היו בבחינת מעשה עשוי. ג. הפיטורים היו משיקולים זרים. ד. ההחלטה על הפיטורים לוקה בחוסר סבירות ובחוסר תום לב. ה. לא התקיים הליך שימוע כנדרש. ו. לא קוימו הכללים המחייבים בפטורי עובד קבוע, בהתאם לכללים שנקבעו במשרד החינוך לפיטורי עובד קבוע ולחלופין כפי שנקבעו ב.. העבודה לעובדי הסוכנות היהודית. ז. לא נלקחו בחשבון נתוניו האישיים של המבקש במסגרת פיטורי צמצום. ח. הופרה התחייבות שניתנה למבקש להעסיקו עד לגיל הפרישה. ט. מאזן הנוחות נוטה לצידו של המבקש. 6. טענות המשיבה הן אלה: א. המבקש השתהה בהגשת הבקשה, שכן הודע על פטוריו ביום 21/4/04 או ביום 24/4/04 ומאז לא עשה דבר. ב. המבקש ביקש להופיע בפני הדירקטורון, ובקשתו נענתה ובכך מלאה המשיבה חובותיה. ג. ככל שנפל פגם של העדר שימוע בפני ראש המכללה, אין בפגם זה לשלול את החלטת פיטורים מעיקרה. ד. תפקידו של המבקש הפך ריק מתוכן. ה. לא ניתן לאכוף העסקתו של המבקש על ראש המכללה, המדובר בתפקיד בכיר. ו. הסכם העבודה נחתם בעקבות מו"מ מתמשך והטענות לגבי התחייבות להעסקה ארוכת טווח, לא נכונות . 7. אדון עתה בטענות המבקש כפי שמפורטות בבקשתו. אבהיר כבר עתה כי קביעותי במסגרת הצו הזמני הן קביעות לכאוריות בלבד, המתבססות על החומר העובדתי שהוצג בפני בשלב זה. 8. הרקע לפיטורים: הובהר בשלב זה, מעדותם של דר' מבורך ושל עו"ד אנזל, כי המכללה נמצאת בקיצוצים תקציביים, ובין השאר נדרש לקצץ בכח אדם. אף המבקש הודה בהכרח לבצע קיצוצים במכללה (עמ' 3 לפרוטוקול בכתב יד). הובהר כי הובא למכללה כסמנכ"ל, מר דקל, שנועד להחליף סמנכ"ל קודם שפוטר. עוד הובהר בשלב זה כי לתובע בעבר היו סמכויות רבות וחלקן ניטל ממנו במהלך השנים והועבר לעובדים אחרים. (עדות התובע, עמ' 6 ש' 25 ואילך), באופן שסמכויותיו נכון לתקופה שלפני הודעת הפיטורים, היו מצומצמות יותר מאלה שהיו בשנים קודמות. 9. בשלב זה של ההליך הוכח כי המכללה רשאית היתה לשקול את פטוריו של המבקש מחמת צמצומים, הן בשל מצבה הכלכלי של המכללה והן בשל התפקיד שמילא התובע עובר להודעה על פיטוריו. 10. הבטחה לעבודה עד גיל הפנסיה בהסכם העבודה מיום 21/8/02, נאמר: "הואיל: ושלו עבד במכללה כעובד משרד החינוך, בתפקיד אמרכל וכן במשרה חלקית נוספת כעובד מכללה. והואיל: ושלו סיים את עבודתו במשרד החינוך ביום 31/12/00 ...... 4. תקופת ההסכם שלו מתקבל לעבודה לתקופה שתחילתה ביום 1/1/01 כשמעמדו וזכויותיו של שלו יהיו כשל עובד קבוע בחברה, אשר סיים תקופת עבודה של 5 שנים. אם המכללה תשתמש בזכויותיה עפ"י הסכם זה ותפטר את שלו, אזי זכויותיו יחושבו לפי תקופת העסקה שתחילתה ביום 1/1/01 בלבד, לאחר שמר שלו מצהיר כי ככל שהיו מגיעים לו כספים ו/או זכויות מהמכללה הוא קיבל אותם במלואם אלא אם הנושא מוזכר במפורש בהסכם זה. ….. 10. הסכם זה ממצא את כל התנאים וההסכמות שבין הצדדים, ואין לשלו זכות תביעה או דרישה אלא על פיו". 11. המבקש בתצהירו טען שקיבל הבטחה לעבודה עד גיל פרישה, ממר צבי עתיר ומדר' כהן ג'ואר. שני הנ"ל הגישו תצהירים מטעם המשיבה ובהם הכחישו את הנטען כלפיהם. מר צבי עתיר הצהיר: ”אני מצהיר כי אני לא הבטחתי למר משה שלו כי עבודתו במכללה תמשך עד לפרישתו לגמלאות ולא היתה לו כל סיבה לחשוב כי היתה קיימת הבטחה כזו”. ואולם בעדותו (עמ' 8 לפרוטוקול בכתב יד) ריכך את הדברים באמרו: "הבהרתי לו שברגע שהוא חותם, החוזה הוא חוזה. יחד עם זאת הבהרתי לו שכל זמן שאשמש יו"ר מועצת המנהלים אעשה כל שביכולתי שימשיך בתפקידו אך זה לא היה הבטחה פורמלית וגם לא היה הגיון שאתן שעה שיש חוזה". דר' כהן ג'ואר לא העיד. אמנם נכון שבהעדר התיצבות לחקירה נגדית, אין להתיחס לתצהירו. אך מכל מקום, בשלב זה של סעד זמני, משהונח התצהיר בפנינו לא ניתן להתעלם ממנו. 12. בשלב זה גוברות ההוראות שבהסכם העבודה, שהוא מסמך בכתב על טענות בעל פה של התובע, הסותרות את האמור בחוזה. עולה מהאמור כי בשלב זה לא הוכחה הבטחה, נטענת, לעבוד במכללה עד גיל הפנסיה. יובהר כבר עתה כי על אף שלא הוכחה הבטחה להעסקה עד גיל הפרישה, הרי שעסקינן באדם שעבד במכללה שנים רבות. 13. תחולת הוראות התקשי"ר או הוראות חוקת העבודה לעובדי הסוכנות היהודית לא הוכח בשלב זה של הסעד הזמני שיש להחיל על פיטורי התובע אחד מההסכמים הנ"ל. הסכם העבודה של התובע אינו מחיל על העסקתו הוראות הסכמים קיבוציים כלשהם, למעט החוזה האישי. הסעיף היחיד בהסכם העבודה המתייחס להוראות התקשי"ר, הוא סע' 7 להסכם, העוסק בהחלת הוראות התקשי"ר לגבי נוהלי משמעת ושמירת אמונים. מכלל הן שומעים לאו. בשלב זה לא הוכח שיש להחיל על העסקתו את הוראות התקשי"ר החלות על עובדי מדינה, או הוראות חוקת העבודה לעובדי הסוכנות. 14. הליך הפיטורים ד"ר מרים מבורך, ראש המכללה, תארה בתצהירה את ההליכים שקדמו לפיטורים, כך: "8.1 ביום 21/4/04 קראתי למר שלו לחדרי ובנוכחות עו"ד משה אנזל הבהרתי למר שלו כי הגעתי למסקנה שעלי להפסיק את עבודתו במכללה, עקב קיצוצים תקציביים וחוסר אפשרות לשאת במשכורתו. נוהל דיון ומר שלו שטח את טענותיו, ובין השאר כי הוא נאמן למכללה ויכול לשמש בתפקיד סמנכ"ל לענייני מנהל וכי הסמנכ"ל השני יהיה לענייני כספים. אני השבתי לו כי אינו כשיר למלא תפקיד סמנכ"ל לענייני מנהל והמכללה אינה יכולה להעסיק שני אנשים בתפקידי מנהלה וע"י פיטוריו אני חוסכת במשרה בעלת היקף כספי ניכר של כ- 235,000 ₪ בשנה...". לתצהירה צורף סיכום שיחה עם המבקש מיום 21/4/04, שנרשם ע"י עו"ד אנזל ובו נאמר: "שימוע מרים מודיעה כי בגלל אילוצים תקצביים ושינוי מערך מבנה ההנהלה, בדעתה לפטר את משה. משה מציג את טענותיו, כי למרות הקיצוץ הכספי והשינוי המתוכנן אפשר וצריך להשאיר אותו. מתנהלת שיחה בה מוחלפות דיעות בין משה ומרים, אולם בסוף מודיעה מרים למשה כי החליטה לפטרו ...". בתצהיר יו"ר הדירקטוריון עו"ד משה אנזל נאמר, בסע' 14: "ד"ר מבורך הסבירה למר שלו את המצב הכספי הקשה שבו נתונה המכללה ... כאשר ד"ר מבורך מסבירה שאין ביכולתה להעסיקו לאור אי התאמתו של משה והמבנה החדש של תפקיד הסמנכ"ל ופיטוריו הם במסגרת הצמצומים התקצביים. מר שלו הגיב על דברי ד"ר מבורך הן לגבי אפשרויות תפקודו כסמנכ"ל לענייני מנהל והן לגבי העובדה כי הינו נכה צה"ל ...". 15. בעדותה של ד"ר מבורך בפנינו, העידה כדלקמן (פרוטוקול עמ' 13 ש' 35 ואילך): "נכון שביום 21/4/04 זימנתי את התובע לחדרי והודעתי לו על הפיטורים. לא נכון שזה היה כמה דקות. המפגש שכלל שימוע עסק הרבה יותר מכמה דקות והיתה שיחה בננו לאחר שהודעתו (צ.ל. הודעתי, ה.י.) לו את ההודעה והתובע ניסה להגיד שאני עושה טעות ואמרתי לו שההחלטה בעינה עומדת והוא אמר שילחם בי ויפעיל את ארגון הנכים ... השימוע היה כך שהודעתי לו את ההודעה ואח"כ הסברתי לו מה הנימוקים ואח"כ התובע הביע את דעתו, תוך כדי דיון". (ההדגשה הוספה) בעדות עו"ד אנזל נאמר: "היה מצב שמרים אמרה לו שלאור הנסיבות והקיצוצים ועם כל אי הנעימות היא נאלצת בצער לפטר אותו" (עמ' 9 לפרוטוקול) . 16. לכך נוסיף את עדות התובע באשר לישיבה מיום 21/4/04: (עמ' 2 בפרוטוקול שבכתב יד) "אם אתה אומר שכתוב שם שהיא ועו"ד אנזל קראו לי ואמרו לי שיש פיטורים מחמת צמצומים אני משיב שלא. היא קראה לי ואמרה לי שהחליטה לפטר אותי ואח"כ המשיכה לדבר. אחרי שנאמר - אתה מפוטר, וקשה לי עם הפיטורים האלה, היא אמרה והמשיכה לדבר אך אני הייתי אאוט. המשכנו לדבר שתי דקות ויצאתי". (ההדגשה הוספה) 17. בכל הכבוד הראוי, הליך זה שנערך במשרדה של ד"ר מבורך, אינו מהווה שימוע כדין. כפי שנכתב רבות וארוכות, מטרת השימוע היא ליידע את העובד על כוונה להביא לידי סיום את העסקתו, למסור לו את הסיבות לכך ולשמוע את עמדתו, והכל עוד בטרם תנתן ההחלטה הסופית על הפיטורים. מטרת השימוע, בין השאר, היא לאפשר למצוא מוצא אחר במקום פיטורים. ראו לענין זה ע"ע 1465/02 בנימין משה ואח' נ' איגוד ערים לכבאות והצלה טבריה (פס"ד מיום 10/3/04, טרם פורסם), ע"ע 1349/04 ופא אסחיק נ' מדינת ישראל , עסק 1005/00 עתי"ם סוכנות החדשות הישראלית נ' האגוד הארצי של עיתונאי ישראל ועוד. במיוחד אמורים הדברים שעה שעסקינן בעובד, קרוב לגיל הפרישה, שהועסק במכללה שנים רבות וארוכות. 18. ישיבת הדירקטוריון טוענת המשיבה כי אף אם לישיבה אצל ד"ר מבורך לא יקרא שימוע כדין, הרי שנערך למבקש שימוע בפני הדירקטוריון, לבקשתו של המבקש. נבחן להלן את הראיות שהוצגו בשלב זה באשר לישיבת הדירקטוריון: א. מכתב הפיטורים נמסר לתובע ביום 21/4/04, ובו הודעה על הפסקת עבודתו בפועל ביום 25/4/04 (נספח א' לבקשה) ב. בקשתו של המבקש להביא את עניינו לדיון בפני הדירקטוריון, הוגשה בכתב ביום 25/4/04, יום קבלת מכתב הפיטורים (נספח ו' לבקשה). ג. ביום 4/5/04 נשלח לתובע מכתב זימון לישיבת הדירקטוריון, מאת עו"ד אנזל, בו נאמר: "אין במכתב זה הודאה בצורה כלשהי כי פיטוריך נצרכים לאישור הדירקטוריון" (נספח ז' לבקשה). ד. לאחר שמיעת הראיות, עם הגשת הסיכומים, הגישה המשיבה את המכתב שאותו מסר המבקש לחברי הדירקטוריון. ב"כ המבקש התנגד להגשת המסמך בשל האופן שבו הוגש, בסיכומים. משהוגש המסמך, אף אם שלא בהתאם לסדרי הדין, ומשעסקינן בהליך זמני, אני מקבלת את המסמך כחלק מחומר הראיות. 19. באשר לדיוני הדירקטוריון, לטענת התובע (עמ' 4 לפרוטוקול בכתב יד) בדירקטוריון לא היה דיון, נתנו לו לדבר ואז יצא ואף אחד לא שאל אותו כלום. לדבריו, "הרגשתי שזה לצאת לידי חובה". גב' נעמי מדרשי הצהירה לגבי ישיבת הדירקטוריון, ולא נחקרה בנקודה זו (סע' 20 לתצהיר): "20. שמיעת טענותיו של משה בישיבת הדירקטוריון נעשתה רק לצורך "שמיעה" של טענותיו הא ותו לא. במאמר מוסגר אציין כי היו אפילו כאלה שלא רצו לתת לו להשמיע את דבריו כלל. ..... 22. עד היום איני יודעת מהן הסיבות האמיתיות לפיטוריו של משה, חרף היותי חברת דירקטוריון". 20. בשלב זה של ההליך, ועפ"י הראיות המונחות בפני בשלב זה, אני קובעת כי ההליך בפני הדירקטוריון אף הוא אינו מהווה שימוע כדין. הטעמים להחלטתי הם אלה: א. המעביד לא ראה בהליך שבפני הדירקטוריון שימוע כדין. עו"ד אנזל העיד ואף כתב במכתב הזימון שנשלח למבקש, כי אין הוא רואה בהליך שבפני הדירקטוריון שימוע או כמיתר את ההליך שהתקיים בפני ד"ר מבורך. עו"ד אנזל אף העיד שלדעתו לא היה מקום להביא את הסוגיה בפני הדירקטוריון. עוד יאמר, כי אחת מהטענות שבמסגרת הבקשה, היא טענת השיהוי, מהטעם שמכתב הפיטורים נמסר למבקש בחודש אפריל והוא השהה בקשתו עד לחודש מאי. אם כן, לשיטת המכללה, ההליך בפני הדירקטוריון אינו חלק מהשימוע שנערך למבקש. לשיטתה, הליך הפיטורים הסתיים במסירת מכתב הפיטורים. ב. מטרת השימוע, כפי שנקבע בשורה ארוכה של פסקי דין, היא למצוא אפשרות חלופית לפיטוריו של התובע. בשלב זה כל שהוצג בפני הוא כי הדירקטוריון שמע את המבקש וקרא את מכתבו, ולאחר מכן נשאלו החברים לעניין פיטוריו. לא הוכח בשלב זה כי התקיים דיון בשאלת מציאת פתרונות חלופיים לפיטורים, ומכל מקום, המבקש לא שותף בדיון מסוג כזה. יתר על כן, ספק אם חברי הדירקטוריון הם הגורם המוסמך לבחון פתרונות חלופיים לפיטורים, ספק אם יש להם הידע הנדרש לגבי צרכי המכללה ויכולותיה, וספק אם הובאו בפניהם נתונים בעניין זה. ג. גב' נעמי מדרשי שהינה חברת דירקטוריון, הצביעה נגד פיטוריו של המבקש. בראשית חקירתה הנגדית הופנו אליה שאלות שמהן ניתן להסיק כי המכללה רואה בעדותה מטעם המבקש כחתירה תחת התפקיד אותו היא ממלאת: "נתתי את התצהיר כי אני חושבת שנעשה לו עוול וזה חשוב לי. אני החלטתי לנהוג לפי מצפוני. לשאלתך אם החלטתי לפעול בניגוד להחלטת הדירקטוריון אני משיבה שהחלטתי לפעול לפי מצפוני ולפי הבנתי. לשאלתך למה לא התפטרתי לפני שכתבתי את התצהיר ....". 21. שעה שעסקינן בהליך שימוע מאוחר לפיטורים, שומה על בית הדין לבחון את ההליך ביתר הקפדה, שהרי בשלב זה הודעת הפיטורים שרירה וקיימת. יש לבחון בחינה מדוקדקת האם להליך המאוחר לפיטורים, ניתן לקרוא שימוע בתום לב וכדין. בשלב זה מסקנתי היא כי לא כך ניתן לכנות את ההליך שהתקיים בפני הדירקטוריון. הדיון שהתקיים לא היה דיון אמיתי בסוגיית עתידו התעסוקתי של התובע. כל שעשו חברי הדירקטוריון הוא לשמוע את התובע ולקבוע האם תומכים הם בתובע או שמא במנהלת המכללה, והמסקנה המתבקשת היא ברורה. 22. המסקנה העולה מהאמור לעיל היא כי פיטוריו של התובע נעשו ללא שנערך לתובע שימוע כדין. 23. הסעד המתבקש בית הדין קבע לא אחת כי הסעד של אכיפה ינתן במשורה, וכי דרך המלך הינה סעד של פיצוי כספי. בענין עע 1123/01 בית ספר תיכון ערוני כי"ח נ' צויזנר, פדע' לו 438: "בית הדין יתן דעתו לסעד הראוי להנתן הנדרש בשים לב לנסיבות המייחדות את המקרה הספציפי, תוך שתעשה מלאכת האיזון והמידתיות, בין היתר, אך לא רק, ידרש בית הדין לבחינת מהותו של הפגם שנפל בהליך הפיטורים וחומרתו, סוג המשרה שבה מדובר, השפעתו של הסעד שניתן, אכיפה או פיצוי, על העובד, על ההקשר התעשייתי והתעסוקתי, תוך מתן משקל להיבטים החוקיים והחוקתיים ...". 24. שעה שהובהרו הקיצוצים הנדרשים בפעילות המכללה, שעה שהובהר כי התפקידים שמילא התובע הועברו בפועל, רובם ככולם, לסמנכ"ל, הרי שבנסיבות אלה אינני רואה לנכון ליתן סעד של אכיפת יחסי עובד ומעביד. תרופתו של התובע תהיה במישור הכספי, המסגרת התיק העיקרי. 25. סוף דבר, הבקשה למתן סעד זמני נדחית. לאור מכלול הנסיבות אינני מחייבת את המבקש בהוצאות משפט. 26. כתב הגנה בתביעה העיקרית יוגש תוך 30 יום מהיום. פיטורים