פסק דין 1. זוהי עתירה מנהלית שהגישו העותרות להנפקת אשרת עבודה לעותרת מס' 1 (להלן: "העותרת") אשר תאפשר לה לעבוד בתחום הסיעוד בישראל. העובדות: 2. העותרת היא אזרחית פיליפינים, אשר הגיעה לישראל ביום 29.4.03 באשרה מסוג ב/1 כעובדת זרה בתחום הסיעוד. 03. עם הגעתה לישראל החלה העותרת לעבוד בטיפול סיעודי בשתי בנותיהם של בני הזוג שמעון ועליזה בוקובזה, הסובלות ממגבלות פיזיות. 4. כעבור מספר שבועות עזבה העותרת את עבודתה אצל משפחת בוקובזה בשל עבודתה הקשה ומפאת הלנת שכר. בס' 4 לעתירה נטען ע"י העותרות כדלקמן: "בצר לה, פנתה העותרת 1 למשרדי "קו לעובד" (העותרת 2), עמותה ללא כוונות רווח שמטרתה להגן על זכויות העובדים המקופחים ביותר במשק הישראלי, ובכללם מהגרי עבודה ("עובדים זרים"). בעקבות פנייתה הוגשה על ידי היועץ המשפטי של "קו לעובד" תביעה כנגד בני הזוג בוקובזה לתשלום שכר עבודה מולן ולפידיון חופשה (דמ 5467/03)." 5. ביום 10.2.04 ניתן פסק דין על ידי בית הדין האזורי לעבודה בת"א אשר חייב את בני הזוג בוקובזה לשלם לעותרת 8,116 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית והוצאות (נספח ג' לעתירה). 6. במקביל, ולאחר שהעותרת עזבה את משפחת בוקובזה, מעסיקתה החוקית, הגיעה העותרת ביום 29.6.03 ללשכת מנהל האוכלוסין בנתניה, מצוידת בשאלון מטעם "קו לעובד" - עותרת מס' 2 - וביקשה לקבל טיפול בהתאם להוראות נוהל מעבר עובד ממעסיק למעסיק (להלן: "נוהל מעבר"). העתק השאלון צורף כנספח א' לתגובת המשיבה. בהתאם להוראות סעיף ו' לנוהל המעבר קיבלה העותרת אשרה מסוג ב/2 למשך 30 ימים, עד ליום 29.7.03, על מנת שתוכל למצוא מעסיק חוקי בעל היתר חוקי לעובד זר (ראה נספח ד' לעתירה). 7. לטענת העותרת, היא פנתה לחברת כוח אדם מתוך מטרה כי חברה זו תמצא בעבורה מקום עבודה חדש. חברת כוח אדם מצאה עבור העותרת עבודה וביום 30.7.03 החלה העותרת לעבוד כמטפלת סיעודית של אישה קשישה בשם המשאנה חדד בכפר חב"ד. העותרת, כך לטענתה, פנתה לחברת כוח האדם ולבני משפחת חדד בעניין הצורך להסדיר את אשרת העבודה שלה. אנשי חברת כוח האדם ובני משפחת חדד השמיעו באוזניה "דברי הרגעה", באומרם כי העניין בטיפול והעותרת סמכה עליהם והאמינה לדבריהם. העותרת עבדה עבור גב' חדד כ- 6 חודשים, עד ליום 30.1.04, ולאחר שהבינה כי הבטחות אנשי חברת כוח אדם ומשפחת חדד "ריקות מתוכן", החליטה לעזוב מקום עבודה זה במטרה למצוא מקום עבודה חילופי "בו תוכל לעבוד באופן מסודר וללא חשש מתמיד מצד "מנהלת ההגירה" ושאר הגורמים." (ר' ס' 8 לעתירה). 8 סמוך לאחר עזיבתה את גב' חדד מצאה העותרת, כך לטענתה, מעסיקה חדשה אשר היא בעלת היתר להעסקת עובד זר. ביום 18.2.04 פנתה ללשכת מנהל האוכלוסין בפ"ת, בליווי בני משפחתה של המעסיקה הפוטנציאלית, על מנת להסדיר את עבודתה. לתדהמתה, כך לטענתה, נמסר לה כי תוכל לקבל אשרת עבודה בהיותה מוגדרת כ"ברחנית" מאחר ועזבה את מקום עבודתה אצל משפחת בוקובזה. 9. ביום 19.2.04 שלח ב"כ העותרת בקשה להנפיק רישיון עבודה לעותרת (נספח ה' לעתירה) וביום 3.3.04 השיבה עו"ד גלית לביא, מהלשכה המשפטית של משרד הפנים, לבקשת ב"כ העותרת ובתשובה זו נדחתה בקשת העותרת (נספח ו' לעתירה). 10. לאור האמור לעיל הוגשה העתירה שבפנינו. טענות העותרת: 11. דוקטרינת סבירות ההחלטה המנהלית קובעת כי בקבלת החלטה כלשהי בתחום סמכותה שומה על רשות מנהלית לשקול את כל השיקולים הרלוונטים לצורך מתן אותה החלטה ולהעניק לכל אחד מהשיקולים הרלוונטים את המשקל הראוי. בענייננו, כך לטענת העותרת, אחד השיקולים הרלוונטים אשר משרד הפנים חייב לשקול הינו השיקול בדבר הימנעות מפגיעה בזכויות האדם של מהגר העבודה והתחשבות באינטרסים של מהגר העבודה גם אם אלה טרם הבשילו לכדי זכויות משפטיות מוכרות. העותרת היא אישה אשר, לטענתה, השקיעה כספים רבים על מנת להגיע לישראל, נכנסה לישראל באופן חוקי, בחוויתה התעסוקתית הראשונה לא שולם לה שכרה והיא נאלצה לעזוב את משפחת בוקובזה. היא פנתה למשרד הפנים, כפי שמחייב אותה נוהל מעבר עובד ממעסיק למעסיק, ניתנה לה תקופה קצרה למצוא מעסיק חילופי והדרך היחידה שעמדה בפניה היתה לפנות לחברת כוח אדם וכך עשתה. חברת כוח אדם הפנתה אותה למקום עבודה מסויים, בתחום הסיעוד, הבטיחה לה לטפל בעניין האשרה והיא בתמימותה הסתמכה על דברים אלה. המשיב מס' 1, משרד הפנים, מסרב, למעשה, לשמוע את נסיבותיה האינדיבידואליות של העותרת, כמו מהגרי עבודה אחרים, אשר נקלעה שלא באשמתה למצב בו הפכה לעובדת בלתי חוקית ומחייבה לעזוב את הארץ על אתר על פי מדיניות אשר הינה בלתי סבירה, בלתי מידתית וגובלת בשרירותיות (סעיפים 12-17 לעתירה). 12. עוד טוענת העותרת בעתירתה כי מדיניות גורפת זו של משרד הפנים עומדת בניגוד להנחיות בתי המשפט. 13. טענה נוספת מעלה העותרת והיא כי החלטת משרד הפנים בעניינה של העותרת עומדת, לכאורה, בניגוד למדיניות המוצהרת של ממשלת ישראל בעניין נוהל "שמים סגורים". מטרתו המוצהרת של הנוהל היא למזער את מספר מהגרי העבודה הנכנסים לישראל והוא מעניק למעסיק ישראלי אפשרות "למלא" את מכסת העובדים הזרים שלו באמצעות העסקת עובדים זרים השוהים כבר בארץ, גם כאלה השוהים בישראל באופן בלתי חוקי מכוח העובדה שעברו ממעביד למעביד. לאור תכליתו של נוהל "שמים סגורים" והרציונל העומד בבסיסו, תמוהה החלטת משרד הפנים בעניינה של העותרת, כך לטענתה. מוסיפה העותרת וטוענת כי הפסיקה אכן קבעה, כפי שטוענים גם המשיבים, כי נוהל "שמים סגורים" אינו חל על תחום הסיעוד אולם אין גם כל היגד בנוהל עצמו המלמד על כך שאינו חל על עובדים סיעודיים ולמקרא נוהל זה עולה כי הוא חל על כלל מהגרי העבודה בישראל, ללא אבחנה ביחס לתחום העיסוק. אבחנה זו, לטענת העותרת, אין בה היגיון והיא בלתי סבירה. 14. בעיקרי טיעוניו מוסיף גם ב"כ העותרת טענה מגדרית (GENDER). לטענתו מאחר ובתחומי הסיעוד מועסקות בעיקר נשים, עולה החשש פן האבחנה התמוהה בין עובדי סיעוד שעליהם לא חל נוהל "שמים סגורים" לבין עובדים אחרים עליהם חל נוהל זה מקורה בהנחה פטריארכלית היינו, משרד הפנים התחשב במהגר העבודה הגבר שהגיע לישראל לצורך פרנסתו ואילו ביחס למהגרות עבודה נשים ההנחה היא שהאישה מהגרת העבודה היא מפרנסת משנית, שתוכל תמיד להישען כלכלית על "בעלה", ועל כן גירושה מהארץ אינו כה "זועק" מבחינה הומניטרית (סעיף 13 לעיקרי הטיעון). 15. העותרת טוענת כי אל לבית המשפט לעצום עיניו מלראות את מצבם החברתי הקשה של מהגרי העבודה. מהגרי העבודה מגיעים לישראל ונאלצים להתמודד עם הלם תרבותי, קשיי שפה וצורך קיומי לעבוד שעות ארוכות. התעלמות מחולשתם הקבוצתית ומתלותם במשרדי כוח אדם למציאת מקומות עבודה הינה בבחינת התעלמות ממציאות חברתית אשר אל לבית המשפט ליטול בה חלק. טענות המשיבה: 16. הנוהל החל על העותרת הוא נוהל מעבר ממעסיק למעסיק ועל פיו פעלו המשיבים. לאחר שהעותרת עזבה את עבודתה אצל משפחת בוקובזה, היא פנתה ללשכת מנהל האוכלוסין בנתניה וקיבלה אשרה מסוג ב/2 למשך 30 יום, עד ליום 29.7.03, על מנת שתמצא מעסיק חוקי בעל היתר העסקה לעובד זר. משפג תוקף הרישיון שבידה, לא הגיעה העותרת ללשכת מנהל האוכלוסין על מנת לבקש להאריכו והמשיכה לשהות בישראל שלא כדין במשך 8 חודשים. רק ביום 18.2.04, משחלפו כ- 8 חודשים מיום שפג תוקף הרישיון שבידה, פנתה העותרת ללשכת מנהל האוכלוסין וביקשה לקבל אשרה כעובדת סיעודית ונוכח פרק הזמן שחלף ובהתאם לנוהל - סורבה בקשתה. 17. העותרת היתה "מיוצגת" על ידי "קו לעובד" והיתה בקשר עם ארגון זה כשהגישה בקשה למעבר ממעסיק למעסיק. העותרת קיבלה דף הסבר המתורגם ל- 16 שפות, שם צויין כי היא לא רשאית לעבוד בישראל וכשתמצא מעסיק חלה עליה החובה לפנות ללשכת מנהל האוכלוסין ולבקש אישור לעבוד אצלו. עוד צויין בדף ההסבר כי אם ייתפס העובד במהלך התקופה בו ניתנה לו אשרת תייר כשהוא עובד - אשרת התייר תבוטל והוא יידרש לצאת מישראל. 18. לאור האמור לעיל, טוענת המשיבה, מנועה העותרת מלטעון כנגד הוראות נוהל המעבר כאשר ידעה כי עליה לצאת מישראל בתום התקופה של 30 הימים ולחלופין - לפנות בבקשה להאריך את האשרה ב- 30 ימים נוספים. 19. טענותיה של העותרת לפיהן עבדה אצל משפחת חדד ביום 30.7.03 לא הועלו במכתב בא-כוחה מיום 19.2.04 לעו"ד לביא במשרד הפנים והן הועלו לראשונה במסגרת העתירה. כמו כן, לא צורפו תימוכין לטענות אלה למעט תצהירה של העותרת שצורף לעתירה. 20. משרד הפנים פעל בהתאם להוראות נוהל מעבר עובד ממעסיק למעסיק, החלטתו היא סבירה והעותרת לא הצביעה על כל עילה לסטות בעניינה מנהלי משרד הפנים בנושא. דיון: 21. כל אזרח, תושב, עובד, עובד זר ותייר מצפה כי מדינת ישראל תנהג בו על פי החוק, התקנות, הכללים והנוהלים, כאשר אלה מופעלים כדין, בסבירות ובמידתיות וללא שרירות ואפליה. על המדינה לנהוג בכל אדם, באשר הוא אדם, תוך כיבוד זכויותיו, חירותו וכבודו כאדם. מאידך, מצפה המדינה מאזרחיה, תושביה, עובדיה, עובדיה הזרים והתיירים כי ינהגו גם הם על פי החוק, על פי התקנות, על פי הכללים והנוהלים, ככל שאלה סבירים, מידתיים ואינם שרירותיים ומפלים. אדם, לרבות העובד הזר, בבואו לדרוש להגן על זכויותיו, חייב לנהוג גם הוא על פי הדין והנוהל שקבעה מדינת ישראל. 22. העותרת היתה מודעת לכללים ולנהלים שקבעה מדינת ישראל ביחס לעובדים הזרים, לרבות עובדי סיעוד, קבוצה אשר היא נמנית עליהם, ולמרות זאת לא עמדה בנוהלים אלה ומשום כך דין עתירתה להידחות. 23. העותרת הגיעה, כאמור, לישראל ביום 29.4.03 באשרה מסוג ב/1 והחלה לעבוד אצל משפחת בוקובזה, מעסיקתה החוקית. עקב תנאי העסקתה והלנת שכר עזבה את משפחת בוקובזה ואף הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה אשר חייב את משפחת בוקובזה לשלם לה כספים בגין שכר עבודה ופדיון חופשה בסכום כולל של 8,110 ₪ בצירוף הוצאות, הפרשי הצמדה וריבית (ר' פסה"ד מיום 10.2.04 - נספח ג' לעתירה). העותרת ידעה לפנות במועדים אלה, סמוך להגעתה לישראל, לעמותת "קו לעובד" ואלה הגישו מטעמה את התביעה לביה"ד לעבודה. העותרת אף פנתה ללשכת מנהל האוכלוסין ביום 29.6.03, בסמוך לאחר עזיבתה את עבודתה אצל משפחת בוקובזה, ואף קיבלה אשרה מסוג ב/2 על מנת שתוכל למצוא מעסיק חוקי בעל היתר העסקה לעובד זר. בעת שפנתה העותרת למנהל האוכלוסין וקיבלה אשרה מסוג ב/2 למשך 30 ימים, עפ"י הוראות נוהל מעבר, היתה העותרת מצויידת בשאלון מטעם "קו לעובד" (נספח א' לתגובת המשיבה). עוד ניתן לקבוע, כפי שנטען בתגובה ולא נסתר ע"י העותרות, כי עובד המגיש בקשה למעבר ממעסיק למעסיק מקבל דף הסבר על אופן המעבר ממעסיק למעסיק, דף הסבר המתורגם ל- 16 שפות (נספח ג' לתגובה). בסעיף ד' לדף ההסבר מצויין במפורש כי מקום בו מונפקת אשרה מסוג ב/2 לא רשאי המבקש לעבוד בישראל ומשמצא מעסיק - עליו לפנות ללשכת מנהל האוכלוסין ולבקש אישור לעבוד אצלו. בסעיף ז' לדף ההסבר מצויין כי אם ייתפס העובד במהלך התקופה בה ניתנה לו אשרת תייר כשהוא עובד - אשרת התייר בטלה והוא יידרש לצאת מישראל. 24. העותרת, כאמור, היתה מודעת לנוהלים שכן היתה מיוצגת ע"י עמותת "קו לעובד" וידעה ו/או היה עליה לדעת כי עליה לנהוג עפ"י הנהלים. העותרת ידעה להגן על זכויותיה כשפנתה לעמותת "קו לעובד" וכשהוגשה מטעמה תביעה לביה"ד לעבודה. העותרת פנתה ביום 29.6.03 למנהל האוכלוסין וקיבלה אשרה ב/2 ל- 30 ימים למציאת מעסיק והסדרת מעמדה, ואיני מעלה על הדעת כי לא ידעה על עובדה זו וכי עמותת "קו לעובד" לא הסבירה לה עובדות אלה. ולמרות כל אלה - המשיכה העותרת לשהות בישראל שלא כדין במשך כ- 8 חודשים ורק ביום 18.2.04 פנתה ללשכת מנהל האוכלוסין בבקשה להסדרת מעמדה. משום כך, ומשניתנה לעותרת אפשרות להסדיר את מעמדה לאחר שעזבה את מעסיקה החוקי הראשון - משפחת בוקובזה - ומשלא חזרה למנהל האוכלוסין לאחר שפג תוקף האשרה ב/2 שקיבלה עד 29.7.03 - לא ניתן לקבוע כי החלטת המשיבים לסרב לחדש לה אשרה היא שרירותית, בלתי מידתית או בלתי סבירה. 25. זאת ועוד. בסעיף 8 לעתירה ציינה העותרת כי החליטה לעזוב את מקום עבודתה אצל גב' חדד כדי למצוא לה מקום עבודה חילופי "בו תוכל לעבוד באופן מסודר, וללא חשש מתמיד מצד "מנהלת ההגירה" ושאר גורמים". עובדה זו מעידה כי העותרת היתה מודעת להיותה עובדת בלתי חוקית ללא אשרה, ומשום כך חששה ממנהלת ההגירה ומשאר הגורמים. בנוסף על כך, טוענת העותרת כי עבדה אצל משפחת חדד ופנתה לחברת כוח האדם ולבני משפחת חדד כדי להסדיר את אשרת העבודה שלה (ראה סעיף 7 לעיל). עובדות אלה לא הוכחו כנדרש והובאו לראשונה בעתירה זו בליווי תצהירה של העותרת בלבד. לטעמי, אין באלה כדי להוכיח טענות אלה. 26. המשיבים פעלו על פי נוהל מעבר עובד ממעסיק למעסיק, נוהל זה העניק לעותרת הזדמנות שניה למצוא מעסיק בישראל, העותרת היתה מיוצגת באמצעות עמותת "קו לעובד" והיתה מודעת לנוהל ולחובות המוטלים עליה. משלא פעלה העותרת עפ"י הנוהלים, לא חזרה למנהל האוכלוסין עם פקיעת תוקף האשרה ב/2, ואף לא ביקשה את הארכתה אלא בתום 8 חודשים, החלטתם של המשיבים היא סבירה ואין מקום להתערב בה. בעניין זה מקובל עלי טיעון המשיבה בס' 3 ל"הודעה מטעם המשיבים" אשר הוגשה ביום 13.5.04 לפיה: "מתן "הזדמנות שלישית" לעבוד בישראל למי שמכיר את נהלי משרד הפנים ופעל לפיהם בעבר וחרף זאת לא הסדיר את מעמדו והמשיך לשהות ולעבוד בישראל שלא כדין - אינו עולה בקנה אחד עם "אינטרס שמירת שלטון החוק" (ההדגשה במקור - ש. ג.). 27. לעניין טענת ב"כ העותרת להחלת נוהל "שמים סגורים - תיקון" - גם כאן אני מקבלת את האמור בס' 5 להודעה מטעם המשיבים לפיה החלטת משרד הפנים לא לתת לעותרת הזדמנות נוספת, לאחר שניתנה לה הזדמנות קודמת והיא לא עמדה בה - היא סבירה גם לנוכח "נוהל שמים סגורים". 28. ב"כ העותרים הגיש עיקרי טיעון והוא אף מודה כי בחלקם הם מהווים "הרחבת חזית" - ר' ס' 1 לעיקרי הטיעון. משום כך אין מקום לקבל טיעונים שהם בבחינת "הרחבת חזית" אף כי ניתן לקבוע כי אין באלה כדי לבסס או לתמוך בעתירה. במיוחד מצאתי לדחות את הטענה הנשמעת בס' 13 לעיקרי הטיעון לפיה קיים חשש כי העובדה לפיה "נוהל שמים סגורים" אינו חל על עובדי סיעוד אלא על תחומי תעסוקה אחרים נובע מהעובדה לפיה רוב עובדי הסיעוד הינן נשים והנחת משרד הפנים היא "שהאישה מהגרת העבודה היא בלאו הכי מפרנסת משנית... ועל כן גרושה מהארץ לפני שניצלה את תקופת העבודה המקסימלית המותרת לה על פי דין... אינו כה "זועק" מבחינה הומניטרית." ראה גם טענות העותרת כמפורט בסעיף 14 לעיל. הטענה היא, למעשה, חשש להפליה על רקע אי שיוויון בין המינים. דין טענות אלה להידחות מאחר ולא הונחה כל תשתית ראייתית או אחרת להוכחת טענות אלה, ולו לכאורה. 29. אשר על כן ולסיכום העתירה נדחית. אשרה (ויזה)מסמכיםמשרד הפניםאשרת עבודהסיעוד