פסק דין התובעת, גב' לידיה גרינברג בן-צבי, מורה לחינוך מיוחד עבדה בנתבעת משנת 1976 עד לחודש אוגוסט 2000. בתביעתה לפינו היא תובעת תשלום שכר עבודה בגין החודשים 9/00 ועד 8/01 ודמי הבראה. ואלה עובדות המקרה: 1. 1. במסגרת עבודתה בנתבעת, יצאה התובעת לשש שליחויות הוראה בברית המועצות, החל מספטמבר 1994 ועד אוגוסט 2000. אורכה של כל שליחות, עשרה חודשים (כאורך שנת לימודים). בין השליחויות הגיעה התובעת לארץ לחופשת מולדת, כאשר גם בתקופה זו קיבלה התובעת שכר. 2. 2. העסקת מורים שליחים בתקופת היותם בברית המועצות נעשית באמצעות חוזה מיוחד המתחדש מידי שנה בשנה עם משרד החינוך. אולם אין בחוזה זה כדי לפגוע בזכויות המורה כעובד קבוע של משרד החינוך. 3. 3. בנוסף לחוזה, נחתם זיכרון דברים בין המורה השליח לבין לשכת הקשר "נתיב", יחידת סמך של משרד ראש הממשלה, השותפה עם משרד החינוך בהפעלת השליחויות. לשכת הקשר תפקידה לטפל במורים בעת היותם ברוסיה, אך היא אינה מהווה מעבידה של השליחים. התובעת המשיכה להיות בכל תקופת השליחויות עובדת של משרד החינוך. 4. 4. בטרם יצאה התובעת לשליחותה השישית (ספטמבר 1999) ולאחר שנחתם עמה החוזה בנוגע לשליחות זו, הוחלט ע"י נתיב שלא לשגר ישראלים למקום אליו היתה אמורה התובעת להגיע, לאור המצב הביטחוני ששרר שם באותה עת. יציאתה של התובעת לשליחות התעכבה, לאחר בדיקה הפנו את התובעת לשליחות הוראה חילופית בעיר זפורוז'יה שבאוקראינה, ולאחר מכן הועברה לעיר טשקנט שבאוזבקיסטן. בכל התקופה בה עוכבה התובעת בארץ שולם לה שכרה כרגיל. 5. 5. במהלך שליחותה השישית, ביום 22/12/99, מלאו לתובעת 65 שנים, מועד המחייב את פרישתה ע"פ חוק. הואיל והמועד בו הגיעה התובעת לגיל 65, חל באמצע שנת הלימודים, נדרש אישור מיוחד של הועדה לאישור העסקת גמלאים, כדי שהתובעת תוכל להשלים את עבודתה עד לסיום שנת הלימודים תש"ס - אוגוסט 2000. האישור ניתן, והתובעת המשיכה בשליחותה עד לסיום שנת הלימודים. 6. 6. בחודש יוני 2000, הגיעה התובעת לארץ לחופשת מולדת וציפתה ליציאתה לשליחות בשנת הלימודים הבאה - תשס"א (ספטמבר 2000), אולם התובעת לא שובצה לשליחות נוספת ולמרות רצונה נשארה בארץ. 7. 7. אין חולק כי התובעת לא הוחתמה על חוזה העסקה לשליחות לשנת הלימודים תשס"א ואף לא השתתפה בקורס הכנה לשנת השליחות הבאה, כנהוג לפני כל שנת שליחות. 8. 8. אין חולק כי התובעת לא קיבלה מסמך כלשהו ממשרד החינוך המודיע לה על פרישתה. 9. 9. ביום 20/9/00 השתתפה התובעת בכנס של פורשים שנערך בירושלים. 10. 10. בספטמבר 2000 הפסיקה התובעת לקבל שכר ממשרד החינוך. 11. 11. לתובעת שולמו גימלאות החל מ-9/2000. להלן גירסת התובעת: 12. 12. לטענת התובעת נאמר לה ע"י גב' יעל אייזנשטיין, מלשכת הקשר, ומר רמי דרוקמן, איש משרד החינוך, כי שליחותה בשנת תשס"א (מספטמבר 2000), מתעכבת מסיבות ביטחוניות והובטח לה כי תצא לשליחות. 13. 13. התובעת המתינה לשליחות כפי שהוסבר לה ע"י הממונים עליה, אולם נדהמה לראות כי משכורתה לחודש 9/00 לא שולמה לה. התובעת פנתה לברר מדוע לא שולמה לה משכורתה ונאמר לה, כך לטענתה, כי מדובר בטעות שתתוקן. "הטעות" לא תוקנה והתובעת עד היום לא קיבלה משכורת לחודשים 9/00 עד 8/01 (כולל). 14. 14. בעוד התובעת ממתינה לצאת לשליחות שהובטחה לה, לטענתה, וממשיכה "לדרוש"- כך בלשונה, לצאת לשליחות, נאמר לה ע"י מר רמי דרוקמן כי בטרם תצא לשליחות עליה לעבור בדיקות רפואיות. נקבע לתובעת תור לבדיקות הרפואיות ב 4/11/00, לאחר מכן נתבקשה לעבור בדיקת נוספת ב 15/1/01. תוצאות הבדיקות הגיעו רק ב 5/01, אז נאמר לתובעת כי אין כבר טעם שתצא לשליחות שהרי בחודש יוני מתחילה חופשת המולדת. 15. 15. לטענת התובעת רק בתום שנת תשס"א, ב 8/01, נאמר לה כי עליה להגיש בקשה לצאת לפנסיה. להלן גירסת הנתבעת: 16. 16. הנתבעת טענה כי לא הובטח לתובעת דבר בקשר להעסקתה בשנה"ל תשס"א, מאחר והגיעה לגיל 65, בו לא ניתן להעסיקה ע"פ חוק אלא באישור מיוחד. אין כל בסיס לטענה כי שליחותה של התובעת התעכבה מסיבות ביטחוניות. 17. 17. לטענת הנתבעת התובעת פנתה אליה בבקשה להמשיך לעבוד בשנת תשס"א, והנתבעת מצידה הבהירה לה כי לא ניתן להמשיך להעסיקה כיוון שהגיעה לגיל פרישה. מאחר שהתובעת המשיכה לבקש את המשך העסקתה, תוך שהיא פורשת את מצוקותיה ורצונה העז להמשיך בעבודתה, הסכימה הנתבעת, לפנים משורת הדין, לנסות ולהשיג עבורה את האישורים הנדרשים להמשך העסקתה וזאת ללא כל התחייבות או הבטחה להמשך העסקתה. 18. 18. אישור נציבות שירות המדינה להמשך העסקת התובעת הותנה בביצוע בדיקות רפואיות לתובעת. על כן נשלחה התובעת לבדיקות רפואיות. עקב טעות בכתובתה של התובעת הגיעו תוצאות הבדיקות בסוף שנת תשס"א ולא נותר טעם כי תצא לשליחות. 19. 19. עוד טענה הנתבעת כי כבר בחודש 4/01 נאמר לתובעת כי עליה להגיש בקשה לגמלה ואף נאמר לתובעת למי בדיוק עליה לפנות, אולם התובעת בחרה שלא להגיש תביעה לגמלה. גדר המחלוקת: 20. 20. המחלוקת הנטושה בין הצדדים הינה מה הדין במקרה של העדר הודעה מוקדמת כדין, על הוצאה לקיצבה. כאשר ב"כ התובעת טוען כי בעדר הודעה מוקדמת חובת הפרישה מופקעת והחוזה שבין הצדדים נמשך ואילו ב"כ הנתבעת טוענת כי העדר הודעה מוקדמת אינה מפקיעה את חובת הפרישה. 21. 21. יצוין כי ב"כ התובעת זנח בסיכומיו את הטענה בעניין הבטחות השווא של הנתבעת או של שלוחיה לתובעת, לפיהם תעבוד בשנה"ל תשס"א. על כן איננו נדרשים לשאלה האם אכן הובטח לתובעת כי תעבוד בשנה"ל תשס"א וכל מה שנגזר משאלה זו. יצויין כי סוברים אנו שבצדק זנח ב"כ התובעת טענה זו, שכן מעדות התובעת ניכר כי לא הובטח לה שתעבוד בשנה"ל תשס"א וכי התובעת ידעה שהדבר תלוי באישור מיוחד. דיון והכרעה: 22. 22. התובעת טוענת כי היה על הנתבעת למסור לה, כעובדת קבועה של משרד החינוך, הודעת פיטורים לכל המאוחר עד ה31/5. באי מסירת הודעה כאמור רואים כאילו נערך חוזה לשנה לימודים נוספת, ופיטורים לפני תום אותה שנה יש בהם הפרת חוזה וזיכוי בפיצויים. בעניין זה נסמכת התובעת על פסק הדין בתיק דב"ע לה/5-3, נוריד פריד נ' מכון בית יעקב למורות, פד"ע ו 113, וטוענת כי משלא נמסרה לה הודעת פיטורים כאמור, יש לראות כאילו נחתם עם התובעת חוזה לשנת תשס"א ויש לשלם לה את שכרה בגין תקופה זו. 23. 23. הפסיקה הכירה בחובה להודיע למורה קבוע על פיטוריו/הפסקת עבודתו לא יאוחר מיום 31/5 (ראה לא/23-3, חנה מנצ'ק נ' המרכז לחינוך העצמאי, עבודה ארצי ה(1) 112). אולם, חובה זו חלה לגבי מורה המפוטר מעבודתו ועליו למצוא עבודה במקום אחר במועד שלפני תחילת שנת הלימודים. חובה זו אינה קמה לגבי מורה המוצא לגמלאות. גם פסק הדין בעניין נורית פריד, אליו הפנה ב"כ התובעת, עניינו במורה אשר פוטרה מעבודתה ולא במורה הפורשת לגמלאות על פי חוק. לאור האמור, החובה להודיע למורה קבוע על פיטוריו, לא יאוחר מיום 31/5, אינה רלוונטית בעניינה של התובעת דנן. העדר הודעה מוקדמת: 24. 24. טענה נוספת בפי התובעת והיא - על פי תקנות שירות המדינה (גימלאות) (הודעה מוקדמת על הוצאה לקיצבה) תשכ"ח - 1968, נציב השרות מחויב לשלוח לתובעת הודעה על הוצאתה לקיצבה, בדואר רשום ולא יאוחר מ 90 ימים לפני יום הפרישה (להלן: "הודעה מוקדמת"). לטענת ב"כ התובעת, משלא מילאה הנתבעת חובתה זו, יש לראות את חוזה העבודה עם התובעת כבר תוקף. על כן, משלא שובצה התובעת במשרת הוראה כלשהי, יש לראות את הנתבעת כמפרה את חוזה העבודה ולחייב אותה בפיצוי מוסכם של שנה שלמה. 25. 25. סעיף 18(א) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970 קובע: "עובד ששירת עשר שנים לפחות, רשאי נציב השירות להחליט על יציאתו לקצבה אם הגיע העובד לגיל 60 והוא חייב לעשות כן בתום החודש שהגיע העובד לגיל 65; אולם נציב השירות רשאי, באישור ועדת השירות ובהסכמת העובד, להרשות את המשך העסקתו של עובד מעבר לגיל 65 לתקופה שלא תעלה על התקופה שיקבע, אם הוכח להנחת דעתה של ועדת השירות שהעובד מסוגל להמשיך בעבודה במשרתו." (ההדגשות אינן במקור) הנה כי כן נציב השירות חייב להוציא עובד לקיצבה בתום החודש בו הגיע העובד לגיל 65. אומנם ישנה אפשרות להמשך העסקתו של עובד מעבר לגיל 65, ואולם זאת באישור ועדת הרשות וכחריג לכלל האמור. 26. 26. הוצאת עובד לקיצבה, בין בטרם הגיע לגיל 65 ובין בהגיעו לגיל 65, טעונה הודעה מוקדמת כמפורט בתקנות שירות המדינה (גימלאות) (הודעה מוקדמת על הוצאה לקיצבה), תשכ"ח-1968 (להלן: "התקנות"): "1. החליט נציב השירות על הוצאתו לקיצבה של עובד, ישלח לו הודעה מוקדמת על כך בדואר רשום (להלן - ההודעה). 2. ההודעה תישלח לעובד לא יאוחר מתשעים יום לפני יום הפרישה." (ההדגשה איננה במקור) 27. 27. מתן הודעה מוקדמת בהוצאת עובד לקיצבה בגיל 65 הנה בעיקרה הודעה פורמלית, שהרי נציב השירות חייב להוציאו לקצבה, למעט מקרים חריגים כאמור בסעיף 18(א) לעיל. עיקר עניינה של ההוראה למתן הודעה מוקדמת על הוצאתו של עובד לקיצבה הוא כאשר נציב השירות מחליט להוציא את העובד לפנסיה מוקדמת, לפני גיל 65. חיזוק לכך ניתן למצוא בלשון החוק- "החליט נציב השרות", ההחלטה היא במקום שיש לנציב השירות שיקול דעת, היינו במקום בו רשאי נציב השרות להוציא לקיצבה ולא במקום בו הוא חייב לעשות כן. גם מנקודת מבטו של העובד ניתן להבין כי עיקר עניינה של ההודעה המוקדמת הוא בהוצאת עובד לפנסיה מוקדמת. עובד סביר יודע מהו הגיל בו הוא מתעתד לצאת לקיצבה, לעיתים הוא שש לקראת יום זה, לעיתים הוא חרד ממנו, כך או אחרת יודע העובד הסביר כי בגיל 65 עתיד הוא לצאת לקיצבה. על כן, ההודעה המוקדמת לגביו הנה פורמאלית בלבד. לא כך הוא לגבי העובד אשר נציב השירות מחליט להוציאו לפנסיה מוקדמת לגביו ההודעה המוקדמת היא מהותית והיא משליכה על יכולתו לערער על החלטה זו לועדת השירות ועל יכולתו להתכונן נפשית וטכנית לקראת היציאה לקצבה. לאור האמור, סבורים אנו כי אי מתן הודעה מוקדמת לעובד המוצא לקיצבה בגיל 65, כמפורט בתקנות, מהווה פגם פרמאלי בהליך ההוצאה לגימלה, אולם אין בפגם זה כדי לפגוע בחובת הפרישה. 28. 28. גם התובעת במקרה דנן, בתור עובדת משרד החינוך מזה כ- 25 שנה, ידעה כי היא מחויבת לצאת לפנסיה בגיל 65. על כן ההודעה המוקדמת להוצאתה לקיצבה לא היתה מהותית עבורה, אלא פורמאלית בלבד. בנוסף לידיעה הכללית שהיתה לתובעת בעניין יציאתה לקצבה בגיל 65, מעדות התובעת ניכר כי היתה לה ידיעה ספציפית על יציאתה לקיצבה, כפי שיפורט להלן: התובעת הוזמנה ואף השתתפה ב"כנס פורשים". התובעת טענה בעדותה כי השתתפה בכנס רק על מנת שתוכל לדבר עם רמי דרוקמן על המשך העסקתה בשנה"ל תשס"א. אולם מניעיה של התובעת להגיע לכנס אינם משנים את העובדה כי התובעת הוזמנה לכנס פורשים. אף אם לטענתה, ידעה התובעת רק במהלך הכנס כי מדובר בכנס פורשים - טענה אשר אינה מקובלת עלינו, היא ידעה על כך שהיא צריכה לצאת לקצבה. זאת ועוד, התובעת העידה כי דובר עימה על כך שעליה להגיש תביעה לשם קבלת קצבתה, ואולם היא החליטה שלא לעשות דבר בעניין זה: "ש: מישהו אחר דיברת איתו על כך שאת צריכה להגיש תביעה לגימלה? ת: שום תביעה, מישהו אמר שאני צריכה לדאוג לפנסיה, אני לא זוכרת מי זה היה. ש: אז מה עשית? ת: לא עשיתי שום דבר. כי חשבתי שאם אני נמצאת בעבודה וגם הבטיחו עבודה אז פנסיה תפריע לי... " (עמ' 5 לפרוטוקול ש' 4-10) מעדותה של התובעת ניכר כי היא ידעה שהמשך העסקתה תלוי באישור מיוחד ואיננו מובטח לה. ראה בעניין זה: "הם חיכו לאיזה אישור או משהו כזה.... אמרו לי שצריך לסדר איזשהו אישור, רק בטלפון אמרו... אחרי ששוחחתי עם רמי דרוקמן בכנס ידעתי שהוא רוצה לבדוק האם באמת אני יכולה לנסוע..." (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 4, 16 - 19). עדותה זו של התובעת מתיישבת עם עדותו של רמי דרוקמן: "במקרה בכנס מה שאמרתי לתובעת, שהיות והיא הגיעה לגיל 65 אין לנו שום אפשרות להמשיך להעסיק אותה והיות והתובעת מאוד ביקשה שבכל זאת ננסה ונראה מה אפשר לעשות אמרתי לה שנכון לרגע זה אין לנו שום אפשרות אך ננסה לבדוק האם יש בכל זאת איזו שהיא אפשרות לעשות משהו." (עמ' 8 לפרוטוקול ש' 24-27) מעדות זו עולה כי נאמר לתובעת במפורש שהיות והגיעה לגיל 65, אין אפשרות להעסיקה. 29. 29. לאור האמור, סוברים אנו כי התובעת ידעה על הוצאתה לפרישה, הגם שלא ניתנה לה על כך הודעה מוקדמת כמתחייב בתקנות. אי מתן הודעה מוקדמת מהווה אומנם פגם בהליך הוצאת התובעת לגימלה, אולם אין בפגם זה כדי לפגוע או למנוע את ההוצאה לגימלה המחויבת על פי חוק. משאלה פני הדברים אנו קובעים כי מועד יציאתה של התובעת לגימלה עומד בתוקפו והוא 9/2000. 30. 30. ב"כ התובעת הוסיף וטען טענות שונות אשר נקודת המוצא המשותפת להן היא קיומו של חוזה בין התובעת לנתבע. בין היתר טען ב"כ התובעת בעניין תוקפו של חוזה פסול, אישור ועדת הרשות כתנאי מתלה לחוזה וכן ביקש להקיש מלדב"ע נז/16-4, מרכז השלטון המקומי - הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פד"ע לב(1) 1, לתביעה שבפנינו. שם דובר, בין היתר, בהוראות להטבת שכר בהסכם קיבוצי או בחוזה אישי, אשר לא קיבלו את אישור הממונה על השכר. ב"כ התובעת מבקש ללמוד מפסק דין זה לתביעה שלפנינו וטוען כי גם במקרה שלפנינו, אף אם לא התקבל אישור ועדת השירות להמשך העסקת התובעת, יש להמשיך ולשלם לה שכר עבודה. 31. 31. טענות אלה אינן רלוונטיות לתביעה שבפנינו בראש ובראשונה מן הטעם שכלל לא קיים חוזה עם התובעת לשנה"ל תשס"א. לא קיים חוזה מיוחד עם התובעת בנוגע לשליחות- שכן התובעת כלל לא הוחתמה על חוזה זה, ולא קיים חוזה עם התובעת בהיותה מורה קבועה של משרד החינוך - שהרי ההוצאה לקצבה עומדת בתוקפה. במקרה שלפנינו אין המדובר בקיומו של חוזה אשר לא קיבל את אישור ועדת הרשות, אלא בניסיון הנתבעת לקבל אישור על עצם גיבושו של חוזה עם התובעת. 32. 32. עוד טען ב"כ התובעת, כי עצם העובדה שהנתבעת לא שילמה לתובעת גימלה משך שנת תשס"א מלמדת על כך כי הנתבעת ראתה את חוזה העבודה עם התובעת כבר תוקף. טענה זו אינה מקובלת עלינו. התובעת לא שילמה באותה עת לתובעת גימלה לא משום שהיא ראתה בחוזה העבודה כבר תוקף, אלא משום שלשם קבלת גימלה היה על התובעת להגיש תביעה, ואולם התובעת מטעמיה לא הגישה תביעה לגימלה ועל כן לא ניתן היה לשלם לה את הגימלה. 33. 33. על פי חוק שירות המדינה גימלאות, כפי שהיה בעת הרלוונטית, חלה חובה להוציא עובד לקצבה בגיל 65, ומשכך לא יכולה היתה לקום לתובעת זכות לקבל שכר עבודה, ועל כן כל נזק לא יכול היה להגרם לה בגין אי תשלום שכר. לא למותר יהא לציין, שהגם שהתובעת לא הגישה את התביעה לגימלה במועד, אישרה לה הנתבעת את הגימלה רטרואקטיבית הל מ - 1.9.2000, תוך תשלום כל ההפרשים, כך שהתובעת לא חסרה מאומה עקב כך שהגישה את תביעתה לגימלה באיחור . סוף דבר: 34. 34. לאור האמור לעיל לא מצאנו כל עילה לפיה יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת משכורות ודמי הבראה בגין התקופה 9/00 ועד 8/01, ומשכך תביעתה של התובעת נדחית. 35. 35. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. 36. 36. הדיון התקיים בהרכב חסר של המותב, בהעדר נציג ציבור שהוזמן ולא התייצב. 37. 37. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. שכר עבודהחינוך מיוחדמוריםדיני חינוך