פסק דין 1. התובעים הגישו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים ופיצויי הלנה, בגין תשלום שכר באיחור באופן קבוע. 2. התובעים הינם אזרחי רומניה שהגיעו לארץ על מנת לעבוד. 3. התובע 1 עבד אצל הנתבעת בין התאריכים 21.10.00 עד 23.10.03. 4. התובע 2 עבד אצל הנתבעת בין התאריכים 19.6.01 עד 23.10.03. 5. עבודתם של התובעים אצל הנתבעת הופסקה, עקב מעצרם בשל שהותם בארץ ללא אשרות עבודה. 6. בטרם נדון בתביעות לגופן, נסלק מן הדרך כמה מכשולים שלטענת הנתבעת יש בהם כדי לדחות התביעות על הסף. 7. העדר חקירה על תצהירי התובעים התובעים הגישו תצהירים ולצורך חקירתם נקבע מועד לשמיעת עדותם המוקדמת ביום 11.11.03. ברם, במועד הדיון הופיעה באת כוחם והודיעה, כי נודע לה שהתובעים גורשו כבר מהארץ. על כן לא נשמעה עדותם של התובעים. 8. הנתבעת טענה, כי מצהיר שלא התייצב לחקירה, ובהעדר פטור מטעם בית הדין, אין לקבל את תצהירו. 9. בנקודה זו נציין, כי במקום בו מדובר בתביעה של עובד זר, יש להימנע מלהערים מכשולים על דרכו למימוש זכויותיו בבית הדין. כך, גם אם לא נחקר העובד על תצהירו מחמת גרושו , יכול בית הדין לבחון את מסמכי המעביד תוך חקירתו הנגדית של המעביד ובדרך זו לברר אם העובד קיבל את כל המגיע לו. ראה: ע"ע 1127/00 אויאן אורסץ' ואח' נ' דניה סיבוס בע"מ ואח', פד"ע לז 305. 10. מכאן, שהעדרם של התובעים בעת המועד שנקבע לשמיעת עדותם המוקדמת לא משמיט את הקרקע תחת תביעתם, אלא לכל היותר מקשה עליהם במקום בו עליהם להוכיח את תביעתם. אך ברכיבים בהם נטל הראיה הוא על המעביד להוכיח את תשלומם, אין בהעדר חקירת העובדים כדי להשפיע על הוכחת תביעתם. 11. חתימה על גמר חשבון הנתבעת טוענת, כי נציגיה הגיעו לבית המעצר בו היו עצורים התובעים, ערכו עימם גמר חשבון, החתימו אותם על מסמכים ושילמו לכל אחד מהם תשלום סופי. בעניין זה הוגש תצהירה של הגב' יפית יוסף, המשמשת כפקידה בנתבעת. בתצהירה סיפרה, כי נסעה לכלא מעשיהו, הסבירה להם מהן הזכויות המגיעות להם כמפורט בגמר החשבון ושילמה להם את שכרם. לתצהירה צורפו תצהיר וגמר חשבון של כל אחד מהעובדים. מהתצהיר עולה כי הכסף ניתן בנוכחות של המשטרה או השב"ס, וכי האמור בתצהיר תורגם לשפת העובדים. 12. מחקירתה הנגדית של הגב' יוסף מתברר, שהתשלום היה כנראה בגין שכר עבודה "יש מסמך של מספר שעות, הוא אמר שהכל בסדר הוא יודע שבזה הוא מסיים את החשבון עם החברה " ( עמ' 2 שורות 18-19). עוד סיפרה גב' יוסף,כי העובדים דיברו עברית שוטפת (עמ' 4 שורות 1-2). הגב' יוסף לא ידעה להסביר עבור מה שולם כל סכום המופיע בגמר החשבון ( עמ' 4 שורות 9-12). 13. מגמת הפסיקה היא להרחיב את הנסיבות שבהן לא יינתן תוקף לכתב ויתור. מחד, אין נפקות לכתב ויתור כאשר עובד חתם עליו ולא קיבל חשבון מפורט בדבר הסכומים המגיעים לו לסילוק תביעתו ולא ידע אלו רכיבי שכר נכלל בחישוב הפיצויים. מאידך, ניתן תוקף לכתב סילוק כאשר עובד קיבל חישוב של התשלום, הוא היה ברור, מפורש ומובן, והוא בדק אותו. במקרה אחד, ניתנה נפקות לכתב ויתור בעקבות קבלת פיצויים מוסכמים מכוח זכות חוזית. ראה: דב"ע מ"ז/140-3 כיתן בע"מ - חיות, פד"ע י"ט, 489; דב"ע מ"ו/63-3 כהן - מזרחי, פד"ע י"ז 416; דב"ע ל"ח/40-3 אמקור - עזרא, פד"ע י"ט, 393. 14. בפרשת "המנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי", נקבעו שלושה תנאים, שבהתמלאם ניתן לתת נפקות לכתב ויתור: 14.1 הזכויות שעליהן ויתר העובד היו ידועות לו. 14.2 העובד קיבל חשבון מפורט בדבר הסכום המגיע לו לסילוק תביעתו. 14.3 כתב הסילוק צריך להיות מפורש וחד משמעי. ראה: נ"ב/217-3 מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי ואח' - הבנק הבינלאומי ואח', פד"ע כ"ז 3, 34. 15. במקרה שלפנינו, לא מדובר כלל בכתב ויתור, שכן אין בו כלל התחייבות של העובד, כי לא יתבע. לא הוכח, כי העובדים ידעו עבור מה הם מקבלים כסף ולכל היותר מתברר כי נעשה חשבון סופי של השעות בהן עבדו ולא קיבלו בגינן שכר. העובדים לא קיבלו חשבון מפורט של כל המגיע להם ובכלל זה, חופשה, הבראה וכיו"ב ונציגת הנתבעת שנכחה בזמן מסירת הכספים לתובעים גם אינה יודעת עבור מה בדיוק שולמו הכספים. חזקה שאם נציגת הנתבעת אינה יודעת עבור מה שולמו הכספים, לא יוכלו התובעים לדעת זאת. 16. על כן, אין במסמכים שהציגה הנתבעת כדי להשתיק את התובעים מלתבוע; גם לא הוכח, כי מושאי התביעות מתייחסים לתשלום אותו קיבלו התובעים. דווקא מעדותה של הגב' יוסף עולה כי מדובר כנראה בשכר עבודה, שבגינו אין כל תביעה. 17. פיצויי פיטורים הנתבעת טוענת בסעיף 11 לסיכומיה, כי התובעים אינם זכאים לפיצויי פיטורים, שכן בתקופה זו התובעים ידעו כי הינם מועסקים באופן בו הם עלולים לעזוב את הארץ בכל רגע נתון. משלקחו על עצמם את הסיכון הזה, אין התובעים זכאים לפיצויי פיטורים. 18. הנתבעת לא הבהירה בסיכומיה ובכתבי טענותיה, אם מלכתחילה התובעים הועסקו שלא כדין, או שרק מתקופה מסויימת לא היה להם רשיון עבודה. מכל מקום, אין בכך כדי לשנות או להפחית מאחריות הנתבעת להשיג לתובעים היתרי עבודה, ולקבל עובדים שיש להם היתרים. 19. נוסף על כך, התובעים בתיק שלפנינו שייכים לקבוצת עובדים, אשר אין מחלוקת, שהינה חלשה ונחותה, וקיים חשש אמיתי שהתובעים הסכימו לעבוד לפי תכתיבי המעביד ולתנאי עבודה בסיסיים, אם לא נחותים ובלתי סבירים בשל חולשתם ומעמדם. 20. התובעים הינם כח עבודה זול, מבחינת הנתבעת ונכונותם לעבוד מספר שעות בלתי מוגבלת הולכת לפניהם ומשמשת היטב את הנתבעת. ראה: ד.מ 1040/01 (ב"ש) אריק טומסנג'ה ואח' נ' מלון אמבסדור ואח', ופסה"ד שאוזכרו שם עבודה אזורי, כרך י"ב 183. 21. הנתבעת לא הוכיחה, כי פעלה להשגת אישורים להעסקת התובעים, ועל כן ככל שהעסקתם של התובעים נעשתה שלא כדין באשמת הנתבעת, הרי שעליה לשאת בסיכון הודאי שהיה בהעסקה זו, שהיא תבוא לידי סיום בכל עת ובגין כך עליה לשלם לתובעים פיצויי פיטורים. 22. התובעים טוענים בכתב התביעה, כי קיבלו כ- 1000 דולר לחודש ומעל 5000 ₪. לראיה, צורפו אישור על קבלת כספים ממנו עולה, כי השתכרו כל אחד כ- 5200 ₪. אולם, שכר זה כולל כ- 80 שעות נוספות. בתצהירו טען התובע 1, כי השתכר כ- 800 $ לחודש והתובע 2 כ- 750$ בממוצע. גם כאן לא מצויין אם השכר כולל שעות נוספות. לא הובאו בפנינו תלושי שכר ואנו מוצאים, כי יש לקבוע את שכרם של התובעים באופן שיעמוד על שכר המינימום ולפי החישוב הבא. את הסכום המופיע במסמכים שצורפו לכתב התביעה, 5200 ₪ חילקנו למספר השעות - 260 וקיבלנו ערך שעה - 20 ₪. מאחר ויש להניח, כי מעביד סביר גם היה משלם עבור שעות נוספות את הגמול המתאים על פי חוק, ערך השעה יפחת ויגיע כנראה לשכר השעה בהתאם לחוק שכר מינימום כ- 17-18 ₪. 23. על כן, שכר מינימום במועד סיום עבודתם של התובעים עמד על - 3335.18 ₪. התובע 1 עבד 3 שנים ועל כן - 10,005.54 ₪ = 3 X 3335.18 התובע 2 עבד שנתיים וחודשיים (28 חודשים) ועל כן - 7782 ש"ח = 28 X 3335.18 12 24. מאחר ובכתב התביעה לא נתבעו פיצויי הלנה בגין פיצויי הפיטורים, תשלם הנתבעת את הסכומים הנ"ל בצרוף ריבית והצמדה כחוק מיום 23.10.03 ועד התשלום בפועל. 25. חלף הודעה מוקדמת מאחר והתובעים נתפשו על ידי משטרת ההגירה, מבלי שהנתבעת יכולה היתה להמשיך ולהעסיקם, למרות שהדבר נגרם באשמתה, לא מצאנו מקום לחייב את הנתבעת בתשלום חלף הודעה מוקדמת. 26. פדיון חופשה שנתית התובעים טוענים, כי לא שולמה להם חופשה. הנתבעת לא הביאה כל ראיה מכוחה ניתן ללמוד כי שולם לתובעים בגין חופשה. נגזור את הזכות לחופשה משכר מינימום, שהוא 3335.18 ₪, סכום זה יחולק ל- 26 ממנו נחלץ שווי יום כאשר התובע 1 זכאי ל- 24 ימי חופשה והתובע 2 זכאי ל- 28 ימי חופשה. שווי יום - 128.27 ₪ = 3335.18 26. תובע 1 - 3078.48 ₪ = 24 X 128.27 תובע 2 - 3591.56 = 28 X 128.27 הסכומים ישאו ריבית והצמדה מיום 23.10.03 ועד התשלום בפועל. 27. דמי הבראה התובעים טוענים, כי לא שולמו להם דמי הבראה. הנתבעת לא הביאה כל הוכחה לתשלום דמי הבראה. התובעים זכאים לתשלום דמי הבראה בגין שנתיים אחרונות לעבודתם וסה"כ ל- 11 ימי הבראה - 3366 ₪ = 306 X 11 סכום זה ישא ריבית והצמדה מיום 23.10.03 ועד התשלום בפועל. 28. דמי חג התובעים גם טוענים לאי תשלום ימי חג, אך לא צויינו מכוח איזה הסכם או צו הרחבה. לצורך העניין גם אם היו מצויינים, היה עליהם להוכיח, כי עבדו בחג ולא קיבלו תמורה או לא עבדו בחג, אבל עבדו יום לפני החג ויום אחרי. מאחר והתובעים לא עשו כן וזנחו גם תביעה זו בסיכומיהם - התביעה בראש זה נדחית. 29. פיצויי הלנה התובעים טוענים, כי שכרם הולן באופן קבוע ושיטתי. טענה זו מצריכה הוכחה ומשלא הובאה על ידי התובעים היא נדחית. 30. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע מס. 1 את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים - 10,005.54 ₪. פדיון חופשה שנתית - 3078.48 ₪. דמי הבראה - 3366 ₪. הנתבעת תשלם לתובע מס. 2 את הסכומים הבאים : פיצויי פיטורים - 7,782 ₪. פדיון חופשה שנתית - 3591.56 ₪. דמי הבראה - 3366 ₪. כל הסכומים ישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 23.10.03 ועד התשלום בפועל. עוד תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות משפט בסך - 5,000 ₪, בתוספת מע"מ אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. העסקת עובדים זרים