ריבית "חשב כללי" - תקנות מס הכנסה

פסק דין בפני תביעה לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויי הלנת שכר כדין בגין פיגור בתשלום הקרן. לחלופין מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם ריבית "חשב כללי" כאמור בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופת גמל) התשכ"ד-1964 החל מיום 15/10/03 ועד למועד התשלום בפועל. העובדות 1. 1. התובעת הינה קרן השתלמות כהגדרתה בסעיף 47 לפקודת מס הכנסה, וכהגדרת קופת גמל בסעיף 1 לחוק הגנת השכר. 2. הנתבעת הינה רשות מקומית המעסיקה עובדים אקדמאים עמיתי התובעת. 3. הנתבעת נמצאת בגרעון כלכלי עמוק, חייבת חובות בשווי עשרות מיליוני שקלים חדשים לגורמים שונים- ביניהם מס הכנסה, קופות גמל, המוסד לביטוח לאומי, ספקים וקבלנים. בסוף דצמבר 2003 עמד גרעונה על כ - 200 מליון ש"ח. 4. הנתבעת תלויה אף בגורמים ממשלתיים חיצוניים, עיכובים בהעברת הכספים לעירייה - אינו בשליטתה ויוצר חסרון בתקציבה השוטף. נסיונותיה של הנתבעת לשקם את מצבה נכשלו בשל גורמים שאינם צפויים ושאינם בשליטתה. 5. הנתבעת לא העבירה לתובעת, את חלק העובד אשר ניכתה משכר עובדיה האקדמאיים (2.5%) ולא את חלק המעביד (7.5%), בגין חודשים 9/02 - 7/03. 6. ביום 9/03/04 ניתן פסק דין חלקי בהסכמה נגד הנתבעת המחייבה לשלם את יתרת סכום הקרן בלבד (131,076 ₪)- עד היום לא פרעה הנתבעת סכום כלשהו. טענות התובעת 1. 1. ההפרשה לקרן השתלמות של העובד הינה בגדר תשלום המגיע לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו, והיא מהווה חלק אינטגרלי משכר העבודה של העובד. 2. סעיף 19א(א) לחוק הגנת השכר קובע כי איחור בהעברת חלק העובד וחלק המעביד ישא פיצויי הלנה. הנתבעת לא העבירה את ההפרשות במועדן, ובהעדר הצדקה מההצדקות הקבועות בסעיף 18 לחוק הגנת השכר, זכאית התובעת לפיצויי הלנת שכר כדין. 3. על פי סעיף 28 לחוק הגנת השכר זכות התביעה בגין פיצויי הלנה מוקנית לקרן בלבד ולא לעמיתים עצמם. 4. על פי הפסיקה, בכל הנוגע לחלק העובד, לא יופחתו בשום מקרה פיצויי הלנה בשל חומרת העניין. 5. על פי פסיקה שצורפה, הלכת עראבה, טוענת התובעת כי לבית הדין אין את הסמכות להפחית פיצויי הלנה גם ביחס לחלק המעביד. נקבע כי מצב כלכלי קשה יהווה טעם להפחתת פיצויי הלנה אך ורק בשעה שהמצב הביא לפשיטת רגל או לפירוק. 6. הנזק שנגרם לעמיתי הקופה הוא כפול ומכופל. ראשית, מפסידים העמיתים את רווחי הקופה. שנית, דמי הניהול של הקופה גדלו בצורה ניכרת בעקבות הפעלת מנגנון מסורבל ויקר של מערכת מעקב אחר פיגורי מעסיקים. שלישית, נגרמו הוצאות בשל ההליכים המשפטיים שגם הן מגולגלות על העמיתים. 7. כלל עמיתי הקופה חשופים לנזקים היות וקיים תמיד חשש כי המעסיק יפשוט את הרגל. טיעוני הנתבעת 1. 1. בהתאם לסעיף 18 לחוק הגנת השכר לבית הדין הסמכות לבטל את פיצויי הלנת השכר או להפחיתם בשל "נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליו". בית הדין מכיר במצב כלכלי קשה נסיבה כאמור. 2. אי התחשבות במצבה של הנתבעת יביא לקריסה טוטלית של יכולתה לפרוע את חובותיה וייסתם הגולל על הסיכוי לייצב את מצבה של הנתבעת. בפסיקת פיצויי הלנה גבוהים ישנה התעלמות מאינטרסים של תושבי הנתבעת, ובנוסף בהיותה רשות מקומית המקבלת את תקציביה מהממשלה הרי שהציבור הוא שישא בנטל התשלום. 3. אי ביצוע התשלומים במועדם נעשה שלא בשליטתה עקב הקלעות לחסרון כספי ולא כצעד מכוון, או כמדיניות אשר תכנון עומד מאחוריה. פסיקת פיצויי הלנה במקרה זה לא תגשים את תכלית הפיצויים, שהיא הרתעת מעבידים. 4. אין בקיומו של סעיף 19 לחוק הגנת השכר משום הסדר שלילי, ויש לדחות את טענת התובעת כי בסעיף הביא המחוקק בחשבון מצב כלכלי קשה רק שעה שאותו מצב כלכלי קשה הביא לפשיטת רגל. בנוסף, הסעיף אינו מתייחס לפירוק של רשות מקומית. 5. הנתבעת טוענת כי לא ניתן ללמוד מהלכת עראבה שהוזכרה בסיכומי התובעת היות ושם לא הוגש כלל כתב הגנה. הכרעה 1. לאור הסכמתה של התובעת שלא לחלוק ולא לנסות לסתור את טענת הנתבעת אודות מצבה הכספי, אנו מניחים , לצורך ההכרעה, כי מצבה הכספי הוא כפי שפורט בכתבי טענותיה. השאלה שעומדת להכרעה - האם מצב כלכלי קשה זו נסיבה המצדיקה הפחתת פיצויי הלנה כאמור בסעיף 18 לחוק הגנת השכר. 2. 2. מתוך הפסיקה נראה כי בתי הדין היום מכירים בקיומן של נסיבות אשר בהתקיימן יהווה מצב כלכלי קשה נסיבה שלמעביד אין שליטה עליהן המצדיקה הפחתת פיצויי הלנה. בע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות נ' ג'וליה מימון (לא פורסם) הפחית בית הדין הארצי את פיצויי הלנה בשל העובדה שהמצב הכלכלי היה זמני ובלתי צפוי: "בעשותה שימוש בשיקול דעתה קבעה הפסיקה כי מצב כלכלי קשה אינו נימוק להפחתת פיצויי הלנה. הסיבה לכך היא שעל המעביד לתת עדיפות לתשלום שכרו של עובד וכן להבטחת מצבו הכספי של העובד לאחר פיטוריו. יש למנוע מצבים בהם מעבידים מעסיקים עובדים ביודעם שמצבם הכלכלי קשה והם לא יוכלו לעמוד בתשלומים לעובדים. יחד עם זה יש לבית הדין שיקול דעת ועליו להפעילו. אין בית הדין חותמת גומי. עליו להפעיל את שיקול דעתו בצורה מדודה. עליו לבחון את תום ליבו של המעביד והעובד, את הנסיבות האובייקטיביות ולתת משקל לתכליתו של החוק שקבע סנקציה דרקונית זו. שיקול הדעת אינו שרירותי... הנה כי כן בעיני לבית הדין שיקול דעת אם להפחית פיצויי הלנה. את שיקול דעתו זה הוא מפעיל על פי אמות המידה החלות על בית משפט, תוך התחשבות בנסיבות, בתום לבם של הצדדים ובתכלית החקיקה..." במקרה שבפנינו, בשונה מעניין בית יעקב , לא ניתן לומר כי מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת היה זמני ובלתי צפוי, ובנוסף לכך בענייננו מדובר במעסיק ציבורי ולא גוף פרטי. 3. 3. בפסק דין שניתן לאחרונה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב - בה נדונה שאלת פיצויי הלנת השכר כלפי עיריית לוד, היא הנתבעת בענייננו, נקבע: "במקרה שלפנינו, כפי שנאמר לעיל, נבע מצבה הכלכלי הקשה של המועצה, בחלקו, מגורמים חיצוניים, לגביהם לא הייתה לה שליטה. אך בחלקו האחר נבע מצב זה מהתנהלותה של המועצה עצמה. זאת ועוד, מצבה הכלכלי של הנתבעת לא היה בבחינת הפתעה בלתי צפויה שלא ניתן היה להערך אליה מבעוד מועד... אי תשלום המשכורות נבע אך בחלקו ממצבה הקשה של הנתבעת ואף זה לא היה כולו שלא בשליטתה. מכאן שלא ניתן לומר שהנתבעת נכנסת תחת צילו של סעיף 18 לחוק הגנת השכר וכי יש לפטור אותה מתשלום פיצויי הלנה. המצב הכלכלי הקשה יהווה שיקול במסגרת כלל השיקולים שעל בית הדין לשקול במסגרת שיקול הדעת המסור לו בהחלת ס' 18." (ע"ב (ת"א) 2916/04 אבלין דהן - יו"ר ארגון עובדי עיריית לוד וארגון עובדי עיריית לוד נ' עיריית לוד, טרם פורסם). 4. מסכימים אנו עם טענת התובעת כי יש להבחין בין הסכומים שנוכו מהעובדים ולא הועברו לקרן ובין חלקו של המעביד שלא הועבר. ביחס לחלקו של העובד נקבע בדב"ע נו/62-5 תע"ש תעשיות לישראל בע"מ נ' קרן השתלמות למהנדסים בע"מ והתעשיה האווירית לישראל, פד"ע לא 449: "א. כספי "קרן השתלמות" מורכבים בחלקם האחד - כספים שנוכו מהעובד. וחלקם האחר - הפרשות מכספי המעביד. המחוקק מתייחס למקור הכספים בצורה שונה. כך, אי-העברת כספים שנוכו מהעובד ולא הועברו ליעדם מהווה עבירה פלילית שעונשה בצידה (סעיף 26 לחוק הגנת השכר). שיעור פיצוי ההלנה שונה לגבי סכום שהמעביד חייב לגבות משכר העובד ולגבי הסכום שהמעביד חייב במישרין לקופת הגמל (סעיף 19א (ב) לחוק הגנת השכר). נדגיש כי העבירה הפלילית היחידה בחוק הגנת השכר היא זו שמנינו בפיסקה זו. ב. מאבחנה זו ניתן ללמוד על החומרה המיוחדת שמייחס המחוקק לאי העברת כספי ניכוי משכר העבודה ליעדם ושימוש שנעשה באותם כספים למטרות אחרות. ג. מהאמור עולה כי ניתן שלא לנקוט אמת מידה שווה לגבי שכר עבודה שנוכה מעובד ולא הועבר ליעדו לזה של שכר עבודה שהיה צריך להשתלם לידי העובד ישירות. ד. יש להתיחס בחומרה למקרה של ניכוי מכספי עובדים שלא הועברו ל"קרן ההשתלמות", שהשימוש בהם נעשה למטרות אחרות של המעביד. במקרה זה אין להפחית מפיצוי ההלנה כלל. מאידך, בנסיבות מסוימות ניתן להפחית את פיצוי ההלנה על כספי המעביד שלא הועברו ל'קרן ההשתלמות'." 5. ביחס לחלקו של המעביד, אנו סבורים כי אין להחיל את הלכת עראבה על העניין שבפנינו(ע"ע 73/03 קרן השתלמות רשויות מקומיות נ' מועצה מקומית עראבה, טרם פורסם). שם אכן הנסיבות היו שונות, שכן היה מדובר בנתבעת אשר לא רק הלינה באופן קבוע תשלומים לקרן השתלמות, אלא שאף לא טרחה להתגונן כנגד התביעות החוזרות ונשנות שהוגשו כנגדה. 6. תכלית חוק הגנת השכר, אינה מתקיימת בחלל ריק. כאמור לעיל, סעיף 18 לחוק הגנת השכר קבע חריגים בהם הוענק שיקול דעת לבית הדין להפחית את החיוב בפיצויי הלנה. כתב כב' הנשיא אדלר במאמרו "פיצויי הלנה:חוק ופסיקה" (שנתון משפט העבודה, כרך ו' ): "בחיפוש אחר מדיניות אשר תשיג את התוצאות החיוביות שצוינו לעיל, תוך איזון נאות בין זכויות העובד והמעביד, יש מקום להעלות לדיון את הפירוש הרחב של הסיבות המסמיכות את בית הדין לשקול הפחתת פיצויי הלנה ולקבוע את שיעור ההפחתה. מדובר בפירוש רחב של המושגים "טעות כנה", "חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש" ו"נסיבה שלמעביד לא הייתה שליטה עליה". פירוש אשר בעקבותיו ישקול בית הדין את מכלול נסיבות המקרה, ויביא להכרעה צודקת ומאוזנת יותר. מדובר בפירוש מציאותי המעוגן במציאות, בהקשר התעשייתי וביחסי האנוש. פירוש זה ייתן לבית הדין את שיקול הדעת להעניש את החזק המתכוון לרמוס את החלש, ולמתן את הפיצוי במקרים שלא הייתה כוונה של המעביד לפגוע בעובד או לשלול ממנו את זכויותיו". ואכן בתי הדין הכירו במגוון שיקולים במסגרת שיקול הדעת המסור להם בהטלת פיצויי הלנה. "ביניהם: תכלית החוק, הגנה על שכר העובד והתמודדות עם מוסר תשלומים ירוד (בית יעקב); הרתעת מעבידים מלהלין את שכר העובדים (דומוס); שיעורם הגבוה של הפיצויים; הימנעות מהטלת מעמסה בלתי פרופוציאונלית על המעסיק (שם); התנהגות המעסיק ותום ליבו (שם; בית יעקב ); תום ליבו של העובד, במסגרת זו הוכר שיהוי בהגשת התביעה כנסיבה להפחתת הפיצויים (שם; ע"ע 1231/01 נוואל אטרש - מועצה מקומית משהד, עבודה ארצי, כרך לג (50), 38); קשיים כלכליים זמניים... התחשבות במצב הכלכלי הכללי במדינה (שם); חשש לפגיעה קשה ברשויות המקומיות וקריסתן והצורך לשמור על תפקודן התקין (עב 3164/01 מועצה מקומית בית ג'ן - חיר פייסל ואח', עבודה אזורי, יג, 481). נוסיף אנו שכשם שיש להתחשב במצבו של המעסיק ותוצאות הטלת פיצויי ההלנה עליו, כך יש להתחשב במצבו של העובד והשפעת ההלנה עליו; ככל שמדובר ברשות מקומית יש להתחשב אף באינטרס הציבורי." (ע"ב (ת"א) 2916/04 אבלין דהן - יו"ר ארגון עובדי עיריית לוד וארגון עובדי עיריית לוד נ' עיריית לוד, טרם פורסם). 7. משהגענו למסקנה כי לבית הדין הסמכות להפחית פיצויי הלנה, עלינו לבחון את שאלת הפחתת הפיצוי, על נסיבות המקרה שלפנינו. ראשית, כטענת הנתבעת, אי ביצוע התשלומים במועדם נעשה שלא בשליטתה עקב הקלעות לחסרון כספי ולא כצעד מכוון, או כמדיניות אשר תכנון עומד מאחוריה. שנית, לאור מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת, אין אנו יכולים להתעלם מהקושי הנוסף שבהטלת פיצויי הלנה, ומטענותיה כי מעמסה נוספת זו עשויה להביא לקריסה טוטלית של יכולתה לפרוע את חובותיה וייסתם הגולל על הסיכוי לייצב את מצבה של הנתבעת. ערים אנו גם לטענתה של הנתבעת כי הנטל הכספי, בהיותה רשות מקומית המקבלת את תקציביה מהממשלה, יוטל על הציבור ויפגעו אינטרסים אחרים של תושבי הנתבעת. שלישית, יש לקחת בחשבון אף את מהות החוב בו מדובר. יש לתת משקל לכך שסכום פיצויי ההלנה, אינו תשלום המועבר לעובד עצמו, אלא לקרן ההשתלמות. יחד עם זאת, יש להתחשב בחומרת אי העברת הכספים, בתכלית החוק להגנת השכר שבא להרתיע מעביד מהלנת שכר עובדיו, בייחוד כאשר מדובר במגזר הציבורי. רשויות השלטון בנוסף על היותן מעסיק חייבות בנאמנות לציבור ועליהן לשמש דוגמה. 8. אשר על כן יהיה זה ראוי לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנה מופחתים תוך אבחנה בין חלק העובד לחלק המעביד. 9. אנו מעמידים את פיצויי ההלנה בגין רבע מהסכום (חלק העובדים) על שיעור ריבית פיגורים שמפרסם החשב הכללי. לא ישולם הסכום (קרן+ ריבית) תוך 30 יום, ישולם הסכום בתוספת 5% לחודש החל ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. יתרת שלשה הרבעים (חלק מעביד) מסכום החוב ישא ריבית פיגורים שמפרסם החשב הכללי ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. 10. לאור התוצאות הנתבעת תשא בהוצאות התביעה בסך 5,000₪ בצירוף מע"מ כחוק. ריביתהחשב הכללימיסיםמס הכנסהחוקי מס הכנסה