פסק דין 1. התובע הגיש תביעה לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות נוספות. 2. הנתבעת הגישה כתב הגנה בו הכחישה את טענות התובע. 3. הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהירים. 4. ביום 1/3/04 נשמעה עדות התובע וביום 30/3/04 נשמעה עדות עד מטעם התובע וכן עדות מנהל הנתבעת. 5. בין לבין, בתום הליכי קד"מ אך קודם למועד שמיעת הראיות, הגישה הנתבעת בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים, בהתייחס לאישור על פתיחת תיק עוסק עצמאי אצל רשויות מע"מ ומועד סגירתו, וכן אישור על פתיחת תיק אצל רשויות מס הכנסה ניכויים, לעניין העסקת עובדים, ומועד סגירתו. על בקשה זו ניתנה החלטת כב' הרשמת וייסמן. 6. ממועד מתן ההחלטה הוצגו לבית הדין מסמכים אלה: א. אישור ממס הכנסה מיום 1/3/04 המופנה לתובע, לפיו: "הריני מאשר בזה כי קיים תיק ניכויים במשרדנו על שמך בענף נעליים ייצור מתאריך 1/1/02" ב. אישור מצב חשבון ממס הכנסה, פלט מחשב שהוצא ביום 1/3/04. ג. מכתב מעזרא בנימין, חשבונאי ויועץ מס, לתובע, בו נכתב: "בהתאם לבקשתך הריני מאשר בזאת כי עפ"י ספרי החשבונות המתנהלים במשרדי תחילת הדיווח בתיק הניכויים הנ"ל אשר על שמך הינו 1/1/01". ד. תלושי שכר וטופס 106 של העובד בן אברהם יוסף, אשר גם העיד בפנינו. 7. לאחר עיון בחומר הראיות ובסיכומי הטענות, להלן פסק הדין. 8. העובדות העולות מחומר הראיות הן אלה: א. התובע הועסק ע"י הנתבעת מיום 1/8/93. ב. הנתבעת הינה חברה בע"מ אשר ניהלה בזמנים הרלבנטיים לכתב התביעה, בית עסק לייצור נעליים, במסגרתו העסיקה את התובע ועובדים נוספים. ג. יחסי עובד ומעביד נותקו ביום 26/11/00. 9. פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת התובע נכה פוליו, וסבל מנכותו עוד בטרם התחיל לעבוד. התובע הציג אישור מרופא תעסוקתי מיום 16/11/00 בו נאמר: "הנ"ל נבדק ע"י מחלקתנו לשם קביעת כושר עבודה. במצבו הבריאותי הנוכחי אינו מסוגל להמשיך בעבודתו ונבקש עזרתכם לאפשר לנ"ל מימוש זכויותיו בהתאם". התובע העיד: "מצבי הבריאותי בחודשים האחרונים סמוך לפיטוריי נהיה גרוע יותר" (עמ' 7 ש' 3). וכן: "אני לא בקשתי מכתב פיטורים. אמרתי לו בזמן האחרון שקשה לי לעבוד ושיתן לי עבודה קלה יותר. אני לא יכול לעבוד 9 שעות, כאבי גב, כאבי רגליים והוא אמר אם כואב לך ברגליים שאלך לרופא תעסוקתי ואם הוא יביא לך אישור אני מפטר אותך מיד, וכך עשיתי" (עמ' 8 ש' 19). מנהל הנתבעת אישר כי התובע עבד בין 5 ל- 7 (עמ' 14 ש' 3, אלא שלא ברור אם מדובר על סה"כ שעות עבודה או על שעת התחלה ושעת סיום). וכן אמר: "הוא כל הזמן נופף עם הנכות שלו ואמר שיביא אישור רפואי אם אני לא אשחרר אותו" (עמ' 14 ש' 19). מכאן כי נושא נכותו של התובע עלה במהלך ההדברות בין הצדדים בסמוך לסיום העסקתו של התובע. 10. טענות התובע בכתב התביעה: א. התפטרות מזכה עקב מצב בריאותי. ב. פיטורים לאחר המצאת אישור מרופא תעסוקתי. לאחר ששמענו את העדויות ועיינו בחומר הראיות, אנו מקבלים את טענות התפטרות על רקע מצב בריאותי. לעובדה שהתובע התקבל לעבודה כשהוא נכה פוליו, אין כל משמעות, וכבר נקבע בעניין זה כי המבחן הקובע הוא מצבו הרפואי של העובד בסמוך להתפטרות (דבע לו / 132-3, כרמי שלמה בע"מ נ' הרצפלד , דבע נא / 7-3 מרים עדאי נ' פ.א.ב. שירותים בע"מ ועוד). התובע המציא אישור מרופא תעסוקתי. כמו כן, העיד כי מצבו הרפואי הורע בסמוך לסיום העבודה וכי סבל מכאבים. הנתבעת לא סתרה עדות זו. הנתבעת לא ביקשה לזמן את הרופא למתן עדות. משהצהיר התובע על הרעה במצבו הרפואי ומשצירף אישור רפואי בעניין זה, הרי שהתובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי התפטר עקב הרעה בתנאי העבודה. 11. הוכח מחומר הראיות כי בסמוך לאחר סיום עבודתו, בראשית שנת 2001, פתח התובע עסק עצמאי בתחום הסנדלרות. מעדות העובד המועסק על ידו, מר בן אברהם, עולה כי התובע רכש את עסקו של העד והעד הפך לעובד שכיר, וכי המו"מ ביניהם התנהל חודשיים, שלושה לפני פתיחת העסק, דהיינו בסוף שנת 2000, מועד בו התובע עדיין היה עובד של הנתבעת. נפסק לא אחת כי עובד המתפטר עקב מצב בריאות, רשאי להמשיך לעבוד ובלבד שיוכח כי מדובר בעבודה קלה יותר, או קרובה יותר למקום מגוריו וכיו"ב. דבע' לט / 15-3 פויכטונגר ובניו בע"מ נ' אליהו אוזן, פדע' י' 304. לעניינו - התובע לא נשאל כמה שעות הוא עובד בעסק וכך לא נשאל גם עובדו. התובע לא נשאל מה היקף הפעילות של העסק למול היקף הפעילות בנתבעת. מכאן, כי קיומו של עסק עצמאי, ואף באותו תחום, אין בו כדי להצביע על מצג שוא בעניין המצב הבריאותי. כמו כן, העובדה שהמו"מ לפתיחתו של העסק הפרטי נוהל בסמוך לסיום העבודה, אין בה כדי לשנות, שעה שהוכחה הרעה במצב הרפואי. מכל האמור לעיל עולה כי התובע הוכיח את זכאותו לתשלום פיצויי פיטורים עקב התפטרות מחמת מצב בריאותי. 12. לתובע טענה נוספת והיא, כי לאחר שהציג את המכתב, פוטר ע"י מנהל הנתבעת. טענה זו הוכחשה ע"י מנהל הנתבעת. לכך נאמר, ראשית, כי התובע גמל בליבו לעזוב את העבודה ואף העיד כי הסיח בפני מנהל הנתבעת אודות מצבו הרפואי וביקש לקבל פיצויים. לפיכך, הארוע המזכה בפיצויי פיטורים הוא ארוע עזיבת העבודה לאחר המצאת המכתב מהרופא התעסוקתי, דהיינו - התפטרות. ארועים שארעו לאחר מכן, אין בהם כדי לשנות מהארוע המזכה כאמור לעיל. הן מטעם זה והן בשל המחלוקת העובדתית בשאלה האם אכן סולק התובע מהעבודה לאחר שהציג את המכתב, אם לאו, הרי שאין לקבל את טענת הפיטורים. העולה מכל האמור לעיל, שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים אך משהתפטר, אין הוא זכאי לדמי הודעה מוקדמת. 13. שכר עבודה לכתב התביעה צורפו תלושי שכר מהם עולה כי השכר השתנה מחודש לחודש. התובע טוען "אני הייתי מקבל 4,571 ₪ נקי ביד. הסכום שכתוב בתלוש השכר לחודש 6/00 הוא לא מה שקיבלתי .... לשאלתך אם פניתי למנהל הנתבעת לגבי אי התאמה בין הסכום ששולם לבין התלושים אני משיב שפניתי. אנחנו פעם בחצי שנה קיבלנו תלושי שכר. בקשנו כל הזמן והוא אמר שנחכה עד שהרו"ח ישלח .... " (עמ' 6 ש' 4). ולאחר מכן אישר כי "בערך שנה וחצי אחרונות היתה בעיה בתלושים ולפני כן לא. לפני כן הכל היה בסדר" (עמ' 6 ש' 18). מנגד טען מנהל הנתבעת כי שכרו של התובע חושב עפ"י שעה, 21.9 ₪ לשעה נטו (סע' 32 לתצהירו). 14. עיון בתלושי השכר מעלה את העובדות הבאות: א. תלושי השכר הודפסו בתאריכים שונים ולא בתאריך אחד. כך תלוש 7/00 הודפס בתאריך 5/9/00, תלוש 6/00 הודפס בתאריך 4/9/00, תלוש 4/00 הודפס בתאריך 17/5/00, וכן הלאה. בכך יש כדי לשלול את טענת התובע לפיה קיבל תלושים פעם בחצי שנה, אך יש בכך כדי לחזק את טענתו לפיה התלושים הוצאה בצורה לא סדירה, ובאיחור. ב. חלוקת הסכומים נטו שבתלושים, לשכר הנטען לשעה - 21.9 ₪, מביא ל- 167.5 שעות לחודש 6/00, 161 שעות לחודש 5/00, 216 שעות לחודש 4/00 וכו'. 15. התובע לא הוכיח טענתו לפיה השכר עמד על 4,571 ₪ "נקי ביד" כטענתו. לא הוצגו שיקים או העברות בנקאיות בסכום זה. לא הוכח כי רישום השעות שעל פיו חושב השכר שבתלושי השכר, אינו אמיתי. מכאן כי התובע לא הוכיח טענתו לעניין גובה השכר. את שכרו של התובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים, יש לחשב לפי הסכום שבתלושי השכר. 16. חישוב פיצויי פיטורים לתצהיר התובע צורפו 9 תלושי שכר לחודשים ינואר עד ספטמבר 2000 בלבד. לא צורפו מלוא תלושי השכר. לפיכך יבוצע החישוב לפי נתונים אלה. לצורך חישוב ממוצע השכר, יחושב שכר חודש 9/00 לפי שכר הברוטו המופיע בתלוש השכר בצרוף ניכוי החובה בסך 3,002 ₪, זאת מהטעם שפיצויי פיטורים משולמים עפ"י השכר ברוטו. ממוצע השכר לחודשים ינואר עד ספטמבר 2000 - 4,355 ₪ ברוטו. התובע הועסק מיום 1/8/93 ועד 26/11/00. התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך 31,573 ₪. 17. פיצויי הלנה לאור מכלול הנסיבות, קבלת טענת ההתפטרות על כל נסיבותיה מחד ודחית טענת הפיטורים מאידך, וכן המחלוקת לעניין חישוב הסכומים, איננו מוצאים לנכון לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנה. הסכום האמור לעיל ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/12/00 ועד לפרעון. 18. דמי הבראה בכתב התביעה נטען כי בשנת 2000 שולמו דמי הבראה אך אלה שולמו בגין השנים 97 - 98 ולפיכך זכאי התובע לדמי הבראה עבור השנתיים האחרונות לעבודתו. עיון בתלוש השכר לחודש 6/00 מעלה כי בחודש זה שולמו דמי הבראה בסך 2,437 ₪. איש מהצדדים לא צירף תלושי שכר לשנים קודמות על מנת להוכיח או לסתור את הטענה של אי תשלום דמי הבראה בשנים קודמות. מנהל הנתבעת טען בעדותו כי כשהוא משלם "זכויות סוציאליות" הוא מחתים את העובדים, אך לא הוצג מסמך כלשהו בחתימת התובע בעניין זה. משנשאל האם לא שילם דמי הבראה על השנים 97 - 98, השיב כי עליו לבדוק זאת. לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כדלקמן: 1. משטוען התובע כי לא קיבל דמי הבראה בשנים קודמות, עליו הנטל להוכיח כי כך הדבר, ונושא זה לא הוכח. 2. התשלום ששולם בחודש 6/00 היה עבור שנת 2000. 3. לפיכך זכאי התובע לדמי הבראה עבור שנת 1999, סה"כ 7 ימים (לשנה שישית) לפי 245 ₪ ליום, סה"כ 1,715 ₪. 19. פדיון חופש התובע טען כי נותרה יתרה בגין ימי חופשה שלא קיבל בתום תקופת עבודתו. הנתבעת לא הוכיחה כי התובע קיבל את כל ימי החופשה המגיעים לו בתקופת עבודתו. מנהל הנתבעת בעדותו טען כי הוא מנהל פנקס חופשה ורשום אצלו כמה חופש מקבל כל עובד, אך מסמך כזה לא הוצג. בהעדר ראיות מטעם הנתבעת לעניין ניצול ימי החופשה ע"י התובע, יש לקבל את תביעתו בעניין זה. על הנתבעת לשלם לתובע 21 ימי חופש, כמפורט בכתב התביעה, לפי החישוב החוקי כדלקמן: א. ממוצע השכר ל- 3 חודשי העבודה (יולי, אוגוסט, ספטמבר) - 12,960 ₪ ברוטו. ב. הסך הנ"ל מתחלק ל- 90 (עפ"י הוראות חוק חופשה שנתית) - 144. ג. סה"כ הזכאות לפדיון חופש - 3,024 ₪ ברוטו. ד. התובע העמיד תביעתו ברכיב זה על סך 2,420 ₪, ולפיכך זהו הסכום שישולם. 20. החזר מס הכנסה לשנת 2000 התובע טען כי הוכר כנכה בשיעור 90.4% בחודש 6/99 ובעקבות זאת היה זכאי להחזר מס בסך 3,002 ₪. לטענת התובע, במקום שהחברה תעביר את הסכום לתובע, לקחה היא את הסכום לעצמה. התובע הפנה בעניין זה לתלוש השכר לחודש 9/00 בו מופיע קיזוז 3,002 ₪ בטור הניכויים. הנתבעת טענה כי סוכם עם התובע על שכר לשעה נטו ולפיכך הזיכוי במס שייך לנתבעת ולא לתובע. משקבענו את שקבענו לעיל לעניין שכרו של התובע, לפיו השכר עמד על 21.9 ₪ לשעה נטו, הרי שכל החזר מס, מגיע למעביד ולא לעובד. כך נקבע בעניין עע' 1332/00 ניתוב בע"מ נ' אלכס דרור (לא פורסם) וכן ראו גולדברג, דיני עבודה, חלק א' שער חמישי, פרק 14 עמ' 6-5. 21. פנסיה על הנתבעת, כמנהלת מפעל לייצור נעליים, חלות הוראות צו ההרחבה בדבר הנהגת פנסית יסוד בתעשיה ובמלאכה. משהנתבעת לא ביטחה את התובע בפנסית יסוד, זכאי התובע לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות כנ"ל, בשיעור 5% מהשכר החודשי. כאמור, לא הוצגו מלוא הנתונים אודות שכרו של התובע. הנתונים שהוצגו הם תלושי שכר לחודשים ינואר עד ספטמבר 2000 וכן טופס 106 לשנת 1999. עבור שנת 1999 זכאי התובע ל- 3,353 ₪. עבור שנת 2000, עפ"י התלושים שהוצגו, זכאי ל- 1,960 ₪. עבור שנים קודמות לא ניתן לקבוע סכומים, בהעדר ראיות לגבי גובה השכר בשנים אלה. 22. סה"כ זכאי התובע לסך 5,313 ₪. 23. סוף דבר לאור כל האמור בפסק הדין לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן: א. פיצויי פיטורים בסך 31,573 ₪. ב. פדיון חופש בסך 2,420 ₪. ג. דמי הבראה בסך 1,715 ₪. ד. פיצוי עקב אי הפרשת סכומים לקרן פנסיה בסך 5,313 ₪. ה. הפרשי הצמדה וריבית כחוק בגין כל אחד מהסכומים הנ"ל, מיום 1/12/00 ועד לפרעון. 24. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בצרוף מע"מ כחוק, צמודים כחוק מהיום. 25. ככל שטרם שולמה אגרה בגין ההליכים בתיק זה, על התובע לשלמה. רפואהנכותפוליוהתפטרות