פסק דין 1. תחילתה של עתירה זו בזכות משיב 2 לכהן כחבר במועצת העיריה בבית שמש, וסופה - מחלוקת על פסיקת ההוצאות. 2. סעיף 120 לפקודת העיריות [נוסח חדש], שכותרתו "פסולים לכהונה", קובע כי בין אלה הפסולים לכהן כחברי מועצת עיריה, הוא "מי שהורשע בפסק דין שנהיה סופי לאחר שהחל לכהן כחבר המועצה, בין אם העבירה נעברה או ההרשעה היתה בזמן שכיהן כחבר המועצה ובין אם לפני שהחל לכהן כחבר המועצה וקבע בית המשפט כי יש עם העבירה שבה הורשע משום קלון" (סעיף 120 (8) לפקודה האמורה). 3. כיצד נקבע הקלון? על כך משיב לנו המחוקק בסעיף 120א לפקודה האמורה, שכותרתה: "קביעת קלון על ידי בית המשפט". וזה לשון הסעיף: "(א) גזר בית המשפט את דינו של חבר מועצה בשל עבירה פלילית, בין אם העבירה נעברה או ההרשעה הייתה בזמן שכיהן כחבר המועצה ובין אם לפני שהחל לכהן כחבר המועצה, יקבע בית המשפט בגזר דין אם יש בעבירה שעבר משום קלון; החלטת בית המשפט לעניין הקלון ניתנת לערעור כאילו הייתה חלק מגזר הדין. (ב) לא קבע בית המשפט כאמור בסעיף קטן (א), או שחבר המועצה חדל לכהן בין מועד גזר הדין לבין המועד שבו פסק הדין נהיה סופי, רשאי היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, כל עוד פסק הדין לא נהיה סופי, לפנות לבית המשפט ולבקשו לקבוע אם יש בעבירה משום קלון; הבקשה תוגש לבית המשפט שנתן את גזר הדין ואם הוגש ערעור, לבית המשפט שלערעור. (ג) מזכירות בית המשפט תמציא עותק מפסק הדין או מהחלטת בית המשפט, לפי העניין, למזכיר הרשות המקומית ולשר הפנים". 4. המשיב 1 (להלן: "המשיב") הורשע בבית המשפט השלום בתל אביב - יפו (כב' השופט ד' רוזן) בת"פ 8282/00 בשתי עבירות: מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ה) לחוק העונשין, תשל"ז-1987; הטרדה מינית, לפי סעיף 5(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1988. בית המשפט השלום גזר על המשיב עונש של 3 חודשים לריצוי בפועל (שבוצעו בדרך של עבודות שירות); 9 חודשי מאסר על תנאי; קנס כספי בסך 1,000 ש"ח; פיצויים בסך 3,000 ש"ח למתלוננת (גזר דין מיום 28.3.01 - צורף כנספח ע/1-א לעתירה). ערעורו של המשיב לבית המשפט המחוזי, הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין- נדחה (ע"פ 70818/01 מיום 16.12.01 - צורף כנספח ע/1-ב לעתירה). 5. המשיב כיהן כחבר מועצת העיריה של בית שמש, בעת שנגזר דינו בבית משפט שלום ואף בעת הדיון בערעור בבית המשפט המחוזי. 6. דא עקא, ערכאות אלה לא הפעילו את סמכותן על פי סעיף 120א (א) לפקודת העיריות (שצוטט לעיל בפיסקה 3), וממילא לא קבעו כל ממצא האם בעבירות שעבר המשיב יש משום קלון, אם לאו. 7. העותר, עורך דין במקצועו, תושב בית שמש ופעיל בענייני זכויות האזרח, פנה תחילה למשיב 2, ראש עירית בית שמש, ולאחר מכן גם למשיב 3, הממונה על המחוז, כדי שאלה יפעלו על פי סמכותם וידיחו את משיב 1 מתפקידו כחבר מועצת העיריה בבית שמש. 8. משלא נענו לבקשתו, פנה אל היועץ המשפטי לממשלה, משיב 4, כדי שזה יפנה לבית המשפט בבקשה להכריז על מעשיו של המשיב כמעשים שיש עמם קלון. גם פנייה זו לא הועילה. 9. העותר פנה לערכאות שיפוטיות: תחילה פנה לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"צ 8601/02) וזה, בהסכמה, הפנה את העניין לבית המשפט המחוזי. בבית המשפט המחוזי הגיש תחילה העותר המרצת פתיחה (ה"פ 1318/02), ומתגובתו ניתן להסיק כי הבין מדברי כב' השופטת ארד כי עליו למשוך את המרצת הפתיחה ולהגיש עתירה מנהלית. 10. העתירה המנהלית שהגיש העותר - עת"מ 941/03 - היא העתירה שבפנינו, אשר הוגשה ביום 19.6.03. 11. ביקשתי את תגובות הצדדים לעתירה (ראה החלטה מיום י"ז תמוז תשס"ד (17.7.03)). משיב 2 - ראש עירית בית שמש - סבר כי אין בסמכותו להורות על הפסקת חברותו של משיב 1 במועצת העיר והדגיש כי נושא זה מצוי בסמכות הרשות השופטת וגם הפרשנות הנכונה מחייבת כי סמכות כה מהותית של שלילת זכותו של גורם נבחר פוליטי להמשיך לכהן בתפקידו, לא תוקנה ולא תופעל על ידי ראש הרשות, שהוא איש פוליטי אף הוא. במסגרת תשובתו ציין משיב 2, כי המשיב אינו מתכוון להציג את מועמדותו לבחירות של יום 28.10.03. משיב 4, הגיש תגובה מפורטת ומלומדת, אשר בעיקרה תומך הוא בעמדת העותר ומסכים לכך כי בית המשפט לעניינים מינהליים מוסמך להכריז כי משיב 1 הורשע בעבירה שיש עמה קלון ואינו ראוי להמשיך לכהן כחבר מועצת העיר בית שמש. אומנם בפקודת העיריות לא נמצא מקור להארכת המועד אשר מכוחו רשאי בית משפט שלום לקבוע את הקלון; גם במקרה זה של לקונה, בית המשפט המוסמך רשאי בפסק דין הצהרתי להביע עמדתו ביחס לקלון, כפי שנקבע הדבר בבג"צ 1220/94 ודיע חביב עאסי נ' היועץ המשפטי לממשלה תק-על 94(1), 1166. כיום, בית המשפט המוסמך הוא בית המשפט לעניינים מינהליים וזאת מכוח סעיף 5(1) לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000, וסעיף 8(ב) לתוספת לאותו חוק הקובע כי בית המשפט ידון ב"ענייני כשירות לכהונה ופסלות לכהונה של ראש רשות מקומית ושל חבר מועצת רשות מקומית לפי כל דין". ואכן, כפי שגם הצביע על כך העותר, היועץ המשפטי לממשלה פנה במקרה אחר לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב ובו ביקש כי בית המשפט יצהיר כי חבר מועצה מקומית בגבעת שמואל הורשע בעבירה שיש עימה קלון (ראה נספח ע/15-ב לעתירה). בהמשך תגובתו מסביר ב"כ משיב 4 מדוע לדעתו מעשיו של המשיב, כפי שפורטו בגזר הדין בבית משפט השלום אכן דבק בהן קלון, ובשל כך המשיב אינו ראוי לכהן במועצת עיריית בית שמש. 12. לאחר שהובאו בפני תגובות אלה (משיב 1 טרם הגיב), נתתי החלטה ביום י"ח חשון תשס"ד (13.11.03), ובה התייחסתי לתשובת עירית בית שמש לפיה משיב 1 יחדל מכהונתו כחבר מועצת העיר בבחירות של יום 28.10.03, ואמרתי את הדברים הבאים: "מאחר ומקובלנו כי בית המשפט אינו עוסק בעניינים תאורטיים או אקדמיים אלא רק בהכרעות שתוצאתן אופרטיבית, על באי כוח הצדדים להודיע לבית המשפט עד ליום 30.10.03, האם יש עניין מעשי בבירור העתירה או שניתן למוחקה. למותר לציין כי אם יבקש ב"כ העותר למחוק את העתירה בשל הטעם האמור, לא יחוייב בהוצאות, שכן היוזמה לכך באה מבית המשפט". 13. ב"כ העותר הגיב על החלטה זו באומרו ששאלת הקלון אינה תאורטית ולכן העתירה אינה תאורטית או אקדמית גם לאחר שמשיב 1 לא הציג מועמדותו מחדש. הוא ביקש כי בית משפט זה יכריע בשאלות המשפטיות החשובות שהן, לדבריו סמכות ראש העיר לשקול האם חבר המועצה פסול לכהן עקב עבירה שעבר שיש עימה קלון וכן האם בית משפט לעניינים מנהליים - שלא גזר את העונש - רשאי לקבוע בשאלת הקלון. כמו כן, ציין העותר כי המשיב מכהן בתפקידים ציבוריים נוספים ועתיד להתמנות לתפקידים נוספים לפיכך יש צורך בבירור העתירה והוא אינו מוחק את העתירה ומבקש לקיים דיון בה (ראה תגובה מיום 16.11.03). 14. בדיון שהתקיים ביום כ"ד חשון תשס"ד (19.11.03) לא נכח המשיב (כי כנראה ההזמנה לא בוצעה כדין). קבעתי כי המשיב יגיש תגובה הן לעתירה והן לסוגיה בדבר "עתירה תאורטית", וכן יודיע האם בכוונתו להתמודד על כהונה כחבר מועצה בעירית בית שמש בבחירות הקרובות. כן איפשרתי לצדדים להגיב. 15. תגובת משיב 1 הוגשה ביום 4.1.04. משיב 1 הצהיר כי אינו מכהן כחבר המועצה בבית שמש והוא בחר שלא להתמודד לתפקיד זה בבחירות האחרונות וציין כי העותר ידע על כך. לפיכך, גם העותר ידע - לפחות בשלב הזה - שעתירתו תאורטית ואין מקום להמשך הדיון בה. המשיב הדגיש כי אין כרגע משמעות לעתירה כלפיו ככל שמדובר בשאלה האם הוא כשיר לכהן כחבר מועצת עיר. אשר לפן האחר של העתירה, שבו ביקש העותר שיוכרז כי המשיב אינו כשיר לשמש כדרקטור בחברה ציבורית, טען ב"כ המשיב כי אין לבית משפט זה סמכות לדון בנושא זה. המשיב גם העלה טענות סף כמו שיהוי והעדר זכות עמידה של העותר גם ביחס העתירה המרכזית של חברותו במועצת עירית בית שמש. 16. משיב 4, ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, ציין בתגובתו מיום 5.1.04, כי מאחר והמשיב אינו משמש כחבר המועצה ולא הציג מועמדותו בעתיד, אין כיום טעם להכריע בעתירה. לדבריו בעת הגשתה היה צורך בה אך היא הפכה תאורטית בעקבות אי הגשת מועמדותו של המשיב לבחירות בעיריה שהתקיימו בסוף שנת 2003. אשר לסמכות להכריז על המשיב כמי שאינו כשיר כחבר דירקטוריון, הצטרף ב"כ משיב 4 לטענת ב"כ משיב 1 כי בית משפט זה אינו מוסמך לדון בסוגיה זו. 17. בשלב זה, ביום 8.1.04, הסכים העותר למחוק את העתירה עקב הפיכתה לתאורטית, אך הדגיש כי הוא זכאי להוצאות. 18. בעקבות זאת התבקשו הצדדים להביע עמדתם ביחס להוצאות (ראה החלטה מיום כ"ה טבת תשס"ד (19.1.04)). 19. המצב כיום, איפוא, הוא זה שהעתירה לגופה אינה צריכה דיון שכן גם העותר ביקש למוחקה. ואכן, כפי שכבר רמזתי בהחלטתי מיום 13.11.03 (ראה פיסקה 12 לעיל), משהודיע המשיב על כך שלא יתמודד בבחירות למועצת עירית בית שמש בחודש אוקטובר 2003, וחברותו בקדנציה הקודמת הסתיימה, אין מקום לכך שבית המשפט יעסוק כיום בעניין תאורטי של כשירות המשיב לשמש כחבר מועצת עיריה. נכון, כפי שציין העותר, שיש מקרים נדירים בהם בית המשפט דן בנושא שהפך תאורטי, כמו בסוגיית מעצר לתקופה קצרה, שאם לא כן העניין לא יגיע כלל לדיון ולהכרעה בבית המשפט (ראה: בג"צ 6055/95 צמח נ' שר הבטחון, פ"ד נג(5) 241). אך זהו היוצא מן הכלל, שאינו ישים במקרה שלפנינו. בפרשתנו, חל הכלל הידוע כי בית המשפט אינו נותן חוות דעת אקדמיות בשאלות בעלות עניין תאורטי (ראה, למשל, בג"צ 73/85 סיעת כך נ' יושב ראש הכנסת, פ"ד לט(3) 141). 20. בבואי לשקול את החיוב בהוצאות יש להתבונן בנתונים הבאים: א. העותר, בעת הגשת העתירה, לא היה יכול לצפות שהמשיב יפסיק את כהונתו. ב. העותר פנה למשיבים לפני פנייה לערכאות. ג. העותר פעל כדי לקיים את החוק, ואין מקום להטיח בו דברי ביקורת ולצטט מתיקים אחרים כאילו מדובר באדם אשר מתעבר על ריב לא לו. ד. המחדל שגרם לעתירה רובץ, בעיקרו, על פתחי משיב 4. אם הייתה הפרקליטות ערה לכך שהמשיב 1 הוא חבר מועצת עיריה, הייתה מביאה את העניין בפני בית המשפט שגזר את דינו, ואז לא היה צורך בעתירה בכלל. יתרה מזו, כאשר התגלתה הבעיה, היה על היועץ המשפטי לממשלה להגיש עתירה בעצמו לבית המשפט, כפי שעשה ביחס למקרה דומה (ראה נספח ע/15-ב לעתירה). ה. עירית בית שמש, על פני הדברים, נהגה בזהירות ובאחריות בכך שהעדיפה כי נושא הכרזה של חבר מועצת עיריה שעבר עבירה שיש עימה קלון יטופל על ידי הרשות השופטת ולא על ידי אישיות פוליטית ועמדתה נראית לי. ו. המשיב 1 לא הגיב לעתירה, אלא באיחור. מכל מקום, כאשר כבר היה ידוע שהעתירה תאורטית, נאלץ משיב 1 להגיש תגובה מפורטת, אשר, בדיעבד, הייתה מיותרת כי העותר הסכים לבסוף למחוק את העתירה, ועל כן מן הראוי לחייב את העותר לפחות בחלק מהוצאות שכר הטרחה של המשיב 1. 21. לאור השיקולים הללו, ולאור האמור לעיל, אני פוסק כדלקמן: א. העתירה נמחקת. ב. העותר ישלם למשיב 1 סך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ כשכר טרחת עורך דין. ג. העותר ישלם למשיב 2 סך 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ כשכר טרחת עורך דין. ד. משיב 4 ישלם לעותר סך 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ כשכר טרחת עורך דין. ה. אין חיובי שכר טרחת עורך דין בין העותר לבין המשיב 3, שלא הגיב. ו. העותר ישא בתשלום האגרות לבדו. עירייהפקודת העיריות