פיטורים בגלל מעילה באמון המעסיק

פסק דין סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין המשיבה פוטרה מהעבודה על ידי המערערת בנימוק של מעילה באמון. לטענתה פיטוריה היו שלא כדין. בית הדין האזורי קבע כי לא כל הליכי הפיטורין היו כדין וכי לא הוכח כי המשיבה אכן מעלה באמון. עם זאת לא מצא בית הדין האזורי להחזיר את המשיבה לעבודה. מאחר והמשיבה לא תבעה כל סעד אחר לא פסק בית הדין האזורי כל סעד. הערעור אם כן הוא באשר לקביעה כי הפיטורין היו שלא כדין. מאחר והמשיבה לא הגישה ערעור אין מקום לדון בשאלת הסעד הראוי, אם ידחה הערעור. העובדות המשיבה עבדה כשבע שנים כמנהלת מעון לפעוטות המופעל על ידי המערערת בכפר הרוא"ה. ביום 28.11.2000 קיבלה המערערת מכתב פיטורין לפיו היא מפוטרת לאלתר עקב החשד כי נהגה לזייף את כרטיס הנוכחות שלה. על פי הטענה נהגה המערערת לבקש מעובדות אחרות להחתים את כרטיס הנוכחות שלה בהיעדרה. המכתב לא היה חתום ולכן הוצא מכתב פיטורין נוסף ב- 7.12.2000. המשיבה הגישה בקשה לצו זמני המונע את פיטוריה ובית הדין האזורי נעתר לבקשה וקבע כי הפיטורין בטלים עד למיצוי ההליכים בתיק. עם זאת קבע בית הדין כי אין מקום להחזיר את המשיבה לעבודה עד לברור הבקשה העיקרית. הערעור בפנינו הוא על פסק דינו של בית הדין האזורי בדיון בצו המניעה הקבוע, שניתן על ידי השופטת ורדה סמט ונציג הציבור עוזי דגן (עב 001031/01;002857/01; 002965/01; 001023/01; 003433/01; 001721/01; 005408/01) נסב הערעור שבפנינו. קביעתו של בית הדין האזורי בית הדין האזורי קבע כי הפיטורין לא בוצעו בהליכים הראויים וכי הם היו שלא כדין. על כן הורה בית הדין על ביטול הפיטורין. עם זאת לא מצא בית הדין להחזיר את המשיבה לעבודה. בית הדין האזורי קבע כי על היחסים בין הצדדים חלות הוראות חוקת העבודה לעובדי מוסדות המסונפים להסתדרות הפועל המזרחי בירושלים (להלן - חוקת העבודה). אשר לנימוק לפיטוריה של המשיבה לא קבע בית הדין קביעה חד משמעית האם המעשים המיוחסים למשיבה אכן בוצעו על ידה, אך קבע כי היו חשדות כאלה כנגדה. עם זאת, קבע בית הדין כי השתכנע שאכן היה נוהג של החתמת כרטיסי נוכחות עבור עובדות שלא היו בפועל במקום העבודה, שהנהלים לגבי עניין זה לא היו ברורים וכי בכל אופן החשדות נגד המשיבה לא הוכחו. לפיכך קבע בית הדין כי לא ניתן היה לפטר את המשיבה ללא ניהול משא ומתן עם ועד העובדים בנוגע לפיטוריה. בית הדין קבע כי פיטוריה של המשיבה נעשו שלא כדין באשר נעשו ללא משא ומתן עם הועד ולכן הורה על בטלותם. באשר לשאלת הסעד - קבע בית הדין כי לא מצא להיענות לבקשת המשיבה למתן סעד של אכיפה וזאת בשל העובדה שהמעון בו עבדה המשיבה נסגר וכן לאור יחסי העבודה העכורים בין הצדדים. משקבע בית הדין כי אין לתת סעד של אכיפה ולאחר שקבע שהמשיבה לא תבעה סעד נוסף, קיבל בית הדין את תביעתה של המשיבה ללא כל סעד. טענת המערערת, אמונה 1. בפני המערערת היו די ראיות כי המשיבה אכן זייפה את כרטיס הנוכחות שלה וזאת לאחר שניהלה חקירה בעניין. 2. למשיבה ניתנו הזדמנויות להסביר את מעשיה ולהעלות את טענותיה. 3. ועד העובדים הסכים בשעתו לפיטוריה של המשיבה. 4. לא חלה כלל חובה לקיים משא ומתן עם הועד בנוגע לפיטורי המשיבה, וזאת משום שעל פי חוקת העבודה אין חובה להיוועץ עם הועד כאשר מדובר בפיטורים מחמת ביצוע עבירה פלילית או מעילה באמון. לעניין זה ההרשעה אינה מהווה אלמנט דרוש. 5. המשיבה ויתרה על הגנת הועד וזאת מכיוון שבמועד הרלוונטי, בסמוך לפיטוריה, לא פנתה המשיבה לועד בבקשה לסיוע. 6. המועד להתערבות הועד בהליך הפיטורים חלף, באשר הועד לא הגיב תוך 30 יום. 7. התנגדות הועד בטלה משום שמעשיה של המשיבה היו בחוסר תום לב. גם אילו הובעה התנגדות, "אמונה" היתה רשאית להתעלם מהתנגדות זו. 8. לועד למעשה לא היתה כל סיבה מהותית כנגד הפיטורין. טענות המשיבה 1. 1. פסק הדין האזורי מבוסס על עדויות ומהימנות עדים. לכן אין להתערב בממצאים העובדתיים. 2. 2. המשיבה לא ביצעה פעולה שהיא בניגוד לנהוג ולמקובל במקום בו הועסקה ובכל מקרה המשיבה לא נמצאה אשמה במעשים שיוחסו לה. 3. 3. למשיבה לא קוים שימוע בטרם ההחלטה על פיטוריה. 4. 4. המשיבה מעולם לא פוטרה כדין, מכתב הפיטורין פגום מיסודו. 5. 5. המערערת לא קיימה משא ומתן עם ועד העובדים. ובכל מקרה ועד העובדים התנגד מפורשות ובכתב לפיטורין. הסעיפים הרלוונטיים מתוך חוקת העבודה פרק ששה-עשר : פיטורים והתפטרות 1. עובד יפוטר מן העבודה מחמת אחת העילות המנויות להלן: א. א. תיפקוד לקוי, או הפרת משמעת בעבודה. ב. ב. עבירה פלילית. ג. ג. מעילה באמון או מעילה בתפקיד. ד. ד. מחלה תמידית. ה. ה. צמצומים בעבודה. 2. לא יפוטר עובד קבוע מן העבודה, אלא לאחר משא ומתן עם ועד העובדים, ולאחר שנשלחה לעובד הודעה מוקדמת על פיטוריו כאמור בפרק 17. 3. האמור בסעיף 2 דלעיל, לא יחול על פיטורי עובד שהעילה לפיטוריו הינה: ביצוע עבירה פלילית שהיא פשע (כמוגדר בחוק), בכל מקום שהוא, ביצוע עבירה פלילית כלשהי במוסד, מעילה באמון, או מעילה בתפקיד, או הוצאה מהסתדרות הפוהמ"ז. 7. עובד שנמצא אשם בביצוע עבירה שהיא פשע (כמוגדר בחוק) או בביצוע עבירה פלילית במוסד, או במעילה באמון או בתפקיד, יפוטר מן העבודה ולא יוכל להתקבל שוב לעבודה במוסד, או בכל מוסד שחלה עליו חוקה זו, אלא באישור בית הדין העליון של הפועל המזרחי. האם הפיטורין היו כדין זו כאמור השאלה היחידה העומדת לדיון באשר בית הדין האזורי לא נתן בידי המשיבה כל סעד אופרטיבי מלבד ביטול הפיטורין. בחנו את חומר הראיות. הנוהג להחתים את כרטיסה של המשיבה על ידי אחרים נחשף כאשר כרטיסה הוחתם ביום בו היא שחתה בחופשה. בעקבות זאת נגבו עדויות מעובדות אחרות אשר מסרו כי המשיבה נהגה לבקש מהן להחתים את כרטיסה, על אף שלא היתה נוכחת בפועל במעון. גם המשיבה, לא הכחישה כי כרטיסה הוחתם בהיעדרה אלא שלגרסתה הדבר נעשה רק כאשר אני מבצעת עבודות עבור המעון ו/או בשליחותו, שאז ממילא זכאית אני לתשלום בגין שעות עבודת - חוץ (מתוך תצהירה של המשיבה). בית הדין קבע כי המשיבה הסבירה לגברת קליין שהיא אכן נהגה לבקש להחתים את כרטיס הנוכחות שלה, אולם לטענתה, היא עשתה זאת רק במקרים שהייתה עסוקה מחוץ למעון בענייני המעון או כאשר היתה כבר קרובה מאוד למעון. בית הדין השתכנע שהיה נוהג מקובל של החתמת כרטיס הנוכחות במקום העובדות הנמצאות בפעילות הקשורה למעון. אם אכן נעשו פיטורי המשיבה בשל דיווח שאינו אמת בכרטיס הנוכחות שלה הרי שהם מוצדקים. בית הדין אינו מכשיר ניסיון לעקוף את הכללים לפיהם קיימת במקום העבודה ביקורת על נוכחות עובדים. שעה שקיימת ביקורת כזו על עובד לקיימה. אין עובד רשאי לעשות דין לעצמו ולבקש מאחר לחתום בשמו. לטענת המשיבה כי כרטיס הנוכחות נחתם עבורה כאשר היא יצאה מהעבודה בתפקיד אינה ממין הטענות. היה על המשיבה לבקש אישור מהממונים עליה לחתום על כרטיס הנוכחות באופן ידני ולא אלקטרוני תחת לבקש מאחרים לחתום על כרטיסה. זאת ועוד. יש לזכור שהמשיבה ניהלה את המעון, וככזו חלה עליה חובה לנהוג בהגינות ועל פי הכללים. שאלה היא אם הליך הפיטורין עצמו היה ראוי. אשר לחובת ההיוועצות עם ועד העובדים, דבר זה ראוי הוא בדרך כלל, למרות שבמקרה של מעילה באמון אין הדבר מתחייב על פי חוקת העבודה. עובדתית מתברר כי היתה היוועצות עם הועד, אשר נתן את הסכמתו לפיטורין אך חזר בו מאוחר יותר. אשר לשימוע, הרי ראוי בכל מקרה, גם כשמדובר בעבירה פלילית, ובודאי כאשר מדובר במעילה באמון, לתת לעובד זכות טעון. כאמור הפרשה נחשפה כאשר התברר שכרטיסה של המשיבה הוחתם ביום בו שהתה ביום חופש. בעקבות זאת נגבו עדויות מעובדות אחרות אשר מסרו כי המשיבה נהגה לבקש מהן להחתים את כרטיסה, על אף שלא היתה נוכחת בפועל במעון. גם המשיבה, לא הכחישה כי כרטיסה הוחתם בהיעדרה אלא שלגרסתה הדבר נעשה רק כאשר היא שהתה מחוץ למעון בשליחות המעון. מעבר לעצם הודאתה הרי ניתנו למשיבה הזדמנויות טעון. עולה מהחומר שהובא בפני בית הדין האזורי ובפנינו, כי למשיבה ניתנו למעשה שתי הזדמנויות שונות להסביר את מעשיה - הן בעל פה, כפי שנעשה בפגישתה של המשיבה עם הגברת אלישבע היקינד, מנהלת האגף לגיל הרך במערערת, והן אפשרות שימוע בכתב. במכתבה מיום 21.11.2000 כתבה המפקחת רבקה קליין למשיבה כך: הנידון: הפרת משמעת חמורה בהמשך לשיחתנו מיום ה21.11.00, הנני רואה חובה להזהירך בעקבות התנהגותך המהווה הפרת משמעת חמורה. לצערי, וכפי שהסתבר, למרות שלא נכחת בעבודה בזמן, ולא הופעת לעבודה, מסתבר כי כרטיס הנוכחות שלך הוחתם ע"י אחר שאינו את. בשיחתנו התברר, כי ניצלת את האמון הרב שנתתי בך ונתת הוראה לאחת העובדות לחתום במקומך. הנני רואה בחומרה רבה התנהגות מעין זו המהווה הפרה בוטה של מערכת יחסי העבודה במעון לרבות הפרת כללי מנהל תקין המתחייבים מתוקף תפקידך כאחראית, כמנהלת וכדמות מודל לחיקוי ע"י עובדות אחרות. בהתנהגותך זו פגעת באמון הן במערכת ככלל והן בי כפרט. ומשכך אבקשך לעלות גירסתך להתנהגות זו בטרם תשקול הנהלת "אמונה" את צעדיה. לתשובתך לכל המאוחר תוך חמישה ימים אודה. תגובת המשיבה לא הגיעה וב- 28.11.2000 שיגרה המפקחת קליין מכתב נוסף למשיבה שזו לשונו: הנידון: פיטורין מהעבודה ח.נ. בהמשך למכתבי, לצערי הרב עד היום לא קיבלתי את תגובתך בכתב. אי לכך הוחלט כי הנך מפוטרת מהעבודה לאלתר. המשיבה אומנם טענה בסכומיה בפנינו כי לא היה לה די זמן להגיב אך היא לא ביקשה להאריך את המועד למסירת תגובתה, לא התרעמה על הזמן הקצר שניתן לה, ולא הגיבה בכל דרך שהיא. המשיבה גם לא הציגה תגובה למכתב מיום 28.11.2000. הנה כי כן, למשיבה ניתנו לא פחות משתי הזדמנויות לשימוע וכעולה מהאמור לעיל, היא בחרה שלא למצות אותן. הליכי הפיטורין היו אם כן ראויים הן על פי חוקת העבודה וכן על פי עקרונות תום הלב המאמצים במקרים של פיטורין את העקרונות מהמשפט הציבורי. לעצם מעשיה של המשיבה ציינו כי אין זה תקין שעובד אחד יחתום על כרטיס הנוכחות של עובד אחר. הדבר אף מצוין באזהרה שעל גבי הכרטיס. החתמת כרטיס הנוכחות תכליתה להעיד על נוכחות פיזית של העובד במקום העבודה. היה ועל עובד להמצא לצרכי העבודה מחוץ לשטחי העבודה עליו להגיע להסדר עם מעבידתו באשר לדיווח ידני. וזכור, אנו מדברים במנהלת שתפקידה לפקח על העובדים ולא לשדר להם מסר של אפשרות החתמת הכרטיס על ידי אחר. עמד על כך השופט יצחק זמיר בעניינו של מאיר מוטיל (עש"מ 6978/00 מאיר מוטיל - נציב שרות המדינה, פ"ד נד(4), 865): נראה כי אכן תופעה רווחת היא בטלויזיה החינוכית, מזה זמן רב, שעובדי צילום כמו המערער, וכנראה גם עובדי הפקה אחרים, העובדים על פי לוח זמנים גמיש בהתאם לצורכי העבודה, נוהגים לרשום על גבי כרטיס הנוכחות דיווחים על נוכחות בעבודה שאינם דיווחי אמת. דיווחים כאלה, תהיה הסיבה לדיווחים אשר תהיה, פסולים בעיקר בשל שלוש סיבות. ראשית, משום שאינם דיווחי אמת, ואין צורך להסביר את הפסול שבחתימת עובד, ביודעין, על דיווח שאינו אמת. מבחינה זאת הם אינם מוסריים. שנית, משום שהם מפרים את ההוראות המחייבות. לכן הם בלתי-חוקיים. ושלישית, משום שהם משמשים את העובדים כדי לקבל מאוצר המדינה שכר שאינו מגיע להם. לאור האמור אנו מקבלים את הערעור באופן שנקבע עי הפיטורין היו כדין. המשיבה תשלם למערערת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך -.3,000 ₪ תוך 60 יום. פיטוריםמעילה באמון