החלטה 1. הנתבעת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף ולחלופין לתיקון וכימות התביעה. הנימוקים לבקשה הם אלה: א. נקבע כי על התובע לכמת את תביעתו שאם לא כן, דין התביעה להמחק. המבקשת הפנתה בעניין זה לפסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה. ב. נטען כי התביעה דנן היא תביעה כספית, שבה מבקשת התובעת לקבל תשלומי פנסיה מוקדמת עד הגיעה לגיל 65 במקום עד הגיעה לגיל 60, כפי שנקבע בהסכם. נטען כי התביעה היא לסכומים מוגדרים וכי לא יהיה כל מאמץ לכמת את הסכומים. ג. עוד נטען כי בתביעה כפי שנוסחה יש כדי להטעות, שכן נדרש פסק דין הצהרתי לפיו על הנתבעת להמשיך ולשלם לתובעת קצבת פרישה עד הגיעה לגיל 65, תוך העלמת העובדה שהחל מגיל 60 זכאית התובעת לקבל פנסיה מקג"מ, והתביעה יכולה להתייחס איפה רק להפרש בין הסכומים. ד. עוד הפנתה הנתבעת לפסק הדין בעניין בג"צ 6854/00 איתנה ניב ונעמי אורטל נ' בית הדין הארצי לעבודה, בו נדונה טענת האפליה. נטען כי בפסק הדין הנ"ל נדחתה התביעה לקבלת פסק דין הצהרתי, והתיק הוחזר לבית הדין האזורי על מנת לקבוע את המשמעות הכלכלית של פסיקת בג"צ, ולפיכך, ניהול התביעה במתכונתה הנוכחית יביא להשחתת זמנו של בית הדין ולא יביא לסיום המחלוקות בין הצדדים. ה. עוד נטען כי ניסוח התביעה כפי שנוסחה הינו למעשה התחמקות מתשלום האגרה. ו. נימוק נוסף הוא כי בהעדר כימות כספי של התביעה נשללת זכות ההגנה של הנתבעת. 2. בנוסף עתרה הנתבעת לדחיה על הסף מחמת התיישנות עפ"י חוק שוויון ההזדמנויות התשמ"ח-1988, הקובע תקופת התשיינות בת שנה. בעניין זה הפנתה הנתבעת לפסק הדין בעניין ע"ע 1049/00 מרים דרוין נ' שרותי בריאות כללית, וטענה כי ההלכה שנקבעה שם תועמד למבחן בג"צ. 3. התובעת הגיבה לבקשה. א. לטענתה, הבקשה לסילוק על הסף נועדה לעכב את ההליכים בתיק. ב. במקרה דנן הסעד הראוי הוא סעד הצהרתי ולא כספי. ג. פסקי הדין שאליהם הפנתה הנתבעת עסקו בזכות אשר התגבשה כבר במועד הגשת התביעה, ואילו הזכויות הכספיות של התובעת דנן הן זכויות עתידיות שטרם התגבשו במועד הגשת התביעה. התביעה דנן הינה צופה פני עתיד ולכן אין אפשרות ליתן כימות כספי לתביעה. ד. נטען כי במועד הגשת התביעה, התובעת מקבלת מהנתבעת קצבת פרישה אשר אמורה להיפסק ביום 30/6/04 בהגיע התובעת לגיל 60. לפיכך, ועל מנת למנוע את הפגיעה העתידית בתובעת, טוענת התובעת כי פנתה לבית הדין על מנת לקבל הצהרה לפיה הסכם הפרישה שנחתם עימה הינו מפלה אותה בהיותה אשה. ה. נטען כי לא ניתן לכמת את התביעה לאור העדר ידיעה באשר לאורך חייה של המשיבה. ו. התובעת הפנתה לפסקי דין בהם נקבע כי הדרך הראויה היא ע"י מתן פסק דין הצהרתי, בסטואציה של יחסים מתמשכים. ז. עוד נטען כי מקום שהנתבע הוא גוף ציבורי, אין חשש מפני סרבול ההליכים במתן צו הצהרתי שכן ההנחה היא שהגוף הציבורי יפעל עפ"י ההצהרה ללא צורך לאורכה. ח. עוד נטען כי אין למחוק את התביעה מחמת העדר עילה וכי העילה פורטה היטב בכתב התביעה. ט. נטען כי תביעתה של התובעת היא להשוואת תנאיה עם תנאיהם של הנתבעים הפורשים וכי לתובעת אין עניין כיצד תתבצע השוואת התנאים בפועל. י. לעניין טענת ההתיישנות נטען כי מדובר בטענה שנדונה ונדחתה כעילה לסילוק על הסף. 4. הטענות המועלות בכתב התביעה הן אלה: א. לתובעת ימלאו 60 שנה ביום 10/5/04. ב. התובעת הועסקה ע"י הנתבעת מיום 1/9/73 ועד 31/12/95 עת יצאה לפרישה מוקדמת בגיל 51.5. ג. לטענת התובעת, פרישתה המוקדמת היתה תוצאה של אילוץ. ד. בתאריך 27/12/95 נחתם בין הצדדים הסכם פרישה מוקדמת, לפיו זכאית התובעת לגמלה חודשית עד ליום 30/6/04, מועד בו ימלאו לה 60 וכי עד למועד זה ימשיכו התובעת והנתבעת להעביר כספים לקג"מ בגין פנסיה. ה. נטען כי לאור הלכת בג"צ 6845/00 איתנה ניב ונעמי אורטל נ' בית הדין הארצי לעבודה, הרי שהתובעת הופלתה לרעה בהסכם הפרישה, שלא כדין, בניגוד לחוק שיוון ההזדמנויות בעבודה ובניגוד לתקנת הצבור. ו. הסעדים המבוקשים הם: להצהיר כי הסכם הפרישה של התובעת מפלה שלא כדין את התובעת בהיותה אשה, כי הסעד בגין האפליה הוא השוואת גיל הפרישה (60) לזה של הגברים (65), וכי מתבקש בית הדין להורות לנתבעת להמשיך ולשלם לתובעת קצבת פרישה עד לגיל 65. ז. בסע' 19 לתביעה נאמר: "במקרה ובית הדין הנכבד לא יכריע בתובענה עד לחודש מאי 2004 והנתבעת תחדל מלשלם לתובעת את קצבת הפרישה, שומרת לעצמה התובעת את הזכות לתבוע במסגרת תובענה זו - את הקצבאות שלא שולמו". 5. לאחר עיון בכל כתבי בית הדין, להלן החלטתנו. 6. עיון בתביעה מעלה כי במועד שבו הוגשה, טרם הגיעה התובעת לגיל 60. לפיכך, טרם פסקו התשלומים שהתובעת מקבלת מהנתבעת מכח הסכם הפרישה. התובעת אינה טוענת כי בתשלומים עד למועד הפרישה, שהיא מקבלת מדי חודש, נפלה אפליה כלשהי בינה לבין עובדים אחרים. 7. משכך הדבר, ומשתביעתה של התובעת מתייחסת לשאלת האפליה בהסכם הפרישה עצמו, ולא בשאלת התשלומים שמקבלת התביעה עתה, הרי שאין מדובר בתביעה כספית. 8. התביעה הכספית תקום, אם בכלל, רק ככל שלאחר גיל 60 תנהג הנתבעת על פי הסכם הפרישה ככתבו וכלשונו. 9. הנתבעת מפנה לפסק הדין בעניין בג"צ 6854/00 הנ"ל, ומסיקה מכך כי השאלות שבמחלוקות טעונות שמיעת ראיות בהיבט הכספי, וכן כי המשמעות הכספית של טענת האפליה אינה תשלום מלא עד גיל 65 אלא תשלום ההפרש בין הפנסיה התקציבית לבין הפנסיה המתקבלת מקג"מ למשך אותם 5 שנים. ואולם, טענות אלה אשר נאמרו במפורש בבג"צ 6854/00 הנ"ל, אין בהן כדי להועיל לנתבעת בטענתה. אכן, שומה על בית הדין לשקול האם אכן הופלתה התובעת לרעה, בהתבסס על כל הטענות שננקבו ע"י הנתבעת בבקשתה (סע' 15 ואילך) כגון תום לב, תקנת הציבור, עקרונות הצדק וכל כיו"ב. אך אין בין כך לבין ההיבט הכספי של האפליה דבר. 10. אין לקבל את טענת הנתבעות לעניין אי תשלום אגרה - ראשית מהטעם שעניין האגרה הוא עניינה של המדינה ולא של צד להליך, ושנית מן הטעם שעל פי החלטתנו דנן, הרי שבדין הגישה התובעת את התביעה כפי שהגישה. 11. כן אין לקבל את הטענה בדברי סרבול ההליכים או מניעת הגנה מהנתבעת. ככל שתתקבל תביעת התובעת ויתגלעו מחלוקות כספיות באשר לפרשנות פסק הדין, דיה לצרה בשעתה ובגין כך מן הסתם תשכיל התובעת להגיש תביעה כספית ואזי תנתן לנתבעת מלוא ההזדמנות להתגונן מפניה. 12. באשר לטענת ההתיישנות, הרי שלאור הלכת ע"ע 1049/00 הנ"ל, אין עילה זו מצדיקה סילוק התביעה על הסף, ודינה להתברר במסגרת הטענות שיועלו בכתב ההגנה. 13. סוף דבר, אין מקום לסילוק התביעה על הסף מכל הטעמים המפורטים לעיל, הבקשה נדחית. כמו כן, אין מקום להורות לתובעת לתקן את כתב התביעה ולהגיש תביעה כספית. 14. הנתבעת תגיש כתב הגנה בתוך 30 יום. 15. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ בצרוף מע"מ. כימות תביעהבית הדין לעבודה