פסק דין זו תביעה לקבלת שי לחג אל-אדחא לשנת 2001 של עובדים וגמלאים של הנתבעת ופיצוי בגין עוגמת נפש. כמו-כן זו תביעה לקבלת פס"ד הצהרתי, כי החלטת ראש המועצה שלא לתת שי לתובעים - נוגדת את הנוהג, החוק ותקנת הציבור, ויש לבטלה. להלן עובדות המקרה: 1. הנתבעת ביחד עם ועד העובדים נהגו במשך שנים רבות לתת לעובדי המועצה ולגמלאיה מתנה לרגל חג אל-אחדא. 2. חלק מעובדי הנתבעת קבלו את השי לחג מהנתבעת. 3. התובעים, עובדים וגמלאים של הנתבעת, לא קיבלו שי לחג אל-אדחא במרץ 2001 בגובה של 500 ₪. להלן טענות התובעים: 4. במשך שנים רבות העניקה הנתבעת שי לחג אל-אדחא לעובדיה ולגמלאיה. 5. בשנה הנידונה במרץ 2001 לא הוענק השי לתובעים. בירורים שעשו העלו, כי הסיבה היא הגשת תביעה לשכר ולהלנת שכר. מתברר, כי ישנם עובדים שגם הם הגישו תביעות להלנת שכר, אך למרות זאת זכו בשי. 6. הניסיון של נציגי ההסתדרות בפניה במכתב לנתבעת לפתור את הבעיה לא צלחו חרף הבטחות שניתנו. 7. מקור הזכות של העובדים בהתנהגות הנתבעת לאורך שנים רבות ובהוראות התקשי"ר, הדנות בהוצאות חברה ותרבות, הכוללות שי לחגים. 8. התנהגות הנתבעת מצביעה על שיקולים זרים וחוסר תום לב. טענות הנתבעת שהתובעים לא הוכיחו מסירות בעבודה אינה ממין העניין כי גם גמלאים - שאינם עובדים - מקבלים שי, ואין קשר בין שי לחגים לבין תחרות עובד מצטיין. 9. אסור להפלות בין עובדים ויש לנהוג בהם שיוויון, והאפליה שנקטה הנתבעת נוגדת תקנת הציבור ומצביעה על שרירות לב. להלן טענות הנתבעת: 10. יש להוכיח קיומו של נוהג וחובת ההוכחה על הטוען לקיומו. 11. מתנה מטבעה היא הבעת רצון עצמאי של הנותן, יהיה זה אדם פרטי או גורם ציבורי, ולעולם תהיה תלויה במצבו הכלכלי של הנותן. לו המתנה היתה זכות משוריינת, היא היתה מתקבלת בחקיקה. 12. אין קשר בין אין מתן שי לבין התביעות. חלק מהתובעים קיבלו שי בחג הקודם במרץ 2000 למרות שהגישו תביעות בגין הלנת שכר בשנת 1999. 13. מתנת חג היא פררוגטיבה של המעביד והיא מהווה מתנת עידוד והכרה במסירות העובדים לנתבעת. לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: 14. שי לחגים מוכר זה שנים כנוהג נרחב מאוד בארץ בתחום יחסי העבודה ואינו טעון הוכחה, בודאי לא בשרות הציבורי. שי לחגים קיים גם בסקטור הפרטי אפילו כשאין הוא מעוגן בהסכמים קיבוציים אלא רק בנוהג. 15. שי לחגים הינו שווה לכל העובדים בכירים וזוטרים, עובדים מצטיינים ושאינם מצטיינם, והזכות לשי קמה מעצם קיומם של יחסי העבודה גרידא. שי לחגים אינו, ולא יכול להיות, אלא זכות כללית ואחידה במקום העבודה, לכל העובדים וללא כל הבדלים. 16. הנתבעת לא הכחישה שקיים אצלה נוהג רב שנים לחלק שי לחג אל-אדחא, אלא טענה שחובת הוכחת נוהג זה חל על התובעים. 17. הנתבעת טוענת לזכות נותן מתנה, במובן הרחב ביותר, להחליט למי לתת ולקבוע את הקריטריון - מתנת עידוד לאלו שהוכיחו מסירותם לעבודה, כבמקרה שלפנינו. 18. עם כל הכבוד לפרנסי הנתבעת, וגם מתוך הערכה לרצונם לתגמל עובדים ראויים, מתנת החג איננה האמצעי הנכון לכך, כי לתגמול עובדים מצטיינים קיימים אמצעים אחרים. 19. אנו קובעים, כי הנתבעת נקטה אפליה פסולה בין עובדיה וגמלאיה, בכך שלחלקם נתנה שי לחג ומחלקם שללה את הזכות לשי לחג אל-אדחא במרס 2001. 20. לפיכך, תשלם לכל אחד מהנתבעים סך של 500 ₪ (ערכו של השי במרץ 2001) בתוספת ריבית והצמדה כחוק ממרס 2001 ועד ליום התשלום המלא בפועל. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום. 21. עוד אנו קובעים שמי שהגיע להחלטה למנוע שי לחג לחלק מהעובדים טעה מהותית בשיקול דעתו ונקט אמצעי פסול ומפלה לרעה בין העובדים, ללא כל הצדקה משפטית, כי בזכות לקבלת שי לחג - כל העובדים והגמלאים שווים. 22. חרף עוגמת הנפש, שנגרמה לתובעים, אנו נמנעים מלקבוע פיצוי כספי נוסף, מאחר ומדובר בקופה הציבורית. 23. כן תשלם הנתבעת לכל התובעים ביחד הוצאות משפט בסך 5,000 ₪, תוך 30 יום מהיום אחרת ישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. 24. הדיון יתקיים בהעדר אחד מנציגי הציבור. שי לחג