פסק דין השאלה שמעוררות העתירות שלפנינו היא, האם מעסיקים בענף הבניה רשאים להעסיק עובדים זרים במקום העובדים הזרים שעזבו אותם, בין אלה שנטשו ונשארו בארץ שלא כדין ובין אלה שעזבו את גבולות המדינה. לגישת העותרות, העתירות מופנות נגד סירובם של המשיבים לזכות את המעסיקים בגין אשרות שהייה של עובדים שעזבו אותן. העותרות טוענות, כי החלטת המשיבים אינה סבירה, שכן היא מעקרת מתוכן את החלטת הממשלה שעניינה במכסת ההיתרים להעסקת עובדים זרים בענף הבניה. סירובם של המשיבים לאפשר את הזיכוי המבוקש גורר אחריו תוצאה, לפיה קבלן אינו יכול להעסיק את מספר העובדים הנקוב בהיתר שקיבל, ולמעשה עליו להפחית ממספר זה את מספר העובדים שעזבו אותו. העותרות מדגישות את התוצאות השליליות הנגרמות בשל הסירוב האמור, ובין היתר, את היעדר יכולתן לעמוד בהתחייבויותיהן בשל מחסור בעובדים. המשיבים שטחו בפנינו את מורכבותה של הבעיה, את התופעות השליליות הנלווית להעסקתם של עובדים זרים לטווח ארוך, ולפיכך את הצורך לצמצם את ממדיה. המגמה לצמצום מספר העובדים הזרים באה לידי ביטוי גם בהחלטות הממשלה. אשר לדרישת הזיכוי, הבהירו המשיבים, כי קיים חשש מגידול מתמיד במספר העובדים הזרים. השאלה המועלית בעתירות אלה איננה מנותקת משאלות אחרות שעניינן בהסדרים הקיימים בנוגע לעובדים זרים. זיכוי האשרות אותו מבקשות העותרות לקבל, כורך אחריו שאלות רבות אחרות. בשל מורכבות הנושא והסוגיות הרבות הכרוכות בו, יש לשאוף לגיבוש הסדר כולל בנושא, שיביא בחשבון את האינטרסים השונים של כלל הגורמים המעורבים בעניין. מן הראוי כי הגורמים הרלבנטים יתוו מדיניות ברורה ושקולה המבטיחה מחד, את אינטרס המדינה בצמצום העבודה הזרה בישראל ובהבטחת הפיקוח על מספרם של העובדים הזרים השוהים בארץ, ומאידך שומרת על כבודם של העובדים הזרים המובאים ארצה. המשיבים החלו לפעול לגיבוש הסדרים בנושא, ורבות מהחלטותיהם נראות סבירות בעינינו ואין כל מקום להתערב בהן. כך למשל, החלטת המשיבים על נוהל "שמיים סגורים", לפיו נמנעת כניסתם של עובדים זרים חדשים, נראית בעינינו סבירה, ועונה על האינטרס שיש למדינה בעצירת זרם העובדים הזרים הנכנסים בשעריה של מדינת ישראל. גם ההחלטה לצמצם את הקצאת העובדים הזרים בענף הבניה נראית בעינינו סבירה, והיא עולה בקנה אחד עם מדיניות הממשלה לצמצום היקפה של העבודה הזרה. הוא הדין בנוהל, לפיו למעט במקרים יוצאי דופן הקשורים בעיקר לענף הסיעוד, אין להתיר הארכת שהותם של עובדים זרים מעבר ל-54 חודשים, כדי למנוע השתקעות העובד הזר בארץ. גם בנוהל "זיכוי עובדים הנוטשים את מעסיקיהם" יש משום התקדמות לקראת פתרון סביר לבעיה המועלית בעתירות שלפנינו. נוהל זה מנסה לתמרץ את המעסיקים להעניק לעובדים הזרים תנאים סבירים, שיהיה בהם כדי להשאירם במקום עבודתם הנוכחי. לפיכך קובע הנוהל האמור, כי ככל שמספר העובדים שיעזבו מעסיק ספציפי יהיה נמוך יותר, כך יהיה אחוז הזיכויים שיקבל גבוה יותר. עם זאת נראה, כי לחלק מהסוגיות הבעייתיות טרם נמצא פתרון מניח את הדעת. כך למשל, על המשיבים ליתן דעתם לשאלה, האם אין זה ראוי להרחיב את נוהל הזיכוי האמור באופן בו יהיה בידם של המעסיקים לאייש את כלל האשרות שקיבלו מהמשיב 2. הרחבת נוהל הזיכוי האמור לא תגרור אחריה את הגדלת מספרם של העובדים הזרים השוהים בארץ אם ייקבע למשל, שהאיוש יתבצע מתוך מאגר העובדים הזרים הקיים בארץ באותו ענף. פתרון זה עולה לכאורה בקנה אחד עם מדיניות "השמים הסגורים" עליה החליטה הממשלה. יתרה מזאת, פתרון זה נראה הוגן לכאורה, לא רק מבחינתם של המעסיקים, אלא גם מבחינתם של העובדים, אשר השקיעו משאבים רבים בהגעתם ארצה, ולעתים, תוך תקופות זמן קצרות ביותר, הופכים עקב הסדר הכבילה האמור לשוהים בלתי חוקיים, כיוון שאינם מקיימים את תנאי רישיון הישיבה הכובל אותם למעסיק מסוים. בהערת אגב נציין, כי הסדר הכבילה הוא לכאורה בעייתי, וחוקיותו נבחנת בעתירה התלויה ועומדת לפני בית המשפט העליון (בג"צ 4542/02). זאת ועוד, לדברי באת-כוח המשיבים, מונה עתה צוות בין משרדי השוקד על הוצאת נוהל חדש בנושא. הטענה כי אין מקום לאשר העסקתם של עובדים השוהים כאן ללא היתר, איננה בהכרח משכנעת. זאת משום שלפחות חלקם של העובדים השוהים כאן ללא היתר נאלצו לעזוב את מעסיקיהם בשל סיבות שאינן תלויות בהם. זאת ועוד, ה"רעה" שבהבאת עובדים זרים מחו"ל והגדלת מספרם של העובדים הזרים השוהים בארץ, גדולה לכאורה הרבה יותר מה"רעה" של מתן היתר חוקי לשהייתם של עובדים הנמצאים בארץ שלא כדין. הבאת עובדים זרים מחו"ל מעשירה במקרים רבים את כיסם של קבלני כוח אדם על חשבונם של העובדים, שמצבם קשה ממילא, ועדיף לנהוג בהתחשבות ובהגינות כלפי מי שכבר נמצאים בארץ, במקום להעצים את התופעה ואת התוצאות השליליות הכרוכות בה, על-ידי הבאת עובדים חדשים מחו"ל. גם הטענה שהכשרת שהייתם של עובדים ללא היתר בארץ תקטין את מצבת העובדים הזרים ממנה ניתן להקצות עובדים זרים לבעלי היתרים חדשים, אולי נכונה מבחינה תיאורטית, אך לא מבחינה מעשית. זאת משום שבשלב זה טרם מוצו כל העובדים הזרים השוהים בארץ בלא היתר. אך מובן הוא, שאין זה סביר כלל להתיר מצד אחד, כניסתם של עובדים חדשים עם כל התופעות השליליות הנגזרות מכך, ומצד שני, לא לאפשר לעובדים זרים שהגיעו ארצה כחוק, ומסיבות שונות לא הוארכה אשרת השהיה שלהם בארץ, לקבל היתר ולמצות את התקופה הסבירה בה הם יכולים לעבוד בארץ. יש לזכור, כי מדובר באנשים שהם למעשה כמעט בבחינת חסרי ישע, שעזבו משפחות ומדינות כדי לבוא למדינה זרה בתנאים קשים, ולעבוד עבודה מפרכת יומם ולילה עבור שכר נמוך, כל זאת כדי להביא לחם למשפחותיהם. יש לנהוג בהם בהגינות ובכבוד, ולהשתדל למזער, עד כמה שאפשר, את הפגיעה בהם. לכן, כל פתרון צריך לקחת בחשבון גם את עניינם של העובדים הזרים ולהטיב עמם, במיוחד עם אלה שכבר נמצאים כאן, עד כמה שאפשר. הפתרון של מתן זיכוי מלא עבור עובדים שנטשו מתוך מצבת העובדים הנמצאים בארץ, לא יעצים לכאורה את מספרם של העובדים הזרים בארץ, זאת משום שלפי נוהל "השמים הסגורים" לא נכנסים עובדים חדשים לארץ, ובד בבד, מי שלא קיבל היתר להעסקתו, ניתן יהיה להרחיקו מן הארץ. זאת ועוד, דרך ראויה לכאורה להקטנת מספרם של העובדים הזרים בארץ, היא הקטנת מספר המכסות הניתנות למעסיקים, דרך שכבר ננקטה על-ידי המשיבים, ולא מתן היתרים חדשים לעובדים חדשים מחו"ל, במקום הארכת תוקף האשרות של עובדים הנמצאים בארץ. סיכומו של דבר - נראה לנו כי רצוי לשקול מחדש את שאלת הארכת האשרות לעובדים זרים הנמצאים בארץ, שטרם מיצו את התקופה של 54 חודשים, כדי לאפשר לעותרות למלא את המכסות שאושרו להן מתוך מאגר זה. פתרון זה ימנע לחץ לפתיחת השמים ומתן היתרים חדשים, ויענה לכאורה, על האינטרסים הן של המדינה המבקשת לצמצם את מספר העובדים הזרים בארץ, הן של העותרות המבקשות למלא את המכסות שאושרו להן, והן של העובדים הזרים שכבר נמצאים בארץ ואשר מן הראוי להתחשב בהם עד כמה שהדבר ניתן. לפיכך, ובהסכמת המשיבים, אנו מורים כלהלן: צווי הביניים שניתנו יעמדו בעינם עד למתן החלטה בנושא על-ידי המשיבים. המשיבים ינהגו בהתאם לצווי הביניים שהוצאו גם לגבי עותרות שטרם ניתנו בעניינן צווי בינים. הנושא יובא בפני שר הפנים, שישקול את השאלות המועלות בעתירות אלה, תוך עיון בפסק-דין זה. כפוף לאמור לעיל, העתירות נדחות ללא צו להוצאות. למעלה מן הצורך נעיר, כי אין באמור לעיל כדי למנוע מהעותרות, אם יראו צורך בכך, לפנות לבית המשפט, על יסוד תשתית עובדתית חדשה, שתתקבל לאור החלטת שר הפנים. אשרה (ויזה)מסמכיםמשרד הפניםאשרת שהייהעובדים זרים