פסק דין 1. 1. התובעת הגישה תביעתה זו לשכר עבודה. 2. 2. כתב הגנה לא הוגש, אולם בדיון הראשון שהתקיים מסר מנהל הנתבעת כי התובעת כלל לא עבדה אלא שהתה בסטודיו בעיתותיה הפנויות על מנת להתרשם מאופי העבודה במקום. 3. 3. התובעת העידה בבית הדין ומסרה כי הגיעה לנתבעת בעקבות מודעה בעתון וכי הסכימה במסגרת ראיון העבודה לעבוד חודש או חודשיים ללא שכר, זאת מאחר והיתה לאחר לימודיה וללא ניסיון ושמעה מחבריה ללימודים כי בתחום זה מעסיקים רבים נוהגים להעסיק ללא שכר על מנת לרכוש ניסיון. כן הוסיפה ומסרה כי עבדה 8 ימי עבודה בכל יום 10 שעות וכי עזבה משהתרשמה משיחות עם אנשים אחרים כי קיים חשש שלא ישולם לה גם בהמשך. 4. 4. מנהל הנתבעת העיד בבית הדין ומסר כי התובעת הגיעה אליו מחוסרת כל נסיון והוא הסכים לבקשתה לקבלה לתקופת התלמדות וביקש מעובדים אחרים לסייע לה בלימודי תוכנות שלא הכירה או לא הכירה על בוריין בתחום הגרפי, כאשר מטרת הכשרתה היתה, כי בעתיד תוכל להמשיך כעובדת מן המנין אם הכשרתה תצליח. כן מסר, כי התובעת ודאי לא היתה במקום מספר ימים כפי שטענה וכי לא ביצעה כל עבודה עבור הנתבעת והחומר שקיבלה היה כבר חומר מוכן ממגזין גמור שירד לדפוס. 5. 5. עדת הגנה מס' 1 שהינה מנהלת הסטודיו של הנתבעת, העידה כי התבקשה ללמד את התובעת ולפיכך נתנה לה עמדת מחשב ישנה ותיקיה במחשב שאינה קשורה לעבודה השוטפת וזאת לצורכי לימוד. לא ניתנו לה כל תמונות או עבודות שבהן נעשה שימוש לצורכי הנתבעת והיא לא עשתה דבר הקשור למגזין שירד לדפוס. 6. 6. לאחר שעיינתי בכל מסמכי התיק והתרשמתי מהעדים כפי שהעידו ונחקרו בפני, החלטתי הינה כדלקמן: התמונה הברורה העולה מן הדברים שנשמעו הינה, כי התובעת הגיעה לנתבעת לאחר לימודיה כשהיא מחוסרת ניסיון לחלוטין וכי הוסכם בין הצדדים כי היא תתחיל בנסיון - התלמדות ללא שכר כאשר בהמשך קיימת האפשרות כי תהפוך לעובדת אצל הנתבעת. כן עלה, הן מדברי עדי הנתבעת והן מדברי התובעת עצמה, כי ככל הנראה בתחום זה קיים נוהג, שהיה ידוע גם לתובעת ששמעה עליו מחבריה ללימודים, לפיו מעסיקים רבים בתחום הגרפיקה נוהגים להעסיק תחילה ללא שכר על מנת לרכוש ניסיון בתחום לאחר הלימודים. 7. 7. בהקשר זה צויין כי אף אמינים עלי גרסאות מנהל הנתבעת ומנהלת הסטודיו לפיה התובעת לא ביצעה כל עבודה שנעשתה בה שימוש על ידי הנתבעת וכי התאפשר לה להתאמן על תוכנות ותמונות קיימות של מגזין שכבר היה מוכן לדפוס וזאת במגמה להכשירה מתוך ציפיה הדדית שבעתיד, אם יתאים הדבר לצדדים, תיקלט כעובדת מן המנין. 8. 8. עם זאת, יש לומר כי הסטטוס של תקופת הניסיון או התלמדות, הגם שאין ספק כי בתקופה זו התועלת הצומחת למעסיק מהמתלמד הינה מינימלית בדרך כלל, כאשר פעמים רבות הטורח והזמן שיש להקדיש להכשרתו הינם על חשבון זמנו של המעסיק ועובדים אחרים, מעולם לא הוכר בפסיקה כתקופה המוציאה אותה מהכלל המחייב תשלום שכר בהתאם לתעריף שכר המינימום. הפסיקה האחרונה לענין זה הוא אכן פסה"ד שצורף על ידי ב"כ התובעת בענינו של המתמחה אצל יועץ המס (ע"ע 1054/01 אשר טוילי נגד יצחק צהרי, עבודה ועוד תקליטור 19) גם באותו פס"ד מצא ביה"ד מקום להעיר כאשר לתום לבו של המערער שאף הוא, כמו התובעת הנוכחית, הסכים תחילה לעבוד ללא שכר אך לאחר מכן תבע בבית הדין, מה גם שהתובעת שהתה אצל הנתבעת תקופה קצרה בלבד. 9. 9. עם זאת, הזכות העקרונית לקבלת שכר הינה זכות קוגנטית אשר לא המעביד ולא העובד רשאים להתנות עליה ויוער בהקשר זה, כי אם אמנם קיים נוהג בתחום עסוק מסויים, כפי שנטען לגבי יועצי המס, וככל הנראה התפשט כיום גם בקרב מקצת משרדי עורכי הדין לאור ריבוי המתמחים הפוטנציאלים, המבקש להפוך לתחום התמחות/השתלמות ללא שכר, הרי שמקום שענין זה מובא בפני בית הדין אין מקום לתת יד לנוהג כזה ולהניח לו להשתרש מאחר והוא מנוגד לכוונתו המפורשת של המחוקק. 10. 10. זאת גם כאשר ברורה לביה"ד כפי שכבר צויין בפסיקה 8 ברישא התועלת המועטה של המעסיק בשלב זה וגם האינטרס של המתלמד עצמו להוכיח עצמו ולצבור ניסיון. וזאת ולמרות ההטעיה וחוסר תום הלב המגולמת בנכונות שמפגין המתלמד בהסכמתו לעבוד ללא שכר, באשר האינטרס הציבורי גובר שלא לאפשר התקשרות מעין זו. אשר על כן אני קובעת כי בנסיבות הענין קמה לתובעת באופן עקרוני זכאות לקבלת תמורה, וזאת בהתאם לתעריף שכר המינימום. 11. 11. עם זאת, לגופו של ענין, הנטל להוכחת תקופת העבודה רובץ גם במקרה כזה על שכם התובעת ואני קובעת כי נטל זה לא הורם על ידה. התובעת לא הציגה כל נתון שניתן ללמוד ממנו לגבי תקופת עבודתה, לא נעשה כל רישום נוכחות לא במקום ואף לא על ידה. המסמך היחיד שהוצג ת/1 צילום מתוך יומנה, נוקב רק במועד הראיון ויצויין בהקשר זה: ראשית, כי בת/1 ידעה כי מדובר בחברה ואילו בתביעתה תחילה תבעה את מנהל הנתבעת, משום מה, באופן אישי, ושנית, בכתב התביעה טענה כי החלה לעבוד ביום 22/11 ואילו בעדותה מסרה כי החלה לעבוד ביום 24/11 וגם בסתירות אלו יש כדי לפגום באמינותה. 12. 12. אשר על כן, משלא הוכח בפני כמה ימים עבדה ניתן אך להעזר בדברי מנהל הנתבעת עצמו בסיכומיו לפיהם התובעת שהתה 3 או 4 ימים ולראות בהם הודאת בעל דין, ולפיכך, הגם שעלה מהעדויות כי יתכן שגם בימים אלה או חלקם יצאה התובעת מוקדם יותר תוכל להנות מהספק ולפיכך תהא זכאית לתשלום בסך 615.72 ₪ בגינם. 13. 13. באשר לפיצוי הלנה, בנסיבות הענין משהנתבעת יכלה להניח כי אף התובעת הסכימה שלא לקבל שכר ולא תעלה טענות לענין זה בעתיד, ישנה טענה כנה ו/או מחלוקת של ממש, ובדיוק כפי שבפסה"ד שהובא, הגם שהתייחס לתקופה ארוכה הרבה יותר, ושם אף דובר ביועץ מס שחזקה עליו שהחוק אמור להיות ידוע ומוכר לו, שלא כנתבעת שעסוקה בתחום הגרפיקה, ברי שמקל וחומר בוודאי שאין כל מקום לחייב בפיצוי הלנה במקרה הנוכחי. 14. 14. משלא צוין דבר לגבי אופן הגעתה של התובעת לעבודה וממנה ואם נזקקה בכלל לשימוש בתחבורה ציבורית, אין אף מקום לפסוק לענין זה. 15. 15. אשר על כן התוצאה כי תביעת התובעת מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובעת שכר בסך 615.72 ₪, כאשר סכום זה צמוד מיום 1.12.02 ועד התשלום המלא בפועל. בנסיבות הענין כפי שעלו ונותחו בפסק הדין, איני מוצאת מקום לעשות צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. בבקשת רשות ערעור ניתן לפנות לבית הדין הארצי בירושלים תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין. משכורת