עתירה נגד הרחקה מהארץ

פסק דין 1. העותרת בתיק זה הגישה עתירה מנהלית כנגד הליכי הרחקתה מן הארץ ועוד ביקשה לשחררה ממשמורת. בסעד שנדרש על ידה בעתירה כנגד הרחקתה מן הארץ ובבקשה לשחרורה טענה העותרת כי אין להרחיקה מן הארץ שעה שהגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בגין תשלום שכר עבודה. עוד טענה כי יש לשחררה מבית הדין לביקורת משמורת עד למועד בו תיגבה עדותה במסגרת התביעה שהגישה כנגד מעסיקה. 2. העתירה הוגשה במקורה ביום 13.6.04 ונקבעה ליום 1.7.04 שעה 10.00. משהוברר כי טרם נגבתה עדותה בבית הדין האזורי לעבודה, נדחה הדיון בעתירה זו להיום מתוך מטרה שהעותרת תוכל להעיד בבית הדין האזורי לעבודה במסגרת התביעה שהגישה. 3. אתמול, 6.7.04, מסרה העותרת עדות מוקדמת בבית הדין האזורי לעבודה בת"א במסגרת בש"א 5334/04 בתיק עיקרי ד"מ 7213/03. העתק הפרוטוקול הוגש במהלך הדיון לתיק זה. 4. היום התייצבה העותרת ובאת כוחה אשר טענה כי "לעניות דעתי גביית העדות המוקדמת היא סתמית וכאילו לא היתה חקירה. אשר על כן ולנוכח העובדות האלה, ולנוכח העובדה שיש תיק בבית הדין לעבודה, מבקשים אורכה נוספת של זמן קצר שאפעיל משרד חקירות כדי לאתר את המעבידה." טענתה של ב"כ העותרת, היא, למעשה, כי מאחר והעותרת מסרה את עדותה בבית הדין האזורי לעבודה ללא נוכחות המשיבה, ומבלי שנערכה לעותרת חקירה נגדית, העדות היא "סתמית" ומשום כך יש לאפשר לה להעיד פעם נוספת בבית הדין האזורי לעבודה ולהיחקר חקירה נגדית כדי שהעדות לא תהא "סתמית". 5. דין טענה זו להידחות. העותרת היתה מיוצגת בבית הדין האזורי לעבודה והעדות נגבתה בנוכחות באת-כוחה. ב"כ העותרת לא העלתה בבית הדין כל טענה לפיה היא מבקשת לדחות את שמיעת העדות כדי שניתן יהיה לחקור את העותרת בחקירה נגדית. יתירה מכך - העותרת נשאלה ע"י בית הדין כיצד היא חושבת להמשיך ולנהל את התביעה כשאיננה יודעת את שם משפחתה של הנתבעת והיא השיבה כי בעתיד תצליח לאתר את שם המשפחה שלה. בשום מקום לא טענה ב"כ העותרת בבית הדין כי היא מבקשת לחזור על העדות במעמד המשיבה. זאת ועוד - בהחלטת הרשם ח' אורגיל נקבע כי "תמה גביית עדותה המוקדמת של התובעת" והתיק יחזור למזכירות לקבוע אותו לדיון עיקרי על פי הסדר הרגיל. אי לכך הסתיימה עדותה של העותרת בבית הדין אשר ניתנה כעדות מוקדמת, העדות ניתנה בנוכחות ב"כ העותרת, ב"כ העותרת לא ביקשה את דחיית שמיעת העדות במעמד המשיבה ואין מקום יותר להורות על עיכוב צו ההרחקה לצורך גביית עדות נוספת מטעם העותרת. ניתן גם לקבוע כי ההחלטה להרחיק את העותרת מן הארץ לאחר מתן עדותה המוקדמת, כפי שניתנה, איננה לוקה בחוסר סבירות ואין מקום לשנותה. 6. די בכך כדי לדחות את העתירה שכן העתירה התייחסה להשארת העותרת בארץ בגין התביעה שהגישה ומאחר ועדותה הסתיימה תוכל ב"כ העותרת להמשיך ולנהל את התביעה בהיעדרה. 7. למרות זאת מצאתי מקום לציין כי העותרת נכנסה לישראל כתיירת באשרה מיום 25.9.00 ועד ליום 2.10.00 ומאז ועד היום, במשך כשלוש וחצי שנים, היא שוהה בישראל שלא כדין. עצם העובדה שהגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה איננה מהווה שיקול להשארתה בישראל. ביום 6.6.04 נעצרה המבקשת, נערך לה שימוע והוצאו נגדה צוי הרחקה ומשמורת. לאור האמור לעיל, ומאחר והעותרת הגיעה לישראל כתיירת ושוהה מספר שנים שלא כדין, ולאחר שסיימה את מתן עדותה בבית הדין האזורי לעבודה, אין עוד מקום לעכב את הרחקתה מהארץ והחלטה להרחיקה היא סבירה. 8. מאחר ויש מקום להרחיק את העותרת כי אז אין גם מקום לשחררה ממשמורת. 9. לפיכך ולסיכום העתירה נדחית. משרד הפניםגירוש מארץ