הארכת מועד בית דין לעבודה בגלל נסיבות אישיות

החלטה 1. לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעבודה בחיפה מיום 8.7.03. המועד להגשת בקשת רשות הערעור היה עד ליום 13.9.03. 2. נימוקי ב"כ המבקשים הם: ההחלטה נתקבלה במשרד ב"כ המבקשים ביום 13.7.03. בהיותו מטופל בשני ילדים פעוטים, תכנן להכין את בקשת רשות הערעור במחצית השניה של חודש אוגוסט, אך עקב מספר אירועים שפקדו את משפחתו, אשר לא היו בשליטתו ואשר בהצטברם יחד נמנע ממנו להכין את בקשת רשות הערעור כמתוכנן; ב"כ המבקשים הניח כי לנוכח הגישה החברתית-קולגיאלית ששררה בינו ובין ב"כ המשיב יקבל את הסכמת חברו להארכת המועד ובין הימים 9.9.03 - 17.9.03 השאיר הודעות טלפוניות במשרד ב"כ המשיב, שנותרו ללא מענה. רק ב- 17.9.03 נתקבל סירוב; ב"כ המבקשים טעה לחשוב שאת הבקשה יש להגיש לבית הדין האזורי ורק ב- 1.10.03, משפסקו אותן נסיבות משפחתיות, עתר לבית הדין האזורי. לטענת ב"כ המבקשים יש לראות בנסיבות העניין משום טעם מיוחד וכי הן שוות דרגה ומעמד לאותם המקרים שהוכרו בפסיקה כטעם מיוחד. מאחר ומדובר "בשאלה משפטית חשובה, היורדת לגדרי סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה" - כגרסת ב"כ המבקשים - אין לחסום את בירור האמת ע"י סד פרוצדורלי. 3. עמדת ב"כ המשיב היא כי יש לדחות את הבקשה מאחר ומדובר באיחור רב, המצטרף ל"נסיונות בלתי נלאים של המבקשים" (הנתבעים בתיק העיקרי) לדחות את הדיון בתביעה לגופה. כן טוען ב"כ המשיב כי לא הועלה טעם מיוחד ראוי, כי טעות של עורך הדין (הגשת בקשה לבית הדין האזורי) אינה טעם שכזה, כי במשרד ב"כ המבקשים עובדים מספר עורכי דין וכי אין מדובר בשאלה משפטית חשובה כנטען. 4. אין בכוונתי להיכנס לכל פרטי הטיעונים שהועלו בבקשה ובתגובות הצדדים החוזרות ונשנות, זה לטיעוניו של חברו, מבלי שנתבקשו או הורשו לעשות כן, ואתרכז בסוגיות המרכזיות שהועלו בבקשה ובתגובה לה, וככל שהן נוגעות לקיומו של טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד, שבלתו אין: א. ב"כ המבקשים טוען לנסיבות משפחתיות שמנעו הימנו הגשת הבקשה לרשות ערעור במועדה. אך "המבקש להראות טעם מיוחד לצידוק האיחור חייב לפחות לפרש את המועדים של האירועים הרלבנטיים ואינו יכול לצפות לכך שעל פי טענה כללית וסתומה שבתצהיר ישיג הארכת מועד" (ראה זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, סעיף 689). בענייננו רב הנסתר על הנגלה. ב. ההנחה שהתבדתה כי תתקבל הסכמת ב"כ הצד השני אף היא אינה מהווה טעם מיוחד, כפי שמשא ומתן בין צדדים, לגופו של עניין, אינו מהווה, בדרך כלל, טעם מיוחד (ראה בש"א 407/88 קרמרז' נ. הסתדרות הצופים העבריים בישראל, ניתן ביום 3.2.98 - לא פורסם) ובוודאי שאין לתלות אשם בצד השני על שלא החזיר תשובה טלפונית במועד. ג. עוד טוען ב"כ המבקשים כי ביום 1.10.03 פסקו "הנסיבות המשפחתיות הבעייתיות" ואז פנה בבקשה דחופה להארכת מועד. אולם תחת אשר יפנה לבית הדין הארצי טעה לחשוב כי הסמכות היא לבית הדין האזורי. מדובר בטעות בבחירת הליך - וטעות, "גם אם היא תמת לב, אינה בבחינת טעם אופרטיבי, כלומר, טעות המצדיקה הארכת מועד" (ראה גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, עמ' 645). אמנם לכלל זה חריגים, אך אין בנסיבות המקרה כדי להוות חריג לכלל. ד. ב"כ המבקשים טוען שהינו עורך דין יחיד המטפל בעניין, אך משמצויים במשרדו מספר עורכי דין נוספים, ניתן היה, לפחות, להגיש את הבקשה להארכת מועד תוך כדי המועד להגשת בקשת רשות ערעור. ה. הטענה, אולי המרכזית, בענייננו היא שמדובר "בשאלה משפטית חשובה , היורדת לגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה". מדובר בהחלטה שדחתה בקשה לדחיית התביעה על הסף, ככל שהיא נוגעת לזכויות באמצאות ובפטנטים, מחוסר סמכות עניינית, וטענת ב"כ המבקשים היא שאין בית-דין לעבודה מוסמך לדון בתביעות מכוח חוק הפטנטים. אולם, על פניה עוסקת התביעה בזכויות הנובעות מהסכם העבודה ואינה לזכויות בפטנטים לאור רישומם. לפיכך, לאור פסיקת בית הדין הארצי בבש"א 122/99 (מנין - אונטק, פד"ע לה 458) בה אובחן בין השניים לעניין סמכות בית הדין - אין מקום לטענה שמדובר בשאלה תקדימית המחייבת דיון בבית הדין שלערעור. מכל מקום מדובר בשלב זה בהחלטת ביניים, אשר ניתן יהיה לערער עליה במסגרת הערעור העיקרי, אם יוגש. 5. לאור כל האמור לעיל, ומשלא קיים טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד - הבקשה נדחית. 6. המבקשים ישלמו למשיב הוצאות בקשה זו בסכום של 1,000 ₪ (כולל). הארכת מועדנסיבות אישיותבית הדין לעבודה