תקיפת כישורי זוכה במכרז

פסק דין השופטת נילי ארד 1. ביום 1.10.03 נבחר המשיב הפורמאלי (להלן: מר ויסמן) בדרך של מכרז פנימי, למשרת מנהל נמל חדרה (להלן: המשרה). כנגד מינויו של מר ויסמן למשרה הגיש המערער (להלן: האיגוד) תובענה לבית הדין האזורי בחיפה (ס"ק 35/03; סגן השופט הראשי איטה קציר ונציגי ציבור מר מתי אבני ומר אורי אורן). לאחר שבחן את נסיבות המקרה, קבע בית הדין האזורי, בפסיקתו מיום 21.4.04, כך: עניינה של התביעה בשאלה עובדתית פשוטה של תקיפת כישורי הזוכה במכרז; זוהי תביעה רגילה בסכסוך היחיד, הבאה בשערי בית הדין מעשה יום יום; אין מדובר בסכסוך קיבוצי בין שני צדדים היכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד, אף אין מדובר בפרשנות של סעיף בהסכם קיבוצי; על כן, אין הצדקה משפטית לדון בתביעה, כפי שהוגשה, במסגרת הליך קיבוצי ואין להיעתר לבקשת האיגוד, רק מחמת "הנוחיות שבדבר". אי לכך, קיבל בית הדין האזורי את בקשת המשיבה (להלן: המדינה) למחיקת ההליך כהליך קיבוצי והוֹרָה, כי התיק יידון כתביעה רגילה בבית הדין. כנגד העברתו של ההליך ל"פסים" של תביעה רגילה, מכוון ערעורו של האיגוד. 2. במענה לשאלותינו, במהלך הדיון בערעור, ציין מזכיר הארגון מר אבי לוי, ברוב הגינותו, שלאיגוד "אין טענות נגד ויסמן עצמו" אלא עניינו בשאלה אם מר ויסמן היה רשאי להתמודד במכרז, לפי הוראות התקשי"ר. בא כח האיגוד הוסיף וטען, כי יש להותיר על כנה את התובענה כסכסוך קיבוצי. שכן, בדרך זו ניתן יהיה לברר את הסוגיה העקרונית בדבר כשירותו של עובד בשירות המדינה, המועסק בחוזה מיוחד, להשתתף במכרז פנימי ולזכות בו. על רקע זה תידון ותיבחן אף כשרות בחירתו ומינויו של מר ויסמן למשרה. 3. יוטעם, כי העותר היחיד כנגד מינויו של מר ויסמן למשרה הוא האיגוד. בעוד אשר איש מבין ששת העובדים שהציגו מועמדותם למשרה, לא עתר כנגד המינוי. זאת, למרות שהם הנפגעים הישירים, לכאורה, מבחירתו של מר ויסמן ובידם זכות התביעה הראשונית. טענתו של בא-כח האיגוד שאותם מועמדים חששו מלנקוט בהליך משפטי נגד מינויו של מר ויסמן למשרה, לאחר שהפך להיות מנהלם, איננה תירוץ הולם לאי הגשת תביעה כנגד הליכי המכרז. שכן, כזה הוא מצב הדברים הרגיל בתביעות כנגד זכייתו של אחד מהמועמדים במכרז. חששו של אחד המתמודדים במכרז מפני פגיעתו של חברו הנבחר, בביטחון התעסוקתי של העותר, נתון להגנת בית הדין, ככל שיתבקש מבעוד מועד. 4. לאחר שנתנו דעתנו לכל החומר שהובא לפנינו ולטענות הצדדים, ועל רקע האמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי דינו של הערעור להדחות. אין אנו מוצאים טעם משפטי המצדיק התערבותנו בפסיקתו של בית הדין האזורי ודינה להתאשר מטעמיה. ככל שהמדובר בהיבט הכללי, בדבר כשירותם של עובדי מדינה המועסקים בחוזה אישי להשתתף במכרז פנימי, הרי שאין מניעה לברר סוגיה זו, אותה מעלה האיגוד, אצל הרשויות המוסמכות, או בדרך של הגשת הליך קיבוצי לבית הדין, ככל שיראה האיגוד לעשות כן. אולם, לשם הבהרת ההיבט הכללי, כאמור, אין לדון בו בכריכה אחת עם סכסוך היחיד שעניינו כשרות בחירתו ומינויו של מר ויסמן, למשרה. 5. הנה כי כן, ערעורו של האיגוד נדחה במובן זה, שתקיפת בחירתו ומינויו של מר ויסמן למשרה, בדרך של מכרז פנימי, באה בגדר סכסוך היחיד ואין היא בגדר סכסוך קיבוצי. 6. סוף דבר - הערעור נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. אלימותמכרזתקיפה