סעיף 18 לחוק לשכת עורכי הדין קובע הכלל הוא קיום דיון בהרכב של שלושה חברי בית דין. החריג לכלל זה, שבהתקיימו ניתן לדון בהרכב של שניים בלבד, הנו כאשר "נבצר" מחבר בית הדין מלהשתתף בדיון. לניתוח ההיסטוריה החקיקתית של סעיף 18 לחוק ראו על"ע 11/86 עו"ד אליעזר בן-חיים נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו, פ"ד מא(4) 99. חריג "נבצרות" פורש לראשונה בעל"ע 11/86 הנזכר, וזוהי ההלכה השרירה עד היום. וכך נקבע בו: "... המחוקק חיפש לאזן בין שני השיקולים - הצורך בדיון רצוף ומהיר מחד גיסא וזכויות הנאשם להשמע לפני הרכב מלא מאידך גיסא. הוא מצא את נקודת האיזון בכך שהדיון יתקיים בחסר רק אם נבצר מאחד החברים להשתתף, ואף זאת בכפוף להחלטתו של אב בית הדין לדחות את הדיון. הדיבור 'נבצר', לפי פרשנותו המילולית בשפה העברית, דומה הוא לדיבור 'נמנע' והוא מצביע על גורם שמעבר לשליטתו של האדם שמדובר בו. כך ברור, ש'נבצר' מתיחס לסיבות פטירה, מחלה, העדרות מהמדינה וכיוצא באלה, כשם שברור, שהיעדרות בשל עיסוק להנאה איננה כלולה ב'נבצר'. השאלה המתעוררת בענייננו היא בשטח הביניים שבין שני קצוות אלה: האם אי-התפנות להשתתף בדיון הנובע מעיסוק בעבודה השוטפת של עורך-דין עונה על דרישת 'נבצר'? על כך לא ניתן לתת תשובה כוללת. שאלה היא מה חשיבותו ודחיפותו של אותו עסוק, אם היה בלתי צפוי כשהחבר קבל על עצמו להשתתף בדיון, אם לא היתה בידי החבר שליטה על קביעת המועד לאותו עיסוק ועל שנויו על-מנת שיוכל להתפנות לדיון, אם לא היה הדבר בידיו להביא לדחייה קצרה בלבד בקיום הדיון בשעה מאוחרת יותר בו ביום הקבוע, אם לא היה ביכולתו להודיע מראש כי לא יוכל להשתתף (בדיון שטרם החל) ולאפשר מינוי חבר אחר לבית הדין במקומו באופן שימנע הצורך בדחיה. שיקולים אלה ואחרים (ולא אנסה למנות כאן את כל השיקולים האפשריים) יש להם השלכה על השאלה, אם בנסיבות מקרה זה או אחר אכן נבצר מהחבר להשתתף בדיון. שם, עמ' 111-110). ועוד נפסק: "העדרות 'מותרת', העונה על דרישת הביטוי 'נבצר מחבר... להשתתף בדיון'... היא איפוא היעדרות מסיבה ממשית ומיוחדת שיש לעמוד עליה ולפרטה בכל מקרה ומקרה" (על"ע 18/84 עדי כרמי נ' פרקליט המדינה, פ"ד מד(1) 353, פסקה 18 לפסק-הדין). כדי להכשיר דיון בהרכב חסר צריכים להתקיים שני תנאים: האחד ש"נבצר" מחבר בית הדין להשתתף בדיון; השני - שהמקרה בו מדובר נכנס לגדרו של היוצא מן הכלל, שבהתקיימו רשאי בית דין משמעתי לקיים את הדיון או להמשיך בו בהרכב חסר (על"ע 1303/90 פלוני נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד מה(3) 661). משנבצר מחבר להשתתף בדין, על אב בית הדין להפעיל שיקול דעת אם לדחות את המשך הדיון לשם "גיוס" חבר בית דין נוסף אחר, אם לאו. עורך דיןלשכת עורכי הדין