תביעה של עובדים גלי צה"ל – יחסי עובד מעביד


פסק דין

מבוא

1. התובעים, 26 במספר, הם בעלי תפקידים שונים בתחנת גלי צה"ל, וברשת גלגל"צ המופעלת על ידי תחנת גלי צה"ל (להלן – התחנה), אשר הועסקו בתקופה הרלבנטית לתביעה במעמד של "משתתפים חופשיים". חלק מהתובעים עדין ממלאים תפקידים שונים בתחנה, כאשר החל מחודשים 5/00 - 6/00 הם מועסקים באמצעות חברת כוח אדם, וחלקם הפסיקו את ההתקשרות בינם לבין הנתבעת. לנסיבות שינוי מתכונת העסקת התובעים וסיום ההתקשרות בין חלק מהתובעים לבין הנתבעת נתייחס בהמשך.

2. ביום 21.3.2000 הגישו התובעים את תביעתם. בתביעתם, עתרו התובעים לסעדים אלה:

2.1. צו הצהרתי בעניין קיום יחסי עובד מעביד: צו הצהרתי הקובע כי בין כל אחד מהתובעים לבין הנתבעת מתקיימים ו/או התקיימו יחסי עובד מעביד בכל אחד מהמועדים הרלבנטיים לתביעה ועד בכלל.

2.2. צו הצהרתי בעניין תחולת הוראות ההסכמים הקיבוציים: צו הצהרתי הקובע כי על הנתבעת ועל כל אחד מהתובעים חלים ההסכמים הקיבוציים החלים על אזרחים עובדי צה"ל, וכי כל אחד מהתובעים זכאי לקבלת הזכויות הנובעות מהסכמים אלה.

2.3. תשלום זכויות כספיות מכוח חוקי המגן או ההסכם הקיבוצי: פדיון חופשה, דמי חגים, דמי הבראה, החזר הוצאות נסיעה, תשלום תוספת שכר בשיעור של 75% בגין עבודה בשבתות וחגים, הפרשות לפנסיה בשיעור של 5%.

2.4. פיצויי פיטורים: סעד זה נתבע על ידי חלק מאותם תובעים אשר סיימו את ההתקשרות עם הנתבעת.

3. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי:

3.1. התובעים הועסקו כ"משתתפים חופשיים" ולא התקיימו בינם לבין הנתבעת יחסי עובד מעביד.

3.2. יש לדחות את התביעה בשל העדר תום לב של התובעים.

3.3. הוראות ההסכם הקיבוצי החל על אזרחים עובדי צה"ל אינן חלות על התובעים.

4. הליך גישור שהתקיים בפני כב' השופטת (בדימוס) גבריאלי, וכן נסיונות מותב זה להביא את הצדדים להסדר מוסכם, לא צלחו.

5. בין לבין, במהלך ההתדיינות בהליך זה, ניתן על ידי בית הדין הארצי ביום 16.10.2001 פסק הדין בעניין צדקא (ע"ע 300274/96 שאול צדקא נ' מדינת ישראל – גלי צה"ל, פד"ע לו 625; להלן – עניין צדקא), אשר קבע, בדעת רוב, כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין כתב התחנה שהועסק בלונדון לבין הנתבעת. להשוואה בין נסיבות העסקת התובעים לבין נסיבות העסקתו של צדקא נתייחס בהרחבה בהמשך.

6. בסיכומי הטענות מטעמה (בסעיף 28) הצהירה הנתבעת כי לאור פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין צדקא, "מוותרת הנתבעת על טיעוניה לעניין מעמדם של התובעים בתיק הנדון". יחד עם זאת, טענה הנתבעת כי לנוכח העובדה שבעניין צדקא ייחס בית הדין משקל נכבד למבחן משך תקופת ההתקשרות בין הצדדים, מן הראוי להחיל עיקרון זה גם במקרה הנדון, ואין להכיר באותם תובעים שתקופת ההתקשרות בינם לבין הנתבעת היתה קצרה כ"עובדים". גם בסיכום טענותיה (סעיף 103 לסיכומים) חזרה הנתבעת על טענה זו.

7. לנוכח הודעתה המסוייגת של המדינה, כאמור לעיל, וכן לנוכח העובדה כי לעובדות בנוגע למתכונת ההתקשרות יש השלכה גם לעניין שאלת תום הלב ושאלות אחרות המתעוררות בהליך, נתייחס גם לשאלת קיום יחסי עובד מעביד בין המדינה לבין התובעים. עם זאת, היקף ההתייחסות יהיה בהתאם להודעת המדינה כאמור לעיל, ולצמצום המחלוקת בין הצדדים בעניין זה.

8. מהלך הדיון בפסק הדין יהיה כמפורט להלן:

8.1. העובדות:

8.1.1. כללי

8.1.2. התובעים ותפקידיהם;

8.1.3. מתכונת ההתקשרות בין התובעים לבין הנתבעת;

8.1.4. שינוי מתכונת ההתקשרות על ידי המדינה והאירועים בקשר לכך.

8.2. האם התקיימו ו/או מתקיימים יחסי עובד מעביד בין התובעים לבין המדינה?

8.3. תום לב – האם יש לדחות את תביעתם של התובעים, כולה או חלקה, בשל העדר תום הלב?

8.4. תחולת הוראות ההסכם הקיבוצי החל על אזרחים עובדי צה"ל (להלן – ההסכם הקיבוצי) על התובעים.

8.5 ככל שההסכם הקיבוצי חל על התובעים – האם התובעים הם במעמד של "עובד קבוע"?

8.6. זכאות התובעים לסעדים שנתבעו על ידם.

8.7. זכאות התובעים שסיימו את ההתקשרות עם הנתבעת לפיצויי פיטורים.



העובדות

9. העובדות, כעולה מרשימת המוסכמות והפלוגתאות (המתוקנת) שהוגשה על ידי הצדדים ומחומר הראיות שהיה בפני בית הדין, יפורטו להלן.

1) כללי

10. הנתבעת מפעילה באמצעות מפקדת קצין חינוך ראשי בצה"ל את תחנת השידור ברדיו "גלי צה"ל", ובמסגרתה גם את הרשת המכונה "גלגל"צ" (להלן – גל"צ או התחנה).

11. התובעים הועסקו על ידי הנתבעת בתקופות, בתפקידים, ובהיקפי משרה אשר יפורטו בסעיף 15 להלן, במעמד של "משתתפים חופשיים".

12. מתוך כ- 200 המועסקים בתחנה בתקופה הרלבנטית לתביעה, כ- 130 מועסקים הועסקו כ"משתתפים חופשיים".

13. על אזרחים עובדי צה"ל חל בין היתר: הסכם קיבוצי מס' 119/73 שנרשם ביום 15.5.73 (להלן – ההסכם הקיבוצי; ההסכם הקיבוצי צורף כבניוביץ/ 10 לתצהירו של גיא בניוביץ).

2) התובעים ותפקידיהם

14. אכן, כטענת הנתבעת, 26 התובעים אינם מהווים מקשה אחת, והם שונים זה מזה הן בתפקידיהם, הן בהיקפי המשרה בהם הועסקו ועוד. יש לציין, כי במהלך תקופת העסקתם, חלו שינויים בתפקידם ובמתכונת העסקתם של חלק מהתובעים. על פי רשימת המוסכמות (סעיפים 2 ו- 3), הפרטים המופיעים בכתב התביעה בנוגע לכל תובע בעניין תפקיד, תקופת העסקה והיקף משרה, מוסכמים על הצדדים.

15. להלן, נפרט לגבי כל תובע את תפקידו, היקף משרתו ותקופת ההתקשרות בינו לבין הנתבעת. הנתונים נכונים למועד הגשת התביעה, אלא אם נאמר במפורש אחרת. היקף המשרה הוא ביחס למשרה מלאה על פי הוראות ההסכם הקיבוצי החל על המועסקים בתחנה במעמד של אזרחים עובדי צה"ל.

15.1. אדם שוב – הועסק ככתב גלי צה"ל בכנסת, וכמגיש ועורך תכניות לסירוגין. החל מתום שירותו הסדיר בצה"ל, 4/98, ועד חודש 6/00, הועסק כ"משתתף חופשי". תקופת ההתקשרות עד למועד הגשת התביעה – כ - 23 חודשים. היקף משרתו היה משרה מלאה ומעבר לכך (כוננות תמידית של 24 שעות, 7 ימים בשבוע). מקום ביצוע העבודה – בכנסת, אולפן התחנה בירושלים ואולפן התחנה ביפו. בנוסף לתמורה בעד עבודתו (ששולמה בתשלום גלובלי לחודש), נשאה הנתבעת בהוצאות נסיעה בין עירוניות שנדרשו לצרכי עבודתו, וכן בהוצאות מחיה ולינה, עת ביצע שליחויות מיוחדות בחו"ל.

15.2. אודיה בוגאי – הועסקה כמגישה ועורכת מוסיקלית בגלגל"צ החל מחודש מאי 1996 ועד ליום 15.2.2000, מועד בו סיימה ביוזמתה את ההתקשרות עם הנתבעת. עבודתה כללה הגעה לאולפני התחנה, עריכה והגשת תוכניות, בהתאם לסידור העבודה הקבוע של התחנה. תקופת ההתקשרות עד למועד הגשת התביעה – כ- 45 חודשים. היקף המשרה השתנה במהלך תקופת ההתקשרות, ונע בין 35% ל- 58% מהיקף משרה מלאה.

15.3. אייל פרידמן – הועסק בתחנה מאז שחרורו מצה"ל, 9/96, כעורך מוסיקלי. תקופת העסקתו עד למועד הגשת התביעה – כ- 42 חודשים. עבודתו כעורך מוסיקלי כללה הגעה לאולפני התחנה, ביצוע עריכה מוסיקלית לתכניות הרדיו השונות, לרבות הגשת תכנית שבועית וכן החלפת מגישים אחרים בתחנה כשהדבר נדרש. לעתים, ביצע עבודת הכנה מהבית. היקף המשרה – מלאה (לאחר שמביאים בחשבון את שעות ההכנה).

15.4. איריס גולדמן – הועסקה בגל"צ ובגלגל"צ כמפיקה, עורכת, אחראית תנועה ואחראית שידורי חיילים החל מאוגוסט 94, עד ליום 31.12.99, עת סיימה ביוזמתה את ההתקשרות עם הנתבעת. במסגרת תפקידה, היתה כפופה לרמ"ח (ראש מחלקת) אקטואליה בתחנה ולרמ"ח חיילים וצבא, מר צביקה ארן, שהועסק גם כן כ"משתתף חופשי". היו כפופות למרותה שתי מפיקות בנתבעת. עבודתה כללה הגעה לאולפני התחנה שישה ימים בשבוע, ושימשה בתפקידים שונים כמפורט לעיל. תקופת ההתקשרות – כ- 77 חודשים. היקף המשרה – בשנה הראשונה להתקשרות – 50% משרה. החל מהשנה השניה ועד לתום ההתקשרות – משרה מלאה.

15.5. אלי ראכלין – הועסק ככתב שטח ועורך יומני חדשות. תקופת ההתקשרות עד למועד הגשת התביעה – כ- 56 חודשים. היקף המשרה – השתנה, ונע בין 22% מהיקף משרה מלאה, ובתקופה האחרונה – משרה מלאה.

15.6. אסף פרסטר – יערי – הועסק כמשתתף חופשי מתום שירותו הסדיר, יולי 1996. עד לחודש יולי 1998 הועסק כעורך יומני חדשות. החל מחודש יולי 1998 ועד למועד סיום עבודתו – עבד כרכז כתבים, ממלא מקום בעריכה, ומגיש תכניות, במקרה הצורך. היה כפוף בתפקידו לראש מחלקת חדשות, צביקה גולדברג. במסגרת תפקידו כרכז כתבים היו כפופים למרותו חייל ששימש כמפיק ראשי. כמו כן, היה אחראי על לוח האירועים של כל כתבי החדשות בתכניות, כך שנתן הוראות לכ – 25 כתבים, חיילים ומשתתפים חופשיים. עבודתו כללה הגעה לאולפני התחנה ביפו, אחריות לפריסת כתבי השטח, ייעוץ לכתבים, ריכוז דיווחים, עריכת לוח אירועים לעידכון עורכי התוכניות והמפיקים בתחנה ועוד. תקופת ההתקשרות בינו לבין הנתבעת עד למועד הגשת התביעה כ- 44 חודשים. היקף המשרה – למעלה ממשרה מלאה (כוננות במשך 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע).

15.7. אפי בן אברהם – החל להיות מועסק בתחנה מתום שירותו הצבאי, אפריל 1998, כרכז מערכת תרבות, וכן כתב, מפיק, עורך ומגיש תכניות של מחלקת התרבות. במסגרת תפקידו כפוף לראש מחלקת תרבות, מר מולי שפירא. במסגרת תפקידו כרכז מערכת תרבות, כפופים למרותו חמישה חיילים וכן כתבת ופקידה המועסקים כ"משתתפים חופשיים". עבודתו כוללת הגעה לאולפני התחנה שישה ימים בשבוע, ואחריות על הפעלה שוטפת של הכפופים למרותו. כמו כן ערך והגיש תכניות תרבות, העביר מופעים בשידור חי, ומדי פעם נדרש להפיק מופעי שידור גדולים. תקופת עבודתו עד למועד הגשת התביעה – 23 חודשים. היקף המשרה – למעלה ממשרה מלאה.

15.8. גולן יוכפז – מועסק בתחנה החל מתום שירותו הסדיר, יוני 96, כשדרן, מגיש ועורך חדשות. מגיש תוכניות "בוקר טוב ישראל", "ערב טוב ישראל", "עשרים וארבע היום שהיה" "שישבת" ו"פוקחים עין", כעורך מבזקי היום בתחנה, ועורך ראשי של יומן הבוקר של גל"צ. בכל המועדים הרלבנטיים לתביעה היה כפוף למפקד גל"צ, לעורך הראשי בתחנה, גיל עומר, ולרמ"ח אקטואליה. עבודתו כוללת הגעה לאולפני התחנה שבעה ימים בשבוע, הכנה ושידור תוכניות מהתחנה, וביצוע מטלות נוספות. תקופת ההתקשרות עד למועד הגשת התביעה – 45 חודשים. היקף המשרה – למעלה ממשרה מלאה, לרבות עבודה בשבתות, על בסיס קבוע.

15.9. גיא בניוביץ – הועסק בתחנה החל מחודש 10/94, עד ליום 9.5.2000. הועסק בתחנה ככתב לענייני ערבים, עורך ראשי של יומני חדשות, עורך ומגיש תכניות אקטואליה, כותב ועורך התכנית "ואקום" ששודרה מדי יום שבת. כמו כן ביצע תפקידים נוספים. בתפקידו היה כפוף לרמ"ח חדשות ואקטואליה ולרמ"ח תרבות. במסגרת תפקידיו השונים היו כפופים אליו מפיק, כתבים ועורכי משנה, ובסך הכל כ- 20 מעובדי התחנה. עבודתו כללה הגעה לאולפני התחנה ביפו, עבודה מחדר שהוקצה לו, וכן בשטח. תקופת עבודתו עד למועד סיום ההתקשרות – כ- 67 חודשים. היקף המשרה – למעלה ממשרה מלאה.

15.10. גיא וסרמן – הועסק החל מתום השירות הסדיר, 22.12.92, ועד ליום 31.12.99, עת סיים את ההתקשרות עם הנתבעת. הועסק בתפקיד מפיק ראשי וראש מחלקת מבצעי שידור בתחנה. במסגרת תפקידו היו כפוף לעורך הראשי, גיל עומר. למרותו היו כפופים שלושה מפיקים ועורכי תכניות. עבודתו כללה הגעה לאולפני התחנה ביפו שישה ימים שבוע, וכן בשבתות ובחגים. תקופת ההתקשרות בינו לבין הנתבעת 84 חודשים. היקף המשרה – למעלה ממשרה מלאה.

15.11. דניאל אלישע – הועסק החל מתום שירותו הסדיר, יוני 1997, כעורך מוסיקלי. כפוף לראש מחלקת המוסיקה, יורם רותם. העבודה כוללת הגעה לאולפני התחנה, לצורך עריכת תכניות המוסיקה, וכן השתתפות בישיבות שבועיות ומטלות נוספות. תקופת העסקה עד למועד הגשת התביעה – כ- 33 חודשים. היקף המשרה – משרה מלאה ואף מעבר לכך.

15.12. הדס שטייף – הועסקה החל מחודש יולי 93, ככתבת שטח באיזור השרון, מאום אל פחם בצפון ועד פתח תקוה בדרום. כפופה למנהל מח' אקטואליה – צביקה גולדברג. העבודה כוללת הגעה לאירועים חדשותיים באיזור, בכל שעה, סיקור האירועים והעברת דיווחים לתחנה, לעתים מתוך התחנה. תקופת ההתקשרות עד למועד הגשת התביעה – 80 חודשים. היקף המשרה, מעבר למלאה, כוננות תמידית 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע.

15.13. יואב גלזנר – הועסק בתפקידים ראש מחלקת קריינים, ראש מחלקת "פרומו", קריין מגיש בגלגל"צ ואחראי שידור (כולל בחירום), החל מאמצע חודש יוני 1998 ועד ליום 11.5.00, מועד בו סיים את ההתקשרות בינו לבין הנתבעת. היה כפוף למנהל התחנה ולמנהל גלגל"צ. היו כפופים אליו כ- 14 מעובדי התחנה, חלקם חיילים. עבודתו כללה הגעה לאולפני התחנה מידי יום, חמישה ימים בשבוע ויותר, וכללה גם פיקוח על עבודתם של אחרים. תקופת ההתקשרות – כ- 23 חודשים. היקף העבודה (למעט בחודש האחרון) – למעלה ממשרה מלאה.

15.14. לילך ברנע – הועסקה בתחנה החל מחודש 11/96 כמגישה וקריינית בגל"צ ובגלגל"צ, כפופה למנהל גלגל"צ אלדד קובלנץ. עבודתה כללה הגעה לאולפני התחנה ביפו, הכנה ושידור תוכניות, בהתאם לסידור עבודה של התחנה. תקופת ההתקשרות עד למועד הגשת התביעה – כ- 40 חודשים. היקף המשרה – כ- 42.2% מהיקף משרה מלאה.

15.15. לימור דהאן – הועסקה החל מחודש 12/98 (למעט חל"ת בתקופה 1/98 עד 5/98). שימשה כשדרנית ועורכת תכניות בתחנת הרדיו גלגל"צ, והיתה כפופה למנהל גלגל"צ, אלדד קובלנץ. עבודתה כללה הגעה לאולפני התחנה ביפו חמישה ימים בשבוע, הכנה ושידור של תכנית יומית בת שעתיים מהתחנה, לרבות עריכה. תקופת ההתקשרות עד למועד הגשת התביעה - כ- 76 חודשים (כולל תקופת החל"ת). היקף המשרה – כ- 22% מהיקף משרה מלאה.

15.16. נדב רביד – הועסק כמגיש ועורך תכנית מוסיקה יומית בגלגל"צ בשתי תקופות – יולי 93 – עד יוני 94 ולאחר מכן מינואר 99 עד מאי 2000. היקף המשרה – בתקופה הראשונה – 62% ממשרה מלאה. בתקופה השניה – 36% ממשרה מלאה. עבודתו כללה עריכה והגשה של תוכניות מוסיקליות. חלק מעבודתו ביצע בתחנה, וחלק מעבודת ההכנה ביצע בביתו.

15.17. ניב רסקין – מועסק החל מחודש מרץ 97 ככתב ספורט ועורך חדשות הספורט, ובמרבית התקופה גם כעורך יומן הערב בגל"צ. כפוף בעיקר לרמ"ח אקטואליה בנתבעת. מתוקף תפקידו, כפופים אליו 7 אנשים, מהם חיילים בשירות סדיר, אנשי מילואים ומתנדבים. עבודתו כללה הגעה לאולפני התחנה מדי יום ביומו, לצורך עריכה ושידור תכניות הספורט בתחנה. כמו כן, תפקידו כולל הגעה לאירועי ספורט, בארץ ובחו"ל. סך הכל תקופת ההתקשרות עד למועד הגשת התביעה – 36 חודשים. היקף המשרה – עולה על משרה מלאה, התפקיד כולל זמינות מתמדת וקבלת דיווחים חדשותיים במשך כל שעות היממה.

15.18. ניסים אלקבץ – עד להגשת התביעה, הועסק בתחנה מתום שירותו הצבאי הסדיר, כעוזר מנהל כלכלי ושיווקי בתחנה, והיה כפוף לעודד לבינסון, המנהל הכלכלי השיווקי. במסגרת תפקידו היו כפופים אליו מספר עובדים בתחנה, ובהם מזכיר/ה, איש שיווק וממונה על שיבוצים. תקופת ההתקשרות עד למועד הגשת כתב התביעה – 57 חודשים. היקף המשרה – מלאה ואף מעבר לכך. בתקופה בה התנהל ההליך, התקדם ניסים אלקבץ לתפקיד מנהל שיווקי וכלכלי של התחנה, תפקיד אותו מילא עודד לבינסון, שהועסק במעמד של אזרח עובד צה"ל.

15.19. נעמי רביע – הועסקה בתחנה החל מחודש 12/96, כמגישת תכניות מוסיקה בגל"צ ובגלגל"צ, שדרנית מסוק בגלגל"צ ומגישת חדשות. בביצוע תפקידה כפופה למנהל גלגל"צ, אלדד קובלנץ. עבודתה כללה הגעה לאולפני התחנה ביפו, הכנה ושידור תוכניות, בהתאם לסידור עבודה קבוע של התחנה, וכן הגעה לשדה דב בימים בהם מתבצע השידור מהמסוק של גלגל"צ. תקופת ההתקשרות עד למועד הגשת התביעה – כ- 39 חודשים. היקף המשרה – נע בין 48% ל- 28% מהיקף משרה מלאה.

15.20. עדו מור – הועסק בתחנה מתום שירותו הסדיר, 4/98, כשדרן ומפיק ראשי בגלגל"צ, כפוף למנהל גלגל"צ מר אלדד קובלנץ. במסגרת תפקידו, אחראי על כל מערכת גלגל"צ, המונה כעשרים וחמישה עובדים. עבודתו כללה הגעה לאולפני התחנה ביפו חמישה ימים בשבוע, הכנה ושידור תוכניות מהתחנה וכן עבודת הפקה שחלקה בתחנה וחלקה מחוצה לה. היקף המשרה – ברוב התקופה משרה מלאה, בחלקה 40% מהיקף משרה מלאה. תקופת עבודתו עד למועד הגשת התביעה – 23 חודשים.

15.21. ערן אליקים – הועסק כרכז מערכת, רכז תנועה, מפיק, עורך מוסיקלי, שדרן וקריין חדשות בגל"צ ובגלגל"צ. כפוף בעיקר למנהל גלגל"צ, אלדד קובלנץ. כרכז מערכת, כפופים אליו כ- 39 מועסקים בתחנה, 10 מהם חיילים ועוד 29 מועסקים המוגדרים כ"משתתפים חופשיים". העסקתו כללה עבודה יומיומית בתחנה כרכז מערכת וכרכז תנועה, ובנוסף על בסיס משתנה הגשת תכניות כשדרן. תקופת ההתקשרות עד למועד הגשת התביעה כ- 42 חודשים. היקף המשרה – השתנה וגדל עם הזמן, ב- 25 החודשים האחרונים עבד בהיקף של משרה מלאה.

15.22. צבי יחזקאלי – הועסק ככתב שטח בתחנה באזור שטחי יהודה ושומרון, לרבות בשטחי הרשות הפלשתינית ובירושלים. עבודתו כללה הגעה לאירועים חדשותיים במקומות שונים באיזור אותו הוא מכסה, וכן הגעה לאולפן גל"צ בירושלים על מנת לערוך ולהעביר את הדיווחים. עד למועד הגשת התביעה הועסק כ- 32 חודשים. היקף המשרה - מעבר למשרה מלאה, כונננות תמידית במשך 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע.

15.23. קובי מנדל – הועסק בתחנה במשך 211 חודשים, עד למועד הגשת התביעה, ככתב שטח באיזור חיפה והגליל המערבי במועדי שבת וחג ככתב איזור הצפון כולו (כמחליפו של הכתב בצפון מנחם הורביץ, שהוא אדם דתי). כפוף בעיקר למנהל מחלקת האקטואליה. עבודתו כללה הגעה לאירועים חדשותיים במקומות שונים באיזור הכיסוי, וכן הגעה לאולפני התחנה בתום האירועים, בחלק מהמקרים. היקף המשרה – מעבר למשרה מלאה, כוננות תמידית של 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע.

15.24. רועי מירון – מפיק תכניות בגלגל"צ, כפוף לרכז גלגל"צ מר ערן אליקים (שאף הוא הועסק כ"משתתף חופשי"). עבודתו כללה הגעה לאולפני התחנה ביפו, בהתאם לחלקיות המשרה, ואחריות על השידור במשמרת בה שובץ. תקופת ההתקשרות עד למועד הגשת התביעה – 24 חודשים. היקף המשרה- בין 47% ל- 69% מהיקף משרה מלאה.

15.25. רן יבנאי – מועסק כקריין חדשות ומגיש תכניות בגלגל"צ. בעבר תפקד גם כשדר מסוק ושדר מניידת שידור. כפוף לרמ"ח אקטואליה ולמנהל גלגל"צ. עבודתו כללה הגעה לאולפני התחנה ביפו (בעבר גם לשדה דב), וביצוע עבודת קריינות והגשת תכניות לפי משמרות שנקבעות על ידי התחנה. תקופת ההתקשרות עד למועד הגשת התביעה – 69 חודשים. היקף המשרה – עבודת משמרות, בהיקף משתנה. היקף ממוצע – 25% מהיקף משרה מלאה.

15.26. תמר שגיא – מועסקת מאפריל 96 כמפיקה, עורכת ידיעות ושדרנית מסוק בגלגל"צ. כפופה למנהל גלגל"צ, ולרכז המערכת ערן אליקים (שהועסק כ"משתתף חופשי"). אופי העבודה - הגעה לאולפני התחנה ביפו או לשדה דב לצורך שידורים מהמסוק, וביצוע העבודה בהתאם לסידור עבודה קבוע של התחנה. במשמרות בהן ביצעה עבודת עריכה, היו כפופים לה שלושה עובדים נוספים (מפיק, שדרן וטכנאי). היקף המשרה השתנה מתקופה לתקופה, ונע בין 60% ל- 20% מהיקף משרה מלאה. תקופת ההתקשרות עד למועד הגשת התביעה – כ- 47 חודשים.

3) מתכונת ההתקשרות בין התובעים לבין הנתבעת

16. חלק מהתובעים קיבלו תשלום חודשי גלובלי בעד עבודתם, וחלק מהתובעים קיבלו תשלום על בסיס ביצוע העבודה בפועל (פר משמרת). חלק מהתובעים קיבלו תשלום שהורכב משתי השיטות גם יחד – תשלום קבוע בעד ביצוע חלק מעבודתם ותשלום פר משמרת בעד ביצוע חלק אחר של עבודתם. מעבר לכך, לא שולמה לתובעים תמורה נוספת או תוספת לשכר, או תשלום בעד זכויות סוציאליות, למעט החזר הוצאות בהן נשאו לצורך מילוי תפקידם.

17. לא שולם לתובעים שכר בתקופת מחלה, חופשה או העדרות מכל סיבה אחרת.

18. התמורה בעד עבודתם של התובעים שולמה כ"שכר אמנים". שכרם של מקצת התובעים שולם תמורת חשבונית. מרבית התובעים לא נדרשו להציג חשבונית, והנתבעת ניכתה מס במקור. התשלום בוצע על ידי האגודה למען החייל, על אף שלתובעים לא היה שום קשר אליה. התשלום שולם ב- 20 לחודש שלאחר החודש בעדו שולמה התמורה.

19. מחומר הראיות בפנינו הוכח כי רובם המכריע של התובעים, היה נתון לפיקוח של התחנה ומנהליה, כמפורט להלן:

19.1. התובעים היו כפופים למפקד גל"צ, למנהל גלגל"צ, לעורך הראשי של גל"צ, למנהלי מחלקות של גלגל"צ או לבעלי תפקידים אחרים בתחנה (חלק מהתובעים היו כפופים לתובעים אחרים). ככל שתפקידם דרש זאת, התובעים גם השתתפו בישיבות של פורומים שונים של התחנה, על בסיס קבוע.

19.2. חלק ניכר מהתובעים עבדו בהיקף של משרה מלאה, ואף מעבר לכך. אותם תובעים שעבדו בהיקף חלקי, עבדו במשמרות על פי סידור עבודה שנקבע מראש על ידי התחנה, ובדרך כלל לא היו חופשיים לקבוע את ימי ושעות עבודתם. הנתבעת גם קיימה פיקוח על שעות עבודתם של התובעים, אשר הגישו דיווחים על היקף עבודתם בכל חודש.

19.3. הנתבעת גם פיקחה על תוכן עבודתם של התובעים, כאשר לפחות חלק מעבודתם נעשו על פי הנחיות הממונים עליהם. כך למשל, הנתבעת קבעה לחלק מהכתבים איזה אירועים הם חייבים לסקר (עדות אלי ראכלין, ע' 27 – 28) ואת תוכן התוכניות אותן שידרו (עדות נעמי רביע, ע' 33). בהקשר זה, יש להזכיר כי מדובר בעיתונאות, שהוא מקצוע חופשי, כך שגם אם ניתן היה לתובעים חופש מוחלט בכל הנוגע לתוכן עבודתם, לא היה בכך כדי לפגוע במעמדם כ"עובדים".

20. רובם המכריע של התובעים, למעט כתבי השטח, ביצעו את עבודתם, או את חלקה הארי של עבודתם, מאולפני התחנה, והשתמשו בציוד של התחנה. לחלקם אף הוקצה חדר בתחנה. גם כתבי השטח היו צריכים להגיע פיסית לתחנה לצורך דיווחים (עדות אלי ראכלין, ע' 27). הנתבעת גם סיפקה לכל התובעים את הציוד הדרוש להם לעבודה, לרבות פלאפון וביפר. חלק קטן ביותר מהתובעים (העורכים המוסיקליים), ביצע חלק קטן מעבודת ההכנה בבית.

21. ככל שהתובעים נסעו לחו"ל בשליחות התחנה, הנתבעת נשאה בהוצאות הטיסה והשהייה, והתובעים לא נשאו בהוצאות בקשר לביצוע תפקידם בחו"ל.

22. כאשר התובעים ביקשו להיעדר מעבודתם היה עליהם לתאם זאת עם הממונים עליהם בתחנה, על מנת שיאותר להם מחליף.

23. התובעים הוצגו כעובדי התחנה, עם כל גורם עמו באו במגע.

4) שינוי מתכונת ההעסקה על ידי הנתבעת והאירועים בקשר לכך

24. ביום 25.10.99 פנתה הנתבעת, באמצעות מפקד התחנה דאז, דר' זאב דרורי, אל כל המועסקים שהועסקו על ידה כ"משתתפים חופשיים", וביניהם התובעים, והודיעה להם על שינוי בדרך העסקתם, אשר תיעשה מעתה באמצעות חברת כוח האדם לין ביכלר (דוגמא למכתב שנשלח לכל תובע - נספח בניוביץ/ 1 לתצהירו של גיא בניוביץ).

25. בעקבות פניית הנתבעת פנו התובעים לייעוץ משפטי. כנציגיהם של התובעים שימשו יואב גלזנר וגיא בניוביץ. על פי הייעוץ המשפטי שניתן לתובעים, הם הועסקו במעמד של "עובדים". בהמשך לכך, פנו התובעים באמצעות בא כוחם, ביום 15.11.99, בדרישה לעריכת גמר חשבון מלא בגין זכויותיהם לפני המעבר לחברת כוח אדם (נספח

בניוביץ/ 2 לתצהירו של גיא בניוביץ).

26. ביום 6.1.2000 הודע לתובעים, באמצעות בא כוחם, כי בפני המועסקים בגל"צ עומדות שתי דרכי התקשרות: התקשרות ישירה מול משרד הביטחון באמצעות חוזה העסקה קבלני, או התקשרות באמצעות חברת כוח האדם לין ביכלר. בסעיף 2 למכתב נאמר במפורש כי "עצם החתימה על אחד מההסכמים המפורטים לעיל לא יהיה בה כדי לפגוע, בטענות הדדיות, ככל שיהיו כאלה, לגבי תקופת ההעסקה עד ליום 31.12.99". (נספח בניוביץ/ 3 לתצהירו של גיא בניוביץ).

27. הנתבעת לא שילמה לתובעים את התשלומים בעד חודשים ינואר 2000 ופברואר 2000 במועד המקובל לביצוע התשלום עד לאותו מועד.

28. ביום 13.2.2000 הכריזו התובעים על סכסוך עבודה" (נספח בניוביץ/ 4). פגישת תיווך זומנה על ידי עו"ד פרגמנט ממשרד העבודה והרווחה בתל אביב, אולם היא לא התקיימה.

29. התמורה בעד עבודתם של התובעים לחודשים ינואר 2000 ופברואר 2000 שולמה לתובעים רק בחודש מרץ 2000.

30. ביום 21.3.2000 הגישו התובעים את תביעתם.

31. סמוך למועד הגשת התביעה, פרש דר' דרורי מתפקידו כמנהל התחנה ואת מקומו מילא יצחק טוניק. מר טוניק זימן את התובעים לשיחה אישית, ובתגובה לכך נשלח אליו מכתב באי כוחם של התובעים (נספח גלזנר/ 5 לתצהירו של יואב גלזנר).

32. ביום 11.4.2000 קיבל כל אחד מהתובעים מכתב מאת מר יצחק טוניק, בו הובהר כי ערוץ התשלום באמצעות האגודה למען החייל אינו קיים עוד, והעברת התשלום עבור חודשים פברואר ומרץ התאפשרה באופן חד פעמי, בהתערבות אישית של ר. אכ"א. לפיכך, כל אחד מהתובעים נדרש לבחור בין להמשיך להיות מועסק באמצעות חברת כוח אדם לין ביכלר או באמצעות חוזה ספק. במכתבו של מר טוניק חזרה הנתבעת על ההתחייבות כי אין בבחירה באחת מדרכי ההתקשרות כדי לפגוע בטענות לגבי תקופת ההעסקה עד ליום החתימה. (נספח גלזנר/ 6 לתצהירו של יואב גלזנר).

33. לאחר חודש מרץ 2000, חלק מהתובעים המשיכו לעבוד, ללא שבחרו באחת מדרכי ההתקשרות שהוצעו במכתבי הנתבעת, והנתבעת אכן לא שילמה להם את התמורה בעד עבודתם. בסופו של דבר, חלק מהתובעים החליטו להתקשר עם הנתבעת באמצעות חברת כוח אדם לין ביכלר, ואז שולמה להם התמורה בעד עבודתם רטרואקטיבית. חלק מהתובעים סיימו את ההתקשרות בינם לבין הנתבעת, ולתובעים אלה נתייחס בפירוט בהמשך.

האם התקיימו בין התובעים לבין הנתבעת יחסי עובד מעביד?

34. כמפורט לעיל, לאחר הגשת התביעה, חלק מהתובעים הסכימו להיות מועסקים בנתבעת באמצעות חברת כוח האדם לין – ביכלר, וחלק מהתובעים סיימו את ההתקשרות בינם לבין הנתבעת. עם זאת, בהתאם להתחייבות מפורשת של הנתבעת, אין בכך כדי לפגוע בטענותיהם באשר למעמדם טרם לשינוי מתכונת העסקתם. לפיכך, הדיון בהליך זה הוא על סמך התשתית העובדתית כפי שהתקיימה עובר לשינוי מתכונת ההתקשרות עם התובעים, דהיינו העברתם ממעמד של "משתתפים חופשיים" למעמד של "עובדי חברת כוח אדם".

35. המבחן הרווח והמקובל בפסיקה לקביעת מעמדו של מועסק כ"עובד" הוא המבחן המעורב. למבחן זה מספר מרכיבים: המרכיב הדומיננטי הוא מבחן ההשתלבות, המחולק לשני מבחנים: הפן החיובי והפן השלילי. מרכיבים נוספים הם: מבחן הקשר האישי; כפיפות; אספקת ציוד וכלים לצורך ביצוע העבודה; דרך ניכוי מס הכנסה במקור; תשלום מס ערך מוסף ודמי ביטוח לאומי; בלעדיות במסגרת שעות העבודה; התמשכות הקשר, סדירותו ורציפותו.

מ' גולדברג, "עובד ומעביד – תמונת מצב", עיוני משפט י"ז (תשנ"ב ) 19.

ס' אדלר, "היקף תחולת משפט העבודה – מכפיפות לתכלית", ספר מנחם גולדברג (תשס"א) ע' 22.

ע"ע 300021/98 זאב טריינין, עו"ד נ' מיכה חריש ואח'.

ע"ע 1162/01 סמי בן חמו נ' המכון לפריון העבודה והייצור.

36. כאמור, במהלך ההתדיינות בהליך זה, בחודש אוקטובר 2001, ניתן על ידי בית הדין הארצי לעבודה פסק הדין בעניין צדקא. העובדות העיקריות ששימשו יסוד להכרעת בית הדין הארצי בעניין צדקא היו:

36.1. צדקא שימש ככתב עיתון "הארץ" בבריטניה. במקביל לעבודתו בעיתון "הארץ", שימש צדקא ככתב התחנה בבריטניה.

36.2. עבודתו של צדקא עבור עיתון "הארץ" היתה עבודתו העיקרית. בהתאם לכך, זכה העיתון בעדיפות בקבלת כתבות

36.3. תקופת ההתקשרות בין צדקא לבין גל"צ היתה בת שמונה שנים.

36.4. צדקא היה רשאי למסור כתבות פרי עטו לעיתונים או לתחנות רדיו בחו"ל, אולם לא לתחנת רדיו מתחרה בארץ.

36.5. צדקא הוא שיזם ובחר את הכתבות שהעביר לגל"צ, אולם לעתים הונחה על ידי מחלקת החדשות לכסות אירועים ספציפיים, או להכין כתבה בנושא מסויים.

36.6. צדקא לא היה מחוייב למסור מכסת כתבות מסויימת, ולעתים חלפו ימים ואף שבוע בין כתבה לכתבה. בממוצע, מסר צדקא לגל"צ בין 10 ל- 20 כתבות בחודש.

36.7. את מועדי יציאתו לחופשה ומספר ימי ההעדרות קבע צדקא על דעת עצמו והוא לא נדרש לבקש רשות ממנהלי החדשות, אולם היה עליו להודיע על העדרותו המתוכננת. הצבת כתב מחליף היתה באחריותה של התחנה בלבד.

36.8. ברשות צדקא היה אישור על היותו כתב גל"צ בלונדון, וכך אף הציג עצמו בראיונות שעשה ובדיווחים שהגיש.

37. אנו סבורים, כי מיישום המבחנים המקובלים לסיווג מועסק כ"עובד", וכן מהשוואה בין התשתית העובדתית בעניין צדקא לבין התשתית העובדתית בהליך זה, מתחייבת באופן חד משמעי המסקנה כי כל התובעים הועסקו במעמד של "עובדים", עובר לשינוי מתכונת ההתקשרות עמם והעברתם להיות מועסקים באמצעות חברת כוח אדם.

38. ניתן לחלק את התובעים בהליך זה לשלוש קבוצות עיקריות: תובעים שמילאו תפקידי ניהול ותפקידי מפתח בתחנה ובין היתר – ראשי מחלקות; רכזי מערכת ורכזי תחומים שונים; עורכים ראשיים; מגישים ראשיים; מפיקים ראשיים ועוד: יואב גלזנר; איריס גולדמן; ערן אליקים; אסף פרסטר – יערי; אפי בן אברהם; גולן יוכפז; גיא בניוביץ; גיא וסרמן; נסים אלקבץ; עדו מור; כתבי שטח ו/או כתבי נושאים בתחנה: אלי ראכלין; אדם שוב; הדס שטייף; צבי יחזקאלי; ניב רסקין; קובי מנדל; עורכים מוסיקליים ושדרנים של תוכניות, שהועסקו בהיקף משרה משתנה, חלקם בהיקף חלקי: אייל פרידמן; אודיה גבאי; נעמי רביע; תמר שגיא; לילך ברנע; דניאל אלישע; לימור דהאן; רועי מירון; רן יבנאי; נדב רביד.

38.1. באשר לתובעים שנמנו עם הקבוצה הראשונה: אין כל ספק, כי תובעים אלה היו במעמד של "עובדים". תובעים אלה לא רק שהיו חלק מהמערך הארגוני של התחנה, אלא היו חלק מהשכבה הניהולית של התחנה ומשכבת בעלי התפקידים הבכירים בתחנה, ואחראים לפעילותה היומיומית. בהקשר זה חשוב לציין גם את העובדה כי חלקם היו ממונים על מועסקים אחרים בתחנה, לרבות על תובעים אחרים שהועסקו במעמדם כ"משתתפים חופשיים".

38.2. באשר לאותם תובעים ששימשו ככתבי נושאים או כתבי שטח: אם צדקא, אשר הכין מעת לעת כתבות, בהיקף של 10 עד 20 כתבות לחודש נחשב כ"עובד", אין ספק כי אותם כתבי נושאים או כתבי שטח, אשר עמדו לרשות העבודה בתחנה 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, ודיווחו באופן שוטף על התחומים עליהם היו אחראים, הם בגדר "עובדים". אין ספק כי תובעים אלה היוו חלק מהמערך הארגוני של התחנה, ופעילות התחנה היתה נפגעת באופן משמעותי אילו לא הועסקו בה.

38.3. באשר לאותם תובעים אשר ערכו והגישו תכניות, חלקם בהיקף חלקי: נראה לנו, שגם בנוגע לתובעים אלה, מתחייבת מעניין צדקא המסקנה שיש לראות בהם עובדים. בניגוד לצדקא, אשר עבודתו עבור התחנה היתה על בסיס אקראי ומזדמן, וללא מחוייבות משמעותית מצדו, לתובעים אלה היתה מסגרת עבודה מחייבית ומוגדרת, כאשר הם שובצו מראש למשמרות על פי סידור עבודה שנקבע על ידי התחנה (לעתים תוך התחשבות בהם). גם תובעים אלה היוו חלק מהמערך הארגוני של התחנה, וללא עבודתם היתה פעילותה הסדירה של התחנה נפגעת באופן ממשי.

39. זאת ועוד. מחומר הראיות בפנינו הוכח, כי במקביל לתובעים, לחלק מהתובעים, הועסקו כ"משתתפים חופשיים", הועסקו באותם תפקידים "עובדים", שהם אזרחים עובדי צה"ל (להלן – אע"צ). לדוגמא: מר מיכה פרידמן, המבצע תפקיד מקביל לתובע גולן יוכפז; מר עמית לוינסון, שימש כמנהל שיווק, כאשר התובע ניסים אלקבץ שימש כעוזרו (וכאמור – כיום אלקבץ ממלא את תפקידו של לוינסון, ללא שקיבל מעמד של אזרח עובד צה"ל); מר יניב דרוקר, אשר שימש ככתב מדיני, תפקיד דומה לתפקידם של התובעים המשמשים ככתבי נושאים (צבי יחזקאלי - כתב לענייני שטחים; אדם שוב -הכתב בכנסת) וכתבי שטח (הדס שטייף וקובי מנדל – כתבי שטח באזור מסויים); גב' אורלי יניב, שימשה כרמ"ח קריינים, תפקיד זהה לאחד מתפקידיו של יואב גלזר. בהתייחס לטענות הנתבעת בעניין זה, נעיר:

39.1. גם אם אין מדובר במתכונת עבודה זהה לחלוטין (כגון – העובדה שהתובעים עובדים בהיקף שעות גדול יותר מאזרחים עובדי צה"ל), אין בכך כדי לשנות את המהות. דהיינו שבאותם תפקידים שממלאים התובעים הועסקו "עובדים" שהם אזרחים עובדי צה"ל. יתר על כן. ככל שהתובעים עובדים בהיקף גדול יותר מהיקף עבודתם של אע"צ, יש בכך דוקא לחזק את מעמדם כעובדים.

39.2. הטענות בדבר שוני בכישורים, בחשיבות התפקיד, "האפיל התקשורתי" וכו' שהועלו בעדותו של יצחק טוניק, אינן משנות את המהות. מעמד של "עובד" או "משתתף חופשי" נגזר מהסממנים הכוללים של מתכונת ההתקשרות, ולא מהנתונים האישיים של המועסק, ותקו, נסיונו, כישוריו המקצועיים או האפיל המקצועי שלו.

39.3. יתר על כן. כפי שהודה מר יצחק טוניק בעדותו, גם אנשים כדוגמת יעל דן ומיכה פרידמן לא היו נקלטים היום לעבודה כאזרחים עובדי צה"ל, בשל העדר תקנים (פרוטוקול ע' 45 – 46). עדות זו מוכיחה כי אין יסוד לטענה כי קיים הבדל מהותי בין רוב התובעים לבין מי שמועסקים בתחנה כאזרחים עובדי צה"ל, וההבדל האמיתי הוא שבשנים האחרונות לא היתה קיימת אפשרות להעסיק את התובעים כ"עובדים", בשל העדר תקנים.

40. בתובעים התקיימו סממנים נוספים המעידים על מעמדם כ"עובדים", סממנים אשר פורטו בפרק "העובדות" לעיל:

40.1. מבחן הקשר האישי – התובעים היו חייבים לבצע את עבודתם באופן אישי.

40.2. מבחן הכפיפות – התובעים היו כפופים לבעלי תפקידים שונים בתחנה (חלק מהתובעים היו כפופים לתובעים אחרים, אולם אין בכך כדי לשנות את משמעותה של כפיפות התובעים לממונים מטעם התחנה).

40.3. מבחן הפיקוח והמרות – הנתבעת פיקחה על היקף עבודתם ועל תוכן עבודתם של התובעים.

40.4. מבחן הכלים והציוד – הנתבעת סיפקה לתובעים את הכלים הדרושים לביצוע עבודתם.

40.5. מבחן התלות הכלכלית – התובעים היו תלויים כלכלית בעבודתם בנתבעת.

41. כאמור, הנתבעת צמצמה בסיכומי הטענות את טענותיה לכך שאין להכיר באותם תובעים שהועסקו במשך תקופה קצרה כתובעים. הנתבעת לא נקבה בשמות בסיכומי הטענות, אולם ציינה כי 19 תובעים הועסקו עד להגשת כתב התביעה תקופה שאינה עולה על חמש שנים, ו- 9 לא הועסקו תקופה העולה על שנתיים. אין בידינו לקבל טענה זו. הסממן של "משך ההתקשרות" היה רק אחד הסממנים להם נתן בית הדין הארצי לעבודה משקל בעניין צדקא, אולם אין לראות בו סממן מכריע או סממן קובע בשאלה אם התקיימו בין התובעים לבין הנתבעת יחסי עובד מעביד. ההכרעה נעשית על פי מכלול הסממנים – מהות התפקיד, מקומו של התפקיד במערך הארגוני של התחנה, היקף העבודה ועוד. במקרה הנדון, בין התובעים שהועסקו תקופה קצרה משנתיים או מחמש שנים, נמנים בעלי תפקידי מפתח בתחנה: יואב גלזנר – רמ"ח קריינים ורמ"ח פרומו; עדו מור – שדרן ומפיק ראשי; אפי בן אברהם – רכז מערכת תרבות; צבי יחזקאלי, ניב רסקין, אדם שוב – כתבי שטח ו/או נושאים; נסים אלקבץ – עוזר למנהל הכלכלי שיווקי; ערן אליקים – רכז מערכת; גיא וסרמן, ועוד. לאור מהות תפקידם, משמעותו במערך הארגוני של התחנה והסממנים האחרים, תובעים אלה היו "עובדים" החל מהיום הראשון להעסקתם בתחנה. נוסיף, כי בעניין צדקא היו סממנים לא מעטים אשר היה בהם כדי להטות את הכף לכך שמעמדו הוא "משתתף חופשי": תדירות עבודתו; רמת מחוייבותו הנמוכה לתחנה; העובדה שעבודתו בתחנה היתה משנית בלבד לעבודתו בעיתון "הארץ"; העובדה שיכול היה להעדר מעבודתו ללא רשות של התחנה, אלא רק תוך מתן הודעה מוקדמת ועוד. לפיכך, בעניין צדקא, ניתן למבחן של "משך ההתקשרות" משקל נכבד על ידי בית הדין. אולם, כאשר מתקיימים בתובעים סממנים אחרים מובהקים לקיום יחסי עובד – מעביד, בעלי משקל משמעותי, הרי גם אותם תובעים שהועסקו בנתבעת תקופות קצרות יש לראות בהם "עובדים" של הנתבעת.

42. הנתבעת הדגישה בסיכומי הטענות מטעמה גם את העובדה כי חלק מהתובעים הועסקו במשרות חלקיות או עסקו בעבודות נוספות. גם בעובדות אלה אין לדעתנו לשלול את מעמדם של אותם תובעים כ"עובדים" מסיבות אלה:

42.1. ראשית, כל התובעים הועסקו בהיקף עבודה גדול יותר משמעותי מהיקף עבודתו של צדקא. לפיכך, על פי ההלכה שנפסקה בעניין צדקא, יש לראות את כל התובעים כעובדים.

42.2. שנית, בעניין צדקא הוכח כי עבודתו בגל"צ היתה עבודה נוספת לעבודתו העיקרית – כתב עיתון הארץ בבריטניה, ועובדה זו לא שללה את ההכרה בו כ"עובד". לפיכך, אין בעובדה שהתובעים עבדו בעבודה נוספת כדי לשלול את מעמדם כ"עובדים".

42.3. זאת ועוד. מחומר הראיות בפנינו הוכח כי רוב התובעים ראו את עבודתם בתחנה כעבודתם העיקרית, והעבודות הנוספות נבעו מהצורך של התובעים להשלמת הכנסה, עקב העובדה כי לא הועסקו בתחנה בהיקף של משרה מלאה (עדות ראכלין, ע' 26; עדות מנדל, ע' 33).

42.4. יתר על כן. מעדותו של מר יצחק טוניק עלה כי גם חלק מהעובדים אזרחים עובדי צה"ל עובדים במשרות חלקיות, וכי גם חלק מהם עובדים בעבודה נוספת, בהיקף זה או אחר, כאשר לא תמיד מתקיימים הקריטריונים הקבועים בתקשי"ר.

42.5. יש להדגיש, כי לתובעים הותר לעבוד בעבודה נוספת, בכפוף לכך שהעבודה הנוספת לא העמידה אותם במצב של ניגוד אינטרסים בין עבודתם בתחנה לבין העבודה הנוספת.

43. כללו של דבר: על פי המבחנים המקובלים בפסיקה לקביעת מעמדו של מועסק כ"עובד", ועל יסוד פסיקת בית הדין הארצי בעניין צדקא, יש לראות את כל התובעים כ"עובדים" של הנתבעת, בתקופה בה הועסקו התובעים כ"משתתפים חופשיים".



האם יש לדחות את התביעה בשל העדר תום לב של התובעים?

44. הנתבעת טענה כי יש לדחות את תביעתם של התובעים מחמת העדר תום לב. הנתבעת הסתמכה על מאמרה של כב' סגנית הנשיא ברק (עקרון תום הלב במשפט העבודה, ספר ברנזון (נבו הוצאה לאור 2000)), ועל פסיקתה של כב' סגנית הנשיא ברק בעניין דב"ע

נה/ 145 – 3 יעקב בוכריס נ' מדינת ישראל (פד"ע לו 241), על פיה ייתכנו מקרים בהם יגבר חוסר תום הלב של העובד על דרישת הקוגנטיות או הסטטוס, הנובעת ממנה. לטענת הנתבעת, התנהלות התובעים נגועה בחוסר תום לב, מפניו נסוגות זכויותיהם הקוגנטיות, מסיבות אלה:

44.1. העבודה בתחנה מהווה "קרש קפיצה" לקריירה בעולם התקשורת בישראל.

44.2. התובעים זכו להכשרה מקצועית ולהכרה מקצועית, ניסיון ומוניטין.

44.3. התובעים היו מודעים לכך שהם מועסקים במעמד של "משתתף חופשי", וכי אין אפשרות להעסיקם כ"עובדים", ובחרו להמשיך להיות מועסקים בנתבעת. התובעים גם לא העלו כל טענה באשר למעמדם ולזכויות נוספות המגיעות להם, ובכך גרמו לנתבעת להסתמך על מצגם שאין להם תביעות נוספות.

44.4. התובעים יכלו לעבוד בעבודה נוספת ללא קבלת היתר (בכפוף לסייג של הימנעות ממצב של אפשרות לניגוד אינטרסים). לעומת זאת, עובדי הנתבעת נזקקו להיתר לצורך ביצוע עבודה נוספת, ויכלו לעשות זאת בהיקף נמוך בלבד.

אין בידינו לקבל גם טענה זו של הנתבעת, מנימוקים שיפורטו להלן.

45. ספק בעינינו, אם השקפתה של כב' סגנית הנשיא ברק, על פיה ניתן לשלול מעובד זכויות קוגנטיות בשל חוסר תום לב, מקובלת על דעת הרוב בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה. לעניין זה ראו:

ע"ע 300256/98 אורי אייזק נ' תה"ל, פד"ע לו 817, 840 (סעיף 18 לפסק דינו של הנשיא וסעיף 2 לפסק דינו של כב' השופט פליטמן.

ע"ע 300267/98 יוסף טויטו נ' מ.ש.ב. הנדסה קירור למיזוג אוויר (סעיף 5 לפסק דינו של הנשיא).

ע"ע 300245/97 משה אסולין ואח' נ' רשות השידור (סעיף 21 לפסק הדין).

46. מכל מקום, אין ספק כי על פי הפסיקה, המקרים בהם העדר תום לב יביא לדחיית תביעה למימוש זכויות קוגנטיות הוא נדיר, ונדרש שהבחירה להיות מועסק שלא במעמד של עובד תיעשה על ידי המועסק, מתוך מודעות לזכויותיו, כאשר המועסק הפיק תועלת מדרך העסקתו שלא במעמד של "עובד".

47. מחומר הראיות בפנינו עולה כי היוזמה להעסקת התובעים כמשתתפים חופשיים היתה של הנתבעת, כאשר מתכונת התקשרות זו הוצגה בפני התובעים כמתכונת האפשרית היחידה להעסקתם. (עדות גלזנר, ע' 11; עדות אליקים, ע' 16). לפחות חלק מהתובעים, פנו או ביקשו או "גיששו" בנוגע לאפשרות להיות מועסקים כאזרחים עובדי צה"ל, אולם נענו בשלילה. (עדות ראכלין, ע' 26; עדות קובי מנדל, ע' 38 ; עדות יואב גלזנר, ע' 10; עדות בניוביץ, ע' 4; עדות אלקבץ, ע' 19 – 20). כעולה מעדותו של יצחק טוניק, גם אותם תובעים אשר היקף העסקתם או תפקידם הצדיק העסקתם כעובדים אזרחי עובדים צה"ל, כגון תובעים אשר מילאו תפקידים ניהוליים, לא קיבלו מעמד של אזרחים עובדי צה"ל, עקב העדר תקנים (ע' 43, ש' 21 עד 23; ע' 45, ש' 24 – 25; ע' 46, ש' 1; ע' 48, ש' 19 – 21). בניגוד למקרים אחרים שנדונו בפסיקה, לא הוצעה לתובעים מעולם האפשרות להמיר את מתכונת העסקתם מ"משתתף חופשי" ל"עובד", והעסקתם כ"משתתף חופשי" לא היתה פרי בחירתם. עוד יש להביא בחשבון, כי הרוב המכריע של התובעים החל את עבודתו בתחנה מיד בתום שירותו הצבאי, דהיינו בגיל צעיר, וללא כל ניסיון קודם בעולם העבודה, וללא כל מודעות לזכויותיהם. נתון משמעותי נוסף הוא שהתמורה ששולמה לתובעים כ"משתתפים חופשיים" לא היתה גבוהה מהתמורה שהיתה משולמת להם כ"עובד". על פי תצהירו המשלים של נסים אלקבץ, שלא נסתר, התמורה ששולמה לו כ"משתתף חופשי" היתה נמוכה מהשכר ששולם לו כעובד חברת כוח אדם, כאשר לשכרו כעובד חברת כוח אדם נוספו תנאים סוציאליים. המדינה אף לא טענה כי התמורה ששולמה לתובעים כ"משתתף חופשי" היתה גבוהה מהתמורה שהיתה משולמת להם כ"עובד", ולא הביאה כל ראיה בקשר לכך. באשר לעיסוקים הנוספים, הרי כמוסבר לעיל ברוב המקרים העיסוקים הנוספים נעשו עקב אילוצי פרנסה, והיוו תעסוקה משנית לתעסוקתם העיקרית של התובעים בתחנה, וגם אזרחים עובדי צה"ל עסקו בעיסוקים נוספים. כמו כן, רק חלק מהתובעים עבדו בעבודה נוספת. לכן, אין האפשרות לעבוד בעבודה נוספת מהווה תועלת משמעותית שהפיקו התובעים ממעמדם כ"משתתף חופשי". לדעתנו, גם אין בעובדה כי עבודה בתחנה קידמה את הקריירה של התובעים, כדי להוות בסיס לטענה כי התובעים נוהגים בחוסר תום לב בדרישה להכיר במעמדם כ"עובד". רכישת כישורים וקידום הקריירה המקצועית הם תוצאה טבעית של עבודתו של אדם, ואינם בגדר טובת הנאה מיוחדת שניתנה לתובעים עקב העסקתם כ"משתתפים חופשיים". העובדה שמועסק רוכש כישורים ומקדם את הקריירה שלו גם אינה מהווה הצדקה לקיפוח זכויותיו כמועסק על פי החוק וההסכמים הקיבוציים. לעניין זה ניתן ללמוד מפסיקת בית הדין הארצי לעבודה אשר קבעה כי כל מתמחה, אשר חייב להשלים תקופת התמחות לצורך קבלת רישיון לעסוק במקצועו, זכאי לשכר מינימום, גם אם הוסכם בינו לבין המעסיק על העסקתו ללא תשלום.

ע"ע 1182/02 חיים קאזיס, עו"ד נ' תאופיק ארייט

ע"ע 1054/01 אשר טוילי נ' יצחק דהרי

48. מכל האמור לעיל עולה כי אין מדובר במועסקים אשר בחרו, מתוך מודעות, להיות מועסקים במעמד של "משתתפים חופשיים", ואשר הפיקו טובת הנאה בשל העסקתם במעמד של "משתתפים חופשיים". כמו כן, אין בסיס לטענה כי התובעים נהגו בחוסר תום לב משווע. לכן, גם אם יש תחולה להשקפה כי במקרים נדירים העדר תום לב יכול לשלול זכויות קוגנטיות, מקרה זה אינו נמנה עם "המקרים הנדירים" המצדיקים שלילת זכויות קוגנטיות של עובדים בשל העדר תום לב.

49. יתר על כן. כפי שנקבע בפסיקת בית הדין, יש ליתן משקל מכריע גם לתום לבו של המעסיק. בעניין אסולין (ע"ע 300245/97 משה אסולין ו- 96 אח' נ' רשות השידור) ובעניין סמי בן חמו (ע"ע 1162/01 סמי בן חמו נ' המכון לפריון העבודה והייצור), קבע בית הדין הארצי לעבודה כי כאשר גם המעסיק פועל בחוסר תום לב, דהיינו מעסיק עובדים במעמד של "נותני שירותים", מטעמים הנעוצים במעסיק (כגון – העדר תקנים), אין מקום שלא להעניק למועסקים סעד, בשל העדר תום לב. במקרה הנדון, אין ספק בעינינו כי המדינה היתה מודעת לכך, לפחות בנוגע לאותם תובעים שמילאו תפקידי ניהול ותפקידי מפתח, כי התובעים היו לאמיתו של דבר במעמד של "עובדים", והיא בחרה להעסיקם כ"משתתפים חופשיים" עקב העדר תקנים. לא נסתרה גם טענת התובעים, כי המדינה חסכה באופן משמעותי בעלויות העסקתם בכך שהעסיקה אותם במעמד של "משתתפים חופשיים". יתר על כן. בשל היותם מועסקים במעמד של "משתתפים חופשיים" לא נהנו התובעים מזכויות סוציאליות, כגון חופשה ומחלה, לא נהנו מביטחון תעסוקתי כעובדים קבועים, והיו חשופים לסיום העסקתם על ידי הנתבעת, על פי שיקול דעתה. בנסיבות אלה, נראה כי חוסר תום לב רובץ דוקא לפתחה של הנתבעת דוקא ולא של התובעים, אשר בחרה להעסיק את התובעים, משיקוליה, בעיקר העדר תקנים, כ"משתתפים חופשיים", והיא אף הפיקה טובת הנאה מכך. זאת, תוך מודעות לכך דרך העסקה זו אינה מתיישבת עם הוראות הדין. אין ספק, שבמקרה הנדון המדינה נהגה גם כן בחוסר תום לב, וגם מטעם זה יש לדחות את טענתה כי יש לדחות את התביעה בשל העדר תום לב.



תחולת הוראות ההסכם הקיבוצי על התובעים

50. כאמור, על המועסקים בתחנה במעמד של "עובדים", אזרחים עובדי צה"ל, חלות הוראות הסכם קיבוצי מס' 119/73 שנרשם ביום 15.5.73 (להלן – ההסכם הקיבוצי).

51. הוראות ההסכם הקיבוצי הרלבנטיות לענייננו הן כמפורט להלן:

3. 51.1. סעיף 1, הגדרת "עובד"

עובד ללא הבדל תפקיד או מקצוע שאינו נער עובד, המועסק והעומד להיות מועסק בעבודה שעליה חל הסכם זה;

4. 51.2. סעיף 42, "תוקף ההסכם ותחולתו":

א. הסכם זה כוחו יפה מתאריך 1.1.72 עד ליום 31.12.73.

ב. הסכם זה חל על כל עובד ללא הבדל תפקיד או מקצוע המועסק במסגרת צבא ההגנה לישראל או במפעלי משרד הביטחון המפורטים בנספח י', המצורף להסכם זה ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו, להוציא אותם עובדים במפעלים כאמור, שעליהם חלות הוראות חוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט – 1959.

ג. על אף האמור בפסקא א' דלעיל, יעמוד הסכם זה בתוקפו לשנה נוספת, אלא אם אחד הצדדים יתן לצד השני הודעה מוקדמת בכתב של חודש ימים לפחות, על רצונו להציע שינויים בהסכם.

52. הנתבעת טענה כי התובעים לא הוכיחו כי הם הועסקו ב"עבודה עליה חל הסכם זה", כמתחייב מהגדרת "עובד" בסעיף 1 להסכם הקיבוצי. הנתבעת טענה כי מהתנהגות הצדדים עולה כי הם לא ראו את ההסכם הקיבוצי כחל על התובעים. זאת ניתן ללמוד מכך שהתובעים לא התקבלו לעבודה בהליכים שנקבעו בהסכם הקיבוצי, לא היו כפופים לסדרי עבודה ומשמעת החלים על פי הוראות ההסכם הקיבוצי ועוד. עוד טענה הנתבעת כי התובעים גם לא ראו בארגון עובדי צה"ל את ארגונם היציג ולא שילמו לארגון עובדי צה"ל מס ארגון כנדרש, ובמקביל ארגון עובדי צה"ל לא ראה בתובעים עובדים שההסכם הקיבוצי חל עליהם ולא טיפל בעניינם. המדינה הוסיפה וטענה כי כוונת הצדדים להסכם הקיבוצי היתה שלא להחיל על התובעים את הוראות ההסכם הקיבוצי, ואל לבית הדין להתערב בקביעת הצדדים להסכם הקיבוצי בדבר אי תחולת הוראות הסכם קיבוצי על קבוצת עובדים.

53. התובעים טענו כי מסעיף 42 להסכם הקיבוצי עולה בבירור כי ההסכם הקיבוצי חל על כל עובד המועסק במסגרת צה"ל, למעט עובדים המועסקים במפעלי משרד הביטחון (ולא צה"ל), אשר חלות עליהם הוראות חוק שירות המדינה (מינויים). תחולת הוראות ההסכם הקיבוצי על התובעים נלמדת גם מתחולתו על עובדי התחנה המבצעים תפקידים מקבילים לאלה של התובעים, כפי שהודתה הנתבעת. אי החלת הוראות ההסכם הקיבוצי על ידי הנתבעת על התובעים היא חסרת משמעות לעניין תחולת הוראות ההסכם על התובעים, שכן לא ייתכן שמעביד יוכל לשלול תחולת הוראות הסכם קיבוצי על עובד, על ידי כך שלא יישם לגביו את הוראות ההסכם הקיבוצי. על תחולת הוראות ההסכם הקיבוצי על בעלי תפקידים כשל התובעים יש ללמוד על פי המציאות שנהגה בעת חתימת ההסכם הקיבוצי, ועת נחתם ההסכם הקיבוצי יוצגו בעלי תפקידים מקבילים לתובעים על ידי ארגון עובדי צה"ל, והוחלו עליהם הוראות ההסכם הקיבוצי.

54. התשובה לשאלה אם הסכם קיבוצי חל או לא חל על מועסק נגזרת מהוראות ההסכם הקיבוצי הרלבנטי ואינה נגזרת מהתנהגות הצדדים, ובודאי לא מהתנהגות המעסיק. מסקנה זו נובעת מהוראת סעיף 20 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז – 1957 (להלן – חוק הסכמים קיבוציים), הקובע כי זכות המוקנית לעובד מכוח הוראות הסכם קיבוצי אינה ניתנת לויתור, ומהוראת סעיף 22 לחוק הסכמים קיבוציים, הקובע כי ההוראה שבהסכם קיבוצי עדיפה על הוראה בחוזה עבודה אישי, אלא אם ההוראה בחוזה עבודה היא לטובת העובד. קביעת תחולת הוראות הסכם קיבוצי על עובד על בסיס ההתנהגות בפועל של הצדדים, ובמיוחד על בסיס יישום ההסכם הקיבוצי על ידי המעביד, באופן הגורע מזכויותיו של העובד על פי הוראות ההסכם הקיבוצי, משמעותה היא עקיפת הוראות סעיפים 20 ו- 22 לחוק הסכמים קיבוציים.

55. זאת ועוד. בעניין נבעה, עליו מסתמכת המדינה בסיכומי הטענות מטעמה, (דב"ע

מט/ 132 – 3 מדינת ישראל נ' מנשה נבעה, פד"ע יט 326), נקבע כי אין להחיל הוראות הסכם קיבוצי על עובד בדרך של התנהגות. כשם שאין להחיל הסכם קיבוצי על עובד בדרך של התנהגות, כן אין להוציא עובד מתחולת הוראות הסכם קיבוצי החל עליו בדרך של התנהגות. כן קבע בית הדין הארצי לעבודה כי גם הוראה מפורשת בחוזה אישי לעניין אי תחולת הוראות ההסכם הקיבוצי על עובד היא חסרת משמעות, כיון שתחולת הוראות ההסכם הקיבוצי על עובד נקבעת על ידי הצדדים להסכם הקיבוצי.

דב"ע מה/ 117 – 3 שירותי תעופה בע"מ נ' עופר סלע ואח', פד"ע יז 284, סעיף 5(ז) לפסק הדין.

56. בהתאם לסעיף 15 לחוק הסכמים קיבוציים, הסכם קיבוצי מיוחד חל על כל העובדים "מהסוגים הכלולים בהסכם", המועבדים על ידי מעביד שהוא בעל ההסכם. כפי שנקבע בפסיקה שאוזכרה על ידי הנתבעת בסיכומי הטענות מטעמה, עניין תחולתו של הסכם קיבוצי והיקפו שייך לתוכנו של ההסכם הקיבוצי, ולכן נתון להחלטת הצדדים להסכם הקיבוצי. לפיכך, יש לבחון אם על פי הוראות ההסכם הקיבוצי עצמו, ועל פי כוונת הצדדים להסכם הקיבוצי, כפי שהיא משתמעת מההסכם, חל ההסכם הקיבוצי על התובעים.

דב"ע מא 111 – 3 "תדיראן" תעשיות ישראל לאלקטרוניקה בע"מ נ' עמוס עטיה, פד"ע יג' 281.

גם בעניין נבעה, עליו מסתמכת המדינה בסיכומי הטענות מטעמה, נקבע כי יש לקבוע אם העובד שייך "לסוגים הכלולים בהסכם" מתוך הוראות ההסכם הקיבוצי עצמו ועל פי כוונת הצדדים.

57. עיון בהוראות ההסכם הקיבוצי הרלבנטיות, שצוטטו בסעיף 51 לעיל, מביא לדעתנו למסקנה ברורה כי על פי הוראות ההסכם הקיבוצי, ועל פי כוונת הצדדים להסכם הקיבוצי, הוראות ההסכם הקיבוצי חלות גם על התובעים. בסעיף 42(ב) להסכם הקיבוצי נקבע במפורש כי הוראות ההסכם הקיבוצי חלות על "כל עובד ללא הבדל תפקיד או מקצוע המועסק במסגרת צבא ההגנה לישראל", למעט החריגים שצוינו במפורש בסעיף הנ"ל, אשר התובעים אינם נמנים עמם. מכאן, שעל פי הוראות ההסכם הקיבוצי עצמו, חלות הוראות ההסכם הקיבוצי על התובעים. גם סעיף 1 להסכם הקיבוצי, אינו מוציא את התובעים מתחולת הוראות ההסכם הקיבוצי. העבודה אותה מבצעים התובעים היא "עבודה עליה חל הסכם זה". זאת ניתן להסיק הן מכך שהתובעים מועסקים במסגרת צבא ההגנה לישראל, כפי שנקבע בסעיף 42 (ב) להסכם הקיבוצי, והן מכך שההסכם הקיבוצי חל על אותם מועסקים בתחנה במעמד של "עובדים", בתפקידים מקבילים לתפקידיהם של התובעים.

58. גם בחינת כוונת הצדדים להסכם הקיבוצי מובילה למסקנה כי ההסכם הקיבוצי חל על התובעים. מסעיף 42(ב) להסכם הקיבוצי עולה כי כוונת הצדדים היתה להחילו על "כל עובד" המועסק במסגרת צבא ההגנה לישראל, וזאת "ללא הבדל תפקיד או מקצוע". כלומר, בהסכם הקיבוצי עצמו נקבע במפורש שאין להוציא בעלי תפקידים או מקצועות מסויימים מתחולת הוראות ההסכם הקיבוצי. הנתבעת גם לא הוכיחה כי במועד מאוחר יותר, הוסכם בין הצדדים להסכם הקיבוצי על הוצאת עובדים בתפקידיהם ומקצועם של התובעים מתחולת הוראות ההסכם הקיבוצי.

59. בהתייחס לטענה כי יש להסיק על אי תחולת הוראות ההסכם הקיבוצי מכך שהתובעים לא מיוצגים על ידי ארגון עובדי צה"ל נשיב כי, כאמור, הקובע לעניין תחולת ההסכם הקיבוצי על התובעים הוא הוראות ההסכם הקיבוצי. עניין ייצוג העובד על ידי ארגון העובדים שהוא צד להסכם הוא אחד ממבחני העזר לפרשנות הוראות ההסכם הקיבוצי. שנית, אי תשלום מס ארגון על ידי התובעים לארגון עובדי צה"ל נבע ממתכונת העסקתם כ"משתתפים חופשיים", שהוכתבה על ידי המדינה. נראה לנו, כי המדינה אינה יכולה להיבנות מעובדה שהיא גרמה לה, בשל האופן בו העסיקה את התובעים, ולהסתמך על עובדה זו לעניין תחולת הוראות ההסכם הקיבוצי על התובעים. שלישית, יש לבחון לדעתנו לא ייצוג בפועל על ידי ארגון העובדים, אלא אם ארגון העובדים מייצג עובדים "מסוגם" של התובעים, ובמלים אחרות – אם התובעים מהווים חלק מ"יחידת המיקוח" עליה חלות הוראות ההסכם הקיבוצי. מהעובדה שארגון עובדי צה"ל מייצג את המועסקים בתחנה במעמד של "עובדים", המועסקים בתפקידים מקבילים לתפקידי התובעים, נובעת המסקנה כי התובעים הם חלק מ"יחידת המיקוח" עליה חלות הוראות ההסכם הקיבוצי.

60. עוד טענה המדינה כי יש להקיש לעניין תחולת הוראות ההסכם הקיבוצי על התובעים מפסיקת בית הדין הארצי לעבודה לפיה אין להקנות לעובד מדינה מעמד של עובד על פי כתב מינוי לפי חוק שירות המדינה (מינויים), ללא שעבר את התהליכים הקבועים בחוק שירות המדינה (מינויים). (ראו לעניין זה פסק הדין שניתן לאחרונה על ידי בית הדין הארצי לעבודה (ברוב דעות) – ע"ע 388/99 יעקב חסון ואח' נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון; דב"ע לב/ 44 – 9 יוסף קרואני - מדינת ישראל, פד"ע ה' 11). אין בידינו לקבל גם טענה זו של המדינה. ראשית, פסיקת בית הדין הארצי לעבודה עליה מסתמכת המדינה לא מתייחסת לשאלת תחולת הוראות הסכמים קיבוציים על עובדי מדינה, או אם יש להכיר באותם עובדים כעובדי מדינה, אלא לשאלה אם יש להכיר בעובדים כ"עובדים קבועים" בעלי כתב מינוי, על פי הוראות חוק שירות המדינה (מינויים). הטעם לכך שאותם עובדים לא הוכרו כ"עובדי מדינה קבועים" היו הוראותיו המפורשות של חוק שירות המדינה (מינויים). הוראות דומות להוראות חוק שירות המדינה (מינויים), הן בהקשר של קבלה לעבודה והן בהקשר של מתן קביעות לא קיימות בהסכם הקיבוצי. לפיכך, אין להקיש מפסיקת בית הדין הארצי בפסקי הדין הנ"ל למקרה הנדון.

61. נותרה להכרעה שאלת מועד תחולת הוראות ההסכם הקיבוצי על התובעים, כאשר המדינה טענה, כטענה חלופית, שאם ייקבע שההסכם הקיבוצי חל על התובעים, יש לקבוע כי מועד התחולה הוא מיום מתן פסק הדין, וכפועל יוצא מכך גם אין להכיר בהם כ"עובדים קבועים". לשאלה אם רכשו התובעים מעמד של "עובד קבוע" בנתבעת נתייחס בהרחבה בהמשך. לעניין טענות הנתבעת האחרות בהקשר זה נשיב:

61.1. אין כל משמעות לעובדה אם "בזמן אמת", היו התובעים בוחרים להיות מועסקים במסגרת ההסכם הקיבוצי או במסגרת חוזה אישי. כאמור בסעיף 55 לעיל, ככל שעל פי הוראות ההסכם הקיבוצי חלות הוראותיו על עובדים, אין תוקף להוראה בחוזה האישי המוציאה את העובד מתחולת הוראות ההסכם הקיבוצי. יתכן שלהוראה כזו בחוזה אישי תהיה משמעות בכל הנוגע לזכויותיו של העובד, וזאת בהיבט של חובת תום הלב והשלכותיה, אולם בכל מקרה אין בכוחה להוציא את העובד מתחולת הוראות ההסכם הקיבוצי.

61.2. אין בקביעה בדבר חלות הוראות ההסכם הקיבוצי על התובעים למפרע מיום תחילת עבודתם משום התערבות בקביעת היקפו ותוכנו של ההסכם הקיבוצי. ההיפך הוא הנכון. הקביעה כי הוראות ההסכם הקיבוצי חלות על התובעים מיום תחילת העסקתם על ידי הנתבעת מהווה יישום בפועל של הוראות ההסכם הקיבוצי, על פי כוונת הצדדים להסכם הקיבוצי.

61.3. באשר לטענות הנתבעת בדבר "הסתמכות" ופגיעה בעיקרון השוויון, כיוון שהתובעים נהנו מזכויות שאינן מוקנות לעובדים המועסקים במסגרת ההסכם הקיבוצי, בשל האפשרות שהיתה להם לעסוק בעבודה נוספת: בעיקרו של דבר, באמור לעיל בעניין טענת הנתבעת כי יש לדחות את תביעתם של התובעים בשל העדר תום לב, מצויה תשובה מהותית לטענות הנתבעת. נדגיש שוב, כי מתכונת עבודתם של התובעים כ"משתתפים חופשיים" הוכתבה על ידי הנתבעת, ללא שהתובעים בחרו בדרך העסקה זו. נראה לנו, כי אין הנתבעת יכולה ליצור עובדות, דהיינו להעסיק את התובעים כ"משתתפים חופשיים", בניגוד למעמדם על פי דין ובניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי, ולאחר מכן לטעון לזכותה ל"הסתמכות" על העובדות אותן יצרה. עקרון ההסתמכות חל בנוגע לעובדות אשר יצר הצד שני, ולא בנוגע לעובדות אותן יצר הצד הטוען להסתמכות. באשר ליתרון שהיה מוקנה לתובעים בשל האפשרות לעבוד בעבודה נוספת, התייחסנו בהרחבה לעיל. משהוכח בפנינו, שרק חלק מהתובעים עסקו בעבודה נוספת, ושגם המועסקים כעובדים כאזרחים עובדי צה"ל עבדו בעבודה נוספת, נופל גם הטיעון בדבר פגיעה בעיקרון השוויון. זאת ועוד. לא ברור מה הוא העוגן המשפטי לשלילת תחולת הוראות הסכם קיבוצי בשל "עיקרון השוויון".

61.4. מקובלת עלינו טענת התובעים בסיכומי התשובה מטעמם, כי על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה (דב"ע נד/ 77 – 3 פנינה רוטברג נ' תדיראן בע"מ, פד"ע כז' 454) הכרעה כי מועסק נחשב כ"עובד" חלה למפרע, ממועד תחילת עבודתו, וכי ממועד תחילת עבודתו זכאי הוא לזכויות מכוח חוקי המגן והוראות ההסכמים הקיבוציים.



האם יש להכיר בתובעים כ"עובדים קבועים"?

62. הוראות ההסכם הקיבוצי הרלבנטיות לענייננו הן כמפורט להלן:

62.1. סעיף 3: בדיקות רפואיות

א. כל עובד יהיה חייב בבדיקה רפואית;

ב. נוהל שליחת עובדים לבדיקות רפואיות ייקבע בתיאום עם מרכז קופת חולים ו/או רופא תעשייתי של המפעל, מוכר על ידי המח' לרפואה תעשייתית של קופ"ח, במרכז קופ"ח.

ג. עובד בתקופת הניסיון שנשלח לבדיקות רפואיות בקופ"ח לצורך קבלתו לעבודה, לא יהיה זכאי לתשלום בעבור השעות האלה.

ד. …….".

62.2. סעיף 5:

א. נתקבל עובד לעבודה בעלת אופי קבוע, ייחשבו שישה חודשי עבודתו הראשונים כתקופת ניסיון. בתקופת הניסיון רשאית מערכת הביטחון לפטר את העובד, לאחר הודעה מוקדמת כאמור בסעיף 9 פסקה ב(2)(1) בהסכם זה, עם העתק לועד העובדים. תקופת הניסיון כנ"ל ניתנת להארכה עד ל- 12 חודש בהסכמת שני הצדדים.

ב. מערכת הביטחון, בהסכמת וועד העובדים, רשאית להאריך את תקופת הניסיון של עובד עד לקבלת תוצאות הבדיקות הרפואיות כאמור בסעיף 3א.

ג. תקופות עבודה של עובד שפוטר, או שהתפטר בתקופת הניסיון, לא יבואו במניין תקופות הניסיון אם אותו עובד יתקבל מחדש לעבודה באותה יחידה או ביחידה אחרת במערכת הביטחון.

ד. בתום תקופת הניסיון ייחשב העובד לעובד קבוע ויהנה מכל הזכויות המוגדרות בהסכם זה, למפרע מיום כניסתו לעבודה.

(ההדגשה הוספה).

63. על פי החלטת וועדה פריטטית מיום 31.8.92, הוארכה תקופת הניסיון של עובד חדש שנתקבל לעבודה בכל דרגה בכל דירוג לשנתיים, למעט רופאים ועובדי מחקר. על אף שהנתבעת צירפה ראיה זו לסיכומי הטענות מטעמה, וזאת ללא הגשת בקשה להגשת ראיות נוספות, לא חלקו התובעים על כך שאם בכלל, רק אותם תובעים שהשלימו עשרים וארבעה חודשי עבודה בתחנה הם במעמד של "עובדים קבועים". לפיכך, השאלה בה עלינו להכריע היא אם אותם תובעים שהשלימו תקופת עבודה בת 24 חודשים הם במעמד של "עובד קבוע".

64. גם התשובה לשאלה אם יש להכיר בתובעים כ"עובדים קבועים" נגזרת מהוראות ההסכם הקיבוצי. לעניין זה קבע בית הדין הארצי לעבודה:

נבהיר תחילה כי "המושגים 'תקופת נסיון', 'עובד זמני', ו'עובד קבוע', תוכנם ומשמעותם באים מהבסיס ליחסים שבין העובד למעביד בהם מדובר: הסכם קיבוצי, חוזה עבודה אינדיבידואלי ולעתים אף 'הסדר קיבוצי'" (דב"ע מב/ 74 – 3 גיל ורדי – עירית נתניה, פד"ע יד' 59, 64). המחוקק לא קבע הגדרה כללית למונח "עובד קבוע" …ומכאן ש"מעמד של עובד קבוע יכול לבוא רק מהסכם קיבוצי או מחוזה העבודה האינדיבידואלי" (דב"ע מב/ 49 – 3 יפית דייג – פטרולגז, פד"ע יד 85, 89). כמו כן, יש והסכם או הסדר קיבוצי קובעים את הצורך בפעולה מסוימת בתום תקופת הנסיון של עובד לשם העברתו ל"קביעות", אך "משקבע ההסכם הקיבוצי כי תום תקופת הניסיון הופך עובד לקבוע בלי צורך בכל מעשה נוסף מצד המעביד" הרי שהעובד הוא "עובד קבוע" (דב"ע מה/ 110 – 3 יצחק סעדיה – דן אגודה שיתופית, פד"ע יז 134, 139). לעומת זאת, כאשר דרושה החלטה כלשהיא לשם העברה לקביעות, ההלכה היא כי "אין הקניית מעמד של "עובד קבוע" מעצם העובדה שתמה תקופת הניסיון, והעובד המשיך לעבוד בתפקיד, שאליו הועבר לתקופת ניסיון" (דב"ע מד/ 7 – 3 יצחק גיא – עירית תל אביב יפו, פד"ע טו, 409, 415).

דב"ע נג/ 6 – 4 מועצת פועלי תל אביב יפו נ' עירית תל אביב יפו, פד"ע כו 31, סעיף 9 לפסק הדין.

וראו גם: דב"ע מח/ 50 – 3 אבי ברכה נ' מגן דוד אדום בישראל, פד"ע כ' 253.

65. יש לבחון איפוא מה הוא ההליך להקניית מעמד של "עובד קבוע" על פי הוראות ההסכם הקיבוצי החל על התובעים, דהיינו – האם מעמד של "עובד קבוע" מוקנה לעובד אוטומאטית רק מכוח חלוף פרק הזמן של תקופת הניסיון או יש צורך בפעולה או בהחלטה כלשהי לשם הקניית מעמד של "עובד קבוע".

66. עיון בסעיף 5(ד) להוראות ההסכם הקיבוצי מעלה כי על פי הוראות ההסכם הקיבוצי, מוקנה לעובד מעמד של "עובד קבוע" באופן אוטומאטי עם חלוף פרק הזמן של תקופת הניסיון. לאמור לעיל חריג אחד – הארכת תקופת הניסיון, בהסכמת וועד העובדים, עד לקבלת תוצאות הבדיקות הרפואיות. לאור הוראות סעיף 5(ד) להסכם הקיבוצי, המסקנה המתחייבת היא כי יש להכיר באותם תובעים שהועסקו 24 חודשים כ"עובדים קבועים", כיוון שלא הוכחה הסכמה בין המדינה לבין וועד העובדים על הארכת תקופת הניסיון עד לקבלת תוצאות הבדיקות הרפואיות.

השוו: דב"ע מה 110 – 3 סעדיה יצחק נ' "דן" אגודה שיתופית, פד"ע יז' 134.

67. בהתייחס לטענות המדינה בעניין זה:

67.1. אין להכיר בתובעים כ"עובדים קבועים" בשל העובדה שלא עמדו בבדיקות רפואיות:

עיון בסעיף 5 להסכם הקיבוצי מעלה כי סיום הבדיקות הרפואיות אינו מהווה תנאי למתן מעמד של "עובד קבוע". על פי סעיף 5(ב) להסכם הקיבוצי ניתן, בהסכמת וועד העובדים, להאריך את תקופת הניסיון עד לקבלת תוצאות הבדיקות הרפואיות. לפיכך, אין בעובדה כי התובעים לא עברו בדיקה רפואית כדי למנוע הענקת מעמד של "עובד קבוע". משלא הוצגה בפני בית הדין הסכמה בין המדינה לבין וועד העובדים כאמור בסעיף 5(ב) להסכם הקיבוצי, הוקנה לתובעים מעמד של "עובד קבוע".

67.2. התובעים לא עמדו בתקופת הניסיון:

אין לקבל את הטענה כי התובעים לא עמדו בתקופת הניסיון. כאמור, על פי הוראות ההסכם קיבוצי, עצם העבודה בפרק זמן של 24 חודשים מהווה עמידה בתקופת הניסיון.



67.3. השיהוי בו נקטו התובעים:

לעניין טענת השיהוי הסתמכה המדינה על פסק הדין בעניין אבי ברכה (אוזכר בסעיף 64 לעיל). בעניין אבי ברכה, בית הדין דחה את תביעתו לקבלת מעמד של "עובד קבוע" במועד אותו תבע העובד, בנימוק שעל פי הוראות ההסכם הקיבוצי נדרש "כתב מינוי" לצורך קבלת מעמד של עובד קבוע, ולא נתקיים תנאי זה. התביעה אשר נדחתה על ידי בית הדין בנימוק של שיהוי היתה תביעה כספית, לזכאות ליום עבודה מלא, ולא תביעה להכרה במעמד העובד כ"עובד קבוע" ממועד מסויים.

68. זאת ועוד. כאמור לעיל, המדינה היא שהכתיבה את העסקתם של התובעים כ"משתתפים חופשיים" וקבעה כי העובדים לא יועסקו במסגרת ההסכם הקיבוצי, ובמסלול שהותווה בהסכם הקיבוצי (תקופת ניסיון ומעבר למעמד של "עובד קבוע"). זאת, כאשר מעמדם של התובעים על פי דין הוא של "עובדים", ובניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי החל על המדינה. בהתאם לכך, לא הופנו התובעים על ידי המדינה לעריכת בדיקות רפואיות, כמתחייב מהוראות ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים. עתה, מבקשת המדינה להיבנות ממעשיה, ולטעון כי בשל כך אין להכיר בתובעים כ"עובדים קבועים". נראה לנו, כי אל לבית הדין לתת יד לתוצאה לפיה מעסיק יוכל להסתמך על מעשיו, שהיו בניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי החל עליו, לשם שלילת זכויותיו של עובד על פי הוראות ההסכם הקיבוצי. לפיכך, לנוכח העובדה כי המדינה גרמה לכך שהתובעים לא עברו בדיקות רפואיות בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי, אין היא יכולה להסתמך על עובדה זו כדי לשלול את מעמדם של התובעים כ"עובדים קבועים".

69. על יסוד כל האמור לעיל, אנו קובעים כי אותם תובעים שהועסקו למעלה מ- 24 חודשים רכשו מעמד של "עובד קבוע" בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי.



הסעדים להם זכאים התובעים

1) סעדים מכוח חוקי המגן והוראות ההסכם הקיבוצי

70. התובעים טענו כי הם זכאים לסעדים אלה מכוח חוקי המגן והוראות ההסכמים הקיבוציים: פדיון חופשה שנתית; פדיון חופשת חגים; דמי הבראה; החזר הוצאות נסיעה; פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות למבטחים; תשלום בעד עבודה בשבתות ובחגים. כל תובע פירט בתצהירו את תביעתו הכספית, וצירף מסמכים להוכחת תביעתו. ברשימת המוסכמות הוסכם כי הפירוט המופיע בכתבי התביעה לעניין היקף המשרה של התובעים ולעניין התמורה ששולמה להם בעד עבודתם אינו שנוי במחלוקת. בסיכומי הטענות מטעמה, הנתבעת לא טענה שיש לחשב את זכויותיהם של התובעים כ"עובדים" על בסיס אחר מאשר התמורה ששולמה להם כ"משתתפים חופשיים", בהתאם להלכה שנפסקה על ידי בית הדין הארצי לעבודה בעניין טויטו (ע"ע 300256/98) ובעניין אייזיק (ע"ע 300267/98 ). כל אשר טענה המדינה בסיכומי הטענות מטעמה הוא שהתובעים אינם זכאים לזכויות מכוח הוראות ההסכם הקיבוצי, כיון שהוראות ההסכם הקיבוצי אינן חלות על התובעים. כאמור בהרחבה לעיל, טענה זו לא נתקבלה על ידינו.

71. לפיכך, אנו קובעים כי כל תובע זכאי לסעדים אלה, בסכומים שפורטו על ידו בתצהירו: פדיון חופשה שנתית; תשלום בגין חופשת חגים; דמי הבראה; החזר הוצאות נסיעה לעבודה וממנה; פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות ל"מבטחים"; תשלום בעד עבודה בשבתות ובחגים.

72. לעניין הפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות ל"מבטחים", אנו קובעים כי התובעים זכאים לסכום בערכי ברוטו, דהיינו לסכום "נטו" שננקב בתצהירים בתוספת הסכומים המפורטים ביחס לכל תובע בטור ההפרשים בטבלה שצורפה להודעה למזכירות בית הדין מיום 21.2.2002.

2) פיצויי הלנת שכר

73. התובעים טענו כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת שכר בגין העובדה ששכרם הולן באופן קבוע, בכך ששולם ב- 20 לחודש שלאחר החודש בעדו שולם השכר. עוד נטען, כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת שכר בשל העובדה שהמדינה עשתה שימוש בהלנת שכר על מנת לאלץ את התובעים להמשיך את ההתקשרות עמה באמצעות חברת כוח אדם. לפיכך, אין מדובר כאן ב"טעות כנה" וב"מחלוקת של ממש על גובה החוב".

74. המדינה טענה כי התובעים אינם זכאים לפיצויי הלנת שכר, באשר הובהר להם כי מסלול התשלום באמצעות האגודה לזכויות החייל נסגר. משסירבו התובעים לבחור באחת משתי האפשרויות שהוצעו על ידי המדינה, הם גרמו להלנת שכרם, ואין להם להלין אלא על עצמם. המדינה לא התייחסה כלל לטענת התובעים לזכאות לפיצויי הלנת שכר בשל העובדה ששכרם של התובעים שולם להם באיחור במהלך כל תקופת העסקתם.

75. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בעניין זה, אנו קובעים כמפורט להלן:

75.1. באשר להלנת שכרם של התובעים בתקופה בה הועסקו כ"משתתפים חופשיים": נראה לנו, כי אין להתעלם מכך ששררה אי בהירות משפטית לגבי מעמדם של לפחות חלק מהתובעים, עד לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניין צדקא. כמו כן, נראה לנו שאין להתעלם מכך שבענף התקשורת התופעה של העסקה במעמד של "משתתף חופשי" היתה תופעה נפוצה ומקובלת. לכן, נראה לנו, שאין מקום לחייב את המדינה בפיצויי הלנת שכר בגין התמורה ששולמה לתובעים בתקופה בה הועסקו כ"משתתפים חופשיים".

75.2. באשר לפיצוי בגין הלנת שכרם של התובעים בתקופה בה התנהל המאבק של שינוי מעמדם והעברתם להיות מועסקים דרך חברת כוח אדם: כל אחד מהתובעים קיבל הודעה מפורשת על כך שלא ניתן יהיה לשלם לו בעד עבודתו, ככל שלא יבחר באחד ממסלולי ההתקשרות שהוצעו על ידי המדינה (העסקה דרך חברת כוח אדם או העסקה במסגרת חוזה ספק). לפיכך, כל תובע שהמשיך בעבודתו לאחר קבלת הודעת המדינה כאמור לעיל, ללא שקיבל את דרישת המדינה לבחור באחת משתי דרכי ההתקשרות, נטל על עצמו במודע את הסיכון ששכרו לא ישולם לו. באותו שלב, התובעים כבר היו מיוצגים וכבר הגישו את התביעה נשוא פסק דין זה, ויכלו לנקוט בהליך של בקשה לסעד זמני לחייב את המדינה שלא לשנות את מתכונת העסקתם. גם בהקשר זה יש להזכיר כי מדובר בתקופה טרם מתן פסק הדין בעניין צדקא, כך שהמצב המשפטי לעניין מעמדם של התובעים, או לפחות חלקם, לא היה ברור כפי שהוא היום. משיקולים אלה, נראה לנו כי אין מקום לחייב את המדינה בתשלום פיצויי הלנת שכר בגין שכרם של התובעים בתקופה ינואר 2000 עד מאי – יוני 2000, מועד בו עברו התובעים שהמשיכו בעבודתם בנתבעת להיות מועסקים באמצעות חברת כוח אדם לין – ביכלר.

75.3. למותר לציין, כי ככל שלא שולם למי מהתובעים השכר (קרן) בעד התקופה ינואר 2000 ואילך, זכאי אותו תובע לתשלום הקרן, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד לתשלום השכר, הראשון בחודש שלאחר החודש בעדו משולם השכר, ועד למועד התשלום בפועל.



3) זכאות התובעים לפיצויי פיטורים

76. בטרם נתייחס לעניינו של כל תובע בנפרד, נתייחס לשאלה הכללית האם זכאים אותם תובעים שסיימו את עבודתם בנתבעת עקב דרישת הנתבעת לשינוי מתכונת העסקתם לפיצויי פיטורים.

77. הנתבעת טענה כי משהובהר לתובעים כי המעבר למסלול התקשרות אחר לא יפגע בכל טענה מטענותיהם ביחס לתקופת העסקתם הקודמת או ביחס לתקפות דרך ההתקשרות החדשה, אין הם זכאים לפיצויי פיטורים.

78. התובעים טענו כי אין בהצהרה זו של הנתבעת כדי לשלול את זכותם של התובעים לפיצויי פיטורים, בנסיבות בהן התובעת מסרבת לקלוט אותם לשורותיה כ"עובד" ולשלם להם את מלוא הזכויות המגיעות להם עקב כך. כן טענו התובעים כי הם זכאים לפיצויי פיטורים מכוח ההלכה שנפסקה בעניין דב"ע נד/ 1 – 4 ההסתדרות הכללית נ' תעשיה אווירית לישראל ואח', פד"ע כט 601.

79. אנו סבורים, כי אותם תובעים שסיימו את ההתקשרות עם הנתבעת עקב דרישת הנתבעת לשינוי מתכונת העסקתם זכאים לפיצויי פיטורים, מנימוקים אלה:

79.1. בהתאם להלכה שנפסקה בעניין מילפלדר (בג"צ 239/83 יהושע מילפלדר נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מא(2), 210) צד לחוזה אינו רשאי (אין לו זכות) ואינו יכול (אין לו כוח) לקרוע מעל חוזה תניות אלו או אחרות, ולהביא בהן שינוי על ידי מעשה חד צדדי, טרם הגיע החוזה כולו לידי סיום. לפיכך, משביקשה הנתבעת לשנות לחלוטין את מתכונת ההתקשרות בינה לבין התובעים, היא בעצם ביטלה את הסכם ההתקשרות שהיה בינה לבין התובעים, והציעה להם חוזה חדש. מובן, שזכותם של התובעים להסכים לקבל את החוזה החדש או לסרב לקבל את החוזה החדש שהוצע להם על ידי הנתבעת. במקרה של סירוב לקבל את החוזה החדש שהוצע על ידי המדינה, זכאי אותו עובד לקבלת פיצויי פיטורים, בין אם נראה את סיום ההתקשרות כפיטורים ובין אם נראה אותו כהתפטרות. לדעתנו, אין די בעובדה כי הנתבעת הבטיחה לתובעים כי המעבר למתכונת ההעסקה החדשה אינה פוגע בטענותיהם המשפטיות כדי לשלול את זכותם לפיצויי פיטורים של אותם תובעים שלא רצו להתקשר עם המדינה במתכונת החדשה. עובד אינו "חפץ" שניתן להעבירו מצורת התקשרות אחת לאחרת וממעסיק אחד למעסיק אחר, ללא הסכמתו. שינוי מהותי במתכונת ההתקשרות, לא כל שכן שינוי בזהות המעסיק, אשר העובד אינו מסכים לו, מקנה לעובד את הזכות להתפטר ולקבל פיצויי פיטורים.

79.2. זאת ועוד. במתכונת ההתקשרות החדשה, חל שינוי במעסיק של התובעים – ממדינת ישראל לחברת כוח אדם. בהתאם להלכה שנפסקה בדב"ע נד/ 1 – 4 ההסתדרות הכללית נ' התעשיה האווירית, חילופי מעבידים מהווים נסיבות המזכות את העובד בפיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963.

79.3. כידוע, בהתאם לפסיקה, עובד אינו חייב להמשיך לעבוד אצל מעביד שאינו משלם לו את זכויותיו על פי חוקי המגן, ובנסיבות בהן העובד מתפטר עקב אי תשלום הזכויות המגיעות לו על פי חוק, הוא זכאי לפיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. מהאמור לעיל עולה כי המדינה לא הכירה במעמדם של התובעים כ"עובדים", וסירבה לשלם להם את הזכויות שהגיעו להם על פי חוקי המגן וההסכם הקיבוצי. בנסיבות אלה, זכאים היו התובעים להתפטר תוך זכאות לפיצויי פיטורים. ונדגיש: אין בעובדה שהתובעים יכלו לנהל מאבק משפטי בעניין זה שוללת את זכותם לפיצויי פיטורים. כל עובד רשאי לבחור אם הוא מעוניין להמשיך לעבוד אצל המעסיק ובמקביל לתבוע את זכויותיו, או לסיים את עבודתו אצל המעסיק ולחפש לו מקור פרנסה חלופי, וזאת ללא קשר לתביעות שיש לו עבודתו אצל אותו מעסיק. משהחליט העובד לסיים את עבודתו אצל המעסיק שאינו משלם לו את הכספים המגיעים לו על פי חוק או הסכם קיבוצי, הוא זכאי לפיצויי פיטורים.

79.4. לאור כל האמור, אנו קובעים כי כל תובע שסיים את עבודתו עקב שינוי דרישת המדינה לשנות את מתכונת ההתקשרות זכאי לפיצויי פיטורים.

80. התובעים ששמותיהם יפורטו להלן הצהירו בתצהיריהם כי סיימו את ההתקשרות בינם לבין הנתבעת בשל העובדה שלא הסכימו לשינוי מתכונת ההתקשרות בינם לבין הנתבעת.

80.1. לימור דהאן.

80.2. גיא וסרמן.

80.3. גיא בניוביץ.

80.4. איריס גולדמן.

80.5. אודיה גבאי.

חלק מתובעים אלה לא נחקר בחקירה נגדית על תצהיריהם. טענות כל התובעים לא נסתרו בחקירתם הנגדית (אם התקיימה) או בראיות מטעם הנתבעת. לפיכך, תובעים אלה זכאים לסכום פיצויי הפיטורים שתבעו בתצהיריהם. גם בעניין זה, לא נטען על ידי הנתבעת כי תחשיב התובעים בתצהירם אינו נכון. באשר לתביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים – בנסיבות המקרה, אנו קובעים כי פיצויי הפיטורים לא שולמו עקב חילוקי דעות שיש בהם ממש בדבר עצם הזכאות לפיצויי פיטורים. לכן, סכום פיצויי הפיטורים המגיע לכל תובע ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום ההתקשרות ועד למועד התשלום בפועל.

81. תובעים אלה טענו בתצהיריהם כי סיימו את עבודתם תוך זכאות לפיצויי פיטורים, אולם לא פירטו בתצהיריהם את סכום פיצויי הפיטורים המגיע להם.

81.1. אלי ראכלין;

81.2. אסף פרסטר – יערי

81.3. נדב רביד

82. תובעים אלה גם לא תבעו פיצויי פיטורים בכתב התביעה. משלא נתבע סעד של פיצויי פיטורים בכתב התביעה, מנוע בית הדין מלפסוק לתובעים מעבר לנתבע על ידם בכתב התביעה. אולם, בהיות הנתבעת גוף ציבורי, ובהתחשב בכך שעניינם של תובעים אלה זהה לעניינם של התובעים ששמותיהם פורטו בסעיף 80 לעיל, יש לצפות כי המדינה תפעל פי פסק הדין ותשלם גם להם פיצויי פיטורים. נזכיר, כי על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע מח/ 120 – 3 אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ' דליה רובינשטיין (פד"ע כ 493) חייבת המדינה ליישם את פסק הדין על מועסקים בעלי נתונים עובדתיים זהים לנתונים העובדתיים של התובעים בהליך זה.

83. עניינו של התובע יואב גלזנר מחייב התייחסות נפרדת, כמפורט להלן.

83.1. בתצהירו, טען יואב גלזנר כי עקב אי תשלום שכרו בעד החודשים מרץ, אפריל ומאי 2000, ולאור הלנות השכר בעבר, החליט לצמצם את עבודתו בגלי צה"ל לביצוע שידורים בתכנית יומית בגלגל"צ, ולוותר על תפקידיו האחרים. במקביל, מצא לעצמו תעסוקה בחברת "נטקינג", העוסקת בהפעלת שירות של ערוצי מוסיקה באינטרנט. הנתבעת לא הסכימה שבמקביל לעבודתו בתחנה יעבוד יואב גלזנר גם בנטקינג, בנימוק שהעבודה הנוספת עומדת בניגוד אינטרסים לעבודתו בתחנה. לטענת גלזנר, הוא זכאי לפיצויי פיטורים לנוכח דרישתה של הנתבעת לשינוי מתכונת העסקתו. כן טען, כי סירוב הנתבעת לאשר לו לעבוד בנטקינג בנימוק של ניגוד אינטרסים נגוע בחוסר תום לב, כיון שהתחייב שלא להשמיע את קולו, ולנוכח העובדה שבמועד מאוחר יותר ניתן ליואב קוטנר אישור לעבוד בעבודה דומה באתר האינטרנט של קשת אינטראקטיב. לתצהירו צורפה תכתובת בינו לבין מר קובלנץ ומר טוניק, נספחים גלזנר/ 10 עד גלזנר / 14 תכתובת עולה, כי במכתבים הראשונים (גלזנר/ 10 ו- גלזנר/11) לא העלה גלזנר כלל את עניין שינוי מתכונת ההעסקה בבקשתו לצמצום היקף משרתו. רק במכתב מיום 3.5.2000, נספח גלזנר14/, לאחר שנתקבל מכתבו של מר טוניק נספח גלזנר/ 13 הועלה עניין זה כנימוק לבקשה לצמצום היקף המשרה.

83.2. השאלה בה עלינו להכריע היא איפוא מה היתה הסיבה לניתוק הקשר בין גלזנר לבין התחנה. לאחר עיון בחומר הראיות, ועל יסוד התרשמותינו מהעדויות בפנינו, וכן מהמסמכים גלזנר/ 10 עד גלזנר/ 14, אנו קובעים כי המניע להתפטרות היה רצונו של גלזנר לעבור לעבוד בנטקינג, והעדר הסכמה של התחנה לכך שהוא יעבוד בעבודה נוספת ברשת נטקינג.

83.3. לאור האמור, אנו דוחים את תביעתו של יואב גלזנר לפיצויי פיטורים.



הוצאות משפט

84. בקביעת שיעור הוצאות משפט הבאנו בחשבון שיקולים אלה:

84.1. התובעים זכו בכל תביעותיהם, למעט תביעתם לפיצויי הלנת שכר ולפיצויי הלנת פיצויי פיטורים (ולמעט התובע יואב גלזנר, שתביעתו לפיצויי פיטורים נדחתה).

84.2. רק בשלב הסיכומים, ויתרה הנתבעת, וגם זאת באופן חלקי, על טענותיה בעניין מעמדם של התובעים, לנוכח פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניין צדקא. לדעתנו, מן הראוי היה שהדבר ייעשה בשלב מוקדם יותר, לאחר מתן פסק הדין בעניין צדקא.

85. בהתחשב באמור לעיל, וכן במהות התביעה, ובעבודת ההכנה המקיפה שהושקעה על ידי התובעים בהכנת תביעותיהם ובחישוב תביעותיהם, אנו קובעים שהנתבעת תשלם לכל תובע הוצאות משפט, הכוללות בתוכן שכ"ט עו"ד, בסך של 6,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין.

סיכום

86. על יסוד כל האמור לעיל, אנו פוסקים כמפורט להלן:

86.1. בין התובעים לבין הנתבעת התקיימו יחסי עובד מעביד החל מיום תחילת העסקתם כ"משתתפים חופשיים".

86.2. אין מקום לדחות את תביעתם של התובעים בשל העדר תום לב.

86.3. על התובעים חלות הוראות ההסכמים הקיבוציים החלים על אזרחים עובדי צה"ל.

86.4. אותם תובעים שתקופת העסקתם עולה על 24 חודשים, הם במעמד של "עובד קבוע" על פי הוראות ההסכם הקיבוצי.

86.5. בתוך 30 יום, על הנתבעת לשלם לכל תובע את הכספים המגעים לו בגין פדיון חופשה שנתית, חופשת חגים, דמי הבראה, החזר הוצאות נסיעה, תוספת עבור עבודה בשבתות, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות למבטחים. הסכומים המגיעים לכל תובע הם כמפורט בסעיפים 71 ו- 72 לעיל.

86.6. בתוך 30 יום, על הנתבעת לשלם לאותם תובעים ששמותיהם מפורטים בסעיף 80 לפסק הדין פיצויי פיטורים, בסכומים שפורטו בתצהירו של כל תובע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום עבודתו ועד למועד התשלום בפועל.

86.7. אנו דוחים את התביעה לפיצויי הלנת שכר.

86.8. בתוך 30 יום, על הנתבעת לשלם לכל תובע הוצאות משפט בסך של 6,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.






לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הגדרת יחסי עובד מעביד

  2. עובד מעביד משפחה

  3. יחסי עובד מעביד פשרה

  4. העסקת בן משפחה

  5. מבחן הפיקוח - קשר אישי

  6. יחסי עובד מעביד - רבנים

  7. יחסי עובד ומעביד - מנכ"ל

  8. הגדרת יחסי עובד מעביד

  9. יחסי עובד מעביד - כדורגל

  10. יחסי עובד מעביד בעל ואישה

  11. יחסי עובד מעביד קבלן משנה

  12. מיקור חוץ - outsourcing

  13. יחסי עובד מעביד קבלן משנה

  14. יחסי עובד מעביד גנן

  15. מבחן ההשתלבות במשפט העבודה

  16. יחסי עובד מעביד בין אם לבנה

  17. יחסי עובד ומעביד קבלן עצמאי

  18. יחסי עובד מעביד בין אב לבתו

  19. יחסי עובד מעביד מדריך טיולים

  20. פועל רומני - יחסי עובד מעביד

  21. יחסי עובד מעביד - ספר במספרה

  22. יחסי עובד מעביד – ביטוח לאומי

  23. יחסי עובד מעביד בין אשה לבעלה

  24. יחסי עובד מעביד בין בני משפחה

  25. עובד או קבלן עצמאי ?

  26. הסכם זכיינות - יחסי עובד מעביד

  27. יחסי עובד מעביד - עסק פיצוחים

  28. קבלן או עובד - יחסי עובד מעביד

  29. שירותי הובלה יחסי עובד מעביד ?

  30. יחסי עובד מעביד - עירייה

  31. התנדבות יחסי עובד מעביד

  32. חוזה יועצים - יחסי עובד מעביד ?

  33. מעמד בעל משאית - יחסי עובד מעביד

  34. בקשת מפרק בעניין יחסי עובד מעביד

  35. שירותי עיתונאות – יחסי עובד מעביד

  36. יחסי עובד מעביד - קרבה משפחתית

  37. יועץ חיצוני יחסי עובד מעביד

  38. משגיח כשרות יחסי עובד מעביד

  39. עירוב נכסים - יחסי עובד מעביד

  40. עובד / בעל מניות - יחסי עובד מעביד ?

  41. מבחנים לשאלת ניהול עסק עצמאי

  42. יחסי עובד מעביד הפן השלילי / פן חיובי

  43. יחסי עובד מעביד / פרילנסר - עיתונאי ?

  44. לא היו יחסי עובד ומעביד - בעלות במניות

  45. קשרי ידידות או יחסי עובד מעביד

  46. האם בעל מניות בחברה יכול ויחשב כעובד ?

  47. צביעת שער כאות מחאה - יחסי עובד מעביד

  48. יחסי עובד ומעביד בן משפחה - ביטוח לאומי

  49. בקשה להצהיר על קיומם של יחסי עובד-מעביד

  50. ערעור על אי הכרה ביחסי עובד מעביד

  51. יחסי עובד מעביד בין רופא לבין קופת חולים

  52. יחסי עובד מעביד בין חבר קיבוץ לבין הקיבוץ

  53. תביעה של עובדים גלי צה"ל – יחסי עובד מעביד

  54. סיכוני רווח והפסד - יחסי עובד מעביד

  55. יחסי עובד מעביד - נותן שירותי גרירה

  56. קיום יחסי עובד מעביד בעבודה לא "סדירה"

  57. הגבלת חופש העיסוק בסיום יחסי עובד מעביד

  58. מתאמן לפי חוק חוקרים פרטיים - יחסי עובד מעביד ?

  59. יחסי עובד מעביד בין שופט כדורגל להתאחדות

  60. תקופת הכשרה של עובד בעבודה - יחסי עובד מעביד

  61. התפטרות בגלל שכר נמוך יחסית לעובדים אחרים

  62. התקשרות לצורך הקמת שותפות עסקית או יחסי עובד מעביד ?

  63. כרטיס עובד / תלושי שכר / הסכמה בע"פ - יחסי עובד מעביד ?

  64. "משתמש" בעובד באמצעות קבלן כוח אדם - יחסי עובד מעביד

  65. נדחתה תביעה לדמי אבטלה בנימוק כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד

  66. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון