החלטה 1. מבוא עניינה של המבקשת שוב מתגלגל לפתחנו, לאחר שהכרענו בו בעבר. הפעם המבקשת עותרת למתן צו מניעה זמני או צו הצהרתי זמני, לפיו ייקבע, כי המשיבה מנועה מלפטר המבקשת. עוד עותרת המבקשת, לערוך לה דיון מחדש אצל רקטור האוניברסיטה, מר ג'ימי וינבלט, אשר יחליט אם יש מקום לפתוח בהליכים לקידום המבקשת לדרגת מרצה בכיר. המבקשת גם עותרת למתן צו לקיים דיון מחדש בועדת המינויים המחלקתית או בפורום הקבועים בעניין המלצתם, אם יש מקום לפתוח בהליכים למבקשת לשם העלאתה לדרגת מרצה בכיר. כמו כן מבוקש, כי יינתן צו,שועדה זו תימנע מלדון באיכות פרסומי המבקשת אלא רק בכמותם. כן, עותרת המבקשת ליתן צו עשה זמני המורה למשיבה להמשיך ולשלם למבקשת את שכרה. 2. הרקע העובדתי לבקשה זו הובא בהרחבה בהחלטתנו מיום 12.1.03 (בש"א 2392/02, ע.ב 1994/02). אולם, מאחר ועובדות אלו נחות גם בבסיס בקשה זו, נביאן במלואן (סימון הנספחים מתייחס לכתבי הטענות בבש"א 2312/02). 3. המבקשת הינה בעלת תואר דוקטור לפילוסופיה של אוניברסיטת תל-אביב. 4. המשיבה הינה מוסד מוכר להשכלה גבוהה. 5. המבקשת החלה עבודתה במשיבה כמורה מן החוץ ב 1.11.93. החל מ- 1996 קיבלה המבקשת דרגת מרצה מן המנין ושימשה כמרצה להיסטוריה של עם ישראל בעת העתיקה במחלקה להסטוריה, וזאת לפי כתב מינוי לשנתיים. 6. מינוייה של המבקשת הוארך ביום 25.3.98 בשנתיים נוספות עד 30.9.00 (מש/2). בתאריך 9.5.00, הוארך מינויה של המבקשת בשנה עד 30.9.01 (מש/4) ובתאריך 4.9.01 הוארך מינויה של המבקשת עד 30.9.02 (מש/7). במכתב הארכת המינוי האחרון צויין ע"י נשיא האוניברסיטה, פרופ' אבישי ברוורמן, כי מינוי זה הינו חריג ולא תינתן הארכה בתום התקופה הנ"ל. 7. בתאריך 4.2.02, נכתב למבקשת, כי מינויה לא יחודש לאחר ה 30.9.02. (נספח י"ב לתצהיר המבקשת). 8. על חברי הסגל האקדמאי במשיבה חל התקנון האקדמאי המסדיר בין היתר את הליכי הקידום וההעלאה בדרגה של חברי הסגל האקדמאי (נספח ו' לבקשה) (להלן:"התקנון"). 9. בהתאם לתקנון, הליכי קידום בדרגה וקביעות, נפתחים ע"י אחד מאלה (סעיף 7.3): 1. ראש היחידה האקדמאית. 2. הרקטור. 3. הדיקאן. (פתיחת ההליכים ע"י הדיקן יכולה להיות גם על-פי בקשת שלושה פרופסורים מן המנין). 10. ההמלצה מועברת לועדת המשנה הפקולטטית למינויים והעלאות. באם מוצאת הועדה, כי ההמלצות מצדיקות המשך ההליכים, מועברות ההמלצות לועדת המינויים העליונה (סעיף 7.4 לתקנון) . 11. ועדת המשנה גם מוסמכת לבדוק מיוזמתה את רשימת חברי הסגל שלא הועלו בדרגה במשך 6 שנים ולהחליט אם יש מקום לפתוח בהליכים (סעיף 7.4.7 לתקנון). 12. בפקולטה למדעי הרוח והחברה, קיים תקנון אקדמאי ספציפי, לפיו בכל מחלקה תוקם ועדת מינויים אשר תעסוק בשאלות הקשורות בגיוס מורים למחלקה, קידום מורים, הענקת קביעות והארכת עבודה (סעיף 8.3.6.5.5 לתקנון). ועדת המינויים מתמנית ע"י חברי המחלקה ומורכבת מלפחות 3 חברי מחלקה קבועים ומראש המחלקה (סעיף 8.3.6.5.6 לתקנון). תפקידה של ועדת המנויים הוא לגבש המלצה, אשר אמורה לשמש את ראש המחלקה בהפעלת סמכותו לקבל החלטה בענין פתיחת הליכי קידום בדרגה. 13. בתאריך 31.10.00, התקיימה ישיבת חברי הסגל במסלול תולדות עם ישראל בה נקבע, כי החלטות בנוגע לפתיחת הליכים למרצה בכיר וקביעות במחלקה יתקבלו בפורום של כל החברים הקבועים (נספח ח' לתצהיר המבקשת) . 14. בתאריך 12.8.01, הודיע ראש מחלקת היסטוריה, פרופ' אורמן, לחברי סגל המחלקה, על בחירת מוסדות המחלקה וביניהם ועדת מינויים מסלולית של תולדות עם ישראל המונה חמישה חברים (נספח ז' לתצהיר המבקשת). 15. במהלך חודש ינואר 2002, פנה פרופ' אורמן למבקשת והודיע לה, כי יש בכוונתו לפעול לקידומה לדרגת מרצה בכיר. לצורך כך נתבקשה התובעת להכין קורות חיים וצילומים של פרסומים מהשנים האחרונות. 16. במהלך חודש פברואר 2002, הודיע פרופ' אורמן למבקשת, כי הוחלט, שלא לפתוח בהליכים להעלאתה בדרגה. 17. המבקשת קיבלה בתאריך 4.2.02, מכתב על סיום עבודתה, עליו חתומה הגב' לבנה אלוש, מנהלת מחלקת משאבי אנוש - סגל אקדמאי. 18. המבקשת פנתה בכתב לפרופ' אורמן ב 15.2.02 וב 8.3.02 בדרישה לפעול באורח מידי לפתיחת ההליכים להעלאתה בדרגה (נספחים י'-י"א לתצהיר המבקשת). 19. פרופ' אורמן כתב למבקשת ביום 10.3.02, כי ועדת המינויים של המסלול לתולדות עם ישראל בהרכב של 11 איש, החליטה בקוורום של 10 נוכחים, שלא לפתוח בהליכים ולהפסיק העסקתה בסוף השנה האקדמאית הנוכחית (נספח י"א לתצהיר המבקשת). 20. בתאריך 7.3.02, פנתה המבקשת לועדת התאום שתפקידה לבחון ביצוע נאות של התקנון בכל הנוגע לאי חידוש חוזה של חברי סגל (סעיף 8.3.4.3 לתקנון האקדמאי) בשורה של מכתבים (נספחים י"ז עד כ' לתצהיר המבקשת) פרטה המבקשת את השגותיה בקשר להרכב הועדה, סמכותה, הסבר בקשר למצבו העדכני של ספרה, קורות חיים ועוד. 21. הועדה התכנסה,שמעה את טענות המבקשת, תוך שנאמר לה מפורשות, כי לא ידונו פרסומיה וספרה, כמו גם שאלת ניגוד העניינים של פרופ' אורמן. עוד נאמר למבקשת, כי הועדה תיבחן, רק אם פיטוריה נעשו בהתאם לתקנון. 22. המבקשת קיבלה ביום 23.6.02, מכתב מאת דיקן הפקולטה למדעי הרוח, פרופ' אבישי הניק, לפיו ועדת התאום מצאה, שההחלטה שלא לפתוח בהליכים התקבלה כדין ועל כן הוא מקבל את המלצת הועדה בעניין זה (נספח כ"א לתצהיר המבקשת). 23. בתאריך 26.6.02 המליצו שלושה פרופסורים מן המנין בפני הדיקן על פתיחת הליכים להעלאתה בדרגה של המבקשת. (נספח כ"ב לתצהיר המבקשת). הדיקאן , פרופ' הניק, דחה את פניית שלושת הפרופסורים וציין, כי אין מקום להתערב ולפעול בניגוד להחלטת המחלקה (נספח כ"ג לתצהיר המבקשת). 24. בתאריך 5.8.02 הגישה המבקשת כנגד המשיבה, בקשה למתן צו מניעה זמני, לפיו תימנע המשיבה מלפטר את המבקשת וזאת עד לסיום ההליכים להעלאת המבקשת לדרגת מרצה בכיר, בהתאם לתקנון המשיבה. עוד עתרה המבקשת, ליתן צו הצהרתי זמני בו ייקבע, כי המשיבה תפתח בהליכים בעניינה של המבקשת בועדת המשנה למינויים של הפקולטה למדעי החברה והרוח, אשר תדון בעניין קידומה לדרגת מרצה בכיר. לחילופין, עתרה המבקשת, כי יינתן צו עשה זמני בו ייקבע כאמור לעיל. המבקשת עתרה עוד ליתן צו עשה זמני, אשר יורה למשיבה להמשיך ולשלם למבקשת את משכורתה עד לסיום ההליכים בתיק העיקרי ולחילופין עד לסיום ההליכים בקידומה לדרגת מרצה בכיר. לחילופין עתרה המבקשת לקבלת צו הצהרתי זמני המצהיר על זכאותה לאמור לעיל (העתק הבקשה צורף כנספח י' לבקשה הנוכחית). מכאן ואילך, הנספחים שיופנה אליהם הם אלו שצורפו לבקשה הנוכחית. 25. בתאריך 12.1.03, קבע בית-הדין, כי דין הבקשה (בשא 2392/02) להתקבל באופן שפיטורי המבקשת בוטלו. על המשיבה היה לדאוג, כי ועדת המינויים המחלקתית, או במידת הצורך, פורום הקבועים יתכנס וידון מחדש בעניינה של המבקשת. עוד נקבע, כי המבקשת תזומן לועדה ותטען טענותיה ולאחר מכן תחליט הועדה, אם יש מקום להמליץ בפני פרופ' אורמן אם יש מקום לפתוח בהליכים לקידום המבקשת (העתק ההחלטה צורף כנספח י"א לבקשה). 26. המשיבה הזמינה את המבקשת לשימוע ביום 11.3.03 (העתק ההזמנה צורף כנספח כ"ד לבקשה). 27. בתאריך 11.3.03, המבקשת השמיעה את טענותיה בפני פורום הבכירים הקבועים / ועדת מינויים מסלולית במחלקה להיסטוריה (להלן:"הועדה") (פרוטוקול השימוע צורף כנספח כ"ב לבקשה). 28. בתאריך 13.3.03, כתב פרופ' אורמן למבקשת, כי הועדה החליטה ברוב דעות, שלא להמליץ על פתיחת הליכים לקידומה לדרגת מרצה בכיר. הועדה מצאה, כי תרומתה המדעית של המבקשת למחלקה בשנות עבודתה באוניברסיטה, ומשקלם הסגולי של מאמריה, אינם מצדיקים פתיחת הליכי קידום. בנוסף, ציינה הועדה, כי בחלוף שנה מאז נערך אחרון בועדת המינויים בעניין המבקשת, לא הוגש כתב יד מלא של ספרה של המבקשת או חוזה לפרסומו. פרופ' אורמן החליט לקבל את המלצת הועדה ולא להורות על פתיחת הליכי קידום (העתק המכתב צורף כנספח כ"ב 4 לבקשה). 29. בתאריך 24.3.03 הודיעה הגב' לבנה אלוש, מנהלת מחלקת משאבי אנוש במשיבה למבקשת, כי לאור החלטת ראש המחלקה להיסטוריה, שלא לפתוח בהליכים לקידומה לדרגת מרצה בכיר, תופסק עבודתה באוניברסיטה החל מיום 25.3.03 (העתק המכתב צורף כנספח כ"ב 8 לבקשה). 30. טענות המבקשת המבקשת טוענת, כי פיטוריה נקבעו בהליך פנים מחלקתי, פגום מיסודו, חפוז ושרירותי, ללא כל שיקול דעת אקדמי, וללא שהדבר נבחן מצד גוף חוץ מחלקתי וללא קבלת חוות דעת מקצועית חיצונית. 31. המבקשת עותרת,כי רקטור האוניברסיטה ישתמש בסמכותו לפי התקנון ויזום הליכים להעלאתה לדרגת מרצה בכיר וזאת בשל הדעה הקדומה שהיתה לראש המחלקה ובשל כך שהועדה החליטה מראש, עוד לפני השימוע, שלא להמליץ על קידום המבקשת. לטענת המבקשת, על הרקטור לערוך לה שימוע ולאחר מכן ישקול אם יש מקום לפתוח למבקשת בהליכים. 32. המשיבה ערכה למבקשת שימוע רק כדי לצאת ידי חובה, תוך שסברה, כי הליך הפיטורים נעשו מלכתחילה כדין. המשיבה לא החזירה את המבקשת לעבודה. בפועל המשיבה לא עדכנה את אוניברסיטת תל-אביב בדבר ביטול הפיטורים, ולא הודיעה על כך לקרנות הפנסיה וההשתלמות, סרבה לקבל חזרה את פיצויי הפיטורים, שלחה לה תלוש שכר לפני השימוע ממנו ניתן היה ללמוד, כי נותר חודש להעסקתה, תא הדואר הפיזי והאלקטרוני של המבקשת בוטל, ומכתב הפיטורים שנשלח למבקשת הוכן מראש. בכל אלו, יש ללמד על חריצת גורל המבקשת לפני השימוע. 33. המבקשת טוענת, כי בוזתה במהלך השימוע, כאשר נערך בחדר צר מידות, ומחניק, תוך שמדי פעם יוצאים חברי הועדה להפסקות על מנת לשאוף אויר; הנוכחים לא גילו עניין בדברי המבקשת, ואחד מהם אף נרדם במהלך השימוע. 34. ועדת המינויים המחלקתית חרגה מסמכותה, כאשר דנה במשקלם הסגולי של פרסומי המבקשת, כאשר הדבר צריך להידון במהלכי הקידום עצמם, ויש צורך בחוות דעת של מומחים אובייקטיבים חיצוניים לשם כך. תפקיד הועדה מצומצם רק לבחינה כמותית של פרסומי המועמד. בעניין זה צרפה המבקשת את תצהירו של פרופ' אלישע קמרון, התומך בטענה זו. 35. פרופ' אורמן לא שקל את פנייתם של שלושת הפרופסורים בעניינה של המבקשת, אשר סברו, כי יש מקום לפתוח בהליכים בעניין המבקשת. 36. המבקשת טוענת, כי הגוף שפיטר אותה בפועל, שהוא מנהלת מחלקת משאבי אנוש לא היה מוסמך לעשות כן, שעה שרק הרקטור מוסמך לעשות כן בהתאם לסעיף 7.2.6 לתקנון. 37. המבקשת טוענת, כי לא ניתנה לה הודעה מוקדמת בת חצי שנה, כמתחייב על פי התקנון, שעה שפיטורים באמצע שנה מחייבים העסקה עד סוף השנה וכן שנת עבודה נוספת בהתאם לסעיף 7.2.6 לתקנון. 38. עוד טוענת המבקשת, כי האוניברסיטה נהגה בה באפליה פסולה תוך שיקולים זרים, מאחר ובכל המוסדות האקדמיים בארץ סוגיית ההעלאה לדרגה נבחנת במחלקה על פי בחינה כמותית, של פרסומי המועמד. המבקשת טוענת, כי קיימות בידיה דוגמאות מהמחלקה להיסטוריה מהן עולה כי נפתחו הליכים וקודמו אנשים לדרגת מרצה בכיר, עם מספר פרסומיים פחות משל המבקשת, ללא חוזה לפרסום ספר ואף ניתנו ארכות לצורך השלמת הספר. 39. המבקשת טוענת, כי פרופ' אורמן החליט בעניינה תוך ניגוד עניינים מאחר ונאמר לה, כי הוא מתכוון לתבוע אותה, בשל ההליכים הקודמים שהתנהלו בבית הדין. 40. טענות המשיבה המשיבה טוענת, כי מרבית טענותיה של המבקשת נדונו והוכרעו בהחלטתו הקודמת של בית-הדין וכל שנותר להכריע בו, הוא נפקות השימוע שנערך למבקשת, וההחלטה שהתקבלה בעקבותיו. 41. המשיבה מציינת, כי בטרם החל השימוע, תודרכו חברי הועדה ע"י עו"ד אלמוג צבר, מלשכת היועץ משפטי לאוניברסיטה, בדבר מהות השימוע. המבקשת הרצתה את טענותיה במשך למעלה משעה, ואף מסרה לחברי הועדה מבעוד מועד מסמכים. לאחר שמיעת המבקשת, קיימה הועדה דיון, ולבסוף הוחלט ברוב דעות, שלא להמליץ על פתיחת הליכי קידום. המלצה זו התקבלה ע"י פרופ' אורמן אשר פירט את נימוקיו לכך במכתבו (נספח כ"ב 4 לבקשה). 42. ככל שנפלו פגמים טכניים בהתנהלות המשיבה כלפי המבקשת, לאחר שבוטלו פיטוריה ע"י בית-הדין, הרי שמדובר בפגמים לא מהותיים הנובעים מבירוקרטיה. 43. המשיבה טוענת, כי בית הדין אינו מתערב בהליכי מינוי אקדמיים, ובהוראות תקנונים אקדמיים, ובעניין זה אף התקבלה דעת המשיבה בהחלטתו הקודמת של בית-דין זה. 44. הסמכות אשר המבקשת מייחסת לרקטור האוניברסיטה הופעלה כאשר נפגשה עם פרופ' וינבלט בשתי פגישות וזה הודיע לה, כי אין בכוונתו להתערב. 45. השימוע שנערך למבקשת עומד בכללי המשפט המנהלי, כפי שנקבעו בפסיקה. מדובר בשימוע שאין מסתירים בו את כוונת השומע לפטר את העובד, ועל כן ברור, כי קיימת עמדה מוקדמת, אך השומע מוחזק כמי שמסוגל להתעלות מעל כוונתו המקורית ולשמוע בנפש חפצה את טענות העובד. 46. העמדה המשפטית של המשיבה, לפיה הפיטורים נעשו כדין מלכתחילה, מוצדקת כל עוד לא נתקבל פסק דין חלוט בעניין המבקשת. 47. גם אם נפלו פגמים בהליך השימוע, אין משמעות הדבר, כי ההחלטה בטלה, ועל בית הדין לפעול לפי הלכת הבטלות היחסית הנותנת תוקף בנסיבות העניין להחלטה בעניין המבקשת. 48. בעניין סמכות ועדת המינויים, מציינת המשיבה, כי בעניין זה קבע בית-הדין בהחלטתו הקודמת, כי לא יתערב. בנוסף מתצהירו של פרופ' פינגר אשר צורף לתגובת המשיבה, בבקשה הקודמת עולה, כי הועדה צריכה לבדוק את איכות הפרסומים. כמו כן, הנוהג באוניברסיטאות אחרות לא הוכח. 49. טענות המבקשת בקשה לאי קבלת הודעה מוקדמת של חצי שנה, אינה סיבה לקבלת סעד זמני למניעת פיטורים, הואיל והיא כספית בעיקרה. 50. ה כ ר ע ה עיקר טענותיה של המבקשת, מתייחס להמלצת ועדת המנויים, והחלטת פרופ' אורמן בעקבות כך, וכן לשאלת סמכותו של רקטור האוניברסיטה לפתוח בהליכים לקידום המבקשת. נדון תחילה, בשימוע שנערך למבקשת, בהחלטת הועדה בעקבות כך, בהחלטת פרופ' אורמן שלא לפתוח בהליכים ולאחר מכן בטענות המבקשת כלפי סמכות הרקטור. 51. ה ש י מ ו ע כאמור בהחלטתנו מיום 12.1.03, קבענו, כי על המשיבה היה לדאוג, כי ועדת המינויים המחלקתית או פורום הקבועים, תתכנס ותדון מחדש בעניין המבקשת. על המשיבה היה להזמין את המבקשת לישיבת הועדה, כדי שתטען את טענותיה ולאחר מכן תחליט הועדה אם יש להמליץ בפני פרופ' אורמן אם יש מקום לפתוח בהליכים לקידום המבקשת. 52. המבקשת הוזמנה, על פי החלטת בית-הדין, להופיע בפני ועדת המינויים המחלקתית ביום 25.2.03 ובשל מחלת המבקשת נדחתה הישיבה ליום 11.3.03. במכתב ההזמנה המקורי של המשיבה מיום 17.2.03 (נספח כ' לבקשה) צויין, כי המבקשת מוזמנת להתייחס לטענותיו של פרופ' אורמן, אשר הועלו בתצהירו מיום 10.10.02 במסגרת ההליכים בבית-הדין. עוד צויין במכתב, כי במידה והמבקשת מעוניינת להגיש חומר לחברי הועדה, עליה להמציאו עד יומיים לפני הישיבה על מנת שניתן יהיה להפיצו בין חברי הועדה. עוד צויין במכתב, כי תוקצב שעה לשמיעת טענות המבקשת. 53. לבד מהמבקשת, נכחו בישיבה 12 מרצים, שאחד מהם ד"ר אדוארד (טד) פרם, שמסר תצהיר התומך בתגובת המשיבה. ד"ר פרם הסביר בתצהירו מדוע השימוע נערך בחדרו של ראש המחלקה ולא בחדר הסמינרים המחלקתי. אמנם חדר הסמינרים גדול ומרווח מחדרו של פרופ' אורמן, אולם יש קושי לשמור בו על דיסקרטיות, בשל העדר חלונות בחדר, שאז יש להשאיר את הדלת פתוחה . על כן, נערך השימוע בחדרו של פרופ' אורמן, אשר בו מתכנסת דרך קבע ועדת המינויים המסלולית (סעיף 5 לתצהירו של ד"ר פרם). 54. טענות המבקשת בעניין אי נוחות חברי הועדה, יציאתם חליפות מהישיבה, וכן אי הקשבה לדבריה נדחו ע"י ד"ר פרם, אשר סיפר בסעיף 6 לתצהירו, כי הנוכחים האזינו בקשב לכל דברי המבקשת. על כן, בנקודה זו נדחות טענות המבקשת. ד"ר פרם אף סיפר, כי עו"ד אלמוג צבר, מלשכת היועץ המשפטי לאוניברסיטה, הסבירה בתחילת הדיון את מהות ההליך, אשר התקיים לראשונה באוניברסיטה. עו"ד צבר הסבירה, כי על חברי הועדה לשמוע את המבקשת בפתיחות ובנפש חפצה, ועליהם לשקול את החומר שהובא לעיונם וכן את דברי המבקשת. לטעמנו, אין בכך כל פסול. נהפוך הוא. יש בכך משום העמדת הדברים על מכונם, על מנת שלא יהיה ספק, או שתיפול שגגה, למען לא יסבור אף אחד, כי מדובר באישור מחדש של החלטה קודמת. 55. מתצהירו של ד"ר פרם ומפרוטוקול הישיבה שנכתב ע"י פרופ' אורמן (נספח כ"ב 6 לבקשה), עולה כי המבקשת הרצתה את דבריה באריכות במשך שעה, ובסיומה ביקשה להמשיך וניתנה לה רשות. בסופו של דבר סיימה המבקשת להרצות את דבריה, לאחר כעשר דקות. ד"ר פרם ציין בתצהירו בסעיף 7.2, כי המבקשת סקרה חלק מה מאמרים שכתבה, את כתב היד העומד לטענתה לצאת לדפוס, השתתפותה בכנסים מדעיים, הרצאות שנתנה בכנסים, מעמדה בקרב קהילת החוקרים, חשיבות מחקרה ועוד. 56. לאחר שמיעת המבקשת, נערך דיון, אשר במהלכו מרבית הנוכחים התנגדו לפתוח בהליכי קידום למבקשת. בסיכומו של דבר, נערכה הצבעה והוחלט ברוב דעות שלא להמליץ על פתיחה בהליכי קידום למבקשת (סעיף 7.3 לתצהיר ד"ר פרם). 57. טענות המבקשת, כי המשיבה חרצה את דינה עוד בטרם השימוע, אין להן על מה שיסמכו והן בגדר תחושתה האישית של המבקשת בלבד. בכך אין כל חדש מאחר וזוהי דרכו של כל מי שמגיע לשימוע חוזר, על אף שכאן לא נערך שימוע כלל, אולם יש בשימוע שנערך מאפיינים של שימוע חוזר, באשר מדובר בהחלטה שבוטלה ע"י בית-הדין ועל הועדה היה לשקול מחדש. המבקשת אינה יכולה לצפות, כי החברים בועדה, יוחלפו או שזכרונם לא יכלול את שקרה לפני השימוע. אין בית הדין בוחן כליות ולב, וכל שיש בפניו הם נתונים המבוססים על התרשמות המבקשת. לכך אין כל יסוד כאמור בתצהירו של ד"ר פרם. 58. המבקשת ניסתה ללמוד מהתנהגות המשיבה, על כוונתה שלא לשנות מהחלטתה המקורית. כך אי קבלתה לעבודה בפועל, אי שליחת מכתב ביטול הפיטורים לקרנות הפנסיה וההשתלמות, ביטול תיבות הדואר של המבקשת, הכנת מכתב פיטורים מראש לפני השימוע, דבר שלא הוכח כלל ועוד. בכל אלו, כמו גם בגישת היועץ המשפטי של המשיבה, לפיה מדובר בהחלטת בית הדין, אשר ניתנה במסגרת הליך זמני אין כדי להצביע על דעה קדומה של חברי הועדה, שהם החליטו בעניין המבקשת ולא אנשי המנהלה של המשיבה. ראו לעניין זה מכתבו של רקטור האוניברסיטה למבקשת מיום 25.2.03 (נספח כ"ב 3 לבקשה). גם אם מדובר בפגמים, הרי, שהם טכניים לכל היותר, ואין הם מצביעים על הלך רוח של הדרג הממליץ והמחליט בעניין המבקשת. 59. סמכות ועדת המינויים המחלקתית המבקשת טוענת, כי ועדת המינויים המחלקתית אינה מוסמכת לדון ב"משקלם הסגולי" של פרסומי מועמד לפתיחת הליכים, אלא אך ורק בכמותם. לטענת המבקשת, הנוהג המקובל בארץ ובעולם הוא, כי על טיב פרסומי המועמד יש לקבל חוות דעת מומחים אובייקטיבים חיצוניים. בעניין זה הוגש תצהירו של פרופ' אלישע קמרון, מהמחלקה ללשון עברית במשיבה, התומך בטענות המבקשת. מנגד, טוענת המשיבה, כי כאמור בתצהירו של פרופ' פינגר, רקטור האוניברסיטה לשעבר, אשר ניתן בתמיכה לתגובת המשיבה בהליך הקודם, על ועדת מינויים מחלקתית לבדוק גם את איכות הפרסומים של המועמד לקידום (סעיפים 18.2, 30 לתצהירו). 60. מאחר והמצהירים מטעם הצדדים לא נחקרו, הרי שטענת המבקשת בנקודה זו, לא הוכחה ולכאורה נסתרה ע"י המשיבה. יחד עם זאת, מוצאים אנו תימוכין לעמדת המשיבה בתקנון בסעיף 7.3.2 העוסק בהליכי מינויים והעלאות ובהמלצות לקביעות. ראש היחידה האקדמית יוזם את ההליכים ומעביר את המלצתו לדיקן. בהמלצה יש להתייחס בין השאר ל"תרומתו וסמכותו המדעית של המועמד" ול"תרומתו לאוניברסיטה וליעדיה במסגרת פעילותו המקצועית". המלצת ראש היחידה היא פועל יוצא של המלצת ועדת המינויים המחלקתית בחוג להיסטוריה. מכאן, שאם על ראש המחלקה להתייחס לתרומתו המדעית של המועמד, הרי שחזקה שגם ועדת המינויים תתייחס לכך, שאותה צריך לשקול ראש המחלקה. 61. אין לנו ספק, כי חבורה מכובדת של מלומדים המתכנסת לדון בעניין פתיחת הליכי קידום, אינה צריכה רק לספור את המאמרים, לשם כך אין צורך בועדה, די בפקיד, אשר יביא את החישוב המתמטי לידיעת ראש המחלקה. דומה, שהמבקשת יודעת זאת כעולה מתצהירה. בסעיף 181 לתצהירה מציינת המבקשת,כי מצויות בידה דוגמאות מהמחלקה להיסטוריה של אנשים אשר קודמו לדרגת מרצה בכיר, על סמך מספר קטן של פרסומים משל המבקשת, וללא חוזה לפרסום ספר. דווקא בשל כך, עולה כי הצדק הוא עם המשיבה. כלומר, יתכן ומספר פרסומים קטן אבל איכותי יותר יביא את הועדה להמליץ על קידום המועמד. מכאן, שלא כמות הפרסומים קובעת, אלא איכותם המדעית ולשם כך מתכנסת ועדת המינויים המחלקתית. 62. כאמור, המבקשת לא הוכיחה, כי הועדה חרגה מסמכותה כאשר התייחסה לאיכות הפרסומים, וודאי שלא הוכח שיש בכך אפליה או אי סבירות, לעומת הנהוג במוסדות אקדמיים אחרים. בעניין פרסומו של ספרה של המבקשת דנו כבר בבקשה הקודמת. אז כמו היום, אנו מוצאים, שלא להתערב בשיקול הדעת של הועדה אם טיוטת הספר של המבקשת,הוא כתב יד מלא והאם יש צורך בספר כדי לקדם מועמד. 63. במאמר מוסגר נציין, כי בבקשה זו , כמו גם בקודמתה, המבקשת העתירה על בית-הדין חלק מפרסומיה ובכלל זה, מאמרים בעברית ובאנגלית. עם כל הצער שבדבר, בית הדין אינו שם את שיקול דעתו במקום שיקול הדעת האקדמי של הועדה, ועל כן לא היה צורך בהעמסת יתר על תיק בית הדין במסמכים, שלא היה מקום לעיין בהם, בשל חוסר הרלבנטיות שלהם. 64. ניגוד עניינים וחוסר סבירות בהחלטת פרופ' אורמן פרופ' אורמן אימץ את החלטת ועדת המינויים והחליט, שלא לפתוח בהליכי קידום המבקשת. המבקשת מוצאת, כי באמירתו של פרופ' אורמן לחברי האוניברסיטה, כי יש בכוונתו לתבוע את המבקשת, בשל הנטען על ידה בתצהירה בהליך הקודם, קמה לו מניעות מלדון בעניין המבקשת. 65. גם בבקשה הקודמת היו למבקשת טענות כלפי פרופ' אורמן ודחינו אותן כאמור בסעיף 66 להחלטה. הפעם מבססת המבקשת את חששה על שמועה שלטענתה מפיץ פרופ' אורמן בין חברי האוניברסיטה. לא הובאו שמות של חברים, אשר שמעו זאת וכל שנותר בפנינו, היא טענה בעלמא, אשר אנו דוחים אותה. 66. עוד טוענת המבקשת, כי היה על פרופ' אורמן לשקול את המלצת שלושת הפרופסורים, אשר פנו לדיקן והמליצו על פתיחת הליכים. בעניין זה , שלושת הפרופסורים פנו לדיקן בהתאם לסעיף 7.3.7 לתקנון, לפיו הם רשאים לפנות בהמלצה לרקטור או לדיקאן. פניה זו לא נעשתה לראש המחלקה, ולא נאמר כך בתקנון. אין לנו הוכחה, כי המלצה זו באה בפני ראש המחלקה, וספק בעינינו אם בשלב של המלצת ראש המחלקה, אשר מבוססת על היכרות קרובה עם עבודת המבקשת, יש משקל להמלצות חיצוניות. 67. על כן, איננו רואים כל פגם בכך, שראש המחלקה לא שקל את המלצת שלושת הפרופסורים. 68. סמכות הרקטור לפתוח בהליכים המבקשת מסתמכת על סעיף 7.3.4 לתקנון, לפיו "הרקטור רשאי ליזום פתיחה של הליכי מינויים, העלאות והענקת קביעות, לאחר התייעצות עם דיקאן הפקולטה וראש היחידה האקדמית הנוגעים בדבר". המבקשת טוענת, כי על הרקטור יש חובה להפעיל סמכותו ולדון אם יש מקום או אין מקום לפתוח בהליכים למבקשת, לאחר שיערוך לה שימוע. בעניין זה, פנינו לתצהירה של המבקשת בבקשה הקודמת וכך מצאנו בו (נספח ט' לבקשה): "163. כדי למצות את כל אפשרויות הפעולה, בבחינת מיצוי הליכים, כדי להביא לידי פתיחה בהליכים להעלאתי בדרגה, פניתי אל רקטור הנבחר של אוניברסיטת בן גוריון בנגב פרופ' ג'ימי ווינבלט, הנמצא עתה בתקופת חפיפה עם הרקטור היוצא, פרופ' נחום פינגר, לקראת כניסתו הרשמית לתפקידו בתאריך ה 1/8/2002. 164. פנייה זו נעשתה בין היתר בהסתמך על המלצתו של פרופ' דני סיון, ששוחח עם פרופ' ווינבלט על ענייני, והתעורר אצלו הרושם שפרופ' ווינבלט הוזן במידע שגוי על אודות מצב פרסומי. 165. פגישה ראשונה שלי עם פרופ' ווינבלט התקיימה ב 18/6/02 . בפגישה זו שטחתי בפניו את כל הנאמר לעיל, באשר לכמות פירסומי, ולמצב ספרי, ופרופ' ווינבלט הכיר מפורשות בעובדה שנעשה לי עוול, וכי נפלתי קורבן למערכת, אך יחד עם זאת הביע את אי רצונו לכפות פתיחת הליכים על המחלקה להיסטוריה. 166. יש לציין שבכך ניתלה אף הרקטור הנבחר שסמכותו הסטטוטורית היא לפתוח בהליכים במקום שיש חשש לגרימת עוול על ידי אי פתיחתם, בטענת השווא של האוטונומיה המחלקתית. 167. לעומת זאת, הביע פרופ' וינבלט את הסמכות לבוא בדברים עם גורמים שונים בתוך המחלקה ומחוצה לה, על מנת להגיע להסדר נאות שיאפשר פתיחה בהליכים כמקובל. 168. עובדה זו גרמה לי להמתין עוד פרק זמן נוסף לפני פנייתי לבית הדין הנכבד. 169. בתאריך 15/7/02 התקיימה פגישה נוספת בין פרופ' וינבלט וביני. במהלך פגישה זו הטעמתי באוזניו, את העובדה שלא אוכל להמתין זמן רב מידי לתוצאות פעולתו, בנידון מחשש שמא תחסם בפני הדרך לפנות לבית הדין הנכבד, מטעמי שיהוי. 170. פרופ' ווינבלט ביקש שהות נוספת של שבוע עד עשרה ימים כדי לנסות לפתור את הבעייה. 171. ביום ב' ה 29/7/2002 בשעות הבוקר, הודיע לי פרופ' וינבלט טלפונית, שעל אף מאמציו, ולצערו, לא הצליח לפתור את בעיית המשך העסקתי באוניברסיטה בדרכי שכנוע...". 69. מבחינה זו, מוצו ההליכים, שרקטור האוניברסיטה יכול לנקוט, וזאת כבר בשנה שעברה ואין כל צורך שהליכים אלו יחזרו לאחר החלטתו האחרונה של פרופ' אורמן, באשר אין כל שינוי בעמדת המחלקה. 70. על כן, משהפעיל הרקטור את סמכותו אין מקום, כי ידרש לכך שנית. 71. המבקשת לא פוטרה ע"י הגוף המוסמך המבקשת טוענת, כי קיבלה את מכתב הפיטורים ממנהלת מחלקת משאבי אנוש במשיבה, שעה שלפי סעיף 7.2.6, אי מתן קביעות ופיטורים, ניתנים ע"י הרקטור בלבד. 72. בעניין זה, נוסח התקנון הוא לפי גישת המבקשת ואכן הרקטור מוסמך להודיע על אי מתן קביעות ופיטורים. אולם, לא כל פגם הנופל בהליך פיטורים משמעותו, כי הפיטורים מאויינים. פיטורי המבקשת ע"י הגורם המוסמך שהוא הרקטור, הם עניין טכני שלא מחייב שימוע או בירור. מדובר באישור של החלטת ראש המחלקה שלא לפתוח בהליכים. יצויין, כי המבקשת היתה ערה לכך, שהיא עומדת בפני סיום עבודתה, כאשר במכתב הארכת המינוי האחרון (מש/7 - ל בקשה הקודמת) צויין ע"י הרקטור, כי מינוי זה הינו חריג ולא תינתן הארכה . ב 4.2.02, נכתב למבקשת, כי מינויה לא יחודש לאחר 30.9.02 (נספח י"ב לתצהיר המבקשת בבקשה הקודמת). עוד נציין, כי בסעיף 7.2.6 לתקנון, נקבע, כי מי לא שקיבל הודעה על אי מתן קביעות מהרקטור, תוך תקופת המינוי המוארכת יחשב כמי שלא הומלץ לקביעות ודינו דין מפוטר. כלומר, גם בהעדר הודעה התוצאה היא פיטורים. 73. על כן, לא מצאנו בנסיבות העניין, בהתחשב במשקל הפגם, עילה לביטול הפיטורים רק בשל כך. 74. אי מתן הודעה מוקדמת בהתאם לתקנון המבקשת טוענת, כי בהתאם לתקנון היה עליה לקבל הודעה מוקדמת על אי מתן הקביעות למשך חצי שנה ואם לא נתנה ההודעה במועד, על המשיבה להעסיקה שנה נוספת אחת מעבר לתקופה המוארכת . הסעיפים הרלבנטים מהתקנון לעניין זה הם 7.2.5 עד 7.2.7 (נספח כ"ד 6 לבקשה): "7.2.5 אם בדיוניה הגיעה ועדת המינויים העליונה להחלטה חיובית תעבור החלטתה לועד הפועל לאישורו. אם תהיה ועדת המינויים העליונה סבורה שהעניין יובא בפניה מחדש, תודיע על כך לנוגעים בדבר ותדון בכך מחדש. החלטה לחיוב או לשלילה תתקבל תוך תקופת המינוי המקורי או המואורכת. הודעה על אי מתן קביעות תמסר למועמד לפחות חצי שנה לפני תום מועד העסקתו. 7.2.6 הודעה על אי מתן קביעות תמסר על ידי הרקטור בהתייעצות עם דיקן הפקולטה לחבר הסגל. לא קבל חבר הסגל הודעה על קביעות או הארכת תקופת המינוי ללא קביעות תוך תקופת המינוי הראשונה או המוארך (כאמור בסיפא של סעיף 7.2.5) יחשב כמי שלא הומלץ לקביעות ודינו כדין מפוטר. 7.2.7 היה ולא נתנה מכל סיבה שהיא הודעה בזמן, יחשב כמפוטר כאמור בסעיף 7.2.5 תתחייב האוניברסיטה להעסיקו שנה אחת נוספת בלבד מעבר תקופה המואורכת . המינוי יסתיים בתום השנה הנוספת. " 75. בית דין זה ביטל את פיטוריה של המבקשת, אך לא תחם את משך העסקתה. יתכן וניתן לראות בשימוע המאוחר, שנערך למבקשת כאילו נערך בטרם פוטרה לראשונה, ויתכן שיש בו כדי להרחיב את משך העסקת המבקשת. מכל מקום, שאלה היא, אם מתן הודעה של חצי שנה מראש חל על המבקשת ואם האמור בסעיף 7.2.5 מתייחס רק למי שנדון בועדת המינויים העליונה, שאז זכאי המועמד להעסקה לשנה נוספת. 76. בשלב זה של הדיון, איננו רואים צורך להכריע בשאלה זו, מאחר ומשמעותה של טענה זו היא כספית. הכלל בעניין זה הוא, שבמקום בו ניתן לפצות צד נפגע בכסף לא יינתן צו מניעה. כמה חודשי הודעה מוקדמת, או שכר המגיעים למבקשת, אם בכלל, הם עניין שבגינו לא יינתן צו מניעה והוא יידון במסגרת התיק העיקרי. 77. סוף דבר הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיבה הוצאותיה בסך - 3,000 ₪, בתוספת מע"מ, אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. בשולי הדברים נחזור ונטעים את שאמרנו במהלך הדיון, כי תיק זה צריך להסתיים בהסדר מוסכם. לצערנו, גם מאמצי המגשר אשר אליו הועבר התיק, לא צלחו ועדיין אנו סבורים, כי טוב יעשו הצדדים אם יסיימו מחלוקת זו מחוץ לכותלי בית הדין, דווקא משום שמדובר בקריירה האקדמית של המבקשת, אשר אין צורך,כי תידון במקום אחר לבד מהאוניברסיטה. השכלה גבוההאוניברסיטהפיטורים