פסק דין רקע 1. להלן יפורטו הקביעות העובדתיות , אותן קבענו על סמך העדויות והראיות אשר הובאו בפנינו . בהמשך פסק הדין יפורטו קביעות עובדתיות נוספות , אולם , בשלב ראשון יפורטו הקביעות העובדתיות החיוניות להבנת הרקע והמחלוקת. 2. התובעים הינם עובדי הוראה, אשר מילאו תפקידים שונים בבתי ספר באילת. התובעים החלו לעבוד באילת בשנות ה - 70 , וזאת בתור עובדי הנתבעת 1 (להלן:"העירייה"), וזאת מאחר והבעלות בבית הספר התיכון ע"ש גולדווטר , בו עבדו התובעים , היתה של העירייה . בשנת 1987, הועברה הבעלות בבית הספר התיכון הנ"ל (להלן:"בית הספר") לרשת "אורט", והתובעים הפכו להיות עובדים של רשת "אורט". בשנת 1996 הוחזרה הבעלות בבית הספר מרשת "אורט" לעירייה , נחתם הסכם בנושא זה , ובנוסף נחתם הסכם לפיו נתבעת 2 תאמץ את ההסכם הנ"ל , מאחר והיא זו אשר תנהל את בית הספר (נתבעת 2 תקרא להלן :"החברה") . 3. בשנת 1998 החל הנתבע 4 לבדוק את שכרם של עובדי הרשויות המקומיות , ובכלל זה את שכרם של הנתבעים, ובהתאם לכך שלח מכתבים בנושא. בעקבות הליך של סיכסוך קיבוצי אשר ננקט, הוחלט ע"י בית הדין כי תינתן לצדדים שהות לקיים משא ומתן, לרבות הליכי שימוע בפני הממונה על השכר או מי מטעמו . בעקבות ההחלטה דלעיל זומנו התובעים לפגישות שימוע , כל אחד מהם טען את טענותיו, ובעקבות זאת קיבל הנתבע 4 החלטות לגבי התובעים. החלטות אלה הגבילו את היקף המשרה לפיה ישולם שכר לתובעים 1 - 3, למשך שנת הלימודים תשס"א, לפי היקף משרה של 150% (ביחס לתובעים 1 - 2 ) , ו - 140% (ביחס לתובע 3), ואח"כ לפי היקף משרה של 140% . באשר לתובע 4 - לא קבע הנתבע 4 קביעות לאלתר , והסתפק בכך שהורה לעירייה שבשנת הלימודים הקרובה תתיישב העסקתו עם הקבוע בתקנון עובדי ההוראה של משרד החינוך . טענות התובעים 4. התובעים טענו טענות שונות כנגד השינוי בתנאי עבודתם , ולגירסתם לא ניתן היה לשנות את תנאי עבודתם , מהנימוקים שיפורטו להלן בתמצית . 5. לטענת התובעים , הם עזבו את עבודותיהם במרכז הארץ , ובאו לאילת , והובטחו להם תנאי עבודה ושכר יחודיים . 6. לגירסת התובעים נחתמו הסכמים קיבוציים, לפיהם תנאי עובדי ההוראה לא ישתנו , עם העברת הבעלות בבית הספר בשנת 96 לעירייה , ולפיכך לא ניתן לפגוע בתנאי עבודתם . כמו כן, לא נערך להם שימוע כדין , הנתבעים לא שקלו את השיקולים הנכונים , לנתבעים אין את הסמכות לפגוע בתנאי שכר שמקורם בשנות ה - 70, ואין להם סמכות לפגוע בהיקפי משרות . כמו כן, נהגו הנתבעים תוך הפעלת שיקולים זרים , ותוך הפליית התובעים לרעה , ולא התחשבו בכך שעסקינן בתנאי שכר הנמשכים על פני שנים רבות . התובעים פירטו טענותיהם , וטענו טענות הנגזרות מהטענות דלעיל , ובגוף פסק הדין נתייחס לטענות בכללותן . טענות הנתבעות 1 ו - 2 7. הנתבעות 1 ו- 2 גורסות כי הן פעלות בהתאם להוראות הדין, וביצעו את הנחיות הנתבע 4 (להלן:"הממונה") , באשר זו היתה חובתן . כמו כן, העבירו הנתבעות 1 ו - 2 את מלוא החומר הנדרש לממונה , והוא קיבל החלטתו, המחייבת אותן , וזאת לאחר הליך שימוע אמיתי וענייני . 8. לממונה סמכות להתערב כפי שאכן התערב , והוא פעל כדין . 9. ההסכם משנת 1996 אשר בין העירייה לתובעים , אשר אומץ ע"י החברה , לא הועבר לאישור הממונה , אולם הדבר נעשה בתום לב, שלא במכוון ומחוסר מודעות. טענות הנתבעים 3 ו - 4 10. לטענת הנתבעים 3 ו - 4 פעל הממונה כדין , היתה לו הסמכות לפעול כך , וכן פעולתו היתה מוצדקת . הממונה פעל לאחר שקיבל את מלוא המידע מכל הגורמים המתאימים. 11. באשר להליך השימוע ; הוא נערך כדין , ולא נפל בו פגם . 12. פעולת הממונה היתה סבירה , ואין להתערב בה . הכרעה 13. לאחר ששקלנו את כל השיקולים , על סמך העדויות והראיות שהובאו , הגענו למסקנה כי דין תביעה זו להדחות , ודין טענות הנתבעים להתקבל . 14. להלן יובאו הכרעותינו בנושאים הרלוונטיים . יצויין כי התובעים טענו טענות מגוונות ורבות , ולמען הסדר הטוב ירוכזו מספר טענות תחת כותרת אחת . סמכות הממונה 15. סוגיה עקרונית אשר עלתה סבה סביב השאלה האם היה הממונה מוסמך להתערב כפי שהתערב . התובעים טענו טענות שונות כנגד סמכותו , ולהלן נפרט את הטענות השונות ונכריע בהן . 16. בשנת 1985 נחקק חוק יסודות התקציב , תשמ"ה - 1985 (להלן:"החוק") , אשר בסעיף 29 לו נקבע כדלקמן : "(א) גוף מתוקצב או גוף נתמך לא יסכים על שינויים בשכר , בתנאי פרישה או בגימלאות, או על הטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה לעבודה , ולא ינהיג שינויים או הטבות כאמור , אלא בהתאם למה שהוסכם או הונהג לגבי כלל עובדי המדינה או באישורו של שר האוצר.... ב. על אף האמור בכל דין, כל הסכם או הסדר בטל במידה שהוא נוגד את הוראות סעיף קטן (א) ". 17. בשנת 1996 נחתם ההסכם נספח א' לכתב התביעה , לפיו עברה הבעלות ביחס לניהול בית הספר מרשת "אורט" לעירייה (להלן:"הסכם 1996") . בהסכם זה נקבע כי ישמרו תנאי השכר של המורים , וסוכמו תנאי העסקה החורגים מן המקובל בקרב עובדי המדינה , מבלי שנתקבל אישור לכך מטעם הממונה (סמכות שר האוצר לאשר הסכמים הואצלה לממונה ) . הסכם 1996 נחתם בין רשת "אורט" ובין העירייה , ומאחר והעירייה הינה גוף מתוקצב , במובן סעיף 29 לחוק , אזי מוסמך הממונה להתערב ולהפעיל את סמכותו . אומנם, נחתם הסכם נוסף , נספח א' 2 לכתב התביעה , שהוא למעשה התחייבות מטעם החברה לאמץ את הסכם 1996; אך גם ביחס להסכם זה מוסמך הממונה להתערב , באשר החברה הינה בחזקת "חברה עירונית", במובן סעיף 21 לחוק , מאחר ומהראיות ומהעדויות עולה שיותר ממחצית כח ההצבעה בה נתון העירייה , וכך גם הזכות למנות יותר ממחצית מספר הדירקטורים שלה . מכאן, שגם העירייה וגם החברה הינן בחזקת "גוף מתוקצב ", ולכן מוסמך היה הממונה להתערב ביחס להסכם 1996 . 18. בשנת 1996 כבר היה החוק בתוקף , ולפיכך אין עסקינן בהחלה רטרואקטיבית. אומנם , בעבר היה בית הספר בבעלות העירייה , אולם בשנת 1987 עברה הבעלות לרשת "אורט", ובכך השתחררה העירייה מן המחוייבויות החריגות שנטלה לעצמה כלפי התובעים עובר לחקיקת החוק . לאור זאת, בשנת 1996 , בעת חתימת הסכם 1996 , נחתם הסכם זה על גבי "שולחן חלק", והמומחה היה רשאי להתערב בו. יצויין כי התובעים עצמם , בסעיף 12 לכתב התביעה , טענו שהבעלות עברה מהעירייה לרשת "אורט", ולאחר מכן חזרה לעירייה , ואין לקבל נסיון שלהם לטעון אחרת בשלב מאוחר יותר , טענה המהווה חזית חדשה , ואף חסרת בסיס עובדתי , בהיותה נוגדת את העדויות והראיות . מן הראיות עולה כי רשת "אורט" ניהלה את בית הספר משנת 1987 ועד שנת 1996 בשליטה מלאה ובלעדית , ללא מעורבות העירייה , ואף הגיעה להסדרי שכר נפרדים עם העובדים לפי שיקול דעתה . 19. לאור האמור לעיל,אין עסקינן בהתערבות של הממונה בהסדרי שכר משנות ה - 70 , אלא בהתערבותו ביחס להסכם משנת 1996 . 20. התערבות הממונה היתה מוצדקת , באשר עסקינן בתנאים חריגים , אשר לא קיבלו אישור מטעמו . 21. התובעים טענו כי הממונה לא היה מוסמך להתערב בנושא דנן , מאחר ואין עסקינן בשינויים בתנאי שכר במובן סעיף 29 א לחוק , אלא בהיקפי משרה . טענה זו אין לקבל ; הביטוי שינויים בתנאי שכר, המופיע בסעיף 29 א לחוק , הינו למעשה בגדר לב ליבו של החוק , באשר הוא קובע באיזה מקרים יוכל הממונה להתערב , אם ניתנו הטבות חריגות ללא אישור . לפיכך , על מנת ליישם את תכלית החוק , יש ליתן לביטוי זה את המשמעות ההולמת . תכלית החוק פורטה בהרחבה ע"י כבוד הנשיא ברק , כמפורט להלן : "חוק יסודות התקציב בא לקבוע 'ריסון תקציבי' (...). הוא מכוון כלפי המדינה ורשויותיה וכלפי גופים שאינם בגדר המדינה אך הניזונים מתקציבה . החשש הינו , כי אם אלה יסכימו להעלות שכר מעבר לרמה הקבועה, יגרור הדבר פריצת מסגרות השכר . דבר זה עשוי לגרום לדרישות להשתתפות כספית נוספת של המדינה . דבר זה עשוי להביא לחוסר יציבות במשק . למניעתן של מגמות אלה נועדו הוראות חוק יסודות התקציב . ... אכן, התכלית המונחת ביסוד סעיף 29 לחוק יסודות התקציב היא 'להנהיג הסדר הקובע, באופן אפקטיבי , אחידות גישה בנושאי שכר בין שירות המדינה לבין הגופים הנתמכים מתקציבה ' (הנשיא שמגר ברע"א 2920/90 קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל נ. מדינת ישראל , פ"ד מז (1) , 397, 408). במהותה זו הוראה קוגנטית , שנועדה להתערב במערך החוזי כדי להבטיח יעדים לאומיים בתחום יציבות המשק (....) ". ראה : בג"צ 6231/92, בשג"צ 745/94 זגורי נ. בית הדין הארצי לעבודה ואח' , פ"ד מט (4) 749, 786 - 787 . וכן ראה : בג"צ 539/85 ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל נ. בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ (4) 834 , 837 . לאור האמור לעיל , ברי כי הפרשנות הנטענת ע"י התובעים סותרת את תכלית החוק , ואין לקבלה . שהרי, חוק יש לפרש עפ"י תכליתו , בשילוב עם הלשון שנקט המחוקק . "כיצד תקבע המשמעות הנכונה של דיבור בחוק ? נקודת המוצא הוא הלשון שנקט המחוקק ....אך היא אינה נקודת הסיום " ראה : ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ. פקיד השומה רחובות , פד לט (2) 70 , 74 . כאשר לשון החוק סובלת מספר משמעויות לשוניות , אזי " הפרשנות התכליתית שולפת מתוך מגוון המשמעויות הלשוניות של הטקסט המשפטי את אותה משמעות משפטית המגשימה את התכלית של הנורמה . בין הלשון לבין התכלית קיים קשר הדוק. התכלית היא המטרה . הלשון היא האמצעי . השופט הפרשן למד על המטרה מתוך הלשון . הפרשנות התכליתית מכירה בחזקה (פרזומפציה) שלפיה תכליתה של הנורמה נלמדת מלשונה . עם זאת, האמצעי הלשוני אינו המקור היחיד שממנו למד הפרשן על המטרה . הוא רשאי ללמוד על המטרה מכל מקור (עובדתי או משפטי). הפרשן רשאי אפוא לצאת בכל מצב מגדרי האמצעי (הלשון ) כדי לעמוד על המטרה (התכלית)". ראה: א. ברק , פרשנות תכליתית במשפט, הוצאת נבו, מהדורת תשס"ג , עמ' 136. לפיכך, הכלל הוא כי "משמעותו המשפטית של הדיבור היא המשמעות הלשונית על רקע הקשרו הרלוונטי " ראה : ע"א 674/85 אליהו חב' לביטוח בע"מ נ. ז'ק ואח' , פ"ד מג (1) 356 , 364 . מכל האמור לעיל עולה המסקנה, כי על מנת להגשים את תכלית החקיקה, יש לפרש את הביטוי שינויים בתנאי שכר ככולל גם שינויים בהיקפי משרה. רק פרשנות זו תגשים את תכלית החקיקה . שהרי, כל פרשנות אחרת תאפשר לגוף מתוקצב להעניק הטבות כספיות באמצעות שינויים בהיקפי המשרה , ללא אישור וללא פיקוח , כפי שאכן אירע במקרה דנן, כעולה מן העדויות . בנוסף , סעיף 29 לחוק כולל גם את הביטוי הטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה , ועל מנת להגשים את תכלית החקיקה יש לקבוע כי ביטוי רחב זה חל גם על היקפי משרה. ואכן , עמדה פרשנית זו אומצה בפסיקה . ראה : דפנה ברק , האחריות החוזית של רשויות המינהל , הוצאת בורסי , מהדורת תשנ"א , עמ' 147; וכן הפסיקה המופיעה שם . ה"פ (מחוזי - ירושלים) 768/01 מגן דוד אדום בישראל נ. הממונה על השכר, תק' - מח 2003 (3) , 25. 22. מהאמור לעיל עולה כי הממונה היה מוסמך להתערב במקרה דנן . להלן נבדוק באיזה אופן הפעיל את סמכותו , והאם נהג באורח סביר וענייני . השימוע 23. התובעים טענו טענות שונות כנגד הליך קבלת ההחלטה מטעם הממונה , לרבות בנושא אופן עריכת השימוע . לגירסת התובעים, השימוע לא התקיים בנפש חפצה ולא בפתיחות , מאחר והממונה כבר קיבל החלטתו בנושא. הממונה לא העניק לתובעים זמן ואפשרות להתכונן לשימוע כדבעי , לא שיתף את כל מי שהיה עליו לשתף , והחלטתו ניתנה בחופזה. 24. בנושא זה אין אנו מקבלים את עדויות התובעים , ואנו קובעים כי לא ניתן לקבוע בהסתמך עליהן קביעות עובדתיות . מאידך , אנו מקבלים בנושא זה באופן מלא את עדויותיהם של מר נחמני , נציג הממונה , וגב' ריקה מור יוסף , נציגת העירייה . עדויות אלה היו מהימנות ואמיתיות , ואנו קובעים את הממצאים העובדתיים בהסתמך עליהן . 25. מעדויות מר נחמני וגב' מור יוסף, להן יש תמיכה גם ביתר הראיות, עולה כי הליך השימוע נערך כדין . היה זה שימוע אמיתי , שנערך ע"י מר נחמני באופן הוגן וראוי , מבלי שנפל רבב בהתנהלותו . מר נחמני ערך את ישיבות השימוע בעיר אילת , על מנת שלא להטריח את התובעים ואת יתר המשתתפים. לכל תובע ניתנה הזדמנות מלאה להשמיע את טענותיו , ולכל אחד מהם גם ניתנה אפשרות להביא עימו סיכום טענות בכתב, אותו הגיש בליוויית מסמכים נוספים. מלבד התובעים נכחו בישיבות מר נחמני , גב' בראון - אחראית על תחום החינוך באגף הממונה על השכר , נציג ארגון המורים ונציגי העירייה . כל תובע הציג את נסיבותיו האישיות , ונציגי העירייה וארגון המורים הציגו את יתר העובדות הרלוונטיות . החלטות הממונה נתקבלו לאחר שקיבל מידע מלא מכל הגורמים הרלוונטיים, ולאחר שנתקיימה התייעצות עם הגורמים המתאימים במשרד החינוך . גם התובעים בעדויותיהם הודו כי בישיבות השימוע ניתנה להם אפשרות לומר את כל שרצו לומר, ובפועל הם גם עשו כן. בנסיבות אלה אנו קובעים כי טענות התובעים כנגד הליך השימוע נטענו בחוסר תום לב . בזמן קרות האירועים לא טענו התובעים דבר , הם נטלו חלק בהליך , אמרו את כל שרצו והגישו כל מסמך שרצו, וטענותיהם כעת נטענות בחוסר תום לב ואף סותרות את עדויותיהם באשר לאופן עריכת השימוע . מאותם נימוקים יש לדחות את טענות התובעים, לפיהן הנתבעים לא מילאו אחר הוראת המנגנון לבירור תקפות ההסכם , כפי שנקבע בהוראת סעיף 29 א (א) לחוק; באשר מהעובדות אשר הוכחו עולה כי הממונה פעל כדין , והתובעים לא טענו דבר בזמן קרות האירועים . 26. בנוסף לכל האמור לעיל , הרי שבעקבות השימוע החליט הממונה לא לתבוע מהתובעים השבה של כספים רבים אשר שולמו להם שלא כדין , ואף אישר לתובע 2 להמשיך לקבל שכר גבוה כשל מנהל בית ספר המכהן בפועל, על אף שאין הוא מכהן כמנהל בפועל מזה זמן רב. בנושא זה, כמו בנושאים האחרים, אנו מקבלים את עדותו של מר נחמני כמהימנה , וקובעים כי הוא התחשב בנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה בטרם קיבל החלטה , וכי הוא לא התעלם מטענות התובעים , אלא העניק להן משקל הולם. 27. באשר לנספח ג' לתצהירה של הגב' מור יוסף , שהוא מכתב שנשלח מהעירייה אל מר נחמני ; כאן טענו התובעים כי המכתב נשלח ב - 21.5.01 , כפי שמודפס עליו , ולא ביום 15.5.01 , כפי שנכתב עליו בכתב יד . בנושא זה אנו קובעים כי המכתב נשלח ביום 15.5.01, כפי שכתוב עליו בכתב יד; מה גם שכתוב עליו במפורש כי הוא נשלח בפקסימיליה ונתקבל ע"י "סיגי מהמשרד", כל זאת בכתב יד , דבר המחזק את הקביעה כי התאריך הכתוב בכתב יד הוא הנכון . התובעים לא חקרו את העדים המתאימים בנושא זה , ובסיכומיהם טענו כי המכתב נשלח ביום 21.5.01 . גם כאן פעלו התובעים בחוסר תום לב , ולא ברור מדוע נמנעו מלחקור את העדים בנושא זה . 28. טענה נוספת של התובעים נגעה לכך שהממונה פעל תוך שיתוף פעולה עם פרקליטות המדינה , ותוך קבלת ליווי משפטי, והתובעים טענו כי הדבר מלמד על שימוע שאינו בתום לב , אלא "מונחה משפטית" . טענה זו תמוהה ואין לקבלה. אין פסול בכך כי רשות מינהלית פועלת תוך שיתוף פעולה עם פרקליטות המדינה , ותוך קבלת ליווי משפטי הימנה , ונהפוך הוא; ראוי ורצוי כי כל רשות תפעל תוך קבלת יעוץ משפטי , אם היא סבורה כי יש בכך צורך . אנו קובעים כי הממונה פעל גם בהקשר זה כדין , ובנוסף לכך הוא פעל עפ"י הקריטריונים הנהוגים אצלו , ולא סטה מהם, וזאת בניגוד לטענה נוספת של התובעים . 29. מכל האמור לעיל עולה כי השימוע נערך כדין , תוך שמירה על זכויות התובעים , והכל תוך הקפדה יתרה על תנאי השימוע , גדולים כקטנים . באשר לדרישות הפסיקה בנושא שימוע ראה : רענן הר - זהב , המשפט המינהלי הישראלי , הוצאת שנהב , מהדורת תשנ"ז , עמ' 263 - 291 ; וכן הפסיקה המוזכרת שם . טענות נוספות של התובעים 30. כפי שפורט לעיל , היה הממונה מוסמך להתערב במקרה דנן , והשימוע נערך כדין וללא פגם . התובעים העלו טענות נוספות , אשר יידונו ויוכרעו להלן . 31. התובעים טענו כי תיקון מס' 24 לחוק אינו חל רטרואקטיבית , והוא אינו יכול לפגוע בזכויות מוקנות , שתוקפן עובר לכניסתו לתוקף , 1.1.98 . טענה זו דינה להידחות, מאחר וכפי שפורט לעיל נוסח החוק משנת 1985 די בו לאפשר את התערבות הממונה במקרה דנן . כמו כן, תיקון מס' 24 אינו תיקון בדין המהותי. האיסור על קביעת תנאי שכר חורגים היה קבוע עוד בחוקי התקציב משנת 1982 , והוספת מנגנוני אכיפה או שינוי בהם אינו תיקון בדין המהותי . ההבדל היחיד הוא בצורת האכיפה , לא באיסור המהותי לקבוע תנאי שכר ופרישה חורגים ללא אישור האוצר . התובעים טוענים למעשה כי גם אם קיבלו כספים בניגוד לדין , אין להחיל עליהם מנגנון אכיפה אשר נקבע מאוחר יותר , אשר לא שינה את האיסור המהותי אלא רק בא לאכוף אותו - וטענה זו אין לקבל מאחר ועסקינן בתיקון שאינו מהותי, מה גם שטענה זו נטענת בחוסר תום לב . מכל מקום ובנוסף , מתכלית החוק עולה במפורש כי הכוונה היתה שסמכות הממונה תחול גם על הסכמים שנחתמו לפני התיקון . ראה : עב 601306/98 (ת"א) זאב אורפז ואח' נ. עיריית בת ים, עבודה אזורי, כרך יב, 473 - פסק דינה של כבוד השופטת ורדה וירט - ליבנה . סבירות החלטת הממונה 32. בנושא זה , על סמך העדויות והראיות, אנו קובעים כי החלטת הממונה היתה סבירה , לא נפל בה כל פגם , ואין להתערב בה . בהקשר זה נזכיר כי אין בית הדין שם עצמו בנעלי הממונה , אלא בוחן את החלטתו כשם שבוחנים החלטה של כל רשות מינהלית . היינו; כל אימת שעסקינן בהחלטה סבירה , שנתקבלה משיקולים עניניים , אין להתערב בה . ראה : בג"צ 389/80 דפי זהב בע"מ נ. רשות השידור ואח' , פ"ד לה (1) 421 , 442 . 33. עסקינן בתובעים אשר במסגרת הסכם משנת 1996, והסכמות נוספות , עם הנתבעות 1 ו - 2, שכל אחת מהן הינה בבחינת גוף מתוקצב במובן סעיף 29 לחוק, נהנו מתנאי העסקה החורגים מן המקובל בקרב כלל עובדי המדינה , מבלי שנתקבל אישור לכך מטעם הממונה . משגילה זאת הממונה , פעל הוא בהתאם , ולבסוף החליט כי תנאי העסקתם של התובעים כפי שסוכמו במסגרת ההסכם יבוטלו , ובמקומם יחולו תנאי העסקה שנקבעו ע"י הממונה , שהם בהתאם למקובל בקרב כלל עובדי המדינה (ואף יותר). 34. התערבות הממונה היתה מוצדקת וסבירה . לא ניתן להסכין עם מצב אשר בו מופר החוק בראש חוצות , תחת איצטלות שונות ומשונות . הפרת חוק הינה הפרה , גם אם מלבישים אותה באדרת אחרת . עסקינן בתובעים אשר הינם עובדי הוראה , והם הופלו לטובה ביחס לחבריהם ברחבי הארץ , כפי שעלה מן הראיות . הוכח כי התובע זכו לתנאי שכר מפליגים , אשר מורים ומנהלים אחרים לא זכו להם , אף לא בקירוב , ואשר אין כדוגמתם בשירות המדינה . עסקינן בהיקפי משרה מעל 150% למנהלים , ומעל 140% למורים , וזאת בלא הצדקה . עסקינן בשכר בשיעור של 200 עד 250% לתובעים אשר מילאו תפקידים של מורים , בזמן שחבריהם המנהלים והמורים לא זכו לקבל תנאים שכאלה , ונאלצו להסתפק בתנאים אשר ניתנו להם כחוק , לפי הנחיות משרד החינוך , וכמקובל בשירות המדינה . התובעים הסבירו כי התנאים המפליגים דלעיל ניתנו להם מאחר והסכימו לבוא ממרכז הארץ ולעבוד באילת. אין לקבל הסבר זה , ויותר מכך; סעיף 29 לחוק נחקק על מנת למנוע מקרים כגון דא, אשר בהם ניתנים תנאים מיוחדים לעובדים במקומות שונים , וזאת בלא אישור משרד האוצר. רשויות מקומיות שונות נהגו לחתום חוזי עבודה אישיים, ולהעניק תנאי שכר חורגים , בין היתר על מנת לגייס עובדים איכותיים . הדבר גרם לגרעונות תקציביים ניכרים , אשר לא איפשרו את פעולת הרשויות המקומיות , והסובלים מכך היו תושבי אותם רשויות . בהקשר זה קבע כבוד הנשיא סטיב אדלר כמפורט להלן: "ברשויות מקומיות רבות קיימים גרעונות תקציביים ניכרים והרשויות אינן שומרות על המסגרת התקציבית שהוקצתה להן בתקציב המדינה ואושרה על ידי המחוקק . הסיבות לאי - עמידה בתקציב הן רבות. בין השאר הן נובעות מחתימת הסכמי שכר בין הרשויות המקומיות לבין ההסתדרות , המעניקים לעובדים תנאי שכר החורגים מהמסגרת התקציבית. כמו כן, נחתמו חוזי עבודה אישיים עם עובדים בכירים , בהם הטבות כספיות חריגות , לעיתים מפליגות . יצויין , כי בין הסיבות המועלות להצדקת מצב זה , צויין הצורך לשלם שכר גבוה מהמקובל בשירות המדינה על מנת לגייס ו"להחזיק" מנהלים בכירים , בעלי מקצוע ועובדים בעלי כישורים . על מנת להתמודד עם בעיה של גירעונות ואי -סדרים בניהול תקציבים של גופים שלטוניים , לרבות רשויות מקומיות , החליט המחוקק על ההסדרים שנקבעו בסעיף 29 לחוק יסודות התקציב . על פי סעיף 21 לחוק רשות מקומית הינה בגדר "גוף מתוקצב , עליו חל סעיף 29 הנ"ל. לפיכך, החוק מסמיך את שר הפנים לפקח על רשויות מקומיות , שלא תיצורנה גירעונות ולא תחרוגנה מתקציביהן או מתקן כוח האדם שנקבע להן . ניתן לנקוט בצעדים מסויימים על מנת להפסיקן , לרבות נקיטת הליכי משמעת נגד הפקידים ובעלי התפקידים האחראים לחריגות ..... כאמור לעיל, על אף העובדה שנקבעו נורמות בחוק יסודות התקציב , נחתמו הסכמי שכר וניתנו הטבות שכר לקבוצות עובדים שונות על ידי רשויות מקומיות מבלי לקבל אישור הממונה על השכר. במקרים רבים ההסכמים הללו לא הוגשו לאישורו של הממונה על השכר ואף הוסתרו ממנו. כמו כן, נחתמו באותן נסיבות חוזי עבודה אישיים עם עובדים בכירים של רשויות מקומיות ועיריות , בהם הוענקו "....הטבות כספיות חריגות , לעיתים מפליגות, לעובדים בכירים , בשכר ובתנאי פרישה, מעל ומעבר למקובל בשירות המדינה ותוך הפרת חוק יסודות התקציב " (מבוא ל"דו"ח על הביקורת בשלטון המקומי , התשנ"ד 1994 " של מבקר המדינה ) ". כתוצאה מהענקת תנאי שכר החורגים ממסגרת התקציב ומאי -סדרים אחרים , נוצרו גרעונות ברשויות מקומיות רבות. הרשויות המקומיות שניהלו תקציב גירעוני פנו לממשלה , אשר נקראה לתת פתרון למשברים הכספיים שפקדו אותן . לעיתים קרובות הפסיקו הרשויות המקומיות לשלם שכר לעובדיהן , והשתמשו בעובדים כ"בני ערובה" להשגת תקציבים נוספים ". נסיונותיהם של הממונה על השכר ומנכ"ל משרד הפנים לבטל "תשלומים חריגים לעובדי הרשויות המקומיות " נתקלו בהתנגדויות ואף בתחבולות . הממונה עשה מאמצים להשיג את המידע הדרוש ולבטל חריגות מהתקציב בחוזי עבודה בהסכמים קיבוציים ". ראה : (דב"ע נז 16 - 4 / מרכז השלטון המקומי נ. הסתדרות העובדים הכללית , פד"ע לב 1 , 11 - 9) . 35. הנה כי כן , סעיף 29 לחוק בא למנוע מקרים כגון דא , והממונה , בפעולותיו ובהחלטותיו ביחס לתובעים , פעל כפי שהיה צריך לפעול . לולא פעל הממונה כפי שפעל , ניתן היה להלין על כך שלא מילא תפקידו . התובעים ניסו לטעון כי הממונה הפלה אותם לרעה ביחס לעובדי הוראה אחרים , אשר נהנו מתנאי שכר מפליגים בלא התערבותו . טענה זו נדחית , באשר עולה מן הראיות והעדויות שאין לה בסיס . נהפוך הוא ; מעדות מר נחמני עולה כי כל מקרה דומה טופל על ידו באותו אופן . 36. התובעים טענו טענה נוספת , לפיה ניתן לראות בהענקות לתובעים כמתנה , ועפ"י הוראות סעיף 5 (ב) לחוק המתנה תשכ"ח - 1968 לא ניתן לחזור מהענקה זו . טענה זו מוטב היה לתובעים שלא לטעון , בתור עובדי הוראה בשירות הציבורי . שהרי , כיצד יכול עובד במגזר הציבורי לטעון כי קיבל מהאחראי עליו מתנה , וגם אם מתנה זו ניתנה שלא כדין אין לבטלה ? ראשית , עסקינן בהטבות שניתנו בניגוד לחוק , ולא ניתן לכנותן מתנה . כמו כן, סעיף 29 לחוק מהווה חוק ספציפי , הגובר על חוק המתנה שהוא חוק כללי . בנוסף , כפי שראינו לעיל , נפסק כי הוראת סעיף 29 לחוק "במהותה זו הוראה קוגנטית, שנועדה להתערב במערך החוזי כדי להבטיח יעדים לאומיים מתחום יציבות המשק ". ראה : פרשת זגורי , לעיל , מפי כבוד הנשיא ברק . [ההדגשות אינן במקור ] . מכאן, שדין טענת התובעים בדבר מתנה להדחות , הן עובדתית והן משפטית . 37. התובעים טענו כי הממונה לא התחשב בנסיבות המיוחדות של כל אחד מהם . טענה זו דינה להדחות , באשר הממונה נתן ביטוי הולם לנסיבות כל מקרה ומקרה , בכך שאישר להמשיך לשלם לכל אחד מהם שכר בשיעור העולה על השכר אשר לו הוא זכאי עפ"י דין . בנוסף , הממונה נמנע מלהורות לתבוע מן התובעים השבה בגין כספים ששולמו להם שלא כדין , וזאת בניגוד לדרכו . באשר לתובע 4 ; הממונה לא הורה להפחית משכרו בשנת הלימודים תשס"א , והסתפק במכתב לעירייה המזכיר לה לפעול כך שהחל משנת הלימודים הקרובה תתיישב העסקתם של המורים , לרבות התובע 4 , עם האמור בתקנון עובדי ההוראה של משרד החינוך . מהאמור לעיל עולה כי למעשה הממונה לא החליט דבר אשר יש בו כדי לפגוע בתובע 4 , ולפיכך גם לא ברורה תביעתו של תובע 4 . מעדותה של גב' מור יוסף עולה כי לא היתה פגיעה בתובע 4 , ובשנה שלאחר מכן הותאמו תנאי עבודתו להנחיות של משרד החינוך, מבלי קשר למר נחמני . בהקשר זה יצויין כי נפסק שגם אם ניתנת תמורה הולמת מצד העובד , סעיף 29 לחוק אוסר כל שינויים והוספות ללא אישור שר האוצר . ראה : ת"א (ת"א) 2497/88 מדינת ישראל נ. עיריית ת"א יפו (לא פורסם) - מפי כבוד השופט אליהו וינוגרד . מכאן, שהממונה היה מוסמך ורשאי להתערב בעניינו של התובע 4 גם באורח רטרואקטיבי , ובכך שלא נהג כן העניק הוא משקל מיוחד לנסיבות המקרה . 38. באשר לתביעה כנגד נתבעות 1 , 2 ; דין תביעה זו להדחות. מהראיות ומהעדויות עולה , וכך אנו קובעים , כי נתבעות 1 , 2 נהגו בתום לב בכך שלא העבירו את ההסכם משנת 1996 לאישור הממונה , ובנושא זה מהימנה עלינו עדותה של הגב' מור יוסף . מאוחר יותר , כשהתערב הממונה , פעלו נתבעות 1, 2 בהתאם להוראות הממונה , ובכך נהגו כדין . אחרית דבר 39. מכל האמור לעיל עולה כי דין התביעה להדחות , באשר הממונה היה מוסמך לפעול כפי שפעל , פעולתו היתה סבירה , והחלטתו נתקבלה משיקולים עניניים . אנו קובעים כי תביעה זו הוגשה בחוסר תום לב מצד התובעים ; אלה , לאחר שזכו בהטבות חריגות שלא כדין במשך תקופה ארוכה , לא הסתפקו בכך והגישו תביעה זו , כדי למנוע את תיקון המעוות מצד הממונה . לאור זאת, אנו קובעים כי התובעים , יחד ולחוד , ישלמו הוצאות משפט כמפורט להלן : לנתבעות 1 , 2 - הוצאות משפט בגובה 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין . לנתבעים 3 , 4 - הוצאות משפט בגובה 15,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין . 40. זכות ערעור לביה"ד הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין . פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר רשום דיני חינוךבית ספרמורים