פרישה מוקדמת אגד

החלטה פתח דבר 1. המבקשים, ששה עובדים חברי אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (להלן- "אגד" או המשיבה 1), בקשו לצאת לפרישה מוקדמת לגמלאות, ובקשתם אושרה על ידי הנהלת "אגד" במהלך החודשים אפריל - אוגוסט שנת 2003. הסדרי הפרישה, שאמורים היו לחול עליהם במועד פרישתם המתוכנן, 1/10/03, נקבעו בתקנון קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ (ר' נספח א' לבקשה) שהיה בתוקף במועד אישור בקשתם. דא עקא, שימים מספר בטרם יציאתם לגמלאות, קיבלו המבקשים מכתב מיו"ר מזכירות "אגד", מר אריק פלדמן, הנושא את התאריך 23/9/03, בו הודע להם על הקפאת הליכי הפרישה, עקב הרפורמות בהסדרי הפנסיה שהונהגו ביוזמת משרד האוצר, במסגרתן הוחלף תקנון הקרן ב"תקנון אחיד" (ר' נספח ג' לתגובת המשיבה 2), שאינו מאפשר פרישה מוקדמת לגמלאות. ביום 30/9/03, אף ביטלה הנהלת "אגד" את האישור לפרישתם של המבקשים, והם נקראו להתייצב לעבודתם למחרת היום כרגיל. זו, לטענת המבקשים, "להפתעתם המוחלטת ולתדהמתם הגמורה", ולאחר שהחלו להיערך לקראת יציאתם לגימלאות, הן במקום עבודתם, והן בחייהם האישיים. 2. כנגד החלטת הנהלת "אגד" לבטל את פרישתם המוקדמת, יצאו המבקשים חוצץ בבקשתם זו, בה עתרו למתן צו מניעה זמני (במעמד צד אחד), במסגרתו יורה בית המשפט למשיבים 1 ו-2 להוציאם לפנסיה מוקדמת עד למועד ההחלטה בתובענה העיקרית (ת"א 2297/03), שהוגשה לבית המשפט ביום 26/11/03. עוד התבקש בית המשפט ליתן סעד זמני הצהרתי לפיו התקנון האחיד איננו חל על המשיבה 1 ועל המשיבה 2, או להורות למשיב 3 להתקין שינויים בו שיאפשרו את יציאתם לגמלאות של המבקשים במועד המתוכנן. סעד נוסף אותו ביקשו המבקשים בתחילה הוא להורות למשיבים 1-3 למסור פרטים בדבר תחולת התקנון האחיד על המשיבה 1 ועל המשיבה 2. אולם, ביום 31/12/03 הודיעיני בא כוח המבקשים שהפרטים המבוקשים הגיעו לידי באת כוחם האחרת, עו"ד אורנה לין, ואין צורך עוד לדון בסעד זה. בטרם אביא את נימוקי הבקשה אחד לאחד, אסקור בקיצור את העובדות שברקע. רקע הבקשה 3. המבקשים עבדו כחברי "אגד" במשך מספר שנים, והועסקו על ידה במגוון תפקידים. המבקש 1 עסק כקצין ביטחון, המבקש 2 בתפקיד הגדרות והמבקשים 3-6 כנהגים. גילם של המבקשים ומשך העסקתם באגד פורטו בטבלה שצורפה כנספח ב' לבקשה. הפרוטוקולים של ישיבות הנהלת "אגד" בהן אושרו בקשותיהם של המבקשים לפרוש לגמלאות בטרם הגיעם לגיל 60, צורפו גם הם לבקשה כנספח ג' שלה, והן נערכו, כאמור, במהלך החודשים אפריל-אוגוסט שנת 2003. הסדרי הפרישה, שאמורים היו לחול על המבקשים, נקבעו בסעיפים 29 (ד) ו-(ה) לתקנון קרן הגמלאות שהיה בתוקף באותה תקופה. על פי האמור בסעיפים אלו, המבקשים, שגילם נע בין 47 שנה לבין 53 שנה ושנות הותק שלהם נעו בין 25 שנה לבין 32 שנה, רשאים היו לבקש אישור לפרישה מוקדמת לגמלאות. תשלום סכום חד פעמי לקרן הגמלאות בעת הפרישה, ששיעורו נקבע באותם סעיפים, ואשר 80% ממנו אמורים להשתלם על ידי "אגד" והיתרה בשיעור 20% על ידי החבר הפורש, הקנה לחבר, לו אושרה פרישה מוקדמת על ידי ההנהלה, זכות לקבל גמלה חודשית בשיעור של 71% או של 57.5% ממשכורתו לכל ימי חייו, וזאת בתאם לגילו ולשנות עבודתו ב"אגד". יוער, כי השתתפותה של "אגד" ב-80% מהסכום החד פעמי בגין כל חבר שפרש בטרם הגיעו לגיל 60 העיקה מאוד על קופתה והביאה בשנת 1990 לחתימתו של הסכם בינה לבין קרן הגמלאות שלה, שכונה הסכם "הגמלאות התקציביות" (ר' נספח א' לתגובת המשיבה 1) (להלן-"הסכם הגמלאות התקציביות"). בהסכם זה נקבע שבמקום אותה השתתפות, תיטול "אגד" על עצמה לשלם לחבר הפורש גמלה חודשית עד להגיעו לגיל 60, ורק מאותו מועד תתחיל קרן הגמלאות לשלם את הגמלה לחבר כמתחייב מהתקנון. בהתאם להסדר האמור, ואישור ההנהלה לבקשתם לפרוש פרישה מוקדמת, הוחתמו המבקשים על מסמך "גמלאות תקציביות", בו התחייבו לשלם אותו שיעור של 20% מהסכום החד פעמי, וניתנה הסכמתם להסדר בהסכם הגמלאות התקציביות, על פיו תשלם להם "אגד" את הגמלה החודשית עד גיל 60 במקום הקרן (ר' נספח ד' לבקשה). בהתקרב מועד פרישתם המתוכננת לגמלאות, ערכו המבקשים "טופס טיולים", הוחתמו על טפסים שונים, וחלקם אף העביר חפיפה למחליפם. גם בחייהם האישיים, החלו המבקשים להתכנון לפרישה המיוחלת, תכננו מהליכים פיננסים, רקמו תוכניות אישיות, וחלקם אף מצא מקום עבודה חלופי (ר' תצהירי המבקשים שצורפו לבקשה). 4. בסופו של דבר, הפרישה המתוכננת לא יצאה אל הפועל, והנהלת "אגד", החליטה, כאמור, לבטלה ביום 30/9/03. הביטול בא בעקבות יוזמת משרד האוצר לטפל בגרעון האקטוארי של קרנות הפנסיה הותיקות, ביניהם קרן הגמלאות של חברי "אגד", ולהביא לאיזון בהן באמצעות שינויים בזכויות העמיתים ומתן סיוע ממשלתי להן. במסגרת יוזמת האוצר, נחקק ביום 29/5/03 חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003, אשר הוסיף את פרק ז' 1 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א-1981 (להלן-חוק הפיקוח), בו נקבעו הסדרים שונים לגבי קרונות הפנסיה הותיקות. בין השאר, הוסמך בחוק "המפקח" להכין "תקנון אחיד" לכל הקרנות, ולמנות להן "מנהל מיוחד", במטרה "להביאן לאיזון אקטוארי ולכך שיכלו לשלם קצבאות לעמיתיהן, בשים לב לסיוע הממשלתי שיינתן...וליצירת אחידות במערך הזכויות" (ר' סעיף 78 ט' לחוק הפיקוח). לאחר פרסום החוק, החלו נציגי "אגד" ואנשי משרד האוצר לנהל מגעים בניסיון לגבש הסדר מיוחד לחברי "אגד", השונה מן ההסדר שאמור היה להיקבע בתקנון האחיד, ושהיה בו להטיב עם חבריה. לטענת "אגד", המגעים נמשכו כל העת, עד חודש אוקטובר 2003, ונוהלו גם עם המנהל המיוחד שמונה לקרן הגמלאות ביום 1/8/03, מר משה שגיא (ר' נספח ב' לתגובת המשיבה 2). בחודש ספטמבר 2003, הודיע המנהל המיוחד לנציגי "אגד" והקרן, כי לא ניתן להמשיך ולהוציא חברים לפנסיה מוקדמת בתנאים ששררו עד אז, על פי התקנון הקיים, ויש לפעול על פי הוראות טיוטת התקנון האחיד שפרסם המפקח על הביטוח במשרד האוצר, מר אייל בן-שלוש. 5. בעקבות כך, ביום 23/9/03, הוציא יו"ר מזכירות "אגד", מר אריק פלדמן את מכתבו הנ"ל לכל החברים שעמדו לפרוש לגמלאות ביום 1/10/03. לטענת המבקשים, מכתב זה נמסר אישית לכל אחד מהם רק ביום 29/9/03 (ר' נספח ה' לבקשה). במכתב הודע להם על תוכניות משרד האוצר, על החלטות המנהל המיוחד ועל קיומם של המגעים בין הצדדים המעורבים בדבר. עוד נמסר במכתב, שקיימת אי בהירות באשר לתקנון שיחול על קרן הגמלאות החל מיום 1/10/03, ועל כך שהוקפאו הליכי הפרישה של מי שאמור לצאת לגמלאות במועד זה. למחרת היום, 24/9/03, פרסם המפקח על הביטוח, מר בן-שלוש, את הנוסח הסופי של התקנון האחיד. בסעיף 9 לתקנון האחיד נקבע, כי זכאותו של מבוטח לקצבת זיקנה מותנה בכך שיגיע לגיל קצבת זקנה. סעיף ההגדרות מגדיר "גיל קצבת זקנה", ומעמידו על גיל 65 לגבר או על גיל 60 לאישה, זו כל עוד לא יועלה גיל הפרישה לפי הדין עד לחודש ינואר 2004. היום כבר נודע שגיל הפרישה אכן הועלה לגיל 62 לאישה ולגיל 67 לגבר (ר' סע' 3 לחוק גיל פרישה, תשס"ד-2004). הקדמת יציאה לגמלאות אפשרית, על פי האמור בסעיף 13 לתקנון האחיד, בנוגע למבוטחים גברים, לכל המוקדם בגיל 60, ואז מופחת סכום הקצבה משמעותית על פי הנוסחה שנקבעה בסעיף 13(2) לתקנון. נוכח הוראותיו האמורות של התקנון האחיד, התכנסה הנהלת "אגד" ביום 30/9/03, והחליטה, כאמור, על ביטול פרישתם של המבקשים (ר' נספח ו' לבקשה). הודעה על כך הועברה למבקשים על ידי מנהלי אגפי התפעול האזוריים של "אגד" במכתב הנושא את התאריך 1/10/03, אם כי, לטענת המבקשים, התקבל המכתב אצלם רק ביום 9/10/03 (ר' נספח ט' לבקשה). ההודעה על ביטול יציאתם לגימלאות, והצורך להתייצב במקום עבודתם כרגיל, ניתנה לטענתם, באמצעות הטלפון בשעה 18:00 ביום קבלת ההחלטה. 6. המבקשים, במסגרת תגובתם לתגובת המשיבים שהוגשה ביום 29/1/04, בקשו להביא לידיעת בית המשפט את התפתחויות בנושא הפרישה לגמלאות של חברי "אגד", שהתרחשו מאז הגשת הבקשה ביום 18/11/03. המבקשים, הפנו בתגובתם לשינויים בתקנון הסוציאלי, עליהם החליטה הנהלת "אגד" ביום 19/11/03, הנוגעים לעניין הפרישה המוקדמת, ותחולתם מיום 1/12/03 (ר' נספחים א' וב' לתגובת המבקשים לתגובות המשיבים 3-1). במסגרת השינויים הונהגו שני מסלולים לפרישה מוקדמת לגמלה. האחד, מסלול פנסיה תקציבית (ר' סע' 79-75 לתקנון הסוציאלי), על פיו חבר שמלאו לו 56 שנים או יותר, אשר צבר 30 שנות עבודה באגד ולזכותו 35 שנות ותק פנסיוני, יהיה זכאי לפרוש לפנסיה בשיעור של 70% מהשכר, בהתאם לאישור "אגד" שינתן על פי שיקול דעתה. בהגיעו של החבר הפורש לגיל קצבת זקנה על פי התקנון האחיד, יעבור החבר לקרן הגמלאות ויתחיל לקבל ממנה את קצבתו. השני, מסלול פנסיה תקציבית מוקדמת (ר' סע' 84-80 לתקנון הסוציאלי), על פיו חבר שמלאו לו 51 שנים וצבר 30 שנות עבודה באגד יכול לפרוש לפנסיה ששיעורה ייקבע על פי טבלת הפחתה, בהתאם לגילו ביום הפרישה, בהתאם לאישור "אגד" שינתן על פי שיקול דעתה. בפני החבר הפורש עומדת הברירה לשלם "דמי הפחתה", שגובהם נקבע בטבלה, במועד פרישתו ואז לקבל פנסיה בשיעור 70% מהשכר, או לקבל פנסיה מוקטנת שתופחת על פי שיעור הפחתה חודשי שנקבע בטבלה. עוד נקבע, שחבר שעדיין לא השלים 35 שנות הפרשה לקרן הגימלאות, יהיה חייב לשלם את חלקו ו"אגד" תשלם את חלקה בדמי הגמולים לקרן עד שיצבור 35 שנות ותק פנסיוני. בדומה למסלול הראשון, בהגיעו של החבר הפורש לגיל קצבת זקנה על פי התקנון האחיד, יעבור החבר לקרן הגמלאות ויתחיל לקבל ממנה את קצבתו. נימוקי הבקשה 7. בראש טיעוניהם הציבו המבקשים את חוסר תום הלב בהתנהגות "אגד" בבטלה את האישור שניתן להם לצאת לפרישה מוקדמת. "אגד", על פי הנטען, ניהלה מגעים עם פקידי האוצר, ובמקביל ערכה עם המבקשים הסכמי פרישה, מבלי להביא לידיעתם כי ייתכן ולא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה כלפיהם. החתימה על ההסכמים מצד "אגד" וקרן הגמלאות שלה נעשתה חרף ידיעתם הוודאית על אפשרות כניסתו לתוקף של "התקנון האחיד", שישנה לחלוטין את תנאי הפרישה המוסכמים. המבקשים הולכו שולל, הסתמכו על הסכמי הפרישה שנחתמו עמם, והחלו בפעולות שיש בהן לסיים את עבודתם ב"אגד" ולהתחיל בחיים חדשים כגמלאים. די, לטענת המבקשים, בחוסר תום הלב המתואר של "אגד" וקרן הגמלאות שלה ובהסתמכותם על מצגיהן, כדי להורות להן על ביצוע התחייבויותיהן כלפי המבקשים להוציאם לגמלה כמוסכם. לגופו של עניין, על פי הסכם "הגמלאות התקציביות", "אגד" היא הנושאת בחובה לתשלום הגמלה החודשית לחברים הפורשים עד הגיעם לגיל 60, ולא קרן הגמלאות שלה, והיא גם זו המחליטה על פי שיקול דעתה על הוצאתו של חבר לגמלה. התקנון האחיד הוחל על הקרן, ולא על "אגד", ולפיכך אין בו כדי להשפיע על התחייבויותיה כלפי המבקשים. הראיה לנתק הקיים בין התקנון האחיד לבין פרישה מוקדמת של חברי "אגד" המאושרת וממומנת על ידי "אגד" עצמה, היא העובדה כי בסופו של דבר מצאה "אגד" לשנות את התקנון הסוציאלי שלה, ולקבוע בו הסדרי פרישה מוקדמת מיוחדים לחבריה. מכאן, שאגד יכולה גם עתה לאשר את פרישתם המוקדמת של המבקשים, לפי ההסדר שהיה בתוקף לפני 1/10/03, שימומן מכיסה, בלי קשר להוראות התקנון הסוציאלי, שהינו נוהל פנימי בלבד. "אגד" יכולה גם לקיים את התחייבויותיה בקירוב, על ידי תשלום הגמלה למבקשים באמצעות קרן אחרת, עליה לא הוחלו ההוראות החדשות. כך או כך, קיים ספק אם פורסם התקנון האחיד במועד שיש בו להשפיע על פרישת המבקשים ביום 1/10/03. הספק נלמד מן העובדה שנציגי "אגד", על פי הנטען על ידה, המשיכו בניהול המגעים מול נציגי האוצר גם לאחר יום 1/10/03 (ר' סעיף 6 למכתבו של ב"כ "אגד" עו"ד ארנה קדר, נספח י' לבקשה), ויש לפרש ספק זה לטובת המבקשים. זאת ועוד, גם אם ייקבע שהתקנון האחיד היה בר תוקף ביום 1/10/03, יום העבודה האחרון של המבקשים היה יום 30/9/03, וזהו יום יציאתם לגימלה. על כן, יש להחיל עליהם את התקנון הישן שהיה בתוקף באותו היום. לטענת המבקשים, התקנון האחיד, אפילו אם חל על עניינם בניגוד לנטען לעיל, פוגע בהם ומסב להם נזק עצום ובלתי הפיך. שינוי הנורמות אותו מבקש להנהיג המשיב 3, נעשה "על גבם" של המבקשים, ללא כל מתן הודעה מוקדמת, וחל עליהם באופן רטרואקטיבי. המשיב 3, נהג שלא על פי מטרות החוק והתקין את התקנון האחיד, מבלי שהוציא מתחולתו את המבקשים שכבר החלו בהליכי הפרישה. החלטתו היא בלתי סבירה ואף בלתי חוקתית. זכותם של המבקשים לצאת לפנסיה מוקדמת התגבשה, והינה בגדר קניינם, ונשללה מהם ללא הצדקה או פיצוי, בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. 8. עוד טענו המבקשים שמאזן הנוחות נוטה בברור לטובתם ומחייב את מתן הסעדים הזמניים המבוקשים. לשיטתם, הנזק שייגרם לאגד באם יינתן הצו המבוקש, מזערי ביותר, שכן כפי שעולה מהתחייבויותיה כלפי המבקשים, מקור המימון של הוצאתם לפרישה מוקדמת כבר מצויה בידה וממילא התכוונה לעשות כן, אילולא התערב המשיב 3 בהחלטתה זו. אין בהוצאתם לגמלאות כדי לגרום ל"אגד" נזק כלכלי כלשהו. גם במתן הצו המבוקש כנגד המשיב 3 אינו אמור לגרום לו נזק, כיוון שאין בו אלא כדי לגרום למשיבה 2 למלא את חובותיה שהיו קיימות ממילא. מנגד, אם לא יינתן למבקשים הצו המבוקש על ידם הרי שייגרם להם נזק עצום ובלתי הפיך. המבקשים ערכו תוכניות לאחר מועד יציאתם לפרישה מוקדמת חלקם החלו בהליכים של מציאת מקום עבודה חילופי ולחלקם אין כלל מקום עבודה לשוב אליו, שכן תפקידם הועבר לאנשים אחרים. לדעתם הנזק שייגרם להם אינו ניתן לפיצוי כספי, שכן הפיכת חייהם מהקצה לקצה היא פגיעה כה חמורה שקשה לפצות עליה בתשלום כספי. יתרה מכך, כאשר מדובר בהכנסה חודשית עתידית של גמלה, קשה, ואולי אף בלתי אפשרי, לאמוד את הנזק הכספי שייגרם למבקשים. 9. ניתן לסכם ולומר, כי טיעוני המבקשים נעים סביב שלושה מוקדים עיקריים. הראשון, התנהגותן חסרת תום הלב של "אגד" וקרן הגמלאות שלה, שהתחייבו להוציא את המבקשים לגמלאות חרף ידיעתם את כוונות משרד האוצר; השני, תוקפו ותחולתו של "התקנון האחיד" על עניינם של המבקשים; והשלישי, "מאזן הנוחות" הנוטה לטובת המבקשים ומהווה שיקול מכריע בשיקולי בית המשפט להעניק להם את הסעדים הזמניים אותם בקשו בבקשתם זו. אדון להלן, בשלושת מוקדי הטיעון של המבקשים אחד לאחד. דיון, האומנם, חוסר תום לב מצדה של "אגד" ? 10. ניתן להבין ללבם של המבקשים, שהחלו להתכונן ליציאתם לגמלאות, שאושרה תחילה על ידי המוסדות המוסמכים ב"אגד" ובוטלה בסמוך למועד היציאה המתוכנן. אולם, לא שוכנעתי שהרפורמות בהסדרי הפנסיה שהוחלו בסופו של דבר על המבקשים, נחתו עליהם כרעם ביום בהיר כנטען על ידם. השינויים המתוכננים על ידי האוצר היו ידועים לכל, וחקיקתו של חוק הפיקוח בסביבות יוני 2003 לוותה ברעש תקשורתי, כך שניתן להניח שהדברים היו ידועים גם למבקשים. החוק לא קבע בברור באיזה מועד יוחל התקנון האחיד על קרנות הפנסיה הותיקות, ונקבע בו רק כי "החל ביום שיקבע המפקח יחליף התקנון האחיד את התקנון שנהג בכל אחת מהקרנות הותיקות שמונה להן מנהל מיוחד" (ר' סעיף 78י(א) לחוק). הידיעה הוודאית, עליה מבססים המבקשים את טענת חוסר תום הלב מצד "אגד" והקרן, מתייחסת, גם לדידם של המבקשים עצמם, לאפשרות כניסתו לתוקף של התקנון האחיד בטרם יצאו לגמלאות, ולא על הוודאות שכך יהיה בסופו של דבר. אלא, שאפשרות זו הייתה ידועה לכל וגם למבקשים עצמם, שכן קבלה ביטוי בהוראה זו של חוק הפיקוח. כך או כך, אינני סבורה שמתן האישור של הנהלת "אגד" לפרישת המבקשים חרף הידיעה על יוזמה מתוכננת של משרד האוצר לשנות את הסדרי הפרישה מבססת טענת חוסר תום לב מצדם של "אגד" או קרן הגמלאות שלה. המנהל המיוחד של הקרן, מר משה שגיא, מונה רשמית לתפקיד ביום 1/8/03 (ר' נספח ב' לתגובת המשיבה 2). לאחר מינויו אישרה ההנהלה ביום 17/8/03 את פרישת המבקש 1, שלמה מלכה, והמבקש 2, לוי אמנון. אישורי הפרישה של שאר המבקשים ניתנו בטרם המינוי (ר' נספח ג' לבקשה). אינני סבורה, כי די באישור שניתן לאחר המינוי כדי לבסס טענה על חוסר תום לב. מר שגיא הודיע לנציגי "אגד" וקרן הגמלאות שלה במהלך חודש ספטמבר על האיסור לקבל לקרן חברים שפורשים לפנסיה מוקדמת, וביום 24/9/03 הותקן סופית התקנון האחיד ונודע באופן רשמי על החלתו החל מיום 1/10/03. באותו הזמן, הבהיר יו"ר מזכירות "אגד", מר אריק פלדמן, במכתבו האמור את מצב הדברים לאשורו, ואין לקבל את טענת המבקשים שלא עודכנו במתרחש. 11. זאת ועוד, נציגי "אגד", על פי הנטען על ידה, ניהלו מגעים עם אנשי האוצר, בטרם התקנת התקנון האחיד ואף לאחר שהותקן, במטרה לשנות את "רוע הגזרה", ואין להניח ש"אגד" והמבקשים עמדו כל אחד בעברו השני של המתרס בנידון דידן. ניתן לומר, ש"אגד" עמדה דווקא לצד חבריה, בנסותה למנוע את החלתו של התקנון האחיד עליהם, ולהביא לניסוחו של תקנון שונה שיטיב עם חבריה. עצם קיומם של מגעים בין הצדדים, שנוהלו לטענת "אגד" עד 28/10/03, מלמד, שנציגיה ונציגי האוצר סברו, כי יש מקום להתקין תקנון מיוחד לחברי "אגד", שיאפשר יציאה מוקדמת לגמלאות. ואכן ביום 19/11/03 אושר על ידי "אגד" שינוי בתקנון הסוציאלי המאפשר פרישה מוקדמת בתנאים החדשים שנוצרו תוך התאמתם להסדרי הפרישה שהונהגו על ידי האוצר. כישלונה של "אגד" להשיג את התוצאה הרצויה למבקשים, אינו מעיד שנפל פגם בהתנהגותה, ואינני סבורה שהונחה תשתית לכאורית מספקת לטענה שאגד נהגה במבקשים בחוסר תום לב בהחלטתה לבטל את פרישתם. יוער, שקביעת ממצא באשר לתום לבם של "אגד" והקרן מצריכה, בנסיבות שלפנינו, בירור עובדתי בדרך של שמיעת ראיות, והדברים יתלבנו בתביעתם העיקרית של המבקשים. תוקפו ותחולתו של התקנון האחיד 12. בעניין זה טענו המבקשים מספר טענות חלופיות, שיש בהן אף לסתור האחת את רעותה, והכל במטרה למצוא דרך באמצעותה ניתן יהיה לחמוק מהוראות התקנון האחיד. תחילה, נטען על ידי המבקשים, כי לתקנון האחיד אין כל נפקות על התחייבויות "אגד" כלפיהם, והן עומדות לעצמן גם לאחר התקנתו. המבקשים טענו גם שהתקנון האחיד כלל לא נכנס לתוקף במועד פרישתם. טענה נוספת שהשמיעו המבקשים בתגובתם לתגובת המשיבים היא שקיים "תחום אפור" בנושא הפרישה המוקדמת בין ביטול התקנון הישן לבין שינוי התקנון הסוציאלי המחייב החלת ההסדרים הישנים עליהם. לבסוף, טענו המבקשים, כי אין לתקנון האחיד כל תוקף ויש לבטלו. לא מצאתי ממש באף לא אחת מטענות המבקשים. האם להתחייבויותיה "אגד" כלפי המבקשים קיום עצמאי ? 13. לניסיון ליצור חיץ בין התחייבויות "אגד" בהסכם "הגמלאות התקציביות" לבין תקנון קרן הגמלאות שלה, אין כל בסיס במערך היחסים בין הצדדים, כפי שעולה מטיעוניהם בבקשה זו. התחייבות "אגד" לשאת בתשלומי הגמלה החודשית של החברים הפורשים עד הגיעם לגיל 60, אינה עומדת בפני עצמה, אלא מהווה תחליף להשתתפותה בתשלום הסכום החד פעמי בשיעור של 80%, חובה שהוטלה עליה בתקנון הקרן (ר' סע' 29 לתקנון הקרן, נספח א' לבקשה). על כן, משבוטל תקנון הקרן נשמט הבסיס להסכם הגמלאות התקציביות, ואינני סבורה שיש לו קיום עצמאי משל עצמו. במסמך "גמלאות תקציביות" עליו הוחתמו המבקשים (ר' נספח ד' לבקשה), ושעליו הם מתבססים בטענתם, כי על "אגד" למלא התחייבויותיה בנפרד, הוברר לכל, כי הגמלאות התקציביות באות במקום הגמלאות החודשיות מאת הקרן ויחול עליהם "אותו דין ואותם שינויים, כפי שיהיו מעת לעת, ואשר יחולו על הגמלאות החודשיות" (ר' סעיף 3 למסמך). בצדק הצביעו באי כוחה של "אגד" על האבסורד שבטענת המבקשים, שביקשו את קיום התחייבויותיה של "אגד" לשלם להם קצבה חודשית עד גיל 60, כאשר על פי התקנון האחיד, קרן הגמלאות אינה רשאית לשלם להם קצבה, אלא עם הגיעם לגיל 67. ומי ישא בחובת תשלום הגמלה בטווח שבין גיל 60 לגיל 67 ? 14. הצעתם של המבקשים על "קיום בקירוב" של התחייבויות "אגד" אינה מקובלת עלי ואין להבין את פשרה בנסיבות העניין. המשיב 3, אומנם הבהיר בתגובתו לבקשה, שאינו נוקט עמדה בשאלת התחייבויותיה של "אגד" כלפי המבקשים, ולכאורה עמדתו היא שאין התקנון האחיד מונע מ"אגד", להבדיל מקרן הגמלאות שלה, לממן על חשבונה את תשלום הגמלה החודשית למבקשים. גם עמדת קרן הגמלאות היא שאין זה מעניינה להגיב לטענות המבקשים ביחס ל"אגד". יחד עם זאת, הוברר על ידי המשיב 3 ועל ידי הקרן, כי התקנון האחיד מאפשר תשלום קצבה רק במועד הקבוע בו, ועל כן לא יזכו המבקשים לקצבה בטווח שבין גיל 60 לגיל 67. ולא זו אף זו, אם יוצאו המבקשים לגמלאות עתה, יופסקו הפרשות "דמי הגמולים" החודשיים לקרן והם יהפכו ל"מבוטחים לא פעילים", מבלי שיצטברו לזכותם זכויות ותק בכל התקופה עד הגיעם לגיל 67. אינני מוצאת שיש להטיל על "אגד" את חובת תשלום גמלה עד הגיעו של החבר הפורש לגיל 67, שכן חובה כזו לא נטלה "אגד" על עצמה, והיא אינה נגזרת מהתחייבותה לשלם גמלה חודשית על פי הסכם "הגמלאות התקציביות", ובוודאי שאין מקום להטיל עליה חובה להמשיך ולהפריש מידי חודש דמי גמולים בעבור המבקשים גם לאחר פרישתם . 15. בנקודה זו הפנו המבקשים במסגרת תגובתם לתגובות המשיבים (שהונחה בלשכה רק ביום 29/1/04) לשינויים בתקנון הסוציאלי. לטענתם, השינויים מלמדים על הנתק בין התקנון האחיד לבין הסדרי הפרישה המוקדמת המאושרת והממומנת על ידי "אגד" עצמה. מנגד, הדגישה "אגד" בתגובתה לתגובת המבקשים (שהונחה על שולחני ביום 19/2/03) שהשינויים בתקנון הסוציאלי נעשו מתוך הבנה לשחיקת חבריה, ולמרות שלא הייתה חייבת לעשותם, בחרה מרצונה לאפשר פרישה מוקדמת בתנאים שקבעה ובמסגרת התקציב שעומד לרשותה. התנאים שנקבעו הותאמו לתנאי התקנון האחיד, ונגזרו מן הצורך ביצירת המשכיות ושמירת הזכויות בין שלב הפנסיה התקציבית לבין השלב בו משתלמת קצבת הזקנה על ידי קרן הגמלאות בהתאם לתקנון האחיד, הן מבחינת הפרשת "דמי הגמולים" והן מבחינת הגמלה המשתלמת בטווח שבין השלבים. עיון בתקנון הסוציאלי מעלה, כי השינויים בו נקבעו על פי המצב החדש. סעיף 74, הוא סעיף ההגדרות מפנה לגבי מרבית ההגדרות לתקנון אחיד. האפשרות לצאת לגמלאות כבר בגיל 46 לאחר 25 שנה בלבד, שהייתה קבועה בתקנון הקרן הישן, בוטלה לחלוטין. ובכלל, ההסדרים בתקנון הסוציאלי שונים מהותית מהסדרי התקנון הישן, אותם דורשים המבקשים להחיל עליהם. מסלולי הפרישה המוקדמת שנקבעו בו מתייחסים, כאמור, לשתי האפשרויות. האחת, פרישה לאחר צבירת ותק פנסיוני של 35 שנה בהן הופרשו לקרן הגמלאות דמי גמולים על ידי החבר ועל ידי "אגד", שאז רשאי הוא לפרוש באישור ההנהלה בגיל 56 או יותר, לאחר 30 שנות עבודה ("מסלול פנסיה תקציבית"). השניה, פרישה בטרם נצברו 35 שנות ותק פנסיוני, שאז רשאי החבר באישור ההנהלה לפרוש בגיל 51 שנים לאחר 30 שנות עבודה ("מסלול פנסיה תקציבית מוקדמת"). הצורך לצבור 35 שנות ותק פנסיוני על מנת להיות זכאי לגמלה מן הקרן, היא דרישה הנגזרת מהוראות התקנון האחיד, המגדיר את "תקופת הביטוח של המבוטח", כמינימום של 420 חודשים (35 שנה), בהם הופרשו לזכותו "דמי גמולים". המבקשים בפני כנראה ולא צברו עדיין 35 שנות ותק פנסיוני, ושלושה מהם אף לא הגיעו לותק של 30 שנות עבודה (ר' נספח ב'). המבקשים בתגובתם לתגובת המשיבים (ר' סע' 4.9) הודיעו, כי יהיו מוכנים לשקול תשלום מכיסם של חלקם ב"דמי הגמולים" (5.5% מהפנסיה החודשית) עד הגיעם ל 35 שנות הפרשה כנדרש, ובכך יופרשו לקרן "דמי הגמולים" שיבטיחו את זכויות הפנסיה לאחר גיל הפרישה לפי התקנון האחיד. הצעה זו משמיטה לטענתם את טענת "אגד" על התנגשות בין התקנון האחיד ובין יציאתם לפנסיה מוקדמת כפי שאושרה. "אגד" והקרן לא התייחסו בתגובתם להצעה האמורה. ברם, להשקפתי אין בהצעה זו לשנות את קביעתי שאין להטיל על "אגד" חובות נוספות שאינן נגזרות מהסכם "הגמלאות התקציביות". "אגד" לא התחייבה בהסכם זה, להפריש את חלקה בגין "דמי גמולים" עד הגיעם של הפורשים ל-35 שנות ותק פנסיוני, ולשלם גמלה חודשית מלאה של 70% מהשכר מעבר לגיל 60. לא נראה לי, שיש להטיל חובות אלה על "אגד", רק בשל כך שאישרה למבקשים יציאה לגמלאות. אישור זה נעשה בעת ששרר מערך יחסים שונה בין "אגד" לבין קרן הגילאות שלה, והוכפף מפורשות לשינויים שעשויים לחול מעת לעת. "התקנון האחיד" שינה את התמונה כולה, והשינויים בתקנון הסוציאלי שבאו בעקבותיו אינם מלמדים על חובתה של "אגד" לשאת בהוצאה כספית משמעותית בגין ההפרשים שנגרמו עקב ביטול תקנון הקרן (ר' התחשיב בסע' 3 לתגובת המשיבה 1 לתגובת המבקשים). שוכנעתי שהמדובר בהוצאה כספית כבדה שתוטל על "אגד", ואינני רואה להטיל חובה כזו עליה, מבלי שהמבקשים העמידו תשתית לכאורית מספקת לזכותם ליהנות מהסדרי הפנסיה ששררו בטרם הביטול, כפי שיוסבר להלן. מועד כניסתו לתוקף של התקנון האחיד 16. הנני דוחה את טענת המבקשים בדבר קיומו של ספק באשר למועד כניסתו לתוקף של התקנון האחיד. בהתאם להוראות חוק הפיקוח, פירסם, כאמור, המפקח על הביטוח ביום 24.9.03 את התקנון האחיד, אשר אמור לפי המועד שייקבע בו להחליף את תקנוני הקרנות הותיקות ולבוא במקומם (ר' סעיף 78י(א) לחוק שצוטט לעיל). הוראות החוק חלות "על אף האמור בכל דין או הסכם לרבות הסכם קיבוצי" (ר' סעיף 78יח לחוק). כך גם הוראות התקנון "יחולו על אף האמור בכל הסכם או הסדר אחר" (ר' סעיף 82(5) לתקנון), ואין בהסכמות והסדרים שנקבעו בין "אגד" למבקשים לשנות דבר באשר לתחולתו של התקנון האחיד. מועד התחולה של התקנון נקבע בסעיף 82 שבו, ועל פיו תחילתן של הוראות תקנון זה ב"מועד הקובע". המועד הקובע, על פי סעיף ההגדרות, הוא יום 1 באוקטובר 2003. עוד נקבעה בסעיף 82 הוראת מעבר, על פיה "מי שחודש הראשון שלו לקצבה מהקרן הוא החודש הקובע או חודש מאחור יותר, יחולו לגביו הוראות התקנון כפי שיהיו מזמן לזמן, והן בלבד". החודש הקובע, על פי סעיף ההגדרות, הוא חודש אוקטובר 2003. הדברים ברורים ואין מקום לספק בעניין התחולה. העובדה שנוהלו מגעים בין נציגי "אגד" לאנשי האוצר גם לאחר 1/10/03 אין בה לשנות את העובדה שהתקנון האחיד חל על הקרן החל ממועד זה. ניסיונם של נציגי "אגד" להביא להסדר שיטיב עם חבריה אינו מלמד על העדר תחולה של התקנון האחיד על הקרן בעת ניהול המגעים. 17. אין מקום גם לטענת המבקשים שמועד פרישתם חל ביום 30/9/03. המועד ליציאתם לגמלאות של המבקשים, כעולה מבקשותיהם ושאר המסמכים שצורפו כנספח ד' לבקשה, כמו גם מהפרוטוקולים של ישיבות ההנהלה שאישרו את הבקשות (ר' נספח ג' לבקשה), הוא יום 1/10/03. אך גם אם נניח, כי יש לקבל את הטענה שיום פרישה הוא יום העבודה האחרון של מבקשים באגד, 30/9/03, אין לדבר כל נפקות לעניין תחולת התקנון עליהם. התקנון האחיד חל על מי שחודש הזכאות הראשון שלו לקצבה מהקרן הוא חודש אוקטובר 2003, או חודש מאוחר יותר. לכן אין זה משנה מהו מועד הפרישה, אלא נדרש לבחון מהו החודש בו אמורים היו המבקשים לקבל גמלה לראשונה. בענייננו, אין ספק שתשלום הגמלה הראשון אמור היה להשתלם להם בגין חודש אוקטובר, ואין כל ספק שהתקנון חל עליהם. "תחום אפור" בין ביטול תקנון הקרן הישן לבין תחולת השינויים בתקנון הסוציאלי 18. לטענת המבקשים, במסגרת תגובתם לתגובה, קיים "תחום אפור", בין ביטול התקנון הישן ביום 30/9/03 לבין תחולת השינויים בתקנון הסוציאלי החל מיום 1/12/03, בו לא ברור איזה מבין שני התקנונים חל. מטעם זה חייבת "אגד" להוציא את המבקשים לפרישה מוקדמת בהתאם להתחייבויותיה בחוזה בינה לבין חבריה, שהמשיך לעמוד בתוקפו עד 1/12/03. לא נראה לי שיש בטענה זו להועיל למבקשים. עד ליום 30/9/03 עמד בתוקף "התקנון הישן" ויחד עמו היה בתוקף "הסכם הגמלאות התקציביות". עם ביטולו של התקנון הישן, על ידי התקנון האחיד, התבטל מאליו אף הסכם הגמלאות התקציביות, שכפי שהוסבר כבר לעיל אינו עומד בפני עצמו, אלא כרוך ושזור בתקנון הישן. אינני מקבלת את טענת המבקשים, שבטווח הזמנים שבין 30/9/03 לבין 1/12/03, עמד הסכם הגמלאות בתוקפו, משום שנושא הפרישה המוקדמת לא הוסדר עד 1/12/03. החל מיום 1/10/03 חל התקנון האחיד, ואין בעובדה ש"אגד" קבעה לחבריה הסדרי פרישה מוקדמת מרצונה החופשי, כדי להשליך על התקופה הקודמת לתחולת הסדרי הפרישה החדשים בתקנון הסוציאלי, קרי על התקופה שלפני 1/12/03. תוקפו של התקנון האחיד 19. במרכז טיעוניהם בעניין תוקפו של התקנון האחיד העמידו המבקשים את תחולתו של התקנון באופן רטרואקטיבי עליהם. החלתו של התקנון עליהם מבלי להוציאם מן הכללים שנקבעו בו היא החלטה בלתי סבירה ואף בלתי חוקתית של המשיב 3, הפוגעת בזכות הקניין של המבקשים, ודי בכך על מנת לשלול מהתקנון האחיד כל תוקף משפטי. גם טיעונים אלה אין בידי לקבל ולא נראה, כי תחולתו של התקנון האחיד היא רטרואקטיבית. בע"א 4269/90 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' בן ציון דוברת ואח', פ"ד מ"ז(5) 147, נדון השינוי בתקנון "אגד" שחייב את החבר הפורש לפנסיה מוקדמת להשתתף בשיעור 20% מהתשלום החד פעמי לקרן, שעד אז שולם במלאו על ידי "אגד", דבר שהוביל אותה למשבר כספי חמור. בין השאר, נדונה באותה פרשה השאלה מהו המועד הקובע את זכויותיו של החבר הפורש, האם המועד בו אושרה הפרישה על ידי ההנהלה, או שמא מועד הפרישה בפועל. הש' גולדברג דן בשאלה זו לגופה, וכך קבע: "...התקנון והחלטות ההנהלה התקפות במועד הפרישה הם שקובעים את זכויותיו וחובותיו של החבר הפורש, בין אם אלה היטיבו עמו מאז שמסר את הודעתו על הפרישה (או מאז שקיבל אישור לפרישה), ובין אם הרעו עמו. בתקופת הביניים ממשיך החבר, המתעתד לפרוש, להיות חבר באגודה ככל חבר אחר, וכל שינוי בהוראות המחייבות של האגודה, שנעשה בתקופה זו, חל גם עליו...מהותה של הזכות לפנסיה של עובד שהיא נקבעת על פי 'הוראות החוק או תקנון הפנסיה כפי שהם ביום שבו מתגבשת הזכות' וזכות הפנסיה 'משתכללת ומשתנה במשך תקופת עבודתו, ומתגבשת לפי המצב המשפטי ביום אירוע העילה לתשלום הפנסיה' (ר' דב"ע תשן/3-60 ברקן ואח' נ' קרן הגמלאות המרכזית פד"ע כב 258, 265). אם כך, על אחת כמה וכמה שמועד זה הוא הקובע לגבי חבר באגודה שיתופית, המעמיד עצמו בהסכמה לסיכון כי עד לפרישתו ישונה התקנון, גם בכל הנוגע לזכויות הפרישה" (שם, בעמ' 161). יוצא, שזכאותם של המבקשים לפנסיה מתגבשת על פי התנאים במועד הפרישה, ואין להם כל זכות שיחולו עליהם התנאים ששררו עובר למועד פרישתם המתוכנן. יוצא עוד, שתחולתו של התקנון האחיד היא פרוספקטיבית, שכן הוראותיו של התקנון חלות רק על מי שזכויותיו התגבשו, דהיינו פרש לגמלאות, לאחר "המועד הקובע", 1/10/03, וחודש הזכאות הראשון שלו לקצבה הוא "החודש הקובע", אוקטובר 2003. (לדיון נרחב בסוגיית התחולה בזמן של שינויים בהסדרים הפנסיונים, ר' י' מרגליות, אפליה בהסדרי החיסכון הפנסיוני ופתרונה המוצע, משפטים לא(3) 529, 556-552). מאזן הנוחות 20. תכליתם העיקרית של הסעדים הזמניים היא שמירת המצב הקיים עובר להגשת התובענה, העלול להשתנות לרעת התובע ולפגום באפשרותו לממש את פסק הדין. כך מציין מ"מ הנשיא שמגר (כתוארו אז) בע"א 732/80 ארנס נ' בית אל-זכרון יעקב, פ"ד לח(2) 645, 652: "פשוט וברור הוא כי ה ע נ ק ת ו של סעד זמני נובעת ברוב המקרים מן הרצון להגן על מי שמבקש אותו, וזאת בדרך כלל על ידי שמירת המשך קיומה של מערכת הנסיבות השוררת בעת הגשת התובענה. אם ינצל הנתבע את תקופת הביניים האמורה לשם שנוייו של המצב עלולה להיות לכך השלכה עניינית או משפטית על הדיון בתובענה ובעיקר על תוצאותיו ועל ממשותן ועל אפשרות מימושן". משתמע מכך, שרק במקרים חריגים ייתן בית המשפט סעד זמני שישנה את המצב הקיים (ר' א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (סיגא, תשס"ג-2003) עמ' 400). על כן, על אף שבית המשפט מוסמך לתת צו עשה זמני (ר' הגדרת "סעד זמני" בתקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984) יימנע בית המשפט בדרך כלל מנתינתו. צו כזה יינתן רק במקרים יוצאים מן הכלל, כאשר הנזק לתובע הוא בלתי הפיך ושום פיצוי כספי לא יוכל לתקנו (ר' א' וינוגרד, צווי מניעה ( הלכות, התשנ"ג-1993) עמ' 71). כך סיכם את ההלכה בסוגיה זו של צווי עשה זמניים, מ"מ הנשיא ארגנט (כתוארו אז) בע"א 213/64, חיים ברא"ז, ו-3 אח' נ' נציב המים, משרד החקלאות, פ"ד י"ח (3) 647, 653: "בית המשפט אינו ממהר ליתן צו-זמני, שהוא בעל אופי מנדטורי ואשר כמוהו כסעד המלא שנדרש בתובענה, כי אם ינקוט זהירות יתירה בשימוש בשיקול-הדעת ויימנע מלתת את הצו אלא אם ישתכנע שלכאורה קיימת עילה לכך, הן מבחינת הזכות הסובסטנטיבית, אשר מבקש הצו טוען לה בתובענתו, והן מבחינת השיקול, כי ייגרם לו נזק בל יתוקן, אם לא יינתן הצו". וכך פסק הנשיא שמגר ברע"א 338/88 נחום חמיס נ' דוד שטרן, פ"ד מג(4), 552 ,556-555:. "מתן צו עשה זמני נתון לשיקול דעת בית המשפט, והשאלה המרכזית אשר מן הראוי שתעלה בפני בית המשפט בהפעילו את שיקול דעתו היא, אם מתן הסעד הזמני הוא אכן כה חיוני עד שיהיה בכך כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט - לשם שינויו של המצב הקיים עובר להגשת התובענה - עוד לפני שהוכרע בתובענה. האם דרוש, למשל, הצו לשמירת המצב הקיים כדי שלא ישונה, לפני בירור כדבעי של זכויות בעלי הדין כדי למנוע שינוי שאינו הדיר ואשר ההכרעה השיפוטית בו לא תוכל, איפוא, לתקן את אשר כבר שונה". (ור' גם רע"א 2430/91 טיב טירת צבי נ' דליקטיב הקניון, פ"ד מה(4) 225, 229-228) נראה לי, כי הנטל המוטל על הצד המבקש צו עשה זמני כבד יותר מזה המוטל בדרך כלל בעניין סעדים זמניים, ואף נקבע, שאין די בסיכוי לכאורה אלא יש להראות הוכחות חותכות על זכותו המוחלטת של המבקש ולא רק הוכחות על זכות לכאורה (ר' בש"א (ירושלים) 2429/02 אריכא ריקי נ' רשות השידור, תק-עב 2002(4), 16 , 20). 21. בענייננו, על אף שכותרת הבקשה היא "צו מניעה זמני", המדובר בבקשה להורות למשיבים 1 ו-2, להוציא את המבקשים לפנסיה מוקדמת בתנאי התקנון הישן והסכם הגמלאות התקציביות, ולהורות למשיב 3 להתקין שינויים בתקנון האחיד. בכך מתבקש למעשה שינוי המצב הקיים, ומערכת הנסיבות השוררת בעת הגשת התובענה. דא עקא, שהמבקשים לא הראו, כי אי מתן הצו המבוקש יגרום לנזק, שאינו ניתן לתיקון, או שמתן הצו הוא כה חיוני המצדיק את התערבות בית המשפט, בטרם זכו טיעוני הצדדים וראיותיהם לחקירה, לליבון ולבחינה לעומק כנדרש בתיק מהסוג הנדון. דין הבקשה להידחות ולו מן הטעם של מאזן הנוחות. 22. המבקשים לא שכנעוני שיש ממש בטענתם שהנזק ששיגרם להם אם לא יינתן הצו אינו ניתן לפיצוי כספי הולם. אפילו ייקבע בפסק הדין הסופי שהמבקשים זכאים לצאת לגמלה, וזו לא שולמה להם, הרי כל נזק שיגרם להם בשל כך, ניתן לפיצוי כספי בפסק הדין הסופי. בצדק היפנו המשיבים בנקודה זו למהות הסעדים שנדרשו במסגרת התביעה העקרית, שהיא כספית בעיקרה, והם נועדו לשפות את המבקשים בגין נזקים שנגרמו להם עקב הסתמכותם על אישור "אגד" ליציאתם לגמלאות (ר' סע' 6.2 לכתב התביעה ור' גם תצהירי המבקשים שצורפו לבקשה). אם תוכח זכותם של המבקשים ליציאה לגמלאות החל ממועד כזה או אחר, ובתנאים כאלה או אחרים, נזקם של המבקשים בשל אי קיום הזכות יזכה לתיקון מלא במסגרת הסעדים הכספיים. 23. לא שוכנעתי גם, שנזקם של המבקשים מאי מתן הצו עולה על הנזק שעלול להיגרם למשיבים, אם ינתן כנגדן הצו. למשיבים, יגרם נזק אם יינתן הצו המבוקש, שכן כתוצאה מכך תופסק למעשה חברותם ועבודתם של המבקשים ב"אגד". ספק אם ניתן יהיה להשיבם לעבודה אם לא יזכו המבקשים בתביעתם, במיוחד לנוכח טענתם שרקמו תוכניות למצוא מקום עבודה חלופי, ויש להניח שאז כבר ישתלבו במסלול חיים אחר. לנוכח האמור לעיל, הנני פטורה מבחינת טענות הצדדים האם פקיעת חברות ב"אגד" היא סופית ובלתי הדירה, או שניתן לחדשה לאחר פקיעתה. מנגד, המבקשים כולם עודם חברים ב"אגד" ומובטחת להם עבודה ושכר אצלה, וצבירת כל הזכויות בקרן עד שתתאפשר פרישתם. לעניין הטענה שתפקידם של חלק מהמבקשים הועבר לאחרים, לכך אין נפקות רבה בעיני. "אגד" מבקשת להשאיר את המבקשים בעבודתם, וחזקה עליה שתמצא להם מקום עובדה, ולא תשלם להם שכר מבלי שיעבדו. סיכום 24. ביום 30/9/03 חוקקה כנסת ישראל את חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003, בך גובשו ההסדרים חדשים לקרונות הפנסיה, שהדיבורים עליהם נמשכו במהלך כל שנת 2003. בסמוך למועד זה, אישרה הנהלת "אגד" לששת המבקשים שבפני לצאת לגמלה מוקדמת החל מיום 1/10/03, על פי התנאים שנקבעו בתקנון קרן הגמלאות והסכם הגמלאות התקציביות. בטרם הגיע המועד המתוכנן הוחל על הקרן התקנון האחיד ששינה את ההסדרים הקיימים, ונחסמה דרכם של המבקשים לצאת גמלה מוקדמת. בפיהם, טענות קשות על התנהגות חסרת תום הלב של "אגד" וקרן הגמלאות שלה. לא שוכנעתי שהועמדה בפני תשתית לכאורית מספקת בנקודה זו. להפך, קיימת אחיזה בטענות ובראיות שהוצגו בפני ש"אגד" עמדה לצד חבריה בנסותם לקפוץ על העגלה החולפת, ולהספיק לצאת לגמלה מוקדמת בתנאי התקנון הישן. בכך אין פסול כפי שנקבע בבג"ץ 7691/95 ח"כ גדעון שגיא ו-3 אח' נ' ממשלת ישראל, פ"ד נב(5), 577 , 605. דא עקא, שבענייננו, בשונה מן העניין שנדון בפרשת ח"כ גדעון שגיא הנ"ל, חלפה העגלה על פניהם של המבקשים ממש רגע לפני שתפסו את מקומם בה. אכן, ניתן להבין ללבם וללב רבים שנפגעו מהשינוי שנכפה על ידי המחוקק. ברם, לכל נורמה משפטית יש נקודה בזמן בה היא מתחילה לפועל, ותמיד עשויה להישמע טענה מצד אלה שנפגעו מתחולתה, שרק יום אחד חצץ בינם לבין האפשרות ליהנות מהסדר שהיה טרם חקיקתה. מדוע שלא ילינו אחרים שבינם לבין ההסדר המיטיב חצץ רק שבוע, חודש, שנה או יותר ? ולאן נגיע אם לא נציב גבולות לתחולת הנורמה החדשה ? 25. בהתאם לפסיקה שהוזכרה קודם לכן, זכותו של עובד לקצבה מתגבשת ביום בו הוא נעשה זכאי לקצבה, שהוא יום הפרישה מן העבודה, בהתאם לתקנון קרן הגמלאות כפי שהוא באותו יום, ולא במועד אישור הפרישה על ידי ההנהלה. הדברים מקבלים משנה תוקף, כאשר השינוי נכפה על ידי חקיקת משנה מכוח חקיקה ראשית של הכנסת. בענייננו, יום הפרישה שנקבע בהחלטות ההנהלה הוא יום 1/10/03. ביום זה הוחל על קרן הגמלאות של "אגד" התקנון האחיד, בו נקבעה הוראת מעבר מפורשת על פיה, מי שחודש הזכאות הראשון שלו לקצבה הוא חודש אוקטובר 2003, כפוף להוראות התקנון החדש. בכך, נחסמה לכאורה דרכם של המבקשים ליהנות מהסדרי התקנון הישן של הקרן, ולא הועמדה בפני תשתית מספקת לטענה שלהתחייבות "אגד" כלפי המבקשים קיום עצמאי מנותק מהשינוי שהוחל על הקרן. כמו כן, לא שוכנעתי שמאזן הנוחות, אותו אנו נדרשים להביא בחשבון לפי תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, נוטה לטובת המבקשים. לפיכך, הנני רואה לדחות את הבקשה. בנסיבות המיוחדות של העניין אינני רואה לפסוק הוצאות. ברם, הן ישקלו בסופו של הדיון בתובענה לגופה. פרישהפרישה מוקדמתאגד