פסק דין 1. התובעת, העוסקת, בין היתר, באמצעות רופאים שעובדים בשירותה, בטיפול בבעיות משקל ועודף משקל, הגישה תביעה נגד הנתבע, רופא במקצועו, שעילתה הפרת הסכם שנכרת, לטענת התובעת, בין הצדדים, ביום 8.4.1992 לתקופה החל מיום 1.5.1992 ועד ליום 30.4.1997 (להלן-ההסכם), המקנה לתובעת פיצוי מוסכם ומוערך מראש בסכום השווה בש"ח לסך של 50,000 דולר ארה"ב. 2. 2. בכתב התביעה טענה התובעת, בין השאר, כי על פי הוראות סעיף 6.1 להסכם, אסור היה לנתבע "לעסוק, בין בתמורה ובין לא בתמורה בין בשעות קבלת קהל במרכז הרפואי ובין לאחריהן, בכל עיסוק הקשור במישרין או בעקיפין בתחום העיסוק עבור צד א". עוד טענה התובעת, כי הנתבע, שהועסק במרפאה שניהלה בפתח תקווה, עסק בתחום עיסוקה, למרות האמור בהסכם, ניהל עסק של טיפול בלקוחות בשיטת התובעת, השתמש בחומר פרסומי שלה ואף הפנה למרפאתו לקוחות של התובעת, תוך ניצול מידע סודי של התובעת שעמד לרשותו, ותוך שימוש בכמוסות אשר בבעלותה, ללא ידיעתה וללא קבלת הסכמתה, וזאת במהלך שנת 1994 ולפחות עד ליום 3.8.1994 - מועד בו הגישה התובעת תלונה למשטרת ישראל נגד הנתבע. התובעת הוסיפה כי, כעולה מהאמור לעיל, הפר הנתבע את הוראות סעיף 6.1 להסכם ועל כן עליו לפצות את התובעת, כמתחייב מהאמור בסעיף 12 להסכם, בפיצוי מוסכם ומוערך מראש בסך בשקלים השווה ל- 50,000 דולר ארה"ב. יצוין כי כתב התביעה הוגש לבית משפט השלום בתל-אביב, והועבר, בהסכמת הצדדים, ולנוכח הוראות סעיף 24(א)(1) לבית דין זה. 3. בכתב ההגנה, הכחיש הנתבע את תוקפו המחייב של ההסכם וטען כי ההסכם הוצג בפניו על ידי מנהל התובעת, מר ניסים עובדיה (להלן-מר עובדיה), כטיוטת הסכם, כפוף להמשך מו"מ ולבדיקה משפטית על ידי באת כוחו של הנתבע, שאליה, התחייב מר עובדיה, להעביר את ההסכם לבדיקה. עוד טען הנתבע, כי ההסכם מעולם לא הועבר לבאת כוחו, ולמעשה לא התייחסו אליו הצדדים כאל מסמך מחייב אלא כבסיס למו"מ. הנתבע הוסיף וטען, כי ביום 17.3.1993 מסר למר עובדיה מכתב התפטרות בו הודיע, בין השאר, על הפסקת עבודתו וזאת:- " עקב תנאי עבודה ושכר לא הולמים, ירידה חריפה בהכנסה, וירידה בתנועת מטופלים על רקע פירסומים בעתונות שאינם נענים בתגובה שיווקית ואחרת הולמת. למרות שיחות עמך בנושא שיפורים בנושאים שהעליתי, לא חל שיפור עד עתה" (להלן - מכתב ההתפטרות). לטענת הנתבע, בעקבות מכתב ההתפטרות - פקעה, ממילא, טיוטת ההסכם. הנתבע הוסיף, כי לאחר מו"מ בין הצדדים והתחייבותו של מר עובדיה לנתבע, לשיפור תנאי שכרו ועבודתו - חזר לעבודה, כעבור מספר שבועות, ועל תנאי עבודתו לאחר חזרתו לעבודה, כאמור לעיל, לא חלה, בכל מקרה, טיוטת הסכם העבודה. ולחילופין, טען הנתבע, כי סכום הפיצוי שנקבע בסעיף 12 להסכם - נקבע בלא יחס סביר לנזק שניתן היה לצפותו מראש בעת כריתת ההסכם, כתוצאה מסתברת של ההפרה, על כל הנובע מכך. הנתבע הוסיף וטען כי לא הפר כל התחייבות ברת תוקף כנגד התובעת, כי התובעת ידעה כי, במקביל להעסקתו אצלה, הוא מועסק כרופא גם בקופת חולים ומטבע עיסוקו כרופא המטפל בחולים - לא ניתן היה להגבילו שלא לטפל בחולים הסובלים מבעיות עודף משקל, אשר פנו אליו, במסגרת עבודתו, בקופת חולים. נסיונה של התובעת להגביל את עיסוקו של התובע הינו בלתי סביר, בניגוד לדין והוא נוגד את זכויותיו על פי דין. עוד טען הנתבע, כי בחודש מאי 1994 או בסמוך לכך, נעתר לפניית ארגון ויצ"ו בכפר סבא וניאות לקבל לטיפולו את חברות ויצ"ו, במשרדי ויצ"ו בכפר סבא. פעילות זו, שנמשכה כ- 6 חודשים בשנת 1994, לא עמדה בסתירה לכל מחוייבות שלו כלפי התובעת. בפעילותו זו לא השתמש הנתבע בכל חומר של התובעת, לא ניצל כל מידע השייך לתובעת, וודאי לא חומר "סודי" , שאינו כלל בנמצא, ולא טיפל בלקוחות של התובעת. הנתבע הפסיק את פעילותו במסגרת ויצ"ו, כאמור, לאחר התערבות התובעת ומתוך רצון להימנע מעימות עימה. עוד טוען הנתבע, כי הכנסתו הכוללת מפעילותו במסגרת ויצ"ו היתה כ- 6,000 ש"ח ובניכוי הוצאות כ- 3,000 ש"ח לפני מס. הנתבע הוסיף כי התובעת פתחה בתקופה זו, או סמוך אליה, סניף ברעננה, תוך פגיעה במודע בהכנסותיו מעבודתו בסניף התובעת בפתח תקווה. כמו כן, בתגובה לדרישותיו לשיפור תנאי שכרו, פעלה התובעת על מנת לגרום להתפטרותו ולהפסקת הפעילות בסניף ויצ"ו בכפר סבא, על מנת לזכות בנתח השוק עבור הסניף שפתחה ברעננה, וכדי להשיג את מטרתה, הכפישה את שמו, ואף הגישה תלונה נגדו במשטרה כדי לפגוע בו. בהתנהגותה האמורה, טען הנתבע, השיגה התובעת את מטרתה, והנתבע אשר לא יכול היה להתמודד עם התובעת בשל נחיתותו הכלכלית, נאלץ לעזוב את עבודתו, בלא שקיבל פיצויי פיטורים, ומבלי ששולם לו המגיע לו עבור שני חודשי עבודתו האחרונים, חודש יולי ומחצית חודש אוגוסט 1994, וכן ללא קבלת זכויותיו הסוציאליות האחרות על פי דין. במקביל להגשת כתב ההגנה הגיש הנתבע כתב תביעה שכנגד לתשלום שכר לחודשים יולי ומחצית אוגוסט 1994, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, קצובת הבראה ופיצויי פיטורים - סה"כ 57,129 ₪ (קרן). בכתב התשובה לכתב התביעה שכנגד טענה הנתבעת שכנגד (להלן - התובעת) כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, כי המדובר בהתקשרות על בסיס קבלני, ועל כן אין התובע שכנגד (להלן - הנתבע) זכאי לתשלומים הנתבעים על ידו. עוד טענה התובעת, כי הנתבע אכן נאלץ להפסיק לאלתר את התקשרותו עימה, אולם לא מהסיבות המפורטות בכתב ההגנה, אלא לאחר שהתובעת גילתה כי הנתבע מפר ברגל גסה את ההסכם, תוך נקיטת פעולות הנחשדות כפליליות, לרבות שימוש לצורכי לקוחותיו הפרטייים במוצרי התובעת ובידע המסחרי שלה, ולפיכך אף הוגשה תלונה במשטרת ישראל כנגד הנתבע ואף הוגש נגדו כתב אישום. 4. בתצהיר עדות ראשית של מר עובדיה שהוגש מטעם התובעת, טען מר עובדיה, בין השאר, כי התובעת "נחשבת למובילה בתחומה ובעלת מעמד ומוניטין רב, שבא לידי ביטוי ביחודיות הטיפול הניתן על ידי רופאים מטעמה והן בהצלחת הטיפול, הניתן על ידה למטופליה". (סעיף 5 לתצהירו של מר עובדיה). לעניין נסיבות כריתת ההסכם, טען מר עובדיה כי, טרם חתימת ההסכם נוהל מו"מ בין הצדדים ואף הוחלפה ביום 6.4.1992 טיוטת הסכם ביניהם. (עותק מטיוטת ההסכם עם הערות ושינויים שביקש הנתבע להכניס להסכם צורפה לתצהיר), וכי טענת הנתבע כי ההסכם הינו טיוטה בלבד - אין להם כל אחיזה במציאות, והיא נועדה להימנע מהפיצוי המוסכם שהוסכם בין הצדדים. עוד הוסיף מר עובדיה כי, לו היה מדובר בטיוטת הסכם ודאי שהנתבע לא היה חותם על המסמך ואף לא דואג לכך כי בכל מקום שהוכנס שינוי להסכם או הוספה תוספת להסכם - תופיע חתימתו בראשי תיבות, וכן חתימת מר עובדיה כמנהל התובעת. לעניין מעמדו של הנתבע, טען מר עובדיה כי על פי הוראות סעיף 15 להסכם, הסכימו הצדדים כי לא יחולו ביניהם יחסי עובד ומעביד, וכי מעמדו של הנתבע היה מעמד של קבלן עצמאי, כי במשך כל תקופת עבודתו המציא הנתבע חשבונית עבור הכספים שקיבל מהתובעת, למעט, במשך בחודשים ספטמבר-נובמבר 1993, במהלכם, לאור בקשתו של הנתבע, ששהה במועדים אלה בשירות מילואים, הוציאה התובעת לנתבע תלושי משכורת, וזאת על מנת שיוכל לקבל שכר על התקופה שהיה במילואים, ולמעט בחודשים פברואר-מרץ 1994, לגביהם, ביקש הנתבע כי יוצאו לו תלושי משכורת לצורך קבלת הנחה בתשלום גני ילדים לילדיו. התובעת טענה, כי מתוך רצון לסייע לו, נענתה לבקשותיו, אך אין בכך כדי ללמד על קיומם של יחסי עובד ומעביד (סעיף 12 לתצהירו של מר עובדיה). לעניין מכתב ההתפטרות טען מר עובדיה, כי מעולם לא קיבל מכתב זה וכי, לעניות דעתו, מדובר במכתב שהוכן בעקבות התביעה שהוגשה על ידי התובעת (סעיף 16 לתצהירו של מר עובדיה). עוד טען מר עובדיה, כי לאחר שהתברר, בעקבות ביקורות שערך, בסניף פתח תקוה של התובעת בה הועסק הנתבע, כי חסרות כמוסות המהוות חלק מהטיפול שמעניקה התובעת, התעורר חשד כי הנתבע "גנב ציוד וחומרים מהתובעת ומשתמש בו באופן פרטי", בעקבות חשד זה שכרה התובעת שירותיהם של משרדי חקירות שונים. ממצאי החקירות הצביעו על כך "שלא רק שהנתבע מנהל עסק מקביל לעסקה של התובעת במקום אחר, אלא אף משתמש הוא בכמוסות של כדורי הרזיה שנרקחים באופן בלעדי עבור התובעת ובדפי מידע הדומים להפליא לדפי המידע ויתר הפרוספקטים המחולקים ע"י התובעת ללקוחותיה וכן משתמש בכרטיסי הלקוח של התובעת לצורך טיפולים באותם לקוחות, דהיינו הנתבע תוך כדי "גניבת" השיטה היחודית של התובעת והמוצרים היחודיים שלה הפר את ההסכם שבין הצדדים". (סעיף 17 לתצהירו של מר עובדיה). עוד הוסיף מר עובדיה כי לאחר קבלת ממצאי החקירות, הגיש במשטרת ישראל תלונה נגד הנתבע שבעקבותיה פשטה ביום 11.8.94 משטרת ישראל, בנוכחותו, על סניף ויצ"ו בכפר סבא, בו ניהל הנתבע עסקים, ונתפסו ברשות הנתבע תמיסות, כמוסות, דפי מידע, רשימת לקוחות ומוצרים אחרים השייכים לתובעת. לאור ממצאים אלה הופסקה לאלתר ההתקשרות בין הצדדים. (סעיפים 17, 18 לתצהירו של מר עובדיה). עוד טען מר עובדיה, כי הוגש כתב אישום נגד הנתבע והנתבע הודה בעובדות המפורטות בכתב האישום "וזאת לאחר שתוקנו בו תיקונים קוסמטיים, שאינם מעלים או מורידים חומרת העבירות בהן הודה הנתבע". (סעיף 19 לתצהירו של מר עובדיה, נספחים ו'1 ו'2), מכתב האישום, בו הודה הנתבע, טען מר עובדיה, עולה בבירור כי הנתבע הפר את ההסכם שנחתם בינו לבין התובעת, לרבות הוראת סעיף 6 להסכם ועל כן זכאית התובעת מהנתבע לפיצוי מוסכם כנקוב בסעיף 12 להסכם (סעיפים 21,22 לתצהירו של מר עובדיה). לתצהירו של מר עובדיה צורפו המסמכים כדלקמן:- ההסכם (נספח ב') טיוטה לא חתומה של ההסכם (נספח ב') מזכר מיום 28.11.93 חתומה על ידי הנתבע מופנה להנהלת חשבונות של התובעת (נספח ג) מכתב מיום 30.6.94 חתום על ידי עו"ד דורון מופנה לתובעת שכותרתו "מרשי - ד"ר דוד קליין" (נספח ד) "אישור בדבר הגשת תלונה" מיום 3.8.94 (נספח ה) כתב אישום נגד הנתבע (נספח ו) פרוטוקול דיון בבית משפט שלום בפתח תקוה (נספח ז) 5. בתצהירו טען הנתבע, בין השאר, כי הועסק על ידי התובעת החל מיום 1.5.92 ועד 15.8.94, כעובד שכיר, כי במסגרת עבודתו זו הוצאו לו על ידי התובעת תלושי שכר, וכי התובעת נהגה בו באופן שרירותי, בהתאם לרצונה, כאשר בחלק מהזמן שולם לו שכר עבודה תוך הוצאת תלושי שכר ולעיתים, על פי רצונה, דרשה ממנו התובעת חשבוניות. עוד הכחיש הנתבע את טענות מר עובדיה כאילו "היה שותף כביכול, לקנוניה, שבמסגרתה הוצאו תלושי משכורת פיקטיביים על ידי התובעת" וכי פנה כביכול אליו לקבלת תלושי שכר עבור הנחה בגן ילדים. לעניין המזכר (נספח ג לתצהירו של מר עובדיה) טען הנתבע כי: "הואיל ועוד בטרם תחילת עבודתי אצל התובעת הייתי רשום ברשויות המס וביטוח לאומי מאז דצמבר 1991 כעובד עצמאי, אך לאחר מכן הועסקתי כעובד שכיר אצל התובעת, הרי בתוקף היותי במעמד כפול של שכיר ועצמאי, פעלתי על פי תקנות הביטוח הלאומי אשר למיטב ידיעתי קובעות כי יש להעביר את "תלוש" השכר הצבאי (טופס 3010 או אחר) למעסיק, על מנת לקבל את משכורתי כשכיר באמצעות המעסיק ובמקביל יש למלא טופס תביעה אישית כדי שהשכיר יגיש יחד עם תביעתו כעצמאי" ואכן נספח ג' תומך בדברים אלה, לטענתו של הנתבע. (סעיף 7 לתצהירו של הנתבע). לעניין מעמדו כעובד שכיר הוסיף הנתבע וטען כי:- א. היה כפוף לחלוטין למרותה של התובעת הן בנוגע לסדרי העבודה, שעות העבודה ומועדי העבודה בסניפים השונים, והן בנוגע לצד המקצועי, לגביו היה כפוף למרותו של הרופא הראשי של התובעת. ב. התובעת הכתיבה את אופן פעילותו כך שלא נותר לו חופש פעולה בעבודתו. ג. כל המטופלים בהם טיפל - הופנו אליו על ידי התובעת שקבעה באופן בלעדי את צורת הטיפול, ואף ביצעה מעקב אחר איכות הטיפול שהעניק, וזאת באמצעות הרופא הראשי של התובעת, שכאמור, היה ממונה עליו מבחינה מקצועית, וקבעה את כללי ונוהלי הטיפול. ד. התובעת דרשה כי יעמוד לרשותה לצורך החלפת רופאים אחרים במרפאות השונות בעת שנעדרו מעבודתם, והדבר לא הייתה נתון לשיקול דעתו או לבחירתו. ה. לוחות הזמנים לקבלת קהל נקבעו עבורו על ידי התובעת, וכמו כן נכחה, באופן קבוע במרפאה, עובדת נוספת של התובעת, שתפקידה היה להקפיד על ביצוע הנחיות התובעת בקשר לביצוע העבודה במרפאות. ו. פעמים רבות נאלץ לשנות את סדרי עבודתו האחרים כדי לעמוד לרשות התובעת, כך לדוגמא, כאשר נדרש על ידי התובעת לעבוד בסניף שעמד להיפתח בחיפה, אך, בסופו של דבר, לא יצא לפועל שכן התובעת החליטה להעסיק שם רופא אחר, והעמידה אותו בפני עובדה מוגמרת, תוך התעלמות בוטה מהמאמצים שעשה, כדי להתאים עצמו לדרישתה. ז. מר עובדיה אף דרש ממנו לעבוד בעסק אחר שהיה בבעלותו במשרת יועץ אך הנתבע סירב. ח. היה חלק מארגונה של התובעת, לצורך ביצוע עבודתו השתמש בתכשירים של התובעת, לרבות במזכירה שאף היא היתה עובדת של התובעת, ועל פי הוראות מנהל התובעת, התרופות שבשימוש הרופאים היו חייבות להיות ממקורות התובעת, והיה עליו לקבל אישור ממנהל התובעת, מר עובדיה, לשימוש בתרופות ובאמצעים שמקורם מחוץ לתובעת. לעניין החתימה על ההסכם טען הנתבע, כי ביום 8.4.92 חתם על המסמך המכונה על ידו "טיוטת ההסכם", כי המדובר בטיוטה בלבד המכילה מספר רב של נושאים, עליהם התקיים מו"מ שלא הגיע לכדי הסכם מחייב, כי טיוטת ההסכם הוצגה בפניו על ידי מר עובדיה כ"סיכום זמני" כפוף להמשך מו"מ ולבדיקה משפטית על ידי באת כוחו, וכי מר עובדיה החתים אותו על טיוטת ההסכם לרבות חתימה בראשי תיבות, והסביר לו כי החתימה על הסיכום הזמני נועדה לאפשר את תחילת עבודתו באופן מיידי, תוך הבטחה מצדו כי החוזה יחתם רק לאחר התייעצות עם באת כוחו. עוד טען הנתבע כי למרות הבטחתו של מר עובדיה, טיוטת ההסכם מעולם לא הועברה לבאת כוחו, וכי העובדה כי ההשגות המפורטות בנספח ב' לתצהירו של מר עובדיה - לא מצאו את ביטויין בנספח א לתצהירו משמיטות את הבסיס מתחת לטענתו לעניין היות נספח ב' לתצהירו טיוטת הסכם, כביכול, על כל המשתמע מכך. עוד הוסיף הנתבע, כי למעשה מעולם לא התייחסו הצדדים אל המסמך כאל מסמך מחייב אלא כבסיס למו"מ, (סעיפים 10, 11 לתצהירו של הנתבע), וכי הוא מכחיש כל טענה של הסכם כלשהו עם התובעת (סעיף 25 לתצהירו של הנתבע). ולחילופין טען הנתבע כי סכום הפיצוי שנקבע בסעיף 12 להסכם, נקבע בלא יחס סביר לנזק שניתן היה לצפותו מראש בעת כריתת ההסכם, כתוצאה מסתברת של ההפרה, על כל הנובע מכך ולכן יש להפחיתו לגובה הסכום של כ- 3000₪ לפני מס. לעניין נסיבות הפסקת העסקתו, טען הנתבע, כי לתובעת היה ידוע כי הוא מועסק כרופא בקופת חולים, במקביל להעסקתו על ידה, ומטבע הדברים לא ניתן היה להגביל את הטיפול שהוא נותן במסגרת עבודתו בקופת חולים, ולקבוע שלא יטפל בחולים הסובלים מבעיות עודף משקל, אשר פנו אליו במסגרת עבודתו בקופת חולים. עוד הוסיף הנתבע כי בסוף חודש מרץ 1994 נעתר לפניית ארגון ויצ"ו בכפר סבא והסכים לטפל בחברי ויצ"ו במשרדי ויצ"ו בכפר סבא. משך פעילותו זו היה כששה חודשים בשנת 1994. פעילות זו, לטענתו של הנתבע: "לא עמדה בסתירה לכל מחוייבות שלי כלפי התובעת, לא ניצלתי כל מידע השייך לתובעת ובכלל זה חומר "סודי", שאינו בנמצא כלל ולא טיפלתי בלקוחות של התובעת. את עבודתי בויצ"ו הפסקתי כעבור מספר חודשים לאחר התערבות התובעת ומתוך רצון להימנע מעימות עמה". (סעיפים 21-19 לתצהירו של הנתבע). לתצהירו של הנתבע צורפו המסמכים כדלקמן:- תלושי משכורת (נספח א) טופס "תביעה אישית לתגמולי מילואים" (נספח ב) מכתב מודפס מיום 17.3.1993 מופנה למר ע. ניסים מאת הנתבע (לא חתום) (נספח ג) חשבונית מס מס' 076 של הנתבע מופנית לויצ"ו כפר סבא על סך 5,400 ₪ עבור "בדיקות טיפוליות לאנשים שונים חברי ויצ"ו לפי הפניה בחודשים 3-8/94 4 וחצי חודשים (נספח ג) 6. בדיון ההוכחות שהתקיים בפני נחקרו מר עובדיה והנתבע. לעניין ההסכם, העיד מר עובדיה, כי ניהל לגביו מו"מ עם הנתבע ולא עם עורך הדין שלו, וכי מדובר בחוזה סטנדרטי שנוסח על ידי יועציו המשפטיים והשתנה בהתאם לכל רופא - שינויים לא מהותיים כמו למשל, שעות עבודה וימי עבודה, ובכל החוזים נקבע פיצוי מוסכם של 50,000 דולר. עוד אישר מר עובדיה, כי נספח ב' לתצהיר הינו טיוטת החוזה ואילו נספח א הוא החוזה עליו חתמו הצדדים. לעניין הוצאות התלושים עמד מר עובדיה על גרסתו כי הנתבע ביקש שימציא לו כמה תלושים "וזאת על מנת להציגם גם בגן וגם בחלק מהזמן לצורך קבלת החזר גמול מילואים" (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 7-9)... "אני הוריתי למנהל החשבונות להוציא את תלושי השכר לנתבע וזאת בגין התקופה ובשל הסיבות שציינתי קודם לכן. הסכומים הנקובים בתלושי השכר נקבעו לבקשת הנתבע וזאת לאותם צרכים שציינתי קודם לכן. הניכויים המצויינים בתלושי השכר הועברו בפועל לשלטונות מס הכנסה ובטוח לאומי... הם כן משקפים את המציאות, זאת התמורה שהוא היה אמור לקבל כנגד חשבונית והנתבע ביקש שבאותם חודשים שציינתי קודם לכן, הדבר יועלה על תלושי שכר במקום החשבונית שהיה אמור להמציא על פי הסיכום המקורי בינינו. " (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 15-24). לעניין סעיף 6 להסכם העיד העד כי: "בקופת חולים לא הייתה על הנתבע כל הגבלה לעבוד... אסור היה לו לעסוק בתחום הספציפי הזה וכוונתי היא לטיפולים דיאטטיים בתחום העיסוק של התובעת... במסגרת עבודה בקופת חולים, רופא משפחה הוא אינו רופא שעוסק בתחום ההרזיה, הוא רופא משפחה ואינו מקבל חולים לצורך טיפול בעודף משקל..." (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 4-11). עוד העיד מר עובדיה, כי התובעת לא הגבילה את הנתבע מלהיות רופא והוא רשאי היה לקבל חולים בביתו באופן פרטי בכל תחום למעט בתחום העיסוק של התובעת. (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 12-17). העד הכחיש כי ביקש מהנתבע להפנות פציינטים שפונים אליו במסגרת עבודתו בקופת חולים בבעיות של עודף משקל לתובעת. (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 18-21). עוד העיד מר עובדיה כי, כל רופא בא לסניף, בהתאם ליומן הפגישות שלו עם הפציינטים, שמנוהל על ידי התובעת ונקבע לפי לוח הזמנים שהרופא הכתיב, כי תמיד המדובר היה בימים קבועים (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 4-8) ובאותם ימים היה על הנתבע לקיים את הפעילות שלו, ובמידה ולא נקבעו פגישות עם פציינטים פקידת התובעת הייתה מעדכנת את הנתבע על כך. (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 6-9) , כי הנתבע עבד בסניפים של התובעת בפתח תקוה ונתניה, למעט במקרים חריגים, שרופא אחר יצא למילואים או חופשה, ואז נהגה התובעת לגבות את הסניפים ברופאים אחרים (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 15-17) . מר עובדיה אישר כי הנתבע עבר השתלמות, שהועברה על ידי הרופא הראשי של התובעת, וחוייב בסך של 1,000 דולר, והוסיף כי הרופאים בתובעת היו כפופים מקצועית לרופא הראשי. עוד אישר העד, כי הציוד שבו השתמש הנתבע היה של הנתבעת, וכן כי המזכירה שנתנה שירותים לנתבע בסניף בו עבד, היתה עובדת של התובעת, והיא שלמה את שכרה (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 24-26). לעניין שכרו של הנתבע, העיד מר עובדיה כי: "שכרו של הנתבע נצמד לתשלום הגביה מהמטופלים בגין הטיפולים שקיבלו ממנו... זה אומר שבמועד שאנו מייקרים את מחיר הטיפול באחוז מסויים, כך משתפר גם שכרו של הרופא... לגבי הוצאות נסיעה - אנו שלמנו השתתפות בהוצאות חניה וגם בהוצאות דלק". (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 4-7). לעניין הגדרת משרתו של הנתבע לא יכול היה מר עובדיה להגדירה וטען כי "זה היה משהו קבוע" (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 9-11). לעניין נסיבות הפסקת עבודתו של הנתבע, ולאחר שהופנה לתצהירו, שם הצהיר כי לאור הפשיטה של המשטרה על סניף ויצ"ו בכפר סבא ולאור הממצאים, הופסקה לאלתר ההתקשרות עם הנתבע העיד העד כי:- "הנתבע הפסיק לעבוד כי הוא נלקח למעצר. אפילו אי אפשר היה לדבר איתו. אחרי שהוא שוחרר ממעצר לא ניתן היה לפנות אליו. על פי נספח א' - ברגע שהנתבע פועל בניגוד להסכם, הוא בעצם מפר את ההסכם, בהתאם לסעיף 6.1 להסכם אסור לו לעסוק בכל עיסוק הקשור בתחום העיסוק של התובעת. וזו הסיבה להפסקת ההתקשרות. לא היה משהו בכתב. אנו הוצאנו את הסעיף הזה לפועל". (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 13-19). לעניין אי תשלום בגין החודשים יולי ומחצית אוגוסט 1994 ענה מר עובדיה כי יכול להיות שהנתבע לא קיבל את התשלום בגין חודשים אלה ואישר כי התובעת לא ערכה לו גמר חשבון (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 24-26). בחקירה חוזרת העיד מר עובדיה כי לגבי אותם סעיפים שבצידם יש מחיקות, שינויים וחתימות - השינויים נעשו לבקשת הנתבע ובהסכמת התובעת (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 19-21). בחקירתו הנגדית, ובהתייחסו לנספח ב' לתצהירו של מר עובדיה, העיד הנתבע כי ההערות לא נכתבו על ידו והוסיף כי "יתכן ומדובר בסיכומים שערך מר עובדיה וקשורים בהערות שהערתי על נוסח הטיוטה, אינני יודע באיזו מידה" (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 12-13), וכי ראה לראשונה את המסמך עם הגשת תצהירו של מר עובדיה. בהמשך עדותו, אישר הנתבע כי החתימה על נספח א היא חתימתו וכי ראשי התיבות המצויינים בצד הסעיפים נכתבו על ידו, וכי המחיקות בסעיף 6.1 לנספח א' נעשו ככל הנראה לבקשתו. לעניין נספח ג' לתצהירו (מכתב ההתפטרות) אשר אינו חתום - אמר הנתבע כי המסמך לא חתום על ידו משום שזה עותק שנשאר אצלו, וכי זה העתק מדוייק של המסמך שהעביר לתובעת באמצעות עובדת שעבדה בסניף נתניה, כי הוא נמסר ביום העבודה הראשון שלאחר התאריך של 17.3.93 הנקוב בו, וכי זו ההודעה היחידה שבה הוא מודיע על הפסקת עבודה. בתשובה לשאלת ב"כ התובעת:- "אני אומר לך שהמכתב הזה מעולם לא נשלח למדיקל אור, בשום דרך שהיא ואתה כתבת את המכתב לצורך הכנת התצהיר בלבד" ענה הנתבע: "שלילי . מוחלט". (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 19-21), ובהמשך אישר כי הנספח שסומן ת/1 נושא את חתימתו וכי הוא מעולם לא נשלח לתובעת. 7. האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים בפתח הדברים ובטרם אתייחס לעובדות הנדרשות לצורך הכרעה בתביעה ובתביעה שנגד, עלי לדון, בראש ובראשונה, בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. לצורך הקביעה, כאמור לעיל, העובדות, כפי שהן עולות מהמסכת העובדתית שנפרסה בפני בית הדין, הן כדלקמן:- 7.1 התובע הוא רופא במקצועו, אשר במקביל להעסקתו אצל הנתבעת, הועסק בקופת חולים. 7.2 7.2 מאז חודש דצמבר 1991 היה הנתבע רשום ברשויות המס ובבטוח לאומי כעובד עצמאי. 7.3 הנתבע החל את עבודתו בתובעת ביום 1.5.1992 והועסק על ידה עד לחודש אוגוסט 1994. 7.4 7.4 בכל תקופת עבודתו אצל התובעת, למעט בחודשים ספטמבר-נובמבר 1993 וחודשים פברואר-מרץ 1994, המציא הנתבע חשבוניות לתובעת. שוכנעתי כי התלושים שהונפקו לנתבע בחודשים אלה, הונפקו לבקשתו. 7.5 הנתבע הועסק בסניפי התובעת בפתח תקוה ובנתניה. המטופלים בהם טיפל, במסגרת העסקתו, הופנו אליו על ידי התובעת. קבלת המטופלים נעשתה בימים קבועים בהם אמור היה הנתבע לקיים את הפעילות שלו. 7.6 יומן הפגישות של הנתבע נוהל על ידי פקידה של התובעת. כאשר לא נקבעו פגישות למטופלים הייתה פקידת התובעת מעדכנת את הנתבע על כך. 7.7 הנתבע עמד לרשות התובעת לצורך החלפת רופאים מסניפים אחרים של התובעת שנעדרו מעבודתם בשל חופשה או מילואים. 7.8 הנתבע, כמו הרופאים האחרים שהועסקו על ידי התובעת, היה כפוף מקצועית לרופא הראשי של התובעת. 7.9 הציוד שבו השתמש הנתבע היה של התובעת. 7.10 המזכירה שנתנה שירותים לנתבע, בכל סניף בו עבד, היתה עובדת של התובעת והיא זו ששילמה את שכרה. 7.11 שכרו של הנתבע נגזר מהתשלום שגבתה התובעת מהמטופלים בגין הטיפול. בנוסף שלמה התובעת לנתבע הוצאות חנייה ודלק. 7.12 היותו של אדם עובד הוא דבר הקרוב לסטטוס, וסטטוס אינו נקבע על פי התיאור שניתן לו על ידי הצדדים או אחד מהם, אלא נקבע מבחינה משפטית על פי נסיבות העניין, כהווייתן - קרי - מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה, שאינה, בהכרח, תואמת תמיד את ראייתם הסובייקטיבית של הצדדים את טיבו של הקשר ביניהם. קביעה זו נעשית על פי מכלול הסממנים והעובדות, הנותנים במצטבר תמונה כוללת ושלמה. התשובה לשאלה אם פלוני הוא עובד אם לאו, היא מסקנה משפטית הנובעת ממערכת עובדות מסוימת, ועל כן היא שאלה מעורבת של עובדה וחוק, והיא תלויה בעובדות המקרה הספציפי העומד לדיון. כעולה מפסיקתו הענפה של בית הדין בסוגיה זו, הלכה למעשה, לצורך הקביעה אם התקיימו יחסי עובד ומעביד - נוקטים בתי הדין ב"מבחן מעורב" שעיקרו "מבחן ההשתלבות" על שני פניו - החיובי והשלילי. על פי מבחן ההשתלבות ייחשב אדם כעובד כאשר הוא מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל ומשתלב בו, והשתלבותו, כאמור, אינה באמצעות העסק העצמאי שלו, המשרת את המפעל כגורם חיצוני. לעניין קיומו של עסק עצמאי, נקבע בהלכה הפסוקה, כי אין סימני היכר אחידים בכל ענפי הפעילות, והכל תלוי בראש וראשונה במהות העסק. אולם, סימן ההיכר החשוב, אם לא העיקרי, הוא שמייעול העבודה והחסכון בהוצאות ייהנה "בעל העסק" ולא המזמין, וכן כי ההשקעות באמצעי היצור ובהון חוזר יהיו של בעל העסק, כאשר המאפיין עסק ועצמאות עסקית הם השקעה, יוזמה, ארגון, סיכויי רווח וסכנת הפסד. כן אין חשיבות לגודל העסק. עוד נקבע בהלכה הפסוקה, כי לאופן תשלום המשכורת ולפורמליות הכרוכה בכך ישנה משמעות, אולם אלו אינם קובעים את מעמדו של אדם אם עובד הוא אם לאו. 7.13 לאור האמור לעיל, כמתחייב מהתשתית העובדתית כמפורט בס"ק 7.1-7.11 לעיל, ועל פי ההלכה הפסוקה, אנו קובעים כי הנתבע השתלב בפעילות הרגילה של התובעת והיה חלק מהמערך הארגוני שלה, ועל כן התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. יצוין כי לא הובאה בפני כל ראיה כי הנתבע ניהל עסק עצמאי משלו, וכי באמצעותו ניתנו השירותים לתובעת. 8. השלב הבא לו אנו נדרשים לצורך ההכרעה הוא: האם המסמך מיום 8.4.1992 שנחתם על ידי הנתבע הינו טיוטה בלבד ו"סיכום זמני" כפוף להמשך מו"מ ולבדיקה משפטית של באת כוחו, כטענת הנתבע, או שהמדובר בהסכם מחייב שנחתם על ידי הצדדים לאחר מו"מ שנוהל עם הנתבע, כטענת התובעת. לא שוכנעתי מהראיות שהובאו בפני כי המסמך שנחתם על ידי הצדדים ביום 8.4.1992 הוא טיוטה בלבד. עיון במסמך מעלה כי החתימה היא חתימתו של הנתבע וכי ראשי התיבות המצויינים בצד הסעיפים נכתבו אף הם על ידי הנתבע - דבר שאישר הנתבע בחקירתו הנגדית. עוד אישר הנתבע בחקירתו הנגדית כי, למשל, המחיקות שנעשו בסעיף 6.1 למסמך נעשו ככל הנראה לבקשתו. לאור האמור לעיל אני קובעת שאין מדובר בטיוטת הסכם אלא בהסכם שנחתם בין הצדדים. 9. 9. לאור קביעתי, כאמור בסעיף 8 לעיל, לא נותר אלא להתייחס לסעיפים הרלוונטיים בהסכם שהם מושא התביעה שבפני. 9.1 9.1 במבוא להסכם מוגדר תחום עיסוקה של התובעת כ"טיפול בבעיות משקל ועודף משקל". 9.2 9.2 סעיף 3.1 להסכם שכותרתו "תפקיד והיקף העיסוק" קובע, בין השאר, כי: "צד ב' יועסק כרופא העוסק בתחום הדיאטטי בלקוחותיו של צד א'" 9.3 סעיף 6 להסכם שכותרתו "איסור עיסוק נוסף" קובע לאמור: "6.1 אסור לצד ב' לעסוק, בין בתמורה ובין לא בתמורה, בין בשעות קבלת קהל במרכז הרפואי ובין לאחריהן, בכל עיסוק הקשור במישרין ו/או בעקיפין בתחום העיסוק עבור צד א'". 9.4 סעיף 11 להסכם שכותרתו "איסור עיסוק" קובע לאמור: "עם תום תקופת העסקתו של צד ב' ע"י צד א' מכל סיבה שהיא, נאסר בזאת על צד ב' לעסוק בתחום העיסוק באזור גוש דן משך התקופה של חמש שנים מחתימת הסכם זה. (בהתאם לסעיף 6) סעיף זה הינו סעיף עיקרי של ההסכם.". 9.5 סעיף 12 להסכם שכותרתו "הפרת התחייבות ע"י צד ב'" קובע לאמור: "במידה וצד ב' יפר הוראות סעיפים עיקריים בהסכם זה, דהיינו סעיפים 6 ו- 11 הרי שיהיה חייב לשלם לצד א' פיצוי מוסכם ומוערך מראש בהתחשב בכל נסיבות הענין, סכום השווה בש"ח ל-50,000 $ (חמישים אלף דולר ארה"ב), על פי השער היציג בעת התשלום בפועל, אין בסעיף זה כדי לגרוע מכל תרופה אחרת/נוספת/אלטרנטיבית/המוקנית לצד א' עפ"י הדין". (ההדגשות לא במקור). 9.6 9.6 סעיף 14 להסכם שכותרתו "ציוד ורכוש צד א'" קובע, בין השאר, כדלקמן:- "צד ב' מתחייב לשמור על ציוד ורכוש צד א', ובין היתר לנהוג לפי ההוראות הבאות: 14.1 14.1 לא להוציא ציוד, חומרים, רפואות ו/או מסמכים כלשהם השייכים לצד א' מן המקום בו הם נמצאים במהלך הרגיל של העבודה, אלא אם כן קיבל אישור לכך ממנהל צד א'. …. 14.5 לא להשתמש ברכוש צד א' לצרכיו הפרטיים". 9.7 9.7 התניות בסעיפים 6 ו- 11 להסכם עניינן הגבלת עיסוקו של הנתבע. התניה הרלוונטית לעניינו היא התניה המופיעה בסעיף 6, ועל פי תניה זו נאסר על הנתבע, רופא במקצועו, לעסוק בכל עיסוק נוסף הקשור במישרין ו/או בעקיפין בטיפול בבעיות משקל ועודף משקל. 9.8 על פי ההלכה הפסוקה, וגישתם, מימים ימימה, של בית המשפט העליון ובתי הדין לעבודה, תוקפן של תניות המגבילות את חופש העיסוק צריך להקבע על ידי האינטרסים הליגיטימיים עליהם הן מגינות. הלגיטימיות של האינטרס נקבעת על ידי שיקולים כלליים של שיטת המשפט, עקרונותיה ותפישותיה, תוך התחשבות באינטרס של הציבור ובאינטרס הליגיטימי של הצדדים, ותוך איזון בין חופש העיסוק לבין חירויות אחרות של הפרט, כגון חופש הקניין וחופש ההתקשרות. "באיזון הכולל, חופש העיסוק גובר כאשר מנגד עומד רק האינטרס של המעביד לאי תחרות, ואילו חופש החוזים גובר כאשר לצידו עומד אינטרס ליגיטימי של המעביד כגון אינטרס "קנייני" או "כעין קנייני" של המעביד. נמצא, כי הגבלת תחרות "ערומה" שאינה מגנה על אינטרס המעביד מעבר לאינטרס אי התחרות - אינה מגינה ככלל על "אינטרס ליגיטימי" של המעביד. היא נוגדת את טובת הציבור והיא תיפסל בגדרה של "תקנת הציבור". לעומת זאת, הגבלת תחרות הבאה להגן על האינטרסים של המעביד בסודות מסחריים, רשימת לקוחות, מוניטין וכיוצא בהם על 'אינטרסים ליגיטימיים' של המעביד, וככלל היא אינה נוגדת את תקנת הציבור. איסור כולל זה נעשה כולו בגדריה של "תקנת הציבור" והוא מעוצב על ידי שיקולים של "תקנת הציבור". על כן עשוי במקרה מיוחד להיות אינטרס ציבורי שיצדיק סטייה מאיזון כולל זה (ראו גילה, לקראת מדיניות משפטית חדשה כלפי תניות אי תחרות', עיוני משפט כג' 63,75 (2000)". (ע"א 6601/96 וערעור שכנגד SYSTEM INC AES נ' משה סער ואח' פ"ד (3)849 (להלן - הלכת סער) (ההדגשות לא במקור). מכאן ש"לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אישי אין ליתן, כשלעצמה, משקל רב. יש לייחס לתניה נפקות אך אם היא סבירה ומגנה בפועל על האינטרסים של שני הצדדים, לרבות המעביד הקודם ובעיקר על סודותיו המסחריים". (עע 164/00 דן פרומר ואח' - רדגארד בע"מ, פד"ע כרך 294,311 (להלן - הלכת צ'ק פוניט). 9.9 כמתחייב מהאמור, השאלה שנשאלת היא האם, תניית הגבלת העיסוק המופיעה בסעיף 6 להסכם אכן בא להגן על "אינטרס לגיטימי" של התובעת, או שהיא בבחינת הגבלת עסוק "ערומה" שאינה מגנה על אינטרס לגיטימי של הנתבעת, מעבר לאינטרס אי התחרות. 9.10 "אינטרס לגיטימי" משמעו "סודות מסחריים", רשימת לקוחות, מוניטין ויוצא בהם. סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות התשנ"ט- 1999 (להלן-חוק עוולות מסחריות) מגדיר "סוד מסחרי" כ"מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט באמצעים סבירים לשמירה על סודיותו". 9.11 אולם "סוד מסחרי" אינו מילת קסם. על הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" - להוכיח את קיומו, היינו עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. במסגרת הוכחת "הסוד המסחרי" על המעביד להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר "סוד", בנוסף להוכחה כי הוא נוקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירתו. (הלכת צ'ק פוינט עמ' 320 לפסק הדין). 9.12 לא שוכנעתי בקיומו של סוד מסחרי כלשהו של התובעת, כמו גם ב"ייחודיות הטיפול" הניתן על ידי רופאים מטעמה. התובעת אף לא טרחה לפרט מה הוא אותו "טיפול ייחודי" הניתן על ידה או אותה "שיטה ייחודית לה היא טוענת. לאור קביעתי, כאמור לעיל, המדובר ב"הגבלת תחרות 'ערומה' שאינה באה להגן על אינטרס לגיטימי כלשהו של התובעת - מעבר לאינטרס אי התחרות, ועל כן היא פסולה בהיותה נוגדת את תקנת הציבור. בהקשר זה אציין, כי סוגית ההגבלה על חופש העיסוק בתקופת קיומם של יחסי עובד ומעביד נדונה בפסיקה בעיקר בהיבט המשמעתי, וההיבט של הגבלת חופש העיסוק לא נדון, אף כי היא מגבילה את חופש עיסוקו של העובד לאחר שעות העבודה ובחופשותיו. (מנחם גולדברג, חופש העיסוק והגבלתו, עמ' 248). אולם אין ספק שהעקרונות כפי שנקבעו בפסיקה, כמפורט לעיל, חלים גם בסוגיה זו, קל וחומר כאשר מדובר בעובד המועסק חלקית אצל מעביד המבקש להגביל את חופש עיסוקו באופן שאינו בא להגן על אינטרס לגיטימי שלו, מעבר לאינטרס אי התחרות. משכך הם פני הדברים, ולאור קביעתי כי המדובר בענייננו בהגבלת עיסוק פסולה הנוגדת את תקנת הציבור - לא יחול גם האמור בסעיף 12 להסכם, ודין התביעה להידחות. 9.13 למעלה מן הצריך, אציין, על פי העקרונות שהותוו בהלכת צ'ק פוינט, בית הדין יתן תוקף לתניית הגבלת עיסוק בהתקיים הנסיבות כדלקמן:- קיומו של סוד מסחרי השייך למעביד, המעביד השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד שהתחייב לעבוד אצלו למשך תקופה מסויימת וכתמורה, עבור ההשקעה של המעביד בהכשרתו, ניתן להגביל את העובד באשר לשימוש שיעשה בהכשרה זו, העובד קיבל תמורה מיוחדת מהמעביד עבור התחייבותו שלא להתחרות בו לאחר סיומם של יחסי עובד ומעביד, לא הופרה חובת תום הלב וחובת האמון שחב העובד למעבידו כאשר חובות האמון המוטלות על בעלי תפקידים בכירים רחבות יותר בהשוואה לעובדים זוטרים יותר. "ארבעת הנסיבות הנ"ל אינן מהוות רשימה סגורה ועל בית הדין לשקןל כל מקרה לגופו, לפי מכלול נסיבותיו: כאשר הכלל המנחה הוא, שאין ליתן תוקף לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אלא אם כן מתקיימות אחת מהנסיבות כמפורט להלן. יצויין כי אין בקיומה של אחת הנסיבות הנ"ל כדי לחייב את בית הדין ליתן תוקף לתניית הגבלת עיסוק וההכרעה תעשה על פי מכלול העקרונות ואינטרסים הנוגעים לעניין ועל פי מכלול הנסיבות הפרטניות של המקרה". אולם בהעדרן של נסיבות אלה ובעיקר בהעדר "סודות מסחריים" גובר עקרון חופש העיסוק על עיקרון חופש ההתקשרות (הלכת צ'ק פוינט עמ' 313-314 לפסק הדין). אדגיש כי לא נעלמה מעיני העובדה (כעולה מכתב האישום המתוקן בו הודה הנתבע) כי בתקופת העסקתו על ידי התובעת החל הנתבע לעבוד בסניף ויצ"ו בכפר סבא בטיפול בדיאטה לחברות שונות של סניף זה, ולשם טיפולי הדיאטה גנב הנתבע מסניף פתח תקוה של התובעת כ- 4,000 כדורי הרזייה שונים וכן דפי הסברה לשימוש בכדורים אלה - שהם רכוש של התובעת. אין בקביעתי משום הקלת ראש בחומרת מעשיו של הנתבע, המהווים עבירה פלילית כמו גם הפרת אמונים שהיא בבחינת הפרת משמעת חמורה, אולם אין בכך כדי ליתן תוקף לתניית הגבלת עיסוק, בנסיבות בהן לא הוכח קיומו של סוד מסחרי או אחר כלשהו. 10. באשר לתביעה שכנגד, כאמור, אחרי תחילת עבודתו בסניף ויצו בכפר סבא, ולשם טיפולי הדיאטה גנב הנתבע מהתובעת 4,000 כדורי הרזייה שונים ששווים 1.80 ש"ח לכדור, ואשר יוצרו במיוחד עבור התובעת וכן גנב דפי הסברה לשימוש בכדורים אלה, שהם רכוש של התובעת. בנסיבות אלה, אין ספק כי המדובר בהפרת משמעת חמורה. על פי סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, בענף שאין בו הסכם קיבוצי רשאי בית הדין לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או פיצויים חלקיים שיקבע, בקביעתו זו יונחה בית הדין על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים. בסעיף 53 לתקנון העבודה החל על כל ענפי התעשייה, נקבע כי העונש המירבי בגין גניבה הוא פיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים. בנסיבות המקרה שבפנינו, מן הראוי לדעתי לנקוט כנגד הנתבע את העונש המירבי ולקבוע כי הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת. באשר לתביעה לתשלום שכר חודשים יולי ואוגוסט 1994, שוכנעתי כי הנתבע אכן לא קיבל שכר בגין חודשים אלה, הדבר אף עולה מעדותו של מר עובדיה. משלא הובאה בפני כל גרסה נגדית לעניין גובה הסכום הנתבע אני מקבלת את גרסתו של הנתבע וקובעת כי הוא זכאי לסך של 7,605 ש"ח. אציין כי מן הראוי היה לקזז מסכום זה סך של 7,200 ₪ - עלות הכדורים שנגנבו, אולם משלא התייחסה התובעת לנושא זה בכתבי בי-דין אין מקום לקיזוז כאמור לעיל. לעניין קצובת הבראה - משסיים הנתבע את עבודתו בתובעת ביום 15.8.1994 והתביעה שכנגד הוגשה ביום 10.6.1999 התיישנה תביעתו של הנתבע לקצובת הבראה. 11. סוף דבר 11.1 התביעה נדחית. 11.2 התביעה שכנגד מתקבלת ככל שהדברים נוגעים לתשלום שכר חודש יולי, אוגוסט 1994. התובעת(הנתבעת שכנגד) תשלם לנתבע (התובע שכנגד) תוך שלושים יום מיום קבלת פסק הדין סך של 7,605 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.6.1999 ועד היום. התביעות לפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת וקצובת הבראה - נדחות. 11.3 11.3 התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך של 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק שישולמו תוך שלושים יום מהיום. חוזה עבודההפרת חוזהחוזהפיצויים מוסכמיםפיצויים