הלנת שכר - עובדי עיריית קרית מלאכי








הלנת שכר - עובדי עיריית קרית מלאכי


פסק דין

מבוא

1. עובדי עיריית קרית מלאכי הגישו תביעות לתשלום פיצויי הלנת שכר, עבור שכר מולן מאז שנת 2000 ועד שנת 2004.


2. התובעים בתיק זה הם הסתדרות המעו"ף, יו"ר ועד העובדים, וכן כל עובדי עיריית קרית מלאכי .


3. הנתבעת הינה עירייה הפועלת בהתאם לפקודת העיריות ( להלן:"העירייה).
4. מאז 1999, נמצאת העירייה בקשיים כספיים, ובחוסר יכולת תמידית לפרוע את חובותיה לעובדים ולספקים. על חשבונות העירייה בבנקים ובבנק אוצר השלטון המקומי הוטלו עיקולים. הלוואות שנטלה העירייה לתשלום משכורות, נבלעו בגרעון ההולך וגדל, ושביתות של העובדים שיתקו את עבודת העירייה כמעט לחלוטין.


5. בעקבות המשבר בשלטון המקומי, אשר תוצאותיו היו אי תשלום שכר במספר רב של רשויות מקומיות, ובמשך תקופות ארוכות תוקן חוק יסודות התקציב התשמ"ה - 1985(תיקון מס. 31) ביום 16.6.04. מטרת התיקון היתה לאפשר לרשויות מקומיות להתארגן במסגרת תוכנית הבראה, תוך הגנה מפני עיקולים והבטחת תשלומים לעובדים ולספקים.


6. בתאריך 23.6.04 נחתם בין העירייה לבין הסתדרות הפקידים עובדי המנהל והשרותים וועד עובדי העירייה, הסכם קיבוצי מיוחד, שעיקרו תוכנית הבראה מוסכמת, שבאה לצד מינוי חשב מלווה לעירייה מטעם משרד הפנים (נ/1).


7. בתאריך 28.6.04 אישר משרד הפנים את תוכנית ההבראה של העירייה בהתאם לסעיף 31 (1) לחוק יסודות התקציב (תיקון מס. 31 והוראת שעה תשס"ד 2004) (נ/2).


פירוט התביעות



8. התביעות בתיקים ע.ב 2947/03, 2207/03 עוסקות בהלנת שכר בגין משכורות אפריל 2000 עד מאי 2003 (המשכורות שולמו באיחור של בין 10 ימים לכ- 40 ימים – המועדים לקוחים מנספח ג' לתצהירו של גזבר העירייה – מר גבי שוורץ).


9. התביעה בתיק ע.ב 3275/03 עוסקת בהלנת שכר חודש יולי 2003 (שולם ב- 1.1.04).


10. התביעה בתיק ע.ב 3933/03 עוסקת בהלנת שכר לחודשים אוגוסט 2003, אוקטובר 2003 עד דצמבר 2003.
בתאריך 6.1.04 ניתן פסק דין חלקי בתביעה זו בעניין תשלום השכר (השכר שולם ב- 2.2.04, 26.2.04 וב- 14.3.04).


11. התביעה בתיק ע.ב 1567/04 עוסקת בהלנת שכר חודש ינואר 2004, פברואר 2004. בתאריך 10.3.04, ניתן פסק דין חלקי לגבי שכר העבודה בחודשים אלו (שולם ב- 14.3.04 ב- 30.3.04 וב- 26.4.04). (כל מועדי התשלום שהוזכרו עד כה לקוחים מנספח ו' לתצהירו של מר שוורץ).


12. התביעה בתיק עב 2298/04 עוסקת בהלנת שכר לחודש מרץ 2004 (שולם בתחילת יולי 2004).


13. התביעה בתיק עב 2299/04 עוסקת בהלנת שכר חודש אפריל – 2004. (שולם בתחילת יולי 2004).


14. התביעה בתיק עב 2585/04 מתייחסת להלנת שכר חודש מאי 2004 (שולם בתחילת חודש יולי 2004).


15. הסוגיה העומדת להכרעתנו היא, מהו שעור פיצויי ההלנה אותו יש להשית על העירייה. נביא בקצרה את טענות הצדדים. בנקודה זו נציין, כי התובעים יוצגו על ידי שני באי כוח נפרדים ועל כן יובאו טענותיהם בנפרד.


16. בתאריך 15.8.04 הודיע היועץ המשפטי לממשלה על התייצבותו בהליכים ובתאריך 13.9.04 הוגשה עמדתו, נביא בקצרה את עיקריה ולאחריה נביא את תגובת הצדדים שהתבקשו, מאחר והעמדה הוגשה לאחר שסיכומיהם נמסרו לביה"ד.


17. טענות התובעים



העירייה התנהלה בדרך כושלת ובזבזנית ואופן התנהגותם של בכירי העירייה כעולה מעדותו של גזבר העירייה, הביא לשקיעת העירייה בחובות כבדים.


18. הלנת השכר, אשר היתה קבועה ומתמשכת, נעשתה לעיתים במכוון במטרה להציג מצג כלכלי קשה מול משרד האוצר.


19. טענת העירייה לפיה, פסיקת פיצויי הלנה תביא לפיטורי עובדים נוספים, מהווה איום שאין מאחוריו דבר. עובדים יפוטרו ללא קשר לפסיקת פיצויי הלנה.


20. התובעים שלא קיבלו שכר תקופות ארוכות, נאלצו ללוות כספים ולרבות בשוק האפור, ועקב כך סבלו מתשלומי ריבית נשך, שספק אם יעמדו בה אם יופחתו פיצויי ההלנה בצורה ניכרת.


21. אם יופחתו פיצויי ההלנה בצורה ניכרת, תהפוך הלנת השכר כדאית יותר לעירייה מקבלת הלוואה בבנק.


22. על פי דוחות כספיים ודוח מבקר המדינה המתייחסים לעירייה וצורפו לסיכומי התובעים, ניתן ללמוד, כי מצבה הקשה של העירייה לא נגרם בשל הפחתת מענקים שהועברו לה ממשרד הפנים, מאחר ואלו גדלו משנה לשנה, אלא בשל התנהלות ראוותנית.


23. על בית הדין לשקול את תכלית חוק הגנת השכר, המתייחס בחומרה למעבידים המלינים שכר עובדיהם, למוסר התשלומים הנמוך של העירייה, לצורך להרתיע את העירייה, לחוסר תום הלב שלה, לקשיים הכלכליים שנגרמו בשל התנהלותה הפגומה של העירייה, ועל כך שהעירייה לא עשתה דבר, לבד מלפנות למשרד הפנים לקבל מענקים מיוחדים, במקום לגבות ארנונה מתושביה.


24. התובעים דוחים את טענת העירייה, לפיה יש לקזז מפיצויי ההלנה, שכר שקיבלו על התקופה שבה שבתו, מאחר ולא ניתן להגדיר כמה עובדים שבתו בפועל, מי שבת ובאיזה תקופה.


25. טענות נוספות של התובעים (ע.ב 2207/03)



ההלכה הפסוקה קובעת, כי מצבו הקשה של מעסיק, לרבות רשות מקומית אינו נסיבה שלמעביד אין שליטה עליה. רשות מקומית אינה שונה מכל מעביד אחר.


26. יש לתת משקל לביטחון הסוציאלי שמקום העסקה ציבורי מעניק, בשונה מהשוק הפרטי. עובד בשירות הציבורי מניח, כי מנגנוני הפיקוח על הרשויות מבטיחים את פרנסתו.


27. פיצויי הלנת שכר מאזנים בין הנזק, הנגרם כתוצאה מהפגיעה החברתית, לבין ההוצאות הכרוכות במניעת הנזק.


28. העובדים בעירייה לא היו שותפים להפקרות, לחריגות השכר, ואף התנגדו לקיום חגיגות כאשר הולן השכר.


29. נטל הראיה להוכיח, כי לעירייה לא היתה שליטה על הנסיבות שהובילו להלנת השכר מוטל עליה. משהביאה העירייה תמונה חלקית, אין לראות בכך הוכחה של העדר שליטה.


30. גם אם היה קיים נוהג שלא לתבוע את העירייה, בגין הלנת שכר בתקופה בה היו שביתות, הרי, שמדובר בזכות קוגנטית מכוח חוק הגנת השכר שלא ניתן לוותר עליה.
31. טענות העירייה



העיריה טוענת, כי עשתה ככל שיכלה על מנת לשלם את משכורות העובדים, עד אשר איבדה את היכולת לעשות כן, בשל מצבה הכלכלי הקשה, מיעוט הכנסות מארנונה, מצב סוציואקונומי נמוך של תושביה, צרכי העירייה ותושביה, העולים על הכנסותיה, וקיצוץ בתקציבה באופן רטרואקטיבי.


32. התובעים קיבלו פיצוי בגין הלנת השכר בצורת תשלום עבור ימי השביתה בהם העובדים לא עבדו. העובדים הסכימו במפורש או מכללא כי תשלום ימי השביתה מהווה פיצוי על הלנת שכר. טענה זו רלבנטית לתביעה המתייחסת להלנת שכר בין השנים 2000 עד 2003. העירייה טוענת, כי יש לקזז את התשלום עבור ימי השביתה מכל תשלום של פיצויי הלנה שייפסק.


33. התביעה לתשלום פיצויי הלנה רטרואקטיביים, נועדה להעניש את העירייה, לאחר שהחלה לפעול בהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה, ולא שילמה לעובדים עבור ימי שביתה. התביעה בקשר לתקופה זו התיישנה, ואין להאריך את תקופת ההתיישנות על תביעה זו, מאחר וההארכה נועדה, כעולה מדברי ההסבר לחוק הגנת השכר, להגן על עובדים החוששים מפיטורי בשל תביעת הלנה. עובדי העירייה לא חששו למקום עבודתם, מאחר והגנת ההסכם הקיבוצי החל עליהם.


34. הגזבר סיפר בעדותו על הוצאות חריגות בשנת 2000 – כ- 400,000 ₪ בנושא חגיגות ובשנת 2002 חריגה של 46,000 ₪ בנושא שכר וארועים; בכך אין כדי להסביר את המשבר הכלכלי שאליו נקלטה העירייה.
עדותו של הגזבר הוכיחה, כי במקום בו יש שליטה על ההוצאות המתוקצבות, אין חריגה מהן, ואילו בתחומי החינוך והרווחה החריגות הן בלתי ניתנות לשליטה.


35. לפי עדות הגזבר, מאז שנת 2000 ועד שנת 2004 העירייה העדיפה את תשלום משכורות העובדים על פני תשלום לספקים, לרשויות המס ולמקורות.


36. לגבי שאר התביעות, טוענת העירייה, כי הטלת פיצויי הלנה תפגע בתפקודה, לא תקדם את תכלית ההרתעה , תפגע בפועל בקופה הציבורית, תביא לפיטורי עובדים נוספים ותפגע בתוכנית ההבראה בה נמצאת העירייה כעת.


37. עמדת היועץ המשפטי לממשלה



הסיוע שניתן לעירייה במסגרת תוכנית ההבראה, חושב לפי ערך חובות נומינליים, בלי התחשבות בפיצויי הלנה. במסגרת תוכנית זו כשם שהספקים, הנושים, בעירייה מוותרים על חלק מהחוב, על העובדים לוותר על הפיצוי בגין הלנת שכרם.
על כן, חיוב בפיצויי הלנה, יחייב את העירייה למצוא מקור מימון שיבוא מצמצום הוצאות העירייה, ובכלל זה פיטורים נוספים, צמצום בשירותים וכיו"ב.


38. מצבה של העירייה הוא כשל מעביד בפשיטת רגל, שעל פי סעיף 19 לחוק הגנת שכר אין לחייבו בפיצויי הלנת שכר.
בשונה ממעבידים פרטיים שדיני פשיטת רגל חלים עליהם, הרי שהתכלית של רשויות מקומיות הוא לתת שרותים מוניציפליים לפי דין. כך שרשות מקומית אינה יכולה להיות נושא להליכי פירוק. יחד עם זאת, מדובר במצב של חדלות פרעון, שבו נדרשים מקורות ציבוריים חריגים לאפשר המשך תפקוד הרשות.


39. לפי סעיף 19 המבטא את חלקם הראוי של העובדים, ביחס לכלל הנושים, בנכסי המעביד המצוי בפשיטת רגל, אין מקום, כי עובדי העירייה יגדילו את חלקם בנכסי החייב, ויתעשרו על חשבונו ועל חשבון שאר הנושים, באמצעות פסיקת פיצויי הלנה.


40. עמדת היועץ המשפטי לממשלה, היא כאשר רשות מקומית נקלעת למשבר תקציבי עמוק בעטיו אין היא משלמת שכר בעקביות ועל רקע המשבר הארצי בשלטון המקומי, קמה סמכותו של בית הדין להפחית את פיצויי הלנה עד לגובה הפרשי ריבית והצמדה, מאחר ופסיקה מעבר לכך לא תגשים את תכלית ההרתעה ורק תביא להעמקת המשבר התקציבי של הרשות ותביא לפגיעה בלתי מוצדקת בתושביה ועובדיה.


41. תגובת התובעים



התובעים מתקוממים על כך שמשרד הפנים אשר יזם את הקיצוצים, גרם לפגיעה קשה בשלטון המקומי, לא מוכן כעת לפצות את העובדים בגין ההלנה בשכרם שהוא גרם לכך. על כן ראוי, כי משרד הפנים ייחד כספים לתשלום פיצויי ההלנה ולא יטיל זאת על תקציב העירייה.


42. התובעים טוענים, כי עמדת היועמ"ש מתעלמת לחלוטין מהניהול הכושל של העירייה, ומהנזקים שנגרמו לעובדים בשל הלנת השכר. העמדה גם מתעלמת מכך, שהזכות לקבל שכר, נובעת מעיקרון כבוד האדם, חרות, עיקרון הקניין. השמירה על עקרונות אלה מטיבה עולה כסף.


43. מעמדם של העובדים כנושים של העירייה שונה מזה של הספקים. עובדים נותנים את השירות היחיד שלהם למעסיקים בעוד שספקים נותנים שירותים לגורמים נוספים. יכולת האשראי של העובדים היא בלתי קיימת וניידותם בשוק העבודה מוגבלת.


44. עת מדובר בפירוק, או בפשיטת רגל, פיצויי הלנה שנפסקו לעובדים בטרם ניתן צו פירוק מהווים חלק מסך החוב של העובדים מול הנושים האחרים. ברם, אין חולק שמרכיב ההלנה אינו משולם על ידי המוסד לביטוח לאומי.


45. חלוקת הנזק באמצעות הטלתו על המדינה הוא מעשה נכון וראוי, שכן הוא יוטל על הקופה הציבורית הגדולה.


46. המדינה התעלמה ממצבה של העירייה במשך 4 השנים האחרונות ולא השתמשה בסמכויות הנתונות לה, למנות ועדה קרואה, למנות חשב מלווה, המדינה גם בוחרת שלא להביא לדין את האחראים למצבה של העירייה.


47. לו רצה המחוקק היה מתייחס במסגרת תיקון 31 לחוק יסודות התקציב לחובות הנובעים מתשלום פיצויי הלנת שכר והיה יוצר הסדר מחילת חובות. משנמנע המחוקק מלהסדיר את המבוקש על ידי המדינה, אל לבית הדין לפרש את החוק באופן שאינו מתיישב עם לשונו ותכליתו של סעיף 18 לחוק הגנת השכר.


48. ה כ ר ע ה



סעיף 18 לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958 קובע:



"בית דין אזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דיעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש לדעת בית הדין האזורי, בלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו".


בטרם נבחן את השיקולים להפחתת פיצויי הלנה, נסביר מדוע בחר המחוקק בסנקציה הקיצונית של פיצויי הלנה כדי להבטיח תשלום שכר. כדי להבין את סדר הגודל של הפיצוי – מדובר בגבוה מבין 515% לשנה לבין הפרשי הצמדה בתוספת 20% לחודש, דהיינו כ- 240% שנתית.


הנשיא אדלר הסביר הרקע לבחירת הסנקציה:



"המחוקק הושפע ממוסר התשלומים הירוד, הן במגזר העסקי והן במגזר הציבורי, ומן העובדה שמעבידים רבים ניצלו את כוחם על ידי הלנת שכר עבודה ופיצויי פיטורים. לפיכך, נקבע מנגנון של פיצוי הלנה, המיועד לשרש את תופעת השכר המולן ופיצויי הפיטורים המולנים. פיצוי הלנה בא להרתיע מעביד מלהלין שכר, פיצויי פיטורים או תשלום הנוגע לקופת גמל. "



ראה: סטפן אדלר, פיצויי הלנה; חוק ופסיקה שנתון משפט העבודה ו', עמ' 20-21.
אליהו בן טובים ומנחם פסטרנק, פיצויי הלנת שכר – הצורך ברפורמה, הפרקליט מ"ד, 483, 485.


49. שר העבודה דאז, מרדכי נמיר, בהציגו את החוק לכנסת אמר – "אני מאמין כי סנקציה ישירה זו, שהחוק מטיל על המלין שכר עבודה, תוכיח במשך הזמן את יעילותה, כי עד מהרה ילמד המעביד לדעת כי הלנת שכר – שכרה יוצא בהפסדה".


ראה: ד"כ תשט"ז 375, קריאה ראשונה - 3.12.1956; הובאו בדב"ע נג/137-3

ידידיה – בלומנפלד, פד"ע כו' 557.


50. בפרשת טל נ' שירותי כימאויר נקבע, כי:


"פיצוי הלנה מכוח חוק הגנת השכר בא להרתיע מעביד מהלנת שכר עובד, לעשותה לבלתי כדאית מבחינה כספית; הוא אינו ריבית או פיצוי על נזק בנזיקין, או במשמעות החוזית.הוא למעשה פיצויים in terrorem . "



ראה: דב"ע מד/73-3 טל – שירותי כימאויר , פד"ע ט"ז 203, 207.
51. בפרשת מנדל נ' מפעלי טקסטיל נקבע כי:



"החיוב בתשלום פיצוי על הלנת שכר שנתחדש בחוק הגנת השכר בא, כידוע, מחמת ההרגל שהיה נפוץ ביותר שלא לשלם לעובדים את שכרם במועדים מתקבלים על הדעת, ושהפך למכת מדינה ממש בשנים שלפני פרסומו של החוק. מכאן הסנקציה הדרקונית שבחוק המוטלת על מעבידים שאינם משלמים את השכר במועד בצורת פיצוי הלנת שכר בשיעורים גבוהים ומעיקים ביותר..."



ראה: ע"א 12/60 מנדל נ' מפעלי טכסטיל נצרת, פ"ד יד 660, 663.


52. בסעיף 18 לחוק הגנת השכר, נקבע, כי אם בית הדין נוכח ששכר העבודה לא שולם במועדו בשל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה, יוכל להפחית או להטיל כלל פיצויי הלנה.
בשורה של פסקי דין נפסק, כי קשיים כלכליים של מעביד במהלך הרגיל של העסקים אינם נחשבים לנסיבה של מעביד לא היתה שליטה עליה.


"...מטרתו של החוק, בסעיפים שעניינם להבטיח שלא יעברו על "בל תלין", היא להבטיח שהשכר ישולם במועדו, החוק בא למנוע הפיכתו של העובד למממן פעילות המעביד, והפיכתו של העובד למקור אשראי. החוק יוצא מההנחה, שהמעביד הוא השולט על כספי המפעל והיקף הפעילות, והוא חייב לכלכל את מימון פעולות המפעל כך, שיהא בידיו הכסף לתשלום שכר העבודה במועד. "



ראה: דב"ע לב/3-3 מרכז החינוך העצמאי – שוורץ, פד"ע ג' 318, 323

מח/1-1 אחמד טהה – עירית אום אל פחם, פד"ע כ' 136, 139.
דב"ע לב/9-3 האופרה הישראלית – ורסנו, פד"ע ג' 351, 354.


53. הנשיא אדלר, במאמרו מציין כי יש לאבחן בין מקרה שבשליטתה של הנהלת המפעל, לבין מקרה שהחסר בכספים אינו בשליטתה. יתרה מזו, כאשר שיעור פיצוי ההלנה גבוה בהרבה מאוד משיעור האינפלציה, היינו: מהערכים הריאליים של החוב, וכאשר בית הדין רשאי להפחית חלקית את פיצויי ההלנה, יש טעם להרחיב את הגדרת "נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה" על מנת להעניק לבית הדין שיקול דעת בדבר שיעור ההפחתה, ותוך כדי כך להתחשב במכלול נסיבות העניין.


54. בפרשת ד"ר מיכל שרף וד"ר צבי מלאכי נדון מקרה בו שולם שכר באיחור לספרנים בעיריית לוד בגלל בעיות כספיות הקשורות למימון פעולות הספריה. במהלך המשפט, כחמישה חודשים לאחר תום החודשים עבורם לא שולם שכר הספרנים, הגיעו נציגות עובדי הספריה ועירית לוד להסכם, על פיו תפעיל העיריה ישירות את הספריה, ותחפש מימון לכסות את חובות העמותה מהעבר. תוך כחודש שולם שכרם של העובדים בתוספת ריבית והפרשי הצמדה, והשאלה היתה, האם יש להטיל פיצוי הלנת שכר על התשלום באיחור. בית הדין האזורי הטיל פיצוי הלנה מלא, ואילו בית הדין הארצי ביטל את פיצויי ההלנה והסתפק בריבית והפרשי הצמדה ששולמו עם שכרם המולן. הטעמים להפחתת פיצוי ההלנה היו, כי השכר לא שולם עקב משבר כספי קשה שפקד את המעביד, וכן לאור חוסר תום הלב של העובדים, שהתבטא בהמשך ההתדיינות, שעה שנציגות העובדים הגיעה להסכם לסיום הסכסוך.


ראה: דב"ע נה/86-3ד"ר מיכל שרף וד"ר צבי מלאכי – ספריה משותפת 'לדורות' – לוד, פד"ע כ"ט 301.


55. ניתוח הפסיקה מעלה כי, בתי הדין לעבודה הפעילו שיקול דעת שלא היה מצומצם לנסיבות המפורטות בסעיף 18. כך נשקלו בין השאר השיקולים הבאים :



1. יש להתייחס לתום הלב של העובד. האם המתין העובד זמן רב עד להגשת התביעה. אם השהה העובד את הגשת תביעתו, יתן בית הדין את דעתו לשאלה אם היה בכך ניצול מכוון של המצב, במטרה להגדיל את פיצויי ההלנה.


ראה: דב"ע ל"ג 55-0 שמחה ניר – אשר היפש בנגב בע"מ, פד"ע ה', 54, 56.


2. בית הדין יבחן אם המעביד עשה פעולות אחרות שיש בהן כדי לנצל את מעמדו וכוחו, האם הלין את השכר באופן קבוע, האם עשה זאת במזיד. כאשר המעביד אינו מתכוון להלין שכר יש הצדקה להפחית או לבטל את פיצויי ההלנה.


ראה: ע"ע 300215/98 דומוס תעשיות רהיטים בע"מ – מירב בן הלל, עבודה ארצי כרך ל"ג (84) 23.
ע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים – ג'וליה מימון,עבודה

ארצי, כרך לג (36).


3. יש לשים לב לשעור הגבוה של פיצוי ההלנה, ההופך אותו לכלי קיצוני, ללא כל יחס למחדלו של המעביד.


ראה: תב"ע נב/479-3 חזבון – המוסד הקתולי לשירותי הצלה (לא פורסם)

דב"ע נו/267-3, המוסד הקתולי לשירותי הצלה – חזבון (לא פורסם).


4. הזכות לקבל שכר, הינה זכות חברתית שפגיעה בה הינה פגיעה בעובד, בכבודו ובמצבו הכלכלי.


56. כאשר מדובר ברשות מקומית, עמדת בית הדין הארצי היתה, שמצב כלכלי קשה של רשות, אינו מצדיק הפחתת פיצויי הלנה מאחר והמחוקק כלל בסעיף 19 לחוק הגנת השכר רק מצב כלכלי קשה של חברה שהביא לפשיטת רגל או לפירוק תאגיד, שבנסיבות כאלו אין לחייב בפיצויי הלנה. סעיף זה אינו ישים לגבי רשויות מקומיות.


ראה: ע"ע 000073/03 קרן השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות בע"מ נ' עראבה מועצה מקומית, פס"ד מיום 3.12.03 (טרם פורסם).


57. אולם מדיניות זו השתנתה לאחרונה במקרה של עיריית לוד. בית הדין האזורי בת"א פסק, כי בגין הלנת שכר ישולמו פיצוי בגובה 60% מהשעור הקבוע בחוק (דהיינו 300% שנתית). בית הדין הארצי הפחית את פיצויי ההלנה לשעור של 25% שנתית וזאת מתוך התחשבות בתוכנית ההבראה שהתגבשה ומתוך רצון לסייע בהצלחת התוכנית; בקביעת שיעור הפיצוי נלקחה בחשבון הריבית החריגה מעבר למסגרת המאושרת, בגין משיכת היתר המוטלת על לקוחות שכירים בחשבונות עובר ושב, שהם מנהלים בבנק, בתוספת פיצוי בגין הלנת השכר המתמשכת לעובדים.


ראה: ע"ע 1242/04 עיריית לוד נ' אבלין דהן ואח', פס"ד מיום 9.9.04 (לא פורסם).


58. עתירה לבג"ץ שהוגשה כנגד פסק הדין, נמחקה. הדיון הוחזר לבית הדין הארצי על מנת להתייחס לטיעוני המדינה שלא היו בפניו עת הכריע בעניינה של עיריית לוד.


ראה: ב ג"ץ 8596/04 עיריית לוד נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פס"ד מיום 28.9.04.


59. מן הכלל אל הפרט



רבות דובר בתיק זה על האופן בו ניהלה העירייה את ענייניה. לטענת התובעים, ניהול לקוי זה גרם בסופו של דבר למצבה הכלכלי הקשה של העירייה ולהלנת שכרם של העובדים.
בחקירתו הנגדית של גזבר העירייה, מר גבי שוורץ, מצאנו בין השאר את העובדות הבאות:



1. חגיגות ה- 50 לעירייה שנערכו ב – 2001 שתוקצבו ב- 940,000 ₪ חרגו והגיעו ל- 1,347,000 ₪. מר שוורץ הסביר זאת כך: "ברור לכל בר דעת שראש עיר בארוע כזה עם גזבר שלא עומד על שלו מגיע לחריגות כאלה. מדובר בחגיגות 50 לקרית מלאכי. היה גזבר שלא ידע לעמוד על שלו. זה ראש עיר שלא נעצר ע"י הגזבר"

(עמ' 5 שורות 11-13).


2. הוצאות חריגות על איסוף אשפה בשנת 2000, שעמדו על – 1,6000,000 ₪ ללא שמר שוורץ ידע להסבירן ( עמ' 5 שורות 15-17).


3. חריגה בשכר מנהל ארועים בשנת 2002 – סך – 46,000 ₪ ( עמ' 6 שורות 16-19).


4. העירייה נהגה באופן קבוע להגדיל באופן פיקטיבי את תחזית ההכנסות מארנונה על מנת ליצור איזון תקציבי ( עמ' 7-8).


5. במצבה הקשה של העירייה, היו שני סגנים לראש העיר, האחד במשרה מלאה והשני ב- 60% משרה, כאשר עלות שנתית סגן ראש עיר במשרה מלאה היא חצי מליון ₪ (עמ' 8-9).


60. כאמור, אלו העובדות שדלינו מחקירתו הנגדית של מר שוורץ. בנוסף, התובעים צרפו לסיכומיהם דוחות ביקורת של משרד הפנים לגבי העירייה לשנים 2001 – 2002 – 2003. העירייה התנגדה לצרוף ראיות אלו בשלב זה ואנו מסכימים, כי אכן צרוף זה אינו ראוי בשלב זה של הדיון.
למעלה מזה נציין, כי גם לאחר קריאת דוחות אלו, שהם מקוטעים וחלקיים, ברור שנפלו ליקויים בניהול העירייה במשך השנים האחרונות.
61. יחד עם זאת, ניתן לציין לזכותה של העירייה, כי לקחה הלוואות לצורך תשלום משכורות בשנים 2002-2003 בהיקף של כ- 10 מליון ₪ (סעיף 10 לתצהירו של מר שוורץ).
אין חולק כי העירייה שילמה לעובדיה שכר בזמן ששבתו בשנים 2000 עד 2003,שעה שלא היתה חייבת לעשות כן.
בנוסף יש לציין, כי לא הוכח, כי העירייה העדיפה לשלם לספקים במקום לשלם לעובדים גם לא הוכח, כי העירייה קלטה עובדים חדשים.


62. על כך נוסיף. לצערנו, עניינה של עיריית קרית מלאכי, אינו חריג, והינו חלק ממשבר השכר הכולל בשלטון המקומי. לפי נתוני משרד הפנים, הגרעון השוטף של השלטון המקומי עתיד להיות ב – 2003 2.3 מליארד ₪ לעומת 1.2 מליארד ₪ ב- 2002, כלומר מדובר בגידול של כ- 80%. הגרעון המצטבר ב- 2003 הגיע ל- 7.1 מליארד ₪ לעומת 2002, שאז עמד הגרעון המצטבר של הרשויות המקומיות על 5.5 מליארד ₪. זהו גידול של כ- 30%. בעקבות כך בא לעולם תיקון 31 לחוק יסודות התקציב בשנת 2004, שמטרתו היתה בין השאר לאפשר לחשבונות הבנקים של הרשויות המקומיות הגנה מפני עיקולים שהוטלו על ידי נושים למשך תקופה של חצי שנה.


63. עיריית קרית מלאכי יחד עם 37 רשויות מקומיות נוספות חתמו על הסכם הבראה ונהנות כיום מתחולתו של תיקון 31.


יחד עם זאת, עומס המלוות המצטבר של הרשויות המקומיות הסתכם ב- 2003 ב- 14.2 מליארד ₪ בשעה שב- 2002 הוא עמד על 14.4 מליארד ₪. כלומר, שיעור ההלוואות של המערכת הבנקאית לשלטון המקומי קטן ב- 2003. עובודת אלו מדברות בעד עצמן ואין צורך להוסיף עליהן.


64. קראנו בעיון את עמדת היועץ המשפטי לממשלה , לפיה יש להפחית את פיצויי ההלנה עד שיעור של ריבית והצמדה כחוק . גישה זו - שבאה לאחר שבית הדין הארצי בעניין עיריית לוד , כבר הפחית את פיצויי ההלנה למינימום , שהוא קצה קצהו של השיעור המקסימלי הקבוע בחוק , אין בידינו לקבל . למציאות שאליה נקלע השלטון המקומי למשבר כה קשה,אחראית גם המדינה, בתקציביה, בשליטתה, ויכולתה לפעול במקרים מסויימים. כל אלו נעשו, אבל לא מתוך ראיה כוללת של כל האינטרסים הרלוונטים. כאשר עובדי הרשויות אינם מקבלים את שכרם חודש אחר חודש, והמדינה לא מתערבת בכך , אלא לאחר זמן רב , אין היא יכולה כעת לעמוד מהצד , ולצפות כי את

מחיר הלנת השכר ישלמו דווקא העובדים.


65. זאת ועוד. היועץ המשפטי לממשלה, מבקש כי נקרא מכללא לתוך תוכנית ההבראה סעיף שבו העובדים מוותרים על פיצויי הלנת שכר. סעיף כזה, לא קיים, ולא במקרה. הזכות לפיצויי הלנה קיימת לעובדים ורק הם יכולים בעצם בחירתם להגיש תביעה או מלהימנע מלהגיש תביעה, להחליט אם ברצונם לעשות שימוש בזכות זו. אבל הזכות אינה ניתנת להתנייה. העובדים בחרו להגיש תביעות ולא חזרו בהם. העובדים בחרו כי ינתן פסק דין ולא חזרו בהם. כעת הזכות עומדת לעובדים אם לאכוף את פסק הדין, אם לאו.


66. על כן הפתרון של קביעת שיעור הפיצוי צריך להעשות באופן שישקף את כל האינטרסים, כאשר ברור לנו כי על פי פסיקת בית הדין הארצי – מצבה הקשה של העיריה הוא שיקול מרכזי בהפחתת פיצויי הלנה , אך לא עד כדי כך שהפיצויים ישללו לחלוטין.


67. על כן, בהביאנו בחשבון את השיקולים שמנינו, מוצאים אנו להחליט כדלקמן:



1. לגבי התביעות המתייחסות להלנת שכר בשנים 2000 עד מאי 2000 - אין אנו מוצאים, כי יש לחייב בפיצויי הלנה ובפיצוי כלשהו בהתחשב בכך, שהתובעים קיבלו שכר עבור 65 ימי שביתה,בגינם לא היו זכאים לקבל שכר (נתון אשר לא נסתר על ידי העובדים), במשך 3 שנים ולנוכח העובדה, כי לא טרחו להגיש כל תביעות להלנת שכר המתייחסות לתקופה זו. לאור האמור, ובהתחשב במשך ההלנה, כאשר הסכום שקיבלו כשכר מגלם בתוכו מעל ומעבר למה שבית הדין היה פוסק, לו היה פוסק פיצויי הלנה – התביעה ביחס לתקופה זו נדחית.
למעלה מכך, אין חולק, כי חלק מהעובדים הינו עובדי חינוך (סעיף 29 (א) לתצהירו של מר שוורץ), אשר בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות למטרות חינוך) תש"ס-2000 קיבלו את שכרם במועד בשנים 2000 עד 2003 וזאת בהתאם לחוק שהבטיח את השכר מפני כל עיקול.


2. לגבי שאר התביעות, אנו מאמצים את פסק דינו של בית הדין הארצי בעניין עיריית לוד, אשר העמיד את שעור ההלנה על שעור הריבית החריגה על משיכת יתר בחשבונות עו"ש בבנקים, וכן פיצוי נוסף.


3. על כן, ומתוך ששקלנו מצד אחד כי הרשויות המקומיות נמצאות במצב מיוחד בו אינן יכולות לשלוט באופן בלעדי בהכנסותיהן ובתקציביהן, כמו גם כאשר קיימים הסכמים קיבוציים, הקובעים את יחסי העבודה שלעיתים מביאים לקשיחות ולקשיים בהשגת תוכנית הבראה, ומאידך יש להתחשב בכך, כי לעובדים נגרמו נזקים, שחוק הגנת שכר אמנם לא בא כדי לפצות עליהם, אך עדיין הלנת השכר פגעה קשות בזכותם לקיום בכבוד – יעמדו פיצויי הלנה על ריבית שנתית בשעור 25% בלבד. ממועד תשלום השכר ועד התשלום בפועל ישאו סכום פיצויי הלנה ריבית והצמדה כחוק.


למען הסר ספק, פיצויי ההלנה יתייחסו רק לרכיבי שכר שהם בגין עבודה בפועל ולא להחזר הוצאות.


68. התובעים בתיק 2947/03, עתרו גם לתשלום ריבית והצמדה כחוק בגין אי תשלום קצבות הבראה וביגוד במועדים הנקובים בחוקת העבודה וזאת מאז 1995. לטעמנו, תביעה זו, אשר זנחו אותה התובעים בסיכומיהם, יש לדחות על הסף, הן בשל מעבר הזמן והן לאור הסכמתם לאיחור שבתשלום הזכויות הנלוות.


69. לנוכח הנסיבות שפורטו, אין אנו מוצאים מקום לחייב בהוצאות.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פיצויי הלנת שכר

  2. חוק הלנת שכר

  3. עיכוב שכר

  4. פיצויי הלנה

  5. שכר עבודה מולן

  6. הלנת שכר עבודה

  7. הלנת שכר עירייה

  8. הלנת שכר מזכירה

  9. עורך דין הלנת שכר

  10. פיצויים על הלנת שכר

  11. חוב לקופת גמל - הלנת שכר

  12. הלנת כספי פיצויים

  13. התפטרות כתוצאה מהלנת שכר

  14. הלנת שכר חברה בפירוק

  15. עובד זר בניקיון - הלנת שכר

  16. התיישנות של פיצויי הלנת שכר

  17. הלנת שכר אחרי שניתן פסק דין

  18. הפחתת פיצויי הלנת שכר - ערעור

  19. הלנת שכר במועצות הדתיות

  20. עיכוב תשלום שכר בגין הקלות במס

  21. הלנת שכר אב בית בבית ספר

  22. הלנת שכר לעובדת סוציאלית

  23. הפחתה / ביטול - פיצויי הלנת שכר

  24. תביעה לתשלום שכר עבודה מולן

  25. הלנת שכר - עובדי עיריית קרית מלאכי

  26. פסיקת פיצויי הלנת שכר על ידי בית הדין לעבודה

  27. ערעור על קיצוצים בשכר עובדים - פיצויי הלנת שכר

  28. פסיקת פיצויי הלנה שלא התבקשו בכתב התביעה

  29. תביעה לתשלום שכר עבודה בצירוף פיצויי הלנת שכר

  30. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון