הרחקה מבית הספר לצמיתות

פסק דין 1. בפני עתירה מינהלית שהגיש "א" (להלן: העותר), תלמיד בית הספר האמריקאי הבינלאומי בישראל ע"ש וולוורת' ברבור (להלן: 'בית-הספר הבינלאומי', 'בית הספר' או 'משיב 4') נגד משרד החינוך ובית הספר הבינלאומי על ההחלטה להרחיקו מבית הספר לצמיתות. 2. העותר, יליד 1987, עלה לישראל בשנת 1999 מקנדה עם הוריו. העותר החל לימודיו בבית הספר הבינלאומי מאז עלה לארץ כתלמיד כיתה ז' ולמד בבית הספר עד חודש יוני 2004, עת סיים את שנת הלימודים בכיתה י"א. העותר מתגורר עם הוריו בהרצליה. 3. המשיב 4 הינו בית ספר בינלאומי פרטי הממוקם בכפר שמריהו ומהווה "מוסד חינוך מוכר שאינו רשמי". המשיב 4 כולל בית ספר יסודי, חטיבת ביניים ובית ספר תיכון. המשיב 4 הינו תאגיד ללא כוונת רווח שנועד להקנות מסגרת לימודית וקהילתית למשפחות דיפלומטים, שליחי האו"ם, שליחים של מוסדות מחו"ל ומשפחות של אנשי עסקים זרים השוהים בישראל לרגל עבודתם. תכנית הלימודים בבית הספר הבינלאומי הינה תכנית לימוד אמריקאית לתלמידים דוברי אנגלית מכל העולם. 4. ביום 15.6.04 קיבל העותר מכתב מבית הספר בו הודע לו על החלטה שלא לחדש את לימודיו בבית הספר לשנת הלימודים 2004-2005. על המכתב חתומים מנהל בית הספר והמפקח על בית הספר (נספח ג' לעתירה). להחלטה קדמה פגישה של הנהלת בית הספר שנערכה ביום 11.6.04 עם הוריו של העותר. במכתב הודע להוריו של העותר, כי עומדת להם הזכות לערער על ההחלטה בפני מועצת המנהלים (הועד המנהל) של בית הספר. 5. במכתב יפרט בית הספר את נימוקיו לאי חידוש לימודיו של העותר בבית הספר כדלקמן: בשל הישגים לימודיים לא מספקים העותר הועמד בתקופת ניסיון למשך שלושה מתוך ארבעת הרבעים של שנת הלימודים 2003-2004. העותר לא הצליח לשפר את הישגיו כנדרש. בנוסף, העותר נכשל במתמטיקה, דבר המונע ממנו להשלים את נקודות הזכות הדרושות לו לשם סיום לימודיו בתיכון בשנת 2004-2005, אפילו אם היה ממשיך בלימודיו כסדרם. זאת ועוד, למרות שהוצעו לעותר סיוע והדרכה שוב ושוב במהלך השנה, העותר לא ניצל את העזרה המוצעת. בנוסף, העותר לא מילא אחר דרישת בית הספר בדבר קבלת ייעוץ מקצועי בעקבות שימוש בסמים (נגד העותר הוגש כתב אישום בגין שימוש, ואחזקה בסמים). העותר לא שיתף פעולה עם היועץ, עימו נפגש פעם אחת בלבד לדקות ספורות, הוא טען כי אין לו על מה לדבר ונהג בחוסר מחויבות ומרדנות. עוד נקבע במכתב, כי דפוס התנהגותו של העותר מעיד על כך שהוא לא קיבל עליו את הנורמות ההתנהגותיות הנדרשות מתלמידי בית-הספר (בעיות משמעת, היעדרויות, סירוב לבצע בדיקת סמים אקראית). 6. ביום 20.6.04 פנה העותר באמצעות בא-כוחו במכתב לבית הספר בבקשה לבטל את ההחלטה להרחיקו מבית הספר. לטענתו, שלוש שנות הלימוד הראשונות בבית הספר עברו עליו ללא דופי והתנהלו על מי מנוחות, ורק בהיותו בכיתה ט', כאשר התחלף מנהל בית הספר והתמנה מר ג'קובר, התחילו צרותיו של העותר בבית הספר. לטענתו, מדובר במנהל שאינו ראוי למשרתו, בין היתר בהעדר ידע מתאים, העדר כושר ניהולי וחינוכי, ובמיוחד בשל כך שהוא מתעמר בתלמידים ובין היתר בעותר. העותר הצביע על הנזק שיגרם לו אם לא יחזור ללמוד בבית הספר והודיע כי אם לא תענה דרישתו בחיוב, יפנה לבית המשפט (נספח ה' לעתירה). 7. ביום 8.8.04 פנה העותר בערעור בפני מועצת המנהלים של בית הספר (נספח ט' לעתירה). העותר נענה ביום 9.8.04 , כי הערר יידון בישיבת מועצת המנהלים של בית הספר ביום 23.8.04 (נספח י' לעתירה). במכתב זה הובהר לעותר, כי הוא אינו מורשה להתחיל את שנת הלימודים בבית הספר עד לבירור העניין. פנייתו של העותר בבקשה להקדים את הדיון נדחתה מהטעם שרוב חברי ההנהלה וחברי מועצת המנהלים של בית הספר הם תושבים זרים בישראל ונמצאו בחו"ל עד למחצית השניה של חודש אוגוסט (מכתבו של מפקח בית הספר לב"כ העותר מיום 25.6.04, נספח ח' לעתירה). 8. ביום 15.8.04 פנה העותר למשרד החינוך והודיע על כוונתו לנקוט בהליכים משפטיים וביום 16.8.04 פנה לבית הספר בבקשה לאפשר לו לחזור ללימודים בבית הספר, עד למיצוי הליך הערר בפני מועצת המנהלים בעניינו. 9. ביום 22.8.04 הגיש העותר עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב (עת"מ 2396/04). לעתירה צורפה בקשה לצו ביניים שיורה על החזרתו המיידית לבית הספר עד להכרעה בעתירה. ביום 26.8.04 קיבל העותר החלטה, הדוחה את הערעור שהגיש בפני מועצת המנהלים של בית הספר. ביום 7.9.04 התקיים דיון בבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב בבקשה לצו ביניים. הוסכם, כי בשלב הראשון ימוצו ההליכים בפני משרד החינוך, ויתקיים הליך של ערר בפני המפקחת מטעם משרד החינוך. ביום 28.9.04 , לאחר שמיעת טענות הצדדים, החליטה הגב' לבנה אברמוביץ', מנהלת האגף לחינוך מוכר שאינו רשמי במשרד החינוך(להלן: המפקחת) לדחות את הערר. 10. בעקבות דחיית הערר על ידי משרד החינוך, פנה העותר ביום 31.10.04 לבית משפט זה בעתירה מינהלית וזו באה בפני. ביום 11.11.04 נמחקה העתירה שנדונה בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב, מאחר שהסמכות המקומית לדון בעתירה התוקפת את החלטת משרד החינוך נתונה לבית משפט לעניינים מינהלים בירושלים. 11. העתירה שבפני הוגשה במקורה, גם כנגד עיריית הרצליה, בהיותה הרשות המקומית שבתחומה מתגורר העותר, על רקע הוראות חוזר מנכ"ל משרד החינוך "חוזר מנכ"ל משרד החינוך מיוחד ט', התשנ"ז, 'סדר, נוהל ואורחות חיים בבית הספר' "(להלן - חוזר המנכ"ל) המחייבות את הרשות המקומית לסייע במציאת מוסדות חלופיים בהם יוכל ללמוד תלמיד שהורחק מבית ספרו. ביום 17.11.04 נעתרתי לבקשה מוסכמת שהגישו העותר ועיריית הרצליה למחוק את העירייה מהעתירה. טענות העותר 12. העותר טוען, כי לא היה כל צידוק חוקי להרחקתו מבית הספר וכתוצאה מכך נפגעה זכותו הבסיסית לחינוך. לטענתו, בית הספר הבינלאומי לא מילא אחר הוראות חוזר מנכ"ל משרד החינוך שלטענתו חלות על בית הספר ומחייבות אותו. לטענתו, רק משעה שפנה לבית המשפט נזכרו המשיבים להביא לידיעתו את קיומו של חוזר המנכ"ל, לרבות האפשרות לקיים הליכי ערר בפני המפקחת מטעם משרד החינוך. העותר טוען, כי החלטת בית הספר להרחיקו לצמיתות נעדרת צידוק סביר לגופה. לטענתו, ההחלטה להרחיקו מבית הספר נובעת מהתעמרות אישית של מנהל בית הספר. לטענתו, לא היו לו כל בעיות משמעת בבית הספר, אלא משעה שעבר ל"חסותו וטיפולו (הצמוד והאישי) של מנהל המשיב". לטענתו, מנהל בית הספר "סימן את העותר כמטרה", כבר בפגישתו הראשונה עם העותר, וכיוון את הדברים כך שיובילו להרחקתו מבית הספר, תוך אפלייתו לרעה על רקע אישי (סעיפים 25-26, עמ' 8-9 לעתירה). העותר טוען, כי בית הספר לא שעה להמלצות שגובשו בחוות דעת שנתנה פסיכולוגית התפתחותית, לפיהן יש להכיר בו כבעל לקוי למידה ולאפשר לו הארכת זמן במבחנים. לטענתו, למרות המלצת הפסיכולוגית, בית הספר לא סיפק את הארכת הזמן הנדרשת לו. לטענתו, בהיעדר תגבור ענייני ובכלל הוא לא הצליח להתגבר על הקושי שהיה לו במתמטיקה וקיבל ציונים נמוכים. העותר טוען, כי עשה מאמצים להשלים את הפער שנוצר בידיעותיו במתמטיקה באמצעות קורס קיץ שעבר בקנדה, בהתאם להמלצת בית הספר, אותו סיים בהצלחה. העותר מכחיש את דפוסי ההתנהגות שיוחסו לו. העותר הודה בשימוש בסמים ואף הביע חרטה על כך, אולם ציין כי מעולם לא נקלע לבעיית התמכרות לסמים. העותר ציין, כי גם היועץ המקצועי לא ראה טעם בטיפול ואמר לו: "ברור שאין לך כל בעיה ואינני מבין מדוע אתה כאן"(עמ' 11 לעתירה). העותר טוען, כי לא סירב לעבור את בדיקת הסמים האקראית, כדרישת בית-הספר, אלא עמד על זכותו כקטין לנוכחות הוריו לצידו בשעת הבדיקה. לטענתו, חרף זאת, הוכרח לעבור את הבדיקה על אתר ותוצאות בדיקתו נמצאו ללא רבב. העותר טוען למדיניות מפלה של בית הספר: לטענתו, בית הספר לא סילק תלמיד אחר שהורשע ואף ריצה תקופת מאסר. בנוסף, לטענתו, תלמידים רבים בבית הספר השתמשו בסמים והמדיניות כלפיהם היתה סלחנית. העותר טוען, כי אין להתפלא על כך שהתקשה למשול ברוחו, ועשה כן "מחמת ההתענות, הרדיפה של מנהל המשיב 4 את העותר, מטעמים של תסכול אישי לנוכח הערמת קשיים אקדמיים, מחמת פגיעה בזכויות הפרט של העותר ובפרט מדיניות "סתימת הפיות" והאיומים שננקטו כלפי העותר" (עמ' 13 לעתירה). העותר טוען, כי המפקחת שגתה בהחלטתה לדחות את הערר ולפטור את בית הספר בלא כלום, על אף שקבעה, כי פעל בניגוד להוראות חוזר המנכ"ל החל עליו. לדידו, מטרת הפרוצדורה מחייבת שלא להותיר תלמיד מחוץ למסגרת חינוכית כל עוד לא קוימה הפרוצדורה והושגה מטרתה. לטענת העותר "משזלזל המשיב 4 בכללים החלים עליו ומשפגע בכך בראש ובראשונה בזכותו של העותר ללמוד מבלי היוועצות בגורם חיצוני היה עליו לתת על כך את הדין" (עמ' 15 לעתירה). לטענת העותר, טעתה המפקחת כשקבעה, כי הוא הפר ברגל גסה את כללי ההתנהגות המקובלים ואת נהלי בית הספר מבלי שהיו בידיה הכלים לכך. לטענת העותר, החלטת המפקחת הושתתה על קביעות מטעות וחסרות בסיס של בית הספר, מבלי שיכול היה העותר להתגונן. לטענתו, המפקחת לא נתנה דעתה לצורך במציאת מסגרת חלופית לעותר. העותר טוען, כי אין בישראל בית ספר תיכון אחר המתאים לצרכיו. העותר ציין את קיומו של בית הספר האנגליקני בירושלים, אך לטענתו אין הוא מתאים לצרכיו בהיותו בעל אוריינטציה דתית משיחית נוצרית, בהיותו ממוקם במזרח העיר, במרחק של כשעתיים לפחות נסיעה באוטובוס לכל כיוון מביתו, ובהיותם של מרבית התלמידים בו ערבים שיחסם לנערים יהודיים עויין. לטענת העותר, מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן ברור שהנזק שנגרם לו כתוצאה מביטול לימודיו בכיתה י"ב הוא בלתי הפיך, ואילו לבית הספר, כך לפי טענת העותר, לא נגרם כל נזק. אשר לטענת השיהוי בהגשת העתירה, השיב העותר, כי השיהוי נבע מכך שההחלטה בערר ניתנה בתקופת החגים. עוד טען העותר, כי השיהוי צריך להיבחן בהתייחס לנזק שנגרם ולטענתו, לבית הספר לא נגרם כל נזק. לטענתו, אם מישהו נפגע מהשיהוי הרי זה העותר עצמו ולא בית הספר. טענות המשיבים 1-3 13. משיבים 1-3 טוענים, כי מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים, ובכללם בית הספר הבינלאומי, נהנים מאוטונומיה חינוכית וניהולית, לרבות שיקול דעת המוקנה להם בקבלה ובהרחקה של תלמידים, עניין המצוי בפררוגטיבה הייחודית שלהם. המשיבים 1-3 טוענים, כי הערר הוגש לאחר שיהוי רב מצד העותר, חרף ידיעתו, כי עומדת לו זכות כאמור. לטענתם, לעותר ניתנה, במסגרת הערר, הזדמנות מלאה להשמיע את דבריו והעותר יכול היה לממש את מלוא זכויותיו, בהתאם לחוזר המנכ"ל. לטענתם, המפקחת האזינה לטיעוניו ולנימוקיו של העותר במלואם, באוזן קשבת ובנפש חפצה. המשיבים 1-3 ציינו, כי במהלך הישיבה הממושכת, שבה ניתנה לעותר מלוא ההזדמנות להשמיע את דבריו, הוסיפו העותר והוריו להשתלח אישית בצוות בית הספר בכלל ובמנהל בית הספר בפרט. המשיבים 1-3 טענו, כי המפקחת בחנה את החלטת בית הספר לפי מבחני הסבירות והמידתיות, בהתאם לשיקול דעתה המקצועי והתרשמותה העניינית ממהימנות ומאמינות המידע, שנמסר לה על ידי בית הספר, ולאחר שמיעת טענות העותר באריכות, מצאה המפקחת, כי החלטת בית הספר הינה מוצדקת בנסיבות הענין ואינה לוקה בחוסר סבירות או אפליה. עמדת משרד החינוך היא כי, ככל תלמיד אחר במדינת ישראל, העותר מוזמן ללמוד בבית ספר ממלכתי. לטענת המשיבים 1-3 העדר ידיעת השפה העברית אינו מהווה 'צרכים מיוחדים'. אין זה מתפקידו של משרד החינוך, כרשות מינהלית, למצוא עבור העותר חלופה ובוודאי שלא בשפה האנגלית. להיפך, מציאת חלופה כזו עבור העותר תהווה אפליה לרעה של תלמידים אחרים בישראל ששפת אמם אינה עברית כגון- עולים חדשים מרוסיה או מאתיופיה. משרד החינוך ציין, שעל אף שהיה על העותר לפנות לרשות המקומית בבקשה לסייע לו במציאת מסגרת חלופית, העותר והוריו לא עשו כן. טענות המשיב 4 14. לטענת המשיב 4, דין העתירה להדחות מחמת השיהוי שדבק בהגשתה. החלטת המפקחת בערר ניתנה ביום 28.9.04 ואילו העתירה לבית משפט זה הוגשה ביום 31.10.04. לדידו, בנסיבות אלה, בהן מבקש העותר צו דחוף, המורה על השבה ללימודים, הגשת עתירה מעל חודש ימים לאחר שניתנה החלטת המפקחת בערר, ובנוסף בקשה לדחיית הדיון מטעם העותר, עולות כדי שיהוי. לטענת המשיב 4, הוצאתם של מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים מתחולת סעיפי חוק זכויות התלמיד העוסקים בהרחקת תלמידים מבית הספר, נועדה להבטיח אוטונומיה לבית הספר בתחום זה. לטענתו, גם חוזר המנכ"ל משנת 1997 אינו חל על המשיב, לאחר שנחקק חוק זה. לשיטתו, מדובר בתקנה הסותרת חוק, ולכן גוברת הוראת החוק, במיוחד בהיותה המאוחרת בין השתיים. חיזוק לטענתו מוצא המשיב 4 בכך שהחוק עצמו מקנה לשרת החינוך סמכות להחיל את סעיפים 6 ו-7, הכוללים את ההוראות בנושא הרחקה, גם על מוסד לא רשמי. שרת החינוך בחרה שלא להוציא צו בעניין זה. לגופו של עניין, סבור המשיב 4, כי החלטתו שלא לחדש את לימודי העותר בבית הספר נעשתה באופן ענייני, שקול ומקצועי לאחר שנעשו מאמצים לסייע לעותר ולאחר התראות ואזהרות רבות שלא הועילו. לטענת המשיב 4, ההליכים הנדרשים על פי חוזר המנכ"ל משנת 1997, קוימו באופן מהותי, בשינויים המחויבים: נמסרה להורי העותר הודעה מנומקת על החלטת המשיב 4 שלא לחדש את לימודי העותר, העותר והוריו הוזמנו להציג את תגובתם בפני הועד המנהל של המשיב 4 בטרם ניתנה החלטתו, הומצאה לעותר החלטה מנומקת של הועד המנהל ובסופו של דבר התקיים הליך של ערר בפני המפקחת, אשר החליטה לדחותו ולהותיר את החלטת משיב 4 על כנה. לחילופין טוען המשיב 4, כי גם אם נפלו פגמים בהליכים שקדמו לערר, הרי שאין בהם כדי לפגוע בתוקפה של החלטת המפקחת בערר. משעה שהמפקחת החליטה שהחלטת המשיב 4 סבירה ומוצדקת, הרי שגם אם נפלו פגמים בהליך הם נרפאו בהליך הערר. לטענתו, החלטת המפקחת לדחות את הערר הינה סבירה, מנומקת בהרחבה, וניתנה לאחר שמיעת הצדדים באריכות, לאחר הבהרות והתרשמות בלתי אמצעית מהצדדים וגרסאותיהם ולכן אין כל עילה להתערבות בית המשפט. משיב 4 טוען, כי נוכח אי עמידת העותר בדרישות האקדמיות וכשלונו בקורס במתמטיקה, אין בידיו את מספר נקודות הזכות הנדרשות לשם זכאות לקבל תעודת גמר לימודים, גם אם ישוב ללמוד בשנת הלימודים הנוכחית. המשיב 4 טוען, כי מלבד בית הספר בירושלים אותו ציין העותר כחלופה יחידה ללימודים באנגלית ישנו בית ספר מתאים נוסף ביפו, שלימודיו נעשים בשפה האנגלית, וכן קיימות חלופות של לימודים בהתכתבות או לימודים באמצעות האינטרנט (ON LINE). יתרה מזאת, הורי העותר לא פנו לרשות המקומית לשם מציאת מסגרת לימודית מתאימה לעותר. המשיב 4 טוען, כי ההחלטה שלא לחדש את לימודי העותר בשנת הלימודים 2004-2005 לא באה לעותר בהפתעה, אלא לאחר מכתבים רבים להורי העותר, בהם צויין, כי העותר אינו עומד בדרישות בית הספר והמשך לימודיו בו מוטל בספק. המשיב 4 מכחיש את טענות העותר בדבר התעמרות מצד מנהל בית הספר. לטענתו, התעוררו בעיות משמעת מצד העותר בבית הספר גם תחת ניהולם של מנהלים קודמים. המשיב 4 פירט את נסיונותיו לסייע לעותר בהעמדת שיעורי עזר במתמטיקה ללא תשלום נוסף, וכן בעזרה בלימודים במסגרת מרכז הסיוע. לטענתו, העותר לא שיתף פעולה עם המשיב 4. לכן, ועם פרישתו של העותר ממרכז הסיוע לא נמשך יישום המלצות האבחון הפסיכולוגי, בין היתר בדבר הארכת זמן במבחנים (אותה, לטענתו, העותר מעולם לא ביקש). המשיב 4 פירט באריכות את אי עמידתו של העותר בדרישות האקדמיות וההתנהגותיות של בית הספר. לטענתו, העותר לא שיתף פעולה ולא עמד בדרישת בית הספר ליטול חלק בפגישות ייעוץ עקב שימוש בסמים. העותר גם סירב להיבדק בבדיקת סמים שגרתית, על אף שהוא והוריו חתמו על הסכמתם לערוך בדיקות אלה. המשיב 4 ציין, כי לא היתה בהתנהלותו כל אפליה לרעה של העותר, שכן גם ארבעת הנערים האחרים ששמם נקשר לשימוש בסמים חויבו בקבלת ייעוץ ובבדיקות סמים שגרתיות ושיתפו פעולה עם דרישות אלה. המשיב 4 טוען, כי השבת העותר לבית הספר תהווה פגיעה בבית הספר, במעמדם ובסמכותם של אנשי הצוות כלפי התלמידים ותמנע עמידה בהתחייבות בית הספר כלפי הורי התלמידים לאכיפת סטנדרטים גבוהים. לטענתו, לא עומדת לעותר במסגרת הזכות לחינוך, זכות לחינוך בשפה האנגלית דווקא או בבית ספר פרטי יוקרתי מסוים, כאשר העותר אינו עומד בסטנדרטים האקדמיים וההתנהגותיים הנדרשים בו. המשיב 4 מדגיש, כי העותר גילה עוינות כלפי בית הספר ובחר להשתלח אישית במשיב 4 ובצוותו, להכפישם ולפגוע בשמם הטוב, ובנסיבות אלה מערכת היחסים הינה בלתי הפיכה. דיון מידת התערבותו של בית המשפט בהחלטות מינהליות 15. כלל ידוע בתחום משפט המנהלי כי אין בית משפט ממיר את שיקול דעת הרשות המקצועית בשיקול דעתו. המבחן להתערבות בהחלטת הרשות אינו מה היה מחליט בית המשפט אם היה בנעליה של הרשות, אלא האם החלטת הרשות היא החלטה עניינית, מקצועית המצויה במיתחם הסבירות. מאחר שתחום החינוך מעורר שאלות מקצועיות מורכבות, אשר מעצם טיבן מתחבטים ונחלקים בהן גם המומחים בתחום, בית המשפט ייטה לתת לרשות המוסמכת מרחב תימרון, על מנת שזו תוכל להגיע לפתרונות סבירים במצבים הקשים והמורכבים בהם היא נתקלת (בג"צ 1554/95 - עמותת "שוחרי גיל"ת" נ' שר החינוך התרבות, פ"ד נ(3), 2, עמ' 19-22). הביקורת השיפוטית על החלטת הרשות מתמקדת בבחינה האם פעלו הרשויות במסגרת סמכותן, תוך שקילת השיקולים הרלוונטיים, בתום לב וללא משוא פנים, והאם ההחלטה, בנסיבות כל עניין, מצויה במתחם הסבירות. על בסיס אמות מידה שהותוו לעיל אבחן את המקרה שבפני. שיהוי 16. משיב 4 טוען, כי נפל פגם של שיהוי בהגשת העתירה לבית המשפט, במיוחד נוכח העובדה שהעותר ביקש צו ביניים וטען לנזק כבד שנגרם לו בכל יום שחולף. אכן, התנהלותו של העותר בעתירה בפניי מעידה, כי העותר, על אף הדחיפות שטען לה, נטל את עיתותיו בידיו. בעתירה להשבת תלמיד אל ספסל הלימודים, במיוחד כשמלווה אליה בקשה לצו ביניים דחוף, כל יום שחולף הוא בעל משמעות. על כן תמוה, שהעותר הגיש את העתירה רק ביום 31.10.04, בחלוף למעלה מחודש ימים מאז ניתנה החלטת המפקחת בערר ביום (28.9.04). העותר גם לא המציא מיד את עתירתו למשיבים, בניגוד להחלטת בית המשפט ולהוראת התקנות, דבר שגרם לעיכוב בהגשת התגובות מטעם המשיבים וכפועל יוצא מכך לעיכוב בקביעת העתירה ובשלות התיק לדיון. כך, על אף שבית המשפט עשה מאמץ לדון בבקשה בדחיפות (וקבע את הדיון ליום 8.11.04), ביקש ב"כ העותר לדחות את הדיון בעתירה. אין להכביר מילים, שהיה זה אינטרס העותר להחיש את צעדיו, ולהביא את עניינו לדיון בהקדם בפני בית המשפט. עם זאת, לא מצאתי כי יש הצדקה לדחות את העתירה על הסף, מחמת השיהוי. יש מקום לבחון את העתירה לגופה. המסגרת הנורמטיבית 17. בית הספר הבינלאומי הינו "מוסד מוכר שאינו רשמי", במעמדו זה נהנה בית הספר מאוטונומיה חינוכית וניהולית, ומוקנה לו שיקול דעת רחב בקבלת תלמידים והרחקתם. אף שמוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים אינם פועלים במסגרת החינוך הממלכתי, אין חולק, כי חל עליהם הפיקוח של משרד החינוך. בענין זה קובע סעיף 11 לחוק חינוך ממלכתי, תשי"ג-1953לאמור : "השר רשאי לקבוע, בתקנות, סדרים ותנאים להכרזת מוסדות לא-רשמיים כמוסדות-חינוך מוכרים, להנהגת תכניות-היסוד בהם, להנהלתם, לפיקוח עליהם ולתמיכת המדינה בתקציביהם, אם השר יחליט על התמיכה ובמידה שיחליט". חוק פיקוח על בתי ספר, תשכ"ט - 1969 (להלן - חוק הפיקוח), חל על בית הספר, בהיותו מוסד חינוך מוכר שאינו רשמי. סעיף 28 לחוק מתווה את היקף הפיקוח: (א) שר החינוך והתרבות רשאי לתת לבעל רשיון את ההוראות הדרושות, לדעת השר, להבטיח כי החינוך הניתן בבית הספר יושתת על עקרונות המפורטים בסעיף 2 לחוק חינוך ממלכתי, תשי"ג-1953. (ב) תכנית הלימודים, ספרי הלימוד, ספרי העזר, עזרי הלימוד וההישגים הלימודיים של בית הספר יהיו נתונים לפיקוחו של שר החינוך והתרבות ויתאימו להוראות הכלליות הנהוגות באותו סוג של בית ספר. (ג) המנהל הכללי יאשר מפעם לפעם, בהתחשב בסוג בית הספר ואופיו, את שכר הלימוד של בית הספר וסדרי גבייתו. 18. הוראות חוק זכויות התלמיד, תשס"א - 2000 (להלן - חוק זכויות התלמיד), חלות אף הן על תלמידי מוסד מוכר שאינו רשמי, למעט סעיפים מסוימים. אולם דווקא סעיף 6 הנוגע לענייננו העוסק בהרחקה לצמיתות של תלמיד ממוסד חינוך - אינו חל על מוסד זה. סעיף 16 לחוק זכויות התלמיד קובע סייג לתחולת החוק באשר למוסד חינוך מוכר שאינו רשמי: (ב) על מוסד חינוך מוכר שאינו רשמי יחולו הוראות חוק זה למעט סעיפים 7,6 ו-13, ואולם רשאי השר, באישור הועדה ובהתחשב באופי המוסד להחיל עליו בצו את הוראות הסעיפים האמורים, כולן או חלקן. כפועל יוצא מהחרגת המוסדות שאינם רשמיים מתחולת החוק, לא חלים על מוסדות אלה גם התקנות שהוצאו מכח החוק: תקנות זכויות התלמיד (פרסום הוראות והרחקת תלמידים), תשס"ב-2002 וחוזר המנכ"ל החדש משנת 2002. אולם, אין בהוראות אלה כדי לקבוע הסדר שלילי בעניין הרחקת תלמידים ממוסדות חינוך שאינם רשמיים ואין להסיק מכך שבית ספר מוכר שאינו רשמי רשאי להרחיק תלמידים ככל העולה על רוחו. בדברי ההסבר לחוק (ה"ח 2888, התש"ס, עמ' 452) אין כל הסבר להוצאת מוסדות מוכרים שאינם רשמיים מתחולת סעיפים אלה. נראה, כי תכלית המחוקק בסעיף 16 לחוק הינה הבטחת האוטונומיה החינוכית של מוסדות חינוך אלה, תוך שמירה על חירותם לקבוע בעצמם מהי הדרך הראויה לנהל את בית הספר ומהם כללי ההתנהגות שינהגו בו. רמת הפיקוח של משרד החינוך על מוסדות אלה נועדה מלכתחילה לאפשר אוטונומיה של מוסדות אלה ושמירה על ייחודם. שמירה על האוטונומיה החינוכית בחינוך הפרטי הינה חשובה בהיותה מספקת הגנה על זכות האדם למימוש עצמי. אולם אוטונומיה זו מוגבלת, בהיותה כפופה לערכי החינוך היסודיים, כמשמעותם בסעיף 2 לחוק חינוך ממלכתי. על רמת הפיקוח של רשויות החינוך על מוסדות חינוך פרטיים, עמד בית המשפט העליון בבג"צ 4363/00 ועד פוריה עלית נ' שר החינוך": מידת פיקוח נרחבת שמורה לרשויות החינוך לגבי מוסדות חינוך פרטיים בדרך של קביעת תנאים למתן הכרה בהם, דרישת קיום תכניות היסוד בהם, וביקורת על דרך ניהולם" (פ"ד נו(4) 203,214). 19. על מנת להבטיח הגשמתם של ערכים חברתיים חיוניים במערכת החינוך כולה, לרבות במוסדות מוכרים שאינם רשמיים, הותיר המחוקק שיקול דעת לשר החינוך להרחיב את הפיקוח. הרחבת הפיקוח יכול שתעשה בהחלטת השר להחיל בצו את הוראות החוק, במידה שימצא לנכון לעשות כן. לא בכדי הותר הפתח לשר החינוך להרחיב את היקף הפיקוח ולהחיל פיקוח הדוק יותר על המוסדות הפרטיים לעניין הרחקת תלמידים, שהרי הרחקה מבית הספר הינה צעד קיצוני ומשמעותי המהווה צומת דרכים, שעשוי להשפיע באופן ניכר על 'גורלו' החינוכי של התלמיד. כך, בהתאם לתוכנו של סעיף 28 לחוק הפיקוח, כפוף בית הספר להנחיות משרד החינוך, לרבות חוזרי מנכ"ל. חוזר המנכ"ל שקדם לחוק זכויות התלמיד, הסדיר את הליך הרחקתו לצמיתות של תלמיד מבית הספר עד לתחיקת החוק. בהעדר תחולה של חוק זכויות התלמיד על מוסדות מוכרים שאינם רשמיים, משרד החינוך בדיעה כי חוזר המנכ"ל ובכלל זה ההוראות המתייחסות להרחקת תלמידים, ממשיכים לחול על בית הספר הבינלאומי. 20. בדיון בבית המשפט עמד משרד החינוך על כך שמדיניותו הינה להחיל פיקוח על נושא הרחקת תלמידים מבית הספר גם באשר למוסדות פרטיים שאינם רשמיים. משרד החינוך ציין, כי בנסיונותיו להתקין צו בהתאם לחוק זכויות התלמיד, הוא נתקל בקשיים הנובעים מהתנגדות בתי הספר הפרטיים, ולכן הסדרת נושא זה נעשית לעת הזאת בהתאם לחוזר המנכ"ל. בית הספר הבינלאומי סבור, כי נוכח הוראותיו הברורות של החוק הקובעות, כי על מוסד חינוך מוכר שאינו רשמי יחולו הוראות החוק למעט, בין היתר, הסעיף הדן בהרחקה לצמיתות של תלמיד, לא ניתן לעשות כן באמצעות חוזר של משרד החינוך. במיוחד נוכח העובדה, כי בחוק ניתנה לשר החינוך האפשרות להחיל בצו, באישור ועדת הכנסת, את ההוראה בעניין הרחקת תלמידים. 21. עמדת משרד החינוך לקיים פיקוח הדוק וכולל גם על מוסדות שאינם רשמיים ראויה ונכונה. אולם, "דרך המלך" לעשות כן הינה הדרך הקבועה בחוק, באמצעות התקנת צו. כל עוד הסדרת הפיקוח נעשית בהתאם לחוזרי מנכ"ל המוצאים, מכח חוק הפיקוח על בתי ספר, מוטלת על משרד החינוך האחריות ליידע את המוסדות באשר לתחולת חוזר המנכ"ל עליהם, ולוודא כי הוראות החוזר אכן מבוצעות הלכה למעשה. נקודת המוצא של הדיון בפני, כפי שנהג גם משרד החינוך והמפקחת שבפניה נשמע הערר, היתה כי הוראות חוזר המנכ"ל חלות גם על בית הספר הבינלאומי. עם זאת יש להביא בחשבון, כי תחולת הוראות חוזר המנכ"ל בעניין זה לא היתה ברורה דיה נוכח הוראת החוק ועל רקע זה משיב 4 נתפס לכלל טעות כשסבר, כי אין לחוזר המנכ"ל תחולה לגביו. אכן, בשל השלכותיו הקשות של הליך ההרחקה מבית הספר על התלמיד, ראוי שההליך יהיה נתון לפיקוח משרד החינוך. על משרד החינוך להבהיר למוסדות המוכרים שאינם רשמיים באופן מפורש מהן ההוראות החלות עליהם לעניין זה, ומהן החובות המוטלות עליהם במסגרת הליך ההרחקה. בענייננו, כאמור, נקודת המוצא לפיה ייבחן עניינו של העותר הינה, כי הוראות חוזר מנכ"ל משרד החינוך חלות גם על בית הספר הבינלאומי, בהתאם לגישת משרד החינוך והמפקחת מטעמו שדנה בערר. זכות השימוע 22. בלב ליבו של הליך ההרחקה עומדת לעותר זכות השימוע, שהיא זכות יסוד. משמעותה של זכות השימוע היא שבטרם תקבל הרשות החלטה שיש בה כדי לפגוע באדם, תנתן לו הזדמנות נאותה להשמיע טענותיו בפניה (י. זמיר, הסמכות המינהלית, עמ' 793). היקפה של חובת השימוע משתנה בהתאם למקרה. יש שהחובה מעוגנת בחקיקה, יש שהיא חלה מכח הנחיה פנימית או מכח הסכם. בענייננו, זכות השימוע חלה הן מכח עקרונות היסוד של המשפט המינהלי והן מכח חוזר המנכ"ל על בית הספר כמוסד המספק שירות חיוני לציבור חלות לצד הוראות המשפט הפרטי, גם הוראות מן המשפט הציבורי ובכללן חובת השימוע. בבחינה מהותית נראה, כי לעותר ולהוריו ניתנה זכות שימוע רחבה וזכותו זו לא נפגעה כלל. הורי העותר הוזמנו לשיחה עם הנהלת בית הספר טרם ניתנה ההחלטה על הרחקת העותר. כאשר ניתנה ההחלטה שלא לחדש לימודי העותר, קיבלו העותר והוריו את ההחלטה לידיהם. לאחר שניתנה ההחלטה הוזמנו העותר והוריו לערער על ההחלטה בדיון בפני הועד המנהל של המשיב 4. הורי העותר הגיעו לדיון זה בליוויית בא-כוחם. כאשר ניתנה החלטת הועד המנהל הומצאה ההחלטה לעותר ולהוריו ולבסוף התקיים הליך של ערר בפני המפקחת מטעם משרד החינוך, ששמעה את העותר והוריו ארוכות, בטרם נתנה את החלטתה. 23. אכן, נפל פגם בהליכים שהתקיימו בבית הספר בכך שבית הספר לא יידע את המפקחת מטעם משרד החינוך על דבר ההרחקה לפני מיצוי ההליכים ולא הודיע לעותר ולהוריו, כי הם זכאים לערור על החלטת בית הספר בפני הגורם המוסמך במשרד החינוך. בצדק קבעה המפקחת, כי הפגמים הללו נרפאו לאחר שהליך הערר קויים בצורה תקינה ומסודרת. החלטת בית הספר נבחנה לגופה, ביסודיות, והמפקחת שמעה את העותר, את הוריו ואת משיב 4 בלב פתוח ובנפש חפצה והגיעה למסקנה - המבוססת כראוי - כי אין מדובר בהחלטה שרירותית, אלא בהחלטה מבוססת היטב שיש הצדקה לאשרה. על פי חוזר המנכ"ל: "רשות החינוך המקומית תעשה כל שביכולתה, בשיתוף הפיקוח וההורים, למצוא מסגרת לימודית מתאימה להמשך לימודים של התלמיד המורחק". בענייננו לא נעשה נסיון למצוא לעותר בית ספר חלופי. אולם, בעניין זה, נראה כי גם העותר והוריו לא עשו דבר, שכן גם כשידעו על האפשרות הזאת הם לא פנו לרשות המקומית. אדרבה, העותר ביקש למחוק את עיריית הרצליה מהעתירה. בהודעה מוסכמת מיום 15.11.04 שהגישו העותר והעיריה נאמר: "בשיחה שהתקיימה ביום 4.11.04 בין הח"מ והיועצת המשפטית למשיבה 5 (היא העיריה - י.צ), הוסכם, כי בנסיבות הענין דנן לרבות העובדה שהמשיבה 5 לא נדרשה להליכים שהתקיימו בביהמ"ש בת"א ולא נעשתה כל פניה אליה בנושא, אין מקום, בשלב זה, לקיום הליכים משפטיים בין העותר למשיבה 5". העותר והוריו לא פנו לרשות המקומית עד היום וככל המסתבר אין להם עניין בכך. החלטת המפקחת בערר 24. החלטת המפקחת מטעם משרד החינוך בערר שהגיש העותר הינה החלטה מעמיקה, מנומקת ומקצועית, הבוחנת ביסודיות את מלוא נסיבות המקרה וטיעוני הצדדים, ומאזנת נכונה את מכלול השיקולים הנדרשים לעניין. החלטת המפקחת ניתנה לאחר שהצדדים העלו את טיעוניהם על הכתב, והמפקחת שמעה אותם באריכות. העותר עצמו אינו מלין על האופן בו נערך הליך השימוע בפני המפקחת. אדרבה, בא כח העותר ציין בבית המשפט כי "החלטת המשיבה 3 מיום 29.9.04 (ניתנה) לאחר ששמעה אותנו ארוכות" (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 24.11.04). המפקחת בחנה את הנימוקים שעמדו ביסוד החלטת בית הספר ואת המסמכים ולאחר שהתרשמה ישירות מהצדדים הגיעה למסקנה כי החלטת בית הספר מבוססת כראוי: "מדובר בתלמיד ששב והפר את כללי ההתנהגות המחייבים בבית הספר, אשר כאמור לעיל, אף התחייב באופן אישי לקיימם" (עמ' 4 להחלטת המפקחת). המפקחת קבעה, כי העותר לא עמד בדרישות האקדמיות המחמירות של בית הספר, דבר שהעמיד אותו "בתקופת מבחן". עיון בגליונות הציונים של העותר, כמו גם בתכתובות מבית הספר להורי התלמיד, מלמד כי העותר היה מצוי בתקופת מבחן פרקי זמן ניכרים. הוצעה לו עזרה במתן שיעורי תגבור במתמטיקה אך העותר לא נענה לכך. עוד קבעה המפקחת, כי בניגוד לטענת העותר שעבר קורס קיץ בבית ספר בקנדה שהומלץ על ידי בית הספר, התברר כי: "בית הספר מעולם לא המליץ על קורסי קיץ במוסדות חיצוניים וכי הסמינר האמור אינו מוכר למנהל בית הספר או לנציגיו" (עמ' 4 להחלטת המפקחת). 25. המפקחת קבעה מימצאים עובדתיים בכל הנוגע להתנהגותו האתית של העותר במסגרת בית הספר: "מעבר לדרישות האקדמיות המחמירות, מציב בית הספר בפני תלמידיו רף מוסרי ואתי ראוי, כאשר הוא דורש מתלמידיו אמינות ויושר, שאוסרים על העתקה במבחנים, על העתקת עבודות ושיעורי בית. מהתכתובות מבית הספר להורי התלמיד עולה כי התלמיד חטא ונמצא מעתיק עבודות. 3. בנוסף לאמור, יחסו המזלזל של התלמיד בצוות בית הספר היה מופגן, וההשתלחות האישית בצוות בית הספר, שבאה לידי ביטוי גם בתכתובות השונות מהוריו של התלמיד וב"כ לבית הספר, וכן בדברים שנאמרו במסגרת השימוע יש בה כדי לעורר את השאלה האם נכון יהיה להחזיר את התלמיד לבית הספר, כאשר ברור שקיימת בעיית אמון חמורה של הורי התלמיד כלפי בית הספר. 4. בין היתר, ציינו נציגי בית הספר כינויי גנאי מחפירים בהם השתמש התלמיד כלפי צוות בית הספר, טון מאיים כלפי מורה שביקשה לדבר עם הוריו, ושיחת איום שנעשתה לאשת מנהל בית הספר מהטלפון הסלולרי של התלמיד. אומנם, אין כל הוכחה שהתלמיד אכן איים בעצמו על אשת המנהל, ויתכן אף שנעשה שימוש בפלאפון שלא בידיעתו, אך נראה כי מרגע שהובא לידיעתו כי נעשה בטלפון שימוש כה מזעזע, יכול היה להבהיר את הדברים ולהתנצל על הנעשה". 26. המפקחת התייחסה בהחלטתה לסוגיית השימוש בסמים והגשת כתב אישום נגד העותר. המפקחת קבעה, כי העותר לא הכחיש את מעורבותו בסמים וכי הוא מתחרט על כך. עם זאת, העותר לא שיתף פעולה עם תוכנית בית הספר שחייבה את התלמידים המעורבים בפרשה לקחת חלק ביעוץ וכן חייבה אותם לעבור בדיקות סמים אקראית בבית הספר: "כאמור, מהחומר שהוצג בפנינו על ידי בית הספר, עולה כי התלמיד לא שיתף פעולה עם תוכנית זו, כאשר סירב לקחת חלק בפגישות הייעוץ עם יועץ שהועמד לרשות התלמידים לצורך זה, בנוסף, הודיע התלמיד לבית הספר כי היועץ שיחרר אותו מהמפגשים. מתרשומת של שיחת טלפון עם היועץ, שצורפה למסמכים שהוצגו בפניי, עולה כי התלמיד הופיע למפגש לבדו, למרות שגם הוריו זומנו, ונכח במקום ארבע דקות, תוך שהוא מצהיר כי אין לו כל בעיות סמים. יובהר כי התלמיד בשימוע לא הכחיש את האמור, ומסר כי היועץ שחרר אותו ממפגשים אלה. יתרה מזאת, הוצג בפנינו כתב האישום, שהוגש כנגד התלמיד בגין שימוש בסמים, וסחר בסמים. כתב האישום חיזק את החשש של נציגי בית הספר כי התלמיד מפיץ סמים בקרב תלמידי בית הספר. בטיעוניו בעל פה בפניי הצהיר התלמיד כי דווקא התלמידים בבית הספר משתמשים בסמים. לטענת נציגי בית הספר, סירב "א" לעבור אחת מבדיקות הסמים באופן מיידי, ועבר אותה לאחר זמן, כאשר אמינותה היתה כבר מוטלת בספק, לאור פרק הזמן שחלף. יוער כי הורי התלמיד והתלמיד כפרו באמור בכתב האישום שהוצג לפניי, והבהירו כי בכל מקרה לא מדובר בסחר בסמים, כי אם בשימוש חד פעמי בסמים. לדברי נציג בית הספר, סירובו של התלמיד לקחת חלק במפגשי הייעוץ פוגעת בראש ובראשונה בתלמיד, אך פוגעת גם בטובת יתר תלמידי בית הספר, מאחר ויש לכך השפעה שלילית על יתר התלמידים, ופוגעת גם בתדמיתו החיובית של בית הספר בציבור. יובהר, כי מאחר ומדובר בבית ספר שרוב תלמידיו זרים, בית הספר רואה עצמו כאורח בישראל, ולכן תדמיתו החיובית חשובה לו, כפי שעולה מהחוברת המופצת בקרב התלמידים". ראוי לציין כי ביום 28.1.04 ניתנה הכרעת דין בענינו של העותר ובית משפט השלום לנוער קבע כי הוא ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום המתוקן (שימוש והחזקה של סמים מסוכנים מסוג קנבוס, חשיש ואקסטזי בכ-עשרים הזדמנויות, במהלך החודשים יולי 2003 ועד אפריל 2004) הדיון נדחה ליום 31.1.05 לקבלת תסקיר משלים וטיעונים לעונש. עוד קבעה המפקחת, כי מהמסמכים שעמדו בפניה עולה בבירור, שבית הספר יידע את ההורים במעורבותו של העותר באירועים שונים, כמו גם בעניין רמתו האקדמית, ולפיכך דחתה את טענת ההורים, כי הופתעו או לא ידעו מראש על כך שבנם (העותר) עשוי שלא להמשיך את לימודיו בבית הספר. המפקחת קבעה עוד, כי העותר, למרות שחתם על התחיבויות לעמוד בנהלי בית הספר, חזר והפר הסכמות אלה. 27. החלטת המפקחת מבוססת כראוי על החומר בכתב ובעל פה שעמד בפניה, ואין כל עילה ונימוק המצדיקים התערבות במימצאים העובדתיים שקבעה. בהחלטתה התחשבה המפקחת במכלול השיקולים הנדרשים לעניין שעמד בפניה. המפקחת התחשבה באוטונומיה הניהולית של בית הספר כבית ספר פרטי ובשיקול הדעת המוקנה לו בקבלה ובהרחקה של תלמידים, במיוחד במקרים בהם התנהגותו של התלמיד מפרה את הכללים הבסיסיים העומדים ביסודו של מוסד חינוכי. המפקחת שקלה את אי עמידתו של העותר בנהלים של בית הספר, הן מבחינת הפרות חוזרות ונשנות של כללי ההתנהגות והן מבחינה אקדמית. המפקחת התייחסה לכך שלעותר ניתנו התראות קודמות רבות והזדמנויות לשפר את דרכיו, אך ללא הועיל. כן התייחסה המפקחת בהחלטתה להשתלחות האישית של העותר והוריו בצוות בית הספר, ההשפעה לרעה של התנהגות העותר על תלמידים אחרים בבית הספר והפגיעה במרות צוות בית הספר, העשויה לפגוע במרקם היחסים בין התלמידים לצוות בית הספר. החלטת המפקחת מאוזנת וסבירה. ההחלטה מנומקת היטב ומבוססת על החומר שעמד בפני המפקחת ועל התרשמותה הבלתי אמצעית מהצדדים שהופיעו בפניה, ולא מצאתי טעם המצדיק התערבות בה. הזכות לחינוך 28. הזכות לחינוך מהווה זכות מהותית במדינת ישראל. היא אמצעי חברתי חשוב מעין כמוהו להבטחת זכויותיו וחירויותיו של כל פרט, למימושו העצמי, והיא אף חיונית לקיומו של משטר חיים תקין ודמוקרטי. העותר טוען, כי הרחקתו מבית הספר מהווה פגיעה בזכותו לחינוך, שכן אינו שולט בשפה העברית ואין בישראל חלופה אחרת המתאימה לו. טיעון זה יש לדחות. ראשית, נראה, כי העותר נמנע מנסיון אמיתי למצוא פתרון חלופי ללימודים בבית הספר הבינלאומי. העותר לא פנה לעיריית הרצליה, היא רשות החינוך המקומית, האמונה על מתן פתרונות לתלמידים המתגוררים בתחומה. העותר ביקש למחוק את עיריית הרצליה מהעתירה על אף שהיא הגורם המקצועי לבחינת פתרונות לימוד חילופיים הולמים . העותר לא ערך בירור רציני ויסודי לחלופות ראויות עבורו. העותר טען, כי בית הספר האנגליקני הבינלאומי הינו בעל אוריינטציה דתית נוצרית וכי הוא ממוקם במזרח העיר ירושלים, דבר המחייב נסיעה של כשעתיים לכל כיוון ויהווה קושי ניכר עבור העותר. כפי שהתברר, מדובר בבית ספר הממוקם במערב העיר ירושלים (ברחוב הנביאים), ובניגוד לטענת העותר (המסתמכת על מכתב של נער שלמד בעבר בבית הספר), מרבית הלומדים בבית ספר זה הינם דיפלומטים וזרים והיחס בין ישראלים לערבים ישראלים זהה לזה הקיים בבית הספר הבינלאומי. בית הספר הפנה לאלטרנטיבות נוספות העומדות בפני העותר וביניהם בית ספר ביפו (Tabeetha School), אשר בעבר קלט תלמידים שהפסיקו את הלימודים אצל המשיב 4 מסיבות שונות. בדיון בבית המשפט שלל בא כח העותרים גם בית ספר זה, ואולם נראה, כי לא נעשתה על ידו בדיקה רצינית ומקרוב של החלופות העומדות בפניו. 29. למעלה מן הצורך, אציין גם את עמדתו של משרד החינוך לפיה פתוחה בפני העותר הדרך לזכות בחינוך בבית ספר ממלכתי בישראל, בו שפת הלימוד עברית. מדובר בעותר צעיר בגילו, המתגורר בישראל שנים לא מעטות (6 שנים), במהלכן היתה לו האפשרות המלאה ללמוד את השפה העברית, מה גם שבמסגרת לימודיו בבית הספר הבינלאומי למד עברית. במסגרת החובה לספק חינוך, אין משרד החינוך חייב לדאוג לכל תלמיד שאינו בקי בשפה העברית לימודים בשפת אמו. מהנתונים שבפני עולה, כי בפני העותר עומדות חלופות בהן יוכל להשלים את לימודיו בשפה האנגלית ולחילופין להשלים את ידיעותיו בשפה העברית ולבסס עצמו בלימודים בבית ספר אחר. זאת ועוד, העותר טען, כי תוכנית הלימודים הנהוגה אצל משיב 4 מטרתה הסופית היא הגשה לבחינת ה-SAT שלטענתו הינה המקבילה האמריקאית לבחינת הבגרות הישראלית, וקבלת תעודת גמר. טיעון זה שגוי. מטרת תכנית הלימודים של משיב 4 אינה בחינת ה- SAT ותוכנית הלימודים אצלו אינה מכינה באופן מיוחד ומכוון את התלמידים לבחינה זו ואינה מהווה מטרה סופית של הלימודים במסגרת משיב 4. מבחן ה-SAT הינו מבחן פסיכומטרי ואינו המקבילה האמריקאית למבחני הבגרות הישראליים שהם מבחני הישגים, הבוחנים את ידיעת החומר הנלמד בבתי הספר. יתירה מכך, משיב 4 צירף אישור לפיו העותר עצמו כבר נבחן במבחני ה-SAT בכתה י"א. לפיכך, יש לדחות את טענותיו כי רק לימודים במסגרת משיב 4 יאפשרו לו להגשים את מטרתו הסופית - "הגשה לבחינת ה-SAT". ואכן, בדיון בבית המשפט חזר בו העותר מטיעון זה, וטען כי מה שחשוב עבורו הוא תעודת הגמר. אולם, נוכח אי עמידתו של העותר בדרישות האקדמיות של משיב 4 וכשלונו במתמטיקה, אין בידו מספר נקודות הזכות הנדרשות לשם זכאות לקבלת תעודת גמר, גם אם היה שב ללמוד בשנת הלימודים הנוכחית במסגרת בית הספר. 30. בהחלטתה מצאה המפקחת לנכון להעיר, כי הופתעה מכך שגם במסגרת השימוע, שנערך בפניה, בחרו העותר והוריו "להשתלח אישית בצוות בית הספר, תוך ציון כי מנהל בית הספר אינו ראוי לשמש מנהל". אכן נראה, כי העותר ראה חירות לעצמו להשתלח בבית הספר ובגורמי החינוך שבו, תוך שימוש בביטויים וכינויים קשים ובלתי מקובלים. האשמותיו של העותר אינן מופנות רק כלפי מנהל בית הספר. כאשר העותר מפרט במכתבו (2.9.04, נספח יד' 5 לעתירה) את גרסתו לאירועים שהביאו להרחקתו מבית הספר, הוא אינו פוסח ולו על דמות חינוכית אחת אצל המשיב 4. העותר ציין לגנאי את מנהל בית הספר ובמכתבו לבית הספר מיום 20.6.04 (נספח ה' לעתירה) ביקש לשקול את העברתו מתפקידו. כך, העותר מלין על התנהלות המפקח על בית הספר, ד"ר סילס, על התנהלות מועצת המנהלים של בית הספר, על התנהלות מורי החינוך המיוחד, גב' זיידל - מורת העזר ללימודי המתמטיקה, יועצת בית הספר, גב' רוז, המורה להיסטוריה, גב' בן אוזיליו וד"ר סילברסטיין. העותר הביע זלזול ושנאה כלפי כל הדמויות החינוכיות של בית הספר והשתמש במילים בוטות ובכינויים שאין בשום פנים לקבלם. די לעניין זה לציין כדוגמא משפטים כגון: "הייתי המום ואחוז גועל לנוכח האופן הנבזי ומעורר הרחמים שבו מועצת המנהלים שיקרה ועיוותה את העובדות", ובהמשך: "העובדה שמוסד המתגאה ב"עליונותו" פועל באופן כה מכוער ומוליך שולל אינה אלא מעוררת רחמים" (עמ' 1 לנספח יד' לעתירה) ובהמשך מילים כמו "התנהגות מטורפת", "מחליאה", "גועל", " אחוז בחילה" וכיוצא באלה ביטויים חסרי תקדים שלא היתה כל הצדקה לעשות בהם שימוש. כן ראוי לציין, כי העותר טען - ללא כל בסיס - כי למנהל בית הספר אין הכשרה מקצועית למלא את תפקידו וכי הוא מורה לחינוך גופני בהכשרתו בלבד, בעוד שהתברר שמדובר באיש חינוך בעל ותק של עשרות שנים, בעל תואר מוסמך ביעוץ ובעל תואר מוסמך בניהול חינוכי Educational Administration)). העותר גם התבטא באופן בלתי מקובל ובוטה כלפי מפקח בית הספר, ד"ר רוברט סילס (עמ' 10 למכתבו מיום 2.9.04 נספח יד' 5 לעתירה). מעבר לכך שמדובר בהתבטאויות בלתי ענייניות ובצורה בוטה שאין לקבלה, ראוי לציין כי ד"ר סילס הינו איש חינוך שזכה לתארים מרשימים בתחום החינוך ונבחר לקבל תואר של Distinguished principal וכן זכה בתואר Super intendent of the year . קיים טעם לפגם בהתבטאויות משולחות רסן בצורה כה בלתי מקובלת כלפי כל צוות בית הספר. נראה, כי כל מי שלימד את העותר, יעץ לו או ניסה לסייע לו בבית הספר, אינו מקובל על העותר ואף מעבר לכך. 31. במצב דברים זה נראה, כי חזרתו של העותר לבית הספר הבינלאומי אינה אפשרית ואף אינה רצויה לעותר עצמו, שכה בז ושונא את הדמויות האמורות לעצב עבורו מסגרת חינוכית, ולהיות לו לדוגמה ומופת. יחס כה שלילי וחדור שנאה והתבטאויות כה בוטות ובלתי מקובלות, יצרו נזק בלתי הפיך למרקם היחסים העדין והמכובד החייב להתקיים בין תלמיד למחנכיו. נראה, כי העותר והוריו תרמו לא מעט בגישתם השלילית והעוינת כלפי בית הספר ומחנכיו למצב דברים שבו נשמט הבסיס המרכזי, בלתו אין, למסגרת יחסים רגישה וחשובה מעין זו - האמון ההדדי. 32. לסיכום, החלטת המפקחת של משרד החינוך בעניינו של העותר היתה מקצועית ועניינית, ושקלה היטב את כל הנסיבות והשיקולים הנדרשים במקרה זה, ולא מצאתי טעם ועילה המצדיקים התערבות בהחלטה זו. לפיכך החלטתי לדחות את העתירה. מן הראוי, שהצדדים ובכלל זה העותר, הוריו ועירית הרצליה יפעלו בהתאם להוראת חוזר המנכ"ל, במטרה למצוא עבור העותר אלטרנטיבה לימודית הולמת אחרת . העותר ישא בהוצאות ושכ"ט המשיבים בסכום של 2,500 ₪ לכל משיב. לענין זה יש לראות את המשיבים 1-3 כמשיב אחד. דיני חינוךבית ספרסוגיות בנושא בית ספר