תביעה לשלם פנסיה חודשית גבוה יותר

פסק דין 1. התובע הגיש תביעה נגד הנתבעת ונגד מבטחים, בה טען כי על מעסיקתו - נתבעת 1, לשלם לו פנסיה חודשית בשעור גבוה מזה המשולם לו, ולשלם הפרשים בגין העבר ופס"ד הצהרתי לעתיד, וכן תבע את מבטחים - נתבעת 2, לקבוע כי עליה לשלם לו גימלה בשעור גבוה יותר מזה המשולם. 2. נתבעת 1 הגישה כתב הגנה. נתבעת 2 הגישה אף היא כתב הגנה. 3. ביום 19/7/00 הודיע ב"כ התובע כי הוסכם על מחיקת נתבעת 2 מכתב התביעה, ובמועד זה נמחקה נתבעת 2 מכתב התביעה. 4. הצדדים הגישו עדויות בתצהירים. התובע נחקר בפני כב' השופט נחתומי ביום 31/10/01, ביום 24/3/02 וביום 23/10/02. 5. עם פרישתו של כב' השופט נחתומי, הועבר תיק זה לטיפולי. הצדדים זומנו לישיבת תזכורת בה הביעו הסכמתם כי התיק ידון בפני, כדן יחיד, וכן כי התיק ישמע בפני מראשיתו. 6. בדיון שהתקיים ביום 8/1/04 הודיעו ב"כ הצדדים כי הגיעו להסכמה דיונית לפיה חומר הראיות המצוי בתיק יהווה חלק מחומר הראיות ובדיון ישאל התובע מספר שאלות נוספות, וכך היה. ביום 15/1/04 נשמעו עדי הנתבעת. 7. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. 8. לאחר שעיינתי בחומר הראיות ובטיעוני הצדדים, להלן פסק הדין. 9. העובדות העולות מחומר הראיות הן אלה: א. התובע יליד 1935. ב. התובע הועסק ע"י הנתבעת 1 (להלן - ממ"ג) מיום 1/2/77, כשרטט מכונות. ג. לתובע הוצעו מספר רב של הצעות לפרישה מוקדמת. ההצעות הוצעו ע"י מר יצחק און, אשר מונה ע"י ממ"ג לטפל בנושא פרישה מוקדמת של עובדים. ההצעות מפורטות בסע' 8 -11 לתצהיר התובע. ד. ההצעה האחרונה שהוצעה לתובע, פרטיה מפורטים במכתבו של יצחק און לתובע מיום 13/11/97, נת/1. ה. ביחד עם הצעה זו נשלח לתובע מכתב נת/2, בו הודע לו כי תנאי ההצעה יבוטלו ביום 31/12/97 אם ההסכם לא יחתם עד אותו מועד. ו. בעקבות הצעה זו הצדדים החלו בהליכים לקראת ניסוח וחתימת הסכם הפרישה. ז. יצחק און פנה לחברת שקל במכתב מיום 9/12/97 (נת/4), בו בקש לקבל נתון באשר לסכום הגימלה שיקבל התובע עם פרישתו. לבקשתו צורף נספח הוא טבלה שנערכה ע"י הפקידה, הגב' נילי. ח. שקל השיבו במכתב מיום 28/12/97 (נספח ט' לתצהיר התובע) בו הודיעו כי: "לעובד נצברו 70% פנסיה לפיכך הפנסיה החודשית המגיעה לו הינה 70% משכר קובע של 14,558 ₪ שהם 10,190 ₪. (להלן - "מסמך שקל"). ט. באותו יום שבו התקבל מסמך שקל הוצא לתובע מכתב "תנאי פרישה", (נת/5), בו נאמר: "... הגימלה חושבה ונמסרה ע"י חב' "שקל" והיא בשיעור של 10,190 ₪ לחודש. אתה זכאי להפרשים קידום ...". בתחתית סע' זה נכתב בכתב ידו של יצחק און: "ראה מסמך שקל מיום 28/12/97. יצחק און". י. התובע חתם על "הסכם בדבר פרישה לגמלאות מוקדמת". לתיק בית הדין הוגשו 2 עותקים של ההסכם, האחד צורף נספח ח' לתצהיר התובע ובו הערות בכתב יד, והשני צורף נספח נת/8, ואינו נושא הערות בכתב יד (למעט מחיקת סע' 12). לגבי השוני בין ההסכמים. תבוא התייחסות בהמשך פסק הדין. יא. עפ"י תנאי הפרישה הנילווים להסכם, הוענקו לתובע הטבות כגון דמי הסתגלות, קרן השתלמות ועוד. יב. התובע מקבל פנסיה חודשית ממבטחים. בסמוך לפרישה עמד התשלום החודשי ע"ס 9,450.25 ₪. 10. אדון להלן בעובדות הטעונות הכרעה לצורך מתן פסק הדין. 11. מתי נחתם הסכם הפרישה א. לטענת התובע בכתב התביעה, הצעת הפרישה שקיבל ממר און השתכללה לכדי הסכם מחייב, ביום 28/12/97. בכתב התביעה נטען כי במועד זה נמסר לתובע מכתב "תנאי פרישה" שבו, בסע' 1, יש התייחסות לשעור הגימלה תוך הפניה ל"גימלה שחושבה ונמסרה ע"י שקל והיא בשיעור 10,190 ₪ לחודש, ראה מסמך שקל מיום 28/12/97". כן נטען בכתב התביעה כי במועד זה 28/12/97, נחתם הסכם הפרישה שצורף א' 2 לכתב התביעה. ב. בכתב ההגנה הודתה הנתבעת כי החתימה על הסכם הפרישה היתה ביום 28/12/97 אלא שלטענתה, הקיבול היה עוד קודם כאשר נשלח לנתבעת מכתבו של התובע מיום 24/12/97 בו הוא מבקש להזמינו על מנת לחתום על ההסכם. לטענת הנתבעת, במועד זה הסכים התובע להצעה נת/1 מיום 13/11/97, זאת עוד בטרם קיבל את הנתונים מחברת שקל, אשר התקבלו ביום 28/12/97. ג. בתצהיר העדות הראשית טען התובע כי מכתב ההצעה האחרון, מיום 13/11/97 (נת/1) שבעקבותיו שלח את מכתב הקיבול, נספח ז' 1 לתצהירו (מיום 24/12/97) התייחס לסכום של 10,258 ש"ח ואולם לאחר מכן התברר שהסכום פחת ל- 10,190 ש"ח עפ"י חישוב שנערך ע"י שקל, וגם לכך הסכים התובע. לפיכך, טען כי אכן ניתנה הסכמה מצידו ביום 24/12/97, אך מאוחר יותר שונו תנאי הפרישה לרעתו, אך הסכים לכך. ד. מהחקירות הנגדיות עולה: בעדות התובע טען כי התוספות של מר און בכתב יד ע"ג הסכם הפרישה, נעשו לפני החתימה "לאור העובדה שבקשתי לצרף את הנתונים של חברת שקל כדבר שמחייב את הנתבע, ביקשתי שזה ירשם וזה נרשם לפני חתימת ההסכם. זה היה יומיים לפני כן או משהו כזה" (23/10/02 עמ' 18 ש' 7, עמ' 20 ש' 12). העדה חנה קושנירוב, מנהלת משאבי אנוש בממ"ג, אישרה שהסכם הפרישה נחתם ביום 28/12/97, כאשר מועד הפרישה הוא 31/12/97 (15/1/04 עמ' 45 ש' 10). יצויין כי עדה זו לא נכחה, עפ"י דבריה, במועד החתימה. לפיכך, גם לא ידעה להסביר מדוע במכתבה למשהב"ט מ- 30/12/97 (נת/7) ציינה שההסכם נחתם ביום 29/12/97. עיון בהסכם הפרישה מעלה כי תאריכו הוא 28/12/97. בנוסח שבידי התובע, ועליו הוספות בכתב יד, יש הפניה למסמך תנאי פרישה שמספרו הנ-97-278, הוא המסמך שבו נכתב "ראה מסמך שקל מיום 28/12/97". ה. העד יצחק און לא נקב בתצהירו במועד חתימת ההסכם. לטענתו, לאחר עריכת מסמך תנאי הפרישה המתוקן בעקבות מסמך שקל, מיום 28/12/97, התקיימה פגישה עם התובע ועם חברי הועד, בה נחתם הסכם הפרישה. עוד טען כי לאחר חתימת ההסכם ביקש התובע להפגש עימו ולהוסיף ע"ג הסכם הפרישה את ההפניה למסמך תנאי הפרישה שבו מצויין הסכום של שקל, וכך עשה, לבקשת התובע. ו. נציגת ועד העובדים, העדה פנינה שאייר העידה כי אינה מכירה נוסח של הסכם עם תיקונים אלא רק את ההסכם שהיה בתיק הועד, שבו אין תוספות בכתב יד (נת/8) ואף הסבירה שכאשר אין שינויים בכתב יד ע"ג הנוסח המוסכם, אינה נוהגת לחתום על כל עמוד אלא רק על העמוד האחרון (23/10/02 עמ' 27 ש' 10 ואילך). ז. העד גדי ליפשיץ, נציג ועד העובדים, העיד אף הוא כי אינו נוהג לחתום על מסמך עם תוספות בכתב יד. לדבריו פנה לתיק הועד ומצא את ההסכם נת/8, ללא התוספות בכתב יד, וזה מה שמסר להנהלת משאבי אנוש (15/1/04 עמ' 43 ש' 3). 12. לאור כל האמור לעיל אני קובעת עובדתית כי הסכם הפרישה נחתם ביום 28/12/97, בנוסח של מסמך נת/8, הוא ההסכם מתיק ועד העובדים. 13. במקביל להסכם הפרישה נמסר לתובע "מסמך שקל", נספח ט' לתצהירו וכן אישור מאת יצחק און ע"ג המסמך - "מאשר את מסמך שקל" וכן נמסר לתובע מסמך תנאי הפרישה, המפנה אף הוא למסמך שקל. השינויים והתוספות כפי שמופיעים בנוסח הסכם הפרישה שצורף נספח ח' לתצהיר התובע, והמפנים למסמך תנאי הפרישה, נכתבו ע"י יצחק און, לבקשת התובע, לאחר חתימת הסכם הפרישה, כאמור בסע' 7 עד 9 לתצהיר און. 14. בקביעה עובדתית זו אין כדי לקבוע כי ההתחיבות שניתנה ע"י מר און לאחר מועד חתימת הסכם הפרישה, אינה בתוקף. אין מניעה ששני צדדים יחתמו על הסכם ולאחר מכן יסכים צד להוסיף התחיבויות להסכם. כך אני קובעת שנעשה במקרה דנן. הסכם הפרישה נחתם ביום 28/12/97 ולאחריו הסכים מר און להוסיף להסכם התחיבות באופן שאחרי סע' 3 להסכם שנוסחו "החל מחודש ינואר 1998 תשולם לעובד גימלה בשיעור של 70% ע"י קרן הפנסיה "מבטחים"". הוספו מילים אלה בכתב יד: "בהתאם לתנאי הפרישה. יצחק און". התחיבות זו, אף אם היא מאוחרת להסכם הפרישה, אינה פחותה בחשיבותה, מבחינה חוזית, מההתחיבויות שבהסכם הפרישה. 15. פנית התובע למבטחים קודם לחתימה התובע הכחיש שפנה למבטחים קודם לחתימת ההסכם והסביר זאת בכך שסבר אכן שעליו לפנות, אך לא ידע בדיוק מה לשאול במבטחים ולכן לא פנה אלא סמך על ההצעות שננקבו ע"י ההנהלה. העד יצחק און טען שהתובע אמר לו שהיה במבטחים. לחיזוק טענתו צורף נספח נת/4, הוא פנייתו של יצחק און אל חברת שקל, בו נאמר "אני מבקש לתת לנושא את העדיפות הראוייה בשל לוח זמנים קצר שנוצר לאחר שהברנש הסתובב ב"מבטחים"". העדים האחרים שהעידו בדבר היותו של התובע במבטחים אישרו כי הדבר נודע להם מפי משה סער ואינו נובע מידיעה אישית, ולפיכך אין להתייחס לעדותם בעניין זה. משה סער לא הובא למתן עדות. העד יצחק און אישר כי פניה למבטחים כרוכה בפרק זמן ארוך בניגוד לפניה לשקל שזוכה למענה מיידי (15/1/04 עמ' 41 ש' 22). עסקינן בהצעה שהוצעה בסוף חודש נובמבר והשתכללה לחוזה בסוף חודש דצמבר. לפיכך, גם לו היה התובע פונה למבטחים, ספק אם היה בכך כדי ליידע אותו בדבר הסכום המדוייק שיקבל לאחר הפרישה. התובע העיד כי כך אמר לו יצחק און (24/3/02, עמ' 4 ש' 3-4) 16. לאור האמור לעיל, אני קובעת עובדתית כי לא הוכח שהתובע היה במבטחים קודם לחתימת הסכם הפרישה, ולא הוכח עובדתית כי קיבל ממבטחים נתונים אודות הסכום שיקבל בפרישתו. משכך, הרי שאינני מקבל את טענת מר און בתצהירו כאילו התובע פנה אליו לאחר חתימת הסכם הפרישה וביקש להוסיף הפניה למסמך שקל, שכן היה בידיו מידע ממבטחים על סכום שונה שיקבל עם פרישתו (סע' 10 לתצהירו). 17. ההחלטה לפרוש התובע טוען כי בהסכמתו לפרוש, הסתמך על הבטחת המעביד כי בפרישה יקבל את הסכום שננקב במסמך שקל. הנתבעת טוענת כי ההסכמה לפרוש נבעה לא משאלת הסכום אלא מחבילת ההטבות שנמסרה לתובע, וכן מהאולטימטום שניתן לו לפיו עליו לקבל החלטה עד סוף שנת 1997. עיון בהצעות האחרונות שהוצעו לתובע במהלך החודשים שקדמו לפרישתו, מעלה כי השינויים בין הצעה להצעה באו לידי ביטוי בשינוי הסכומים במרכיב הפנסיה החודשית (סע' 1), במרכיב ההשתלמות (העלאה מ- 3 חודשים, נספח ו' 1 ל- 4 חודשים בנספח ו' 2) ובמרכיב דמי ההסתגלות (מ- 6 חודשים בנספח ו' 2 ל- 7 חודשים בנספח ז' 1). התובע אישר בעדותו כי ההחלטה לפרוש גמלה בליבו במהלך החודשים וכדבריו: "לשאלתך מדוע רציתי לפרוש תשובתי שעומס העבודה דעך בגלל סיבות ספציפיות והסיבה השניה עצם ההצעה שהוצעה לי התחלתי להבין לעצמי שיש נכונות להתייחס לכך אך בניתי סף שמתחתיו לא אסכים. אדם שחש שהוא לא יכול לתת את המקסימום חש אי נוחות. הסיבה השניה, אי אפשר להגדיר אותה כסיבה כלכלית אלא שעצם ההצעות גרמו לי לחוש שאני יכול להתייחס לזה ולמען האמת היתה אוירה במכון של פרישה מוקדמת ... (עמ' 28/1/04 עמ' 36 ש' 4). מכאן אני קובעת כי אין לאמר שהסכמתו של התובע לפרוש היתה אך ורק בהסתמך על הסכום של הגימלה החודשית המפורט בסע' 1 לתנאי הפרישה, אלא כי נכונותו של התובע לפרוש נבעה ממספר גורמים, כאשר סכום הגימלה החודשית שיקבל הוא אחד מהם. 18. הסכם ממ"ג ומסמך שקל הסכם ממ"ג שעליו התבססו הצדדים בעת ההתייחסות לגימלה החודשית שיקבל התובע, הוא הסכם קיבוצי בין ממשלת ישראל לבין ההסתדרות הכללית ולבין מבטחים, מיום 1/11/93, אשר צורף ע"י הנתבעת כמוצג נת/6. התובע אישר כי קיבל לידיו את ההסכם מיצחק און וכי שוחח על ההסכם עם נציג ועד העובדים גדי ליפשיץ, אלא שזה אמר לו שאינו מבין לחלוטין את ההסכם. גדי ליפשיץ טען כי התובע הביא לו את הסכם ממ"ג והוא קרא והסביר לו את האמור בהסכם וכי עשה כן מס' שבועות לפני חתימת הסכם הפרישה (15/1/04 עמ' 42 ש' 18). עיון בתצהירו של ליפשיץ מעלה כי הפניה של התובע לעד בצירוף הסכם ממ"ג, לא היתה קשורה למועד חתימת הסכם הפרישה אלא נעשתה במהלך החודשים שבהם הוצעו לתובע הצעות פרישה. זאת אני מסיקה מסע' 3 לתצהירו בו נאמר "בשלב מסויים, לפני שחתמנו על הסכם הפרישה של התובע", ומסעיף 6 לתצהירו בו פירט כי "ממש לפני סוף שנת 1997 הואצה הפעילות בנוגע לפרישתו של התובע ...". מכל מקום עולה שהתובע היה ער לקיומו של הסכם ממ"ג. מכאן ועד לקביעה שהיה ער לדקדוקי הוראותיו של ההסכם ולטעות שנפלה במסמך שקל בסע' 1, המרחק רב. ראשית, לא הובאה ראיה לכך שהתובע ידע מהו בסיס הנתונים שהעבירה ממ"ג לחברת שקל, לרבות הטבלה שערכה פקידתו של און (ושהתברר לאחר מכן שבטעות יסודה). שנית, לא הובאה ראיה לכך שהתובע היה אמור להיות ער לדקויות שבתוספת ממ"ג עפ"י ההסכם נת/6. די שבמסמך שקל כתוב, בסע' 1, כי החישוב נערך "עפ"י ממוצע ערך הדרגות ב- 36 החודשים האחרונים (כולל תוספת ממ"ג)", כדי שהתובע יבין שהסכם ממ"ג בא לידי ביטוי בתחשיב של שקל. בין הבנה זו לבין העמידה על דקויות הוראות ההסכם והאבחנה בין תקופת עבודה בממ"ג לתקופות קודמות והבאה של נושא זה לידי ביטוי בתחשיב כספי, המרחק רב. 19. לפיכך אני קובעת עובדתית כי בין אם התובע היה ער להוראותיו של הסכם ממ"ג נת/6 ובין אם לאו, אין בכך כדי להצביע על ידיעתו כי מסמך שקל כולל נתונים שגויים. מכאן כי שעה שפנה התובע למר און לאחר חתימת הסכם הפרישה וביקש להוסיך להסכם הפרישה הפניה למסמך שקל, לא ידע ולא יכול היה לדעת כי מסמך שקל נכתב על בסיס נתונים שגויים. עוד אני קובעת כי לא הוכח שהתובע הטעה את מר און בבקשתו להוסיף בהסכם הפרישה הפניה למסמך שקל. 20. מכתבו של יצחק און מיום 30/11/97 (נת/3) לאחר שעיינתי בחומר הראיות אני קובעת כי מכתבו של יצחק און, הנ"ל, לא נשלח לתעודתו. זאת אני קובעת על סמך נתונים אלה: א. העד יצחק און לא יכול היה לאמר בוודאות האם המסמך נשלח או לא. ב. המסמך אינו חתום ע"י און ואינו נושא לוגו של ממ"ג. אמת, לעיתים עותקים פנימיים אינם נושאים לוגו ואינם חתומים, אך לא כך במקרה של ממ"ג וזאת אני לומדת מכל המסמכים האחרים שצירפה הנתבעת, שאף הם עותקים (כמו נת/2 ואחרים) אשר הם חתומים ומופיעים ע"ג נייר לוגו. ג. המסמך לא נמצא בתיק ועד העובדים על אף שחברי הועד מכותבים. ד. התובע העיד כי לא קיבל את המכתב. ה. נוסח המכתב אף הוא אינו מתיישב עם שורת ההגיון. ראשית - נאמר במכתב כי תנאי הפרישה שהוצעו, תקפים עד ליום 7/12/97, אולם תאריך זה אינו הגיוני, שכן במכתב נת/2 מיום 25/11/97, עולה שתנאי ההצעה יהיו תקפים עד 31/12/97, ולא הגיוני שמכתב מאוחר יותר ינקוב בתאריך מוקדם יותר. שנית - מסמך זה הוא קודם למסמך בחתימתו של יצחק און, מיום 28/12/97 בו הוא "מאשר את מסמך שקל". אף לו היה מר און מודיע לתובע כי רק מבטחים מוסמכת לאשר את הנתונים המדוייקים, מדוע חודש לאחר מכן אשר הוא את מסמך שקל, ומדוע לא הודיע אז לתובע כי לא יוכל לעשות כן אלא רק לאחר קבלת אישור של מבטחים. 21. סיכום ביניים מכל האמור לעיל עולה כי במסגרת הסכם הפרישה, מיד לאחריו וכחלק ממנו, ניתנה לתובע התחייבות מטעם הנתבעת, לפיה סכום הגימלה החודשית יעמוד על 10,190 ₪. הוכח שמסמך שקל, שבעקבותיו ניתנה ההתחיבות הנ"ל, נוסח עפ"י נתונים מוטעים שנמסרו לשקל ע"י פקידתו של יצחק און, המבוססים על כך שהתובע עבד כל השנים בממ"ג בעוד שבפועל עבד בממ"ג חלק מהשנים בלבד. הוכח כי התובע לא ידע על קיומה של טעות בעריכת התחשיב ע"י שקל ואף לא יכול היה לדעת על טעות זו. לא הוכח שהתובע היה במבטחים וממילא לא הוכח מה נאמר לתובע במבטחים, ככל שהיה שם. הוכח כי התובע הסכים לפרוש במועד שפרש, בשל קיומם של מספר תנאים, כאשר נושא שיעור הגימלה החודשית היה אחד מהם. 22. האם היה מר און מוסמך לחתום על ההפניה למסמך שקל מר און הצהיר כי טיפל בפרישתם של עובדים בממ"ג וכי "הייתי מוסמך לכך ע"י המנהל" (15/1/04 עמ' 38 ש' 14). העדה חנה קושנירוב, מנהלת משאבי אנוש בתקופה הרלבנטית, העידה: "לשאלתך איפוא נוצרה הטעות בשקל או אצלנו אני משיבה שהטעות שמר און רשם סכום והוא לא התכוון לכתוב אך הוא כתב זאת למרות שידע שאת הסכום הסופי קובעת מבטחים". וכן העידה: "מר און היה מוסמך מטעם ממ"ג לחתום על הסכם הפרישה עם התובע" (15/1/04, עמ' 45 ש' 20). מדברים אלה עולה כי למר און היתה גם היתה סמכות לחתום עם התובע על הסכם הפרישה, ובכלל זאת היתה גם היתה לו סמכות לחתום על התחייבות בכפוף למסמך שקל. ככל שנפלה טעות במסמך שקל הרי שטעות זו אינה מאיינת את הסמכות של מר און לחתום. משהודתה מנהלת משאבי אנוש בממ"ג ומשהודה מר און עצמו כי היה מוסמך מטעם הנתבעת לחתום על הסכם הפרישה, הרי שאין לקבל את טענת חוסר הסמכות. 23. בפסק הדין בעניין ע"ע 1479/02 דר' ישראל קיציס נ' מדינת ישראל (מיום 14/12/03, טרם פורסם) נדונה סוגייה של הבטחה שניתנה למערער, ושבעקבותיה פרש, אך התברר שניתנה בחוסר סמכות שכן ניתנה ע"י מנכ"ל המשרד בעוד המוסמך להתחייב הוא נציבות שירות המדינה. בית הדין בחן את ההבטחה שניתנה למערער וקבע כי לא ניתן לאכפה, משלושה טעמים. האחד - מנכ"ל המשרד לא היה מוסמך לאשר את תנאי הסכם הפרישה. השני - ממכתב המנכ"ל עולה כי הוא כפוף להוראות הנציבות. שלישית - "גם אם נניח, מבלי לפסוק, כי המערער היה יכול להבין מנוסח המכתב שבקשתו להגדלת שרות אושרה, הרי הבנה זו נגועה בטעות שאינה יכולה להצמיח זכויות שכן המנכ"ל אינו הגורם המוסמך לאשר את הבקשה". עוד התייחס בית הדין הארצי לשאלת ההצעה לשוב לעבודה ומשמעות הסירוב לה, ולכך אתייחס בהמשך. השוואת מסקנת פסק הדין הנ"ל לענייננו, מעלה כי לא ניתן ליישם את עובדותיו על המקרה שבפנינו. במקרה שבפנינו הוכח כי יצחק און היה מוסמך לחתום עם התובע ולהתקשר עימו בהסכם הפרישה. התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת כי במסמך שקל נפלה טעות ביישום הסכם ממ"ג נת/6. מכל האמור לעיל עולה כי שלא כמו בעניין ע"ע 1479/02 הנ"ל, הרי שבענייננו יש לקבל את טענת התובע ולקבוע כי התחייבותה של הנתבעת כלפיו בהסכם הפרישה, בעינה עומדת. עוד יצויין שגם אם חתימתו של מר און כפופה לאישור מאן דהוא בהנהלת הנתבעת, הרי שבפועל, נכנס הסכם הפרישה לתוקף, ומכאן שהאישור ניתן להסכם כפי שהוא, לרבות ההתחייבויות הנילוות לו, שאם לא כן - היה אותו גורם פונה לתובע ומודיע כי אין בכוונתו לאשר את ההסכם כלשונו. 24. משמעות ההצעה לחזור לעבודה בעקבות פנייתו של התובע לנתבעת, כחצי שנה לאחר הפרישה, בחודש 6/98, הוצע לתובע לבטל את הסכם הפרישה ולהחזירו לעבודה. התובע טען כי לא מצא לנכון לחזור לעבודה, כי גמר אומר בנפשו לפרוש, נפרד מחבריו לעבודה, נערכה לכבודו מסיבת פרידה, הכין נפשית את עצמו ואת בני משפחתו לקראת הפרישה. בעניין ע"ע 1479/02 הנ"ל, ייחס בית הדין הארצי משקל לעובדה שההודעה על בטלות התנאים שבהסכם הפרישה נמסרה למערער עוד בטרם פרש, ואף נאמר לו שעליו לשוב לעבודה, אלא שהמערער סירב ובחר את התביעה המשפטית על פני חזרה לעבודה. בית הדין הארצי קבע כי משהחליט המערער לפרוש, הרי זכאי הוא לתנאים שמעניקה הנציבות עם הפרישה, ולא מעבר לכך. שונים הדברים במקרה שבפנינו. ראשית, "הטעות" לא התגלתה ע"י המעביד ולא נמסרה לתובע מעולם. התובע הוא זה שפנה למעביד וזאת רק לאחר שנתברר לו כי קיים פער בין הסכום שמתקבל ממבטחים לבין הסכום שהתחייבה המעבידה כלפיו. בעת פניתו, חלפו 6 חודשים ממועד הפרישה. בעת קבלת התשובה לפיה ניתן לבטל את הסכם הפרישה, חלפו חודשים נוספים. התובע היה בן למעלה מ- 62 בעת פרישתו. במועד קבלת ההצעה לשוב היה כבן 63, שנתיים לפני הגיעו לגיל פרישה. ב"כ התובע ביקש לשים דגש על מצבו הנפשי של הפורש לפנסיה ועל ההכנות הנפשיות הנדרשות ממנו. 25. משקבעתי כי קודם לחתימת הסכם הפרישה לא ידע התובע על הטעות שבמסמך שקל ולא יכול היה לדעת עליה, הרי שעל המקרה שבפנינו חלות הוראות סעיף 14 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973 הקובעות: "(ב) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה אם ראה שמן הצדק לעשות כן..." (ההדגשה הוספה). הנתבעת לא פנתה לבית הדין בזמן אמת, מיד כשנודע לה על הטעות, בבקשה לביטול הסכם הפרישה. התובע לא חייב היה להסכים לפניתה משההסכם נחתם והטעות התגלתה, הן לנתבעת והן לתובע, לאחר חתימת ההסכם. בשאלת ביטול ההסכם יש להתחשב בעובדה שהסכם הפרישה נחתם לאחר למעלה משנה שבמהלכה הוצעו לתובע הצעות פרישה רבות. עוד יש להתחשב בכך שפניתו של התובע לנתבעת היתה כחצי שנה לאחר שכבר פרש בפועל, ואשר במהלכה יצא ממעגל העבודה בנתבעת ושינה את אורך חייו לחיי פנסיונר. לאור נסיבות אלה ספק אם היתה משמעות אמיתית לחזרתו של התובע לעבודה, וספק אם הנתבעת יכולה היתה באמת להחזירו לתפקיד שממנו פרש. לאור האמור הרי שאין ליחס משקל להצעתה של הנתבעת לתובע לבטל את הסכם הפרישה ולהחזירו לעבודה ולסרובו של התובע לקבל הצעה זו. 26. הטבות הפרישה שניתנו לתובע וויתורים שויתר התובע הוכח כי התובע קיבל מענקים שונים עם פרישתו, כגון חודשי הסתגלות, דמי השתלמות ועוד. נטען כי פנסיונרים בגיל 65 אינם מקבלים זכויות אלה. התובע לא הביא ראיות לסתור. התובע טען כי התנאים שקיבל לא היו שונים מהתנאים שקיבלו חבריו שפרשו, וגם על כך לא הובאו ראיות. מנגד טען התובע כי עם הפרישה ויתר על זכויות רבות שלהן היה זכאי לו היה ממשיך לעבוד עד גיל 65. הצדדים הכבירו מילים בענין זה הן בעדויות והן בכתבי הטענות ובסיכומים. לכך יאמר ראשית שלו אכן נכונה טענת התובע דלעיל, הרי שהתובע היה צריך לקפוץ על המציאה ולשוב לעבודה, מיד לאחר שניתנה לו אפשרות כזו. שנית - אין לשכוח שבתקופה זו ממועד פרישתו לגימלאות ועד הגיעו לגיל 65, קיבל התובע תשלום חודשי בשיעור 70% משכרו, בנוסף להטבות שקיבל בפרישה, אך לא עבד. די בכך להראות כי תנאי הפרישה שניתנו לתובע היו תנאים טובים ביותר, שלא היה מקבלם, או שווה כסף להם, לו היה עובד עד גיל הפרישה. אין בקביעה זו כדי להשפיע על החלטתי לעיל בענין תקפות ההתחייבות שניתנה לתובע בהסכם הפרישה בענין שעור הגימלה החודשית שיקבל עם פרישתו. התחיבות זו בעינה עומדת והנתבעת מחויבת על פיה. משמבטחים אינה משלמת סכום זה לתובע, הרי שעל הנתבעת לשלמו לתובע עד למועד הגיעו לגיל 65. תביעתו של התובע בענין זה, מתקבלת. 27. הבחנה בין זכויות עד גיל פרישה לבין זכויות לאחר גיל פרישה קבעתי את שקבעתי לעיל, בכל הנוגע לתקופה ממועד הפרישה המוקדמת ועד הגיע התובע לגיל 65. טוען התובע כי קביעה זו אמורה להמשיך גם לאחר פרישתו. טענה זו אין בידי לקבל. זכויות הגימלאי ממבטחים עם הגיעו לגיל פנסיה נקבעות עפ"י תקנות מבטחים, ואלה בלבד. בעניין עע 600026/97 מבטחים בע"מ נ' מרק פיורסט ואח' (טרם פורסם) נקבע: "המקור והמפתח לקיומו של שוויון בקרן הפנסיה הוא תקנות הקרן. לתקנות אלה מעמד של חוזה מחייב בין הקרן לבין כל אחד מחבריה. זכויות החבר נגזרות מהוראות התקנות ומכוחן בלבד וכל סטיה מהוראות התקנות היא לא רק בבחינת הפרת חוזה אלא גם - ובעיקר - מהווה פגיעה בעקרון השוויון המונח בבסיס השיטה..." התובע מחוייב לפרוש עם הגיעו לגיל 65. קביעותי בפסק הדין לעיל התיחסו להתחייבויות חוזיות שקיבל התובע מהנתבעת עם פרישתו לפנסיה מוקדמת, פרי הסכם בינו לבין הנתבעת. תשלום פנסיה החל מגיל פרישת חובה, אינו פרי הסכם בין העובד למעביד אלא הינו מחוייב המציאות מכח הסכמים קיבוציים, כאשר שעור הגימלה נקבע על ידי מבטחים בהתאם לתקנונה. אין הגיון להעניק לתובע הטבה, אשר נקבע לעיל עובדתית כי מבחינת המעביד, בטעות יסודה, אשר תחול ותחייב גם לאחר מועד הגיעו לגיל 65. אין להיטיב את מצבו של התובע לאחר חתימת הסכם הפרישה, ממצבו לו היה ממשיך לעבוד עד גיל 65. התובע לא הוכיח קיומה של עילה משפטית אשר תצדיק העתרות לתביעתו, ככל שהיא מתייחסת למועדים שלאחר הגיעו לגיל פרישה. תביעתו בעניין זה, נדחית. 28. סוף דבר תביעת התובע מתקבלת באופן חלקי, כדלקמן: א. גימלתו של התובע, עד הגיעו לגיל 65, עומדת ע"ס 10,190 נכון לחודש 1/98. ב. התובע זכאי להפרשים בין הגימלה החודשית ששולמה לו מידי חודש, לבין הסך הנ"ל, ממועד פרישתו ועד הגיעו לגיל 65. ג. התביעה המתייחסת לתשלומים לאחר גיל 65, נדחית. ד. על הנתבעת לשלם את ההפרשים הנ"ל לתובע בתוך 30 יום מהיום, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד שנקבע לביצוע כל תשלום, ועד לתשלום בפועל. 29. כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצרוף מע"מ. פנסיה