פסק דין 1. מדובר בתביעה שהוגשה בעקבות פיטורי התובעת בהיותה בהיריון. התובעת תובעת בתביעתה להשיבה לעבודה ולחילופין קבלת פיצוי בגין אי תשלום שכר ממועד פיטוריה עד תום 45 יום מתום חופשת הלידה, פיצויי פיטורין, פדיון חופשה, פדיון דמי הבראה, פיצוי בגין אובדן דמי אבטלה, פיצוי בגין אובדן דמי לידה ועוגמת נפש. העובדות (מוסכמות מיום 20.2.03): 2. התובעת עבדה בשירות הנתבעת כמזכירה החל מיום 21.10.01 ועד ליום 28.8.02. 3. התובעת פוטרה במכתב מיום 14.8.02. 4. בעת פיטוריה היתה התובעת בחודש השלישי להריונה. 5. טרם פיטוריה התובעת לא הודיעה לנתבעת על הריונה. 6. שכרה של התובעת היה בשיעור 3,700 ₪ (ברוטו). 7. הנתבעת פנתה לממונה על חוק עבודת נשים בבקשה לאישור הפיטורים ובקשתה נדחתה בהחלטת הממונה מיום 13.10.02 8. התובעת בפועל לא עבדה ממועד פיטוריה. 9. התובעת ילדה במזל טוב ביום 23.3.03. תמצית טענות הנתבעת: 10. התובעת הועסקה מיום 21.10.01 עד ליום 28.8.02 (10 חודשים) כמחליפת מזכירת המשרד שיצאה לחופשת לידה. 11. התובעת פוטרה בשל חזרתה של המזכירה מחופשת לידה ועקב מצבה הכלכלי של הנתבעת. באותה עת פוטרו עובדים נוספים וקוצץ שכרם של עובדים אחרים בעקבות ירידת פעילות הנתבעת. לנתבעת לא היה צורך תפעולי בשתי מזכירות. 12. במועד פיטוריה לא ידעה הנתבעת, כי התובעת בהריון. 13. יום לאחר פיטוריה הודיעה התובעת על הריונה וכי על פי החוק הנתבעת לא היתה רשאית לפטר אותה (נספח ב' לכתב ההגנה). 14. הנתבעת אינה חולקת על כך, כי פנתה לממונה על חוק עבודת נשים במשרד העבודה והרווחה (להלן: "הממונה") בבקשה לקבל היתר לפיטורי התובעת לרבות העובדה, כי בקשתה נדחתה אך טוענת, כי אין מדובר במקרה זה בפיטורים בניגוד לחוק, שכן במועד פיטוריה הנתבעת לא ידעה על הריונה. הפיטורים היו בתום לב ומסיבות מקצועיות וכלכליות. 15. התובעת הפסיקה להתייצב במקום עבודתה מיד עם מסירת הודעת הפיטורים ללא כל הסבר וסרבה לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת היינו עד ליום 28.8.02. 16. לאחר פיטורי התובעת הוצעה לתובעת פשרה, כי תרשם כעובדת הנתבעת עד להשלמת תקופת עבודה בת שנה לרבות קבלת כל התוספות הכלולות בהצעה זו, קבלת מכתב פיטורים ותשלום פיצויים על פי החוק (ת/3). התובעת סרבה להצעה זו. הפלוגתאות (מיום 20.2.03): 17. מה היתה הסיבה פיטורי התובעת? 18. האם היתה חייבת הנתבעת להמשיך ולהעסיק את התובעת לאחר קבלת החלטת הממונה? 19. האם סירבה הנתבעת להמשיך להעסיק את התובעת או שמא זנחה התובעת את עבודתה? 20. האם זכאית התובעת לתשלום שכר עבודה בגין התקופה שמיום פיטוריה ועד לתאריך הלידה המשוער, ואם כן - באיזה שיעור? 21. האם זכאית התובעת לפיצויי פיטורים, ואם כן - באיזה שיעור? 22. האם זכאית התובעת לפיצויי הלנת שכר או שמא זכאית הנתבעת לביטולם או הפחתתם? 23. האם זכאית התובעת לפיצוי בגין טרחה, עוגמת נפש ונזקים עקיפים שגרמו פיטוריה, ואם כן - באיזה שיעור? פיטורי התובעת בטלים מעיקרא: 24. בסעיף 9 (א) לחוק עבודת נשים התשי"ד - 1954 נקבע: "לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת השר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם , לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובלבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה ששה חודשים לפחות; לעניין סעיף קטן זה רואים סיום חוזה העבודה לתקופה קצובה, כפיטורים." בסעיף 9 (ג)(1) נקבע: "לא יפטר מעביד עובדת בחופשת לידה, בימי העדרה מעבודה לפי סעיף 7(ג)(2) או במשך תקופה של ארבעים וחמישה ימים לאחר תום חופשת הלידה או ימי ההיעדרות כאמור, ולא יתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופות האמורות. במנין ימי הודעה מוקדמת לפיטורים, לא יבואו התקופות האמורות בפסקה זו". 25. פיטורי עובדת בהריון ללא היתר מאת ה"ממונה" בניגוד להוראת סעיף 9 (א) הנ"ל - בטלים מעיקרא. ראה: דב"ע מח/8-3 אבנר קופל נ' עדי וייס -אדלוביץ פד"ע כ 57. דב"ע נב/201-3 ירדנה אוחיון - ביוטי סנטר נהריה בע"מ פד"ע כה 150; דב"ע נב/24-3 דפנה מזרחי נ' קירור ירושלים בע"מ פד"ע כה 417.. 26. הנתבעת בתצהירה במקום עדות ראשית והן בסיכום טענותיה חולקת על החלטת ה"ממונה" שסרב ליתן היתר לפיטורים בטענה, כי העובדה שהנתבעת לא ידעה במועד פיטורי התובעת על הריונה מובילה למסקנה, כי מדובר פיטורים שבתום לב ומשיקולים מקצועיים ולא בשל הריונה של התובעת. בסיכום הטענות טענה הנתבעת, כי לא היתה מיוצגת בתיק בשל אילוצים כלכליים ולא ידעה על האפשרות לערער על החלטת ה"ממונה" לבית הדין לעבודה וראתה בתביעה הנוכחית (של התובעת) כערכאת ערעור על ההחלטה וטוענת, כי לבית הדין סמכות כללית לתקן כל פגם בהליך ובעקבות כך מבקשת לראות את ההליך הנוכחי משום ערעור על החלטות ה"ממונה". הנתבעת מבקשת לפסוק על החזרת עניינה של התובעת לשר, על מנת שידון בה מחדש. 27. עם כל ההבנה למצבה של הנתבעת, אין להעתר לבקשתה ואין לראות את תביעתה של התובעת לקבלת זכויותיה גם כתביעה מטעם הנתבעת לבטל את החלטת ה"ממונה". מעביד יכול להעמיד למבחן משפטי סירוב למתן היתר לפיטורים של עובדת בתקופת הריונה, בדרך של הגשת תובענה בבית הדין נגד העובדת. במקרה זה, מפקח העבודה הוא צד נוסף להליך בבית הדין (דב" נו/81, 80 - 3 ורדה אלול נ' פנינה רוזנבלום בע"מ ומדינת ישראל פד"ע ל 86). הנתבעת לא נקטה בהליך זה, אין לה להלין אלא על עצמה ואין להעתר לבקשתה. 28. לאור האמור לעיל, פיטורי התובעת מיום 14.8.02 הינם בבחינת פיטורים הבטלים מעיקרא. נשאלת השאלה האם זכאית התובעת לסעדים שתבעה. השבה לעבודה: 29. התובעת תובעת השבתה לעבודה וקבלת פיצוי בגובה השכר שהיה משתלם לה ממועד פיטוריה ועד למועד הגשת הסיכומים וכן מכאן ולהבא (סעיף 15 לסיכום הטענות). לחילופין, תובעת סעדים כספיים שיפורטו להלן. 30. במקרה הנדון אין מקום להעתר לבקשת התובעת להשיבה לעבודה. לאחר החלטת ה"ממונה" לדחות הבקשה למתן היתר פנתה התובעת באמצעות בא כוחה במכתב מיום 21.11.02 להשיבה לעבודה תוך 7 ימים ממועד המכתב. בקשתה סורבה. התובעת הגישה התביעה הנוכחית ללא בקשה למתן סעד זמני. בנסיבות המקרה הנדון, ובשלב זה ובשים לב לטיעוני הנתבעת בדבר היותה של התובעת מחליפה של עובדת אחרת, מצבה הכלכלי, מעבר הזמן לא יהא זה צודק להשיב התובעת לעבודה ולכפות המשך יחסי עובד מעביד על הצדדים . יחד עם זאת, זכאית התובעת לפיצוי כספי כפי שיפורט להלן. פיצוי בגין אי תשלום שכר: 31. פיטורים בניגוד לחוק מגן בטלים מעיקרם התוצאה מכך שהעובדת היתה זכאית להמשיך עבודתה, ומשחדל המעביד להעסיק אותה היא זכאית לפיצויי בשווי השכר שהיתה מקבלת לו המשיכה עבודתה בתקופה המוגנת, זאת אומרת עד יום הלידה וכן לסכום שהמוסד לביטוח לאומי היה משלם כדמי לידה (דב"ע מח/8-3 שצוטט לעיל). 32. עוד יצויין, כי מאחר ומדובר בפיטורים הבטלים מעיקרא של עובדת שפוטרה בתקופת הריונה, פיטורים אלה היו יכולים להיכנס לתוקפם לכל המוקדם 45 יום לאחר תום חופשת הלידה (סעיף 9 (ג)(1) לחוק עבודת נשים שצוטט לעיל) (דב"ע מט/131-3 רחל שלום נ' ברית התנועה הקיבוצית פד"ע כא 162). מדובר בפיצוי בגובה השכר ולפיכך התובעת אינה זכאית לפיצויי הלנת שכר ואומנם לא תבעה פיצוי זה. 33. טענות הנתבעת בתצהירו של מנהלה ובסיכום טענותיה אין בהם כדי לשלול טענות התובעת לפיצוי הנ"ל. הנתבעת טוענת בסוגיה זו מספר טענות. יש להפחית את הפיצויים אשר זכאית התובעת, אם יפסקו, בגין קיזוז "הודעה מוקדמת", שכן התובעת סרבה לעבוד בתקופת ההודעה המקודמת ולא המציאה אישור על כך, כי נעדרה מחמת מחלה, כפי שהצהירה. יצויין, כי טענה זו הועלתה רק בסיכום הטענות אינה מהווה פלוגתא מבין הפלוגתאות שפורטו ולפיכך דינה להידחות. טענה נוספת בפי הנתבעת, כי לתובעת "אשם תורם" לכניסת הפיטורים לתוקף מיד לאחר מכתב הפיטורים שכן עזבה מיד העבודה, לא נעשה מצדה כל ניסיון לשוב לעבודה, וכפי שהצהיר מנהל הנתבעת "התובעת פשוט התאיידה ..." (סעיף 46 לתצהיר מר שלזינגר). על כך נפסק, כי: "טענה זו דינה להידחות, שכן מהודעת הפיטורים משתמעת הוראה לעובדת שלא להופיעה עוד לעבודה. עובד אינו חייב להמשיך ולהופיע לעבודה לאחר שקיבל הודעת פיטורים, על מנת לבדוק אם חזר מעבידו מהודעת הפיטורים ואם יודע הוא את הוראת החוק" (דב"ע מח/8-3 שצוטט לעיל). יתרה מזו, התובעת ביקשה לאחר פיטוריה לשוב לעבודה (סעיף 7 , 15 לתצהיר ועדותה בעמ' 5 לפרוטוקול). במקרה הנדון אף הוכח, כי הנתבעת לא ביקשה מהתובעת לשוב לעבודה גם לאחר שהובהר לה, כי מדובר בפיטורים בניגוד לחוק אלא ניסתה להגיע עם התובעת להסדר פשרה בדבר עבודה "פקטיבית" עד לתום שנת עבודתה ואין ספק, כי אף הצעה זו הינה בניגוד לחוק. 34. ובאשר לשיעור הפיצוי - התובעת תובעת פיצוי בגובה שכר בגין 9.5 חודשים, ממועד הפיטורים ועד 75 יום ממועד הלידה בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התגבשות העילה ועד התשלום בפועל. התובעת תובעת פיצוי בשיעור השכר גם בגין התקופה שהתובעת קיבלה דמי לידה. התובעת חישבה הפיצוי על פי השכר שנקבע כמוסכם היינו 3,700 ₪ ברוטו (מוסכמה מס' 5). 35. הוכח ולא נסתר, כי התובעת קיבלה שכר לחודש אוגוסט 2002. 36. הנתבעת טוענת, כי אין לזכות התובעת בפיצוי בגובה השכר עבור התקופה שקיבלה דמי לידה מדובר בכפל תביעות (סעיף 4.5 לסיכום הטענות). 37. ככלל התובעת אינה זכאית לפיצוי בשיעור גובה השכר גם בגין התקופה בה זוכתה בדמי לידה. אומנם נפסק, כי התובעת זכאית לקבלת שכרה עד תום חופשת הלידה (דיון נב/24-3 שצוטט לעיל - פסק דין דפנה מזרחי). אולם בפסק דין הנ"ל נקבע, כי עובדת שפוטרה שלא כדין, ופטוריה בוטלו והיא הוחזרה לעבודה למרות, כי העובדת אינה חייבת להקטין את נזקיה, נפסק, כי: "משכר העבודה יש לנכות את כל הסכומים שקיבלה בגין עבודה באותה תקופה וסכומים שקיבלה עקב היותה עובדת (כגון דמי אבטלה ודמי לידה). (דיון מז/154-3 מדמוני - המועצה המקומית נתיבות פד"ע כ 144). בפסק הדין דפנה מזרחי שצוטט לעיל נקבע גם, כי אין לפרש את החוק במגמה להקל על מעביד שפעל בניגוד לרצונו של המחוקק ולפיכך זוכתה התובעת, באותו מקרה במלוא הפיצוי בגובה השכר בגין כל התקופה אולם חוייבה להשיב למל"ל דמי אבטלה שקיבלה בגינה קיבלה גם פיצוי בגובה השכר. ולענייננו, נקבע העקרון, כי אין העובד זכאי לתשלום כפול בגין אותה תקופת עבודה (דמי אבטלה ודמי לידה). 38. התובעת טענה בתצהירה ובסיכום טענותיה, כי בגין העובדה שהנתבעת סרבה להנפיק לה תלוש שכר לחודש 7/02 קיבלה דמי לידה מופחתים (סעיף 27 לתצהיר התובעת). בתגובה טענה הנתבעת, כי אומנם לא הונפק תלוש שכר ל-7/02 לכלל עובדי הנתבעת אך תלוש השכר של 8/02 כולל בחובו גם שכר של חודש 7/02. 39 התובעת צרפה לתצהירה אישור מאת המוסד לביטוח לאומי על שיעור דמי הלידה שזוכתה וכן מספר הימים (נספח ו' לתצהירה). מהאישור הנ"ל עולה, כי התובעת זוכתה בדמי לידה בגין 84 ימים מיום 8.2.03 עד 2.5.03. אומנם לא נלקח בחשבון שכר חודש 7/02, לצורך חישוב ההכנסה של התובעת ברבעון האחרון לעבודתה, אולם התובעת לא הוכיחה, כי עובדה זו גרמה לקבלת דמי לידה מופחתים ומהו שיעורם. מהאישור שהציגה עולה לכאורה, כי התובעת זוכתה במלוא דמי הלידה שהיתה זכאית היינו 12 שבועות (סעיף 50 א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - "החוק"). 40. התובעת מימשה את זכאותה לקבלת דמי לידה, טרם הלידה. 41. במקרה שלפנינו, התובעת מימשה את זכאותה לחופשת לידה טרם הלידה אולם עובדה זו אינה צריכה לשמש לה לרועץ ויש לזכותה בפיצוי בגובה השכר עד למועד הלידה בפועל שכן אין להקל על מעביד שפעל בניגוד לרצונו של המחוקק. לפיכך במקרה הנדון, אין מקום גם לקזז סכומים, כפי שנעשה הדבר בפסק הדין דפנה מזרחי לעניין דמי אבטלה. 42. התובעת זכאית לפיצוי בגין שיעור השכר ממועד פיטוריה ועד ליום הלידה - 23.3.03. ופיצוי נוסף בשיעור של 45 יום (היינו שכר של חודש וחצי) סה"כ 8.5 חודשים במכפלת שכרה ברוטו ובסך כולל של 31,450 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד כל תשלום ותשלום, היינו תשלום שכר חודש 9/02 בסך 3,700 ₪ ישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.10.02 עד לפרעון המלא בפועל וכן הלאה. 43. לאור האמור לעיל תביעת התובעת לקבלת הפרשי דמי לידה נדחית שכן לא הוכח שהתובעת לא קיבלה מלוא דמי הלידה שהיתה זכאית ולא הוכח, כי המחוקק התכוון, כי התובעת תקבל בעת חופשת הלידה הן את שכרה והן את דמי הלידה. התביעה לפיצויי פיטורים: 44. פיטורי התובעת נכנסו לתוקפם רק בחלוף 45 יום מתום חופשת הלידה. התובעת ציינה בתצהירה ובסיכום טענותיה את יום ה-6.6.03 כמועד ניתוק יחסי עובד ומעביד. לפיכך החישוב יערך על פי תביעת התובעת, שלא נסתרה. 45. הנתבעת חולקת בסיכום טענותיה על שיעור השכר לצורך חישוב זכויות התובעת וטוענת, כי מדובר בשכר ברוטו הכולל רכיבים שאינם חלק מהשכר הקבוע לצורך תשלום פיצויי פיטורים כגון רכיב נסיעות, דמי הבראה ומענקים נוספים שתשלומם מותנה בתנאי. 46. הצדדים הסכימו, כי שכרה של התובעת הינו 3,700 ₪ ברוטו. לא נשמעו כל ראיות באשר להרכב השכר הנ"ל ואין מקום בשלב הסיכומים להעלות טענות בניגוד למוסכם בין הצדדים. 47. לפיכך הנתבעת תשלם לתובעת פיצויי פיטורים בשיעור 6,012.5 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 6.6.03 עד ליום התשלום המלא בפועל. 48. לא מצאתי כל מקום לחייב הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים עד למועד פסק הדין, שכן הצדדים היו חלוקים באשר לזכאותה לקבלת פיצויי פיטורים כסעד חילופי, כאשר התובעת תבעה השבתה לעבודה. 49. במידה ופיצויי הפיטורים לא ישולמו תוך 30 יום ממועד פסק הדין ישאו פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ממועד פסק הדין עד לפרעון המלא בופעל. התביעה לפדיון חופשה: 50. התובעת תובעת פדיון חופשה בגין 12 ימים ובגין כל תקופת עבודתה הרצופה (סעיף 19 לסיכום הטענות). 51. הנתבעת טוענת, כי התובעת אינה זכאית לפדיון החופשה ואם כן זכאית רק ממועד פיטוריה עד תום חופשת הלידה ולא מעבר לכך (סעיף 4.3 לסיכום הטענות). 52. מעיון בתלושי השכר עולה, כי התובעת זוכתה בפדיון חופשה עד למועד פיטוריה תלוש שכר לחודש 9/02 (צורף לכתב ההגנה המתוקן). 53. לא הוכח בפני, כי התובעת זכאית לפדיון ימי חופשה שתבעה בתביעתה בגין כל תקופת עבודתה. למותר לציין, כי התובעת התעלמה מפדיון החופשה ששולם לתובעת ב-9/02. התובעת לא פרטה בסיס משפטי לטענתה זו. לפיכך יש לזכותה בפדיון חופשה בגין התקופה ממועד פיטוריה ועד תום חופשת הלידה, כגירסת הנתבעת. 54. מדובר בתקופת בת 9 חודשים. לפיכך, זכאית התובעת לפדיון בשיעור 1,332 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 6.6.03 עד לפרעון המלא בפועל. התביעה לפדיון הבראה: 55. התובעת תובעת פדיון הבראה ללא ציון תקופת העבודה. 56. הנתבעת חולקת על גירסת תביעת התובעת וטוענת, כי במהלך עבודתה שולמו לתובעת דמי הבראה בשיעור חודשי של 300 ₪. 57. לאור העובדה, כי הצדדים קבעו שכר מוסכם לצורך חישוב זכויות התובעת ולא הוכח, כי הסך 300 ₪ ששולם מידי חודש בחודשו לתובעת הינו בנוסף לשכר המוסכם הנ"ל ועל חשבון דמי הבראה. יש לזכות התובעת בפדיון דמי הבראה שפורטו בתביעתה ובגין כל תקופת עבודתה ובסך 2,677 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין. התביעה לפיצוי בגין אובדן דמי אבטלה: 58. התובעת טוענת, כי פנתה למל"ל וביקשה לקבל דמי אבטלה אולם נדחתה שכן לא צברה תקופת אכשרה מספקת. 59. הנתבעת חולקת על זכאותה של התובעת וטוענת, כי יש לדחות התביעה. כן נטען, כי התובעת אינה יכולה לתבוע פיצוי בשיעור השכר עד לתום 75 יום ממועד הלידה וגם לקבוע פיצוי על אובדן דמי אבטלה שכן מדובר בכפל תביעות. 60. התובעת לא השכילה להוכיח זכאותה לקבלת פיצוי בשיעור דמי אבטלה למשך 6 חודשים. מהמסמכים שצרפה התובעת לתביעתה (נספח ח') אין להסיק זכאות זו. כך גם מתוכנו של מוצג ת/1. ניתן להסיק, כי קיימות סיבות נוספות לשלילת הזכאות. הזכאות לקבלת דמי אבטלה אינה זכאות אוטומטית מדובר בזכאות הנבחנת לאור "תקופת אכשרה", התייצבות בלשכת שרות התעסוקה לרבות המועד בו פוטרה התובעת והיום בו התייצבה לראשונה בלשכת שרות התעסוקה. הנטל על התובעת להוכיח זכאותה. אין מדובר בעילת תביעה שעל הנתבעת לפצות התובעת ולפיכך דינה להדחות. התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש: 61. התובעת תובעת פיצוי בגין עוגמת נפש בעקבות פיטוריה. 62. על פי הלכת פסק דין מצגר רק במקרים קשים וחריגים ראוי שיפסק פיצוי בגין עוגמת נפש שכן מטבע הדברים כרוכים פיטורי עובד בעוגמת נפש ותסכול. 63. התובעת מפרטת בתצהירה, כי נגרם לה עוול ומפח נפש ונפגעה מאוד מפיטוריה והיתה עצובה מאוד (סעיף 47 לתצהיר). 64. במקרה הנדון, אין מקום לפצות התובעת בפיצוי בגין עוגמת נפש. בעת פיטורי התובעת הנתבעת לא היתה מודעת להיותה של התובעת בהריון. לא נקבע, כי התובעת פוטרה מחמת הריונה. אין מדובר במקרה חריג המצדיק פיצוי בגין עוגמת נפש ותביעתה בעילה זו דינה להידחות. לסיכום: 65. הנתבעת תשלם לתובעת הסכומים הבאים: א. פיצוי בגובה השכר בשיעור 31,450 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד כל תשלום ותשלום עד לפרעון המלא בפועל. ב. פיצויי פיטורים בשיעור 6,012.5 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 6.6.03 עד ליום התשלום המלא בפועל. לא ישולמו תוך 30 יום מיום פסק הדין ישאו פיצוי הלנת פיצוי פיטורים ממועד פסק הדין עד לפרעון המלא בפועל. ג. פדיון חופשה בשיעור 1,332 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 6.6.03עד לפרעון המלא בפועל. ד. פדיון דמי הבראה בסך 2,677 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 6.6.03 ועד לפרעון המלא בפועל. 66. התביעות להפרשי דמי לידה, לפיצוי בשיעור דמי אבטלה ולעוגמת נפש - דינן להידחות. 67. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 3,500 ₪ + מע"מ. 68. זכות ערעור תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הריוןפיטורים