פסק דין בפנינו תביעה לקבלת תמורת הודעה מוקדמת, פדיון ימי חופשה, דמי הבראה, פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים. א. רקע כללי 1. הנתבעת הינה חברה העוסקת במתן שירותי שליחויות. 2. התובע עבד אצל הנתבעת החל מיום 13.10.99 ועד ליום 24.5.01, עת פוטר מעבודתו. 3. התובע פוטר מעבודתו לאלתר וקיבל מכתב פיטורים, במסגרתו הודע לו על הפסקת עבודתו "עקב אי התאמה". 4. התובע קודם במהלך עבודתו מתפקיד של "מתפעל שליחים" מונה לתפקיד של "מנהל סניף", תפקיד אותו ביצע במהלך תקופה שמ- 6/00 ועד מועד פיטוריו. 5. אין חולק על כך כי התובע פוטר מיד בסמוך לאחר אירוע שבו קילל וגידף את אחד הלקוחות המרכזיים של הנתבעת. זאת על אף שלטענתו, הוא סבר בעת שעשה כן, כי הלקוח אינו שומע את גידופיו. 6. אין חולק גם על כך כי לאחר פיטוריו ולפני הגשת כתב התביעה, קיבל התובע מהנתבעת סך של 19,494 ₪ בגין זכויותיו עם סיום יחסי העבודה. במסגרת תביעתו אף ביקש התובע להפחית סכום זה מהסכום הכולל של התביעה (שכללה כאמור תשלום עבור חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה ופיצויי פיטורים) ואשר הועמדה על סך כולל של 30,426 ₪. משמע, התובע העמיד את תביעתו, לאחר קיזוז הסכום ששולם לו על סך של 10,932 ₪. התובע הוסיף וטען - והדבר לא נסתר, כי לא נמסרו, עם קבלת הסכום שקוזז, מסמכים המפרטים את האופן בו חושב הסכום הנ"ל בסך של 19,494 ₪ ואת רכיביו. 7. הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי הסכום ששולם לתובע עם סיום עבודתו שולם לו בגין הרכיבים כדלהלן: סך של 7,000 ₪ - בגין הודעה מוקדמת. סך של 1,132 ₪ - בגין חופשה. סך של 824 ₪ - בגין דמי הבראה. סך של 10,646 ₪ - בגין פיצויי פיטורים. עם זאת, הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי פיטוריו של התובע הצדיקו פיטורים ללא תשלום פיצויי פיטורים ולחילופין פיטורים עם תשלום פיצויי פיטורים מופחתים. כמו כן טענה הנתבעת, כי היא היתה זכאית לפטר את התובע לאלתר, אולם החליטה לפנים משורת הדין, לאור מצבו, "לשלם לו את מה שמגיע לו עם סיום יחסי עובד ומעביד" (ר' סעיפים 6.5, 6.6, 6.7 לכתב ההגנה). 8. בין הצדדים היתה נטושה מחלוקת ביחס לשאלות הבאות: האם זכאי התובע לאור נסיבות פיטוריו לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת ובאיזה שיעור, האם זכאי התובע לפידיון חופשה ולדמי הבראה ובאיזה שיעור וכן, כיצד יש לחשב את "שכרו הקובע" של התובע לצורך התשלומים הנתבעים. ביחס לאופן חישוב "שכרו הקובע" של התובע, טענה הנתבעת, כי אין לכלול בו את רכיב הבונוס שקיבל התובע וכן, כי התובע הועסק על ידה במהלך התקופה האחרונה לעבודתו במשרה נוספת עליה שולם לו שכר בנפרד וכן כי התובע ביצע במהלך תקופת עבודתו תפקידים שונים זה מזה באופן יסודי המחייב חישוב נפרד של סכום פיצויי הפיצויים בהתאם לתקופות ולתפקידים שביצע (ר' סעיף 1 ו - 3 לכתב ההגנה). ב. ה כ ר ע ה ב.1 זכאות התובע לדמי הבראה: 9. בכתב התביעה טען התובע כי עם סיום עבודתו, הוא היה זכאי לקבלת הפרשים בגין דמי הבראה, בשיעור של 987 ₪. הנתבעת כאמור, טענה, כי בסכום ששולם לתובע בסך של 19,494 ₪ נכלל גם סך של 824 ₪ בגין דמי הבראה וכן כי בנוסף שולמו לתובע בחודש ינואר 01' דמי הבראה בסך של 1,400 ₪ - כפי שאף עולה מתלוש השכר לחודש זה. התובע מאידך לא ציין בכתב תביעתו לאיזו תקופה מתייחס תשלום דמי ההבראה ששולם לו במהלך חודש דצמבר 2001. בנוסף במהלך עדותו בבית הדין, זנח התובע את תביעתו לדמי הבראה ולא העיד דבר ביחס אליה. משכך ובהעדר כל ראייה ביחס לחובתה של הנתבעת לשלם לתובע דמי הבראה, מעבר לסכומים ששולמה לו ולמקור הזכאות של התובע לתשלומים שכאלה, הרי שיש לדחות את תביעתו זו. ב.2 - זכאות התובע לפדיון חופשה 10. התובע עתר בכתב התביעה לתשלום "יתרת ימי חופשה שנתית שלא נוצלו על ידו ולא שולמה לו בשיעור 8 ימים". התובע לא פירט בכתב התביעה בגין איזו תקופה הוא תובע פדיון ימי חופשה, כאשר מתלושי השכר שצירף לתביעתו עולה כי הנתבעת שילמה לו עבור חופשה בחודש 1/01 סך של 3,648 ₪. בכתב ההגנה הוסיפה הנתבעת וטענה כי שולם לתובע סכום נוסף בגין פדיון חופשה בסך של 1,132 ₪ (מעבר לסכום ששולם בחודש ינואר 2001) כאשר סכום זה נכלל בסך של 19,494 ₪ ששולם לתובע בסמוך לסיום עבודתו. מעבר לכך יאמר כי התובע לא פירט בכתב התביעה, על יסוד אילו נתונים הוא חישב את ערכו הכספי של יום חופשה כפי שחושב על ידו בכתב התביעה. זאת בשים לב לכך שערך זה אינו עולה בקנה אחד עם גובה המשכורת כמצויין בתלושי השכר אותם צירף לתביעתו. במהלך עדותו בבית הדין לא התייחס התובע כלל לתביעה לתשלום פדיון חופשה, לא פירט אותה ולא הביא כל ראייה ביחס לזכאותו לתשלומים נוספים בגין פדיון חופשה, מעבר לתשלומים שקיבל מהנתבעת. האמירה היחידה של התובע ביחס לנושא החופשה הינה במסגרת חקירתו הנגדית, עת שציין כי הוא אינו זוכר היכן היה ביום החופשה האחד שלקח וכי הוא רשם זאת ביומנו שנמצא בביתו. בנסיבות הללו, משלא הובאה תשתית ראייתית ולו מינימלית לתמיכת התביעה לפדיון חופשה הרי שיש לדחותה. ב.3 זכאות התובע לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת 11. כפי שצויין, הנתבעת שילמה לתובע כאמור, בסמוך לאחר תום יחסי העבודה סך של 19,494 ₪, סכום אשר כלל לטענתה גם סך של 10,646 ₪ בגין פיצויי פיטורים וכן סך של 7,000 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת. 12. הנתבעת טענה כאמור, כי סכום זה שולם לתובע, לפנים משורת הדין וזאת לאור נסיבות פיטוריו וכן טענה הנתבעת כי הסכום הנ"ל חושב בהסתמך על כך שהתובע הועסק במשרה נוספת במהלך התקופה האחרונה לעבודתו החל מ- 3/01, משרה בגינה שולם לו תשלום נפרד בסך של 1,500 ₪. הנתבעת אף טענה כי בעבודתו של התובע חלו שינויים יסודיים, המצדיקים את חישוב פיצויי הפיטורים על בסיס תקופות העסקה שונות ועל בסיס שכר קובע שונה בכל אחת מהתקופות, כמפורט בסעיף 1 ו - 3 לכתב ההגנה. כמו כן טענה הנתבעת, כי אין לכלול בסכום פיצויי פיטורים את רכיב הבונוס שקיבל התובע. על בסיס ההנחות הללו טענה הנתבעת כי הסכום ששולם לתובע כפיצויי פיטורים ולפנים משורת הדין, מבטא את מלוא הסכום לו היה זכאי לו היה מפוטר בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים. 13. יצויין כבר עתה, כי אכן צודקת הנתבעת בטענתה לפיה רכיב הבונוס, אינו צריך להילקח בחשבון לצורך חישוב השכר הקובע לדרך פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. התובע לא השכיל להראות כי רכיב השכר הרשום בתלושי השכר כבונוס, אינו תואם את הכותרת שניתנה לו בתלוש השכר: עיון בתלושים אף מלמד כי מדובר בסכום משתנה, אשר לא שולם לתובע במהלך כל חודשי עבודתו בקביעות. 14. אשר לנסיבות הפיטורים של התובע יאמר - כי אכן שוכנענו כי הנתבעת פיטרה את התובע לאלתר, בעקבות עבירת משמעת חמורה שביצע כפי שיפורט להלן: מנכ"ל הנתבעת, מר ליכטנשטיין העיד בפנינו כי ביום הפיטורים היתה לתובע התפרצות "בלתי נסלחת" כלפי מזכירות יו"ר דירקטוריון בנק מזרחי, מי שהיה לקוח חשוב ומרכזי של הנתבעת. בענין זה, העיד מנכ"ל הנתבעת לאמור: "בנק מזרחי, התקשרות איתם היתה לאחר כשלוש שנים שרדפנו אחריו כלקוח, זה התחיל איתנו כלקוח קטן, פיילוט. לאחר כחודשיים שהם עבדו איתנו, אני קיבלתי טלפון הסטרי לחלוטין של מזכירת יו"ר הדירקטוריון של בנק המזרחי, והיא היתה מבוהלת, היא אמרה לי שהיא לא מאמינה ואף פעם לא דיברו איתה כך, היא לא מעיזה לחזור על כמות הקללות ואיכות הקללות שהורעפו עליה בטלפון, היא היתה מפוחדת, בו ברגע ששמעתי את הדברים, אני הבנתי שתמו דרכנו המשותפות. אני חייב לציין שכאשר התקשרתי אליו ואמרתי לו ללכת, התובע פשוט חיכה שזה יגיע, הוא פשוט קם והלך, אפילו לא היתה לו חפיפה. אני חייב לציין כי עד היום, בכל ארוע שיש לי עם בנק המזרחי, הנושא הזה עולה. זה משהו שמלווה תמיד את החברה." (ר' עמ' 12 לפרוטקול שורות 15-25). התובע העיד אף הוא בחקירתו הנגדית, על ארוע זה. בעדותו לא הכחיש התובע כי היתה לו שיחה עם גורם בבנק מזרחי אשר העלה בפניו טענות בקשר לשליחות שבוצעה ע"י הנתבעת. התובע אף הודה, בתחילת עדותו בענין זה, כי הוא "הפריח קללה אל חלל האויר", כאשר בתום עדותו ציין: "הקללה שקיללתי את הפקידה מבנק המזרחי היתה: "לכי תזדייני." (ר' עמ' 9 לפרוטוקול שורות 20-26 וכן, עמ' 11 לפרוטוקול שורה 15). יצויין כי התובע ניסה "לתרץ" התנהגות זו בכך, שעובדת בנק המזרחי הטרידה אותו פעמים רבות ואף פנתה אליו בגסות וכן, בכך שהוא סבר שהיא אינה שומעת את הקללה כיוון שחשב שהיא ניתקה את הטלפון לפני שהחל לגדפה. דא עקא, שעדות התובע בהקשר זה, לא עשתה עלינו רושם אמין בשל חוסר סבירותה ואופיה המתחמק. חשוב מכך - אפילו קיבלנו את דבריו של התובע כלשונם, הרי שעדיין לא היה בהם כדי להצדיק את התנהגותו החריגה בלשון המעטה. 15. האפשרות של שלילת פיצויי פיטורים (בחלקם או במלואם) בנסיבות המתאימות ואופן יישומה הוסדרה בסעיפים 16 ו- 17 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים "). במקרה זה לא הוכח כי ניתן היה להפעיל את הוראות סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים שכן, התובע לא טען לקיומו של הסכם קיבוצי החל על הצדדים, או לקיומו של הסכם קיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים בענף בו הועסק (ר' דב"ע לא/3-3 רהיטי ירושלים "רים" בע"מ - ניסים יוסף פד"ע ב' 215 וכן, בג"צ 623/87 שרה שלפי נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד מב (3), 148 להלן: "עניין שלפי"). משכך, רשאי בית-הדין להניח שמדובר בענף עבודה שאין בו הסכם קיבוצי וכפועל יוצא מכך לקבוע, מכוח סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, האם פיטוריו של התובע היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויי פיטורים או קבלת פיצויים חלקיים בלבד, כאשר בבוא בית הדין להכריע בסוגיה זו הוא יונחה ע"י הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים, כשם שנקבע בסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים לאמור: "בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטורים של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבעו. בדונו בעניין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים" נקבע כי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים הינו הסכם קיבוצי כללי - תקנון עבודה, שבין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית (להלן: "התקנון"). על פי הוראות סעיף 53 לתקנון עובד שגנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה יהיה צפוי לאחד מאלו: "א. להפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום. ב. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורים . ג. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים " (ר' ס' 53 לתקנון). במקרה דנן, יש לראות בחומרה את התנהגות התובע, אשר גרמה לפיטוריו ונראה כי אין צורך להכביר על כך מילים. התנהגות זו ללא ספק באה בגידרה של חבלה במהלך התקין של העבודה, במיוחד שעה שמקורה במנהל סניף האמור לשמש דוגמא לעובדים הכפופים לו ושעה שהיא מתייחסת ללקוח משמעותי עבור הנתבעת, אשר השקיעה מצידה מאמצים ע"מ לפתח קשרים עסקיים עם לקוח זה. בע"ע 300353/98 יוסף הרמן נ' סונול ישראל בע"מ, תק-אר 2002 (4) 86 נכתב בהקשר זה של הפחתת פיצויי פיטורים או שלילתם לאמור: "בבואנו לקבוע את שיעור הפחתת פיצויי הפיטורים המגיעים למערער, אנו לוקחים בחשבון, בין מכלול שיקולינו, את חומרת הפרת המשמעת, את מספר שנות עבודתו של המערער אצל המשיבה, את הסכום שהופקד בקרן מבטחים עבורו ואת דרך פיטוריו." מן הפסיקה עולה כי בבוא בית הדין להכריע בשאלה האם ובאיזו מידה יש להפעיל את הסנקציה של שלילת פיצויי פיטורים או הפחתתם עליו לשקול שיקולים כגון: מידת חומרתם של המעשים בגינם פוטר העובד, היקף הנזק שנגרם למעביד (או שהעובד התכוון לגרום למעביד), תפקידו של העובד ומידת האמון הנגזרת הימנו, משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו הפסולים, השפעת המעשים הללו על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה, האופן בו ביצע העובד את עבודתו בדרך כלל, משך תקופת עבודתו (עובדה המשליכה מחד על עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד במקרה של שלילת פיצויי פיטורים ומאידך גם על קביעת עוצמתה של הפרת האמון מצד העובד, שהינה רבה יותר ככל שמערכת היחסים ממושכת יותר). כמו כן יש להביא בחשבון נתונים כמו סכום פיצויי הפיטורים שיוותר בידי העובד למחיה לאחר הפעלת הסנקציה של שלילה חלקית של פיצויי הפיטורים (וזאת ביחס לתקופת עבודתו וביחס לתקופת העבודה הצפויה העומדת בפניו), לנסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת השתכרותו העתידית. 16. במקרה דנן וכפי שצויין לעיל, מדובר במעשה חמור שביצע התובע, אשר הביא לפיטוריו לאלתר, מעשה אשר יש להניח כי הוא הסב נזק תדמיתי ואולי אף כלכלי לנתבעת, כפי שציין מנכ"ל הנתבעת בעדותו. בנוסף לכך יש להביא בחשבון, שמדובר בעובד בכיר יחסית, אשר התנהגותו, צריכה להנחות ולשמש דוגמא לעובדים הכפופים לו. משכך יש לראותה בחומרה יתרה. בנוסף לכך, יש להביא בחשבון את העובדה שמדובר בעובד צעיר אשר הועסק תקופה קצרה יחסית (כשנה וחצי) וסכום פיצויי הפיטורים שצבר, אינו מהווה מקור הסתמכות משמעותי לעתיד בהשוואה לעובד ותיק ומבוגר. בנסיבות הללו, יש מקום לדעתנו לקבל את טענות הנתבעת, כי היא היתה זכאית להפחית את פיצויי הפיטורים וכן את דמי הודעה מוקדמת. זאת בשים לב לכך שעל פי הפסיקה ניתן לשלול דמי הודעה מוקדמת שעה שסיום יחסי העבודה, היה בנסיבות בהן העובד ביצע עבירת משמעת חמורה, המצדיקה את הפסקת עבודתו לאלתר ((ר' ע"ע 199/99, אליהו תורג'מן נ' אריק חביב, פד"ע לה 405 וכן ראה כי ר. בן- ישראל, דיני עבודה, כרך ב', עמ' 719 - 720). חרף כל זאת, הנתבעת נהגה בתובע על פי מידת הרחמים ושילמה לו סך של 7,000 ₪ בגין הודעה מוקדמת וסך של 10,646 ₪ כפיצויי פיטורים וזאת לטענתה לפנים משורת הדין. זה המק ום לציין כי לו קיבלנו את עמדת התובע לפיה, לצורך חישוב השכר הקובע לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, יש להתייחס אל מכלול עבודתו בנתבעת כאל משרה אחת ובלא להפריד בין תקופות העסקתו (כשם שטוענת הנתבעת), הרי שאז סכום חלף ההודעה המוקדמת ופיצויי פיטורים המלאים שהיו צריכים להיות משולמים לו - לו היה זכאי להם - היה עומד על סך של 8,379 ₪ (בגין דמי הודעה מוקדמת) ו- 13,567 ₪ - (בגין פיצויי פיטורים) (הסכום חושב על בסיס שכר של 8,379 ₪ ותקופת העסקה של 19.43 חודשים). 17. אנו סבורים כי לאור נסיבות פיטוריו של התובע כפי שפורטו לעיל ואפילו היה מקום לאמץ את דרך חישוב המשכורת הקובעת כנטען על ידו וכמפורט לעיל הרי שהנתבעת היתה זכאית להפחית את פיצויי הפיטורים ששולמו לו ואת דמי ההודעה המוקדמת ולהעמידם על הסכומים ששולמו לתובע בפועל ואף על סכומים נמוכים מכך. בנסיבות הללו ולאור המסקנה אליה הגענו, מתייתר הצורך לדון בשאלות הנכבדות שהעלתה הנתבעת, באשר לדרך בה יש לחשב את "השכר הקובע" לו היה נמצא כי התובע זכאי לפיצויי הפיטורים ולדמי ההודעה המוקדמת במלואם. 18. לאור כל האמור לעיל, המסקנה המתבקשת היא, כי התובע אינו זכאי לכל סכום נוסף מעבר לסכומים ששולמו לו ע"י הנתבעת ומשכך יש לדחות את תביעתו. 19. בנסיבות אלה אנו מחייבות את התובע בתשלום הוצאות משפט לנתבעת בסך כולל של 5,000 ₪. פיטוריםאי התאמה (פיטורים)