שיפוי נושא משרה בתאגיד על הוצאות משפטיות

פסק דין רקע 1. השאלה העומדת להכרעה בהליך זה היא: האם, מכוח הוראת סעיף 260(א)(2) לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 (להלן - חוק החברות), רשאית חברה לשפות נושא משרה על הוצאות משפטיות בהן נשא עקב חקירה משטרתית, שנסתיימה בהחלטה לסגור את התיק, עקב חוסר אשמה פלילית. 2. הרקע העובדתי, כעולה מכתבי הטענות, הוא כמפורט להלן: 2.1. בתקופה הרלבנטית לתביעה, הנתבעת (להלן - החברה) היתה חברה ממשלתית. 2.2. בתקופה מחודש 4/93 עד חודש 3/98 כיהן התובע כמנכ"ל הנתבעת. 2.3. במהלך שנת 1996, בתקופת עבודתו של התובע כמנכ"ל הנתבעת, הוגשו כנגד התובע תלונות למשטרה, בנושאים שונים הקשורים לביצוע תפקידו של התובע כמנכ"ל הנתבעת. 2.4. בעקבות התלונות האמורות, נפתחה כנגד התובע חקירה משטרתית. 2.5. ביום 3.2.2000, לאחר שהתובע חדל לכהן כמנכ"ל, הודיעה הפרקליטות לתובע כי הוחלט על סגירת התיק כנגדו בעילה של חוסר אשמה פלילית (נספח א' לכתב התביעה). 2.6. במהלך התקופה בה התנהלה החקירה הפלילית כנגדו, העסיק התובע עורכי דין, ושילם שכר טרחה לעורכי דין ולמומחים. סך הוצאות התובע, המופיע בחשבוניות (נספח ב' לכתב התביעה) מסתכם ב- 31,381 ₪, כולל מע"מ, בערכי קרן. 2.7. התובע פנה לחברה בבקשה שתשפה אותו על ההוצאות המשפטיות שהוציא בשלב החקירה המשטרתית. 2.8. החברה פנתה לרשות החברות הממשלתיות בבקשה לקבל את הנחיותיה בעניין. בחוות דעתה של היועצת המשפטית של רשות החברות נקבע כי החברה אינה רשאית לשפות את מר איצקוביץ על הוצאותיו המשפטיות. 2.9. עניינו של התובע הובא אף בפני המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד דוידה לחמן - מסר, אשר קבעה בחוות דעתה כי לשון סעיף 260(א) לחוק החברות מאפשרת שיפוי בהליך פלילי, רק אם הוגש כתב אישום וההליך הסתיים בזיכוי או בהרשעה בעבירה שאינה דורשת מחשבה פלילית, ולא במקרה בו נתקיימה חקירה משטרתית שלא הגיעה לכדי הגשת כתב אישום. 3. הצדדים הגיעו להסדר דיוני מוסכם, אשר ניתן לו תוקף של החלטה, כמפורט להלן: 3.1. בשלב ראשון, יתבקש בית הדין הנכבד להכריע בשאלה המשפטית מהי הפרשנות שיש ליתן להוראות סעיף 260(א) לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 (להלן - חוק החברות), קרי: האם תתקבל פרשנות רשות החברות הממשלתיות והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה, לפיהן מנועה הנתבעת מלהעניק שיפוי בגין ההוצאות המשפטיות, או שתתקבל פרשנותו של התובע, לפיה ניתן במסגרת הוראת סעיף 260(א) לחוק החברות להעניק לו שיפוי כאמור, או מהי הפרשנות שיש ליתן להוראות סעיף 260(א) לחוק החברות, כפי שימצא בית הדין לנכון. 3.2. בשלב זה לא יזדקקו הצדדים לתצהירי עדות ראשית ו/או לחקירת עדים, אלא, יגישו את סיכום טענותיהם בכתב בלבד, ככל שהם נוגעים לשאלה המשפטית בנוגע לסעיף 260(א) לחוק החברות כאמור לעיל. ....... 3.3. לאחר שבית הדין הנכבד יפסוק בשאלת סעיף 260 (א) לחוק החברות והחלתו על המקרה דידן, יוקפא הדיון בתיק ותינתן למי מהצדדים האפשרות לערער על פסק הדין בנקודה זו בפני בית הדין הארצי לעבודה. 3.4. בכל מקרה, היה ובית הדין הנכבד יקבל את פרשנותו של התובע ו/או יפסוק לטובת התובע, בנוסף לזכות הערעור, תינתן לנתבעת שהות בת 45 יום להביא את עניינו של התובע בפני ועדת הביקורת ודירקטוריון החברה, וזאת, מבלי שהדבר יהווה הודאה ו/או ראשית הודאה מצד התובע בטענת הנתבעת לפיה עניינו של התובע חייב לבוא בפני דירקטוריון החברה וועדת הביקורת גם במקרה בו בית הדין הנכבד יקבל את עמדתו של התובע ו/או יפסוק לטובת התובע. 3.5. בשלב השני, היה וועדת הביקורת ודירקטוריון הנתבעת ידחו את בקשת התובע לשיפוי לאחר שבית הדין יקבל את עמדתו של התובע ויפסוק לטובתו או במקרה בו יתקבל ערעורו של התובע או במקרה בו ידחה ערעורה של הנתבעת, יוחזר התיק לדיון בפני בית הדין הנכבד בשאלה אם עניינו של התובע חייב לבוא בפני ועדת הביקורת ובפני דירקטוריון החברה או האם רשאי בית הדין לחייב את הנתבעת לשלם לתובע את ההוצאות האמורות. 3.6. בשלב זה יחליטו הצדדים בהסכמה או יחליט בית הדין (בהעדר הסכמה) בדבר הדרך הנאותה להמשך ההליך. המחלוקת וטענות הצדדים 8. 4. סלע המחלוקת בהליך זה הוא פרשנותו של סעיף 260 (א)(2) לחוק החברות, אשר קובע כמפורט להלן: (א) חברה רשאית, אם נקבעה בתקנונה הוראה מההוראות המפורטות בסעיף קטן (ב) לשפות נושא משרה בה, בשל חבות או הוצאה כמפורט בפסקאות (1) ו- (2), שהוטלה עליו עקב פעולה שעשה בתוקף היותו נושא משרה בה: (1) חבות כספית שהוטלה עליו לטובת אדם אחר על פי פסק דין, לרבות פסק דין שניתן בפשרה או פסק בורר שאושר בידי בית המשפט. (2) הוצאות התדיינות סבירות, לרבות שכר טרחת עורך דין, שהוציא נושא המשרה או שחויב בהן בידי בית משפט, בהליך שהוגש נגדו בידי החברה או בשמה או בידי אדם אחר, או באישום פלילי שממנו זוכה, או באישום פלילי שבו הורשע בעבירה שאינה דורשת הוכחת מחשבה פלילית. (ב) הוראה בתקנון לענין שיפוי יכול שתהיה כל אחת מאלה: (1) הוראה המתירה לחברה לתת התחייבות מראש לשפות נושא משרה בה, ובלבד שההתחייבות תוגבל לסוגי אירועים שלדעת הדירקטוריון ניתן לצפותם, בעת מתן ההתחייבות לשיפוי, ולסכום שהדירקטוריון קבע כי הוא סביר בנסיבות הענין (להלן - התחייבות לשיפוי); (2) (2) הוראה המתירה לחברה לשפות נושא משרה בה בדיעבד (להלן - היתר לשיפוי). בכל הנוגע למחלוקת, רלבנטית גם הוראת סעיף 264(א) לחוק החברות, הקובעת כי "לא יהיה תוקף להוראה בתקנון או בחוזה או הניתנת בכל דרך אחרת, המתנה על האמור בסימן זה, במישרין או בעקיפין". 9. 5. המחלוקת בין הצדדים היא האם מכוח סעיף 260(א)(2) לחוק החברות, רשאית חברה לשפות נושא משרה בה במקרה שנשא בהוצאות משפטיות בשל חקירה משטרתית, אשר בסופה לא הוגש נגדו כתב אישום. לטענת התובע, גם מקרה כזה נופל בגדר המקרים המאפשרים שיפוי על פי הוראת סעיף 260(א) לחוק החברות. לטענת הנתבעת, הנתמכת בעמדת רשות החברות וכן המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (נספחים לסיכומי הנתבעת), כאשר מדובר בהליך פלילי, חברה רשאית לשפות נושא משרה רק אם הוגש נגדו כתב אישום, והוא זוכה או הורשע בעבירה שאינה דורשת הוכחת מחשבה פלילית. 10. 6. טענות התובע, בתמצית, הן: 10.1. 6.1. יש לתת להוראת סעיף 260(א)(2) לחוק החברות פרשנות תכליתית ולא פרשנות מילולית מצומצמת. 10.2. 6.2. הרישא לסעיף "הליך שהוגש נגדו בידי החברה או בשמה או בידי אדם אחר" אינה חלה רק על הליכים אזרחיים, אלא על כל הליך שהוא, לרבות הליך של חקירה משטרתית כנגד נושא משרה. ההתייחסות בהמשך הסעיף להליכים פליליים באה להגביל את אפשרות השיפוי במקרה שהוגש כתב אישום פלילי כנגד נושא משרה. 10.3. 6.3. לאור תכלית החוק, לשפות נושא משרה בגין הוצאות סבירות שהוצאו על ידו לצורך הגנה על זכויותיו והדיפת האשמות או הליכים פליליים כנגדו עקב מעשים שעשה בתוקף תפקידו כנושא משרה, יש לפרש את הביטוי "אישום פלילי" ככולל גם שלב בהליך הפלילי בו הוחלט שלא להגיש כתב אישום כנגד נושא משרה, ולא רק כאשר הוגש כתב אישום לבית משפט. 10.4. 6.4. הפרשנות לפיה ניתן לשפות נושא משרה רק כאשר הוגש כנגדו כתב אישום והוא זוכה, אך לא ניתן לשפותו אם הוחלט שלא להגיש כנגדו כתב אישום מחוסר אשמה אינה סבירה, וסותרת את תכלית החקיקה. כך למשל, אין זה סביר שיהיה הבדל בתוצאה בין מקרה בו הפרקליטות חזרה בה מהאישום לאחר הקראת כתב האישום (שאז הנאשם מזוכה) לבין מקרה בו הפרקליטות ביטלה את כתב האישום לפני ההקראה (שאז הנאשם אינו מזוכה). 10.5. 6.5. יש להקיש לעניין זה מהחלטות שנתקבלו על ידי הועדה להשתתפות המדינה בהוצאות ההגנה של עובדי ציבור, אשר אישרה השתתפות המדינה בהוצאות משפטיות גם בהוצאות הגנה בגין חקירות משטרתיות, וכן מדו"ח הועדה הציבורית לבחינת נושא החזר הוצאות הגנה משפטיות לחברי הכנסת, בו נקבע כי "הליך משפטי" המזכה חבר כנסת בשירותים משפטיים (ייצוג משפטי או השתתפות בהוצאות המשפטיות באותו הליך) הינו, בין היתר, חקירה פלילית והליכי מעצר ושחרור בערובה. 10.6. 6.6. יש לפרש את סעיף 260(א)(2) לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. פרשנות הוראת החוק לאור עקרונות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מביאה לתוצאה לפיה יש להשיב את המצב לקדמותו, לפחות חלקית, על ידי שיפוי התובע בגין הוצאותיו המשפטיות. לעניין זה טען התובע כי יש להקיש מפסיקת בית המשפט העליון לעניין תשלום הוצאות לנאשם שזוכה, שדנה בהוראת סעיף 80(א) לחוק העונשין. עוד טען, כי יש לראות בסגירת התיק מחוסר אשמה פלילית כזיכוי מוחלט. 11. 7. הנתבעת טענה כי התובע אינו זכאי לשיפוי על פי הוראת סעיף 260(א)(2) לחוק החברות, מנימוקים אלה: 11.1. 7.1. הדין הישראלי אינו מכיר בזכות כללית לשיפוי בגין חקירה משטרתית. לעניין זה הודגש על ידי הנתבעת כי תנאי סף לשיפוי נאשם על פי סעיף 80(א) לחוק העונשין הוא זיכוי או ביטול אישום בשל חזרה מאישום שבאה לאחר מתן תשובת הנאשם, וכי לא ניתן להחיל את סעיף 80 במקרה בו הוגש כתב אישום, אך הוא בוטל על ידי התביעה קודם להקראתו. בהקשר זה טענה הנתבעת גם שאין לקבל את טענת התובע כי סעיף 260(א)(2) בא להגן על זכות חוקתית מוגנת של התובע, שכן לא יעלה על הדעת כי רק לנושא משרה יש זכות חוקתית לשיפוי בגין הוצאות בהן נשא בחקירה משטרתית, כאשר זכות זו אינה קיימת ל"אנשים רגילים". 11.2. 7.2. באשר לפרשנות הוראת סעיף 260 לחוק החברות, טענה הנתבעת כי הוראת סעיף זה מצויה בפרק הדן בחובותיהם של נושאי משרה, אשר תכליתו אינו הענקת זכויות למנהלים ונושאי משרה, אלא דוקא הטלת חובות שונות עליהם, על מנת לאזן בין היכולת והכוח הנתונים להם לשלוט ברכושה של החברה, ובעקיפין ברכושם של אחרים, כגון בעלי מניות. במסגרת ההסדר שנקבע בחוק, נקבעה רשימה סגורה של מצבים בהם חברה רשאית לשפות נושא משרה. 11.3. 7.3. על פי לשון סעיף 260(א)(2) לחוק, במקרה של הליך פלילי, חברה רשאית לשפות נושא משרה רק במקרה שהוגש נגדו כתב אישום, ונושא המשרה זוכה או הורשע בעבירה שהוכחתה אינה דורשת מחשבה פלילית. בכל המקרים האחרים, לרבות מקרה של חקירה פלילית שלא הניבה כתב אישום, חברה אינה רשאית לשפות נושא משרה. 12. 8. היועץ המשפטי לממשלה, אשר ההליך הובא לידיעתו על ידי הנתבעת, לא ביקש להתייצב בהליך זה. בחוות דעתה של המשנה ליועץ המשפטי, עו"ד דוידה לחמן - מסר, נקבע כי לשון החוק היא חד משמעית בנקודה זו, דהיינו שניתן לשפות נושא משרה רק אם הוגש כתב אישום וההליך הסתיים בזיכוי או בהרשעה בעבירה שהוכחתה אינה דורשת מחשבה פלילית. הכרעה 13. 9. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי יש לקבל את פרשנות הנתבעת לסעיף 260(א)(2) לחוק החברות, וכפועל יוצא מכך - יש לדחות את תביעתו של התובע. להלן, נפרט את הנימוקים. 14. 10. מקובלת עלינו טענת התובע כי יש לפרש את החוק על פי תכליתו. יחד עם זאת, כפי שנפסק ונכתב רבות, לפרשנות הניתנת לחוק חייב להיות עיגון בלשון החוק. ונסתפק במובאה אחת: בפרשנותו של טקסט משפטי עלינו להבחין בין משמעותו הלשונית של הטקסט לבין משמעותו המשפטית. משמעותו הלשונית של הטקסט קובעת את מגוון המשמעויות שהטקסט יכול לשאת בשפתו. משמעותו המשפטית של הטקסט היא המשמעות הלשונית המגשימה את התכלית שהנורמה הגלומה בטקסט נועדה להגשים (ראו בג"ץ 267/88 רשת כוללי האידרא, עמותה נ' בית המשפט לעניינים מקומיים, פ"ד מג(3) 728, 736). בקביעת מתחם המשמעויות הלשוניות, הפרשן פועל כבלשן. בקביעת המשמעות המשפטית, הפרשן מייחד את הטקסט המשפטי משאר הטקסטים. הוא מעניק לטקסט אותו מובן המגשים את תכליתו. בהגשמת התהליך הפרשני אין מוקדם ומאוחר. פרשן אחד יתחיל במישור הלשוני. פרשן אחר יתחיל במישור המשפטי. כל פרשן וגישתו שלו, פרי הכרתו, גישתו ותרבותו. אך כל הפרשנים כולם צריכים לעבור את התהליך כולו. עליהם לבחון את המשמעות שהטקסט עשוי "לסבול" בלשונו; עליהם לבחור מתוך מגוון המשמעויות הלשוניות אותה משמעות המגשימה את תכליתה של הנורמה הגלומה בטקסט. אכן, כלל הברזל הוא זה: הפרשן אינו רשאי ליתן לטקסט מובן משפטי הנופל מעבר למתחם המשמעויות הלשוניות של הטקסט (ראו בג"ץ 4562/92 זנדברג נ' רשות השידור, פ"ד נ(2) 793, 803). "מלאכת הפירוש אינה מוגבלת אך למלים, אך המלים מגבילות את הפירוש" (ד"נ 40/80 קניג נ' כהן, פ"ד לו(3) 701, 715). ע"א 2000/97 ניקול לינדורן נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פ"ד נה(1) 12, סעיף 8 לפסק הדין. 15. 11. יש לבחון איפוא, האם ניתן לעגן בלשון סעיף 260(א)(2) לחוק את הפרשנות הנטענת על ידי התובע. להלן, נבחן את שתי החלופות לשיפוי נושא משרה על פי סעיף 260(א)(2) לחוק. 16. 12. חלופה ראשונה: "הוצאות התדיינות סבירות, לרבות שכר טרחת עורך דין, שהוציא נושא המשרה או שחויב בהן בידי בית משפט, בהליך שהוגש נגדו בידי החברה או בשמה או בידי אדם אחר, ....". 16.1. 12.1.אנו סבורים, כי לא ניתן לקבל את הפרשנות כי המלים "הליך שהוגש נגדו" כוללות גם הליך של תלונה במשטרה. מנוסח הוראת החוק בשלמותה מתחייבת לדעתנו המסקנה כי ביטוי זה מתייחס להליך אזרחי בבית משפט שהוגש כנגד נושא משרה על ידי החברה או בשמה או על ידי אדם אחר. 16.2. 12.2.כעולה מהרישא לסעיף, השיפוי הוא בגין "הוצאות התדיינות סבירות, לרבות שכר טרחת עורך דין". מהביטוי "הוצאות התדיינות" נובע לדעתנו כי מדובר בהוצאות שהוצאו בקשר להליך בבית משפט, ולא ניתן לראות הוצאות בגין חקירה פלילית במשטרה כ"הוצאות התדיינות". 17. 13. חלופה שניה: "הוצאות התדיינות סבירות, לרבות שכר טרחת עורך דין, שהוציא נושא המשרה או שחויב בהן על ידי בית משפט, ...באישום פלילי שממנו זוכה או באישום פלילי שבו הורשע בעבירה שאינה דורשת הוכחת מחשבה פלילית". אנו סבורים, כי לא ניתן לקבל את פרשנות התובע כי הביטוי "אישום פלילי שממנו זוכה" כולל גם חקירה משטרתית שבסופה הוחלט שלא להעמיד את נושא המשרה לדין פלילי, מנימוקים אלה: 17.1. 13.1.הביטוי "אישום פלילי" משמעו לדעתנו הגשת כתב אישום כנגד נושא המשרה, שכן כל עוד מצוי נושא המשרה בחקירה משטרתית, עומדת לו חזקת החפות, ואין הוא בגדר מי שהוגש נגדו "אישום פלילי". 17.2. 13.2.החלופה השניה מדברת על שתי אפשרויות - "אישום פלילי שממנו זוכה" או "אישום פלילי שבו הורשע בעבירה שאינה דורשת הוכחת מחשבה פלילית". ברור, כי האפשרות השניה יכולה להתייחס רק להליך פלילי בבית משפט, שכן אין הרשעה ללא קיומו של הליך פלילי בפני בית משפט. אין זה סביר כי לאותו ביטוי, "אישום פלילי", יהיו שתי משמעויות שונות באותה הוראת חוק. 17.3. 13.3.יש לקרוא את הסיפא לסעיף ביחד עם הרישא לסעיף, כלומר שמדובר בשיפוי על "הוצאות התדיינות סבירות", דהיינו הוצאות התדיינות בהליך שיפוטי בבית משפט ולא בהליך אחר, כגון חקירה משטרתית. 18. 14. חיזוק למסקנתנו ניתן למצוא בהצעת חוק החברות (תיקון) תשס"ב - 2002, אשר בסעיף 47 בה הוצע לתקן את הוראת סעיף 260(א) לחוק, ולהוסיף את פסקה 1א לחוק, כמפורט להלן: "הוצאות התדיינות סבירות, לרבות שכר טרחת עורך דין, שהוציא נושא משרה עקב חקירה או הליך שהתנהל נגדו בידי רשות המוסמכת לנהל את החקירה או ההליך, ואשר הסתיים בלא הגשת כתב אישום נגדו ובלי שהוטלה עליו חבות כספית כחלופה להליך פלילי, או שהסתיים בלא הגשת כתב אישום נגדו אך בהטלת חבות כספית כחלופה להליך פלילי, בעבירה שאינה דורשת הוכחת מחשבה פלילית; בפסקה זו - סיום הליך בלא הגשת כתב אישום בעניין שנפתחה בו חקירה פלילית משמעו סגירת התיק לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב - 1982, (בסעיף קטן זה - חוק סדר הדין הפלילי) או עיכוב הליכים בידי היועץ המשפטי לממשלה לפי סעיף 231 לחוק סדר הדין הפלילי". בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר: לסעיף 260(א) המוצע - על פי המצב הקיים חברה רשאית לשפות נושא משרה בשל הוצאות התדיינות סבירות שהוציא לגבי אישום פלילי שממנו זוכה; מוצע על דרך קל וחומר להתיר לחברה לשפות נושא משרה אשר עקב תפקידו נחקר ולא הוגש נגדו כתב אישום ולא הוטלה עליו חבות כספית כחלופה. אמנם, לא תמיד תיקון לחוק (או הצעת תיקון לחוק) מעידה על הפרשנות הקודמת לחוק, שכן לעתים תיקון לחוק בא להבהיר את המצב הקיים. אולם, לדעתנו, במקרה הנדון הצעת החוק מלמדת כי על פי נוסח הוראת סעיף 260(א) כנוסחה כיום, אין החברה רשאית לשפות את התובע בשל ההוצאות שהוציא בקשר לחקירה המשטרתית שהתנהלה נגדו. 19. 15. חיזוק נוסף למסקנתנו ניתן למצוא בספרות, כמפורט להלן. 20. 16. בספרו של דר' יחיאל בהט, דיני חברות (כרך שני, מהדורה חמישית, עדכון 4, כרמל הוצאה לאור), ע' 814 - 814א: "שיפוי בסעיף 260 חל רק לגבי חבות כספית לטובת אדם אחר על פי פסק דין (או פסק דין בפשרה) בשל פעולה בתוקף היות הפועל נושא משרה; או לגבי הוצאות התדיינות סבירות בתביעה נגדו - של החברה או של מישהו אחר - או באישום פלילי ממנו זוכה (זוכה בהליך משפטי דוקא) או - וזאת תוספת חדשה - באישום פלילי בו הורשע בעבירה שאינה דורשת הוכחת מחשבה פלילית". 21. 17. ובהערת שוליים נאמר "חבל שהמחוקק לא התייחס ליכולת שיפוי של נושא המשרה בידי החברה בהליכים שלא בפני בית משפט. לדוגמה, חקירת הרשות לניירות ערך או שלטונות המס, שהביאו לאי הגשת תביעה. דומה שנושא המשרה ראוי לשיפוי לא פחות ממי שהועמד לדין. 22. 18. ובספרו של פרופ' יוסף גרוס, חוק החברות החדש, (הוצאת תאגידים בע"מ, מהדורה שניה - ינואר 2000), בע' 299 נאמר: "נושא המשרה עשוי לשאת בהוצאות רבות בתקופה שעד למתן פסק הדין. לגבי הוצאות התדיינות סבירות תהא החברה כנראה רשאית לשפותו גם בשלב בו טרם ניתן פסק דין, מה שלא ניתן במסגרת אישום פלילי, שאז ניתן לשפותו רק עם זיכויו, או הרשעתו בעבירה שאינה דורשת עמה מחשבה פלילית". (ההדגשה הוספה). וראו גם: דבריו של עו"ד ערן רוזמן בספרו בעלי מניות בחברה , ע' 233, כפי שהובאו בחוות דעתה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, נספח לסיכומי הנתבעת. 23. 19. כאמור בסעיף 3 לעיל, הצדדים הסכימו כי לאחר שבית הדין יפסוק בשאלת פרשנות סעיף 260(א)לחוק, "יוקפא" הדיון בתיק, ותינתן למי מהצדדים האפשרות לערער על פסק הדין בנקודה זו בפני בית הדין הארצי לעבודה. אולם, משמעות קבלת פרשנות הנתבעת להוראת סעיף 260(א) לחוק היא למעשה דחיית תביעתו של התובע, ועם קבלת החלטה הדוחה את פרשנות התובע תמה מלאכתו של בית הדין בהליך זה. לכן, נראה לנו כי בשלב זה, אין מקום למתן "החלטה", אלא יש מקום למתן פסק דין. מובן, כי ככל שיתקבל ערעורו של התובע על ידי בית הדין הארצי לעבודה, יוחזר הדיון בעניינו לבית דין זה, בהתאם להסדר הדיוני המוסכם בין הצדדים, אלא אם ייקבע אחרת על ידי בית הדין הארצי לעבודה. 24. 20. כללו של דבר: על יסוד כל האמור לעיל, אנו דוחים את תביעתו של התובע, וקובעים כי הנתבעת אינה יכולה ואינה רשאית לשפות את התובע בגין הוצאותיו בקשר להליך של החקירה במשטרה. 25. 21. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, אנו סבורים שאין מקום לחייב את התובע בהוצאות. הוצאות משפטשיפוימשרה