פסק דין מבוא: 1. לפני, תביעת התובע, כנגד הנתבעים לתשלום תגמולי ביטוח בגין גניבת משאית מס' רישוי 15-580-13 (להלן: "המשאית") ונגרר מס' רישוי 15-389-84 (להלן: "הנגרר". (המשאית והנגרר יחדיו יקראו להלן: "הרכב"). 2. הנתבע מס' 1 - חתמי לוידס (בלתי מסוימים) (להלן: "לוידס"). 3. הנתבעת מס' 2 - סקוריטס בע"מ (להלן: "סקוריטס") היתה בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו חברה פרטית. סקוריטס שימשה, בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו, חתמת של לוידס והיא הפיקה בשמה של האחרונה שתי פוליסות ביטוח לביטוח הרכב וזאת לתקופה מיום 1.8.02 ועד ליום 31.7.02 (להלן: "הפוליסות"). 4. הצד השלישי - חמדה גלט - פבריקנט (להלן: "הסוכנת"), היתה בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו סוכנת ביטוח מורשית. 5. הרכב נגנב בלילה שבין 17.12.02 ל- 18.12.02. 6. המשאית ניזוקה בתאונה שארעה ביום 12.1.01 (להלן: "התאונה") בגינה נגרם למשאית נזק בסכום של 121,902 ₪ כפי שעולה מחוות דעתו השמאי יגאל אנקורי שהוגשו בהסכמת הצדדים. 7. הנתבעים דחו את דרישת התובע לתשלום תגמולי הביטוח בטענה כי "בדיקתנו העלתה כי בעת ההתקשרות בעסקת הביטוח הוסתר מאיתנו, בכוונת מרמה, מידע מהותי ( הכוונה לתאונה- ה.י), אשר לו היה מובא לידיעתנו לא היינו מתקשרים בעסקת הביטוח וגם לא בדמי ביטוח מרובים יותר...". ( מכתב מנכ"ל סקוריטס מר גבריאל שפירא (להלן: "המנכ"ל") מיום 10.2.2003 (להלן: "מכתב הדחייה"). 8. התובע הגיש את תביעתו זו כנגד הנתבעים לקבלת תגמולי הביטוח. הנתבעים הגישו כתב הגנה וכן הודעה לצד שלישי כנגד הסוכנת. בכתב הגנתם ובהודעה לצד שלישי, טענו הנתבעים כי התובע, בכוונת מרמה, הסתיר מהם את עברו הביטוחי, תוך שהוא מציע להם רכוש פגום לביטוח. הנתבעים הוסיפו וטענו כי לא היו מתקשרים עם התובע בעסקת הביטוח, לו ידעו על המצב לאשורו וגם לא בדמי ביטוח מרובים יותר. בהודעה לצד שלישי, טענו הנתבעים כנגד הסוכנת כי הפיקו את הפוליסות על סמך הצעה לביטוח הנגרר (להלן: "הצעת הנגרר") והצעה לביטוח המשאית (להלן: "הצעת המשאית"),(הצעת הנגרר והצעת המשאית יחדיו תקראנה להלן: "ההצעות"). ההצעות נשלחו לסקוריטס על ידי הסוכנת ובשתיהן הוצהר כי עברו הביטוחי של התובע נקי מכל רבב. הסוכנת אשר מילאה את ההצעות, הציגה ביודעין ובכוונת מרמה, תוך קנוניה ביחד עם התובע, מצג שווא והסתירה מהנתבעים את דבר אירוע התאונה והנזק שנגרם למשאית. 9. מוסכם על הצדדים כי שווי הנגרר נכון ליום 18.12.02 היה 79,000 ₪ וכי שווי המשאית נכון למועד זה היה 199,800 ₪ וכי על כן שווי הרכב נכון למועד זה הסתכם בסך של 278,800 ₪. סכום זה חושב לאחר שהוסכם בין הצדדים על שיעור ירידת הערך שיש לנכות משווי המשאית בגין התאונה. הסכומים הנ"ל אינם כוללים מע"מ. 10. פסק הדין ניתן לאחר ששמעתי את עדויותיהם של התובע, הגברת הגב' אילנה רקח - סמנכ"ל סקוריטס (להלן: "הגב' רקח") והסוכנת. כן הוגשו בפניי תצהירי עדויותיהם הראשיות של העדים הנ"ל, ותצהיר עדותו הראשית של מר אברהם נאתכו (להלן: "נאתכו") בו פירט את נסיבות החניית הרכב ונסיבות גילוי גניבתו. נאתכו לא נחקר על ידי הנתבעים בחקירה נגדית ותצהירו הוגש בהסכמה. כן, קראתי את המסמכים שהוגשו על ידי הצדדים בין בתיקי המוצגים שהוגשו על ידם ובין במהלך שמיעת הראיות וכמו כן את סיכומיהם בכתב של ב"כ בעלי הדין. שמיעת הראיות התקיימה בפניי ביום 28.12.04 והיא השתרעה על פני למעלה מ- 10 שעות נטו ו - 86 עמודי פרוטוקול, במהלכן נשמעו חקירותיהם הנגדיות של העדים הנ"ל. 11. כל ההדגשות להלן, אינן מופיעות במקור אלא אם נאמר אחרת. תמצית עיקר ראיות וגרסת התובע, לרבות תשובותיו בחקירתו הנגדית 12. במועד האירוע היה התובע הבעלים של הרכב ששימשו בעבודתו כנהג סמיטריילר עצמאי. הרכב הפיק לתובע הכנסה בסך של כ- 10,000-11,000 ₪ לחודש לאחר ניכוי הוצאות. (נספח ג' לתצהיר התובע - דו"ח הכנסות והוצאות לתקופה שמיום 1.1.2002 ועד ליום 30.11.02). 13. בשנים שקדמו לקרות מקרה הביטוח ביטח התובע, באמצעות הסוכנת, את הרכב, כמו גם את רכבו הפרטי באריה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "אריה") מנורה חברה לביטוח בע"מ [להלן: "מנורה"] והדר חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הדר"). בכל אחת מהפעמים הוגשו למבטחות הצעות לביטוח. הצעת הביטוח הראשונה שהוגשה באמצעות הסוכנת נחתמה על ידי התובע בעצמו, ואילו ההצעות לחידושים נחתמו על ידי הסוכנת בשמו של התובע. 14. בעקבות התאונה, קיבל התובע מאריה תגמולי ביטוח, בסך של 95,102 ₪. המשאית תוקנה ב"מוסך הסדר" ולא נקבעה לה ירידת ערך בגין התאונה. בתקופה שמיום 1/7/01 ועד ליום 31/6/02, בוטח הנגרר במנורה ואילו המשאית בוטחה בהדר. התובע חתם בעצמו על הצעה לביטוח בהדר שמולאה על ידי הסוכנת ובה הוצהר על אירוע התאונה בה ניזוקה המשאית. המעבר בין חברות הביטוח נעשה ביוזמת הסוכנת ומשיקולי פרמיה בלבד והתובע פעל בהתאם להמלצות הסוכנת (סעיף 8 לתצהיר התובע וכן עדות הסוכנת בעמ' 77 לפרוטוקול). 15. עם תום תקופת הביטוח בהדר ובמנורה, ולאחר סקר שוק שביצעה הסוכנת בסיני סוכנות לביטוח בע"מ, באשר לשיעורי הפרמיות הנדרשות הגישה הסוכנת לסקוריטס את ההצעות שמולאו ונחתמו על ידה (נספח יא' לתצהיר התובע). הסוכנת חתמה על הצעת המשאית במקום המיועד ל"חתימת המבוטח", כאשר היא מוסיפה את האות ב' (= בשם) כדי שיובן כי לא התובע הוא זה שחתם עליה. התובע כמו גם הסוכנת, לא חתמו במקום המיועד ל"חתימת המציע", וזאת לעניין מינוי הסוכנת להיות שלוחו של התובע לצורך כריתת חוזה הביטוח עם סקוריטס וכל המשא ומתן בעניינו וזאת ככל שהדבר נוגע להצעת המשאית (נספח א' לתצהירה של הגב' רקח מיום 30/3/04) (להלן: "התצהיר"). באשר להצעת הנגרר, הסוכנת חתמה בשם התובע הן במקום המיועד ל"חתימת המבוטח" והן במקום המיועד ל"חתימת המציע". גם בהצעת הנגרר התעלמה הסוכנת מהשאלות הנוגעות למעורבות התובע בתאונות קודמות, כמו גם לכלי רכב שבבעלותו, לרבות לנגרר. 16. הנתבעים לא טענו בכתבי טענותיהם כי התובע מינה את הסוכנת כשלוחתו, לצורך כריתת חוזה הביטוח עם הנתבעים וכל המשא ומתן בעניינו. 17. התובע לא חתם על ההצעות, לא ראה אותן והן לא הוצגו בפניו. רק לאחר קרות האירוע, נודע לתובע לראשונה כי הסוכנת התעלמה מהשאלות המפורטות בהצעות, ככל שהן נוגעות לתאונות שאירעו למשאית בשלוש השנים שקדמו למועד מילוי ההצעה, וכך גם, לא מלאה דבר באשר לתאונות כלשהן בהן היה מעורב התובע בעצמו. (סעיף 9 לתצהיר התובע). 18. סקוריטס, חרף האמור בסעיף 17 לעיל, הפיקה את הפוליסות, על בסיס ההצעות, עובדה המלמדת כי לא היה לסקוריטס כל עניין בעברה התאונתי של המשאית, כמו גם של התובע. 19. ככל שזכור לתובע - עד לאירוע הוא לא קיבל לידיו את הפוליסה על צרופותיה (סעיף 3 לתצהיר), והוא קיבלה לראשונה רק לאחר האירוע. במהלך חקירתו הנגדית חזר בו התובע מאמירתו זו, וטען כי קיבל את הפוליסות באמצעות הדואר במועד שאינו זכור לו ויתכן כי אכן קיבלן לפני האירוע (חקירתו הנגדית של התובע בעמ' 17,20 ו- 27 לפרוטוקול). 20. הסוכנת העידה כי שלחה לתובע את הפוליסה וכי הוא אמר לה כי היא נגנבה ביחד עם המשאית " אולם הוא היה מבולבל" (עמ' 80 לפרוטוקול). 21. בתום יום העבודה ביום 17/12/02, החנה התובע את הרכב ברחבה שליד תחנת הדלק "דור" באשדוד, נעל את הרכב, הפעיל את המיגונים והוסע מהמקום על ידי מר נאתכו. למחרת היום מששב למקום עם נאתכו על מנת לנהוג ברכב, נדהם לגלות כי הרכב נגנב. התובע מסר הודעה במשטרה וכן לסוכנת (סעיפים 10-11 לתצהיר התובע). 22. התובע שיתף פעולה עם סקוריטס לרבות עם החוקר מטעמה, ומסר כל פרט וכל מסמך שהתבקש למסרו. 23. כארבעים יום לאחר האירוע נודע לתובע, באמצעות הסוכנת, כי בכוונת סקוריטס לדחות את תביעתו לקבלת תגמולי הביטוח בגין האירוע, מהטעם כי לא נרשם בהצעת המשאית כי המשאית ניזוקה בתאונה. 24. ביום 10/2/02 נשלח מכתב הדחיה לתובע, באמצעות הפקסימיליה וזאת ישירות למשרדה של הסוכנת. 25. אין חולק כי הנגרר היה "חף" מתאונות ולמרות זאת דחו הנתבעים את תביעת התובע בגין תקבולי הביטוח המגיעים לו בגין הנגרר, ואשר בגינו הוצאה לו כאמור, פוליסת ביטוח נפרדת. 26. דחיית תביעותיו של התובע גרמה להשפעות הרסניות על פרנסתו ועל מהלך חייו וחיי משפחתו. עד לאירוע עבד התובע כנהג עצמאי ובעלים של משאית אולם בעקבות גניבת הרכב ואי-תשלום תגמולי הביטוח לא יכול היה התובע לממן בעצמו תשלום רכישת משאית ונגרר חליפיים ועל כן נאלץ לבטל את הזמנת המשאית החדשה אותה התכוון לרכוש. במשך כשלושה חודשים עבד התובע כנהג שכיר והשתכר כ- 5,500 ₪ לחודש. כיום התובע אינו עובד ועל כן הוא תבע בתביעתו לחייב את הנתבעים בפיצוי בסך של 40,000 ₪ (סעיף 20 לתצהיר התובע ועמ' 25 לפרוטוקול ). 27. התובע אשר הניח כי תביעתו לקבלת תקבולי ביטוח תאושר על ידי הנתבעים, הזמין כאמור, משאית חדשה ושילם מקדמה בסך של 20,000 ₪. משהנתבעים דחו את תביעתו, נאלץ התובע לבטל את ההזמנה והמקדמה בסך של 20,000 ₪ חולטה (סעיף 20 לתצהיר). תמצית עיקר גרסת וראיות הנתבעים לרבות תשובות הגב' רקח בחקירתה הנגדית 28. גרסת הנתבעים הובאה בפני באמצעות הגב' רקח ובאמצעות המסמכים שהוגשו מטעם הנתבעים. 29. הגב' רקח בעלת נסיון של 25 שנה בענף הביטוח וב- 17 השנים האחרונות הינה עובדת בסקוריטס. הגב' רקח משמשת כחתמת ראשית וסמנכ"לית סקוריטס. 30. הגב' רקח בקיאה בנוהלי החיתום של סקוריטס ואף היתה מעורבת בקביעתם (סעיף 3 לתצהיר). "בין היתר נקבע בסקוריטס נוהל חיתום בעל חשיבות מירבית, לפיו אין לקבל לביטוח משאיות וכלי רכב שהיו מעורבים בתאונות קודמות, אשר הנזק שנגרם בהן אינו נזק זניח. יתרה מכך, אף אם המשאית המוצעת לביטוח לא ניזוקה בעבר אנו מייחסים חשיבות לעברו של המבוטח עצמו ובאופן תדיר איננו מקבלים לביטוח מבוטח שכלי רכב שבבעלותו ניזוק בתאונה או שהיה מעורב בתאונת דרכים בכלי רכב שאינו בבעלותו. אנו החלטנו על נוהל זה מתוך הבנה והכרה ובהתבסס על נסיונינו כי משאיות וכלי רכב אשר ניזוקי בתאונות קודמות הינם בעייתיים ולא אחת עוברים תאונות נוספות או שנטען לגביהם כי נגנבו..." (סעיפים 4-5 לתצהיר). 31. בטופס הסטנדרטי של ההצעות לביטוח שנערכו על ידי סקוריטס מופיעה שאלה מפורשת לגבי תאונות קודמות בהן היה מעורב המציע - המבוטח, כמו גם כלי רכב שלו. סוכני הביטוח העובדים עם סקוריטס, לרבות הסוכנת, יודעים כי יש לשאול ולפרט בטופס ההצעה את פרטי העבר הביטוחי. 32. ביום 1/8/02 התקבלו ההצעות במשרדי סקוריטס ובהסתמך עליהן סקוריטס באמצעות חתמת בשם אירית (להלן: "החתמת" ) הפיקה את הפוליסות. בהצעות לא היתה כל התייחסות מטעם התובע לשאלות שנשאלו בעניין עברו הביטוחי. 33. סקוריטס הפיקה מספר עותקים של הפוליסות, כאשר שניים מהם הונחו בתיבת הדואר של הסוכנת על מנת שזו תמסור עותק מהן לידי התובע. 34. בהמשך, הפיקה סקוריטס תוספות נפרדות לפוליסות. 35. ביום 1.9.2008, (יש להניח כי נפלה שגגה בחותמת סקוריטס וכי הכוונה ל- 1.9.2002), הגישה הסוכנת לחתמת בקשה לתיקון פוליסת המשאית ככל שהיא נוגעת לשווי הרכינה ולתוספת בגין מקרר וברזנט (להלן: "התזכיר"). בעריכת התזכיר יש כדי ללמד כי הפוליסות הגיעו לידי התובע עצמו שאם לא כן לא היו מתבקשים השינויים המפורטים בתזכיר. 36. בעקבות הארוע ובמהלך בדיקתו, הסתבר לסקוריטס, באמצעות חוקר מטעמה, כי המשאית ניזוקה בתאונה. "יודגש כי בהתאם לנוהלי החיתום של סקוריטס כנציגת לוידס לו היו מדווחים לנו בדבר פרטי התאונה והנזק בעת קבלת ההצעה לביטוח, היינו מסרבים בכל תוקף לקבל את המשאית ואת הנגרר לביטוח" (סעיף 16 לתצהיר הגב' רקח) . 37. הגב' רקח אינה עוסקת בתביעות לרבות באישורן או בדחייתן, והחלטות בעניין זה נתונות להחלטת מחלקת התביעות, כמו גם להחלטת המנכ"ל. הגב' רקח, גם נכון למועד עדותה בבית המשפט, "...לא יודעת מה פרטי החקירה בתיק זה. מנהלת מחלקת התביעות היא שטיפלה בכך...". בתשובה לשאלה האם היא יודעת מה מימצאי החקירה, השיבה הגב' רקח "לא, לא נכנסתי לתוך זה" (עדות הגב' רקח בעמוד 32 לפרוטוקול). כן טענה הגב' רקח כי "... כסמנכ"ל חברה אני גם מעורה בתביעות. אני יודעת על כל תביעה ותביעה בסקוריטס" (עמ' 30 לפרוטוקול). באותו עמוד לפרוטוקול העידה הגב' רקח כי " אני לא מחליטה אם לקבל תביעות אני שומעת פה ושם ". לטענת הגב' רקח, היא שמעה על המקרה "בדרך אגב" לפני פגישה שקיימה עם הסוכנת ביום 8.2.2003 (להלן: "הפגישה"). "... אני שמעתי בדרך אגב בפרוזדור (על נסיבות המקרה - ה.י.) אני לא עוסקת בתביעות. אני לא זוכרת מתי שמעתי בפרוזדור. באים חוקרים לחברה, ראיתי אותם נכנסים למחלקת תביעות, שמעתי אותם מדברים..." (עמ' 38 לפרוטוקול). 38. ביום 8.2.2002, הבחינה הגב' רקח בדרך מקרה בסוכנת החולפת במסדרון משרדי סקוריטס, ועל כן הזמינה אותה למשרדה. "...כנראה היא הגיעה למחלקת תביעות, ראיתי אותה בפרוזדור,קראתי לה למשרדי, הצעתי לה לשתות קפה אצלי, שאלתי אותה חמדה איך המבוטח הסתיר גילוי מהותי, זה לא רכב של סכום נמוך, מדובר על משאית של 300 אלף, עם תביעה של 120,000 שקל. אנחנו לא מבטחים סיכונים מורליים - ברוב שנותיי בענף הביטוח אני לא מקבלת משאיות אחרי תאונות קשות. כגון התאונה הספציפי כאן. היות ואותן משאיות אחרי מקרים כאלה הם פשוט נעלמות אחרי התקופה של הביטוח, הן בדרך כלל נגנבות. מתוך כל כך הרבה נסיון שלי בביטוח. כי מצד אחד קשה למבוטח למכור משאית כזאת, קשה למכור משאית שהיא פגועה כל כך, ששולם בגינה 130,000 שקל, לכן אני לא מקבלת סיכונים כאלה" (עמ' 38 לפרוטוקול). "....היא ישבה אצלי מולי, אמרתי לה למה לא כתבתם על התביעות בעבר? היא צחקה, ואמרה לי יעצתי לו לא לרשום כלום, אם הייתי רושמת לא הייתם מקבלים אותו לביטוח ... היא יעצה לו, היא כל הזמן אמרה לי, אני יודעת את זה מהסוכנת ... היא ישבה חצי שעה אצלי וכל הזמן אמרה את זה. אני עשיתי סיכום של השיחה". (עמ' 33 לפרוטוקול). 39. כשבועיים ימים לאחר הפגישה, ערכה הגב' רקח תרשומת פנימית באשר למהלך הפגישה (להלן: "התרשומת"). 40. בהמשך עדותה, תיארה הגב' רקח את שארע במהלך הפגישה וזאת בהתאם לשאלות שהופנו אליה ע"י בית המשפט: "היא ישבה מולי. שאלתי איך לא רשמת את ה- 130,000 שקל, היא צחקה ואמרה אני ייעצתי למבוטח שלא נרשום את זה, כי היא חתומה על ההצעה ולא המבוטח, היא אמרה שאם היא היתה רושמת אני לא הייתי מקבלת את זה. כי היא יודעת איך אנחנו עובדים. אמרתי לה אם את ייעצת לו אז תשלמי לו את . את ייעצת לו לא לדווח, אז תשלמי לו את. ש. כמה זמן היתה הפגישה? ת: חצי שעה בערך. ש. המשיכי לתאר את הפגישה. ת. ישבנו ודיברנו. אחר כך היא השאירה את התיק בחדר והלכה שוב למחלקת תביעות. אני לא עזבתי את החדר, הייתי המומה, הייתי בשוק כאשר שמעתי את הדברים האלה. ש. כשאת בשוק והמומה מה את עושה? ת כלום. הייתי בשוק והמשכתי הלאה סיפרתי את זה למנכ"ל החברה, כאשר חמדה הלכה. סיפרתי למחלקת תביעות. ש. מה המנכ"ל ייעץ לך לעשות? ת. הוא היה המום גם. ש. מדוע הוא לא ייעץ לך לערוך תרשומת? ת. הוא לא ייעץ לי. אני עשיתי את התרשומת לבד. ש. למה התרשומת נערכה רק שבועיים אחרי? ת. אנחנו לא עובדים רק עם הגב' בלאט. ש. אני מבין שזה מקרה חריג, הייתי מצפה שתגיבו. ת. אני המשכתי לעבוד הלאה. הודעתי למנכ"ל וזה עבר למחלקת תביעות. אני המשכתי לזרום עם העבודה שלי. ש. אמרת קודם ששמעת דברים במסדרון, אני מניח שאת לא היית היחידה ששמעת, למה הביאו אליך את המקרה? ת. לא הביאו אליי. אני שמעתי את זה בדרך אגב. יש לנו מחלקת תביעות, ומנהלת מחלקת תביעות. אני מנהלת את החיתום. ש. הנסיון בחיתום נרכש מהנסיון בתביעות, לא רלוונטי עבורך מה קורה בתביעות? ת. שאלתי פה ושם, אבל לא נכנסתי לעומק. (עמודים 36-37 לפרוטוקול) 41. הסוכנת הגישה תצהיר עדות ראשית מיום 2.5.2004. בתצהירה, הכחישה הסוכנת את האמור בסעיפים 18 ו- 19 לתצהיר הגב' רקח, בו תארה הגב' רקח את מהלך הפגישה. הסוכנת הוסיפה וטענה כי האמור בסעיפים אלו "...הינו שקר וכזב, לא היו דברים מעולם". 42. לטענת הסוכנת בתצהירה, כל שעניין את התובע הוא עלות פרמיות הביטוח וכי הטעם היחידי למעבר ממבטח אחד למשנהו הינו עלות הפרמיה. הסוכנת הוסיפה והדגישה, כי מעולם לא נדרשה, במסגרת יחסי העבודה שהיו בינה לבין סקוריטס, לייחס חשיבות לנושא העבר הביטוחי של המבוטח וכל שעניין את סקוריטס הינם אמצעי המיגון של כלי הרכב. 43. בתגובה לטענותיה הנ"ל של הסוכנת, הגישו הנתבעים, בהסכמת באי כח בעלי הדין, תצהיר נוסף של הגב' רקח שנחתם ביום 16.8.04 (להלן: "התצהיר המשלים"). 44. בתצהיר המשלים, טענה הגב' רקח כי הסוכנת "... ידעה כי סקוריטס מייחסת חשיבות רבה לעבר הביטוחי והתאונתי של המבוטח וכלי רכבו... הצד השלישי הקפידה תמיד להתייחס לטופסי ההצעה שהעבירה סקוריטס לעבר הביטוחי והתאונתי... היא ידעה כי הדרישה לפרט את נסיון התביעות בעבר היא חלק בלתי נפרד מנוהלי החיתום של סקוריטס ומכריע בהחלטה האם לקבל הצעה לביטוח רכב ... האמור בתצהירה של הצד השלישי אינה אלא היתממות... אין שום מקריות בכך שדווקא בטופס ההצעה לביטוח של המשאית המסויימת נמנע הצד השלישי מרישום כלשהו, לעומת כל הטפסים האחרים בהם הקפידה לרשום. האמור בסעיפים 18 ו- 19 בתצהירי מיום 30.3.2004 הם אמת לאמיתה וההכחשה של הצד השלישי בתצהירה היא שקר וכזב". (סעיפים 3-6 לתצהיר המשלים). לתמיכה בטענותיה, צרפה הגב' רקח לתצהיר המשלים 26 עותקים מטופסי הצעות לביטוח שהעבירה הסוכנת לסקוריטס ובהם נרשם על ידי הסוכנת "אין תביעות", "לא היו תביעות", "לא היו נזקים" . 45. ב"הנחיות חיתום לביטוח משאיות ונגררים" של סקוריטס מחודש אוקטובר 2002 (להלן: "נוהלי אוקטובר" - נ/10) נקבע במפורש תוך הדגשה," שים לב: לא תתקבלה הצעות ביטוח שאינן מלאות ומפורטות עם ציון עיסוק המוביל ניסיון תביעות, קוד דגם המשאית, שוויה, שווי תוספת, שם המבוטח, צירוף צילום רשיון בתוקף הרכב, חתימת המבוטח אין לחתום בשם המבוטח) אלא אם יש לסוכן כתב מינוי חתום על ידי המבוטח." 46. נוהלי אוקטובר מוענו לסוכנת והומצאו למשרדה, באמצעות הפקסימיליה, ביום 24.10.2002 כפי שעולה מאישור הפקס שהוגש במסגרת נ/1. (נוהלי אוקטובר התקבלו כראיה אך ורק במסגרת היחסים שבין הנתבעים לסוכנת ובקשת הנתבעים להגישם גם כלפי התובע נדחתה מהנימוקים המפורטים בהחלטתי מיום 28.12.04). 47. הסוכנת עבדה בעיקר מול החתמת, אולם לעיתים גם מול הגב' רקח עצמה. בעקבות המקרה, בדקה סקוריטס את אופן עבודתה של החתמת ומצאה כי היו מקרים נוספים בהם החתמת אישרה לביטוח הצעות שהוגשו לה ע"י סוכנים אחרים ואשר בהן לא היתה התיחסות לעברו הביטוחי של המבוטח ו/או לכלי הרכב שביקש לבטח. בעקבות זאת, הוחלט על פיטוריה של החתמת. כדברי הגב' רקח, "זה "פאק" חמור של החתמת שעבדה אצלנו, אלא שהסוכנת השחילה לה את זה בשיתוף עם המבוטח ובידיעתו... היא קיבלה כמה הצעות וחזרה על השגיאה הזו. היא קיבלה לחיתום הצעות שלא היו בהתאם לנהלים ואשר הוגשו לאו דווקא על ידי הגברת גלאט" (עמודים 59-60 לפרוטוקול). 48. בעקבות מעשה המרמה של הסוכנת החליטה סקוריטס לחדול לעבוד עם הסוכנת, אולם הודעה בכתב על כך לא נשלחה לסוכנת, אלא נמסרה לה בשיחה טלפונית שהתקיימה בין הגב' רקח לבין הסוכנת. (הגב' רקח בעמוד 33 לפרוטוקול). בהמשך כאשר שבה ונשאלה הגברת רקח האם "יש סיבה שלא כתבתם לה מכתב בסגנון את רימית אותנו, אנחנו לא רוצים לעבוד איתך?" , השיבה הגברת רקח "לא. אין סיבה. אמרתי לה את זה במשרד. פרח לי מהראש לשלוח לה מכתב". (בעמוד 34 לפרוטוקול). בהמשך, לכשנשאלה הגברת רקח האם יש בתיק הסוכנת אצל סקוריטס מכתב המודיע לסוכנת על הפסקת העבודה עימה? , השיבה הגברת רקח "אני צריכה לבדוק את זה אני לא יודעת" בעמוד 62 לפרוטוקול. 49. לכל הפוליסות הנמסרות למבוטחי סקוריטס מצורפות הצעות הביטוח. ממכתבה מיום 8.1.03 של סקוריטס לסוכנת בעניינו של מבוטח אחר (בדור חזי) (נ/6) עולה כי צורפה למכתב זה פוליסת ביטוח של המבוטח בדור וכן הצעת הביטוח - עובדה הסותרת את גרסת הסוכנת ולפיה הצעות הביטוח אינן מצורפות לפוליסות הנמסרות למבוטחים, באמצעות הסוכנת. מכתב זה הוגש כראיה מטעם הנתבעים במהלך חקירתה הנגדית של הסוכנת. מסמך זה היה בתיק שהוחזק באולם בית המשפט בידי ב"כ הסוכנת והוא "נשלף" ע"י ב"כ הנתבעים מתוך אותם מסמכים שהיו בידי ב"כ הסוכנת. "שליפה" זו נעשתה בהסכמת ב"כ הסוכנת אשר הסכים לחשוף בפני ב"כ הנתבעים את כל המסמכים שהועברו לידיו ע"י מרשתו - הסוכנת, על אף ש"פרוצדורה" זו אינה מוכרת בדין. 50. הגב’ רקח עצמה אישרה לביטוח שתי הצעות לביטוח שהוגשו לה ע"י הסוכנת בעניינו של מבוטח אחר ואשר לא צויין בהן דבר באשר לעברו הביטוחי של המציע (נ/5 ,נ 8). תמצית עיקר ראיות וגרסת הסוכנת, לרבות תשובותיה בחקירתה הנגדית 51. הסוכנת הביאה ראיות נוספות באשר לגרסתה וזאת כמפורט להלן. 52. הסוכנת שבה והכחישה מכל וכל במהלך חקירתה הנגדית את גרסת הגב' רקח באשר לפגישה ושבה ועמדה על טענתה כי פגישה זו לא התקיימה מעולם. 53. חברות הביטוח, כמו גם סקוריטס, גובות פרמיה אחידה בגין ביטוח משאיות ולעברו הביטוחי של המבוטח אין כל משקל בעניין זה. (דברי הסוכנת בעמ' 79 לפרוטוקול). 54. הצעות הביטוח נשוא תיק זה, כמו גם כל הצעות הביטוח הנמסרות לסקוריטס ואשר בעקבותיהן מפיקה האחרונה פוליסות ביטוח, אף פעם לא נמסרו לידי הסוכנת במצורף לפוליסות שהוצאו. (דברי הסוכנת בעמוד 66 לפרוטוקול). 55. לכשהסוכנת קיבלה את הפוליסות, היא בדקה אותן ומצאה, בהשוואה לפוליסה שהופקה בשנה הקודמת על ידי הדר, כי נפלה טעות בהערכת שווי הרכינה. במקביל, התקשר התובע טלפונית לסוכנת והודיעה על רכישת מקרר וברזנט. הסוכנת ערכה את המזכר ומסרה אותו לידי סקוריטס (דברי הסוכנת בעמוד 84 לפרוטוקול). תמצית עיקר טענותיו המשפטיות של התובע 56. הנתבעים שביקשו לבוא חשבון עם סוכנת הביטוח, עשו כן, על גבו של התובע וגררו אותו למשפט ממושך תוך פגיעה אנושה בפרנסתו עד כדי הרס חייו. "התנהגות הנתבעות .... איננה אלא בושה וכלימה, לא פחות (ההדגשה במקור - ה.י). 57. הגנת הנתבעים התבססה על תצהירה ועדותה של הגב' רקח, והיא "... גרסה תמוהה והזויה שהועלתה לראשונה בתצהיר לפיה בפגישה, לאחר המקרה, בין הסוכנת לגב' רקח, נאמר לה על ידי הסוכנת כי "יעצה" לתובע להימנע מלגלות את דבר התאונה הקודמת. גרסה זו נבדתה מתחילתה ועד סופה ... הגברת רקח באה לבית המשפט ומטרה אחת ויחידה עמה, לומר כל דבר וכל היפוכו של דבר, שעטנז של אמיתות וחצאי אמיתות ושקרים תפורים תפרים גסים, על מנת לשכנע כי התקיימה אותה השיחה; כי הדבר בנפשה של "סקוריטס" הוא וכי מעשה ההסתרה כביכול, כפי שחזרה בטענה ללא ביסוס כמנטרה לצורך ושלא לצורך, נעשה בשיתוף התובע ובידיעתו.... ראוי לפקפק בעדותה של הגברת רקח ולבית המשפט היו הכבוד וההזדמנות (ולמעשה הכורח), לשמוע את עדותה המביכה בחקירה נגדית ואת נסיונותיה להימנע ממתן תשובות ענייניות ..." (סעיפים 19,23 ו- 25 לסיכומי ב"כ התובע). 58. התובע לא מילא את ההצעות ולא הובא לידיעתו כי הסוכנת הסתירה מהנתבעים את עובדת קיומה של התאונה. הסוכנת הינה שלוחתם של הנתבעים לעניין המשא ומתן לכריתת חוזה הביטוח, ומשעובדת אירוע התאונה היתה בידיעתה, הרי שעל פי דין, יש לייחס ידיעה זו גם לנתבעים עצמם. 59. סעיף 8 לחוק קובע דין בסוגיה ועל פיו אין המבטח זכאי לסעדים האמורים בסעיף 7 לחוק אלא אם ניתנה תשובה שלא היתה כנה ומלאה בכוונת מרמה וזאת אם: 1. הוא ידע או היה עליו לדעת את המצב לאמיתו בשעת כריתת החוזה. 2. העובדה שעליה ניתנה תשובה שלא היתה מלאה וכנה חדלה להתקיים לפני שקרה מקרה הביטוח, או שלא השפיעה על מקרהו, על חבות המבטח או על היקפה. 60. סעיף 8 לחוק, מחייב קיומו של קשר סיבתי בין אי הגילוי לבין קרות מקרה הביטוח וכאשר קשר סיבתי שכזה אינו מתקיים, אין המבטח זכאי להסתמך על מצגי שווא. 61. המניע, על פי גרסת הנתבעים, להחלטתם שלא לבטח כלי רכב שניזוקו בתאונות קודמות הינו בשל "הסיכון המורלי" הנטען על ידי הגב' רקח. סיכון זה הינו החשש כי מבוטח אשר רכבו ניזוק בתאונה יסתיר ממבטח אחר את דבר אירוע התאונה, יבטח את הרכב ויגרום להיעלמותו כך שיוכל לקבל במרמה תגמולי ביטוח ממבטחתו. בענייננו אנו, לא טענו הנתבעים כי התובע גרם לגניבת הרכב. 62. גרסת הגב' רקח בעדותה ולפיה הצעות הביטוח מצורפות לפוליסות הנמסרות למבוטח לא הועלתה בתצהיריה והוכחשה על ידי הסוכנת. מכתב סקוריטס כדוגמת נ/ 6 אף לא הומצא ע"י הנתבעים מיוזמתם אלא במסגרת מסע "דייג" שבצעו בתיקו של ב"כ הסוכנת במהלך שמיעת הראיות. יתרה מכך, מכתב זה נערך מספר חודשים לאחר כריתת חוזה הביטוח ומסירת הפוליסה לידי התובע, כטענת הנתבעים. 63. הנתבעים לא זימנו את החתמת כעדה מטעמם ועל כן גרסת הסוכנת לא נסתרה. 64. יש להעדיף את עדותה הנאמנה והקוהרנטית של הסוכנת על פני עדותה של הגב' רקח. 65. לא הוכח כי הנתבעים לא היו מבטחים את המשאית לו היו יודעים על דבר אירוע התאונה מה גם שלא הוכח כי המדובר בעניין מהותי. 66. נוהגם של הנתבעים לא הוכח מה גם שהמבחן אינו מבחן "המבטח הסביר". הוכח כי הדר ביטחה את המשאית על אף שדבר אירוע התאונה הובא לידיעתה בהצעת הביטוח שהוגשה לה. 67. ב"כ התובע פנה בעבר לב"כ הנתבעים בבקשה לגילוי מסמך ספציפי לרבות גילויים של נוהלי החיתום, אולם מסמך זה לא הומצא לידי, מה גם שמסמך זה אף לא גולה ברשימת גילוי המסמכים מיום 9.1.2004 שנערכה ע"י ב"כ הנתבעים (נא ראה בש"א 154808/04). 68. התובע לא תבע בכתב תביעתו את הפיצוי בסך של 20,000 ₪ בגין המקדמה שחולטה על ידי היבואנית ממנה הזמין משאית חליפית, אולם משהנתבעים חקרו את התובע בחקירה נגדית על כך, הם הסכימו לשינוי החזית (עמ' 25 ו- 26 לפרוטוקול). 69. על בסיס הראיות המפורטות לעיל, עותר התובע לקבלת התביעה כנגד הנתבעים ובחיובם בריבית עונשית בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 25% בתוספת מע"מ והוצאות משפט. תמצית עיקר טענותיהם המשפטיות של הנתבעים 70. דין תביעת התובע להידחות הן מכח הוראות סעיף 6(א) והן מכח הוראות סעיף 6(ג) לחוק. הנתבעים זכאים לפטור מלוא תשלום תגמולי הביטוח וזאת בהתאם לסעדים הקבועים בסעיף 7 לחוק. 71. עובדת אירוע התאונה הינה עניין מהותי כהגדרתו בדין ובפסיקה ובאם סקוריטס היתה יודעת מידע זה היא לא היתה מתקשרת עם התובע בעסקת הביטוח. בעניין זה, יש להחיל את המבחן האובייקטיבי כפי שנקבע בפסיקה. ע"א 1845/90 רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ,פד"י מ"ז(5) 661. 72. בפגישה שהתקיימה בין הסוכנת לבין הגב' רקח, הודתה הסוכנת כי היא זו שיעצה לתובע לא לרשום דבר בעניין התאונה, שכן הסוכנת ידעה כי אם עובדה זו תובא לידיעת סקוריטס היא תידחה את הבקשה לביטוח המשאית והנגרר. 73. התובע עשה יד אחת עם הסוכנת מתוך כוונת מרמה בעניין מהותי. עבור ביטוח המשאית באריה, (עובר לתאונה), שילם התובע 10,106 ₪, ולאחריה נאלץ לשלם להדר 23,331 ₪, דהיינו עליה של 130% בדמי הפרמיה בשנה אחת ועל כן בחר התובע שלא לגלות לנתבעים את דבר אירוע התאונה. 74. טענת התובע כי לא קיבל לידיו את הפוליסה הינה טענה שקרית, לאור דברי הסוכנת, עדותה של הגב' רקח והמסמך נ/6. מכאן, כי התובע קיבל לידיו את פוליסת הביטוח ואת הצעת המשאית שצורפה לה. אולם למרות זאת, התובע לא טרח למסור לנתבעים מיוזמתו את המידע הדרוש. 75. המעבר לסקוריטס נעשה בידיעתו ובהסכמתו המלאה של התובע, אשר אף חתם על טופס הוראת קבע לתשלום הפרמיה וזאת במעמד קבלת פוליסת הביטוח וההצעות מידיה של הסוכנת. 76. הסוכנת אינה שלוחה של הנתבעים לעניין מילוי טופסי ההצעה וטענות התובע בעניין זה, הינן חסרות בסיס. מעשיה של הסוכנת הינם בגדר תרמית וכפי שנקבע בע"א 318/82 שי יעבץ נ. סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פד"י לח(4), 85 בנסיבות שכאלו אין מעשיה מחייבים את שולחיה שכן אין שלוח לדבר עבירה. ע"א 422/85 בל"ל נ' החברה הישראלית, פד"י מה(5) 9, 32. 77. הסוכנת, בשיתוף פעולה עם התובע, ביצעה מעשה מרמה והונאה כלפי הנתבעים. 78. מסקנת שיתוף הפעולה בין התובע לבין הסוכנת נתמכת בשתי עובדות להן לא ניתן כל הסבר סביר: 1. התובע בחר שלא לתבוע את הסוכנת על אף מעשיה. 2. הסוכנת נמנעה להתייחס לטענת התובע כי לא קיבל את פוליסות הביטוח ורק במהלך חקירתה הנגדית היא נאלצה להודות בכך. 79. לחילופין ולמקרה שתביעת התובע כנגד הנתבעים לא תידחה יש לחייב את הסוכנת בגין רשלנות ולחילופין בגין מרמה. 80. אם יקבע, בניגוד לעמדת הנתבעים, כי התובע לא קיבל לרשותו את פוליסות הביטוח, הרי שאין מנוס מהמסקנה כי הסוכנת שיקרה בעדותה בבית המשפט באומרה, כי שלחה לתובע את הפוליסה וכי היא נגנבה ביחד עם המשאית. 81. על התובע היה לגלות מיוזמתו את דבר אירוע התאונה, שכן המדובר בעניין מהותי וזאת אף מבלי שנשאל על כך. ע"א 154/91 (מחוזי י-ם), אביבה אזולאי נ' הדר חברה לביטוח בע"מ. (טרם פורסם). 82. חובת הסוכנת כשלוח לשולחו עולה הן מכח החוק, והן מכח חוק השליחות. חובתו של סוכן הביטוח כלפי חברת הביטוח אף עולה על חובתו של המבוטח עצמו כלפי חברת הביטוח. ת.א. 75/87, חנוך טננבאום נ' פזית סוכנות לביטוח בע"מ פס"מ נ(3) 177. 83. טענת הסוכנת, כי מעולם לא נדרשה להתייחס לנושא תאונות שאירעו בעבר, הינה שקרית כפי שעולה מסעיף 5(ה) לנוהלי אוקטובר הקובע, כי "הצעת הביטוח חייבת לכלול ניסיון תביעות ב- 3 השנים האחרונות...". אין לקבל את טענת הסוכנת כי המדיניות משתנה, "... בעבר זה לא היה והיום יש דרישה של חברות הביטוח לעבר ביטוחי". (דברי הסוכנת, בעמ' 82 לפרוטוקול). 84. העבר התאונתי הינו עניין מהותי והראיה היא כי הסוכנת ציינה עבר זה של התובע לבקשת פקידת סוכנות הביטוח סיני אשר באמצעותה בוטחה המשאית שנה קודם לכן בהדר. (דברי הסוכנת, עמ' 83 לפרוטוקול). 85. טענות הסוכנת, כי מבטחת סבירה אינה מייחסת חשיבות לעבר ביטוחי, הינן בגדר עדות יחיד. הסוכנת לא הביאה לעדות כל אדם הבקיא בתחום הביטוח על מנת שיתמוך בטענתה זו. 86. "אין שום משמעות לכך שחברת הביטוח הדר (באמצעות סוכנות החיתום סיני) ביטחה את המשאית שנה קודם לכן, על אף שלכאורה ידעה על תאונה שקרתה (ללא פירוט). מבטחות שונות פועלות משיקולים שונים בשנים שונות ולוקחות או לא לוקחות סיכונים שונים. עדיין החלטתם הוא מדיניותם של הנתבעים שלא לקבל לביטוח משאית של מבוטח, שנפגעה בתאונה משמעותית בעבר, היא החלטה של מבטחת סבירה ומחובתה של סוכנת הביטוח לאפשר לחברת הביטוח לקבל את מלוא המידע על מנת להחליט כרצונה". (הדגשה במקור - ה.י. סעיף 51 לסיכומי הנתבעים). תמצית עיקר טענותיה המשפטיות של הסוכנת 87. הגב' רקח לא הביאה עימה לביהמ"ש את תיק הסוכנת, על אף שאישרה כי תיק כזה קיים אצל הנתבעים. 88. אין ליתן אמון לעדותה של הגב' רקח, באשר לתשובתה מדוע לא שלחה מכתב לסוכנת בו הודיעה לה על הפסקת עבודתה עימם. 89. הסוכנת היא זו שהפסיקה לעבוד עם סקוריטס. 90. התרשומת נערכה כשבועיים ימים לאחר שנשלח מכתב הדחיה, עובדה העומדת בסתירה לעדותה של הגב' רקח, ולפיה התרשומת נערכה לפני שנדחתה תביעת התובע. 91. הנתבעים לא הצליחו לקעקע את עדות הסוכנת כי לא התקיימה לאחר אירוע גניבת המשאית, כל פגישה בינה לבין הגב' רקח, בנושא גניבת המשאית. 92. עדותה של הגב' רקח בנושא הפגישה והתרשומת הינה עדות כבושה. התרשומת לא הוזכרה כלל בתצהיר עדותה הראשית של הגב' רקח, והיא הועלה לראשונה מיוזמתה במהלך שמיעת הראיות. ע"פ 6274/98 פלוני נ' מדינת ישראל פדי נה (2) 293. ע"פ 190/82 שאול מרקוס נגד מדינת ישראל פדי לז (1) 225, 289 וד"נ 23/85 מדינת ישראל נ' דוד טובול פדי מב (4) 309 בו קבע כב' הנשיא שמגר, בדעת רוב כי יש לפסול עדות שלא נרשמה סמוך למועד גבייתה. בפס"ד זה קבע כב' השופט ברק (כתוארו אז), את הקשר בין מועד שמיעת עדותו של עד ע"י חוקר המשטרה ועד לזמן שבו חוקר המשטרה עורך את העדות על גבי מסמך. 93. יש לדחות את "תאורית המשאיות הנגנבות" ("הסיכון המורלי") ש"פותחה" ע"י הגב' רקח, הן בפן העובדתי והן בפן המשפטי, מה גם שהנתבעים מעולם לא טענו בכתב הגנתם, בהודעה לצד שלישי ובתצהירה של הגב' רקח, כי קיים חשד שהתובע הוא זה שהעלים את המשאית והנגרר. 94. העובדה כי הגב' רקח הודתה שהצעת המשאית נבדקה פעמיים על ידי סקוריטס בטרם הופקה הפוליסה המכסה גם נזקי גניבה, פריצה ונזק בזדון, מהווה סיוע לטענת הסוכנת, ולפיה סקוריטס ייחסה חשיבות לנושא המיגונים ותשלומי הפרמיה בלבד. 95. מעדותה של הגב' רקח עלה, כי החתמת פוטרה מהטעם כי פעלה בניגוד לנהלים, וזאת בקבלת הצעות לחיתום שהוגשו לאו דווקא ע"י הסוכנת, אלא גם ע"י סוכנים אחרים. מכאן כי גם סוכנים אחרים לא מילאו את פרטי העבר הביטוחי של המבוטח, ולמרות זאת קיבלו הנתבעים לביטוח את אותם מבוטחים. 96. הוכח כי הגב' רקח עצמה בפועלה כחתמת, אישרה שתי הצעות ביטוח (נ/5 ונ/6), וזאת על אף שבהצעות אלו לא נרשם דבר ביחס לעברם הביטוחי של אותם מבוטחים, ומכאן כי כלל לא היה קיים נוהל המחייב רישום פרט זה, וכי הוא הומצא לצורך העדות בלבד. הסברה של הגב' רקח ולפיו היא קיבלה לביטוח את הצעות הנ"ל משום שהסוכנת "השחילה לה " את אותן הצעות, אינה סבירה. 97. הצעות הביטוח שצורפו לתצהירה המשלים של הגב' רקח, לא הוצאו על ידה באופן אקראי מתיק הסוכנת כנטען על ידה, ו-14 ההצעות מתוך 26 הצעות שצורפו לתצהירה המשלים מתייחסות לארבעה מבוטחים בלבד. לא בכדי הגב' רקח לא הביאה לביהמ"ש את כל קלסר הצעות הביטוח בו נמצאות כ- 100 הצעות. 98. המדובר בעדות יחיד של הגב' רקח בלבד. לחלק מהשאלות השיבה הגב' רקח "תשאל את גבי שפירא" ( המנכ"ל), ובהזדמנות נוספת העידה כי הגב' שושי לוי, מנהלת מחלקת תביעות בסקוריטס, בקיאה בעניין. כן לא הובאה לעדות החתמת. 99. סקוריטס "בחרה" להעיד מטעמה את הגב' רקח, אשר אינה יודעת דבר לגבי העניינים השנויים במחלוקת, ומנגד מעלימה מעיני ביהמ"ש ו/או נמנעת מלהזמין לביהמ"ש את העדים הרלבנטיים לתביעה. ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח', פדי מה (4) 651. 100. מדובר בעדות יחיד של בעל דין שהינו בעל אינטרס מהותי בתיק התביעה. ע"א 2119/94 ציפורה לנדאו נ' ברוך וין, פדי מט (2) 77. 101. הנתבעים טוענים בסיכומיהם, בין היתר, כי הסוכנת אינה שלוחה של הנתבעים. טענה זו נטענה לראשונה בסיכומים, ועומדת בסתירה להחלטה מפורשת של ביהמ"ש, כי נושא השליחות מהווה הרחבת חזית אסורה. יש להתעלם מטענה זו ולא להתייחס אליה. 102. הסוכנת מאמצת את טענות הנתבעים בסיכומיהם, ככל שהן נוגעות לנזקי התובע בלבד. 103. הסוכנת תיווכה בביטוח המשאית והנגרר בין התובע לסקוריטס. התובע הודה בעדותו כי הסוכנת הודיעה לו שהביטוחים מועברים מהדר לסקוריטס, התובע אישר כי קיבל את הפוליסות בדואר, הסוכנת הסבירה לתובע את שהיה עליה להסביר בנושא המיגון ובכל פעולותיה פעלה כסוכנת ביטוח סבירה, זהירה ומיומנת. 104. לאחר התאונה בוטחה המשאית בהדר, אשר הייתה מודעת לאירוע התאונה, והסכימה לבטחה. הגב' רקח אישרה כי הדר הינה חברת ביטוח "סבירה", ומכאן כי הודתה כי המשאית והנגרר הינם ברי ביטוח. 105. הנתבעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכחת ההודעה לצד שלישי, מה עוד שהינם טוענים לקנוניה, תרמית והונאה. ממצאים ומסקנות 106. נוהלי אוקטובר כמו גם נוהלי חיתום אחרים של סקוריטס לא גולו על ידי הנתבעים בתצהיר גילוי המסמכים מטעמם ואף לא צורפו לתצהיר עדותה הראשית של הגב' רקח, כמו גם לתצהירה המשלים, וכל זאת על אף הדרישה לגילוי מסמך ספציפי שהופנתה לסקוריטס בעבר ועל אף שבהודעתם לצד שלישי טענו הנתבעים כי הסוכנת" פעלה בניגוד להנחיות חיתום מפורשות שנמסרו לה..." סעיף 9 (יב) להודעה. מקו ההגנה שננקט על ידי הנתבעים עלה, לכאורה, כי הנתבעים מייחסים חשיבות מהותית ומכרעת לנוהלי החיתום. בהתאם לקו הגנה זה - הנתבעים היו דוחים את הצעות הביטוח באם היה נודע להם דבר אירוע התאונה. 107. לאור האמור לעיל ניתן היה לצפות כי הנתבעים יגלו מיוזמתם את נוהלי החיתום, וכי ינסו להוכיח את הטענה כי הסוכנת קיבלה לידיה את נוהלי אוקטובר- כפי שעולה לכאורה מהמסמך נ/10. ברם, ב"כ הנתבעים בקשו לראשונה להגיש את נוהלי החיתום במהלך חקירתה הנגדית של הגב' רקח שנערכה ע"י ב"כ התובע מבלי שנתנו כל טעם או נימוק מדוע לא עשו כן עוד קודם לכן. בישיבה שהתקיימה בפני טרם שמיעת הראיות הבעתי בפני ב"כ הנתבעים את פליאתי על כי נוהלי החיתום, המהותיים כל כך להגנתם, לא צורפו למי מתצהיריה של הגב' רקח. כן הבעתי את הערכתי, כי דווקא לאור החשיבות הרבה שסקוריטס יחסה לאותם נוהלי חיתום - חזקה עליה כי היתה מעלה אותם על הכתב . 108. להערכתי, הנתבעים הגיעו למסקנה כי אין בהגשת נהלי החיתום כדי לסייע בידיהם שכן אין התאמה בין הנטען על ידיהם בכתב ההגנה לאמור בהם וזאת כמפורט בהמשך. 109. גם באם היה בתוכן נוהלי אוקטובר כדי לסייע בידי הנתבעים, הרי שעיון בסעיף 9 לנוהלי אוקטובר מלמד כי "כל הסדר אחר שנעשה עד תאריך הנחיות אלו בטל ומבוטל" קביעה שאף מתיישבת עם הרישא לנוהלי אוקטובר בהם צוין מפורשות "להלן הנחיות חיתום ... בתוקף מיום 1 באוקטובר 2002 "(הדגשה במקור - ה.י.). לאור האמור לעיל- לא הוכח בפני כי נוהלי אוקטובר (נ/10) חלים על היחסים שבין הצדדים. 110. חרף מסקנתי כי לא הוכח בפני כי נוהלי אוקטובר ( נ/10 ) חלים על היחסים שבין הצדדים ולמען הזהירות - אתייחס לנוהלי אוקטובר לגופם. עיון בנוהלי אוקטובר מלמד כי לא נאמר בהם דבר וחצי דבר מהנטען על ידי הגברת רקח בתצהירה. בתצהירה, טענה הגברת רקח כי "בין היתר נקבע בסקוריטס נוהל חיתום בעל חשיבות מרבית, לפיו אין לקבל לביטוח משאיות וכלי רכב שהיו מעורבים בתאונות קודמות, אשר הנזק שנגרם בהם אינו נזק זניח. יתרה מכך, אף אם המשאית המוצעת לביטוח לא ניזוקה בעבר אנו מייחסים חשיבות לעברו של המבוטח בעצמו ובאופן תדיר איננו מקבלים לביטוח מבוטח שכלי רכב שבעלותו ניזוק בתאונה או שהיה מעורב בתאונת דרכים בכלי רכב שאינו בבעלותו. אנו החלטנו על נוהל זה..." . (סעיפים 4 ו-5 לתצהיר עדותה הראשית מיום 30.03.04 של הגב' רקח). בנוהלי אוקטובר לא צויין דבר וחצי דבר באשר להחלטת הנתבעים לדחות הצעות לביטוח משאיות ונגררים שהם או בעליהם היו מעורבים בתאונה שאינה זניחה. 111. הוכח כי בסקוריטס עובדים, בו זמנית, מספר חתמים ועל כן נוהלי החיתום אמורים בעיקר לשמש את אותם חתמים. אין זה סביר בעיניי כי נוהלי החיתום לא הועלו על הכתב באופן מסודר בפני אותם חתמים, על מנת שידעו כיצד לפעול. אם נוהלי החיתום שהוצגו בפניי הינם נוהלי החיתום היחידים הנהוגים אצל סקוריטס (ולא נטען אחרת), הרי שאין בהם דבר וחצי דבר התומך בטענות ההגנה של הנתבעים. 112. עיון ב- נ/10 מלמד כי בנוהלי אוקטובר הוסבה תשומת ליבו של סוכן הביטוח תוך הדגשה, כי "חתימת המבוטח (אין לחתום בשם המבוטח) אלא אם יש לסוכן כתב מינוי חתום על ידי המבוטח" (ההדגשות במקור - ה.י). עיון ב - 26 הצעות הביטוח שצורפו לתצהיר המשלים, כמו גם בהצעת המשאית והצעת הנגרר ובהצעות נ/5 ונ/8, מעלה כי מרביתן נחזות להיחתם על ידי אותו אדם ולא על ידי המבוטחים עצמם. הצעות אלו הוגשו לא רק לחתמת אלא גם לחתמות אחרות של סקוריטס לרבות לגב' רקח עצמה, אולם משום מה גם הן לא מצאו לנכון לדחות את ההצעות חרף העובדה שאינן חתומות ע"י המציע - המבוטח. 113. נוהלי החיתום נערכים, בין היתר, על בסיס ניסיונן של המבטחות בכל הנוגע לתביעות המוגשות על ידי מבוטחיהן, לרבות התביעה נשוא תיק זה. שוכנעתי כי לגב' רקח היה משקל נכבד בעריכת כללי החיתום ועל כן טענתה ולפיה לא מצאה לנכון להתעניין ולברר פרטים באשר לתביעת התובע, בין לפני הפגישה ובין לאחריה, אינה מתיישבת עם מבחן ההיגיון ועם התרשמותי מהגב' רקח. הגב' רקח ביקשה לקרב את עצמה לחלק מ"העובדות" ולהרחיק את עצמה מאותן עובדות שאינה מוכנה להעיד עליהן. 114. הגב' רקח משמשת כסמנכ"ל סקוריטס ואין זה סביר בעיניי כי במסגרת תפקידה הכולל גם אחריות לעריכת נוהלי החיתום, לא התעניינה ולא ביררה פרטים באשר לתביעת התובע מעבר לפרטים שנודעו לה, לטענתה, בפגישה ומעבר לפרטים ששמעה "בדרך אגב" במסדרון סקוריטס. 115. לו הנתבעים היו אכן מגיעים למסקנה כי הסוכנת פעלה בכוונת מרמה כלפיהם - חזקה כי היו מודיעים לה על כך בכתב ואף נוקטים בצעדים המתבקשים, לרבות הודעה על סיום ההתקשרות בינם לבינה. הנתבעים לא עשו כן על אף שהדבר הובא לידיעת מנכ"ל סקוריטס, אשר טרח וכתב בעצמו את מכתב הדחייה. 116. התרשמתי כי הגב’ רקח בררה מתוך תיק הסוכנת את אותן הצעות שתמכו בגרסתה וכי היא נמנעה ביודעין מלהביא את אותן הצעות שתמכו בגרסת הסוכנת ואשר הוכח כי היו בנמצא. 117. אין זה סביר בעיניי בהתיחס לדברים החמורים והחריגים המיוחסים לסוכנת ואשר נאמרו כביכול על ידה במהלך הפגישה, כי הגב' רקח הסתפקה בדיווח חד פעמי למנכ"ל ולמנהלת מח' תביעות והמשיכה "לזרום" עם עבודתה, כטענתה. הגעתי למסקנה זו הן נוכח חומרת הדברים המיוחסים לסוכנת והן נוכח התרשמותי מהגב’ רקח אשר ספק בעיני באם היא הייתה ממשיכה "לזרום" כטענתה. 118. במכתב הדחייה לא נאמר דבר וחצי דבר באשר לדברים המיוחסים לסוכנת ולמבוטח גם יחד. חזקה על המנכ"ל כי היה מעלה על הכתב דברים אלה כבר בהזדמנות הראשונה, דהיינו כבר במכתב הדחיה וזאת כאשר כל העובדות היו כבר בידיעתו. 119. עדות הגב' רקח מלאת סתירות ואין לי אלא להפנות בעניין זה למפורט לעיל ולהלן, פרוט המדבר בעד עצמו והמהווה חלק בלתי נפרד מהסתירות בעדותה. הגב' רקח השיבה לאותן שאלות תשובות שונות וסותרות, בין במשתמע ובין במפורש, תוך שהיא משיבה באותו רגע נתון את שנראה היה לה כנכון להשיב נכון לאותו רגע מבלי לתת את דעתה לכך שתשובתה אינה מתיישבת עם תשובותיה הקודמות. ברם, בדבר אחד ויחיד היתה הגב' רקח עקבית לחלוטין בחוזרה עליו ללא הפסק, עם קשר או בלי קשר לעניין עליו נשאלה, וזאת בעניין הפגישה ותוכנה. 120. שוכנעתי כי הסוכנת היא זו שחדלה מיוזמתה, בעקבות המקרה, לעבוד עם סקוריטס וכי האחרונה לא התכוונה לבטל ולא ביטלה את התקשרותה עם הסוכנת. תימוכין לגרסת הסוכנת מצאתי בדבריה של הגב' רקח במהלך חקירתה הנגדית באשר לנסיבות הפסקת קשרי העבודה בין סקוריטס לסוכנת. 121. עדותה של הגב' רקח בכל הנוגע לפגישה, כמו גם התרשומת שערכה הינם בגדר עדות כבושה על כל המשתמע מכך כמפורט לעיל. 122. הנתבעים לא זימנו לעדות את מנכ"ל סקוריטס, מנהלת מח' תביעות ומי מהחתמות הנוספות העובדות בסקוריטס, לרבות החתמת ושתי בנותיה של הגב' רקח העובדות בחברה ואשר אחת מהן אף שימשה כעוזרתה של החתמת ואשר יש כי יכולה היתה לשפוך אור על אופן עבודתה של החתמת, בין בכלל ובין בפרט. 123. הסברה של הגב’ רקח כי הסוכנת "השחילה" לה שתי הצעות לביטוח( נ/5 , נ/8) בהן לא צויין דבר באשר לעברם הביטוחי של אותם שני מבוטחים - אינו סביר בעיניי. 124. התרשמתי כי הגב’ רקח הינה אשת מקצוע מנוסה המעורה היטב בעסקי הביטוח וכי עסקינן באשה מלאת אנרגיה ולהט. אין זה סביר בעייני כי באם הסוכנת אכן היתה אומרת לגב' רקח את הדברים המיוחסים לה, הגב' רקח לא היתה משתפת תוך כדי הפגישה, את מי מעובדיה האחרים של סקוריטס. הפגישה הנטענת ארכה כמחצית השעה והסוכנת "כל הזמן אמרה" לגב' רקח כי היא ייעצה לתובע לא לרשום דבר בהצעה באשר לעברו הביטוחי של התובע ועל כן ניתן היה לשתף אדם נוסף שהיה שומע בעצמו את אותם "דברי חוכמה" המיוחסים לסוכנת. (עמוד 33 לפרוטוקול). כמי שעקב מקרוב במשך למעלה משלוש (!) שעות תמימות אחר מהלך חקירתה הנגדית של הגב' רקח כמו גם אחר שפת גופה, עלה בידי לגבש דעה ברורה באשר לאמינות וסבירות עדותה- עדות שלא "הרשימה" אותי באמינותה. 125. מוזר בעיניי על כי ה"אסימון" נפל לגב' רקח זמן רב יחסית לאחר הפגישה ואין זה מובן לי מה היה עליה "להבין" בעקבות הפגישה ומה נבצר ממנה להבין כבר במהלכה. הסוכנת מסרה לכאורה דברים כה ברורים וחד משמעיים ולפיהם פעלה, בעצה אחת עם התובע, לרמות את הנתבעים, ועל כן מה עוד נותר להבין . לטענת הגב’ רקח, אותה תרשומת מיום 24.2.03 נתנה לסקוריטס "...את הפוש לדחות את התביעה...." אשר נדחתה כאמור עוד במכתב הדחיה מיום 10.2.03 שנשלח כשבועיים ימים קודם לאותו "הפוש".(עמ' 38 לפרוטוקול). 126. הדברים המיוחסים לסוכנת ובמיוחד "התגרותה" בגב' רקח כשהיא צוחקת בפניה של האחרונה תוך שהיא שבה וחוזרת על דבריה כי פעלה במכוון ובעצה אחת עם התובע לרמות את הנתבעים- אינם מתיישבים עם מבחן ההיגיון ומהתרשמותי מהסוכנת כמי שאינה אדם חסר בינה ודעת. 127. מסקנתי החד משמעית הינה כי הפגישה בין הסוכנת לגב' רקח כלל לא התקיימה וכי "ההודאות" המיוחסות לסוכנת, לא נאמרו על ידה בין בפגישה הנטענת ובין בכל הזדמנות אחרת. 128. הצעות הביטוח נערכו על ידי סקוריטס כטופס סטנדרטי המתייחס לכל כלי רכב ממונע, ולאו דווקא למשאיות ולנגררים. השאלות הנשאלות בנושא עברו הביטוחי של המבוטח המוצע הינן מפורטות ומשתרעות על כמחצית העמוד. ניתן להבחין מיד בעובדה כי המציע לא משיב כלל וכלל לאותן שאלות כפי שהיה במקרה דנן, כמו גם באותם שני מקרים בהם הסוכנת "השחילה" לגב' רקח עצמה שתי הצעות לביטוח (נ/8, נ/5). לא נטען כי הסוכנת הגישה הצעה כלשהי בה התייחסה לעברו הביטוחי של מי ממבוטחיה שביקש לבטח משאית /נגרר וכי התשובה שניתנה "לא היו תביעות, לא היו נזקים, אין תביעות" היתה שיקרית. כך גם לא נטען באשר לאותן שתי הצעות ביטוח - נ/5 , נ/8 בהן לא הייתה כל התייחסות לעברם הביטוחי של אותם שני מבוטחים. 129. הנתבעים לא טענו כי היו מבטחים בדמי ביטוח מוגדלים מבוטח כלשהוא, (לרבות התובע) אשר הוא או כלי רכב שבבעלותו היה מעורב בעבר בתאונה. כן לא טענו הנתבעים לחילופין כי יש לחייבם בתגמולי ביטוח מופחתים. בנסיבות אלה, מהווה הדבר סיוע נוסף לטענת הסוכנת כי אין בעבר הביטוחי בכל הנוגע לביטוחם של משאיות ונגררים, כדי להביא להגדלת פרמיית הביטוח. 130. הסבריה הפתלתלים של הגב’ רקח באשר לאיזו משאית היו הנתבעים מסכימים לבטח על אף עברו הביטוחי של אותו מבוטח היו שונים ומשתנים ואף לא הועלו מיוזמתה. הנתבעים עמדו על גרסתם הקטגורית ולפיה לא היו מבטחים משאית שהיתה מעורבת בתאונה- הא ותו לא. 131. הגב' רקח טענה לראשונה במהלך חקירתה הנגדית כי הצעות הביטוח מצורפות לפוליסה הנמסרת למבוטח, עובדה שלא הועלתה על ידה בתצהיריה, או על ידי הנתבעים בכתב הגנתם ובהודעה לצד שלישי. 132. על הנתבעים היה להוכיח, ככל שהדבר נוגע לנוהלי החיתום, כי היה קיים נוהל חיתום כטענתם, כי הסוכנת ידעה על הנוהל וכי סקוריטס דחתה ולו גם פעם אחת בעבר הצעה לביטוח שהוגשה ע"י סוכן ביטוח כלשהו ובה לא פורט עברו הביטוחי של המבוטח המוצע. סקוריטס לא הרימה את הנטל להוכחת מי מהחלופות הנ"ל. 133. הנתבעים אכן טענו בהודעה לצד שלישי, כי הסוכנת הינה שלוחתם, ועל כן יש לדחות את טענת הסוכנת כי טענה זו לא הועלתה על ידם. שוכנעתי כי, הסוכנת הייתה שלוחת הנתבעים ולא שלוחתו של התובע ועל כן ידיעתה באשר לעברו הביטוחי של התובע הייתה, מכח החוק וגם בידיעת הנתבעים. התובע לא חתם על הצעת הביטוח ולא מינה את הסוכנת כשלוחתו לצורך המו"מ לכריתת חוזה הביטוח. ע"א (מחוזי ת"א) 2626/01 כלל חב' לביטוח בע"מ נ' אלסייד מוסא עלי (טרם פורסם) . 134. על מנת להוכיח טענת מרמה מצד הסוכנת, נדרשים הנתבעים להוכחה גדולה וודאית יותר מהנהוג לגבי תביעה כספית רגילה. הנתבעים לא הרימו נטל זה ואף לא את הנטל הנהוג במשפט אזרחי לגבי תביעה כספית רגילה. ע"א 509/78 נורויץ יוניון חברה לביטוח בע"מ נ. מ' טוקטלי, שירות ביטוח בע"מ, פד"י לג (3) 91. 135. גם באם, כטענת הנתבעים, היה על הסוכנת להביא לידיעתם את דבר אירוע התאונה - לא שוכנעתי כי היה בכך כדי להביאם לדחות לביטוח את ההצעות לביטוח. נהפוך הוא, שוכנעתי, לאור הראיות שהובאו בפני, כי גם באם הסוכנת היתה מביאה עובדה זו לידיעת הנתבעים - הם היו מבטחים את המשאית והנגרר. בנסיבות אלו, אין הנתבעים זכאים לשיפוי מהסוכנת שכן אין קשר בין אי הגילוי, לבין ביטוחם של המשאית והנגרר על ידי הנתבעים. 136. כאמור בסעיף 51 לסיכומי הנתבעים, (סעיף 86 לעיל), אין להקיש מהעובדה כי הדר ביטחה את המשאית, (למרות שדבר אירוע התאונה הובא לידיעתה על ידי הסוכנת)- כי גם סקוריטס היתה מחליטה לקבל את ההצעות לביטוח. דווקא טענה זו עומדת לרועץ לנתבעים וזאת משהוכח בפני כי הנתבעים כן ביטחו משאיות, גם באותם מקרים בהם לא צויין בהצעת הביטוח דבר באשר לעבר הביטוחי של המבוטח. יתרה מכך, הנתבעים אף לא טענו כי ביטלו את אותן פוליסות שהופקו על ידם וזאת למרות שגילו בדיעבד כי החתמת, כמו גם הגב' רקח בעצמה, אישרו הפקת פוליסות ביטוח על אף שלא היתה בהן כל התייחסות לעבר הביטוחי של המבוטח. 137. לטענת הנתבעים, התובע בחר לבטח את המשאית אצל הנתבעים ולא בהדר, וזאת על מנת לזכות בדמי פרמיה מופחתים תוך שהוא מסתיר מהנתבעים את דבר אירוע התאונה . לא הובאה בפני כל ראיה בגין מה נובע ההבדל בפרמיות, בין אריה להדר, והאם הוא נגרם בגין התאונה, אם בכלל. מן המפורסמות הוא, כי "הנחת העדר תביעות", הינה מדורגת בהתאם לעבר הביטוחי של המבוטח בכל אחת משלש השנים שקדמו לאותה פוליסה, אולם מכל מקום הנחה זו אינה מגיעה לכדי 130% אלא לכמה עשרות אחוזים לכל היותר. עיון ברשימה לפוליסת המשאית ולתוספת לה, שהוצאו על ידי סקוריטס מעלה, כי הפרמיה שנגבתה על ידה מסתמכת ב - 17,326 ₪. השוואה בין פוליסת המשאית בסקוריטס לפוליסת המשאית בהדר, מלמדת כי הפרמיה הבסיסית שונה. בעוד אשר בהדר שיעור הפרמיה הבסיסית הינו 7%, הרי ששיעור הפרמיה הבסיסית בסקוריטס עמד על 5.5%. כן לא הובאה בפני כל ראיה מה היתה הפרמיה שהדר היתה גובה בשנה הרלבנטית לדיון זה. לאור האמור לעיל, לא ניתן להגיע למסקנה מדוע יש שינוי בגובה הפרמיה בין הדר לסקוריטס, מה גם שהמדובר בשתי שנות ביטוח שונות ואין לדעת מה אירע בשוק הביטוח במהלך התקופה שחלפה. זאת ועוד, עצם העובדה כי הסוכנת מצאה לנכון לבטח את המשאית והנגרר בשתי חברות שונות (הדר ומנורה) בשנת הביטוח הקודמת, בעוד שבשנה שלפניה וגם בשנה הרלבנטית ביטחה את המשאית והנגרר בחברת ביטוח אחת - מלמדת על כך שתנאי השוק שונים ומשתנים על פי משתנים שלא הובאו בפני. משתנים אלו מחייבים את סוכני הביטוח לבצע סקרי שוק ולפעול בהתאם לתוצאות אותם סקרי שוק. 138. עדותו של התובע בתשובה לשאלה האם קיבל לידיו את פוליסת המשאית לפני גניבתה, אם לאו, לא היתה עקבית ובעקבות זאת ביקשתיו בתום חקירתו הנגדית להסביר סתירות אלו. התובע השיב: "קיבלתי את הפוליסה אחרי שהתחילו ההליכים, מתי בדיוק בתאריך, אני לא יודע. קיבלתי את זה בדואר אני חושב. אני לא זוכר ממי". לדברי הסוכנת בחקירתה הנגדית "אחרי הגניבה הוא אמר שהוא לא מוצא אצלו עותק של הפוליסה ושלחתי לו עותק. הוא אמר לי שזה נגנב עם המשאית אבל הוא היה מבולבל" (עמ' 84 לפרוטוקול). על פי סעיף 2(א) לחוק, חלה על המבטח החובה להמציא את הפוליסה לידי המבוטח. מן המפורסמות הוא כי חברות הביטוח נוהגות להמציא את הפוליסות לידי סוכני הביטוח וזאת לדוגמא באמצעות הנחתן בתא הדואר הפנימי של סוכן הביטוח הנמצא בחברת הביטוח, כפי שנהגה סקוריטס עצמה. על הסוכן, בדרך זו או אחרת, להעביר את הפוליסה לידי המבוטח. יובהר ויודגש, כי הוראת סעיף 2(א) לחוק אינה ניתנה להתנאה, אלא לטובת המבוטח בלבד. משהנתבעים, בניגוד להוראות החוק, העבירו לשלוחתם שלהם, דהיינו לסוכנת, את החובה המוטלת עליהם על פי דין - מוטלת עליהם חובת הראיה כי הפוליסה הומצאה למבוטח טרם קרות מקרה הביטוח. בנסיבות אלו, לא ראיתי לנכון לקבוע כי התובע קיבל את הפוליסות לפני קרות מקרה הביטוח. 139. גם באם היה מוכח בפני, כי הפוליסות אכן הומצאו לתובע טרם מקרה הביטוח לא היה בכך כדי לסייע בידי הנתבעים. התובע לא יכול היה להיווכח לדעת מהרשימות לפוליסות כי עברו הביטוחי לא גולה לנתבעים. מן המפורסמות הוא, כי מבטחים נוהגים לציין ברשימה לפוליסה את עברו הביטוחי של המבוטח, בשלוש השנים שקדמו לאותה פוליסה. לא הובאה בפני כל ראיה, כי הנתבעים נהגו לעשות כן. יתרה מכך, עיון ברשימות לפוליסות שהוצאו למשאית ולנגרר מעלה כי עניין עברו הביטוחי של המבוטח לא צויין ברשימות לפוליסות שהופקו על ידי מנורה, הדר וסקוריטס ככל שהוא נוגע לתובע שבפנינו, כמו גם ככל שהוא נוגע לפוליסה שהוצאה על ידי סקוריטס למבוטחה בדור חזי (נ/7). (הרשימה לפוליסה שהופקה על ידי אריה לא הוצגה בפני ועל כן לא יכולתי להתייחס אליה). אין חולק כי הדר ידעה על אירוע התאונה ולמרות זאת עברו הביטוחי של התובע לא צוין ברשימה, דבר שיש בו כדי להעיד כי ענין זה אכן לא היה רלוונטי, ככל שהוא נוגע לביטוח משאיות בתקופה הרלוונטית. לו אכן היה המדובר בפרט מהותי, ככל שהוא נוגע למשאיות- חזקה על המבטחות לרבות סקוריטס, כי היו מציינות פרט זה ברשימה, בין לחיוב ובין לשלילה. ציון העבר הביטוחי בשלוש השנים שקדמו לפוליסה הרלבנטית, נדרש באותם מקרים בהם לא ניתנת למבוטח הנחת העדר תביעות. משעניין זה לא צויין באף אחת מהרשימות שהוצגו בפני ניתן להסיק כי לא היתה לו כל חשיבות. לאור האמור לעיל, גם באם הפוליסות היו מגיעות לידיו של התובע, טרם קרות מקרה הביטוח - לא היה די בהן כדי לגרום לתובע לדעת כי דבר אירוע התאונה לא גולה לסקוריטס. 140. הנתבעים לא הביאו בפני ולו גם מקרה אחד בו דחו הצעה לביטוח משאית או כל כלי רכב אחר שהוא, במקרים בהם מציע הצעה הצהיר על עבר תאונתי. 141. כדברי הסוכנת, לו המבטחות היו מחליטות לא לבטח כלי רכב שניזוקו בעבר הן היו למעשה חדלות להתקיים. נשאלת השאלה, לה לא ניתן כל מענה על ידי הנתבעים, מדוע אותו שיקול "מורלי" שהנחה כביכול את סקוריטס שלא לקבל לביטוח מבוטחים שהיה להם עבר תאונתי - לא אומץ על ידי מבטחות אחרות???. 142. לא שוכנעתי כי הנתבעים אכן נהגו להעביר למבוטחיהם את הצעות הביטוח ביחד עם הפוליסות, וכן לא שוכנעתי, כי במקרה דנן, הצעות הביטוח אכן צורפו לפוליסות, אם אכן הגיעו לידי התובע טרם קרות מקרה הביטוח. הנתבעים טענו טענה זו לראשונה במהלך חקירתה הנגדית גב' רקח והתובע אף לא נחקר בחקירתו הנגדית בשאלה האם הצעות הביטוח הומצאו לידיו ביחד עם הפוליסות. אין במכתב סקוריטס לסוכנת, בעניינו של בדור חזי, כדי לסייע בידי הנתבעים. מכתב זה נשלח מספר חודשים לאחר שהופקו הפוליסות לתובע, ועצם העובדה, כי סקוריטס לא מצאה לנכון להגיש מיוזמתה דוגמת מכתב שכזה המופנה לסוכנת והמתייחס לתובע - מדברת בעד עצמה. 143. הנתבעים אף לא טענו בכתבי טענותיהם כי ההצעות צורפו לפוליסות שנמסרו לתובע וכי על כן היה עליו לדעת כי עניין עברו הביטוחי לא גולה וכי למרות זאת לא דיווח על כך לנתבעים. 144. למען הסר ספק, הריני להבהיר, כי עדות התובע אמינה בעיני, למרות הסתירות לכאורה בעדותו באשר למועד בו קיבל את הפוליסות לידיו וכך גם התרשמותי מעדותה של הסוכנת. 145. משהגעתי למסקנה, כי הנתבעים היו מפיקים את הפוליסות גם באם הסוכנת היתה מביאה לידיעתם את דבר אירוע התאונה - אין מקום לטענת המרמה המיוחסת לסוכנת כלפי הנתבעים. כך גם, באשר לטענת הרשלנות. הנתבעים ממילא היו מבטחים את המשאית והנגרר גם באם היו יודעים על דבר אירוע התאונה ועל כן לא נגרם להם כל נזק בגין כך. 146. הטעם היחיד שהובא על ידי הנתבעים, לטענתם, כי לא היו מבטחים את המשאית והנגרר - לו היו יודעים על דבר אירוע התאונה, הוא כהגדרת הגב' רקח "הסיכון המורלי". סיכון זה, הינו הסיכון כי מבוטח שכלי רכבו ניזוק, ושאינו מצליח למוכרו, מחליט להונות את חברת הביטוח, ועל כן הוא מבטח את הרכב וגורם להיעלמותו לצורך קבלת תגמולי הביטוח המלאים. במקרה דנן, אין כל טענה כלפי התובע כי עשה יד אחת עם הגנב האלמוני להעלמתו של כלי הרכב. 147. גם באם היה בסיס עובדתי לטענות הנתבעים - לא די היה בו שכן כאמור בסעיפים 58 - 59 לעיל, לא קיים קשר סיבתי בין אי הגילוי לבין חבות הנתבעים או היקפה שכן הנתבעים, כטענתם, לא היו מבטחים את המשאית והנגרר בשל "הסיכון המורלי", סיכון שלא התקיים במקרנו אנו. 148. שוכנעתי, כי התובע, נהג משאית במקצועו, סמך על הסוכנת הן בשל המלצות שקיבל עליה ממכריו, והן לאור ניסיונו עימה. כל שעניין את התובע, היה לשלם פרמיה נמוכה ככל שניתן וזהות המבטחת הושארה לשיקול דעתה המקצועי של הסוכנת. 149. הנתבעים הפרו את חוזי הביטוח שנכרתו בינם לבין התובע, ועל כן עליהם לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו בעקבות הפרה זו. 150. סוף דבר, דין התביעה להתקבל, כפוף לרכיבים המפורטים להלן בפרק גובה הנזק, ודין התביעה כנגד הסוכנת להידחות. גובה הנזק 151. שווי כלי הרכב, בהתאם להסכמת הצדדים, עמד על 278,800 ₪ נכון ליום 18/12/02. 152. לא נסתרה טענת התובע, כי בשנת 2002 הסתכמו הכנסותיו ב- 10,000 - 11,000 ₪ בחודש. כן לא נסתרה טענת התובע, כי בשל אי יכולתו לממן רכישת משאית ונגרר חליפיים, ובשל הצורך להשיב את ההלוואה שנטל למימון רכישת המשאית והנגרר שנגנבו - נאלץ התובע לעבוד כנהג משאית שכיר תמורת שכר של כ- 5,500 ₪ לחודש. מצאתי, כי נזקי התובע כפי שהוכחו בפני, אינם נופלים מהסך של 30,000 ₪ שנתבע בסעיף 26.3 לכתב התביעה. 153. ב"כ הנתבעים אכן חקר את התובע באם רכש משאית חלופית, אך לא חקרו בעניין המקדמה ששילם. אין די בכך כדי להביא לשינוי חזית ועל כן אין מקום לקבל את תביעת התובע בגין חילוט המקדמה בסך של 20,000 ₪ ששילם ליבואנית המשאית שכן, כאמור בהחלטתי מיום 28/12/04, פריט נזק זה לא נתבע בכתב התביעה. ריבית עונשית 154. בדין, אין בתי המשפט ממהרים להיעתר לבקשות לחייב מבטחות בריבית מיוחדת כהגדרתה בסעיף 28 א' לחוק, ריבית הידועה בכינוי "ריבית עונשית". לא אחת, מתבססת הגנת המבטחות על דו"ח חקירה שהעלה חשדות כאלה ואחרים המביאים את מקבלי ההחלטות אצלן למסקנה כי יש לדחות את תביעת המבוטח ולקיים דיון משפטי כהלכתו. לעיתים, מתברר בסופו של יום כי המבטחת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת אותם חשדות ועל כן מתקבלת תביעת המבוטח. 155. במקרה דנן, "העובדות" שהוו בסיס להחלטת הנתבעים לדחות את תביעת התובע לא הושתתו על דו"ח החקירה אלא על "עובדות" שהובאו כל כולן ע"י המשנה למספר אחד בסקוריטס, דהיינו ע"י סמנכ"ל סקוריטס. בתחילת שמיעת הראיות ביקש ב"כ הנתבעים לאפשר לגב' רקח להיות נוכחת באולם בית המשפט במהלך שמיעת עדותו של התובע, וזאת על אף שאינה בעל דין, או מנהלת סקוריטס. הנימוק לבקשה היה מעמדה הבכיר בסקוריטס של הגב' רקח. לאור מעמדה הנכבד של הגב' רקח, מצאתי לנכון להיעתר לבקשה. מעמד נכבד זה הגב' רקח היה אחד הטעמים שהביאוני להחלטתי כי יש לקבל במלואה את טענת התובע ולפיה יש לחייב את הנתבעים בריבית "עונשית". 156. משהגעתי למסקנה כי "העובדות" שהובאו בפני ע"י סקוריטס, באמצעות הגב' רקח, הינן חסרות כל בסיס במציאות - אין מנוס מהמסקנה כי יש לעשות שימוש בהוראות סעיף 28א' לחוק, שכן, הנתבעים בחוסר תום לב, דחו את תביעת התובע לתשלומי תגמולי הביטוח. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד 157. לעניות דעתי, יש מקום לפסיקת הוצאות משפט ריאליות באותם מקרים בהם מי מהצדדים, אשר בסופו של יום יצא וידיו על ראשו, ניהל את תביעתו /הגנתו תוך עמידה על מיצוי מלוא זכויותיו וטענותיו. במקרים אלו יש מקום לפסיקת הוצאות משפט ריאליות שכן פסיקת הוצאות שאינן ריאליות יש בה כדי לעודד את הארכת הדיון מעבר לנדרש. 158. משהנתבעים עמדו על זכותם למיצוי ההליכים העומדים לרשותם ודחו כל נסיון לפשרה, לרבות האפשרות לסלק בפשרה את תביעת התובע ולהמשיך בהתדיינות אל מול הסוכנת - אין מקום כי התובע והצד השלישי ינזקו וכי לא תיפסקנה לטובתם הוצאות משפט שיש בהן כדי להשיב להם את הוצאותיהם הריאליות. השקפתי הינה כי יש לאפשר לבעלי דין למצות את ההליכים העומדים לרשותם ועל כן, השתרעה ישיבת ההוכחות על פני כ-10 שעות נטו והתפרשה על פני 86 עמודי פרוטוקול. (הישיבה התקיימה משעה 08:30 עד 19:30). ברם, מול כל זכות עומדת חובה. על בעלי הדין לדעת כי מיצוי ההליכים עד תום כרוך בסיכון כי יחויבו בהוצאות ממשיות שיש בהן כדי להביא בחשבון גם את אופן ניהול ההליכים. 159. לעניות דעתי, הנתבעים ניהלו כלפי התובע הגנת סרק וקרב התשה ועל כן יש להביא זאת בחשבון בפסיקת ההוצאות וזאת בלא כל קשר לשימוש בהוראות סעיף 28 א' לחוק. 160. לטענת התובע, בתצהירו שאושר על ידי באי כוחו, ולטענת באי כוחו בסיכומיהם - הוסכם ביניהם כי התובע ישלם לבאי כוחו שכ"ט בשיעור של 25% בתוספת מע"מ. אמנם, הסכם שכה"ט לא צורף לתצהיר התובע, ברם, התובע לא נחקר על כך וחזקה על באי כוחו כי לא היו מחתימים אותו על תצהיר בו נטענת טענה עובדתית שאינה נכונה כאשר הדבר הינו בידיעתם האישית. על מנת להפיס את דעת ב"כ הנתבעים אוסיף ואציין כי, שלא כדעתם , גם באם לא היה נטען על ידי התובע כי התחייב לשלם לבאי כוחו שכ"ט בשיעור של 25% בתוספת מע"מ יכול בהחלט כי הייתי מוצא לנכון, בנסיבותיו של תיק זה , לפסוק שכ"ט בשיעור זהה. 161. באשר להוצאות שיש לפסוק לטובת הסוכנת - הצד השלישי, נוכח סכום התביעה והעובדה כי הוטחו בה טענות חמורות, לרבות טענות מרמה - ראיתי לנכון לחייב את הנתבעים , ביחד ולחוד, לשלם לסוכנת שכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 ש"ח בתוספת מע"מ. סוף דבר 162. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: 1. סך של 278,800 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה ושילוש הריבית כהגדרתה בסעיף 28 א' לחוק וזאת מיום 18.12.02 ועד לתשלום המלא בפועל. 2. סך של 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה - 18.5.03 ועד לתשלום המלא בפועל. לסכומים הנ"ל יווסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 25% בתוספת מע"מ, בגין הסכומים הנ"ל, לפי ערכם, נכון למועד תשלומם בפועל, ובתוספת אגרת בית המשפט ושכר עדותו של נאתכו. כן הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לצד השלישי שכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ. רכבביטוח גניבת משאיתביטוח רכבמשאיתגניבת רכב