אי הזמנת חלקי חילוף לרכב

פסק דין בנושא תביעת ביטוח נזקים לרכב: בפני תביעה על סך של 50,000 ₪ שעניינה תביעה של מבוטח כנגד חברת ביטוח לפיצויים בשל הפרת הסכם ביטוח או ביצוע רשלני שלו. הצדדים ונסיבות המקרה תובעת מס' 1 - חברת מפרם פרויקטים ושינוע בע"מ - הינה חברה העוסקת במגוון עבודות בנייה: בעבודות מתכת, קונסטרוקציה, הרמת ביוב וכו'. תובעת מס' 2 - אישיביצקי קליין מירית (להלן: "התובעת 2"), הינה הבעלים הרשום של רכב קדילק, דגם 69DW6, שנת ייצור: 1995, מ.ר. 68-558-00 (להלן: "רכב הקדילק" או "הרכב") המשמש את מנכ"ל התובעת 1. הנתבעת - שירביט חברה לביטוח בע"מ (להלן: "שירביט"), הינה חברה לביטוח אשר ביטחה בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה, את רכב הקדילק שבבעלות התובעת 2 בפוליסה לביטוח רכב פרטי/ מסחרי "שיר לרכב" שמספרה 98-0003521-02 לתקופה שבין: 1.1.2002 ועד 31.12.2002, בין היתר כנגד סיכוני תאונה מכל סוג שהוא, וכיסוי הוצאות במקרה שבו הרכב יצא מכלל שימוש עקב סיכון המכוסה בפוליסה (להלן: "הפוליסה"). טענות התובעות על פי כתב התביעה ביום 2.9.2002 היה רכב הקדילק מעורב בתאונת דרכים אשר נגרמה בעת נסיעה, לאחר שכלב התפרץ לכביש והרכב החליק ופגע בעץ (להלן: "התאונה"). לרכב נגרמו נזקים בדלתות ימין, בכנף האחורית וכן נזקים נוספים. כתוצאה מהתאונה הרכב הושבת, ולבקשת שירביט וכנדרש בפוליסת הביטוח, הועבר הרכב לטיפול במוסך ההסדר - מוסך שי יחיאל לוין בע"מ, (להלן: "מוסך ההסדר"). ביום- 4.9.2002 הודיעה התובעת 1 לשירביט כי רכב הקדילק עבר תאונה, אשר בעקבותיה הועבר למוסך ההסדר לצורך טיפול. בפגישה שנערכה עם סוכן הבטוח מר נחום פז, נציג הנתבעת, עוד ביום 31.10.02, סוכם בין הצדדים כי הנתבעת תשלם לתובעת 1 סך של 75,000 ₪ (ביד), לאחר קיזוז השתתפות עצמית. התובעת 1 פנתה מספר פעמים לסוכנות הביטוח - מיניביט סוכנות לביטוח אלמנטרי (1994) בע"מ (להלן: "מיניביט") באמצעות סוכן הביטוח - נחום פז אשר באמצעותה בוטח רכב הקדילק, והודיעה כי הרכב מצוי לפי בקשתם במוסך ההסדר, ברם, משך כל התקופה בה היה רכב הקדילק במוסך לא קיבלה התובעת 2 רכב חלופי כמתחייב עפ"י הפוליסה. ביום 21.11.2002 פנתה התובעת 1 לנחום פז באמצעות מיניביט, והתריעה כי בחלוף למעלה מחודשיים ימים מיום התאונה רכב הקדילק עדיין מצוי במוסך ההסדר. לפיכך, הודיעה התובעת 1 כי בדעתה להעביר את רכב הקדילק בתיאום עם השמאי יהודה יגן אשר מונה מטעם הנתבעת (להלן:"השמאי") למוסך המיישרים בע"מ, אשר ייחשב למוסך הסדר. ביום- 22.12.2002 פנתה התובעת 1 לנחום פז והודיעה כי בחלוף 4 חודשים מיום התאונה רכב הקדילק עדיין נמצא במוסך ההסדר, וכי נתברר כי טרם הוזמנו חלקי חילוף לרכב וזאת מהטעם כי המוסך לא קיבל לידיו מקדמה ע"ח החלפים משירביט או מיניביט על מנת שיפעל לתיקון הרכב. לטענת התובעות התנהגותה זו של שירביט אשר עיכבה את הטיפול הראוי ברכב הקדילק מהטעם כי טרם הוזמנו חלקי החילוף לרכב, הינה בניגוד מוחלט לקבוע ברשימה של פוליסת הביטוח. ביום 2.2.2003 פנתה התובעת 1 פעם נוספת לשירביט באמצעות נחום פז והודיעה שוב כי גם הפעם ובחלוף 5 חודשים מיום קרות התאונה טרם החלו בתיקון הרכב. בנוסף, ציינה התובעת כי הימנעותה של שירביט מלטפל ברכב הקדילק גורמת לה נזקים נוספים. עם קבלת רכב הקדילק, אשר הוחזר לתובעת 1 לאחר תקופה ארוכה של למעלה מ- 6 חודשים מיום קרות התאונה, גילתה התובעת 1 כי הרכב טופל ותוקן בצורה רשלנית וכי הוא רחוק מלהיות תקין, שכן ברכב הקדילק התגלו מספר רב של ליקויים המחייבים תיקונים נוספים ורבים כגון, טלאים וחיבורים ושימוש בחומר מילוי באיכות נמוכה. הרחיק לכת המוסך אשר שם גומי, המשמש כשטיח רגליים, בתוך הכנף הקדמית במקום חלק פח מקורי. לאור האמור, מיידית עם קבלת הרכב ב- 24.3.2003, פנתה התובעת 1 במכתב לשמאי הרכב יהודה מגן אשר מונה מטעם שירביט ,וציינה בפניו את חוסר שביעות רצונה מתיקון הרכב וכן פרטה את רשימת כל הליקויים והתיקונים אשר נתגלו על ידה תוך דרישה כי הרכב יוחזר מיידית למוסך לצורך השלמת כל התיקונים והליקויים. משך כל תקופת תיקון הרכב במוסך ההסדר, קרי 7 חודשים, התובעת 2 לא קיבלה רכב חלופי כמתחייב בפוליסת הביטוח. ומשפניות התובעת 1 לשירביט, מיניביט ונחום פז לקבלת רכב חלופי, נותרו ללא כל מענה, נאלצה התובעת 1 לשכור רכב חלופי ולשאת בעלויות השכירות מכיסה, שכן כמפורט לעיל, רכב הקדילק שימש את מנכ"ל התובעת 1. התובעת 1 פנתה ב- 21.11.2002, 22.12.2002 ו- 2.2.2003 (נספחים ה'-ז') אל שירביט וכן לנחום פז באמצעות מיניביט, והתריעה פעם אחר פעם כי טרם קיבלה רכב חלופי וזאת בניגוד למוסכם עפ"י פוליסת הביטוח שהוצאה לה, ברם, פניותיה נותרו ללא כל מענה, יהא אשר יהא. ביום - 26.3.2003 פנתה התובעת 1 לשירביט בדרישה לקבל החזר בגין ההוצאות שנגרמו לה בעקבות העיכוב המתמשך הן בתיקון הלקוי של רכב הקדילק והן עקב הצורך בהשכרת רכב חלופי, ברם, פנייתה זו נותרה ללא כל מענה ו/או התייחסות כלשהי מצד שירביט. ביום- 29.6.2003 שלחה התובעת 1 מכתב למוסך ההסדר, לשירביט ולנחום פז באמצעות מיניביט, ובו פירטה פעם נוספת את חוסר שביעות רצונה מהתיקון הממושך של רכב הקדילק במוסך ההסדר וכן פירטה את כל הליקויים שנתגלו. כמו כן, ציינה התובעת 1 כי בפגישה אשר נערכה עם השמאי הובטח כי יבוצעו התיקונים הדרושים ברכב הקדילק, ברם, גם הפעם התיקונים לא בוצעו ומשכך נגרמו לתובעת הוצאות כספיות נוספות. בפגישה שנערכה כאמור עם מר נחום פז, נציג הנתבעת, עוד ביום 31.10.02, סוכם בין הצדדים כי הנתבעת תשלם לתובעת 1 סך של 75,000 ₪ (ביד), לאחר קיזוז השתתפות עצמית. הנתבעת לא עמדה בסיכום זה ואף התחמקה ממנו. קיזוז עלות התיקון בסך 37,756 ₪, מהסך הנ"ל נותן יתרה של 37,244 ₪ אשר הנתבעת, באמצעות נציגיה, היתה מוכנה לשלם עוד ב- 31.10.02. ואין חולק, כעולה מכתב התביעה, כי בתקופה מ- 10/02 ועד 6/03, תאריך בו הוחזר הרכב לאחר תיקונו על ידי המוסך, נגרמו לתובעת 2 עוד נזקים רבים. התובעות טוענות כי מאחר שרכב הקדילק בוטח ע"י שירביט, אחראית היא לשפות את התובעות עקב הנזקים שנגרמו לרכב הקדילק כתוצאה ממקרה הביטוח הן על פי תנאי הפוליסה, רשימותיה, תוספותיה ופרקיה השונים, והן על פי חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"). שירביט חבה בתור מי שבכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה הייתה המבטחת של רכב הקדילק בהתאם לפוליסות הביטוח שהוציאה והמכסות בין היתר כנגד סיכוני תאונה מכל סוג שהוא, וכיסוי הוצאות במקרה שבו הרכב יצא מכלל שימוש עקב סיכון המכוסה בפוליסה. לטעמן של התובעות, התחמקות שירביט מאחריותה והתחייבויותיה עפ"י הפוליסה מהווה הפרה בוטה של חוזה הביטוח ויש בה משום ניסיון משולל תום לב שלא כדין לעשות עושר ולא במשפט כמשמעותו בס' 1 (א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט - 1979. התובעות מבקשות לחייב את שירביט בתשלום תגמולי הביטוח כמשמעותם בחוק חוזה הביטוח, ובפיצויים על פי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970 וכן בגין ההוצאות הכספיות שנגרמו לתובעת 1 כתוצאה מאי תיקון הרכב תוך זמן סביר, אשר אילץ את התובעת 1 להעביר את הרכב לתיקון במוסך אחר שאינו בגדר מוסך ההסדר, וכן אילץ את התובעת 1 לשכור רכב עקב אי אספקת רכב חלופי כמתחייב בפוליסה, שכן כמפורט לעיל, רכב הקדילק שימש את מנכ"ל התובעת 1. התובעות ממשיכות וטוענות כי שירביט נהגה ברשלנות, כאמור בסעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. שירביט פעלה ועשתה מעשים שחברת ביטוח סבירה לא היתה פועלת ועושה בנסיבות העניין, שכן לא השתמשה במיומנות ולא נקטה במידת הזהירות שחברת ביטוח סבירה ונבונה היתה משתמשת או נוקטת בנסיבות נשוא תובענה זו, ובכך התרשלה והפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה, וכל זאת מאחר שלא דאגה ו/או פעלה ו/או גרמה להעברת כספים למוסך ההסדר על מנת שרכב הקדילק יתוקן, ובעקבות כך הרכב נמצא במוסך משך 7 חודשים; לא פעלה ו/או דאגה לרכב חלופי בזמן שרכב הקדילק של התובעת 2 נמצא במוסך ההסדר; לא דאגה ו/או פעלה ו/או גרמה לכך כי תיקון הרכב יהיה תוך זמן סביר; לפיכך טוענות התובעות כי במעשיה ובמחדליה, הפרה שירביט את חובתה לנהוג כלפי התובעות בנאמנות ובמיומנות כמתחייב מחברת ביטוח. זאת לעומת התובעת 1 אשר מילאה אחר כל תנאי הפוליסה ללא כל דופי, סיפקה את כל התיעוד והאסמכתאות להן נדרשה, עשתה כל שניתן על מנת להקטין את הנזקים, שיתפה פעולה באופן מלא עם השמאים, ואפשרה לבדוק, לסרוק ולבחון את רכבה של התובעת 2. לפיכך, טוענות התובעות כי מעשיה ומחדליה של שירביט מהווים הפרה בוטה של הפוליסה והדין. נזקי התובעות: א. השכרת רכב: כמפורט לעיל, נאלצה התובעת 1 לשכור רכב מיום קרות התאונה - 2.9.2002 עד 31.3.2003, קרי, משך 7 חודשים.סה"כ עלות השכרת הרכב מדי חודש בסך 1,700$ למשך 7 חודשים: 11,900$. סך של 42,748 ₪ ב. החזר פרמיות ביטוח: החזר פרמיות ביטוח בגין התקופה בה הרכב היה מושבת מ- 2.9.2002 עד 31.3.2003, קרי, משך 7 חודשים: סה"כ החזר פרמיות ביטוח: 4,221 ש"ח. ג. דמי שימוש איתוראן: החזר דמי שימוש באיתוראן עקב השבתת הרכב מ- 2.9.2002 עד 31.3.2003, קרי, משך 7 חודשים: סה"כ עלות דמי שימוש באיתוראן: 323.05 ש"ח. ד. אגרת רישוי לרכב: החזר אגרת רישוי לרכב משך השבתת הרכב מ- 2.9.2002 עד 31.3.2003, קרי, משך 7 חודשים: סה"כ עלות אגרת רישוי לרכב: 1,133.44 ש"ח. סך כל נזקי התובעות משוערכים מיום קרות התאונה ועד היום בסך: 60,810.15 ש"ח. התובעות העמידו את תביעתן על סך של 50,000 ש"ח. כדי שתידון בסדר דין מהיר. טענות הנתבעת על פי כתב ההגנה בכתב ההגנה מכחישה הנתבעת את הארוע התאונתי ונסיבותיו. למרות ההכחשה אין מחלוקת אמיתית בין הצדדים בדבר קרות התאונה וזכאות המבוטחת לתגמולי ביטוח על פי הפוליסה. עוד ממשיכה הנתבעת וטוענת כי התובעת העבירה את הרכב למוסך מטעמה שאיננו מוגדר כמוסך הסדר של הנתבעת ורק לאחר שמאמציה לקבל מהנתבעת פיצוי גלובאלי בגין השבתת הרכב לא צלחו מצאה לנכון להעביר את הרכב למוסך הסדר של הנתבעת. לפיכך הרכב נשוא התביעה הועבר רק במהלך חודש דצמבר למוסך הסדר של הנתבעת הוא מוסך "שי יחיאל לוין בע"מ" (יקרא להלן גם: "מוסך שי"). הרכב לא הושבת בשל אירוע התאונה והיה במצב מכאני המאפשר נהיגה ולראיה הגיע למוסך נהוג על ידי נציג התובעת. מרגע שהרכב נתקבל אצל מוסך ההסדר צולם הרכב על נזקיו ונמסר בחזרה לנציג התובעות והמוסך החל במאמץ לאתר בחו"ל חלקים וספקים הנדרשים לתיקון הרכב. לאחר איתור הספק אשר הבטיח הספקת החלקים הנדרשים בוצעה הזמנה שולמו הכספים והרכב תוקן בחלוף פרק זמן סביר ביחס לקושי באיתור והזמנת חלקים לרכב שהובא לארץ ביבוא אישי ולא ניתן היה לאתר עבורו חלקי חילוף בארץ. מרגע שהרכב הועבר למוסך ההסדר פעל האחרון לאיתור והזמנת חלקי החילוף לרכב בהתאם להתחייבויותיה בפוליסה וממילא פעילות המוסך לא התעכבה בשל העדר תשלום והמוסך אינו מעכב עבודות ולא עיכב את העבודות ברכב הנדון מטעמי כספי המקדמה. הנתבעת לא עיכבה את הטיפול ברכב והסיבה לכך שהליך התיקון ארך כשלושה חודשים, נובע מהעובדה כי המדובר ברכב שאין עבורו מכלולים וחלפים בארץ. התובעת ידעה ומכירה את המעלות והחסרונות ברכב הנדון ולפיכך אינה יכולה להיתמם כאשר נדרש פרק זמן לאתר החלקים להזמינם ולהביאם ארצה. חלקי החילוף הוזמנו על ידי מוסך ההסדר ובהתאם להתחייבויות הנתבעת על פי תנאי הפוליסה אלא שאיתור החלקים המסוימים הזמנתם הובלתם מעבר לים והבאתם למוסך המטפל לוקחת זמן רב כאשר במקרה שבנדון המוסך המטפל עשה כל שלאל ידו ובמהירות הנדרשת לתקן את הרכב. חלק מהליקויים תוקנו אך לטענת התובעת נותרו ליקויים נוספים בגינם הוזמן הרכב, באשור השמאי מטעם הנתבעת, להשלמת הטיפול אך התובעות משיקוליהן התעכבו ו/או נמנעו מלהעביר את הרכב להשלמת הטיפול ואין להם להלין אלא על עצמן. אף על פי שהמוסך היה נכון לפעול לתיקון הרכב התובעות נמנעו מלהעביר הרכב לתיקון הליקויים הנותרים. הנתבעת טוענת כי התובעות מבקשות ליצור רושם מוטעה כאילו הרכב חנה כל התקופה במוסך הסדר ולא כך הם פני הדברים. שכן, הרכב חנה בחצר בית העסק של התובעת ו/או במוסכים מטעמה עד לחודש דצמבר 2002. בניגוד לאמור בכתב התביעה ובמכתב שערך נציג התובעת הרי מעולם לא תואם עם השמאי יהודה יגן כי מוסך המיישרים ייחשב כמוסך הסדר ולראיה הרכב הועבר למוסך "שי" המוכר כמוסך הסדר. הרכב היה ונשאר במהלך כל התקופה ברשות מי מהתובעות ועמד לרשותם לכל דבר ועניין. הרכב לכן לא טופל במוסך הסדר בתקופה של שלושת החודשים לאחר התאונה משיקולים של התובעת. בנסיבות בהן התובעת ביקשה לקבל פיצוי גלובאלי תוך השבתת הרכב סירבה ולמעשה עיכבה את הטיפול בתיקון הרכב. רק בתום שלושה חודשים משהבינה כי הנתבעת מסרבת לשלם את שווי הרכב אלא יש בכוונתה לתקן אותו החליטה להעבירו למוסך הסדר לצורך התיקון. יובהר כי הנתבעת לא היתה זו שעיכבה את הטיפול בתיקון אלא המדובר ביוזמה של התובעת בעצמה משיקולים שלה. ניתן היה לנהוג ברכב במצבו לאחר התאונה ולראיה הרכב הגיע למוסך באופן עצמאי ולא באמצעות גרר. הנתבעת טוענת כי הדרישה לרכב חלופי עולה כדי חוסר תום לב מקום בו התובעת המשיכה להחזיק ולנהוג ברכב כל התקופה עד שחלקי החילוף שהוזמנו מעבר לים הגיעו לארץ. לא זו אף זו, בהתאם לתנאי הפוליסה התובעת זכאית לרכב חלופי החל מהיום השני במידה והשמאי אשר זאת למספר הימים הדרוש לתיקון הרכב אולם בכל מקרה לא לפרק זמן העולה על 7 ימים. בפועל קיבלה התובעת רכב חילופי לתקופה של שבוע ימים. נוסח המכתבים שצורפו לכתב התביעה מצביעים כאלף עדים על השיטה ודרך הפעולה של התובעת בניסיון ליצור תשתית ראייתית שכל מטרה, ליצור עילה לתביעה שאין לה כל בסיס של ממש. לסיכום טוענות הנתבעות כי בניגוד לנטען משך תיקון הרכב במוסך ההסדר של הנתבעת לא עלה על תקופה של שלושה חודשיים. התובעות לא ביקשו וממילא לא היו זכאיות לרכב חלופי לתקופה של 7 חודשים. התובעות המשיכו לנהוג וממילא יכולות היו לעשות שימוש ברכב במהלך כל התקופה ולא נדרשו לרכב חלופי. הטענה כאילו הרכב חנה במהלך 7 חודשים במוסך עולה כדי עזות מצח ומרמה בתגמולי ביטוח, המדובר בטענה ומצג שקריים וכוזבים ודין התביעה להדחות מטעם זה לבדו. בדיקת הרכב לאחר התיקון העלתה כי קיימים ליקויים קלים בלבד. הרכב זומן לתיקון חוזר במוסך ההסדר המטפל במספר כלי רכב השייכים לתובעת כאשר לצדדים היכרות אישית ותקשורת ישירה עמו. הנתבעת מכחישה את הנזק לו טוענות התובעות ובאופן פרטני טוענת שפוליסת הביטוח איננה מעניקה כיסוי עבור נזקים עקיפים כגון "הוצאות" שנגרמו, אם בכלל. בהתייחס לדרישה להחזר דמי הפרמיה לתקופה של 7 חודשים טוענת הנתבעת כי התובעת איננה זכאית להחזר כנטען משום שלא ביקשה לבטל את הכיסוי הביטוחי כאשר בפועל הוענק כיסוי ביטוחי בגין מקרה גניבה או תאונה אחר במהלך כל התקופה ללא קשר לעיכוב בתיקון הרכב. הרכב לא הושבת ובפועל התובעת נהגה ו/או מי מטעמה ברכב במהלך התקופה לרבות מהמוסך למגרש החברה באופן ובמידה והיתה מתרחשת תאונה התובעת היתה לבטח דורשת פיצוי בגין הנזק הנוסף ובאם המדובר היה בנזקי גוף חייבת היתה להפעיל את תעודת החובה. הדברים יפים גם לגבי הדרישה לפיצוי עבור דמי המנוי אצל חברת איתוראן והחזר אגרת רישוי לרכב. דיון אין מחלוקת בין הצדדים כי רכב הקדילאק של התובעות נפגע בתאונה והנזק היה מכוסה על ידי פוליסת ביטוח. על פי הפוליסה בקרות מקרה הביטוח יכולה חברת הביטוח - הנתבעת, על פי שיקול דעתה, לבחור בין דרכי הפיצוי הבאות: א. תשלום ערך הנזק או האובדן במזומן. ב. תיקון הרכב. ג. החלפתו ברכב מסוג ואיכות דומים או החלפת חלק ממנו" (ר' בפרק 2 לפוליסה בסעיף 4 נספח ב' לכתב התביעה). הצדדים ניסו בתחילה להגיע להסדר לפיו ישולם ערך הנזק או האבדן במזומן. לשם כך במסגרת פגישת עבודה ביום 31.10.02 בין מר נחום פז מחברת מיניביט לבין אנשי התובעת 1 דובר על פיצוי של 75,000 ₪ השאלה אם הושג הסכם מחייב אם לאו תטופל בהמשך. מכל מקום לאחר שהנתבעת לא הכירה בסיכום שבין מר פז לתובעת 1, הפנתה הנתבעת את הרכב למוסך ההסדר שלה "מוסך שי" הרכב הוכנס למוסך בדצמבר 2002. כשלושה חודשים לאחר התאונה. התובעות ביקשו לתקן את הרכב במוסך "המיישרים" וניסו להגיע להסכמה שמוסך זה יחשב לצורך העניין כמוסך הסדר, אך הנתבעת עמדה על כך שהרכב יועבר למוסך "שי". התובעת עותרת בכתב התביעה לתשלום בגין השכרת רכב, החזר פרמיות ביטוח, דמי שימוש איתוראן ואגרת רישוי לרכב. תשלום בגין השכרת רכב התובעות עותרות לתשלום דמי שכירות רכב בסך של 1,700$ לחודש למשך שישה חודשים ממועד התאונה ועד לקבלת הרכב לאחר התיקון במוסך ההסדר של הנתבעת. חבותה של הנתבעת לשלם למבוטחת תיגזר מהכרעה בשלוש שאלות משנה: א. החבות לשלם בגין שכירת רכב מכוח הפוליסה. ב. החבות לשלם בשל הפרת הסכם לתשלום דמי פיצוי בסך 75,000 ₪. ג. החבות לשלם בגין התרשלות הנתבעת בתיקון הרכב. א. החבות לשלם דמי שכירות רכב מכוח הפוליסה. עיקר טענתה של הנתבעת לעניין זה הוא שעל פי הפוליסה זכאית המבוטחת לרכב חלופי למשך 7 ימים בלבד. ברשימה לפוליסה נקבע: "רכב חליפי למקרה של תאונה - מהיום השני כמפורט בכתב השירות". כתב השירות המצורף לרשימה מחזיק מספר סעיפים: סעיף 5 יוחד לעניין רכב חלופי. בין היתר נכתב בסעיף 5 א) 2) א) 5.לכתב השירות כי יועמד רכב חלופי מתוך צי הרכב של וי. אר. סי. או חברת השכרה אליה יופנה המנוי. הרכב החלופי ינתן מהיום השני במוסכי ההסדר למספר הימים הדרוש לתיקון הרכב הניזוק אולם בכל מקרה לא ינתן הרכב לתקופה העולה על 7 ימים (ההדגשות במקור). לעניין סוג הרכב נכתב בסעיף 5 ג) 7 לכתב השירות כהאי לישנא: "הרכב החלופי שתעמיד חברת ההשכרה לרשות המנוי יהיה מקבוצה A כגון סקודה וכד' .....במידה והמנוי מעוניין ברכב מסוג משופר (מקבוצות B או C והחברה מסכימה לשינוי זה ישלם המנוי הפרש בסך 60 ₪ ליום עבור שירות זה.." התובעות טוענות כי חברת הביטוח הפרה את סעיף 3 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א - 1981. לשיטתן של התובעות הסתמכות הנתבעת על הקבוע ב"נספח השירות", אשר הינו טופס נפרד לפוליסת הביטוח ולרשימה לפוליסה, אינה יכולה לעמוד משהינה נוגדת את הקבוע בהוראת סעיף 3 לחוק: "תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצוינו בה בהבלטה מיוחדת ; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם." עוד טוענות הנתבעות כי אין בסעיף האמור ולו רמז לכך כי הזכאות הינה ל- 7 ימים בלבד ו/או כי המדובר ברכב ברמה הנמוכה בהרבה מרמת הרכב המבוטח! חובתה של חברת הביטוח על-פי סעיף 3 לחוק הינה לפרט את הסייג בפוליסה ולא במסמך חיצוני לה. לעניין זה טוענת הנתבעת כי עמדה בדרישה. סעיף 3 לחוק בנוגע לדרישה להבלטה מקום בו נרשם במפורש כי תנאי הכיסוי בדבר רכב חלופי מפורטים בכתב השירות שצורף לפוליסה ומהווה חלק בלתי נפרד לה. סוכן הביטוח בחקירתו מסביר כי תנאי והיקף הכיסוי בדבר רכב חלופי היו ידועים לתובעת ומפורטים בכתב השירות שהינו סטנדרטי.(עמ' 32 ש' 5) בנוגע - "לתנאי או סייג" לחבות המבטח או להיקפה. עוד טוענת הנתבעת כי הכיסוי לרכב חלופי הינו בגדר הרחבה לכיסוי המוצע ולפיכך הסעיף אינו חל. בסיכומי התשובה טוענת הנתבעת ובצדק כי נושא הרכב החלופי לא מופיע בפרק ההרחבות שברשימה. לעניין זה לא מצאתי ממש בטענות התובעות. עניין הרכב החלופי כתוב במפורש, בלשון שווה לכל נפש. ברשימה נכתב שהזכות לקבלת רכב חלופי היא מהיום השני, תוך הפניה לכתב השירות של חברת וי. אר. סי. שמאוזכרת ברשימה ומצורפת אליה. בכתב השירות נכתב בצורה מודגשת ומובלטת שהזכות לקבלת רכב חלופי היא לתקופה שלא תעלה על שבעה ימים. כך גם סוג הרכב החלופי מובהר היטב בכתב השירות. מהראיות שעמדו בפני התרשמתי כי המבטחת היא חברה אשר מבטחת בהיקפים גדולים מאד ומצויה מאד בתחום הביטוח. למשל סעיף 3 לתצהירו של סוכן הביטוח מר פז: "המדובר היה בלקוח גדול של הסוכנות אשר טופל על ידי באופן מיוחד וביטח את העסק לרבות מספר לא מבוטל של כלי רכב". מספיק עיון בנספח ט"ו שמלמד על דיון מקצועי בענייני ביטוח. לא זו אף זו מהראיות עולה כי לנתבעת 1 יועץ ביטוח דורון חלבובסקי ופקידת ביטוח - דורית (ר' עדותו של מר פז) כך גם מעיד על עצמו מר רם שהעיד מטעמה של התובעת 1 כי הוא עוסק בביטוח ובלשונו: "אני אחראי על הלוגיסטיקה ובין היתר גם על דברים שקשורים בביטוח ובנזקים שקשורים לביטוח וגם בתביעות".(ע' 4 ש' 11-12). מר רם על פי דבריו הוא מהנדס מכונות במקצועו עם התמחות ברכב (ר' ע' 14 ש' 10). הנה כי כן הרושם המתקבל הוא של חברה אשר עיסוקיה הם בין היתר ביבוא כלי רכב וטרקטורים לארץ אשר מטבעם של דברים מבטחת בהיקפים גדולים יחסית ומעסיקה אנשי מקצוע שעניינם ביטוח. לא זו אף זו ההוראות בדבר הזכאות לרכב חלופי ל-7 ימים הובלטו כדבעי בכתב השירות אליו מפנה הרשימה. בכתב השירות מנויים עוד תנאים רבים לקבלת רכב חלופי שאינם רלוונטים לענייננו. אם נקבל את גרסת התובעות כל התנאים צריכים להופיע בהבלטה. שכן במקרה אחד יש חשיבות לעניין תקופת השכירות ובמקרה אחר יש חשיבות לעניין דרך החזרת הרכב ובמקרה שלישי יכולה להיות חשיבות דווקא לנושא החלפת הרכב השכור או דרך קבלת הרכב. איני סבור שהפניה מפורשת של הרשימה לכתב השירות תוך הדגשת עניין שבעת הימים בכתב השירות יש בה סטיה מהעיקרון שהותווה בסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח. הרשימה מפנה באופן ברור לכתב השרות אשר מבליט באופן שאינו משתמע לשתי פנים את תקופת השכירות ואת סוג הרכב. ב. החבות לשלם בשל הפרת הסכם לתשלום דמי פיצוי בסך 75,000 ₪ נימוק נוסף שמעלות התובעות ומכתירות אותו בכותרת הפרת חובת תום הלב על ידי הנתבעת. עיקרה של הטענה היא כי נכרת הסכם מחייב בין התובעת 1 באמצעות מר אמיר קליין לנתבעת באמצעות מר פז מסוכנות הביטוח מיניביט, לפיו תשלם הנתבעת סך של 75,0000 כפיצוי. לשיטתה של הנתבעת 1 משהחליטה חב' הביטוח לחזור בה מהמוסכם בין אמיר קליין לפז, הרי שעליה לשאת בתוצאות הכספיות קרי: נשיאה בעלות שכירת רכב חליפי לתובעות. ביום 31.10.02 נערכה כאמור פגישה עם מר נחום פז מסוכנות הביטוח מיניביט. בין הצדדים התגלעה מחלוקת בדבר זהות הנוכחים בפגישה, מעמדו של מר פז, והסיכום שהושג בפגישה. לטענת התובעות בפגישה נכח גם מר אברהם רם. לטענת הנתבעת נכחו בפגישה מר אמיר קליין, דורון חלבובסקי - יועץ הביטוח של התובעת 1 , דורית שטיפלה בביטוחים של התובעת 1 ומנהל חשבונות של התובעת 1 , מר אבי רם לא השתתף בפגישה (ר' עדותו של מר פז ע' 21 שורות 7-9). וראה לעומת זאת עדותו של מר רם שבו טוען כי נכח בישיבה האמורה ביום 31/10/02 (ע' 4 שורות 3-7). במהלך הפגישה נרשם פרוטוקול בכתב יד הוא נספח ט"ו לתצהירו של מר רם. מהפרוטוקול עולה כי נדונו נושאי ביטוח שונים עם מר פז. לעניין רכב הקדילאק נכתב: "קדילק 75,000 ₪ ביד לאחר ה.ע וללא השבתה" (ה.ע. - ר"ת מקובלים בין אנשי ביטוח עבור המונח "השתתפות עצמית" הערה שלי א.ס.). מעדותו של מר פז עולה כי הוא היה זה אשר סיפק את הביטוחים לנתבעת 1, בחלק מהביטוחים היה חתם - במצב זה הייתה בידיו סמכות לקבוע את סכום תגמולי הביטוח המשולמים בקרות מקרה ביטוח. בחלק מהביטוחים כדוגמת הביטוח נשוא המחלוקת בתיק זה, שימש מר פז כסוכן ביטוח של הנתבעות ולכן לא היה זה בסמכותו לכרות הסכם בדבר תגמולי הביטוח. לדבריו של מר פז היה ברור לכל המשתתפים בישיבה כי בקשר לביטוח הקדילאק הוא משמש כסוכן ביטוח ולכן אין זה בסמכותו לקבוע את תגמולי הביטוח. לפיכך לביצוע תשלום בסך של 75,000 ש"ח לאחר השתתפות עצמית הוא צריך לקבל אישור של המבטחת - הנתבעת. ובלשונו של מר פז: "בחלק מהביטוחים של מיפרם זה היה כיסוי ביטוח משנה שאני סידרתי עבור שירביט למיפרם ואז הייתי בעל דעה. בנושא של המכוניות הפרטיות כמו הקאדילק, זה ביטוח שנעשה על ידי שירביט ולא הייתי בר דעה , אז אם האדון שמע שאמרתי אי פעם שמשהו תלוי בי, לא מדובר בנושא של ביטוחי רכב, פרטי או מסחרי. ש. תאשר לבית המשפט שאילו הקאדילק הזה היה מבוטח בביטוח שבו אתה סידרת לשירביט ביטוח משנה אז היו משולמים ה-75,000 ₪ כמו שסוכם ביום 31.10.02 בנספח ט"ו ושאתה חתום על זה ולא היינו במשפט כאן? ת. זה נכון באופן היפותטי, אילו הקאדילק הייתה מבוטחת באמצעותי כחתם, הייתי יכול להחליט מה שאני רוצה לרבות תשלום של 75,000 ₪, אבל אני רוצה לציין שבמקרה הזה , זה לא היה כך. זה יותר מסובך בפוליסות שבהן אני חתם , אני יכול להחליט אבל כל החלטה שלי חייבת חתימה נוספת של שירביט שהיא בעלת הפוליסה, דעתי נשמעת, דעתי חשובה, זה נכון יהיה לומר שבמקרה שאני חתם החתימה של שירביט היא יותר פורמלית. כאשר אני לא חתם אני בסך הכל שליח.(ע' 22 לפרוטוקול) ולשאלת ב"כ התובעות ממשיך מר פז ועונה: "ש. תגיד לבית המשפט כיצד מי שקורא את נספח ט"ו יכול לדעת באיזה חברות ביטוח נעשה הביטוח המדובר? ת. כל המסמך הזה, כולו היה סיכום שיחה בין אמיר קליין לביני , ששנינו מכירים את המטריה והוא נעשה עבור שנינו בלבד. מהמסמך עצמו אי אפשר לדעת, תשאל אותי ואת אמיר."(ע' 22 לפרוטוקול). הנה כי כן, מעיד מר פז כי מדובר במסמך שנערך על ידי אנשים שמכירים את מטריית הביטוח והיה ברור כי בעניין ביטוח הקדילק מר פז הוא סוכן ביטוח ולכן עליו לקבל אישור של שירביט - הנתבעת לתשלום הסך של 75,000 ₪. התובעת לא טענה כי נכרת הסכם מחייב וכי נוכח מסמך ט"ו הנ"ל על הנתבעת לשלם לה סך של 75,000 ₪. לאחר הישיבה ביקש מר פז את אישור הנתבעת להסדר בדבר תשלום חד פעמי של 75,000 ₪. ההסדר לא אושר על ידי הנתבעת. ומסתבר כי עניין הפיצוי בגין הנזק למכונית הקדילק הפך להיות ויכוח כוחני בין מנהל התובעת 1 לבין מנהל הנתבעת ובלשונו של מר פז: "ש. עם מי בחב' שירביט אתה דיברת? ת. עם הבעלים, מר יגאל רב נוף. אתו דיברתי על ה-75,000 ₪, אני לא יודע אם יש מסמך על זה. ייתכן שמחלקת התביעות שלי הוציאה מכתב, אני לא יודע. ש. האם אתה יודע למה יגאל רב נוף דחה את ההצעה הזו, או לא דחה, מהי העמדה של חב' הביטוח? ח. מדובר בויכוח כוחני, כאשר אמיר התעקש בהתחלה שהוא יביא את החלקים והוא יתקן במוסך שלו בעצמו ומנכ"ל שירביט אמר שהוא יתקן במוסך ההסדר שלנו וכל צד הקצין את הדרישות שלו, צרות של עשירים, כל אחד התבצר בעמדתו, זה לא הסכים לשלם וזה לא הסכים לשלם, תיק שאפשר היה לגמור אותו בקלי קלות בנסיבות נורמליות." (ר' פרוטוקול ע' 28-29 ). השאלה היא האם הסיכום שבין מר פז למר אמיר קליין מהווה הסכם מחייב אם לאו. מר פז הצהיר והעיד כי לא נכרת הסכם מחייב בדבר תשלום הסך של 75,000 ₪ מאחר שהדבר היה כפוף לאישור הנתבעת. מר פז הצהיר על עמדתו בכתב ותצהירו לא נסתר בחקירה נגדית. מחקירתו הנגדית התרשמתי כי מר פז הוא איש מקצוע באופן שניתן לתת אמון בדבריו. היה מתבקש כי לעניין זה יעיד מר אמיר קליין, אשר אין מחלוקת שהיה הצד השני להסכם מטעמה של התובעת 1. יתר על כן, מר אמיר קליין חתום על מרבית התכתובות שצורפו לתצהירו של מר רם, למרות זאת בחרו התובעות שלא לצרף תצהיר מטעמו ולא לחשפו לחקירה נגדית. לאור המחלוקת שהתעוררה בדבר נוכחותו של מר רם בפגישה האמורה מיום 31/10/02 ולאור הטענה של מר פז שמר רם לא נכח בפגישה האמורה, שומה היה על התובעות להביא עדותו של אדם שאין מחלוקת שהשתתף בפגישה ונטל בה חלק פעיל מטעם התובעות - מר קליין. התובעות בחרו שלא לעשות כן. ההלכה היא שאי הבאת עד העשוי לתמוך בגרסתו של צד, ללא מתן הסבר סביר או מניח את הדעת להימנעות כזו, מערער או אף שולל את גרסתו של הצד, שנמנע מהבאת העדות. בע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי, פ"ד לה(1) 736, נאמר: "מעמידים בעל דין - בחזקתו, שלא ימנע מביהמ"ש ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית, שהיא בהישג ידו ואין לו הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו". בע"א 465/88 הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח', פ"ד מה(4) 651, נקבע כי: "אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת בדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה כנגד." אשר על כן, התוצאה היא שנוכח העובדה שמר קליין לא זומן לעדות, מקובלת עלי עמדת הנתבעת כפי שהוסברה על ידי מר פז שהוא היה משולל סמכות לסכם בדבר פיצוי גלובלי כשמדובר בביטוח רכב בו הוא משמש כסוכן (במובחן מחתם). נוכח האופציות שמסורות למבטחת בפוליסת הביטוח, החליטה הנתבעת שלא לקבל את ההסדר המוצע לתשלום הסך של 75,000 ולתקן את הקדילאק במוסך הסדר מטעמה. אשר על כן נוכח העובדה שלא נכרת הסכם מחייב בין הנתבעות לתובעת, לא מצאתי במעשיה של הנתבעת העדר תום לב כפי שנטען על ידי התובעות. לפיכך גם מטעם זה לא ראיתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובעות בגין השכרת רכב. ג. החבות לשלם בגין התרשלות הנתבעת בתיקון הרכב. התובעות ייחדו חלק ניכר מטיעוניהן כדי להצביע על העובדה שהנתבעת באמצעות מוסך ההסדר לא תיקנה את הרכב במהירות האפשרית ובמיומנות הראויה. טיעון זה בא לתמוך בעתירה לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים לפי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970 - מאחר שהנתבעת במעשיה ובמחדליה הפרה את חוזה הביטוח שבינה ובין התובעת בחוסר תום לב ועל כן התובעת זכאית לסעד של "פיצויים" לפי סימן ג' לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970. לעניין השתלשלות העניינים כפי שתוארה לעיל בטיעוני הצדדים העיד מטעם התובעות מר אברהם רם. מר רם מצהיר בפתיח לתצהירו כי הוא מכיר את פרטי המקרה מידיעה אישית מתוקף תפקידו אצל התובעת. מלבד אמירה זו אין כמעט התייחסות בתצהירו לאירועים בגוף ראשון, באופן שקשה היה ללמוד מתצהירו מה מתאר מר רם מידיעה אישית ואילו מהעובדות ידועות לו מכלי שני. בהתאם לכתב התביעה ולתצהירו של מר רם מבקשות התובעות ליצור רושם לפיו מאחר שתאונת הדרכים בה נפגע הרכב ארעה ביום 2/9/02 והרכב יצא ממוסך "שי" לאחר התיקון במרץ 2003, הרכב היה בתיקון במשך 7 חודשים, ויש לזקוף את התקופה הארוכה לחובת הנתבעת עם כל המשתמע מכך. כנגד תצהירו של מר אברהם רם מטעמן של התובעות, המציאה הנתבעת תצהירים של השמאי מר יגן, של מנהל מוסך "שי" מר אבינועם לוין וסוכן הביטוח והחתם מר נחום פז. מתצהיריהם עולה תמונה שונה בתכלית מזו המוצגת על ידי התובעות. עיקרה של תמונה זו היא שהרכב היה במוסך שי לרגל תיקון מספר ימים בלבד וכל אותה עת היה במצב נסיעה ומוחזק בידי התובעת 1. מר יגן השמאי מטעם הנתבעת ראה את הרכב מיד לאחר שדווח לנתבעת אודות התאונה ביום 4.9.02 במוסך "המיישרים" שבו היה הרכב מיד לאחר התאונה. מוסך "המיישרים" איננו מוסך הסדר של הנתבעת. מוסך "המיישרים" פנה לבקשת המבוטחת וביקש לברר עלות חלקים לתיקון הרכב בארץ דרך ספק בשם "תפארת חלפים". ביום 12.9.02 הועברה לשמאי יגן הצעת מחיר מטעם מוסך "המיישרים" כאשר המחירים שהיו נקובים בה היו בסך של כ 95,000 ₪ כולל מע"מ לדעתו של השמאי יגן מחירים אלה גובלים בחוסר פרופורציה. לאחר שמר יגן בירר עלות חלפים, הגיע למסקנה כי העלות היא נמוכה יותר, וזאת לאחר שקיבל הצעת מחיר לחלפים ביום 9/10/02. ביום 10.10.02 וכן ביום 17.10.02 הוציאה התובעת 1 מסמך המתייחס לאפשרות של הבאת רכב חלופי לארץ בעלות של כ- 30,000 $. מר יגן הסביר למנכ"ל המבוטחת כי לאור היקף הנזק והעלות הנמוכה יחסית של הזמנת חלפים משומשים לתיקון הרכב הרי שאין כל סיבה להשבית את הרכב ולפיכך אין כל הצדקה להזמנת רכב אחר שכן אין המדובר באבדן גמור כמשמעות היגד זה בפוליסה (ר' סעיף 6 לפרק 2). במקביל העבירה התובעת 1 לשמאי יגן הערכת שמאי מטעמה לפיה שווי הרכב אינו עולה על 32,000$ כאשר לטענתו לא קיימת אפשרות יבוא רכב מסוג זה לארץ. בשלב זה הופסק הטיפול בעניין התיקון לאחר שמר פז הודיע למר יגן שמתנהל מו"מ להסדר בדבר פיצוי כולל. אכן, ביום 31/10/02 התקיימה ישיבה ובמסגרתה ביקש מנכ"ל התובעת 1 להגיע להסדר של פיצוי כולל בסך של 75,000 ש"ח. הסדר זה לא אושר על ידי חברת הביטוח נוכח חוות דעתו של מר יגן לאחר בירורים שערך, כמובהר לעיל, כי התיקון יעלה סך של 29,000 ש"ח בלבד. לאחר שהנתבעת סרבה להכיר במוסך "המיישרים" כמוסך הסדר, נקבע כי הרכב יתוקן במוסך "שי" שהוא מוסך הסדר מוכר על ידי הנתבעת. הרכב הועבר למוסך לצורך בדיקה בחודש דצמבר 2002 אך הועבר לרשות המבוטחת בו ביום, עד לאיתור, הזמנה ושחרור החלקים מהנמל והגעתם למוסך. מנהל המוסך מר לווין מסביר עניין זה בעדותו: "בדצמבר 2002 הרכב לא הגיע לתיקון, לא נכנס לתוך המוסך, צולם על ידי עובד שלי לשם הזמנת חלקים ונסע מהמוסך, שהה מחוץ למוסך כרבע שעה". השמאי יגן העריך כי משך תיקון של הרכב במוסך לא יעלה על 6 ימים, ללא קשר למשך הזמן הדרוש לאיתור, הזמנה והבאת החלקים הנדרשים לארץ, אשר עשוי להימשך תקופה ארוכה ותלוי בגורמים רבים שאינם בשליטת המבטחת ו/או בעל המוסך. מתצהירו ועדותו של מנהל המוסך מר לווין עולה כי לאחר שהרכב נבדק והיה בידיו המידע הנדרש לצורך הזמנת החלקים נמסר בחזרה הרכב לנציג התובעת. מיד ובסמוך לאחר בדיקת הרכב ושחרורו, פעל מר לווין לאיתור החלקים הנדרשים לתיקונו. ברם נוכח העובדה שמדובר ברכב ביבוא אישי היה קושי לאתר את כל החלקים שניזוקו בתאונה ונדרש פרק זמן נכבד, עד שעלה בידיו לאתר ספק אשר יאתר את החלקים הנדרשים בארה"ב. במהלך חודש דצמבר פעל מר לווין לאיתור חלקים הן בארץ והן בארה"ב אל מול מספר ספקים. יש לזכור כי המדובר בתקופת החגים (חג המולד) בארה"ב ולפיכך הטיפול התעכב פרק זמן נוסף. רק ביום 11.1.03 עלה בידי מר לווין לאתר ספק אשר אישר כי יש בידו היכולת למצוא החלקים ולהעבירם בדואר אויר לישראל. החלקים הגיעו לארץ בדואר אויר ביום 31.1.03. בשל עיצומים במכס שוחררו החלקים והועברו למוסך רק ביום 18.2.03. בו ביום נמסרה הודעה לתובעת להעביר את הרכב לתיקון. בהתאם להסדר של המוסך עם חברת הביטוח העמיד מר לווין לרשות התובעת רכב חלופי לפרק זמן של שבוע ימים. ביום 20.2.03 הגיע הרכב למוסך לצורך תיקון ובתוך מספר ימים הרכב תוקן ונמסר לרשות התובעת. מר לווין ממשיך ומצהיר כי למרות שההודעה בדבר השלמת התיקון נמסרה לתובעת, לא טרחה היא לשלוח נהג לאסוף את הרכב אלא בחלוף מספר ימים. בסופו של יום בהתאם לחשבונית מס' 10927 שהוציא המוסך לאחר ששוחרר הרכב עלות תיקון הרכב לרבות החלקים הסתכמה בסך של 37,756 ש"ח כולל. הערכה זו קרובה מאד לחוות דעתו של השמאי יגן שהייתה 29,000 ₪ לא כולל מע"מ וסך של כ 33,900 ₪ כולל מע"מ. הנה כי כן הערכתו של מר יגן קרובה מאד לערך עלות ביצוע התיקון בפועל וממחישה את הפער בין עלות התיקון בפועל להצעה של מוסך ה"מיישרים" בסך של 95,000 ₪. יש בדבר להקנות אמינות לעדותו של מר יגן. כנגד עדויותיהם של מר יגן השמאי, מנהל המוסך מר לווין, וסוכן הביטוח מר פז הובא תצהירו של מר רם אשר העיד כי הוא היה מעורב ומעורה בנושא התאונה של רכב הקדילאק תיקונו והטיפול בו מתוקף תפקידו כ"אחראי על הלוגיסטיקה ובין היתר גם על דברים שקשורים בביטוח ובנזקים שקשורים לביטוח וגם בתביעות".(ע' 4 ש' 11-12). נוכח הטענה והעדות בדבר המעורבות האינטנסיבית של מר רם, תמוהה בעיני העובדה כי שני עדים מהצד שכנגד שעדותם הייתה מהימנה עלי, מכחישים את מעורבותו של מר רם. מר נחום פז מכחיש השתתפותו של מר רם בפגישה עם מר קליין ביום 31/10/02. השמאי מר יגן אשר היה למעשה איש הקשר ו"המוציא והמביא" לעניין תיקון הרכב, ראה את מר רם לראשונה בבית המשפט (ע' 37 ש' 13-14 ). נוכח הצהרתו של מר רם בדבר תפקידו אשר כלל גם נזקי ביטוח ותביעות, היה מתבקש כי יפגש עם השמאי יגן אשר היה איש הקשר עם הנתבעת לעניין תיקון הרכב. נעלה מספק כי מנהל התובעת 1 היה מעורב ומעורה באופן אינטנסיבי בתיקון הרכב בו הוא עצמו עשה שימוש. לא זו אף זו, כפי שנטען, מר קליין עשה שימוש בכלי הרכב החלופיים שנשכרו ואת דמי השכירות בגינם תובעים, גם מטעם זה הייתה עדותו של מר קליין חיונית. המשמעות המשפטית של אי העדתו טופלה לעיל ואינני רואה מקום לחזור על דברים שנכתבו. אשר על כן ראיתי להעדיף את גירסת הנתבעת על פני גירסת התובעות שנתמכה רק בתצהירו של מר רם. ב"כ התובעות טען בסיכומיו כי לעמדת מרשותיו יש תיעוד בכתב ומכתבים שנשלחו בעוד שמהצד שכנגד נאמרים דברים ללא אסמכתאות. אכן, בשלב מסוים התחילה הנתבעת 1 לשלוח מכתבים אך התרשמותי היא שהללו נשלחו כדי ליצור תשתית ראייתית יש מאין לצורך תביעה זו. העובדה שהתובעות בחרו להעיד רק את מר רם על מסמכים שעל רובם חתום מר קליין יש לזקוף לחובתן. באשר לעיכוב בתיקון הרכב. התרשמתי כי הנתבעת פעלה באופן סביר להשגת חלקי החילוף ולתיקונו של הרכב במוסך הסדר. אם היה עיכוב הדבר נובע מהקושי האובייקטיבי לאתר ספק חלפים בחו"ל, חג המולד, והעיצומים במכס אשר אין לזקפם לחובת הנתבעת. אל לנו לשכוח שגם המבוטחת כאשר עשתה את הסכם הביטוח ידעה כי המדובר ברכב מיבוא אישי ובמקרה של תאונה אפשר שיהיה צורך ליבא חלקים מחו"ל ואין הדבר דומה לתיקון רכב שמיובא על ידי חברה באופן סידרתי אשר מחויבת להחזיק מלאי של חלקי חילוף בארץ. הנתבעת צריכה לדעת זאת כי היא בעצמה, כפי שהעיד עליה מר רם, מיבאת רכבים וטרקטורים לארץ. כך למשל באשר למחירו של הרכב. כשמדובר ברכב רגיל שמיובא לארץ באופן סדיר, ניתן לראות על נקלה מה מחירו בעיון במחירון רכב. בקשר למחירו של רכב הקדילק דנן, נזקקה התובעת 1 לפניה לחו"ל כי לדעת מה שוויו של הרכב. (או רכב דומה). ר' לעניין זה מכתבים ממר ויליאם ה. סקאי מחברת אמריטרייד מטורונטו אונטריו הממוענים למר עופר קליין שצורפו לתצהירו של מר יגן ואשר נמסרו לו על ידי התובעת 1. נוכח העובדה שהרכב לא הושבת, היה במצב נסיעה והליך תיקונו הפיזי היה למשך מספר ימים, וכל אותה עת (למעט מספר ימי התיקון) היה בחזקת הנתבעות או מי מהן, לא מצאתי כל התרשלות בטיפולה של הנתבעת בתיקון הרכב. ולכן גם מטעם זה לא ראיתי מקום לחייב את הנתבעת לשלם לתובעות. החזר פרמיות ביטוח דמי שימוש איתוראן והחזר אגרת רישוי לרכב. התובעת עותרת להחזר פרמיית הביטוח ודמי שימוש באיתורן מיום התאונה ועד להשבת המצב לקדמותו ובמשך 7 חודשים. התובעת לא ביקשה לבטל את כיסוי הביטוח לתקופה זו, ובפועל ניתן כיסוי ביטוחי בגין מקרה גניבה או תאונה אחר במהלך כל התקופה ללא קשר לעיכוב בתיקון הרכב. מהראיות שהיו בפני עולה שלמרות תאונת הפח הרכב לא הושבת ובפועל נסעו ברכב במהלך התקופה לרבות מהמוסך למגרש החברה. במידה שהייתה מתרחשת תאונה, התובעת היתה לבטח דורשת פיצוי בגין הנזק הנוסף ובאם המדובר היה בנזקי גוף חייבת היתה להפעיל את תעודת החובה. הדברים יפים גם לגבי הדרישה לפיצוי עבור דמי המנוי אצל חברת איתוראן והחזר אגרת רישוי לרכב. התוצאה היא שברכיבים אלה נראית לי עמדת הנתבעת מעמדת התובעות ולכן דין התביעה להחזר פרמיות ביטוח דמי שימוש באיתוראן ואגרת רישוי לרכב, להידחות. הפעלת הסנקציה על פי סעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח התובעות ראו בסיכומיהן לעתור לחייב את הנתבעת בריבית מיוחדת מכוח סעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח. לשיטתן התנערות הנתבעת מחבותה על פי הפוליסה והימנעותה חסרת תום הלב לתשלום בדרך של פיצוי גלובאלי כמוסכם, המצאת רכב חליפי ועיכוב תיקון הרכב תקופה בלתי סבירה בעליל, יש בהם משום ניסיון משולל תום לב שלא כדין ובניגוד לחוק עשיית עושר ולא במשפט התשל"ט 1979, הפרת חוק החוזים (חלק כללי) ולסעיף 56 לחוק חוזה הביטוח. לאחרונה (1/12/04) נזקק בית המשפט העליון מעטה של ה כב' השופטת פרוקצ'יה לסוגיה זו בעניין רע"א 2244/04 ר.ד. משקאות גורמה בע"מ נגד אליהו חברה לביטוח. בעניין ר.ד משקאות גורמה נקבע שההלכה לעניין הפעלתו של סעיף 28 א' היא : "המדובר בהסדר של החוק אשר פורש ויושם על פי אמות מידה מקובלות ……… התייחסות בית המשפט המחוזי ליחס שבין תום לבו של המבוטח בהעלאת הדרישה לתגמולי ביטוח לבין שאלת תום לבו של המבטח בהעלאת שאלת זכאות המבוטח לתגמולים מתבקשת מעיקרי ההסדר בחוק בדבר הריבית המיוחדת, המניח את מרכז כובדו של המבחן הרלבנטי על אופי התנהגותה של חברת הביטוח. תום הלב של החברה אינו מושפע בהכרח מהיות תביעת המבוטח לתגמולים תביעה שהוגשה בתום לב, וגם מקום שהיא נמצאת צודקת בסופו של יום. תום לבה של החברה המבטחת נבחן על פי כלל הנסיבות האופפות את הענין, והתנהגותו של המבוטח עשויה להוות מרכיב במערכת נסיבות זו, אולם לא בהכרח מרכיב מרכזי ומכריע לענין זה. הריבית המיוחדת נושאת אופי של סנקציה אשר יש לנקוט הקפדה יתירה בטרם תוטל על המבטח, ויש להותירה לאותם מקרים מיוחדים ונדירים בהם הוכח באופן ברור חוסר תום לבו של המבטח בסירובו לקיים את חיובו, אף שעל פי מבחני תום הלב החיוב לשלם את תגמולי הביטוח לא אמור היה להיות שנוי במחלוקת באופן אמיתי. לא מצאתי בעניין דנן ולאור העקרונות שהותוו על ידי בית המשפט העליון, כי לפנינו אותו מקרה מיוחד שיש לעשות שימוש בסעיף. לעיצומו של דבר תביעת התובעות נדחתה ולא ניתן לומר בשום פנים ואופן שהסירוב לשלם היה בחוסר תום לב. לפיכך הדרישה לחייב את התובעות בריבית מיוחדת נדחית. אשר על כן דין התביעה להידחות. התובעות בסיכומיהן ביקשו להטיל על הנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% + מע"מ. לא אחמיר עם התובעות כפי שביקשו לעשות עם הנתבעת ולכן אחייב את התובעות בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בשיעור קטן מ 20%. התובעות תשלמנה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 7,500 ₪ + מע"מ סכום זה יהיה צמוד למדד וישא ריבית חוקית מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל. רכבחלקי חילוף