פסק דין הרקע 1. ביום 02.04.02 ארעה תאונת דרכים ביציאה הצפונית של העיר לוד. רכב התובע מסוג גולף, נהוג ע"י מר סביר ציון, נפגע מאחור, ע"י רכב, בו נהג הנתבע 1 - חלילה פדה (להלן: "פדה"). הרכב הפוגע רשום על שם הנתבעת 2 - אבו לבן שרה (להלן: "שרה"), שהינה חמתו של פדה. 2. הנתבעת 3, הינה חברת ביטוח, שביטחה את הרכב עליו נהג פדה (להלן: "המבטחת") . הגב' פדלון עליזה - צד ג'2 (להלן: "פדלון"), הינה סוכנת הביטוח של המבטחת. באמצעות הסוכנת פדלון הועברה בפועל הצעת הביטוח למבטחת, שהנפיקה פוליסת ביטוח צד ג' לרכב הפוגע. 3. הנתבעים 1 ו-2 , פדה ושרה, טענו בכתב ההגנה, כי התובע עצר באופן פתאומי וכתוצאה מכך נפגע רכבו מאחור, ולמעשה לא הייתה מחלוקת ממשית, בשאלת אחריותו של פדה לתאונה. 4. המבטחת טענה, כי לפדה ולשרה, לא הייתה פוליסת ביטוח תקפה במועד התאונה, מאחר והצעת הביטוח לא התקבלה לפני התאונה, אלא רק לאחריה - ביום 04.04.02, והפוליסה שהופקה, הופקה על סמך אותה הצעה, בה הוטעתה המבטחת מאחר ולא דווחה לה על התאונה (סעיף5(א)(ב) לכתב ההגנה של המבטחת). עוד טענה המבטחת, כי לאחר בירור וחקירה עלה, כי את הצעת הביטוח ערך בפועל, אדם העונה לשם בחאש אברהים (להלן: "בחאש") שאינו סוכן ביטוח מורשה, ולפיכך שלחה המבטחת הודעת צד שלישי לנהג הפוגע - פדה, לסוכנת הביטוח - פדלון ולאותו מר בחאש (סעיף 5(ג) לכתב ההגנה של המבטחת). בהמשך יובהר, כי לא רק בחאש ופדלון שימשו סוכנים ב"לידתה" של הפוליסה, אלא שביניהם היה סוכן נוסף העונה לשם שנדור). 5. בישיבה מיום 01.09.04 הוסכם בין הצדדים, כי התובע ישוחרר מהמשך ההליכים, ויינתן פס"ד לטובתו על מלוא סכום התביעה בתוספת אגרה בסך של 595 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור של 10% + מע"מ. השאלה שנותרה איפה במחלוקת, הייתה שאלת תקפותה של הפוליסה ושאלת חלוקת האחריות בין הנתבעים בינם לבין עצמם ובינם לבין הצדדים השלישיים, ועל מי מצדדים אלו לשאת בנזק, אם בכלל. המחלוקת 6. משנסתיימה המחלוקת עם התובע, נותרה כאמור מחלוקת בשאלת תקפות הפוליסה ובשאלת הכיסוי הביטוחי שהיה או לא היה, לפדה בשעת התאונה. באם ייקבע, כי היה לפדה כיסוי ביטוחי תיוותר השאלה, האם לסוכני הביטוח או מי שהתיימר להיות סוכן ביטוח (פדלון, באחש, שנדור), קיימת חובת שיפוי כלפי חברת הביטוח מנורה - "המבטחת". הדיון 7. לצורך הכרעה בשאלת הכיסוי הביטוחי קיימת חשיבות יתרה לשאלה, האם הצעת הביטוח הוגשה למבטחת, בטרם ארעה התאונה או לאחריה. 8. הנתבע פדה טען, כי ביום 31.03.02, הוא הגיע למשרדו של בחאש, ביחד עם חמתו שרה, והסדיר את נושא הביטוח. יש להדגיש כבר עתה, כי ביטוח החובה של הרכב הפוגע, הסתיים ביום 31.03.02, וביטוח צד ג' לא היה לו. שרה הייתה מבוטחת עד ליום 31.3.02ו גםבשנים עברו היתה מבוטחת בביטוח חובה בלבד. לרכב הפוגע לא היה ביטוח צד ג' לפני יום 31.3.03, ומטעמים שלא הובהרו לי ונשארו בלתי פתורים וסתומים, החליטו לטענתם, פדה ושרה לעשות ביטוח צד' ג', דווקא החל מיום 31.3.03 ואילך. לא הובהר לי מה היה המניע שגרם לשרה ולפדה לשנות את שהיה, ולעשות ביטוח דווקא בשנה זו, למעט טענה סתמית ו"סתומה" של פדה כי "לא היה ביטוח צד ג', אבל כשאני קניתי את הרכב עשיתי ביטוח" (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 19-21). המבטחת טענה, כי היא קיבלה לראשונה באמצעות פקס את הצעת הביטוח רק ביום 04.04.02. מטבע הדברים כנגד המבטחת, התייצבו "בחזית אחת", כל הנוגעים בדבר, כדי לחייבה בתשלום סכום התביעה, מכוח טענתם, לחלותה ותקפותה של פוליסת הביטוח. לטענת המבטחת, ההצעה הוגשה לאחר שארעה התאונה והיא לא קיבלה את ההצעה, אלא יומיים לאחר התאונה, ביום 04.04.02. לטענתה, אין בידי איש מהמעורבים, בעניין ההצעה או בעניין עריכת הפוליסה, כל אסמכתא או תיעוד, כי הצעת הביטוח התקבלה לפני יום ה - 04.04.02 ובלאו הכי, לא הוצג כל אישור פקס, לא הוצג אישור על תשלום הפרמיה שבוצע במוסד מוסדר (כגון: בנק או דואר), לא הוצג תדפיס שיחות טלפון ולא הוצג אישור של המבטחת, כי הצעת הביטוח התקבלה אצלה. 9. לאחר שמיעת הראיות בתיק זה, הגעתי למסקנה, כי במקרה שבפני רב הנסתר על הנגלה. תהליך עשיית הביטוח, וכמות הגורמים ו/או הסוכנים המעורבים בעניין מעורר תמיהה, והינו בלתי סביר ביחס להיקף הביטוח שנעשה, ובכל מקרה ברור, כי אם אכן מדובר "בשרשרת" תיווך של סוכנים, הרי מדובר בשרשרת ארוכה, בלתי סבירה ובלתי הגיונית. לא רק ש"שרשרת" הסוכנים הינה מוזרה ובלתי סבירה בעיני במקרה זה, אלא שגם עצם עשיית הביטוח עצמו מעורר תמיהה ושאלה, וכך גם שאלת קיומה של זיקת ביטוח. אם לא די בתמיהות האמורות, הרי שגם מועד הדיווח על התאונה; האם דווחה לפני הגשת ההצעה או לאחריה, מעורר סימני שאלה. כל אחת מהתמיהות האמורות משמיטה לכשעצמה את חבותה של המבטחת. 10. דרך עשיית הביטוח והגשת ההצעה "לוטים בערפל" . לטענת הצדדים השלישיים ההצעה לביטוח הועברה בדרך הבאה: א. ביום 31.03.02, פנו פדה ושרה לבחאש המוכר להם כסוכן ביטוח, על מנת שיעשה ביטוח חובה וצד ג' לרכב הפוגע. ב. בחאש יצר קשר עם סוכן הביטוח, בשם "שנדור" (שהיה עד הגנה 1) (להלן: "הסוכן שנדור"), בקשר עם בקשתם של פדה ושרה לעשות ביטוח לרכב. שנדור ובחאש עבדו ביניהם בעבר, כאשר בחאש מביא לקוחות לסוכן שנדור שעורך להם הצעות ביטוח, המוגשות בדרכים שונות לחברות הביטוח, בין באמצעותו, ובין באמצעות סוכנויות ביטוח אחרות. הסוכן שנדור הכין טופס הצעת ביטוח של המבטחת ומיד באותו היום ב - 31.03.04 או למחרת, הוצאה לפדה ושרה, תעודת ביטוח חובה שהונפקה ע"י חברת כלל (לא ע"י המבטחת). ג. סוכן הביטוח שנדור העביר את ההצעה לסוכנת הביטוח של המבטחת, הגב' פדלון, שהעבירה אותה למבטחת, וזו האחרונה הנפיקה את הפוליסה לביטוח צד ג' של הרכב הפוגע . יש להדגיש ולהאיר, כי עסקינן בביטוח צד ג' שנעשה לרכב סובארו שנת ייצור 1987 (כבן 15 שנה), כאשר הפרמיה השנתית מגיעה לסך של 657 ₪ ושלושה סוכנים, אשר חלקם מעין סוכנים, עוסקים בהעברת הצעת ביטוח זו, למבטחת. 11. לא רק ששרשרת וכמות הסוכנים המעורבים בעניין אינם הגיוניים, אלא שעסקת הביטוח כשלעצמה, איננה ברורה, ולא ידוע מי המבוטח האמיתי. המבוטחת על פי הפוליסה היתה, "אבו לבן שרה" ("שרה").במהלך הדיון בפני הסתבר, כי קודם לעשיית הביטוח, הפסיקה שרה להיות הבעלים של הרכב, והבעלות בו הועברה, לידי פדה שאינו מבוטח כלל, ולפיכך לא קיימת זיקת ביטוח. פדה במהלך עדותו הודה, כי הרכב היה בבעלותו ולא בבעלות שרה ואמר, כי סיכם עם גיסו ועם שרה, כי ייקח את האוטו החל מה - 01.04.03 וכדבריו: "קניתי את האוטו מהם, אך לא העברתי בעלות, שילמתי להם במזומן" ובהמשך מוסיף ואומר: "לקחתי את האוטו מחמתי, בחצי האחרון של חודש מרץ, ומאותו שלב האוטו שלי...ב-31.03.03 האוטו היה שלי מבחינתי ומבחינת חמתי". מהאמור עולה ברורות, כי בכל המועדים הרלבנטיים האפשריים בהם נעשה ביטוח או הוגשה הצעת הביטוח וההצהרה (בין 31.03.03 ועד 04.04.04), לא היה הרכב המבוטח, בבעלות המבוטחת - שרה, ובזמן התאונה היא לה יכולה היתה להיות בגדר מי שנתן לפדה "רשות" לנהוג ברכב, מאחר שהיה בלאו הכי בבעלותו, והוא לא היה זקוק לרשותה, ולפיכך ברור כי לא קיימת זיקת ביטוח. פדה ושרה בסיכומיהם, אינם כופרים בטענה כי לא הייתה קיימת זיקת ביטוח, אלא שלטענתם, חובתם של סוכן הביטוח וחברת הביטוח להודיע ולהסביר למבוטח את משמעותה של זיקת הביטוח (ראה סעיף 12 לסיכומיהם). תשובת פדה ושרה בסיכומיהם, לעניין זיקת הביטוח, יכולה היתה לכל היותר, להוות עילת תביעה, או זכות למשלוח הודעת צד שלישי, כנגד הסוכנים ו/או חברת הביטוח, ככל שיש להם עילה כלפיהם לפי הדין, אך אין בעובדה זו, כדי לגרוע מהטענה, כי אכן זיקת ביטוח לא הייתה. זכויות המבוטח על פי פוליסת ביטוח הינן זכויות אישיות, ועם מכירת הרכב והעברת הבעלות פוקעת הפוליסה (ראה: ירון אליאס, דיני ביטוח,עמ' 65, ע"א 427/64 אפרת נ' מריואת פ"ד יט (2) 17 וד"נ 10/65 אפרת נ' מריואת פד"י י"ט (4) 48). אכן, על פי הדין הישראלי, אין צורך בזיקת ביטוח לנכס המבוטח, וניתן לבטח גם נכסים שאינם בבעלות המבוטח. יחד עם זאת, קיימת על פי הדין דרישה לגרם נזק כתנאי לחבות. על פי סעיף 55 לחוק, חובת המבטח היא לשפות בעד נזק שנגרם ל"מבוטח או למוטב". לכן אם הוציא המבוטח מבעלותו את הנכס המבוטח ומכרו לאחר, לו עצמו לא נגרם כל נזק בגין אובדן הנכס. ראה לעניין זה ספרם של מאיר יפרח ורפאלה חרל"פ, "ששון - דיני ביטוח" מהדורה שניה הוצאת פרלשטיין-גינוסר, בעמ' 213, שם מתייחסים המחברים להמחאת חוזה ביטוח: "היוכל המבוטח להמחות את חוזה הביטוח, דהיינו: הפוליסה, לצד ג' שרכש ממנו את הרכב? התשובה שניתנה לכך בפסיקה היא שלילית...בתי המשפט שדנו בסיטואציות האמורות, קבעו כי המבוטח אינו יכול להעביר את חוזה הביטוח לקונה, בלא לקבל על כך הסכמת המבטח. הטעמים שעמדו בבסיס פסקי הדין הם כדלקמן: ראשית, חוזה הביטוח הוא חוזה אישי, בין המבוטח לבין מבטחו. אין המבוטח יכול לכפות על המבטח לכרות עבור המבטח חוזה ביטוח עם צד ג' ללא ידיעת והסכמת המבטח. שנית, לא ניתן להמחות את חוזה הביטוח לצד ג' שכן למבוטח (הממחה) לא נותרה כל זכות בת העברה. עם השלמת המכר וקבלת מלוא התמורה, לא נותר למבוטח "אינטרס ביטוחי" לפי הפוליסה, קרי: זכות השיפוי שהיתה לו בעת שהיה בעליו של הנכס, פקעה. העובדה שמכוח הדין מוסיפה פוליסת ביטוח החובה לעמוד בעינה בתנאים מסויימים, אינה גוררת מאליה מסקנה זהה לגבי פוליסת הביטוח המקיף. המצב החוקי לגבי פוליסת ביטוח החובה נובע ממדיניות סוציאלית של המחוקק באשר לנזקי דוף, ומדיניות זו אינה קיימת לגבי נזקי רכוש." ראה גם ע"א 188/84 "צור" חברה לביטוח בע"מ נ, ברוך חדד, פ"ד מ(3), 1, עמ' 9-10, שם התייחס כב' הנשיא שמגר לעניין זה ואמר את הדברים באמרו: "...ישנן הוראות ספציפיות (בחוק חוזה ביטוח - י.ש.) הדורשות עניין מסוים באובייקט המבוטח (פרופ' א. ידין, חוק חוזה הביטוח , קובץ טדסקי, פרוש לדיני חוזים, עמ' 25): לגבי ביטוח מפני נזקים, נדרש, למשל, שהנזק יהיה "למבוטח או למוטב". על ההיסטוריה החקיקית של סעיף 55 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 אומר פרופ' א. ידין: "בביטוח נזקים הוצגה הדרישה לעניין בר-ביטוח מפני החשש שמא אדם יבטח נכס שאובדנו או נזקו לא היה גורם לו נזק כלשהו. לכאורה אין לראות בביטוח כזה כל פסול; אמנם הוצע בהצעת החוק (סעיף 49(א)) שביטוח נכסים יחייב את המבטח לשפות, בעד נזק שנגרם מחמת שהנכס המבוטח אבד או ניזוק, ללא התייחסות לשאלה למי נגרם הנזק. ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, בשלב מאוחר של דיוניה, שינתה את הנוסח המוצע בהוסיפה את המילים, 'למבוטח או למוטב' אחרי המילים, 'בעד נזק שנגרם' ללמדך שאין המבטח חייב בתגמולי ביטוח אם הנזק לא נגרם לאחד מאלה". משמע, הנזק צריך להיגרם למבוטח או למוטב". יש לציין ולהאיר, משרצה המחוקק, לקבוע ששינוי בעלות, לא יפטור את חברת הביטוח, עשה זאת מפורשות "ברחל בתך הקטנה" וכך נקבע במקרים בהם מדובר בביטוח חובה. סעיף 13 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל - 1970 (להלן: "הפקודה"), שכותרתו "שינוי בעלות ברכב אינו פוטר" קובע כדלקמן: "(א) מבטח שהוציא פוליסה לכיסוי חבות טעונת ביטוח - בין שהמבוטח היה חייב באותו ביטוח ובין שהיה פטור ממנו לפי סעיפים 4, 5, או 6, בין שאותה חבות היתה טעונה כיסוי ובין שהיתה פטורה ממנו לפי הסיפא לסעיף 3 - ואירע מאורע הנותן עילה לחבות כזאת אחרי שהמבוטח העביר את הבעלות ברכב לאדם אחר (להלן: "הבעל החדש"), לא תישמע טענה מצד המבטח שהוא פטור מכיסוי החבות עקב ההעברה כאמור, אלא אם הוכיח אחת מאלה: (1) שלא ידע על ההעברה וכי היה נמנע, מנימוקים סבירים, לבטח את הבעל החדש; (2) שקיים ביטוח אחר לכיסוי החבות." אין להחיל את הוראות הפקודה על המקרה שבפנינו, שכן הפקודה מסדירה ביטוח נזקי גוף, ואילו עסקינן בנזקי רכוש, אותם מסדיר החוק. ראה לעניין זה ספרו של ששון הנ"ל, בעמ' 60: "אך הפקודה, כאמור, למעט ההוראה המופיעה בסעיף 21(ב) - איננה חלה על ביטוח נזק לרכוש, לרבות נזק לרכב עצמו. לגביהם יחולו אפוא, הוראות חוק חוזה הביטוח". גם בחאש, שהוא זה שהיה בקשר ישיר וראשוני עם פדה ושרה, נאלץ להסכים כיום, כי לא קיימת זיקת ביטוח וכי שרה כמבוטחת שמכרה את רכבה, לא סבלה נזק ממון, מאחר ואין לה כל חבות (ראה סיכומו של פדה פרק "חקירות / תצהירם ועדויות נתבעים 1-2 "פדא ושרה" סעיפים 1-3). מהמקובץ עולה, כי לא הייתה זיקת ביטוח. 12. גם אם היה נקבע, כי קיימת זיקת ביטוח, מהעובדות האמורות עולה, כי בהצעת הביטוח שנמסרה ע"י המבוטח, ניכלל פרט מהותי מטעה. שרה הצהירה כאמור, כי הינה בעלת הרכב, בעוד שהבעלים האמיתי והנכון הינו פדה. פרט זה הינו פרט מהותי וחשוב, וזכותה של חברת הביטוח להחליט, כי אינה מבטחת בעלים כזה או אחר, מטעמים של "עבר ביטוחי", או מכל טעם אחר, שהוכר בדין כטעם לגיטימי לסירוב חברת הביטוח לבטח פלוני או אלמוני. "כשרותו" של פדה להיות מבוטח לא עמדה למבחן ע"י המבטחת, אך קיימת האפשרות (אפילו תיאורטית), כי המבטחת הייתה מסרבת לבטחו לו ידעה שהוא הבעלים של הרכב . איני קובע דבר וחצי דבר, לגבי היותו של פדה "פרסונה" ביטוחית בלתי רצויה, אם שמו אכן היה עולה כמבוטח, אך בכל מקרה ברור, כי תשובה שנשאלה, לגבי הבעלות הושבה ע"י המבוטח בצורה לא נכונה. כפי שיובהר בהמשך, אם ידעו פדה ו/או שרה על התאונה בשעת הגשת הצעה, ולא מסרו דבר לגביה, הרי לא רק שמדובר בפעולה שהיא בגדר הסתרת מידע בכוונה תחילה, אלא שהיא מצטרפת להעלמת העובדות ולמתן תשובות לא נכונות בקשר לבעלות. סעיף 6 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 עוסק בחובת הגילוי בעת כריתת הפוליסה: "(א) הציג המבטח למבוטח לפני כריתת החוזה, אם בטופס של הצעת ביטוח ואם בדרך אחרת שבכתב, שאלה בענין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו (להלן - ענין מהותי), על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה. (ב) שאלה גורפת הכורכת עניינים שונים, ללא אבחנה ביניהם, אינה מחייבת תשובה כאמור אלא אם היתה סבירה בעת כריתת החוזה. (ג) הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח של ענין שהוא ידע כי הוא ענין מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה." סעיף 7 לחוק הביטוח, עוסק בתוצאות של אי - גילוי, וכך נקבע בו: "(א) ניתנה לשאלה בענין מהותי תשובה שלא היתה מלאה וכנה, רשאי המבטח, תוך שלושים ימים מהיום שנודע לו על כך וכל עוד לא קרה מקרה הביטוח, לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבוטח. (ב) ביטל המבטח את החוזה מכוח סעיף זה, זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר הביטול, בניכוי הוצאות המבטח, זולת אם פעל המבוטח בכוונת מרמה. (ג) קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים כמקובל אצלו לפי המצב לאמיתו לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה: (1) התשובה ניתנה בכוונת מרמה; (2) מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר קרות מקרה הביטוח, בניכוי הוצאות המבטח". חובת הגילוי הורחבה מעבר לשאלה הישירה שנשאל המבוטח וכל פרט מהותי גם אם לא נשאל, חובה עליו לגלותו. פדה או שרה היו חייבים בעת עריכת הפוליסה לפרט ולציין, כי הבעלות ברכב אינה של שרה ובודאי שחובת דיווח כזו היתה קיימת לגבי התאונה, אם זו אכן ארעה קודם למועד הגשת ההצעה לעשיית פוליסת ביטוח צד ג'. סוגיית חובת הגילוי בהתאם לחוק חוזה הביטוח נדונה לאחרונה ע"י בית המשפט העליון בהרחבה בע"א 1530/02 - מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' יובלים אגודה שיתופית, תק-על 2004(3), 333 ,עמ' 345. "לחובת הגילוי בהוראות אלה שני פנים. הפן האחד הוא החובה לענות תשובות מלאות וכנות על שאלות בכתב שהוצגו למבוטח בעניין מהותי (סעיף 6(א) לחוק). הפן השני הוא חובת הגילוי היזום, החובה שלא להעלים בכוונת מרמה עניין מהותי (סעיף 6ג) לחוק). (ראו ע"א 282/89 רוטנברג ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מו(2) 339, 354; ע"א 1809/95 הלמן נ' לה נסיונל, פ"ד נ(3) 77, 83; ג' שלו "חובת הגילוי בחוזי ביטוח" הפרקליט מ' (תשנ"א-תשנ"ב) 20, 25). החוק מבחין, איפוא, בין החיוב להשיב באופן מלא וכן לשאלות המבטחת לבין האיסור על הסתרת מידע בכוונת מרמה. החובה להשיב תשובות מלאות וכנות, הקבועה בסעיף 6(א), אינה דורשת אלמנט נפשי של כוונת מרמה (ע"א 855/86 מוריה נ' איסחרוב, פ"ד מב(2) 201, 210); רע"א 4657/96 טולדנו נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם) השוו ש' ולר, חובת גילוי של מבוטחים בחוזי ביטוח (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש סאקר, ירושלים, תשס"ג-2002) 347). כאשר עסקינן באי מתן תשובה מלאה וכנה לשאלה שנשאל המבוטח, אין הכרח כי תתלווה לכך כוונת מרמה מצד המבוטח, על מנת שלמבטח יעמוד הפטור מתשלום תגמולי ביטוח (2230/92 צמח נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(2) 258, 261). אי מתן תשובה מלאה וכנה הוא מצג שווא, המעניק למבטח זכות לבטל את החוזה, גם כאשר העלמת העובדה או מצג השווא לא נעשו בכוונת מרמה. המטרה הבסיסית של סעיף 6 היא לצמצם את פערי המידע בין המבטח למבוטח, כדי לייעל את המנגנון הביטוחי. עמד על כך השופט י' טירקל בפרשת הלמן: "...המטרה הבסיסית של סעיף 6: לצמצם את פערי המידע בין המבטח לבין המבוטח, העלולים לגרום להקצאה בלתי יעילה של משאבים ואף לפגוע במנגנון הביטוחי כולו." (ההדגשות שלי - י.ש) 13. כאמור שלושה סוכנים היו מעורבים בתהליך העברת הצעת הביטוח למבטח. אין חולק בין הצדדים, כי בחאש ושנדור אינם סוכנים של המבטחת, והסוכנת היחידה של המבטחת הינה הסוכנת פדלון (עמוד 3 לפרוטוקול, שורה 23 - עדות שנדור, עמוד 7 לפרוטוקול, שורה 22 - עדות בחאש). לאור האמור, המועד הרלבנטי לקביעת התאריך המחייב בו הומצאה הצעת הביטוח, למבטחת באמצעות סוכן מורשה שלה, הינו היום והשעה בה נמסרה ההצעה לגב' פדלון. 14. איש מהגורמים שהיו שותפים לעריכת ולהגשת ההצעה (פדה,בחאש, שנדור והגב' פדלון) לא העיד באופן מפורש, על המועד בו נמסרה ההצעה וחלקם אף הודו, כי ייתכן וההצעה הועברה במועד 04.04.02, שהינו המועד המצוין ברישום הפקס שעל ההצעה (ראה עדות שנדור עמוד 5 שורה 15-16 ועדות פדלון עמוד 6 שורה 2-3). על גבי טופס הפקס מצוין פעמיים התאריך 04.04.02 בהפרש של 18 דקות, ולפי עדות פדלון ושנדור, קרוב לוודאי שהפקס הראשון הועבר בין שנדור לפדלון ו-18 דקות מאוחר יותר הועבר מפדלון למנורה - המבטחת. 15. שיטת העבודה שהייתה קיימת בין שנדור לפדלון מחזקת את המסקנה, כי אכן הפקס הועבר לפדלון וזו העבירה אותו למבטחת באותו יום, דהיינו ביום 04.04.02. שנדור מתאר במהלך עדותו, את דרך עבודתו ואת נוהל העבודה השגרתי שהיה לו עם פדלון, התבצע כך שהוא מעביר הצעות ממשרדו למשרד פדלון דרך הפקס, לאחר תיאום טלפוני, ופקס זה מועבר לחברת הביטוח. הגב' פדלון בעדותה מדגישה, כי מייד לאחר קבלת הפקס משנדור, הועבר הפקס למבטחת, דהינו היום בו קיבלה המבטחת את הפקס, הינו היום, בו נתקבלה ההצעה אצל סוכנת המבטחת: "באותו היום שהוא פנה אלי העברתי למנורה ביחד עם עוד כמה הצעות" (עמוד 5 לפרוטוקול, שורה23) "אם כתוב בפקס של מנורה 04/04 אז יכול להיות שזה היה ב-04/04 איך שקיבלתי את זה מכהן, אני מעבירה את זה מיד" (עמוד 6 לפרוטוקול, שורה 3), "אני מעבירה את זה מיד " (שורה 6 ) ,"ומיד כשאני מקבלת פוליסות שלו, אני שולחת להפצה. אני יודעת שאיך שקיבלתי מיד פיקססתי" (שורה 11-12). מתוך עיון בהצעה - נ/1 עולה, כי קיימים בה שני רישומים ביום 04.04.02 בהפרש של 18 דקות, דבר המתיישב עם תיאור דרך העבודה, כפי שתיארו שנדור ופדלון, דהיינו פדלון קיבלה את הפקס משנדור בשעה 12:01 והעבירה אותו למבטחת בשעה 12:19 והכל ביום 04.04.02. גם אם הייתה מתקבלת הטענה, כי בחאש ושנדור נפגשו ביום 02.04.02 - יום התאונה, הרי שגם אם זו אפשרות סבירה, היא בכל מקרה התקיימה לאחר קרות התאונה שארעה בשעה 16:30 (לפי אישור המשטרה), בעוד ששנדור מעיד, כי הם נפגשו באותו היום בשעות הערב (עמוד 5 לפרוטוקול שורה 9), ובלאו הכי, הפקס הועבר לסוכנת המבטחת - הגב' פדלון, רק לאחר שהתאונה ארעה. לאור כל האמור לעיל, אני מגיע למסקנה, כי הצעת הביטוח הועברה למבטחת ביום 04.04.02 ובכל מקרה היא הועברה רק לאחר שהתאונה ארעה. 16. לא רק שהעובדות והראיות שהובאו בפני, אינן מתיישבות עם הגרסה, כי ההצעה הוגשה ביום בו ארעה התאונה, אלא שגם מתוך עדותם של פדה ובחאש עולה כי לא ניתן להשתית ולבסס עליהן את גרסתם. העד בחאש התגלה כעד שלא ניתן לסמוך על דבריו, הוא סתר את דברי העדים האחרים, ואף סתר דברים שהוא עצמו אמר בהזדמנויות אחרות. כך למשל בהודעה שנגבתה ממנו, ע"י חוקר הביטוח (נ/2) טען פדה, כי לרכב היה רצף ביטוח צד ג' בחברת הביטוח כלל, לפחות חצי שנה לפני התאונה (שורה 6 להודעה). פדה סתר טענה זו של בחאש וטען, כי לפני 31.03.02 לא היה לרכב ביטוח צד ג'. בחאש טען בהודעתו (נ/2), כי ביום התאונה הודיע לו פדה על התרחשותה וכך גם טוען פדה , בעדותו בביהמ"ש (עמוד 2 לפרוטוקול, שורה 23). במהלך עדותו בבית המשפט שינה בחאש גרסתו בעניין זה וטען, כי על התאונה נודע לו רק יום או יומיים לאחר שהתרחשה (עמוד 8 לפרוטוקול, שורה 24). באחש בהודעתו (נ/2) העיד, כי בדרך של שגרה העביר לפדלון הצעות, וכי קיים ביניהם קשר עבודה (סעיף 7 לכתב הגנתו), אך העדה פדלון טענה, כי כלל לא הכירה את בחאש לפני האירוע. בחאש העיד, כי בא לשנדור ביום 31.03.02 (עמוד 7 לפרוטוקול, שורה 10-17) בעוד שהעד שנדור טוען, כי "זה היה ב-02.04.02, בסביבות אחה"צ" (עמוד 3 לפרוטוקול,שורה 25-26). בחאש גם לא זכר, משום מה, שהיה אצלו חוקר מטעם המבטחת, אך הוא חתום על ההודעה (נ/2) שמסר לאותו חוקר. ברור היה, כי כל "הסוכנים" מנסים "להלך בין הטיפות", כאשר מחד הם רוצים, כי החבות "תיפול" על המבטחת, אך הם ערים לכך, כי אם ייקבע שהמבטחת פטורה, הם נמצאים בסכנה כי תטען הטענה שהם התרשלו, וגם מפני אפשרות זו הם מנסים לחמוק ולהיזהר. בנסיבות אלו, ולנוכח הסיכון כי טענתו כי היה מבוטח תידחה, מתווספת תמיהה נוספת, מדוע לא שלחו פדה ושרה הודעת צד ג' לסוכנים, ומדוע פדה לא שלח הודעת צד רביעי, כשקיבל הודעת צד שלישי מטעם המבטחת. מהימנות של עדים, היא עניין של ביהמ"ש להחליט בו על פי אמירותיהם, על סמך התנהגותם בכלל, ובפרט במהלך האירוע נשוא התביעה, והתנהגותם במהלך העדות ואותות האמת המתגלים במשך המשפט (סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תש"א - 1970). ההתרשמות היתה מאז ומעולם אחד מכלי העבודה המובהקים של הערכאה הדיונית השומעת ורואה את העד. חרף ההתקדמות הטכנולוגית בכל תחומי חיינו, עדיין לא נמצא המכשיר שיחליף את ההתרשמות וחרף כל מגבלה והקשיים שהיא מעמידה - אין לזלזל בערכה. 17. לאור כל האמור לעיל ,הגעתי למסקנה כי: במועד הגשת ההצעה למבטחת (לביטוח צד ג', להבדיל מהמועד בו נעשה ביטוח החובה ביום 21.3.02 ), ידע פדה שהתאונה כבר ארעה, וכי בפוליסה שהונפקה לשרה, לא היתה לה, ולא קמה זיקת ביטוח, המחייבת את המבטחת לשלם למבוטח את הנזק שניגרם לו בקרות האירוע הביטוחי, וכי המבוטח מסר למבטח פרטים מהותיים מטעים (הן בעניין הבעלות והן בעניין התאונה). מכל אחד מהטעמים האמורים ומכולם ביחד, אני קובע כי הנתבעת 3 - המבטחת , פטורה מחבותה על פי הפוליסה ודין התביעה כלפיה להידחות. משנדחתה התביעה כלפי המבטחת, הרי שמתייתר הצורך לדון בשאלת חבותם של הצדדים השלישיים, להם שלחה המבטחת את ההודעה. בנסיבות המיוחדות של תיק זה אני מגיע למסקנה, כי התובע הגיש את תביעתו כדין כנגד המבטחת, והמבטחת אף הסכימה, כי התובע זכאי לסכום תביעתה. שאלת אי חבותה של המבטחת, "נולדה" צפה, הוכחה ועלתה, רק מבירור העובדות שהיו ידועות למבטחת בלבד, ביחסיה עם הנתבעים האחרים, ולכן בנסיבות אלו, אין מקום להשית הוצאות על התובעת, למרות שתביעתה כלפי המבטחת נדחית. 18. הגעתי למסקנה, כי גם אין גם מקום להשית הוצאות, על המבטחת בגין דחיית ההודעה לצד שלישי. לא טעמים עניינים, הביאו לדחיית ההודעה כלפי הצדדים השלישים, ש"זכו" לפטור זה, אלא הטעם הפורמלי, כי לא ניתן לחייב את הצד השלישי, מקום שהתביעה כלפי שולחת ההודעה נדחתה. בנסיבות אלו הגעתי למסקנה, כי אין להשית הוצאות גם על שולחת ההודעה. סוף דבר 19. משהגיעו הצדדים להסכמה דיונית ביחסיהם עם התובע, הרי שאני מחייב את הנתבעים 1 ו-2 ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 32,478 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום 03.05.02, אגרת בית משפט בסך של 595 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור של 10% + מע"מ. התביעה כלפי הנתבעת 3 נידחת ללא צו להוצאות. הודעת הצד השלישי נידחת ללא צו להוצאות. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, וממועד זה ואילך יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כחוק. פוליסההצעת ביטוחסוכן ביטוח