פסק דין מבוא 1. לפני, תביעת התובע כנגד הנתבעת לתשלום תגמולי ביטוח בגין גניבת רכבו. 2. הנתבעת - דולב חברה לביטוח בע"מ [להלן: "המבטחת"] היתה בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו מבטחת הרכב בפוליסת ביטוח מסוג "מקיף" [להלן:"הפוליסה"]. 3. הצד השלישי - דוד תורג'מן הינו אחיו של התובע [להלן: "האח"]. 4. הרכב הוסע ביום 19.4.99 ממקום חנייתו בקרבת בית התובע באשדוד והועבר בו ביום לשטחי רצועת עזה . 5. לטענת הנתבעת, התובע ואחיו עשו יד אחת ביחד עם אחרים לגניבת הרכב ועל כן התובע אינו זכאי לקבלת תגמולי הביטוח. למען הזהירות, הנתבעת הגישה הודעה לצד שלישי כנגד האח בה דרשה לחייב את האח בכל סכום בו תחויב , אם בכלל. האח לא הגיש כתב הגנה להודעה לצד שלישי. 6. בגין גניבת הרכב הוגש כנגד האח כתב אישום בת.פ. 5508/00 בבית משפט השלום בבאר שבע. הדיון התקיים בפני כב' השופט נתן זלוצ'ובר. [ להלן: "התיק הפלילי"]. בהכרעת הדין שניתנה בתיק הפלילי ביום 9.9.02 הורשע האח בקשירת קשר לביצוע פשע, מסירת הודעה כוזבת על עבירת פשע וניסיון לקבלת דבר במרמה מהמבטחת. האח הגיש ערעור על ההרשעה וגזר הדין אולם חזר בו מערעורו על הרשעתו. בנסיבות אלו הפך פסק הדין לחלוט ובהתאם להוראות סעיף 42 א' לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971 הממצאים והמסקנות בפסק הדין הינם קבילים כראיה לכאורה לאמור בהם ככל שהדבר נוגע ליחסים שבין הנתבעת לאח בלבד. 7. לטענת התובע, הוא זכאי למלוא תגמולי הביטוח שכן לא היה לו יד ורגל בגניבת הרכב . התובע הוסיף וטען, כי עצם העובדה כי הפרקליטות לא מצאה לנכון להגיש כנגדו כתב אישום מדברת בעד עצמה, וזאת על אף שהתובע, כמו גם האח, נעצרו לחקירה בחשד כי נטלו חלק בגניבת הרכב. 8. בהתאם למוסכם בין הצדדים, שווי הרכב נכון למועד מקרה הביטוח היה 65,000 ₪ כשמסכום זה יש לנכות 5% בגין מצבו של הרכב. 9. פסק הדין ניתן לאחר ששמעתי את עדויותיהם של התובע, האח ועדותו של השוטר הסמוי דורון ועקנין [להלן: "השוטר"]. השוטר "שיתף פעולה" עם "הכנופיה" שעסקה באותה תקופה בהעברת רכבים לשטחי הרצועה בידיעתם ובהסכמתם של בעלי הרכבים אשר הגישו תביעות כוזבות למבטחות רכביהם לקבלת תגמולי הביטוח בגין אותן "גניבות". הצדדים עשו ככל שניתן על מנת לחסוך מזמנם של הצדדים, באי כוחם, העדים ומזמנו של בית המשפט. הצדדים הגישו בהסכמה את כל התיק הפלילי וכן את כל תיק החקירה במשטרה. הנתבעת זימנה כעד מטעמה את דוד אילוק [להלן: "אילוק"] אשר נמנה על חבריי אותה כנופיה. אילוק קיבל את הרכב לידיו מידי האח והעבירו לשוטר וכל זאת בצוהרי יום 19.4.99. בגין כך, כמו גם בגין מעורבותו בגניבות של רכבים נוספים, הועמד אילוק לדין, הורשע והושת עליו עונש של מאסר בפועל אותו ריצה. אילוק הגיע לבית המשפט לאחר ששוחרר זה מכבר ממאסרו. לאור הסכמת הצדדים כמפורט לעיל, ויתר ב"כ התובע על חקירתו של אילוק. הצדדים העלו בפני בע"פ את סיכומי טענותיהם וזאת בישיבת יום 22.2.05. 10. יובהר ויודגש כי הממצאים והמסקנות בהכרעת הדין אינם מהווים ראיה כלפי התובע, אלא כלפי האח בלבד. יחד עם זאת, מצאתי לנכון, לאזכר חלק מהקביעות בהכרעת הדין אשר הושתתו על חומר הראיות שהוגש בפני. קביעות אלו, ככל שתפורטנה להלן, תואמות לקביעות אליהן הגעתי על פי חומר הראיות שהוגש בפני וזאת בלא כל קשר להכרעת הדין. ממצאים ומסקנות 11. עובר לאירוע וכן מאז ועד לפני כשנתיים - שלוש, עבדו התובע ואחיו בעסק משותף לעבודות ליטוש, פוליש, וניקיון. בשנים האחרונות מנהלים שניהם עסקים נפרדים בתחום בו עסקו במשותף , תוך שיתוף פעולה ביניהם. 12. ביום 19.4.99 בשעות הצהריים, התובע לא חש בטוב ועל כן שב לביתו, "... כאבה לי הבטן, היו לי שלשולים. הלכתי הביתה לנוח. העובדים שלי עבדו באזור ט"ו. ... התקשרתי לאחי שיביא להם לאכול. הלכתי הביתה. התקשרתי לפני שהלכתי, לפני השעה 12:00.... הלכתי לישון. הטלפון היה אצל אשתי כשישנתי. לא הפריעו לי". [דברי התובע בעמוד 2 לפרוטוקול ישיבת יום 1.2.05]. 13. מחומר הראיות שהוגש בפני עולה כי אילוק היה כאמור, "... אחד העבריינים העיקריים ברשת הפלילית שקשרה קשר להעביר כלי רכב לעזה בהסכמת בעלי כלי הרכב.... בעיקרון, פעל הקשר הפלילי כך שבעלי כלי הרכב שבדרך כלל התקשו למכור את רכבם או שלא הצליחו לקבל בגינו מחיר ראוי לדעתם, פנו לאילוק, או שזה איתר אותם ופנה אליהם, כדי שהרכב יועבר לרצועת עזה ויימכר במחיר נמוך מאוד שם. המשטרה הפעילה שני שוטרים כסוכנים סמויים שהתחזו לעבריינים - "קושרים" במסגרת הרשת העבריינית הנ"ל, אשר קיבלו את כלי הרכב מאילוק וחברו והעבירו אותם לרצועת עזה. בסמוך ולאחר העברת הרכב לרצועת עזה, היה בעל הרכב מתלונן במשטרה על גניבת הרכב, ותובע את דמי הביטוח ממבטחת הרכב, אותם בדרך כלל הוא גם היה מקבל.... מצב דברים זה הביא להתפתחות השיטה שתוארה לעיל בה מועברים כלי רכב - שלא דווחו כגנובים וגם אין סיכוי שידווחו כך, אלא לאחר העברתם לרצועה, והכל בהסכמת בעלי כלי הרכב" [עמודים 36-7 להכרעת הדין, עדות השוטר בישיבת יום 1.2.05, עדות אילוק במשפט הפלילי והודעותיו במשטרה ]. 14. בשעה 14:30 לערך התקשר האח מהטלפון הנייד שלו לטלפון הנייד של התובע והתקיימה ביניהם שיחה קצרה, כפי שעולה מהודעת האח במשטרה (ת/7 בתיק הפלילי). בחקירתו הנגדית טען התובע כי אשתו היא זו ששוחחה עם האח ולא הוא עצמו. טענה זו נטענה לראשונה בישיבת יום 1.2.05. לטענת הנתבעת, בשיחה זו דיווח האח לתובע כי הרכב הועבר על ידיו לידי אילוק, כפי שאף עולה מתמליל האזנת הסתר לעימות שהתקיים בין אילוק לאח במהלכו אמר אילוק "אמרתי לו שאנו לוקחים את האוטו. הוא יודע. רק הוא אומר שאני לא אראה". 15. בשעה 14:52 הגיע הרכב נהוג על ידי אילוק לחניון "קניון חצות" באשקלון ונמסר באותו מעמד לידי השוטר אשר החל בנסיעה לכיוון מחסום הגבול. [דו"ח פעולה מיום 19.4.99 שנערך על ידי השוטר יוסי גבאי]. 16. בשעה 16:05 לערך, חצה הרכב את מחסום כיסופים כשהוא נהוג על ידי השוטר. [דו"ח פעולה מיום 19.4.99 שנערך על ידי רב סמל יוסי עמר]. 17. לגרסת התובע בפני, הוא קם משנתו בשעה 16:00 ובשעה 16:15 גילה כי הרכב לא נמצא במקום בו הוחנה על ידו. בכוונת התובע היה לצאת לבילוי עם אשתו וילדו וזאת לאחר שלטענתו החלים בינתיים ממחלתו. בשעה 16:16 התקשר התובע לאחיו וזאת לכשהסתבר לו כי כאמור, הרכב לא נמצא במקום בו הוחנה בקרבת ביתו. [נספח ל"ז לתיק המשטרה - פירוט שיחות של הטלפון הנייד של התובע]. בשעה 16:30 באותו היום התייצב התובע בתחנת משטרת אשדוד ומסר הודעה על גניבת הרכב. 18. גורלה של תביעה זו תלוי, בין היתר, בהכרעה לשאלה האם התובע ידע עובר להגשת תלונתו במשטרה בשעה 16:30 כי הרכב חצה את מעבר כיסופים. היה וייקבע על ידי כי עובדה זו לא היתה ידועה לתובע - אמור הדבר לסייע לתובע לזכות בתביעתו. היה וייקבע על ידי כי עובדה זו היתה ידועה לתובע - אמור הדבר לסייע לנתבעת. אקדים ואומר, כי מסקנתי הינה כי התובע ידע שהרכב, מספר דקות קודם להגשת תלונתו במשטרה, חצה את מעבר כיסופים. 19. לא מצאתי בדו"ח פירוט השיחות של הטלפון הנייד של התובע ראיה לכך, כי התובע התקשר לאח וביקשו, כטענתו בפני, להביא אוכל לעובדים. 20. לא מצאתי בתדפיס רישום השיחות של הטלפון הנייד של התובע רישום שיחה טלפונית שקיים לטענתו עם משטרת ישראל מיד לאחר ששוחח עם האח בשעה 16:16 דקות. 21. בחקירתו הנגדית, הציג התובע את עצמו כמי ש "גם כשאני חולה, אני הולך לעבודה וגם לא נשאר בבית אם באותו רגע היו לי שלשולים, לא הייתי יוצא מהבית " [עמוד 4 לפרוטוקול ישיבת יום 1.2.05]. ברם, בהודעתו במשטרה ביום 28.6.99 כאשר נשאל התובע מה היו מעשיו בבית בין השעות 12:00 ל -16:00 השיב "הלכתי להתקלח ולישון" [עמוד 2 להודעה]. בעימות שבין האח לאילוק טען האח כי התובע הלך לישון ולא טען כי עשה כן מאחר והתובע נפל למשכב. 22. הוכח בפני כי המרחק מבית התובע לתחנת המשטרה הינו מרחק נסיעה של שש דקות [עדות התובע בעמוד 5 לפרוטוקול], וזאת גם מבלי שאביא בחשבון את האפשרות כי השיחה בין התובע לאח התקיימה בעת שהתובע היה כבר בסמוך לתחנת המשטרה. 23. מוזר בעיני, על כי התובע דווקא בפרק הזמן הקריטי כל כך, לא חש בטוב ונח בביתו וכי מחלתו חלפה חיש מהר, אף בלא שנדרש לקבלת טיפול רפואי. 24. התרשמתי כי התובע והאח הינם בחורים אינטליגנטים ומתוחכמים וכי כל חומר הראיות שהובא בפני היה ידוע להם לפרטי פרטיו. התובע אף סייע לעורך דינו במהלך חקירתו הנגדית של השוטר תוך שהוא מפנה אותו לחומר הראיות הרב, לרבות חומר החקירה בתיק הפלילי. יתירה מכך, התובע בעצמו חקר בחקירה נגדית את השוטר באשר למועד בו חצה הרכב את המחסום. התרשמותי זו ככל שהיא נוגעת לאח, תואמת גם להתרשמותו של כב' השופט זלצו'בר כפי שבאה לידי ביטוי בהכרעת הדין. 25. במחצית השניה של חודש יוני 1999, דהיינו, כחודשיים ימים לאחר האירוע, התקשר חוקר משטרה לתובע וזימנו לחקירה בתחנת המשטרה. לטענת התובע, באותה שעה הוא עסק בעבודות בביתו של עו"ד בובליל ועל כן הודיע לחוקר כי יתייצב לחקירה מאוחר יותר. התובע והאח נעדרים כל עבר פלילי, ולמרות זאת נועץ התובע לטענתו, בעו"ד בובליל מה עליו לעשות בעת הגיעו לתחנת המשטרה. לטענת התובע, יועץ לו להשיב לכל השאלות שישאל תשובה אחת והיא: "אין לי מה להגיד". [ עמוד 3 לפרוטוקול]. כדברי התובע, "בטלפון זומנתי. אני לא ידעתי למה ...לא הבנתי למה זומנתי.." [עמוד 3 לפרוטוקול]. בחקירתו הנגדית בישיבת יום 27.2.02 בתיק הפלילי העיד התובע "כשהגעתי למשטרה, כולי רעדתי, ועו"ד שעבדתי אצלו באותו יום, אמר לנו לא לדבר מילה אחת". (הדגשה שלי - ה.י], [ עמ' 26 לפרוטוקול בתיק הפלילי]. 26. התובע נחקר במשטרה תחת אזהרה ביום 25.6.99 בשעה 11:40. חקירת האח התקיימה במקביל. מעדות התובע בתיק הפלילי, עולה כאמור, כי הייעוץ המשפטי ניתן הן לתובע והן לאח ומכאן כי התובע ידע כי גם אחיו הוזמן לחקירה. האח הורשע בדין ועל כן חזקה עליו כי ידע מדוע הוזמן לחקירה וחזקה עליו כי סיפר לתובע מדוע הוא עצמו הוזמן לחקירה. חיזוק נוסף לכך מצאתי בעובדה כי למרות שהתובע, על פי גרסתו, לא ידע מדוע הוא הוזמן למשטרה - הוא רעד במהלך החקירה. נשאלת השאלה מה גרם לתובע להגיע למצב נפשי כה קשה, שעה שאינו יודע בגין מה הוא מוזמן לחקירה. 27. בחקירתו שהתבצעה תחת אזהרה הוחשד התובע בקשירת קשר לפשע, במסירת הודעה כוזבת ובניסיון לקבלת דבר במרמה מהנתבעת. התובע נשאל שאלות מפורטות ורבות בכל הנוגע לנסיבות הגשת תלונתו ועל כל השאלות השיב תשובה אחת ויחידה "אין לי מה להגיד". [הודעת התובע מיום 25.6.99 המסומנת 3 א' בתיק המשטרה]. מוזר בעיני, מה היה על התובע להסתיר בחקירתו במשטרה, באם האירועים נשוא תיק זה לא היו בידיעתו, שכן על פי שיטתו, לא ידע כי קיימים חשדות כנגדו. 28. בחקירתו השניה במשטרה שהתקיימה ביום 28.6.99 ואשר אף היא התקיימה תחת אזהרה, הודה התובע כי הוא מכיר את אילוק "...בפנים אבל לא בשם שלו...". 29. בחקירתו הנגדית בפני, הודה התובע כי התכוון למכור את הרכב ואף עשה ניסיונות למוכרו. אולם, לדבריו, "זה לא שלא הצלחתי. לא הייתי להוט למכור אותו. לא הציעו לי את המחיר שרציתי. האוטו היה מטופל, ללא שום תאונות. בפנים הוא היה בסדר..." [דברי התובע בעמוד 6 לפרוטוקול]. 30. במהלך העימות שהתקיים בין אילוק לתובע [ת/13 לתיק הפלילי] אמר אילוק כי "דוד תורג'מן (האח - ה.י] אמר לי שאחיו [התובע-ה.י] לא רוצה את הרכב...". אילוק בסוף העימות ניסה מיוזמתו לתקן אמירה זו שנאמרה במהלך העדות הספונטנית באומרו "אחיו של שלומי לא אמר לי ששלומי לא רוצה את הרכב ואינו רוצה להתפטר ממנו. הוא אמר לי לבוא ולקחת את הרכב" - אמירה "מתקנת" זו סותרת את עצמה ואין בה כדי לסייע לתובע. במהלך העימות כאשר נשאל אילוק "האם שאלת את דוד תורג'מן מתי אחיו יתלונן במשטרה?", השיב אילוק :" הוא אמר לי שאח שלו חולה במיטה וכשהוא יתעורר ויראה שהרכב לא נמצא אז הוא יגיש תלונה". דבריו אלו של אילוק אף מתיישבים עם הודעת השוטר מיום 18.4.99 ולפיה הוא שאל את אילוק "... אם כבר דיווחו על הרכב [הכוונה האם דווח כבר למשטרה כי הרכב נגנב - ה.י ] ואז הוא ענה מה פתאום? הבחור ישן, וכשיתעורר הוא ידווח...." [שורות 6-8 להודעת השוטר ]. 31. התרשמתי, כי היחסים בין התובע והאח היו תקינים הן עובר למקרה הביטוח, הן במהלך הדיון המשפטי שהתקיים בתיק הפלילי והן כיום. האח אף הוזמן לעדות כעד תביעה, הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם התובע ואף נחקר על תצהירו. התובע והאח המשיכו, כאמור, להיות שותפים במשך מספר שנים לאחר קרות המקרה הביטוח וככל הנראה אף לאחר שהאח הורשע בדין. התובע העיד כעד הגנה בתיק הפלילי ובית המשפט אף נענה באופן חריג לבקשת האח כי התובע יעיד פעם נוספת בתיק הפלילי. 32. בעדותו בפני, טען התובע כי אינו זוכר באם האח ביקרו בביתו בשעות הצהריים, בעוד אשר בחקירתו הנגדית בתיק הפלילי העיד התובע כי "... הנאשם הלך באותו יום לבקר את הפועלים בעבודה והביא להם אוכל . באותו יום הוא לא עבד, ... אני מעריך שהנאשם היה אצלי בבית 12:30-12:00... " [עמוד 19 לפרוטוקול הפלילי]. 33. בחקירתו הנגדית הראשונה בתיק הפלילי טען התובע כי מסר לחוקר מטעם הנתבעת שני סטים של מפתחות משוכפלים והשלט שהיו בידיו. [עמוד 19 לפרוטוקול התיק הפלילי]. גרסה זו תואמת לגרסת התובע בעימות שנערך בינו לבין אילוק. [ ת/13 לתיק הפלילי]. ברם, ביום 27.2.02, העיד התובע בשנית במשפט הפלילי, והפעם טען, כי המפתחות אבדו כשבועיים -שלושה לפני קרות מקרה הביטוח וכי האח דיווח לו על כך. גרסה מתוקנת זו תאמה לעדות האח בתיק הפלילי. [עמודים 24-27 לפרוטוקול ישיבת יום 27.2.02 בתיק הפלילי]. בתשובה לשאלת התובע במהלך עדותו השנייה, אישר התובע כי "יכול להיות שהעובדה שהמפתחות אבדו לנאשם, זו עובדה חשובה" [עמוד 25 לפרוטוקול התיק הפלילי]. בהודעתו במשטרה מיום 28.6.99 דחה התובע את האפשרות כי היו ברשות האח מפתחות רזרביים וזאת על אף שלטענתו התובע נהג ברכב "הרבה" פעמים [ עמוד 1 להודעה]. אין זאת אלא, כי אותו מפתח "שאבד" נמסר לאילוק ביחד עם הרכב כפי שאף עולה מחומר החקירה שהוצג בפני. 34. לטענת התובע, בחקירתו הנגדית בפני, הוא התקשר לאח על מנת לוודא כי האחרון לא נטל את הרכב מהמקום בו החנה אותו התובע. עובדה זו אינה מתיישבת עם גרסתם המתוקנת של האח והתובע ולפיה, אחד המפתחות אבד מספר שבועות לפני האירוע וכן כי לא היו לאח מפתחות של הרכב . כאן עולה השאלה כיצד יכול היה האח ליטול את הרכב בלא המפתחות כאשר היה בכוונת התובע לנסוע עם הרכב לבילוי בקניון. 35. בהודעתו במשטרה לא טען האח כי אילוק גנב את הרכב, גרסה זו הועלתה לראשונה על ידי האח במהלך עדותו בתיק הפלילי. 36. במהלך חקירתו הראשונה במשטרה שמר האח על זכות השתיקה ולא השיב לשאלות החוקרים. 37. אין מחלוקת כי התובע הוא הנהנה היחיד האמור לקבל את תגמולי ביטוח מהנתבעת וכי האח אינו אמור להפיק מכך כל טובת הנאה. כאן עולה השאלה הנכבדה, שאלה לה לא התקבל כל מענה - מה טובת ההנאה שצמחה לאח בשתפו פעולה עם רשת העבריינים, רשת אשר הוא לא נמנה על חבריה שעה שהוכח כי הוא נטל בה חלק לצורך גניבתו של הרכב בלבד ולא היה לו כל חלק בגניבות הרכבים הנוספים. כאשר נשאל התובע בחקירתו הנגדית "למה אחיך עשה את זה? " הוא השיב "תשאל אותו, לא אותי. אני לא יודע". כן אישר התובע כי הנהנה היחידי מתגמולי הביטוח הינו הוא עצמו וכי הרכב היה בבעלותו בלבד. [עדות התובע בעמוד 7 לפרוטוקול]. 38. לתובע היה אינטרס כפול לסייע לאח בהגנתו במשפטו הפלילי. הטעם הראשון הינו, רצונו כי האח יזוכה בדין. הטעם השני, הינו ידיעתו כי בזיכויו של האח, יש כדי להרחיק ממנו את הסיכון כי הפרקליטות תעמידו לדין וכן תגדיל את סיכוייו לזכות בתביעתו זו כנגד הנתבעת, כמו גם לסכל את ההודעה לצד שלישי שהנתבעת שלחה לאח. תביעה זו הוגשה עוד ביום 16.8.99. שמיעת הראיות היתה אמורה להתקיים ביום 3.4.01 בפני סגן הנשיא [כתוארו אז ] כב' השופט צבי גורפינקל. הנתבעת הגישה בר"ע על החלטה זו מהטעם כי המשפט הפלילי טרם הסתיים, ובנסיבות אלו לא ניתן יהיה להעיד את עדי הנתבעת המעידים מטעם התביעה בתיק הפלילי. כב' השופט דן ארבל נעתר לבקשה והורה, בתנאים מסוימים, להמתין לתוצאות המשפט הפלילי ואף אפשר לנתבעת לשלוח הודעה לצד שלישי כנגד האח. 39. שלא כטענת התובע ולפיה "האוטו היה מטופל", מהודעתו של אילוק במשטרה עולה כי לא כך הם פני הדברים. 40. מסתבר כי, אילוק פנה בעבר לתובע והציע לו לשתף עימו פעולה ולמסור את הרכב לידיו על מנת שהתובע יוכל לקבל מהנתבעת תגמולי ביטוח, אולם התובע דחה הצעה זו. יתכן בהחלט כי בינתיים משהסתבר לתובע כי לא עולה בידיו למכור את הרכב הוא, התרצה והחליט לשתף פעולה עם אילוק וכל זאת בשיתופו של האח [האזנת הסתר לעימות שבין התובע לאילוק ודברי התובע בעמוד 7 לפרוטוקול ]. 41. אין בעובדה כי התובע לא הועמד לדין פלילי כדי להשליך על הכרעתי בתיק שבפני. 42. התובע לא זימן לעדות את אשתו לתמיכה בטענתו ולפיה האח שוחח עימה ולא עימו בשעה 14:30. הלכה פסוקה היא כי בעל דין הנמנע מלהביא עדויות או ראיות שעשויות לתמוך בגרסתו, קמה חזקה כי לא היה באותן עדויות או ראיות כדי לסייע לו בהוכחת טענותיו שאם לא כן היה מגישן. נא ראה לענין זה: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח', פ"ד מה (4) 651, ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 603-602 וע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 605, 614-615. 43. ביחד עם הרכב נמסרו לאילוק הרישיונות המקוריים של הרכב כמו גם תעודת ביטוח "החובה" שהוצאה על ידי הנתבעת. מסירת הרכב ביחד עם המסמכים נועדה לאפשר חציית המחסום בבטחה. 44. בהודעתו במשטרה מיום 25.6.99 מסר אילוק כי "....אחרי שאני הייתי מקבל ממוטי אלמקייס הודעה [?] שהרכב עבר והכל בסדר הייתי מתקשר לבעלים ומודיע להם כי הם יכולים להגיש תביעה לביטוח. ככה עשיתי בכל הרכבים שמסרתי למוטי". [ שורות 26-28 בעמוד 4 להודעה ]. 45. אין חולק כי על מנת להוכיח כוונת מרמה על פי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 [להלן: "החוק"] נדרשת הנתבעת להוכחה גדולה וודאית יותר מהנהוג לגבי תביעה כספית רגילה. 46. הגעתי למסקנה כי הנתבעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת טענתה כי התובע הגיש תביעת כזב וכי נטילת הרכב מידי התובע נעשתה בידיעתו ובהסכמתו המלאה. למסקנה זו הגעתי לאור הראיות שהוצג בפני ולאור הסתירות המהותיות בגרסאות התובע והאח לרבות אי מתן הסבר לשאלה מדוע שיתף האח פעולה עם אותה רשת עבריינים שעה שאין לו כל טובת הנאה מכך. כאמור, התובע והאח עשו עלי רושם של בחורים אינטליגנטים ואף מתוחכמים. בתחכומם, תכננו התובע והאח מלכתחילה את המהלכים ולפיהם האח ידווח לתובע מיידית על מסירת הרכב לאילוק ועל חציית הרכב את המחסום וכל זאת על מנת לצמצם את מרווח הזמן שבין מועד חציית המחסום לבין מועד מסירת ההודעה למשטרה ובכך להרחיק ממנו את הקשר לגניבת הרכב. התובע השליך את יהבו על מרווח זמנים צר זה ולמעשה זו הגנתו העיקרית - הגנה שלא מצאתי לנכון לאמצה. 47. סוף דבר, דין התביעה להידחות וכך גם באשר להודעה לצד שלישי. 48. למען הזהירות, ולמקרה ונפלה שגגה במסקנתי כי דין התביעה להידחות - על הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 61,750 ₪ בניכוי השתתפות עצמית ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 18.4.99 ועד התשלום המלא בפועל. 49. לאור האמור בסעיף 48 לעיל ומשהצד השלישי לא הגיש כתב הגנה - יש לחייבו בגין כל תשלום בו תחייב הנתבעת כלפי התובע. חיוב זה הינו גם מהטעם כי האח הורשע בדין. הוצאות משפט 50. כאמור, הגעתי למסקנה כי התובע בעצה אחת עם אחיו וביחד עם אחרים, פעל להונות את הנתבעת ועל כן יש מקום לפסיקת הוצאות ריאליות כנגד התובע. יחד עם זאת, משהצדדים ובאי כוחם פעלו לצמצום המחלוקות ולחיסכון מזמנם של העדים ובית המשפט - יש מקום להביא זאת בחשבון בפסיקת ההוצאות. לאור האמור לעיל, ישלם התובע לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 כשסכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. בנסיבות העניין, נדחית ההודעה לצד שלישי ללא צו להוצאות. פוליסהחברת ביטוח