פסק דין פני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות ירושלים (כב' השופטת מ' אביב) מיום 27.6.04, לפיו התקבלה תביעת המשיבים לקבלת החזר מחצית משוויו של הטיול לחו"ל בו השתתפו (6,000 ₪), וכן הוצאות טיפול רפואי בסך 2,298 ₪, זאת כתוצאה מכך שהתובעת 2 מעדה ונחבלה במהלך הטיול ונאלצה לבלות את שאריתו במלון הואיל ולא יכולה היתה להקדים שובה ארצה בהעדר מקום בטיסות היוצאות לארץ. בהסכמת הצדדים, נדונה הבקשה כערעור, כאילו ניתנה הרשות. הרקע העובדתי 1. המשיבים, אנשים מבוגרים, יצאו לטיול מאורגן בשוויץ ביום 17.8.03 ועד יום 31.8.03. עלות הטיול היתה 3,917 יורו. עובר לנסיעתם, ביטחו עצמם המשיבים בפוליסת ביטוח לנוסעים לחו"ל אצל המבקשת "כללית חו"ל". בין השאר על מנת להבטיח שמא תקרה להם תקלה, יהיו מבוטחים באופן שההוצאות הרפואיות יכוסו ע"י חברת הביטוח, ותוחזר להם התמורה ששולמה בעד הטיול. המשיבים שילמו בעד הפוליסה פרמיה נכבדת, בשיעור של 1,183 ₪. המשקף סך של 79 ₪ ליום, כפי שעולה מהתיק. ביום 25.8.03, מעדה המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") ונחבלה קשות. המשיבה נלקחה ע"י מדריך הטיול לרופא מקומי, וקיבלה טיפול ראשוני. מדריך הטיול הציע למשיבים לאשפז את המשיבה בבית חולים מקומי, ולחלופין, לשהות במלון בו שהתה הקבוצה, כאשר הרופא המקומי יטפל במשיבה באופן שוטף, עד לחזרה לישראל. המשיבים בדקו באם ניתן לחזור לישראל, ע"מ שהמשיבה תקבל את הטיפול הרפואי הנדרש בארץ מגוריה, ואולם נמסר להם כי אין כל אפשרות להשיג כרטיס טיסה בחודש אוגוסט, מאחר וזו עונת שיא. מכתבה של סוכנת הנסיעות צורף לכתב התביעה. לאחר התייעצות עם בנם של המשיבים, שהינו רופא שיניים במקצועו, ולאחר שיחה בין הרופא המקומי לבנם של המשיבים, הוחלט כי המשיבים ישהו במלון, כאשר הרופא יטפל במשיבה עד לחזרת הקבוצה לישראל. המשיבים לא היו מעוניינים לאשפז את המשיבה בבית חולים בשוויץ, על אף שמצבה הרפואי דרש זאת, וזאת מאחר והם אנשים דתיים, שומרי כשרות, והם לא היו מעוניינים לשהות בבית חולים בו אין מצוי אוכל כשר. כמו כן, הרופא המטפל מסר למשיבים, כי על אף שהיה רצוי לאשפז את המשיבה בבית חולים, הוא ידאג שהיא תקבל את הטיפול הרפואי הדרוש, ככל שניתן. מעבר לכך, לו היתה המשיבה מאושפזת, היה על המשיב לשכור חדר במלון הקרוב לבית החולים, והדבר היה מגדיל את הוצאות המשיבים. במשך כל הימים עד חזרתם לישראל, היתה המשיבה מרותקת למיטתה, כאשר המשיב והרופא הצמוד מטפלים בה, תוך התייעצות יומיומית עם בנם בישראל. המשיב סעד את המשיבה ככל יכולתו, על אף שאף הוא אדם מבוגר, האכיל את המשיבה והשקה אותה ודאג לכל צרכיה. בתקופה זו, המשיבים לא הצטרפו לקבוצתם, שהמשיכה בטיול, לא נהנו משירותים כלשהם של בית המלון, ושהו בחדרם במשך כל שעות היממה. פסק הדין בבית המשפט קמא 2. בית המשפט קמא קיבל את התביעה במלואה כמפורט לעיל. בית המשפט קמא קיבל את טענת התובעים, לפיה לא רצו לאשפז את המשיבה בבית חולים בשל אמונתם, וכי השהייה במלון דוקא הקטינה את ההוצאות. כן קיבל בית המשפט קמא את טענת המשיבים כי הם לא המשיכו להשתתף בטיול, כי יש לראות בשהייתם במלון מעין 'אשפוז כפוי', והוסיף: "אם בחרו התובעים כי האשה תאושפז בבית המלון במקום בבית החולים מן הסיבות אשר פורטו לעיל, אין בהחלטה זו כדי למנוע מהם מלקבל את הפיצוי המגיע להם מן התובעת" כאמור בית המשפט פסק למשיבים את מלוא הסכומים שנתבעו. מכאן הבקשה שלפני, שנדונה כערעור. טענות המבקשת 3. בית המשפט קמא התעלם מן האמור בכתב הגנה ובמיוחד מהפוליסה אשר הונפקה למשיבים ומחוסר זכאותם על פיה, חרף שזו צוטטה בפני בית המשפט. לטענתה המשיבים לא "קיצרו" את הטיול שכן נשארו בחו"ל. לשיטתם המשיבים לא חסרו מאומה למבקשת וכי המשיבה לא אושפזה בבית חולים וסיבותיה עימה. מלון אינו נכלל בהגדרת "בית חולים" שבפוליסה, המשיב לא טען כי "הפסיד" את הטיול, ולפיכך לא היה מקום בחיובה. טענות המשיב 4. אין טעות עובדתית ו/או משפטית גלויה על פני הפסק, ולפיכך יש לדחות הערעור. אילו היה מדובר בתביעה מורכבת יכול היה בית המשפט קמא להעביר התביעה לבית משפט שלום על מנת שידון בה (סעיף 60(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984). המבקשת התנתה את החזר ההוצאות הרפואיות בחתימה על כתב ויתור, וזאת שלא כדין. המבקשת לא צירפה את כל הפוליסה אלא ציטטה קטעים בלבד. יש לפרש את המונח "קיצור" לרעת המנסח. סעיף 5(ה) לפוליסה הינו תנאי מקפח בחוזה אחיד. המבקשת לא הבליטה את נושא "קיצור" הטיול ולפיכך אינה יכולה להתבסס על הגנה זו שבפוליסה. דיון 5. התביעה בבית משפט קמא היתה מבוססת על שני אדנים: א. הוצאות רפואיות ששולמו לרופא שטיפל במשיבה לאחר שנחבלה ועד לשובה ארצה. סכום זה עמד ע"ס 2,298 ₪. המבקשת שלחה למשיבים סכום זה בשיק לפקודתם בצירוף טופס סילוק וויתור, אולם המשיבה סירבה לחתום עליו, ולפיכך החזירה את השיק למבקשת (נספח 4 לכתב התביעה). ב. קיצור הטיול עקב הפסקתו כתוצאה מחבלתה והאילוץ להשאר במלון עד תום הטיול ולחזור בטיסה הקבוצתית, הואיל ולא היה מקום פנוי בטיסות לישראל באותם ימי אוגוסט שהם "שיא העונה". 6. אכן ערכאת הערעור לא בנקל תתערב בפסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, אלא במקרים של טעות גלויה על פניו (ראו בר"ע (מחוז י-ם) 244/90 יאיר נ' פרנקל, תק-מח 90(4), 127), זאת מן הטעם שבית משפט לתביעות קטנות אינו כבול לסדרי הדין ודיני הראיות (סעיף 62(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984), מעצם טיבו וטבעו ומטרת הקמתו היא, ליישב סכסוכים קטנים במהירות וביעילות (ראו בר"ע (מחוז י-ם) 2131/00 דן את ספלנדיד בע"מ נ' אגרגובסקי, תק-מח 2000(3), 10608). אולם, במקרה הנדון בפני בית המשפט קמא לא היתה פוליסת הביטוח אלא קטעים בלבד, ולפיכך לא דן הוא באספקטים השונים, כפי שניבטים מכתב ההגנה. יש מקום לבחון אם אמנם יש בטענת המבקשת טעם להתערב במסקנתו. כזכור, בפועל המשיבים נשארו בשוויץ עד הגיע מועד סיום הטיול המתוכנן, שהו בבית המלון והשתמשו בשירותיו. 7. לפיכך, הטענה היא כי המשיבים לא קיצרו את נסיעתם בפועל, ולפיכך כל תביעתם הינה בטענה כי "לא נהנו" מהטיול מרגע פציעת המשיבה 1 ואילך, כפי שעולה אף ממכתב סוכנות הנסיעות שצורף לכתב התביעה. סעיף 5 לפוליסה שכותרתו קיצור נסיעה, הפסד כרטיס נסיעה והוצאות טיסה נוספות), בפרק "הסיכונים המכוסים" בפוליסה, קובע: "א. החברה תחזיר למבוטח במטבע ישראלי הוצאות הכרחיות שנגרמו לו בלבד לרכישת כרטיס נסיעה חליפי, אם עקב תאונה או מחלה המבוטחת בביטוח זה היו מנועים הוא או בן לוויתו לטיול על פי תעודה מפורטת של הרופא המטפל בחו"ל) סיבה רפואית סבירה, מניצול כרטיס הנסיעה שרכשו בישראל..." לענין זה טענה המבקשת בכתב ההגנה מטעמה, כי המשיבים לא רכשו כרטיס חליפי, ועל-כן על פי סעיף זה אין כל כיסוי ביטוחי. סעיף זה קובע: "ב. החברה תחזיר למבוטח במטבע ישראלי הוצאות כרטיס נסיעה נוסף למלווה שנתלווה למבוטח בצאתו את ישראל בכוונה לשוב עימו עפ"י תעודת רופא מטפל, כי המבוטח זקוק לליווי (מלווה אחד בלבד)". לענין זה טענה המבקשת בכתב-ההגנה, כי אף בגין רכיב זה לא היו המשיבים זכאים לתגמול כספי, שכן שני המשיבים ניצלו את כרטיס הטיסה המקורי ושהו במלון עד לסיום מועד שהייתם המתוכנן מבעוד מועד. סעיפים 5ג' עד ה' לפוליסה קובעים: "ג. החברה תשלם את הסכום כאמור בסעיף א' - ב' לעיל, בישראל לאחר שימציא לה המבוטח אישור מבית החולים בו אושפז על אישפוזו במהלך תקופת הביטוח (במקרה אישפוז) או אישור רפואי (הרצוף לפוליסה) והמעיד לשביעות רצונה של החברה על הצורך בשינוי בכרטיס הנסיעה בשל מצב בריאותו. כן ימציא המבוטח אישור מחברת התעופה או הספנות על הסכום הנוסף שהיה עליו ו/או על מלווהו, כאמור לעיל, לשלם כתוצאה משינוי כרטיס הנסיעה... ד. היה המבוטח מאושפז בחו"ל תקופה העולה על 10 ימים, ואין עמו מלווה, תשלם החברה בגין הוצאות טיסה של קרוב משפחה מדרגה ראשונה המצטרף למבוטח ללוותו בעת אשפוזו. ה. החברה תשפה את המבוטח בגין החלק היחסי של ההוצאות, ששולמו מראש ושאינן ניתנות להשבה (לא כולל עלות כרטיסי טיסה), של הטיול המתוכנן לפי ההזמנות שנעשו, מחושבות באופן יחסי עבור כל יום שלם של הטיול המתוכנן שאבד עקב קיצור הכרחי ובלתי נמנע של הטיול המתוכנן... לגבי סעיפים אלה טענה המבקשת בכתב ההגנה, כי בפועל על אף המצאת אישור רפואי משוויץ, המשיבים לא קיצרו נסיעתם, השתמשו בשירותי המלון, ועל כן לא היו זכאים להחזר בגין שירותים שקיבלו. לאור הגדרת "קיצור נסיעה", תשלום בגין הוצאות ששולמו מראש יתבצע אך ורק במקרה של קיצור נסיעה בפועל, קרי - חזרה לארץ. לפיכך, המבקשת טענה בכתב ההגנה, כי על פי תנאי הפוליסה, שהייה בחדר בבית מלון עקב פציעה אינה מזכה בהחזר תשלום בגין "קיצור נסיעה" כדרישת המשיבים. אכן, בדיון בבית משפט קמא ביום 27.6.04 (עמ' 1 לפרוטוקול שורה 14) העיד המשיב 2 כי "במקום דמי אשפוז אני תובע דמי מלון". כן טוענת המבקשת 1 כי בפועל וכעולה מפרוטוקול הדיון, אף בדיון עצמו לא ידע המשיב 2 להפנות את כב' בית המשפט לסעיפי הפוליסה ו/או לפרק בפוליסה המאפשר קבלת תביעתו. המבקשת אף מפנה להגדרות של הפוליסה למונחים הרלוונטיים לענין דהיינו "בית חולים", וכן "הוצאות אשפוז" כפי שמופיעים בסעיף 3 לפרק "הסיכונים המכוסים" בפוליסה כדלקמן: ""בית חולים" - פירושו כל מוסד המוכר ע"י הרשויות המוסמכות המקומיות כבית חולים בלבד, להוציא במפורש סנטוריום, בית החלמה, ומוסדות משולבים שהם גם בית חולים וגם סנטריום או בית החמלמה, ו'או מוסד משקם ו'או מוסד סיעודי. "הוצאות אשפוז" - פירושו חשבון בית חולים בחו"ל, שיומצא למבטח או ששולם על ידי המבוטח לבית החולים, בור אשפוז ושירותים רפואיים שניתנו למבוטח תוך תקופת האשפוז, בתנאי שתשלומים אלה אושרו על ידי בית החולים...". (ההדגשות - לא במקור). מן המקובץ עולה כי היה מקום להתייחס לסוגיות הללו. 8. המשיבים טוענים כי סעיף 5(ה) הנ"ל, הינו תנאי מקפח כהגדרתו בחוק החוזים האחידים התשמ"ג-1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים"). הפוליסה הנ"ל, הינה חוזה ביטוח וככזה חוק החוזים האחידים חל עליו ( ע"א 39/71 צור נ' ווסונג, פ"ד כו(1),190; ע"א 249/99 אילון חברה לביטוח בע"מ נ' נעמט אפרים, פ"ד נה(4) 652, 657. סעיף 14(1) לחוק החוזים האחידים קובע: "תנאי הפוטר את הספק, באופן מלא או חלקי, מאחריות שהיתה מוטלת עליו על פי דין אילולא אותו תנאי, או המסייג באופן בלתי סביר את האחריות שהיתה מוטלת עליו מכוח החוזה אילולא אותו תנאי". אמנם המשיבים לא העלו טענה זו במהלך המשפט, וברור כי לא יכולים היו להתמודד בבית משפט לתביעות קטנות, ובגילם המתקדם, בשאלות משפטיות כבדות אלה. השאלה שמתעוררת מן המקובץ הינה, האם ניתן במקרה הנדון לראות באילוץ שנוצר בהעדר טיסה לארץ כ"קיצור" הטיול לצורך הסעיף הנ"ל? זאת ועוד, נראה כי הפוליסה הנדונה מכונה בנספח א' לכתב ההגנה כ"תכנית משופרת", וסעיף 5 הנ"ל נמצא בהרחבה לפוליסת נסיעות סטנדרטית. לפיכך, לא מן הנמנע כי יש אכן לפרש את סעיף 5 הנ"ל לרעת המנסח. בתוך כך, יתכן שהיה מקום לשמוע ראיות לגבי איזה מצג הוצג להם לגבי פוליסה משופרת, שכן מדובר בפוליסה שעלתה 1,183 ₪ ל-15 יום משמע כ-79 ₪ ליום, שעה שפוליסות ביטוח נסיעות רגילות עולות כ-8-10 ₪ ליום. ביקשתי מהמבקשת להמציא לי את הפוליסה עצמה (Jacket) שבנספח ל"רשימה", ואכן מעיון בה עולה שניתן להתייחס לסעיפים נוספים, שלא נזכרו לעיל. 9. תהיתי אם ניתן היה לפסוק כבר כאן בסוגיות אלה, אולם נראה כי ממילא יש להחזיר הדיון לבית משפט קמא, לאור העובדה שלענין הוצאות האשפוז, שאותם היתה מוכנה המבקשת לשלם, כפשרה בטרם הגשת התביעה, יש להביא ראיות, ואולי אף לענין הפוליסה עצמה. מבלי לקבוע מסמרות בנדון, נראה כי ניתן לפרש את הפוליסה בכללה, ואת סעיף 5 בפרט, כמעניקה כיסוי גם למקרה שבו לא ניתן להתאשפז בבית חולים כהגדרתו בפוליסה. למשל, לו היו המשיבים באיזור שאין בו בית חולים ממוסד, או בנסיבות כאלה כפי שהיו כאן, כאשר חדרם במלון הפך למעין בית חולים, שהרי הרופא ליווה אותם במשך כל התקופה בה שהו במלון ונתן להם טיפול רפואי צמוד. אולם גם בנושא זה, היה מקום להמציא תעודת רופא שטיפל בה, לפיכך אין אפשרות לדון בסוגיה זו בערכאה זו. 10. לפיכך, אני מקבל את הערעור במובן זה שהתיק יוחזר לבית משפט קמא על מנת שידון בו מראשיתו, ויתייחס לטענות שבכתב ההגנה. בית משפט קמא ישקול אם יש מקום להעביר את התיק לבית משפט שלום לאור הוראת סעיף 60 ב' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 הקובע: "בית המשפט רשאי לא לדון בתביעה או בתביעה שכנגד ולהעבירן לבית משפט שלום אם ראה שהדיון בבית משפט לתביעות קטנות אינו מתאים להן..." זאת על מנת לאפשר לזוג הקשישים להיות מיוצגים בהליך, ולהביא הראיות, ככל הנחוץ. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. בשולי פסק הדין אעיר, כי טוב תעשה המבקשת אם תשלם כבר בשלב זה, למשיבים את הסכום שהיתה מוכנה לשלם בתנאי שיחתמו על כתב ויתור, גם למקרה שהחלק השני לתביעתם ידחה. ביטוח נסיעות לחו"לתאונות בטיולים