פסק דין ביום 11.08.98 , בצומת הרחובות בית שמואל ובגין בי"ם, ארעה התנגשות בין רכב מספר 3309509 נהוג בידי ע.ת. מס' 1, מר בליטי, המבוטח אצל התובעת איילון חברה לביטוח לבין רכב מס' 9463588 , נהוג בידי גונדרסהיימר, ומבוטח אצל אליהו חברה לביטוח. תאונה זו משמשת בבסיס ובעילה לתביעה שהגישה איילון כמבטחתו של בליטי כנגד מר גונדרסהיימר ומבטחתו אליהו חברה לביטוח, והתביעה הנגדית אותה הגישה אליהו חברה לביטוח לשיבוב הסכום ששילמה למבוטחה , מר גונדרסהיימר כנגד בליטי ומבטחתו איילון. התובעת בתביעה העיקרית [להלן: "איילון"], טוענת בכתב התביעה שלה כדלקמן: "3[א] בתאריך 11.08.98 עת נסע רכב התובעת צומת הרחובות בית שמואל ובגין ירושלים, בהתאם לאור הירוק אשר דלק לכיוון נסיעתו, הגיח לפתע הרכב הפוגע [רכב מבוטח אליהו . ח.י] נכנס לצומת שאינו פנוי ולא יתן זכות קדימה וגרם להתנגשות כלי הרכב. הנתבעים, גונדסהיימר ואליהו הגישו הגנה בה דחו את הנטען בכתב התביעה וטענו כדלקמן "4[א] . . . יוסיפו הנתבעים ויטענו כי עת הנתבע מס' 1 , פנה רחוב שחל בירושלים שמאלה באור ירוק , הגיח הרכב המבוטח אצל התובעת מן המסלול הנגדי, ופגע ברכב הנפגע בצידו הימני". כאמור, הנתבעים גם הגישו תביעה נגדית על הנזק שנגרם ברכבם. על פי המתואר בכתבי הטענות ובחומר הראיות , מדובר בתאונה בצומת T כאשר הרכב המבוטח באיילון נהוג בידי בליטי נסע ברחוב בזק ישר,וביקש לחצות את הצומת בנסיעה ישרה. הגיע רכבו של גודסהיימר מהכיוון הנגדי ברחוב בזק, ופנה שמאלה לשדרות בגין , תוך שהוא עובר לרוחב את נתיב הנסיעה של בליטי והרכבים התנגשו - החלק הימני בחזית רכבו של בליטי בדופן ימין רכבו של גודסהיימר . המחלוקת המרכזית בין הצדדים היה מה היה צבעו של האור ברמזור לפני כל אחד מהנהגים כאשר רכבו עבר את קו העצירה לפני הכניסה לצומת ובשעת התאונה. זה טוען בירוק נכנסתי וזה טוען בירוק נכנסתי. עלפי כתב התביעה של איילון, מיוחסת למר גונדסהיימר האחריות לתאונה בגין כך שהוא נכנס לצומת לא פנוי ולא נתן זכות קדימה. לא נטען בכתב התביעה שהוא נכנס בניגוד לאור האדום שהיה, אם היה לפניו, אך נטען כי מר בליטי נכנס לצומת בהתאם לאור הירוק. למר בליטי היו 3 הזדמנויות להתייחס לאירוע התאונה: 1. במסמך ת/1, הוא טופס הודעה על מקרה תאונה לחברת הביטוח, בפרק תיאור האירוע , הוא מוסר כך: "נסעתי בכביש בזק רחוב שמואל לכיוון מזרח למערב , בשיירה ברמזור ירוק. ממולי לפתע פנתה הסובארו שמאלה לכיוון נתיבי בגין צפון וחכתה את כיוון נסיעתי בלמתי חירום ובכל זאת פגעתי במרכז הרכב, שלדעתי נסע באור אדום". ובמקום אחר בהודעה מוסר: "לדעתי נהג של הסובארו פנה לכיוון בגין צפון כשהיה לו רמזור אדום והוא כנראה טעה באור הירוק של הנוסעים ישר , מפני ששם יש שני רמזורים אחד ישר והשני שמאלה, לבגין ואם אני נסעתי בשיירה שנסעה בירוק, כמובן שהוא פנה באדום". בהודעתו של חנן בליטי, בנו של הנהג יוסף בליטי, בת/3 ,הוא מוסר: "במהלך נסיעתי ברחוב בזק מכיוון הגן הבוטאני, במהלך הנסיעה נסענו אחרי מספר רכבים וכאשר התקרבנו לצומת באור ירוק, לפתע רכב סובארו בצבע לבן פנה מרחוב בזק לכיוון בגין,כנראה באור אדום. מיד אבא שלי בלם ולא הספקנו להיעצר והתנגשנו בצידו של רכב הסובארו . . .". ביום 13.09.04 היתה למר בליטי הזדמנות שנייה להתייחס לתאונה וזאת במהלך עדותו בפני, כך הוא אומר : "נסעתי בכיוון, פניתי לכיוון שערי צדק, זהו כביש ישר רחוב בזק, באמצע יש רמזור שאם באים ממול ורוצים לפנות צפונה. אני פניתי לכיוון העליה , ברמזור ירוק מלא לפתע ממול פנה לי אותו סובארו לבן, פנה לי שמאלה לתוך הצומת, נסיתי לבלום לא יכולתי , פגעתי בו ... זה לא נכון שהוא נסע בירוק ואני באדום. לי היה ירוק אחד לכיוון למעלה. היה לי ירוק גם ישר ... אני זוכר כי אחרי היו שתי מכוניות וכן מכוניות שנסעו משערי צדק. היו שתי מכוניות לפני שהצליחו לעבור אני הייתי מאחוריהן והוא נכנס בי בצומת". לעומת זאת, בישיבת יום 22.11.04, העיד מר גונדסהיימר בפני , וכך הוא אומר : " הייתי הרכב הראשון , עמדתי באדום, זה היה בכניסה לכביש בגין צפון בירושלים. עמדתי ראשון בצומת כאשר לפני רמזור אדום. עצרתי עצירה מלאה חיכיתי הרמזור הפך לירוק. מאחרי היו מכוניות לכן אני נסעתי כאשר הרמזור התחלף לירוק נסעתי . . .". גם הנתבע מסר גונדסהיימר, מסר הודעה לחברת הביטוח, הנתבעת 2, נ/6, ובה הוא אומר : "פניתי מרחוב שחל ימינה. נסעתי במסלול השמאלי. לפני היה רמזור אדום. כאשר התחלף האור לירוק פניתי שמאלה לכיוון בגין. רכב צד ג' שבא מהכיוון הנגדי , ונסע כנראה באור אדום, התנגש ברכבי בצידו הימני. " מדברי העדים , הן בהודעות לחברות הביטוח והן בעדות בפני , עולה עובדה אחת שאיננה במחלוקת , שרכבו של מר בליטי התקרב לצומת והחל לחצות אותו בנסיעה רציפה ואילו רכבו של גונדסהיימר היה בעצירה תוך ציות לרמזור אור אדום, לפני שהחל את פנייתו שמאלה. אך גם אם העובדה האחרונה הזו, לגבי עצירתו של מר גונדסהיימר היתה במחלוקת, הרי כנגד עדותו הן בפני והן בחברת הביטוח שהוא עמד לפני שהחל לפנות שמאלה, לא נסתרה ושני העדים מטעם התובעת, לא טענו שראו את הנתבע נכנס לצומת בפנייה שמאלה, בנסיעה שוטפת. וכאן אני מגיע לעדותו של מר אבינועם דנין. לעד זה היו מספר גרסאות לגבי מה שהוא טוען שראו עיניו בתאונה. א. ביום 25.08.98 בשעה 16.35 , בעדות שלו זו הוא מוסר שהוא היה עד לתאונה בה מדובר והוא מוסר כי הגיע לצומת במהירות איטית מצומת קודם, רצה לפנות שמאלה ולפניו יו עוד שני כלי רכב ואומר כדלקמן: "לפני עמדו שתי מכוניות בנתיב לפנייה שמאלה לשדרות בגין הקרובה אלי פיאט פונטו ולפניה לא זיהיתי איזה רכב זה היה , האטתי עד כמעט עצירה וראיתי ששני כלי הרכב לפני התחילו להיכנס לצומת ולפנות שמאלה. גם אני רציתי לפנות שמאלה אחריהם, והיה דולק אור ירוק ברמזור לכיוון נסיעתנו. כאשר הגעתי מעט אחרי קו העצירה." וכאן הפסיק העד למסור הודעה ועל פי רישום של השוטר שגבה את ההודעה טען בפניו העד , כי השוטר אינו רושם את דבריו במדוייק וכי הוא אינו מוכן להמשיך. השוטר, החל מחדש לגבות הודעה ממר דנין, ובמהלכה הוא מוסר : " ובאותו זמן הבחנתי שדלק אור אדום בצומת התאונה , בנתיב לפנייה שמאלה . מהירות נסיעתי היתה 40 קמ"ש, התקרבתי לצומת התאונה, וראיתי שלפני עמדו באור אדום שתי מכוניות - האחת, פיאט פונטו ולפניה פרטי שלא זיהיתי את התוצר שלו.כ אשר הגעתי למצב של כמעט עצירה בנתיב השמאלי אחרי הפונטו, שלושתנו רצינו לפנות שמאלה לשדרות בגין . לפני שנערצתי לגמרי ראיתי שהפיאט פונטו ביחד עם הרכב לפניה, מתחילים לנסוע אל תוך הצומת ואני נסעתי אחריהם ובזמן הזה ראיתי שדלק אור ירוק , בכיוון שלנו לפנייה שמאלה". לאחר מספר שורות שוב העד מפסיק את מתן עדותו והשוטר לא מתייאש ופותח דף חדש לגביית הודעה. בהודעה זו שוב חוזר העד על העובדה כי הוא התקרב לצומת התאונה כאשר בכיוון הנסיעה ישר היה אור ירוק ובפנייה שמאלה אור אדום , ובנתיב לפנייה שמאלה עמדו שני רכבים וכי כאשר שלושתם החלו לנסוע שמאלה היה אור ירוק לפניהם. משום מה השוטר גבה מהעד הודעה רביעית ובה הוא חוזר על אותה גרסה פעם נוספת. מר דנין גם כתב מכתב לנתבע מר גונדסהיימר [המוצג נ/5], ובו הוא כותב : "רציתי לפנות במחלף גבעת מרדכי לכיוון רמות. מרחוק ראיתי את הרמזור אדום וכשהתקרבתי לצומת מרחק של 15 מ', אני זוכר שלי ולפונטו היה ירוק ואז ראיתי את הרכב שבא מכיוון נאות, נכנס ברכב סובארו והוא התרומם באוויר". למעשה גם בנ/5 חוזר מר דנין על עיקרי הדברים שהוא נסע ברחוב בזק ובו נתיב לנסיעה ישר ונתיב לפנייה שמאלה. הוא נסע בנתיב השמאלי . כאשר הוא מתקרב לצומת לפניו בפנייה שמאלה אור אדום ולפניו שני רכבים וכשהוא מתקרב לצומת ובטרם עצר עצירה מלאה התחלף האור לירוק והרכבים החלו לפנות שמאלה בחסות האור הירוק. ביום 13.09.04 העיד מר דנין בפני וכך הוא מוסר: ”ש. כאשר התקרבת לצומת לקראת עצירה, מה ראית? ת. הסובארו והפונטו עמדו באדום. ש. דיברת עם הנהג השני שפגע בסובארו? ת. כן. שאלתי לשלומם נתתי להם לשתות מים. " בחקירתו הנגדית: " ש. יש הערות של השוטרים שהעדות לא ברורה וכי אתה מפחד, לא ברור? בעדות האחרונה אמרת כי אתה לא יודע בוודאות אם הוא נכנס בירוק, מהי תגובתך? ת. אמרתי שהסובארו עמד באדום ולא ראיתי שהוא נכנס בירוק." ובהמשך בשורה 24: "לא ראיתי אותו אישית יוצא בירוק . ראיתי אותם עומדים באדום". אכן, בכל 4 הודעותיו של דנין במשטרה ובמכתב שהוא שלח למר גונדסהיימר, נ/5, יש חזרה על הגרסה שכשהוא התקרב לצומת בנסיעה איטית, הרמזור לפנייה שמאלה היה אדום וכשהוא התקרב לצומת, החלו הרכבים שלפניו לנוע לתוך הצומת בחסות האור הירוק. הוא לא אמר שהוא ראה בפועל ממש את גונדסהיימר נכנס לצומת באור ירוק אך נקודה זו יש בה משום חיזוק לאמינותו של העד , שכאשר הוא נוסע בעקבות רכבים שעצרו ברמזור מן הסתם הוא לא ממקד את מבטו במעשיו של הרכב הראשון אלא סביר יותר שהוא מסתכל על הרמזור ומנסה להתאים את נסיעתו למופע האור ברמזור , שאם היה מגיע לסוף השיירה כשהאור היה עדיין אדום , היה עוצר- ואם היה האור מתחלף לירוק , והרכבים לפניו מתחילים לנוע, גם הוא היה ממשיך לנסוע. אין נוהג הרכב במקומו של מר דנין מתרכז במעשיו של הרכב הראשון, ואמירתו שלא ראה אותו נכנס ממש לצומת באור ירוק לא גורעת ממשקלה של עדותו שכאשר התקרב לצומת ראה שני רכבים עומדים במצוות האור האדום. אם כן, העובדה שהרכב של גונדסהיימר עצר באור אדום ובשלב מסויים החל לפנות שמאלה, אינה עובד במחלוקת ונשאלת עדיין השאלה, האם גונדסהיימר פנה שמאלה בטרם התחלף האור לירוק ? נהג שעוצר ברמזור אדום, הרי מטבע הדברים שהוא עוצר וממתין להתחלפות האור ברמזור , לא יעלה על הדעת שנהג שעצר באדום בכוונה לפנות שמאלה, ואחרי שעשה כן יכנס לצומת כשהאור עדיין דולק אדום. עד התביעה בליטי, ובנו מעידים, שהיו לפניהם שני רכבים שעברו את הצומת. כך שהטענה שמר גונדסהיימר פנה שמאלה בזמן שלפניו אור אדום ורכבים חוצים את הצומת, אינה סבירה. שמתי לב ש שגם בליטי וגם בנו , טועים כי הם נכנסו לצומת באור ירוק וכי הנהג השני, כנראה נכנס באור אדום. הוספת המילה "כנראה", לאורך כל עדותם של בליטי משליחה לשלילה על מהימנות גרסתם, כי הם נכנסו באור ירוק מלא. שכן, אילו סבר בליטי שהוא נכנס באור ירוק מלא, מן הסתם היה אומר שהוא נכנס באור ירוק מלא ואילו הנהג השני נכנס באדום, ללא המילה: "כנראה". וזו עוד תמיכה לגרסתו של גודסהיימר. אם אסכם, הרי כנגד עדותם של עדי התביעה בליטי, עומדות העובדות שלהלן: א. בליטי לא טוען ששני הרכבים שהיו מאחוריו או אחד מהם נכנסו אף הם לצומת בחסות האור הירוק . ב. המילה "כנראה" הצמודה לעדותו כאשר הוא מתייחס לאפשרות שגונדסהיימר נכנס באדום . ג. העובדה המוכחת , כי גונדסהיימר היה בעצירה מלאה במצוות האור האדום בצומת ולאחר מכן המשיך בפנייה שמאלה, ואילו הבליטי נכנס לצומת בנסיעה שוטפת. ד. הנזק ברכבו של גונדסהיימר הינו בצד ואילו הנזק ברכבו של בליטי הינו בפינה הקדמית ימנית , משמע, שגונדסהיימר הגיע לנקודת ההתנגשות והיה בצומת לפני רכבו של בליטי ואם גונדסהיימר נכנס לצומת תוך פנייה שמאלה ואילו בליטי נוסע ישר , הרי שהמרחק אותו עבר גונדסהיימר מקו העצירה בקשת שמאלה עד לנקודת ההתנגשות הוא הרבה יותר ארוך מהמרחק שעבר בליטי מקו העצירה שלפני כניסתו לצומת. דבר זה מביאני למסקנה, שבזמן שבליטי עבר את קו העצירה רכבו של גונדסהיימר היה כבר באמצע הצומת. הימורו של בליטי לעבור את הצומת בעקבות שני הרכבים שעברו לפניו, לא הצליח ורק בדרך נס לא היו אבידות בנפש. לסיכומו של דבר, יש לי ספקות רבים בקשר למהימנות עדי התביעה של איילון. לעומת ז את, גרסתו של גונדסהיימר , נתמכת על ידי הודעותיו של דנין, ועל כן אני מעדיף את גרסת ההגנה וקובע כי גודסהיימר נכנס לצומת בחסות האור הירוק ואילו בליטי נכנס כאשר האור לפניו לא היה ירוק. מסקנתי היא כאמור שהאחריות לתאונה נופלת על בליטי. שאלתי את עצמי לאור תמונת האירועים שהביאה לתאונה האם יש על גונדסהיימר אחריות תורמת לאירוע התאונה ותשובתי היא שלילית, שכן קבעתי כעובדה שכאשר גונדסהיימר החל לחצות את הצומת והוא היה באמצע הפנייה שמאלה רכבו של בליטי טרם נכנס לצומת ובזמן שבליטי החל בכניסה לצומת, לא היה בידי גונדסהיימר עוד מה לעשות. לפיכך, התביעה נדחית והתביעה הנגדית מתקבלת. אני מחייב את הנתבעים הנגדיים את בליטי יוסף ואת איילון חברה לביטוח בע"מ לשלם לתובעת הנגדית אליהו חברה לביטוח את הסכום של 12,198 ₪ בתוספת הצמדה וריבית מיום 11.08.98 , אגרת משפט ששולמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת תביעה הנגדית 07.08.02 , את הוצאות העד בסך 300 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בגין דחיית התביעה וקבלת התביעה הנגדית 3,500 ₪ ומע"מ כדין. תאונת דרכיםחברת ביטוחפוליסה