פסק דין התביעה וטענות הצדדים: 1. מונחת בפני תביעה של התובעת, מנורה חברה לביטוח בע"מ, (להלן:"התובעת"), כנגד מבוטחה, הנתבע מר ברנס אמיר (להלן:"הנתבע") להשבת תגמולי ביטוח אשר שולמו לו ביום 21/10/02 בסכום כולל של 39,782 ₪ (להלן:"תגמולי הביטוח"). 2. תגמולי הביטוח שולמו לנתבע בעקבות דיווח על תאונת דרכים מיום 4/7/02 אשר התרחשה בתחנת דלק הסמוכה למצבה בשד' ירושלים בת - ים. בתאונה זו היו מעורבים רכבו המבוטח של הנתבע, מסוג ב.מ.וו (להלן:"הב.מ.וו"); ורכבו של צד ג' מר עספור (להלן:"עספור"), מסוג וולוו (להלן:"הוולוו"). 3. טענת התובעת להחזר תגמולי הביטוח מבוססת על כך שרק לאחר ששולמו תגמולי הביטוח, נערכה בדיקה יסודית ומקיפה של נסיבות התאונה, בדיקה אשר כללה גביית עדות מעספור והעסקת חוקר פרטי, וממצאי הבדיקה העלו כי התאונה המדווחת לא התרחשה כפי שדווח; הנזקים הנטענים בב.מ.וו אין מקורם בתאונה זו - ולפיכך תגמולי הביטוח שולמו עקב הטעייה מכוונת ומידע כוזב שנמסר על ידי הנתבע, ויש מקום להורות על השבתם. 4. הנתבע התגונן בטענה כי התאונה התרחשה בדיוק באותן נסיבות כפי שדווח על ידו; כי בטרם ביצוע תשלום תגמולי הביטוח שלחה התובעת שמאי מטעמה אשר בדק והעריך את הנזק שנגרם בפועל לב.מ.וו, ולפיכך אין לתביעה על מה שתסמוך ודינה להדחות. הדיונים וההוכחות: 5. בתיק זה התקיימו שתי ישיבות הוכחות, במהלכן נשמעו העדים הבאים: מטעם התובעת העידו השמאי מר אברהם לב (להלן:"השמאי לב"); עספור; הגב' עדי בלט, מסלקת תביעות מטעם התובעת (להלן:"הגב' בלט"); החוקר הפרטי מר אייל הדר (להלן:"החוקר"). מטעם הנתבע העידו העדים הבאים: מר ג'רמי בן דסון, שותפו למספרה של הנתבע (להלן:"בן דסון"); מר אבי אזולאי, לקוח של הנתבע אשר היה נוכח ביום התאונה במספרה (להלן:"אזולאי"), מר גדעון רובין, (להלן:"רובין"), מנהל המוסך אוטו סנטר בע"מ (להלן: "המוסך"), בו טופל הב.מ.וו, והנתבע. 6. לאחר שנשמעו העדויות, ולבקשת בית המשפט, צירף הנתבע את כרטיס המוסך; קבלה מהמוסך; ותדפיס תנועות בחשבונו של הנתבע הנוגע לארועים הרלוונטים. כמו כן הגישו הצדדים את סיכום טענותיהם בכתב, ולפיכך יש מקום ליתן פסק דין על סמך החומר שבפניי. ההכרעה: 7. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהונחו בפני ושמעתי את עדי הצדדים, אני קובעת כי דין התביעה להדחות, להלן נימוקי. השאלות שבמחלוקת: 8. למעשה, על מנת שהתובעת תזכה בתביעתה היה עליה להוכיח מרמה בקבלת תגמולי ביטוח, ו/או דיווח כוזב, כאמור בסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן:"החוק"). 9. עובדתית, היה על התובעת להוכיח כי התאונה לא התרחשה בנסיבות כפי שתוארו על ידי הנתבע וכי הנזק שנגרם לב.מ.וו, בגינו שולמו תגמולי הביטוח, לא נגרם בתאונה האמורה. 10. משפטית, היה על התובעת להרים את נטל ההוכחה המתחייב במקרה הנדון, הן מעצם היותה התובעת בתיק זה והן לאור העובדה כי הנטל להוכחת קיומו של חריג או סייג להפעלת פוליסת ביטוח תקפה, מקום שהמבוטח הוכיח את "מקרה הביטוח", עובר למבטחת. אמנם אין מדובר ברמת הוכחה מוגברת, ודי בהטיית מאזן ההסתברות לטובת גרסת המבטחת, אולם, כפי שנקבע בע"א 678/86 חסן חניפס נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פד"י מג (4) 177, מקום שמעלה צד טענות המעלות חשד במעורבות בפלילים : "דין הוא כי איננו יוצא ידי החובה הנדרשת הימנו אלא אם כמות הראיות שהביא יש בה כדי לספק את המצופה ממנו, לפי נסיבותיו של המקרה ולפי מהותן ומידת חומרתן של טענותיו". ראה בעניין זה גם ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פד"י מ' (1), 589 ; ת"א (אשדוד) 1979/99 רבינוביץ יעקב נ' כלל חברה לביטוח, תק-של 2002 (2) 48. שוכנעתי, כאמור, כי התובעת לא הוכיחה את טענותיה, לא העובדתיות ולא המשפטיות, אדון בשאלות כסדרן. נסיבות התאונה: 11. את עיקר יהבה השליכה התובעת על עדות של עספור ועל הנזק המזערי שנגרם כביכול לרכבו, רכב הוולוו. לטענת עספור נזקו הסתכם בבקלית שבורה ופנס ימני קדמי, ועל פי עדותו הוא לא גרם לנזק הנראה בב.מ.וו. עוד הסתמכה התובעת על דברי השמאי לב, אשר בדק את הרכב לאחר התאונה (16/7/02) ונתן חוות דעת נוספת (10/2/04) לאחר שבחן את תמונת הנזק ברכב עספור וכן על דברי החוקר ועל המסמכים הסותרים, כביכול אשר הועברו לתובעת אודות נסיבות התאונה (ראה נספחים ב' ו- ו' לתצהיר הגב' בלט, ת/3). 12. כמו כן טענה התובעת כי עדי ההגנה בן דסון ואזולאי מסרו עדות מהוססת ולמעשה לא בחנו מקרוב את הנזק שנגרם לב.מ.וו, וכי רובין אינו בוחן תאונות או שמאי, כך שלדבריו לגבי יתכנות הנזק אין לייחס משקל כלשהו. 13. לאחר בחינת מכלול הראיות שבתיק, ולאחר ששקלתי את טענות התובעת והנתבע, הגעתי למסקנה כי לא ניתן לקבוע, ברמת ההוכחה הדרושה, כי הנזק הנראה בב.מ.וו אין מקורו בתאונה, ולפיכך, עובדתית, לא הוכיחה התובעת טענתה זו. עדות עספור: 14. לגבי עדות עספור - 14.1 ראשית, בתצהירו (ת/2) וכן בעדותו בפני החוקר, הצהיר עספור כי לא הנתבע נהג ברכב אלא עובד מטעמו. בעת הדיון חזר בו מטענה זו. דבר מהותי זה משליך על אמינותו של העד ו/או מעמיד בספק את זכרונו לגבי נסיבות התאונה. 14.2 כמו - כן, מצאתי סתירות בין האמור בת/6 (עדות עספור בפני החוקר), לבין האמור בתצהירו ובעדות בעל פה - בעוד שבת/6 טען עספור כי בעת התאונה הגיע הנתבע "במהירות" (שור' 3 בעמ' 3 לעדותו), אזי בדיון בעל פה יחס לנתבע מהירות של 20 קמ"ש בלבד, כל זאת שלנסיעתו לאחר התאונה יחס מהירות של "טיל" ושל "שד". 14.3 זאת ועוד, אין מחלוקת כי צילומי הנזק ברכב הוולוו נערכו לאחר שהרכב תוקן. עספור אמנם העיד כי התיקון הסתכם בהחלפת פנס ובהוצאה כספית של 150 ₪ בלבד, אולם קבלה לא הוצגה בפני בית המשפט. בהעדר תיעוד של הנזק ברכב הוולוו בסמוך לאחר התאונה, בטרם התיקון, אין בית המשפט יכול להסתמך על תמונה בודדה שצולמה מעל שנה לאחר האירוע, ולקבוע כי הנזק הנראה בתמונות הוא הנזק שנגרם לוולוו, ועל סמך זה, וזה בלבד, לקבוע את יתכנות הנזקים. 14.4 הערה אחרונה בנוגע לעדות עספור - עספור הוצג על ידי התביעה כעד אובקיטיבי חסר אינטרסים בתיק ולכן, לכאורה, אין יסוד לפקפק אחר האמור בעדותו. אולם אותו עספור הודה במסגרת ת/6 כי תחילה הסכים להודות שהוא אשם בתאונה, ורק בעיצת סוכן הביטוח שלו הוא חזר בו מהודאתו. לפיכך, לא ניתן לקבוע כי מדובר בעד חף אינטרסים. 14.5 אם נסכם את עדות עספור - שהיא למעשה העדות היחידה מטעם התביעה הנוגעת לנזק שנגרם לב.מ.וו בתאונה - אזי מסקנתי היא כי לא די בעדות זו כדי לשלול את המסקנה שהנזק הנטען מקורו בתאונה זו, וכל זאת שנסיבות התאונה והתיאור שמסרו הצדדים, הן לחוקר והן בפני בית המשפט - אינן עומדות בסתירה זו לזו. עדות השמאי לב: 15. האם די בחוות הדעת המאוחרת של השמאי לב כדי לבסס את המסקנה שהנזק לא נגרם בתאונה זו? גם לכך יש להשיב בשלילה. 15.1 ראשית, השמאי לב אינו בוחן תאונות דרכים כי אם שמאי רכב ולכן ספק אם יש ליתן משקל כלשהו לאמור בחוות דעתו השניה. 15.2 שנית, השמאי לב בדק את הרכב לאחר התאונה, והשיב בשתי הזדמנויות בחקירתו הראשית כי אם היה רואה "משהו חשוד ולא כשר", היה מעיר על כך. השמאי לב לא הבחין במוקדי נזק שונים, וכל זאת כשחוות הדעת נחתמה לאחר שהיה ידוע כבר כי בתאונה מעורב רכב צד ג'. לשמאי עמדה האפשרות אם כן לבחון את נסיבות התאונה עם אותו צד ג' שפרטיו הועברו לתובעת עוד ביום 16/7/02 (ראה נספח ג' לתצהיר הגב' בלט, הוא הדיווח הטלפוני). העובדה כי דבר לא עורר את חשדו של השמאי בזמן אמת אומרת דרשני. 15.3 בנוסף - גם השמאי לב העיד כי היה מפגש בין הרכבים ורכב וולוו הוא חזק יותר מרכב ב.מ.וו - ויש לבחון את אזור הפגיעה. דבריו אלה של השמאי לב מתיישבים עם עדות רובין, כפי שיורחב להלן. 15.4 לסיכום עדות השמאי לב - אזי גם בעדות זו אין כדי לשלול את יתכנות הנזק בב.מ.וו בעקבות תאונה זו. עדויות ההגנה באשר לנסיבות התאונה: 16. כנגד העדות הבודדת של עספור לתוצאות התאונה, עומדות עדויות הנתבע, בן דסון ואזולאי. כנגד עדות השמאי לב לגבי יתכנות הנזק - עומדת עדותו של רובין. 17. לא מצאתי סתירות בין האמור בתצהירי עדי ההגנה לבין עדותם בעל פה, והן בן דסון והן אזולאי אישרו בפני כי הנזק שראו ביום התאונה הוא הנזק הנראה בתמונות. כך העיד גם הנתבע הן בפני, הן בפני החוקר והן בתיאור הנזק בהודעתו לתובעת (נספח ו' לת/3), הודעה הנחזית להיות חתומה עוד ביום 8/7/02, דהיינו ארבעה ימים לאחר התאונה. 18. לגבי עדותו של רובין - אמנם גם זה האחרון אינו בוחן תאונות ויש ליתן לעדותו משקל שאינו עולה על משקל עדות השמאי לב, עם זאת אין להתעלם מכך כי הב.מ.וו הגיע לרובין יום לאחר התאונה; רובין העיד כי הפינה של הוולוו היא החלק הכי חזק ברכב (והדבר מתיישב עם דברי השמאי לב מטעם התביעה); וכי לדעתו הנזק בב.מ.וו יכול להיגרם כתוצאה מהתאונה המתוארת על ידי הצדדים. דעה זו עומדת כנגד דעתו של השמאי לב, ומאחר ולמי מהם אין את ההכשרה הדרושה לקביעת ממצאים, נותרו כפות המאזנים מאויינות בשאלה המקצועית של יתכנות הנזקים. 19. אם נסכם עד כה את העדויות, אזי לא הוכח בפני כי הנזק שנראה בתמונות הב.מ.וו לא נגרם בתאונה זו, וגם לא הוכח בפני שאין זה סביר, לאור נסיבות התאונה, כי הנזק לא נגרם בתאונה זו. 20. לכאורה, די בכך כדי לדחות את התביעה, אולם ברצוני להתייחס לפן נוסף אותו בחנתי היטב בטרם מתן פסק הדין, פן השלוב גם בשאלה המשפטית המתעוררת - והיא כמות הראיות הנדרשות לצורך ביסוס התביעה, הנסמכת כאמור על מתן מידע כוזב ו/או מרמה בתביעת תגמולי ביטוח. השאלה המשפטית - הוכחת המרמה: 21. כפי שציינתי בסעיף 10 לעיל, הנטל הדרוש במקרה הנדון הוא הנטל המקובל במשפט האזרחי, לאחר שבית משפט שוכנע כי כמות הראיות שהוצגו בפניו מספקות, על פי נסיבותיו של המקרה וחומרת הטענות המועלות. 22. במקרה הנדון, מעבר להעלאת תהיות וספקות - לא הצליחה התובעת להוכיח מרמה ויתרת מזאת, לא הצביעה על מניע כלשהו של הנתבע היכול להוות הסבר לדיווח כוזב ו/או מרמה בקבלת תגמולי ביטוח. 23. אין חולקין, כי רכב הנתבע היה מבוטח בביטוח מקיף, דהיינו גם אם מדובר בתאונה עצמית, יש כיסוי ביטוחי לארוע, ובכך גם הודתה הגב' בלט בחקירתה "אם היה מדובר בתאונה עצמית היינו משלמים בהתאם לדוח שמאי". מכאן שמבחינת הנתבע אין זה מעלה ולא מוריד אם מדובר בנזק עצמי או שצד ג' מעורב!!! 24. דווקא העובדה כי הנתבע דיווח שצד ג' מעורב ומסר את פרטיו ( ואני מקבלת את הסבריו כי הדיווחים כולם נמסרו על ידי סוכן הביטוח, ואם יש בלבול כלשהו בדיווח אין לזקוף זאת כנגדו, מה גם שהדיווח הסותר תוקן בו ביום 16/7/04 - ראה נספח ב' ו ג' לת/3), ובכך אפשר לתובעת לברר עד תום את נסיבות הארוע בטרם ביצוע התשלום, מקהה את הטענה כי הנתבע בקש להסתיר מהתובעת מידע. 25. כמו - כן, אם היה מדובר בנזק כבד יותר אשר היה גורר הכרזה על הב.מ.וו כאובדן כללי, היה מקום לבדוק ביתר קפידה את טענות המרמה - שאז יתכן שלמבוטח, המבקש למכור את רכבו ומתקשה בכך (וגם זאת לא הוכח בפני במקרה הנדון), ישנו אינטרס כלשהו לפעול לקבלת תגמולי הביטוח. במקרה הנדון, הנזק הסתכם בכ - 40,000 ₪, בשעה שערכו של הרכב בעת התאונה היה 175,000 ₪, ולכן גם האינטרס הבלתי לגיטימי הנ"ל נשלל. 26. עוד בחנתי האם יתכן שהנתבע ורובין עשו יד אחת כנגד חברת הביטוח - גם אפשרות זו נשללת, לאור העובדה כי הערכת הנזק ניתנה על ידי שמאי התובעת, וסכום זה, במלואו, הועבר מהנתבע לרובין, מיד עם קבלתו מחברת הביטוח (וראה הקבלה ותדפיסי הבנק). 27. לא זו אף זו, הסתבר כי בסופו של יום הנתבע יצא בחסרון כיס מהתאונה - הן בשל העובדה כי שילם השתתפות עצמית גבוהה (2,500 ₪) ; והן בשל העובדה כי מכר את רכבו בסכום הנופל לטענתו ב - 26,000 ₪ ממחיר המחירון (וראה זכרון הדברים). איזו תועלת אם כן "צמחה" לנתבע בעקבות קבלת תגמולי הביטוח מהתובעת, תגמולים שהועברו במלואם למוסך המתקן?! סיכום: 28. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה הנדרש על מנת להוכיח שהנזק שנגרם לב.מ.וו לא נגרם בתאונה זו; בנוסף ולחלופין לא הוכח כי אין זה סביר שהנזק נגרם בתאונה זו. התובעת לא הצביעה על מניע כלשהו מטעם הנתבע היכול לעמוד בבסיס טענת ההטעיה ו/או המרמה; התובעת לא הוכיחה מהי התועלת שצמחה לנתבע כתוצאה מהדיווח הכוזב, כביכול ולפיכך - דין התביעה להדחות. 29. סוף דבר, התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט הכוללות את שכר עדיו בסך 750 ₪; וכן תשלם את שכר טרחת בא כוח הנתבע, בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. פוליסהחברת ביטוח