תאונה בין משאית לבין מכונית רנו

פסק דין בנושא ביטוח נזקים לרכב: כללי 1. בחודש מרץ 2003, סמוך לשעת חצות, נהגה גב' לוי ברכב מסוג רנו, ועמה שלושה חברים, מקריית גת לכיוון תל אביב. סמוך לצומת סגולה החל הרנו לבצע עקיפה של משאית שנסעה בנתיב הימני. גב' לוי (להלן גם - "הנהגת") איבדה את השליטה ברכבה, הרנו עלה על אי תנועה מצד שמאל, פגע בעמוד תאורה וגדר הפרדה, עבר לכיוון הנסיעה הנגדי, הגיע לתעלה שבצד הדרך ונעצר רק כאשר פגע בעץ. ". למרבה המזל, כל הנוסעים עימנו היום. 2. השאלה שבבסיס התביעה שלפני הינה, מדוע איבדה גב' לוי שליטה על הרכב ובפרט - האם היה זה בעטיה של המשאית אותה עקפה. הצדדים, כתבי הטענות וההליך 3. התובעת היא חברת ביטוח שביטחה את הרנו. התובעת שילמה תגמולי ביטוח בגין התאונה וכן נשאה בהוצאות נלוות. הנתבעים הם נהג המשאית (הנתבע 1, להלן - "הנתבע") ומעסיקו. אין מחלוקת כי הנתבע נהג במשאית בעת הרלוונטית במסגרת עבודתו. 4. בכתב התביעה טוענת התובעת כי המשאית סטתה שמאלה לכיוון נסיעת הרנו ובשל כך הסיטה גב' לוי את הרנו שמאלה, על מנת לנסות ולחמוק מפגיעת המשאית. כתוצאה מכך עלה הרנו על אי תנועה, נפגע מעמוד תאורה ונהדף לכיוון הנסיעה הנגדי. עוד טוענת התובעת בכתב התביעה, כי נהג המשאית המשיך בדרכו ללא עצירה ונתן את פרטיו רק לאחר שנעצר ע"י מרדף משטרתי שערכו שוטרים אשר נכחו המקום. 5. הנתבעים אינם מכחישים כי המשאית בה נהג הנתבע היתה בסמוך לתאונה, אולם, לשיטתם, האחריות לתאונה אינה מוטלת עליהם כלל ועיקר. בתמצית, הנתבעים טוענים כי היתה זו נהגת הרנו שסטתה מנתיב נסיעתה וגרמה בעצמה לנזקים. עוד טוענים הנתבעים בכתב ההגנה כדלקמן: במועד הרלבנטי נסעה המשאית בנתיב הימני, כשהיא עמוסה כחוק, לכיוון גדרה. סמוך לצומת סגולה שמע הנתבע רעש מהצד האחורי וכשהביט במראה ראה רכב פרטי סוטה שמאלה. לאחר שהיה ברור לנתבע שהוא אינו חלק מהתרחשות תאונתית, המשיך לנסוע. מרחק קצר לאחר מכן הבחין הנתבע ברכב משטרה אשר מורה לו לעצור בצד וכך עשה. השוטר עמו שוחח הנתבע גבה ממנו פרטים, שכן סבר כי הנתבע פגע בעמוד תאורה. מדובר באותו עמוד אשר לאחר מכן הסתבר שהרנו הוא אשר פגע בו. עוד נכתב בכתב ההגנה כי הנתבע נהג כל העת בנתיב הימני ולא התכוון בשום שלב של הנסיעה לעבור לנתיב השמאלי, שכן היה עמוס בסלעים כבדים והתנהל בכבדות בימין הדרך. 6. הנתבעים הגישו הודעה לצד שלישי כנגד סוכני ביטוח וחברת ביטוח. לפי כתבי טענות אלו, אם בניגוד לעמדתם, ימצא בית המשפט לחייבם בנזקי התאונה של הרנו, על הצד השלישי לשפותם בסכומים בהם יחוייבו, שכן הנתבעים היו מבוטחים בפוליסת ביטוח של צד ג' 3, ולחלופין צד ג' 1 ו-2 חבים כלפיהם בנזיקין. לפי החלטות דיוניות, הופרד הדיון בתביעה ובהודעה לצד שלישי. כמו כן הוארך המועד להגשת כתב הגנה כלפי ההודעה לצד שלישי, עד לאחר החלטה בענין חבות הנתבעים כלפי התובעת. בהתאם לאותן החלטות דיוניות, נכחו ב"כ הצדדים השלישיים במהלך הדיונים והשתתפו בחקירות הנגדיות. 7. לפני בית המשפט נשמעו חמש עדויות: נהגת הרנו (גב' נטלי לוי), נוסעת ברנו אשר ישבה ליד הנהגת (גב' הגר ארג'ואן, להלן גם - "הנוסעת"), נהג המשאית (הנתבע), עוזר נהג המשאית (מר חגי שמואל) ובוחן תאונות דרכים משטרתי (מר ישראל נחמיאס). כמו כן הוגשו לתיק בית המשפט, בין השאר, העתקים ממסמכי תיק המשטרה וחוות דעת שמאי. הצדדים התמקדו בשאלה האם סטיית הרנו ואיבוד השליטה נגרמו בעטייה של המשאית. לא היתה מחלוקת בשאלת זכותה של התובעת להגיש את התביעה ובשאלת גובה הנזק. דיון 8. במהלך הדיון טענה נהגת הרנו כי המשאית פגעה בה ולכן איבדה שליטה ברנו. ב"כ התובעת טענה בסיכומיה כי פגיעת המשאית ברנו היא עובדה שאינה יכולה להיות שנויה במחלוקת. הנתבעים דחו טיעון זה. 9. בכתב התביעה נכלל תאור ולפיו הרנו סטה מנתיב הנסיעה משום שהמשאית סטתה שמאלה ונהגת הרנו ביקשה להמנע מפגיעה. אין כל טענה בדבר פגיעה של המשאית ברנו. 10. ההודעה שנמסרה לחברת הביטוח בסמוך לארוע ועדות שנתנה הנהגת במשטרה, תומכות בגירסה שנכללה בכתב התביעה ואינן תומכות בטענת הפגיעה. בטופס ההודעה (ת/2) תואר המקרה כדלקמן: "... סמוך לצומת סגולה עקפתי משאית. בזמן העקיפה סטתה המשאית לנתיב הנסיעה שלי. בנסיוני לחמוק מהמשאית שנצמדה אל רכבי נתקלתי באי התנועה תוך כדי נסיון לחזור לנתיב נזרק רכבי לנתיב הנגדי עד שהרכב נעצר ע"י עץ בצד הכביש". בעדות שניתנה במשטרה ביום 18.3.03 (ת/3) אמרה נהגת הרנו כי כאשר הגיעה לצומת סגולה עקפה משאית שהיתה לפניה בנתיב הימני, כי כאשר יצאה לעקיפה נהג המשאית סטה שמאלה לנתיב שבו היה הרנו "ואז סטיתי שמאלה לכיוון האי תנועה, פגעתי באי תנועה מברזל ועפתי לנתיב הנגדי..." 11. רק בעדות שניתנה בבית המשפט, חלה התפתחות בעדות הנהגת ועלתה לראשונה טענה כי הנהגת חשה במכה וכי קיבלה מכה מהמשאית. כעת אמרה הנהגת כך: "רציתי לצאת לעקיפה והגברתי מהירות לעקוף אותה. כשהייתי בערך באמצע המשאית ראיתי שהיא מתחילה לפנות לנתיב שלי. היא לא אותתה. אולי משום שהעקומה היתה שמאלה היא סטתה קצת לנתיב שלי. ניסיתי להתרחק שמאלה שהיא לא תפגע והרגשתי מכה חזקה ברכב ועפתי עם הרכב. המכה נגרמה מהעגלה של המשאית" (עמ' 1 ש' 7-11 לפרוט'). הנהגת עומתה עם ההודעות הקודמות שלה ולא ידעה להסביר מדוע לא ציינה את הדברים קודם לכן. בהמשך חקירתה לא יכלה לומר בודאות ע"י מה נפגעה ולמעשה זכרונה הוא כי "היתה מכה" ואז הרכב עף. העדה אישרה שהטענה שהמכה היא מהמשאית היא מסקנה שלה בלבד, ולא בגדר ידיעה (עמ' 2 ש' 22). 12. גב' ארגו'אן, הנוסעת, ישבה לצד הנהגת. עדה זו נתנה אף היא עדות במשטרה בסמוך לאחר התאונה (ת/4). בעדות זו, בדומה לעדות המקורית של הנהגת, לא נזכרת כלל מכה כלשהי. "זה היה בעקומה שמאלה בסמוך לצומת סגולה ואז אני זוכרת שהמשאית ממש שהיא במקביל אלינו סוטה אל הנתיב בו נסענו. ואז נטלי זזה עם ההגה קצת שמאלה ואז מכאן אנחנו מאבדים שליטה ברכב ואז סגרתי עיניים מהפחד [ש] עד נעצרנו בעץ נראה לי". והנה, בעדותה בבית המשפט השתנתה גם גרסתה של עדה זו, בתאום ברור לשינוי בגרסת הנהגת. שמענו כאן לראשונה כי באמצע העקיפה המשאית נכנסה לנתיב "והרגשנו מכה". כאשר עומתה העדה עם הודעתה במשטרה, אישרה כי חתמה עליה (עמ' 3 ש' 21) אך טענה כי היא אמרה את הדבר ואיננה יודעת מדוע זה לא אינו מופיע. העדה טענה כי כנראה היתה "בלחץ" נוכח הסמיכות לתאונה (עמ' 3 לפרו'). גם לפי גרסה עדכנית זו, העדה לא ראתה את הפגיעה אלא חשה בה בלבד (עמ' 4 ש' 2). 13. כבר ראינו כי כתב התביעה איננו כולל התייחסות כלשהי לפגיעה אלא לסטיה של המשאית בלבד. ולא בכדי. חומר הראיות שהיה בתיק המשטרה ולפני חברת הביטוח אינו מכיל מידע כלשהו ממנו ניתן ללמוד שהמשאית פגעה ברכב הפרטי. נהפוך הוא. הראיות מצביעות על כך שהנהגת איבדה שליטה וזאת, לטענתה, משום שהמשאית סטתה לנתיבה והיא ניסתה להתחמק ממנה, ולא בגלל מכה. על כך אגב, עמד גם בוחן התנועה בעדותו (ר' למשל עמ' 14, 15, 16, 18 לפרו'). 14. המשטרה אף לא מצאה ראיה אחרת לכך שהמשאית פגעה ברכב הפרטי. שוטר תנועה שעצר את המשאית סמוך למקום הארוע, בדק אותה לפי בקשתו של בוחן התאונות ולא מצא עליה סימן כלשהו. ב"כ התובעת טענה כי יתכן שהנגרר פגע ברכב הפרטי ולא נותר עליו סימן. כן נטען כי יתכן ששוטר התנועה לא היה מיומן מספיק להבחין בסימנים קלים, בפרט בשעת חושך. בוחן התאונות ציין בעדותו כי בחלקים ניכרים של העבודה מסתמכים הבוחנים על בדיקות שעושים שוטרי התנועה אשר עוברים הכשרות לעשות כן, והוא סבור שניתן לסמוך על בדיקה כזו (עמ' 19 ש' 9 - 13). כך או כך, גם אם אפשרי הדבר שהיה נזק על המשאית, אין לפני ראיה פוזיטיבית בדבר קיומו של נזק כאמור. בהקשר זה ניתן גם להעיר כי דו"ח הפעולה (במ/1) תומך בטענת הנתבעים לפיה סברו השוטרים, בשגגה, כי עמוד התאורה נפגע ע"י המשאית ולכן נסעו בעקבותיה ועצרו אותה (בעוד בפועל אין מחלוקת שהעמוד הופל על ידי הרנו). כן תומך הדו"ח הנ"ל בטענת הנתבעים כי המשאית היתה ללא עומס יתר. 15. שני נוסעים נוספים היו ברנו, במושב האחורי. הם לא העידו, לאחר שב"כ התובעת ציינה כי לטענתם אינם זוכרים כלל את התאונה ואינם יכולים לסייע (אכן, טפסי עדותם שבתיק המשטרה, אשר הוגש בהסכמה, אינם כוללים דבר לגבי פגיעה ואף לא לגבי סטיה של המשאית). 16. קיים נזק בצד הימני של הרנו. חוקר התאונות העיד כי הוא מייחס נזק זה לפגיעה של הרנו בעמוד התאורה (עמ' 18 ש' 20 לפרו'). כמו כן ניתן לציין כי הנזק בצד ימין של הרנו הינו בחלק התחתון של הרכב ובשים לב להבדלי גבהים בין רכב פרטי לבין נגרר של משאית (נהגת הרנו טענה שנפגעה ע"י העגלה) עולה סימן שאלה לגבי אפשרות קיומו של נזק כזה מחלק זה של המשאית. ענין זה לא הוברר עד תום, שכן קיימים חלקים שונים הסמוכים לנגרר ונמוכים יותר. 17. הדגש בטיעוני התובעת בכל הנוגע לפגיעת המשאית ברכב הפרטי, התייחס לעדות הנהג לפיה העיד שמע מכה ואז הביט במראה וראה רכב פרטי הסוטה שמאלה. הסדר הכרונולוגי מחייב, לשיטת התובעת, את המסקנה שהיה מפגש בין הרכבים, שהוא מקור הצליל ששמעו העדים, ואז - וממילא, בשל כך - סטה הרכב הפרטי ועלה על אי התנועה. לטעמם של הנתבעים, הנתבע אכן שמע צליל ולאחר מכן ראה את הרנו סוטה, אך אין זה הכרחי שהרנו החל בסטיה רק כאשר ראה זאת הנתבע. יתכן שהרנו החל בסטייה, אז התרחש דבר מה שגרם לצליל ואז ראה הנתבע את המשך הסטייה. הצדדים האריכו בחקירות ובטיעונים בענין זה וניתחו איש איש את עדות והודעת הנהג ואת משמעותה האפשרית. כמו כן חקרו הצדדים את בוחן התאונות בהקשר זה וניסו להסיק מעדותו כי המכה ששמעו הצדדים היתה קשורה, או לא היתה קשורה, למשאית (כל אחד לפי דרכו). 18. ספק רב בעיני אם ניתן לראות בתשתית הקיימת לפני משום הוכחת פגיעתה של המשאית ברנו. יחד עם זאת, כפי שיבהר להלן, הדבר אינו משפיע על מסקנת הדיון. גם אם אניח, לטובתה של התובעת, שהיה מגע בין המשאית לבין הרכב הפרטי, אין הדבר מחייב מסקנה של אחריות הנתבעים. 19. השאלה המרכזית הינה האם המשאית סטתה מנתיבה וכך פגעה ברנו או גרמה בדרך אחרת לתאונה. או שמא נגרמה התאונה (עם או בלי מגע עם המשאית) כתוצאה מאיבוד שליטה של נהגת הרנו שמקורו בטעות ושיקול דעת מוטעה ("הגורם האנושי"). 20. כפי שראינו לעיל, עדויותיהן של הנהגת ושל הנוסעת שלצדה לא התיישבו עם הודעות שנתנו בסמוך לארוע והיו מתואמות בבירור בזמן הדיון. מאפיינים אלו אינם מסייעים לתת אמון בעדויות אלו באופן כללי. בעדויות נפלו קשיים נוספים. כך למשל העידה הנוסעת גב' ארג'ואן, כי מזג האויר היה גשום. עדות זו אינה נתמכת בדוח הבוחן (נ/1) המציין תנאי מזג אויר נאה. וכך, הנוסעת התעקשה שהביטה במקביל על מד המהירות, על המשאית ועל הדרך, ואף זוכרת איך הנהגת הביטה בראי לפני שעקפה. כל זאת, כאשר היתה נוסעת בלבד וללא תפקיד מוגדר. עדותה זו אינה סבירה בעיני, גם לא ההסבר כי כך פעלה נוכח פחד שלה מכבישים (שלא נתמך בדבר פרט לאמירתה). 21. נהגת הרנו היתה בעת הארוע בת 17.5 והיה לה רשיון כחצי שנה בלבד. היא נסעה בשעת חצות ואישרה בעדותה שנסעה מעל המהירות המותרת. עוד העידה הנהגת כי לא האטה כלל לפני הצומת שהיה בסמוך. המוסיקה פעלה בכלי הרכב והצעירים שוחחו ביניהם בדרכם לבילוי. 22. אין מחלוקת שהארוע התרחש בעקומה שמאלה בכביש. בעקומה כזאת נטיית כלי הרכב במקרים רבים בשל הכוח הצנטריפוגלי הינה לצד ימין דווקא. הבוחן אישר את הדבר בחקירתו (עמ' 12 ש' 10 - 11, ור' גם עדות הנהג עמ' 7 ש' 20 - 22). 23. המשאית, מסוג פול-טריילר, היתה עמוסה באבנים כבדות ונסעה כפי שהיא חייבת לפי החוק, בימין הדרך. נהגת הרנו עצמה העידה שהכביש היה פנוי לפני המשאית, היינו, לא היה טעם או סיבה לכך שהמשאית תעבור בנתיבה לנתיב שמאלי. 24. אני סבורה כי בנסיבות הענין האמורות וכפי שהוצגו והודגמו לפני על ידי העדים השונים, הסבירות שהמשאית תעבור מנתיבה לנתיב השמאלי תוך כדי כך שהרכב הפרטי עוקף אותה ובשל כך תאבד נהגת הרנו את שליטתה ברכב, קיימת אך אינה גבוהה. גבוהה לפחות באותה מידה, ואולי גם יותר, ההסתברות שנהגת הרנו חסרת הנסיון (באופן יחסי), שיצאה בשעת ליל ובמהירות העולה על המותר ועל המתאים לתנאי הדרך, לעקיפת משאית, תוך כדי עקומה שמאלה, נבהלה מהקרבה שבינה לבין המשאית ואז איבדה את השליטה על הרכב. יתכן גם שבמהלך דברים זה היה מגע בין הרכב הפרטי לבין המשאית. אולם מגע שכזה אינו מעיד בהכרח על רשלנותו של נהג המשאית. אובדן העשתונות של נהגת הרנו יכול לגרום לו, ככל שהתרחש. 25. אני ערה לכך שעדויות הנתבע והמלווה שלו, לא היו נטולות רבב. בפרט נכון הדבר לגבי השאלה מה סברו שני אלה כאשר שמעו את המכה ומדוע המשיכו לנסוע. לפי דוח הפעולה, במענה לשאלה מדוע לא נעצר אם הבחין בתאונה, השיב הנהג "אני עמוס ולא היה לי אפשרות לעצור". בעדות שניתנה במשטרה אמר הנהג שהוא סבר שיש לו פנצ'ר (עמ' 1 ש' 23 - 24 לעדות). לא היה לנתבע מענה של ממש מדוע לא עצר (עמ' 2 ש' 22 - 27). גם בעדותו בבית המשפט אמר הנתבע כי סבר שהיה לו פנצ'ר (עמ' 6). המלווה העיד כי היתה התלבטות האם עליהם לעצור, משום שלא היו מעורבים בדבר. לפי עדותו במשטרה, שמע רעש וסבר שמדובר בצמיג (ש' 6 לעדות) ואז הנהג הביט ואמר לו שרכב סוטה שמאלה והשניים המשיכו בנסיעה. הנוסע המשיך והעיד שהנהג אמר לו "אולי יש פצועים" ותוך כדי השיחה וההתלבטות אם לעצור, הגיעה ניידת וסימנה לעצור. לא מצאתי כי יש באמור ואי התאמות דומות כדי לגרוע מבסיס וגרעין העדות של הנתבע והמלווה שלו. אין מחלוקת כי המשאית היתה במקום והנתבע לא הכחיש זאת מלכתחילה. הנתבע גם לא הכחיש שראה מכונית פרטית סוטה. הנהג עצר כאשר התבקש לעשות כן. מכל העדויות בכל הזמנים ברור כי העדים לא סברו שהמשאית היתה מעורבת בתאונה, גם אם סברו שיתכן שהרעש קשור למשאית בדרך של פנצ'ר. לאחר שירד הנתבע מהמשאית וזו נבדקה ע"י שוטר, אכן לא נמצא סימן לפגיעה במשאית. יתכן כי היה על הנתבע לעצור ולהושיט יד לנוסעי הרנו מטעמים אחרים שבדין, אך לא הייתי רואה את המשך נסיעתו כהמלטות והודאה באחריותו. בנוסף, נתתי אמון בעדותו של בוחן התנועה, עד נייטרלי ללא עוררין ואיני סבורה כי העובדה שטיעון נוסעי הרנו בענין המשאית הופיע בתיק המשטרה ולא בדו"ח הבוחן עצמו, יש בה כדי להשפיע על הערכת העדות. 26. בסופם של דברים, לא שוכנעתי כי נהג המשאית התרשל, המשאית סטתה מדרכה והיוותה את הסיבה לאיבוד השליטה של הרנו או כי אפשרות זו גבוהה מהאפשרות שנהגת הרנו איבדה שליטה במשאית מטעמים שפורטו לעיל. משכך, התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי הנתבעים התרשלו או עוולו בדרך אחרת וכי קיים קשר סיבתי בין התנהלותם לבין נזקי התאונה. התביעה נדחית. התובעת תשא בהוצאותיה וכן בהוצאות הנתבעים בסך כולל של 10% מסך התביעה בצרוף מע"מ. משנדחתה התביעה, נדחית גם ההודעה לצד שלישי, וזאת ללא צו להוצאות. רכבמשאיתתאונת משאית