ביטוח נהג טנק

פסק דין 1. המבקשים הם נהגים מובילי טנקים, המועסקים כאזרחים עובדי צה"ל . המבקשים היו מבוטחים בפוליסת ביטוח בחברת הסנה, שפרשנותה הנכונה היא נשוא התביעה דנן. לאחר שחברת הסנה התפרקה, קיבלה המשיבה דנן על עצמה את האחריות על פוליסות הביטוח של הסנה, ובין היתר על הפוליסות אשר הופקו עבור המבקשים. 2. המבקשים בוטחו בחברת הסנה בשנת 1988, יחד עם נהגים מובילי טנקים אחרים שהועסקו כאזרחים עובדי צה"ל. פוליסות הביטוח נשוא התובענה נועדו לבטח את חלק השכר של המבקשים בגין שעות נוספות, למקרה בו יאבדו את יכולתם לעבוד שעות נוספות בעתיד (זאת, משום ששכר הבסיס של המבקשים בוטח על ידי צה"ל). 3. המבקשים נפצעו במסגרת עבודתם (בשנים 1988-1989), וכתוצאה מכך נפגעה יכולתם לעבוד שעות נוספות. חברת הסנה הכירה בפציעתם כאירוע ביטוחי, ובמשך כ-13 שנים היא שילמה להם את דמי הביטוח מכוח הפוליסה. בחודש פברואר 1990, בוטלו כל פוליסות הביטוח למעט הפוליסות של המבקשים, שכבר קיבלו באותה עת פיצוי מחברת הסנה בגין פציעתם. 4. בשנת 2001, הודיעה המשיבה למבקשים כי עליה לנכות מס מהפיצוי החודשי המשולם להם. לאחר שהמבקשים לא העבירו למשיבה אישורים בדבר פטור מתשלום מס במקור, החלה המשיבה לנכות מס הכנסה מתגמולי הביטוח אותם היא משלמת למבקשים. 5. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלה האם מכוח הפוליסה, הם זכאים לקבל את הסכום המצויין בה "נטו", היינו - אם תחול חבות מס, היא תחול על המשיבה, המבטחת (זוהי גירסת המבקשים), או שהפוליסה קובעת את סכום השיפוי "ברוטו", כאשר המבקשים לוקחים על עצמם את הסיכון שהסכום יחוייב במס. 6. כאמור, לטענת המבקשים יש לפרש את הפוליסה כך שהסיכון במס יחול על המשיבה. לטענתם, הדבר עולה מהמונח "משכורת הפרשית" שבפוליסת הביטוח. על כל פנים, אם קיים ספק פרשני, יש לפרש את הפוליסה כנגד המנסח, חברת הביטוח. עוד טוענים המבקשים, כי הפוליסה היא חריגה ומיוחדת, בין היתר שכן היא כוללת כיסוי מצב מלחמה אקטיבי ופסיבי. 7. המבקשים טוענים כי גם אם תבחן הפוליסה על פי תכליתה, התוצאה תהיה זהה. המבקשים הרוויחו שכר בסיסי נמוך, וסכום נוסף כשעות נוספות. מטרת הפוליסה היתה לבטח את ההפרש זה, למקרה של אובדן כושר עבודה של המבקשים. לכן, המבקשים טוענים כי הם לא היו מסכימים לקחת על עצמם את הסיכון של שינוי בהוראות המס. המבקשים מסתמכים גם על מסמך שנערך במועד בו בוטלו פוליסות הביטוח של יתר הנהגים מובילי הטנקים, בשנת 1990, ועל התנהגות המשיבה לאורך השנים. כפי שיפורט להלן, אני סבורה כי אין מקום לקבל את טענות המבקשים. 8. לצורך הכרעה במחלוקת בין הצדדים, יש לפרש את פוליסות הביטוח. המבקשים צרפו להמרצת הפתיחה העתק של פוליסות הביטוח (נספח א' להמרצת הפתיחה), ושל מכתב הבהרות לפוליסת הביטוח, שהוציא מר אורי בן שלום מטעם הסנה, ליו"ר ועד העובדים של מובילי הטנקים (נספח ב' להמרצת הפתיחה). אלה שני המסמכים הבסיסיים אותם יש לפרש, על מנת לקבוע מה כללה התחייבות הסנה כלפי המבקשים. ס' ב1 לפוליסה הוא הסעיף שכותרתו "הרחבה לגבי שעות נוספות". בסעיף נאמר כי: " והיה ואיבד הנהג את כושר עבודתו, מסיבה בריאותית חלקית ו/או מלאה... והתשלום על שעות נוספות יהיה נמוך מהסכום הרשום בדף פרטי הביטוח, יקבל הנ"ל השלמה עד לגובה הסכום הרשום בדף פרטי הביטוח צמוד למדד אך ללא השחרור מתשלום הפרמיות". בפוליסת הביטוח צויין: "סכום ביטוח למקרה אובדן כושר עבודה - 900 ₪" ובהמשך: "סכומי הביטוח בפוליסה זו צמודים במלואם למדד". במכתב ההבהרות של מר אורי בן שלום, נאמר כי למבוטח: "תשולם משכורת הפרשית (לפי הרשום בפוליסה) ועד לגובה ההפרש בין משכורתו בפועל לבין משכורתו שהיתה כנהג מוביל". כן צויין כי אם המבוטח לא יירד בהכנסתו, לא ישולם אובדן כושר עבודה. 9. כאמור, טענתם הראשונה של המבקשים, מתייחסת למונח "משכורת הפרשית". לטענת המבקשים, לו היתה פרשנות הפוליסה כשיטת המשיבה, כי אז די היה לציין כי סכום הפיצוי יהיה כנקוב בסכום הפיצוי בפוליסה. השימוש במונח של "משכורת הפרשית", יוצרת הבנה לכל קורא כי הפוליסה מתייחסת לערכי נטו. המשיבה טוענת כי המונח "הפרשית" נועד להבהיר לנהגים כי על אף האמור בפוליסה, הרי שלחברת הביטוח יש זכות לבצע התאמות בין הסכום הנקוב בפוליסה לבין התשלום ברוטו שמקבל המבוטח בגין עבודתו. לגישת המשיבה, הסכום העליון של חבות המשיבה היא הסכום הנקוב בפוליסה. 10. אינני סבורה כי המונח "משכורת הפרשית" שבמסמך ההבהרה די בו כדי להביא למסקנה כי יש לקבל את הפרשנות לה טוענים המבקשים. כיסוי ביטוחי במסגרתו חברת הביטוח לוקחת על עצמה סיכון של שינוי בחבות המס של המבוטח - הוא כיסוי חריג. הוא מחייב את חברת הביטוח להביא בחשבון שינויים אפשריים בחוקי המס, או בתחולתם על המבוטחים, ולבטח אותם. כדי שבית המשפט יוכל לקבוע כי הפוליסה דנן היא פוליסה חריגה כזו - נדרשות ראיות חזקות כי זה אכן היה אומד דעתם של הצדדים להסכם הביטוח. בעניננו, כאמור, ביטחו הנהגים את יכולתם להשתכר שעות נוספות - מעבר לכיסוי לשכר הבסיס שניתן להם על ידי הצבא. זו היתה מטרת הפוליסה. עם זאת, אין חולק כי חברת הביטוח קבעה גבול עליון לביטוח. לכך הסכים גם מר בן הרוש - יו"ר ועד הנהגים שערך את המו"מ עם חברת הסנה. הוא העיד כי התקרה של חבות המשיבה הינו עד לסכום הרשום בפוליסה (ר' עמ' 4 שורות 14-16). 11. מכאן, כי המשיבה, שהיא חברת ביטוח המבטחת סיכון, המכלכלת את הסיכונים שבפניה, הביאה בחשבון כי הסיכון המקסימלי שהיא חשופה אליו לגבי הביטוח של כל אחד מהנהגים, הוא תשלום סכום של 900 ₪, כשסכום זה צמוד למדד. שינוי חוקי המס, תוך שהמשיבה צריכה להעמיס על סכום הביטוח סכומים נוספים כדי שהמבוטח יקבל את סכום הביטוח "נטו", משמעה הגדלת הסיכון של חברת הביטוח מעבר לסכום התקרה, וכאמור אין ראיה כי חברת הביטוח הביאה בחשבון סיכון משמעותי זה. 12. בנוסף, כי שהובהר לעיל, תכלית הפוליסה היתה להעמיד את המבוטח במצב בו היה אלמלא קרתה לו התאונה (כפוף לתקרת הכיסוי). כאמור, שכר הבסיס שלו בוטח על ידי צה"ל, והפוליסה נועדה לכסות את יתרת השכר- עבור שעות נוספות. ואולם, השכר שהנהגים היו מקבלים עבור שעות נוספות, היה שכר שנגבה עליו מס (ר' העמודה בתלוש המשכורת של המבקשים, ועדות מר בן הרוש עמ' 4 שורות 25-24). יתרה מזאת, לו היו חוקי המס משתנים, היו הנהגים (גם אלמלא נפצעו) חשופים לסיכון כי שכר ה"נטו" שלהם יקטן. הנהגים, ככל עובד, היו זכאים לקבל מהמעביד שלהם שכר "ברוטו", כאשר הסיכון בשינוי במס על העובד, חל על העובד ולא על המעביד. מבחינה זו, הפוליסה לא שינתה את מצבם של הנהגים המבוטחים לעומת מצבם לפני הפציעה. לכן, אינני מקבלת את טענת המבקשים בסיכומים לפיה "ודאי, שלא היו מסכימים לקחת על עצמם שום סיכון במידה והיה חל שינוי בהוראות המס החלות על הפוליסה". 13. לכן, אני סבורה כי יש לפרש את המונח "הפרשית" כפי שהמשיבה טענה, היינו כי הסכום המבוטח הוא ההפרש בין התשלום ברוטו שמקבל המבוטח, לבין סכום הפוליסה, כאשר הסיכון המקסימלי של חברת הביטוח הוא סכום התקרה הנקוב בפוליסה. 14. המבקשים טענו כי ניתן ללמוד על הפרשנות הנכונה של הפוליסה משני מסמכים נוספים - המסמך מיום 2.1.90, והסכם ביטול הפוליסות (נספח ד' לתצהיר מר בן הרוש). ראשית, יש לציין כי שני המסמכים הנ"ל הם מסמכים מאוחרים לפוליסה. הפרשנות הנכונה של הפוליסה צריכה להקבע לפי אומד הדעת של הצדדים לה בעת ההתקשרות. המסמכים המאוחרים אינם יכולים, לכן, לשנות את המוסכם על פי הפוליסה, והם יכולים לכל היותר להוות אינדיקציה נוספת לאומד הדעת של הצדדים בתקופה שלאחר ההתקשרות בפוליסה, ביחס לאמור בפוליסה. יצויין כי גם מר בן הרוש, בחקירתו הנגדית, כאשר הוא מעומת עם נספח א' לתצהירו, משיב כי המסמך "יצא לאחר ההסכם, אך הוא לא רלוונטי כי הוא בא אחרי ההסכם. מבחינתי ההסכם והנספחים לו הם שרלוונטיים" (עמ' 5 שורות 16-17). 15. המסמך מיום 2.1.90 (נספח ג' לתצהיר מר בן הרוש), קובע בס' 2 לו, כי "חישוב תשלום שעות נוספות ייעשה על בסיס 12 חודשי עבודה... החישוב הוא ממוצע מזה 70% נטו, אך לא יעבור את הסכום הנקוב בפוליסה". אני סבורה כי אין במסמך זה כדי לשנות את מסקנתי כלעיל, לגבי הפירוש הנכון של האמור בפוליסה. 16. מעבר לכך שמדובר במסמך המאוחר להסכם, כפי שצויין לעיל, הרי שבמסמך הנ"ל צויין כי "במידה והנ"ל יהיה מקובל על הסנה ועל מאיר בן הרוש, המכתב יובא לידיעת הנהגים". מדובר, אם כן, כעולה מלשון המכתב עצמו, בתנאי מתלה, שעל המבקשים הוטל הנטל להוכיח את קיומו. המבקשים לא עמדו בנטל. חתימת הסוכן מר הדדי - אין די בה - שכן כעולה מלשון המסמך, נדרשה הסכמה של המבטחת. יתרה מזאת, מר בן הרוש בעדותו העיד כי המשיבה לא הסכימה לדרישתו. הוא העיד: "הביטוח לא הסכים להגיע ל-70% בדרישה שלי של תשלום חודשי, ואז סיכמנו על 900 ₪ בתקרה". מכאן, שלא ניתן להסיק מהמכתב כי הצדדים הסכימו כי השיפוי הביטוחי יהיה בערכי נטו, וכי חברת הביטוח "תספוג" שינויים במיסים שיחולו על המבקשים, ככל שיחולו שינויים כאלה. 17. גם במסמך הביטול של פוליסות הביטוח - אין כדי לשנות את המסקנה הפרשנית שלעיל. מסמך הביטול חזר ואישר את זכויות המבקשים על פי ההסכם המקורי. אין בו כדי להוסיף על זכויות אלה. 18. לחיזוק המסקנה שלעיל, יש לציין כי המבקשים לא הציגו פרוטוקולים כתובים של ועד המובילים ואספות הנהגים, או כל ראיה אחרת, על מנת שבית המשפט יוכל להתרשם מה היה אומד הדעת של הנהגים לפני ההתקשרות בהסכם, לגבי שאלת שינוי אפשרי בחוקי המס. 19. המבקשים טענו כי המשיבה שילמה להם את תגמולי הביטוח ללא ניכוי מס במשך כ-14 שנה. גם עובדה זו, שאינה שנויה במחלוקת, אין בה כדי לשנות את המסקנה שלעיל. המשיבה אכן לא ניכתה ניכויי מס מהמבקשים, עד למועד בו קיבלה חוות דעת משפטית כי עליה לעשות כן. עם זאת, המשיבה לא נשאה במיסים עבור המבקשים בכל התקופה, אלא רק נמנעה מלנכות מס במקור בגין התשלומים שהעבירה אליהם. המבקשים לא הוכיחו טענת מניעות. ראשית, כפי שהובהר, התשלום של מלוא סכום התגמולים ע"י המשיבה, לא היה מצג לכך כי המשיבה תישא במיסים שיחולו על המבקשים אם יחולו, אלא רק מצג לכך שלדעת המשיבה באותו שלב, לא חלה חבות מס על התשלומים. בנוסף, המבקשים לא הוכיחו כי כתוצאה מה"מצג" הנטען הם שינו את מצבם לרעה, וטענותיהם בהקשר זה היו סתמיות ולא מפורטות (ר' ס' 27 לבקשה). 20. אינני סבורה כי יש מקום במסגרת התביעה דנן להתייחס לשאלה האם תגמולי הביטוח שמשולמים למבקשים אכן חייבים במס, או שמא מדובר בפיצוי על פגיעה בנכס הוני - כגישת המבקשים. אם המבקשים סבורים כי אין עליהם חובה לשלם מס הכנסה על תגמולי הביטוח, עליהם לפנות לרשויות המס, ולנסות לשכנע אותן בטענתם. 21. לכן, ומכל הטעמים שלעיל, התביעה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עורכי דינה בסך 8,000 ₪ + מע"מ. ביטוח רכב