פסק דין זוהי תביעה לשיבוב הסכום אותו שילמה התובעת, חברת ביטוח, במסגרת חבותה על פי פוליסה לביטוח רכב, למבוטח על נזקים שנגרמו בתאונת דרכים בה היה מעורב הרכב המובטח, עם רכב אחר נהוג בידי הנתבע מספר 1 ומבוטח בביטוח חבות ע"י הנתבעת מספר 2. על פי כתב התביעה נטען כי - " 4- התובעים טוענים כי ביום 31/10/02 , ברחוב שרת בתל אביב , אירעה תאונת דרכים אשר במסגרתה נפגע הרכב המבוטח ע"י הרכב הפוגע . התובעים טוענים כי הרכב הפוגע פגע ברכב המבוטח עת חנה בחניה " הנתבעים התגוננו בפני הטענה הנ"ל וטענו - " רכב הנתבעים לא היה מעורב בתאומה כל שהיא ולא פגע ברכב התובעת . כל שידוע לנתבע 1 הוא שקיבל שיחת טלפון מאישה אלמונית שטענה כי פגע ברכבה . אין הנתבע יודע מנין קבלה אותה אישה את מספר הטלפון שלו ומדוע הוא מקושר לתאונה הנטענת " ואכן על פי חומר הראיות שבפני אין איש, ומכל מקום, לא הובא איש כזה -אם ישנו - להעיד בפני , שראה את הנתבע מספר 1 פוגע ברכבה של מבוטחת התובעת שעה שהיה במצב חניה . עדי התביעה מטעם התובעת הם המבוטחת עצמה , הבג ' ברלי עשירה , אשר העידה בפני : " חזרתי מעבודה ברגל... הלכתי למדרכה. מצאתי את האוטו שלי בחניה , בזוית מאד חדה לכיוון אמצע הכביש . החזית מעוכה .... המספר היה תלוש ומונח על גג האוטו..." בהמשך אומרת העדה - " ויטה ( עדת התביעה מספר 2 -ח.י.) אמרה כי הלכה למכולת כי הרכב שלי עמד במקום , וכי המשאית פרקה ציוד למקלט, רהיטים.. האי חזרה למכולת אחרי 5 דקות . המשאית לא היתה והרכב שלי היה דפוק באמצע הכביש .." ואכן אותה ויטה , היא גב' ויטה רוזנשטוק , הוזמנה להעיד ומסרה בבית המשפט " אני גרה ברחוב שרת 17 שם גרה עדת התביעה מספר 1 ( עשירה ברלי ח.י.) הלכתי מרחבו שרת 17 לרחוב גבוטינסקי , כאשר בדרך בשרת 30 בחניה ראיתי משאית לבנה צרה גבוהה יותר מהרגיל . תפס לי את העין כי זה גובה המסתיר את החלונות של הקומה הראשונה , כי היה מקרה כזה........ כאשר חזרתי אחרי 5 דקות מהמכולת המשאית לא היתה. תפס לי את העין מה שהוא מוזר. האוטו שעמד בכניסה בשרת 28 במקום לעמוד צמוד למדרכה הוא עמד עם האף באמצע הכביש......" בא כוח התובעת הגיש תרשים של מקום האירוע. על פי התרשים מדובר ברחוב שרת בתל אביב, רחוב חד סטרי , וכנטען בעדויות גם עם רכבים חונים בצדי הכביש. בין הבניינים מספרים 28, 30 ברחוב שרת, קיימות שתי כניסות אל החניות של הבניינים הכניסות צמודות כאשר הכניסה לבנין מספר 28 נמצאת מימין לבנין, ואילו הכניסה לחניה של בנין 30 , נמצאת משמאלו. רכבה של מבוטחת התובעת על פי הנטען חנה מול הבניין 28 צמוד למדרכה , וחזיתו לכיוון רחוב ג'בוטינסקי, כאשר הכניסה לחניה של הבנין מימין הרכב, הרכב היה ראשון בחניה חזיתו מקבילה לכניסה . על פי תיאור המקום ומקום עמידת הרכב של מבוטחת התובעת, קיימת סבירות כי כאשר רכב נוסע לאחור כאשר בכוונתו להפנות את אחוריו נגד כיוון הנסיעה כדי לנסוע בכיוון הנסיעה , ומפאת צרות מקום היציאה, שאותו רכב של מבוטחת התובעת יפריע לו ביציאה . הנתבע אינו מכחיש כי הביא ציוד רהיטים אל הבנין מספר 30 . גם עדת התביעה 2 אמרה כי הנתבע עם משאיתו היה בחניה של בנין מספר 30 . הנתבע אינו מכחיש כי נהג את משאיתו לאחור לצורך יציאה מהחניה של הבנין, וטוען כי לא נגע בכל רכב . מאחר ורכבה של מבוטחת התובעת חנה צמוד לכניסה לבנין מספר 28 , ומאחר והרכב נמצא כשחזיתו מוסטת לכיוון מרכז הכביש, הרי שקיימת סבירות מסוימת כי הרכב הוסט ע"י כוח שהופעל עליו מן הצד הימני שלו שכהוא לוחץ את חזית הרכב לכיוון מרכז הכביש. עיון בתמונות הנזק בחזית רכבה של מבוטחת התובעת מצביע על שפשופים בפגוש הקדמי שנגרמו ככל הנראה מחפץ או רכב אשר שפשף את החזית, תוך דחיפת הרכב החוצה לכיוון הכביש. אף עדת התביעה 1 מאשרת כי לוחית הזיהוי של הרכב נתלשה, ומי שהוא הניח אותה על גג הרכב. על פי תיאור זה, ומאחר והנזק בחזית הנו שפשוף לרוחב החזית, הרי שהכוח שהופעל על חזית הרכב נע בזוית כמעט ישרה ביחס לחזית הרכב . ומאחר והרכב חנה ראשון צמוד לכניסה לחניה של בנין 28, הדעת נותנת כי הרכב שפגע ברכבה של מבוטחת התובעת יצא מחנית הבית 28 . רוחב הכניסה לחניות של הבניינים לא הובררה לי במדויק, אך איני סבור כי מדובר בכניסה שהיא פחות משלושה מטרים . גם הכניסה לחנית בנין 30 הנה ככל הנראה ברוחב של 3 מטרים לפחות. נתון נוסף מעניין, הוא, כי על פי התרשים ת/2 בין שתי הכניסות של הבניינים קיימת גדר החוצצת בין שתי הכניסות. רכב היוצא בנסיעה לאחור מחנית בנין 30 חייב קודם כל להוציא את החלק האחורי של הרכב לכיוון הכביש או המדרכה, ובשלב מסוים "לשבור" הגה ימינה על מנת שהחלק האחורי של הרכב יוסט לכיוון אורך הכביש, להתיישר ולצאת מהחניה . רכב היוצא כך מחנית בית 30 חייב להתרחק לכיוון הכביש לפני ה"שבירה " ימינה , כדי לא לפגוע בגדר החוצצת בין שתי הכניסות לבניינים. רכב היוצא כך מחנית בית מספר 30 אינו יכול בשום פנים ואופן להגיע לפינה הקדמית ימנית או אף למרכז הפגוש של רכב החונה לפני הכניסה לחנית בית מספר 28, ובצורה שיגרום לו שפשוף לרוחב החזית. אם אניח לטובת התובעת כי הנתבע שיצא מחנית בית מספר 30 , שבר חזק ימינה , ועשה זאת כאשר חלקו האחורי של רכבו בלט לכיוון המדרכה, וכי זאת עשה בגלל צרות הכביש, הרי ששבירה כזו היתה מביאה את אחורי רכבו של הנתבע לפגוע חזיתית ברכב החונה ליד הכניסה לבנין 28 . במקרה זה הייתי מבחין במעיכה פנימה בחזית רכב המבוטחת ולא שפשוף קל לרוחב חזית הרכב. עיינתי גם בתמונות רכבו של הנתבע . מבחין אני בכך כי רצפת תא המטען ברכב הנתבע גבוהה יותר מהפגוש ברכב המבוטחת , ואף יותר גבוהה ממכסה המנוע .כך שאילו רכבו של הנתבע הוא זה שפגע ברכב המבוטחת, הרי שהפגיעה היתה צריכה להיות באיזור הפנס האחורי הימני, והפגיעה ברכב עדת התביעה 1 חייבת להיות במכסה המנוע . עיון בתמונת רכב הנתבע מצביע על כך שחלק זה של הרכב תקין ושלם . התאונה אירעה ביום 31/10/02 התמונות צולמו ביום 5/11/02 , וזאת- יש להניח- לאחר שהוטחה בפני הנתבע ה"אשמה" כי הוא זה שפגע ברכב המבוטחת, ועל כן צילם את רכבו על מנת להתמודד עם הטענה . לא עבר די זמן בין שהנתבע שמע את ההאשמה הנ"ל ובין מועד צילום התמונות, ואין לטעון כי הנתבע תיקן את הנזק ורק לאחר מכן צילם את התמונות. אכן על פי ההלכה בית המשפט יכול להגיע להכרעה במחלוקת אשר בפניו ולקבוע עובדות על סמך ראיות נסיבתיות בלבד . ראה בענין ,קדמי -על הראיות - חלק שני- עמוד 579 ראה ע.פ. 2191/91 חליווה ראה ע.פ.411/84 פד"י ל"ט (1) עמוד 302 ראה ע.פ. 230/84 לט (1) 791 ואם במשפט פלילי כך, במשפט אזרחי על אחת כמה וכמה ואכן יש מקבץ של ראיות נסיבתיות, שאילו היו חזקות דין היה בהן כדי לקשור את הנתבע לאירוע . כגון תגובתו של הנתבע לשיחת הטלפון שקיימה עמו עדת התביעה 1 , שנשמע לא מופתע מדבריה כאילו הוא פגע ברכבה וכמי שציפה לשיחת טלפון כזו . העובדה כי הנתבע היה במקום מספר דקות לפני שעדת התביעה 2 ראתה את רכבה של עדת התביעה 1 מוסט לכיוון מרכז הכביש. צרות הכביש בו מדובר . אורכו וגובהו של רכב הנתבע. העובדה כי הנתבע 1 לא נשאל, ולא אמר כי היו שם רכבים נוספים שגודלם היה בולט בשטח. העובדה כי הנתבע צילם את חזית רכבו ואת הפינה האחורית הימנית וכי יש כתם כל שהוא בפינה האחורית ימנית. כל אלו ראיות נסיבתיות ,אשר-בלשון המעטה - אינן לטובת הנתבע. אך בסופו של יום אין בהן, כולן יחדיו כדי לבסס ראיה במשקל מספיק כמקובל במשפט האזרחי , שתביאני לקביעה כי הוא זה שפגע ברכבה של עדת התביעה . עדת התביעה 2 מודדת את הזמן בין שראתה את רכבו של הנתבע בחניה ובין שחזרה מהמכולת וראתה כי השמאית של הנתבע נעלמה ורכבה של עדת התביעה 1 מוסט לכיוון הכביש , בכ 5 דקות. גם אם אקבל את הערכתה של עדת התביעה ( ויש לי ספק אם אפשר ללכת למכולת, לקנות מצרכים, לשוחח עם בעל המכולת, לשלם, ולחזור, ב5 דקות) הרי מלבד העובדה כי לפני שהלכה למכולת, ראתה עדת התביעה את רכבו של הנתבע וכשחזרה ראתה שהוא כבר עזב וכי רכבה של עדת התביעה 1 מוסט, רין בפי העדה דבר לומר לנו . העדה ראתה את רכבו של הנתבע 1 בחניה של בנין 30 . היא לא אמרה שהסתכלה גם לחניה בבנין 28 וכי לא היו שם רכבים כל שהם, או לא היו משאיות "מיוחדות" היא לא יודעת לספר על מספר הרכבים שעברו במקום כולל כניסה לחניה של בנין 28 ויציאה ממנו בזמן שהיתה במכולת. על סמך כל הדברים האלה, אני בדעה כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה כנגד הנתבעים , ואני דוחה את התביעה . התובעת תשלם לנתבעים את הוצאות המשפט כולל שכ"ט עו"ד בסכום של 750 ₪ ומע"מ כדין תאונת דרכיםתביעת שיבוב