פסק דין עניינה של תביעה זו הינה דרישת התובע לקבלת תגמולי ביטוח מאת הנתבעת בגין גניבת רכבו. רכב התובע נגנב לראשונה ביום 6.7.02 עת חנה ליד מלון גליל שבנתניה והושב לתובע ע"י המשטרה. בלילה שבין יום 9.7.02 ליום 10.7.02 נגנב רכבו של התובע בשנית, הפעם, מחנייה ליד ביתו. בשני המקרים דיווח התובע על מקרה הגניבה למשטרה ולחברת הביטוח. בשל סמיכות שני האירועים, התעורר חשדה של הנתבעת כי לא באירועי גניבה עסקינן וביום 18.7.02 הגיע חוקר בשם דורון כהן מטעם הנתבעת (להלן: "החוקר") למקום עבודת התובע והחתימו על הסכם פוליגרף (נספח ב' לכתב התביעה), (להלן: "ההסכם"). על פי ההסכם, תוצאת בדיקת הפוליגרף תחייב את הצדדים. חודשיים לאחר מכן, ביום 18.9.02 שלח התובע מכתב אל הנתבעת, בו חזר בו מהסכמתו להיבדק בבדיקת הפוליגרף (נספח ג' לכתב התביעה). נוכח חזרת התובע מהסכמתו לעבור את בדיקת הפוליגרף, סירבה הנתבעת לשלם לו את תגמולי הביטוח. מכאן התביעה שבפניי. טענות התובע: התובע טוען כי לא קרא את הטופס שנחזה להיות הסכם הפוליגרף טרם חתימתו, וכי החוקר ניצל את הנסיבות בהן היה שרוי התובע (היה באמצע עבודה) וזאת על מנת להחתימו. עוד טוען התובע, כי החוקר לא הסביר לו על מה הוא חותם, ולא הסביר לו כי עומדת לו זכות סירוב לבדיקה בפוליגרף. טענות הנתבעת: הנתבעת טוענת כי הפגישה בין נציג הנתבעת לתובע תואמה מראש עם התובע, אשר ביקש כי תערך במקום עבודתו, כי התשאול נעשה באווירה נינוחה, והתובע שיתף פעולה עם החוקר, כי החוקר הסביר לתובע מהי מטרת החקירה ואת משמעות הסכם הפוליגרף עליו חתם התובע. לכן, סוברת הנתבעת כי את סירובו של התובע לעבור בדיקת פוליגרף חרף חתימתו על ההסכם, יש לראות כוויתור התובע על תביעתו. דיון: אין מחלוקת כי התובע דווח למשטרה פעמיים על גניבת רכבו, כאשר בפעם הראשונה הושב הרכב לתובע ע"י המשטרה ובפעם השניה לא נמצא. כמו כן אין מחלוקת כי החובה של הוכחת עצם אירוע הגניבה של הרכב מוטלת על התובע. סלע המחלוקת הוא תוקפו של הסכם הפוליגרף שנחתם בין הצדדים בנוגע לשאלת האחריות של הנתבעת. התובע טען כי לא ידע על מה הוחתם, לא קרא את ההסכם, ולא היה מודע לתוכנו. ואולם, הלכה פסוקה היא מימים ימימה, כי חזקה על אדם שיודע על מה הוא חותם. "אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב, חזקה עליו אשר חתם לאור הסכמתו יהא תוכן המסמך אשר יהא" (ע"א 325/88 יוסף כהן טוויל נ' בית מנוחה לזקנים בני ברק, פ"ד מד' (1), 341). יתר על כן, לאור התרשמותי מחקירתם ומהימנותם של התובע והחוקר מטעם הנתבעת, שוכנעתי כי לתובע הוסבר והוא הבין היטב מהות הסכם הפוליגרף והשלכותיו. באשר לטענת התובע כי היה לחוץ שכן החוקר הגיע למקום עבודתו, ללא תיאום - נסיבות אלה אינן מעידות בהכרח על לחץ או מצוקה אשר חייבו התובע לחתום ההסכם באותו מועד. התובע לא הצביע על קיומן של נסיבות המביאות למסקנה כי היה מוכרח לחתום על ההסכם באותו מעמד, וכי לא יכול היה לדחות את מועד החתימה לאחר שיעיין היטב במסמך. אף אם נלך לגישתו של התובע באשר לנסיבות של לחץ ומצוקה בעת חתימת המסמך, עדיין לא נתן התובע כל הסבר מדוע לא הודיע על ביטול ההסכם בשל עילות אלה, מיד לאחר שהוסר הלחץ, אלא שלח את מכתב הביטול כחודשיים לאחר מעמד החתימה על הסכם הפוליגרף. ניתוח מהלכיו של התובע מביא למסקנה שלא נסיבות מצוקה ולחץ עומדות מאחורי מכתב הביטול אלא שיקולים משפטיים לאחר התייעצות עם עורך דין. בית המשפט מכבד את חופש החוזים ורואה ככלל בהסכם הפוליגרף, חוזה תקף. הסכם הפוליגרף, הינו הסכם ראייתי - דיוני, נפרד מהפוליסה שהינו החוזה המחייב בין הצדדים. אם צדדים הסכימו שתוצאות בדיקת הפוליגרף ישמשו כראיה ויחייבו אותם בהתדיינות, ביהמ"ש יכבד ראיה זו, כל זאת בכפוף לכך כי ההסכם עומד בדרישות דיני החוזים. נטייה שלא להחמיר עם מבוטחים אשר חזרו מהסכמתם נשענת בדרך כלל על פגמים שנפלו בכריתת ההסכם. יפים לענייננו דברי השופט גולדברג בפרשת ביאזי (ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי פ"ד מב (1) 446) שם נפסק שגם הסכם דיוני יש לקיים וכל צד נוטל סיכון מחושב מרצון כי "ההכרעה בדרך המוסכמת לא תיפול לטובתו ואל לו להתנער באופן חד צדדי מהסכמתו ולבקש לשוב ולחפור תחת כנפיה של אלת הצדק, אותה זנח קודם, כשההכרעה לרעתו". יש לייחס לאנשים בוגרים וכשירים יכולת להבין מעשיהם, לרבות חוזים שנחתמים על ידם. בית משפט לא משמש כאפוטרופוס לכל מי שחתם על הסכם מרצונו החופשי (ע"א 838/79 ספקטור נ' צרפתי פ"ד לב (1) 231). למעלה מן הצורך אציין כי אכיפת הסכם דיוני אשר נחתם ברצון חופשי, גם אם כוללת חיבור הגוף למכשיר אלקטרוני או אחר, אינה מנוגדת לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו, מה גם ששמורה הזכות לצד שחתם על ההסכם לסרב לבצעו ובתנאי שישא בתוצאות המפורטות בהסכם והנובעות מסירובו. לסיכום, בענייננו, לא הוכח בפני כי התובע הוטעה ע"י הנתבעת או כי נתקיימו בעניינו נסיבות של עושק ו / או ניצול מצוקה. אין די לטעון טענות אלו אלא יש להוכיחן במידה הקבועה בדין ובהלכה הפסוקה והתובע לא עמד במידת ההוכחה הנדרשת. משלא הוכחו בפני עילות שיש בהן לפסול את הסכם הפוליגרף הרי שלא נפלו פגמים בכריתת ההסכם וההסכם בעינו עומד, וככזה הינו מחייב את שני הצדדים. לאור התוצאה אליה הגעתי, אין לי צורך להדרש לשאלה אם התובע הוכיח את מקרה הביטוח, שכן משמעותו של הסכם הפוליגרף הוא שהצדדים אימצו לעצמם הליך חלופי להכרעה במחלוקת שנפלה ביניהם. בנסיבות העניין, ניצבת היום בפני התובע האפשרות לקיים כיום את ההסכם עליו חתם ולגשת כיום לבדיקת הפוליגרף. על התובע להודיע בכתב לנתבעת, תוך 60 יום, כי הוא מוכן לבצע את הבדיקה. אם לא יעשה כן או אם יודיע כי מסרב לגשת לבדיקה, יחולו הוראות ההסכם ( סעיף 5 בו). התובע ישא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט בא כוחה, בשכר כולל של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. רכבגניבת רכבביטוח גניבת רכב