פוליסת ביטוח אחריות מקצועית - אדריכל נוף

פסק דין בשנת 1995 ביצעה התובעת, שהיא אדריכלית נוף במקצועה, תכנון של פיתוח שטח בפרוייקט מגורים שתוכנן על ידי אדריכל בשם יהושע שחר (להלן: "הפרוייקט", "התכנון" ו "שחר" בהתאמה). ביום 4.11.98, הוצאה לתובעת פוליסת ביטוח אחריות מקצועית על ידי הנתבעת לתקופה של שנה, וזו הוארכה מפעם לפעם עד ליום 31.10.2002 (להלן: "תקופת הביטוח"); הפוליסה, על חלקיה ה"ג'קט" ו"הרשימה" צורפה לתצהיר התובעת כנספחים ג' עד ו' (כפי סימונם ב"תיק המוצגים" של התובעת) וכן גם לתצהירה של גב' פריד, המצהירה מטעמה של הנתבעת, כנספח בלתי מסומן. בתוך תקופת הביטוח, היינו במועדים שונים בשנים 2000 עד 2002, הוגשו נגד הנתבעת תביעות שונות בגין ליקויים נטענים בתכנון במסגרת הודעות לצד ג' והודעות לצד ד' שנשלחו אליה על ידי נתבעים שונים, לרבות שחר, בגין ליקויים נטענים בפרוייקט וכן עשוי הוא שהתובעת צפויה לתביעות נוספות, בין תביעות ישירות של דיירים בפרוייקט ובין בהודעות לצדדים נוספים במסגרת תביעות שהוגשו על ידי רוכשי יחידות מגורים בפרוייקט. הנתבעת סירבה ומסרבת לקחת על עצמה ייצוגה של התובעת בתביעות הנ"ל או לתת לה כיסוי ביטוחי על פי הפוליסה ומכאן התביעה למתן סעד הצהרתי מתאים. גדר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לסעיף האחריות בפוליסה המנוסח כך: "...המבטח (הנתבעת - צ.כ.) ישפה את המבוטח (התובעת - צ.כ.) בגין חבותו של המבוטח עפ"י החוק...כלפי צד שלישי בשל מקרה הביטוח, בכפוף לכל אחד מהתנאים הבאים: א. התביעה נגד המבוטח הוגשה נגדו לראשונה ונמסרה למבטח בתוך תקופת הביטוח. ב. מקרה הביטוח ארע בתוך תקופת הביטוח או אם מצוין ברשימה, בכל תקופה הקודמת לתקופת הביטוח (להלן: "הכיסוי הרטרואקטיבי")." (ההדגשה שלעיל היא שלי - צ.כ; להלן יקרא התנאי הנ"ל "סעיף הפעולה", כפי שהוא מכונה על ידי הצדדים בסיכומי טענותיהם וראה סעיף 11 לסיכומי טענות התובעת וסעיף 16 לסיכומי טענות הנתבעת). אין טענה בדבר התקיימותו של התנאי הראשון של סעיף הפעולה, היינו שהתביעות נגד התובעת, אותן תביעות הנדונות כאן, הוגשו ונמסרו לה ונמסרו על ידיה לנתבעת בתוך תקופת הביטוח. אין חולקים על כך שהאירועים נשוא התביעות (ובמכוון נמנע אני לעשות שימוש בביטוי "מקרה הביטוח"), לא אירעו בתקופת הביטוח ובכך לא התקיים התנאי השני בסעיף הפעולה. המחלוקת בין הצדדים היא באשר לפירוש הפוליסה, היינו, האם יש צורך בהתקיימות שני התנאים במצורף, כפי טענת הנתבעת, שבגינה אין היא מוכנה לקחת עליה את הכיסוי הביטוחי לתובעת, או שדי בהתקיימות תנאי אחד, ובמקרה זה התנאי הראשון, על מנת שתקום חבותה של הנתבעת. תקפותו של תנאי מסוג התנאי הראשון, הידוע בעסקי הביטוח כ Claims Made Basis שנויה במחלוקת וטרם זכתה לפסיקה מחייבת; יש הסבורים שתנאי זה בטל משום שהוא משנה, בעקיפין, מתקופת ההתיישנות המיוחדת לביטוח אחריות שלפי סעיף 70 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק הביטוח") וזאת בניגוד להוראה הקוגנטית שבסעיף 71 לחוק הנ"ל; אחרים סוברים שאי תקפותו של סעיף Claims Made Basis נובעת מכך שהוא נוגד את הוראות סעיפים 22 עד 24 לחוק הביטוח שלא ניתן להתנות עליהם אלא לטובת המבוטח [ סעיף 39(ב) לחוק הביטוח ], או מכך שהיא נוגדת את תכלית חוזה הביטוח או את תקנת הציבור (לענין הגישות השונות, ראה בספרו של המלומד ירון אליאס, "דיני ביטוח" חלק ב' עמ' 577 עד 579). המחבר הנ"ל סובר שאין בקביעת תנאי Claims Made Basis משום פגיעה בהוראות חוק הביטוח הואיל ובמקרה כזה "מקרה הביטוח" אינו האירוע עצמו, קרי רשלנות המבוטח הנתבע עליה, אלא הגשת התביעה נגד המבוטח, ובכך אין משום שינוי מהוראות חוק הביטוח (שם בעמ' 579 עד 581); זו גם דעתה של כב' השופטת נתניהו כפי שהיא באה לידי ביטוי במאמרה "זכותו הישירה של צד שלישי כנגד המבטח בביטוח אחריות", "הפרקליט" מד' חוברת א' עמ' 11 בעמ' 16, כאשר תפיסתה נשענת כך שהוראת סעיף 65 לחוק הביטוח אינה הוראה קוגנטית (וראה דיון שם בשאלה אם אין בכך סתירה לעצם הגדרת הרישא של סעיף 65 הנ"ל). גם דעה זו אינה נקייה מספקות ,בכל הכבוד; המקובל הוא שאין לפרש את הפוליסה רק על פי דרך הניסוח שלה, שעשויה לעקוף הוראות קוגנטיות על דרך של הגדרה שונה של "מקרה הביטוח" כפי שנעשה בפועל במקרים רבים מתוך מגמה להתחמק מנטלי השכנוע העשויים להיות מוטלים על המבטחת וזאת באמצעות הכנסת סעיפי החרגה אל תוך הגדרת מקרה הביטוח (ראה דיון בעניין זה בחוות דעתו של כב' השופט אנגלרד בפסה"ד רע"א 143/98 מחמד דיב נ. הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פד"י נג1 עמ' 450) . זאת ועוד; במקרה הנדון כאן, תפיסת "מקרה הביטוח" כעצם הגשת התביעה, או דרישה שלפני תביעה, מייתרת למעשה את התנאי השני בסעיף הפעולה שכן הדרישה שם היא שמקרה הביטוח יארע תוך תקופת הביטוח, זהה למעשה לדרישה שהתביעה תוגש בתוך תקופת הביטוח שלפי התנאי הראשון. במקרה זה פטור אני מדיון בתקפותו של התנאי משום שאין טענה בדבר אי תקפותו על ידי מי מהצדדים; התובעת מסתמכת על התנאי ובוודאי שאינה טוענת לכך; הנתבעת אינה טוענת לכך מן הסתם משום שטענה כזו, אם תתקבל, תפגע בה בהקשר לתביעות רבות אחרות. באשר לשאלת שבמחלוקת, הדין לטעמי הוא עם התובעת. יכול אני להניח שהביטוי "כל אחד" בסעיף הפעולה הוא ביטוי עמום, הניתן להתפרש הן כקובע דרישה קומולטיבית והן כקובע דרישה חילופית ושתי דרכי פרשנות אלו סבירות ואינן נוגדות את תכליתו של החוזה (הפוליסה). די בכך כדי לקבל את התביעה שכן מקובל על הכל שבמקרה כזה, יד הנסח של הפוליסה על התחתונה (ע"א 631/83 המגן חברה לביטוח בע"מ ואח' נ. מדינת הילדים בע"מ, פד"י לט4 עמ' 561; ע"א 4605/99 אלישרא מערכות אלקטרוניות בע"מ נ. רשות שדות התעופה בישראל ואח', פד"ינז1 עמ' 1 בעמ' 10). ההנחה האמורה לעיל היא בעיני תיאורטית; לגישתי, הדרך הראויה לפירוש הביטוי היא על דרך החילופין. בצדק מפנה ב"כ התובעת (סעיף 25 לסיכומי טענותיו) לפרק אחר בפוליסה, בעמ' 3 לג'קט, "סייגים לחבות המבטח", שם נקבע ש"הפוליסה אינה מכסה את המבוטח בגין או בקשר עם תביעה כלשהי כנגדו במישרין או בעקיפין מכל אחד מאלה: (הדגשה שלי -צ.כ.) ובהמשך העמוד נזכרים שבעה עשר חריגים שאין כל הגיון לחשוב שהפוליסה לא תחול רק עם התביעה נגד המבוטח תתייחס לכל אותם החריגים יחדיו. פוליסה דומה ותנאי דומה נידונו על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, ודברים שהובאו שם, כפי ציטוטם בסיכומי טענות התובעת, מתאימים, בכל הכבוד, גם לכאן: "...מן הבחינה הלשונית גרידא יכולות המלים "כל אחד מהתנאים", להתפרש הן כקיום אלטרנטיבי והן כקיום קומולטיבי של התנאים. "כל אחד" אינו מסמל בלשון העברית "כולם כאחד", אלה גם "כל אחד ואחד", כגון "כל אחד מברך לעצמו" (ברכות ו' ו') או "וכל אחד ואחד מושך במקלו, איש לשבטו ואיש למשפחתו" (תוספתא סכה ג יא). גם פירוש תכלית לא יביאנו למסקנה שונה: אין להניח כי מנסחי הפוליסה התכוונו לסיטואציה, הנדירה למדי במציאות, שבהיווצר לפלוני עילת תביעה, יגיש הלה את תובענתו בתוך שנה, או פחות, מהיווצרותה. ומה אם העילה נולדה ביום האחרון לתקופת הפוליסה? ומה אם הנזק לא התגבש תוך שנה בהיווצרות העילה?. בבואי ליתן פירוש הגיוני שהוא גם מעשי לסעיף הנ"ל שבפוליסה, אינני יכול לקבל את טענת "מנורה" בנוסחה דלעיל; שכן פירוש אחר היה מתעלם הן מן המציאות, והן מתקופת ההתיישנות הקבבעה בחוק. בסופו של דבר, אין להתעלם מעובדת היות המבטחת מנסח הפוליסה, ומיכולתה לכתוב בפסקה האמורה דברים מפורשים, כגון "כל התנאים יחד", "כל התנאים כאחד או "כל התנאים במצטבר". משלא עשתה כן, אין היא יכולה להישמע בטענתה, ודינה להידחות. מכאן שעל מנורה לשאת בחלקו של מר ביק בחבות כלפי התובעים" [ ת"א (חיפה) אלי ועירית בן אילוז נ. משה רז ואח' "דינים" מחוזי כרך כו(7), 571 פיסקה מס' 36 ]. די בכל האמור לעיל כדי לקבל את גישתה של התובעת באשר לפרשנותה של הפוליסה ואיני רואה צורך להידרש לטענות נוספות כמו הטענה לפיה ידעה הנתבעת על התביעות הצפויות ובגין כך העלתה את עלות הפרמיה של הפוליסה, בכל הארכת תקופה שלה, בשיעור של 50% וכו'. טענה אחת של הנתבעת ראויה להתייחסות והיא שמתוך הסיפא לתנאי השני של סעיף הפעולה, המאפשר לרכוש כיסוי לתקופה רטרואקטיבית, ניתן להבין שהפוליסה אינה מכסה אלא במקרה של הצטברות התנאים בסעיף זה. טענה זו היא לטעמי טענה קשה (לנתבעת); משמעותה היא שלגישת הנתבעת, כל הרוכש פוליסה ללא תוספת הרטרואקטיביות, שיש לה כמובן עלות נוספת, רוכש מוצר פגום, שאינו עונה לדרישותיו שכן, כפי האמור בקטע המובא מפסק דינו של כב' השופט קציר, לא סביר הוא שגם מקרה הביטוח וגם הגשת התביעה יחולו בתוך תקופת הביטוח, ללא הכיסוי הרטרואקטיבי. לעומת זאת, ראית התנאים כתנאים שאינם מצטברים מאפשרת למצוא טעם לכיסוי רטרואקטיבי והוא כאשר רוכש המבוטח פוליסה, שתקופתה הסתיימה בעת הגשת התביעה, ואירוע המקרה היה במועד שקדם ליצירת הפוליסה; במקרה כזה, יכול שיהיה למבוטח כיסוי, אם רכש כיסוי רטרואקטיבי. התוצאה העולה מהאמור לעיל הוא שדין התביעה להתקבל. בכתב התביעה התבקש סעד הצהרתי המתייחס לתביעות מסוימות שהוגשו נגד התובעת. בתצהיר התובעת הובהר כי התביעה נגדה באחת מאותן תביעות נמחקה אך מאידך נוספה תביעה חדשה נגדה וכן צפויה היא להיתבע בגין תביעות נוספות. נראה לי שניסוח ההצהרה צריך להיות כזה שלא יהיה קשור לתביעות ספציפיות שהוגשו או יוגשו נגד התובעת אלא כללי, כך שיאמר כי התנאים בסעיף הפעולה בפוליסה הם תנאים חלופיים ולא מצטברים ובהתאם לכך על הנתבעת להעניק לתובעת כיסוי ביטוחי, לרבות ייצוג משפטי, אם חל על פי תנאי הפוליסה, לגבי כל תביעה שהוגשה נגד התובעת בתקופת הביטוח. כך אני מנסח את ההצהרה ובמידת הצורך רואה אני את התביעה כמתוקנת וזאת על פי סמכותי לפי תקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984. בנתון לאמור לעיל, התביעה מתקבלת. הנתבעת תשא בהוצאות התובעת, לרבות שכ"ט עו"ד בסך כולל של -.15,000 ₪ ומע"מ בצרוף ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. ביטוח אחריות מקצועיתאדריכלותפוליסהביטוח אחריות