תביעה נגד מנורה - תאונת שרשרת

החלטה התביעה והצדדים לה 1. התביעה שבפניי עניינה סירובה של הנתבעת 1, מבטחת התובע, חברת מנורה בע"מ (להלן : "הנתבעת"), לשלם לו תגמולי ביטוח בגין תאונת שרשרת מיום 25.12.03 במהלכה פגע רכבו של התובע, נהוג ע"י מר אורי עזרא (להלן: "הנהג") במספר רכבים. 2. בכתב הגנתה העלתה הנתבעת מספר טענות הגנה, כשהעיקריות הן כדלקמן: "בהתאם להצעת הביטוח המתוקנת של התובע, נתבקשה מנורה והסכימה לבטח נהג מעל גיל 21 בלבד... ועל כך הוצאה הפוליסה וכן בהתאם לכך חושבו סכומי הפרמיה לתשלום" מאחר ומדובר היה בפועל בנהג מתחת לגיל 21, אזי על פי תנאי הפוליסה וסייגיה, אין הנתבעת מחויבת לשלם את הסכומים שנדרשו מהתובע. 3. לחלופין, טען התובע כי סוכן הביטוח שלו, הנתבע 3 (להלן: "הסוכן") לא טרח להעביר לו העתק מהפוליסה עובר לתאונה, ובכך מנע ממנו כל אפשרות לעמוד על טעותו של הסוכן, ככל שארעה. לטענת התובע, מחדליו של הסוכן מנעו מהנתבעת מלפצותו בגין נזקיו, ומחדלים אלו הקימו עילת תביעה מכח רשלנות או הפרת חובתו החוזית של הסוכן כלפיו, לרבות הפרת חובת האמון שחב סוכן ביטוח ללקוחותיו. להגנתו, טען הסוכן, כי נשלחה הפוליסה לביתו של התובע כנוהל שבשגרה מיד עם קבלת הפוליסה מהנתבעת למשרדו. אף אם התרשל, טוען הסוכן, הרי שמעשיו מחייבים את הנתבעת לפצות את התובע. 4. עוד טוען התובע, כי מכח פוליסת האחריות המקצועית אשר הונפקה לסוכן ע"י הנתבעת 2, איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "איילון"), היא מחויבת לשלם לו עבור נזקיו הנובעים מרשלנותו של הסוכן. במקביל, שלח הסוכן הודעה לצד ג', איילון מבטחתו, ודרש לקבל כיסוי ביטוחי מכח פוליסת ביטוח "אחריות מקצועית" בעקבות תלונתו של התובע כלפיו. איילון סירבה לפצות את הסוכן בגין המקרה הביטוחי. במענה לדרישות הסוכן אשר נשלחו בטרם הגשת התביעה ומשלוח הודעת צד ג', שלחה איילון מכתב דחייה מיום 6.6.04 (להלן: "מכתב הדחייה"), בו ציינה בסעיף 1, כי "בהמשך להודעתך על התביעה, ובהמשך לשיחות שנתקיימו בנדון, הננו מצטערים להודיעך כי מחקירה שנערכה בעניין עולה כי פעלת בניגוד לאמור בפוליסת האחריות המקצועית שלך". הבקשה נשוא החלטה זו 5. הסוכן, כשולח הודעה לצד ג', הגיש בקשה למחיקת חלקים מכתב ההגנה אשר הוגש על ידי איילון. בקליפת אגוז טוען הסוכן כי איילון אינה רשאית לכלול בכתב הגנתה נימוקים נוספים לסירובה לשלם תגמולי ביטוח, על אלה שנכללו כאמור במכתב הדחייה הראשוני שנשלח. 6. בפן המשפטי סומך הסוכן את יתדותיו על ההלכה הפסוקה בסוגיה זו, כטענתו, ועל הנחיית המפקח על הביטוח מיום 9.12.98 (להלן: "הנחיות המפקח"), כי על מבטח להעלות את נימוקי דחייתו בהזדמנות הראשונה, ואם לא עשה כן - לא יכול להעלותה או להסתמך עליה מאוחר יותר. תגובת איילון 7. איילון מתנגדת לבקשת המחיקה: לטענתה, קביעת המפקח על הביטוח אינה מחייבת אותה במסגרת ההליכים המשפטיים דנן ועמדת הפסיקה דווקא עומדת בסתירה לזו שהוזכרה על ידי הסוכן בבקשתו, ובתי המשפט קבעו כי עמדת המפקח אינה יכולה למנוע ממבטחת להעלות טענות הדחייה במסגרת ההליך השיפוטי בינה ובין מבוטחה, במקרים ובנסיבות כגון אלו שלפנינו. 8. עוד טענה איילון, כי מכתב הדחייה לא נכתב בחלל ריק, כפי שעולה ממכתב הדחייה עצמו, אלא בעקבות שיחות ופגישות עם הסוכן, בהם הובהר לו כי איילון חושדת שנעשה שיתוף פעולה בינו לבין התובע, השולל את הכיסוי הביטוחי. איילון טוענת, כי מפאת כבודו של הסוכן לא הועלו הטענות ב"רחל בתך הקטנה" על הכתב. 9. עוד טענה איילון, כי אין להחיל את הוראת המפקח על הסוכן, צד ג' בתיק זה - והן נועדו להגן על מבוטח תובע בלבד. עמדת הפסיקה בסוגיה שבמחלוקת 10. בתי המשפט השונים פסקו, כי לחוזרים של המפקח אין תוקף של חיקוק, שכן אין מדובר במעשה חקיקה של הכנסת ואין מדובר בתקנות, עם זאת מדיניות משפטית ראויה צריכה לכאורה ליתן להנחיה את מלוא התוקף, כדי להבטיח ולחזק את פעולות המפקח הנעשות לשם הגנת הצרכן. ראה בעניין זה בש"א (ח"י) 12838/02 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' גידולי שדה נטופה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ; בג"צ 772/96 איגוד שמאי הביטוח נ' המפקח על הביטוח נ"ה(3) 625; בר"ע (ת"א) 2656 גולדברג לארנס ואח' נ' ביטוח ישיר אי.די.אי חברה לביטוח בע"מ, תק (מח) 2003 (3) 4538. 11. לפיכך, ככלל, על בתי המשפט ליתן תוקף להנחיית המפקח, אולם יתכנו מקרים שבהם בתי המשפט יתקשו להחיל את הסנקציה הגלומה באותה הוראה, ובכל מקרה הנחיות אלה אינן שוללות את שיקול דעתו של בית המשפט (ראה ת"א (ראשל"צ) 1776/02 לוי עזרא נ' הפניקס הישראלי לביטוח, דברי כב' השופט שילה). 12. מן הכלל אל החריגים - בפסה"ד גידולי שדה נזכרים שני מקרים מתוך רשימה בלתי סגורה של מקרים בהם יותר למבטחת להעלות טיעונים שלא נכללו במכתב הדחייה הראשוני: המקרה הראשון, עובדה שנודעה למבטחת לאחר שנשלח מכתב הדחייה (ראה בהקשר זה את עמדתה של המפקחת מיום 29.5.02, הנותנת ביטוח לחריג הנ"ל); והמקרה השני, מקרה בו שלילת האפשרות להעלות את הטענה תביא לתוצאה של הרחבת הכיסוי הביטוחי, שלא היה כלול מלכתחילה בפוליסה. 13. לחריגים הנ"ל, שאינם מהווים כאמור רשימה סגורה, ניתן לצרף מקרה נוסף שהוכר על ידי הפסיקה, והיא הרחבת הנימוקים המשפטיים העומדים בבסיס הדחייה: כך למשל, הותרה העלאת טענה של כוונת מרמה, שלא נכללה במפורש במכתב הדחייה, אם אותה כוונה משתמעת מנימוקי הדחייה העובדתיים - ראה בעניין זה ת.א. 3099/04, בש"א 3825/04 חביב אסולין נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח', מפי כב' השופטת סורקר, ות.א. 40268/03 ארבל תמי נ' ביטוח ישיר אי.די.אי חברה לביטוח מפי כב' השופט בשן. 14. מהמקובץ עולה, כי הפסיקה אכן יוצאת מנקודת השקפה שיש לאמץ את הוראת המפקח וליתן להן ביטוי, אם כי אין הדבר שולל את שיקול הדעת של בית המשפט, ולהוראות אלה יש חריגים; כמו כן, בתי המשפט מכירים בראנציונל העומד בבסיס ההוראות הנ"ל, אשר משקף היבט צרכני ומעניק למבוטח לשקול את צעדיו בטרם מגיש הוא תביעה משפטית; ביחד עם האינטרס הציבורי שבחיסכון הוצאות ומניעת התדיינות משפטית מיותרת. ומן הכלל אל הפרט 15. אין ספק כי במקרה הנדון, מכתב הדחייה הראשוני היה דל ביותר בנימוקים, ונוסח בצורה לקונית, אשר לכאורה יכולה להכיל כל נימוק שניתן להעלות על הדעת וזאת במסגרת "פעלת בניגוד לאמור בפוליסת האחריות המקצועית שלך", כלשון מכתב הדחייה. אכן, צודק הסוכן כי בפרק הסייגים לחבות המבטח נכללים לא פחות מ-13 סעיפים, וזאת בנוסף לתנאים הכלליים, ולכן מן הראוי היה שאיילון תתכבד ותפרט לאילו פעולות של הסוכן היא מכוונת, וכיצד אלה עומדות בניגוד לסעיפים מפורשים שבפוליסה, אגב הפניה לאותם סעיפים. 16. לאור ההלכה שצוטטה לעיל, ברור כי מכתב דחייה המנוסח באופן לקוני וכוללני אינו משרת את ההיבט הפרטי צרכני של המבוטח ולא את האינטרס הציבורי - של מניעת התדיינויות משפטיות, ויש להביע תרעומת כי זו הדרך בה בחרה חברת הביטוח לדחות את דרישת מבוטחה, המשלם לה פרמיות בגין הכיסוי הביטוחי. כמו כן, אין מקום לקבל את הטענה החלופית שמעלה איילון בנוגע להיות הסוכן צד ג' בהליכים דנן - הודעת צד ג' דינה כתובעה לכל דבר ועניין, וכל עוד בתובענה זו שולח ההודעה הוא המבוטח וצד ג', היא חברת הביטוח - ניתן להעלות טענות אלה. 17. אולם - האם די בכך כדי לחסום את איילון ולא לתת לה את יומה בבית המשפט על מנת שתוכיח את טענות ההגנה אותן היא מעלה בכתב הגנתה?! - עמדתי היא כי יש להשיב על כך בשלילה. 18. למעשה, אם נבחן את כתב הגנתה של איילון, ניתן לחלק את טענות ההגנה ל-3 קבוצות, כשהראשונה היא המרכזית ביותר: טענת ה"קנוניה" בין התובע למבוטח (וראה סעיפים 5 ו' - ט' לכתב ההגנה). עוד טוענת איילון, כי הסוכן, במבוטח, נתן "ערבות" לתובע (סעיפים 5 טו' - יז' לכתב ההגנה) ולחלופין, כי יש לייחס לסוכן רשלנות תורמת למקרה (סעיף 10 לכתב ההגנה). 19. טענת ה"קנוניה" נופלת בהגדרת הסייג המצוי בסעיף 1 בפוליסה, ולכן, אם אכן תוכח אותה "קנוניה" נטענת - אכן אין כיסוי ביטוחי לארוע. טענת ה"ערבות" משתמעת אף היא ממכתב הדחייה - אם אכן נרקמה הסכמה כלשהי בין הסוכן לתובע והסוכן הבטיח "לעמוד" מאחורי המעשה, אזי נתלית איילון בסייג הנקוב בסעיף 8 או 10 לפרק הסייגים. באשר לטענת חוסר תום הלב והרשלנות התורמת - מדובר בטענות משפטיות במהותן, המועלות בנוסף ולחלופין לטענה המרכזית בדבר הקנוניה. כאמור, בתי המשפט הכירו בטענות מסוג אלה כהרחבת הטיעון המשפטי העומד בבסיס הדחייה הראשונית. הניסוח הכללי של "פעלת בניגוד לאמור בפוליסה" טומן בחובו גם טענות חוסר תום לב ואשם חוזי תורם. 20. זאת ועוד, במקרה הנדון התרשמתי כי אכן מכתב הדחייה נכתב לאחר חקירה ודרישה וקיום פגישות עם הסוכן ומן הסתם התקיים בין הצדדים דין ודברים והסוכן מודע לרקע המהווה את מכתב הדחייה, וספק אם יש מקום לחייב את חברות הביטוח לנסח כל מכתב דחייה ראשוני כ"כתב הגנה פוטנציאלי", דבר שיביא לכך שכרם של המבוטחים יהיה בהפסדם, שהרי בסופו של יום יגולגלו עלויות אלה על המבוטח - בדרך של העלאת פרמיות הביטוח. סוף דבר 21. לפיכך, האיזון הנכון והרצוי בנסיבות כגון אלה שבפניי, כאשר בית המשפט התרשם שמכתב הדחייה נוסח באופן לקוני, אך מאידך סובר כי התקיימו החריגים שהוכרו בפסיקה ואין לחסום את בירור האמת וליבון השאלות האמיתיות שבמחלוקת - הינו לתת לאיילון את יומה בבית משפט להוכחת טענותיה (שחלקן קשות ביותר להוכחה), ובסופו של יום, אם יסתבר כי לא היה כל בסיס ראייתי לטענות אלה, ילקח הדבר בחשבון ההוצאות ו/או בחיוב ריבית הולמת, כקבוע בחוק. 21. לאור כל האמור לעיל, הבקשה למחיקת סעיפים מכתב ההגנה נדחית. בנסיבות העניין, כשלא הסתרתי את מורת רוחי מכתב הדחייה - איני עושה צו להוצאות. תאונת דרכיםתאונת שרשרת