פסק דין לפני תביעה, בה התובע, נהג מונית במקצועו, נכנס עם מוניתו לשלולית, שלדבריו אינה עולה על גובה חצי גלגל, ובעודו חולף בשלולית עבר מולו רכב משא כבד שהתיז עליו ממי השלולית וכתוצאה כבה המנוע וניזוק כליל ובנוסף כל מערכת חשמלית אחרת לא עבדה גם כן. הנתבעת, מבטחת התובע, טוענת כי על אף קיום פוליסה תקפה במועד האירוע, נזקים אלו אינם מכוסים במסגרתה מטעמים שונים אליהם אתייחס בפירוט בהמשך. בבואו של אדם לתבוע את תגמולי הביטוח המגיעים לו מכוח הפוליסה בגינה שילם פרמיה, ידוע הדבר, כי עליו להוכיח שלושה מרכיבים: האחד, עצם קרות מקרה הביטוח המכוסה במסגרת הפוליסה. בשנית, עליו להוכיח את גובה הנזק ולהראות כי מדובר בסוג נזק המכוסה בפוליסה. ולבסוף, יש לבסס קשר סיבתי בין אותו אירוע לנזק שנגרם. אבדוק עתה את קיומם של שלושת שלבים אלו; קיום מקרה הביטוח אין מחלוקת בין הצדדים שהפוליסה בעניין זה אינה הפוליסה התקנית, בהיות הרכב המדובר מונית. ואולם הפוליסה שצורפה לכתב ההגנה מכסה מקרים על פי סעיף 12(ב) המובא להלן: "לרכב שאינו פרטי מקרה הביטוח יהא כמפורט לעיל בסעיף 12(א) למעט הסיכונים הבאים: 1) לתאונה מכל סוג שהוא כמפורט בסעיף 12(א)(2). 2) לאביזריו הצמודים, כלי עבודה, מנוף, ואביזר אחר כלשהו אלא אם פורטו ברשימה ושולמה בגינם פרמיה. 3) לשבר מכני וקלקול אחר כלשהוא שגרם למקרה ביטוח לא יהא כיסוי. 4) נזקים שיגרמו בעת טעינה או פריקה של מטען מהרכב או ממנו, לא יהא כיסוי." סעיף 12(ב) מפנה למקרים המופיעים בסעיף 12(א) לפיו: "לרכב פרטי בלבד מקרה ביטוח הינו אובדן או נזק שנגרם כתוצאה מאחד הסיכונים המפורטים להלן בתקופת הביטוח לרכב הנקוב ברשימה ואביזריו הצמודים אליו או הנמצאים בו מכח דין (להלן- הרכב): 1) אש, ברק, התפוצצות, התלקחות. 2) התנגשות מקרית, התהפכות, ותאונה מכל סוג שהוא, אך לא נזק בחניה בביטוח סחר רכב. 3) גניבה אשר בעקבותיה לא נמצא הרכב במשך 45 ימים... 4) שטפון, סערה, התפרצות הר געש. 5) מעשה זדון, אלא אם נעשה בידי המבוטח או מטעמו" מתוך כל אלה טוען התובע כי הכיסוי המתאים בענייננו הוא במקרים של שיטפון או התנגשות מקרית. 1. שיטפון לחיזוק טענת התובע בדבר שיטפון מביא הוא את ההגדרה לשיטפון מהפוליסה "מבצר לבתי עסק" לפיה מדובר ב"מי גשמים שהצטברו או זרמו על פני הקרקע מחוץ לדרכי זרימתם הרגילות". השאלה האם ניתן ללמוד מההגדרה בביטוח לבתי עסק למקרה שלנו היא שאלה שאינני נדרשת לתת עליה את הדעת היות ואין אני סבורה כלל כי ניתן לומר שמדובר כאן בשיטפון. מסכימה אני עם דבריו של השופט מינץ בת.א. י-ם 2513/02 לפיו "שיטפון הינו הצפה על ידי זרימה ושטף מים גדול הבא במרוצה. במקרה זה היה זה הנהג שרץ לעבר מקור המים ומקור המים לא רץ לעברו" כך הוא הדבר גם במקרה דנן. עם דברים אלו מסכים גם השמאי אהרונסון שבדק לראשונה את הרכב וקבע את גובה נזקיו אך בסיכום הדברים הוא קובע כי "גל מים מרכב חולף אינו עומד במבחן של הגדרת הנזק כתוצאה מ"שיטפון" כמשתמע בפוליסה" 2. התנגשות מקרית אין ספק כי כאשר מדובר בהסתכנות מרצון אין הפוליסה מכסה את הנזק שנגרם. אך האם ניתן באמת לומר שברגע שנכנס אדם, כל אדם סביר ויתרה מכך, אדם בעל מקצוע הכרוך בנהיגה, לשלולית שלמראית עין נראית עבירה לחלוטין הוא מסתכן? הרי בימים הגשומים במדינתנו רבות הן השלוליות הנקוות לאורך הרחובות ואם כל כניסה לשלולית תהווה הסתכנות מרצון יביא הדבר להשבתה של כל כלי הרכב מכל סוג שהוא בימי סערה. אין הדבר רצוי בעיני ובטח שהינו בלתי אפשרי. על הנהג להפעיל שיקול דעת באם ניתן לעבור את השלולית בביטחה או שמא יש בכך סיכון גבוה מדי לרכבו. את שיקול הדעת הזה נאלץ בית המשפט לבחון בסופו של יום ולהכריע. במקרה זה העיד התובע ולא נסתרה גירסתו על ידי בא כוח הנתבעת, כי גובה המים, לאחר שיצא מרכבו כיסה את נעליו והגיע עד למחצית גובה גלגל. סבורה אני כי באופן רגיל לא היה בכניסה לשלולית זו משום לקיחת סיכון אלא מעשה יומיומי ודבר שבשגרה. נכון הדבר שהנסיעה במקרה כזה צריכה להיות זהירה ואיטית, אך לא הובאה בפני ראיה כלשהי לפיה נהג התובע בחוסר זהירות וברשלנות שיש בה כדי להשפיע על קרות הארוע או הנזק. הנהיגה הלא בטוחה הגיעה מהכיוון הנגדי כשנכנס לשלולית רכב כבד, העלה את גובה המים ואף יצר מעין גל שהתנגש ברכב התובע וגרם לנזק במנוע. התנגשות זו היתה לחלוטין בלתי צפויה ואף אינה תלויה בתובע שלא יכול היה לעשות דבר כדי להשפיע על התרחשות הארוע או למנוע אותו. טוענת הנתבעת כי הכוונה בהתנגשות על פי הפוליסה היא לאירוע בו ישנה התנגשות חיצונית מקרית של הרכב בגורם זר או עצם כלשהו המביא לפגיעה חיצונית בפח. נראה שהדבר פתוח לפרשנות והדוגמאות המובאות על ידי בא כוח הנתבעת לעניין זה אינן מחזקות את טענתו זו. האפשרות שאם תתקבל הטענה של התנגשות במים יוביל הדבר לתביעות מרובות בגין נזקי חלודה וצבע אינה טובה בעיני כיוון שהפוליסה מציינת בפירוש שמדובר בהתנגשות מקרית בעוד שהנזקים המוזכרים על ידי בא כוח הנתבעת הינם נזקים המתרחשים לאורך זמן ואינם פתאומיים על פי תנאי הסף של הפוליסה. דוגמא אחרת העולה מחששותיו של בא כוח הנתבעת לריבוי תביעות, הינה הכנסת דלק בנזין למנוע דיזל בטעות. ושוב אין הדבר דומה בעיני לאירוע שלפנינו. בעוד שבדוגמא מדובר ברשלנות (אפילו אם נובעת מטעות) של המבוטח שתלויה בו והנזק הוא מעשה ידיו. בעניננו לא היה לתובע דבר וחצי דבר עם הגורם להתנגשות והנזק נגרם בעל כורחו. לאור אלה, סבורה אני כי פרשנות אפשרית ל"התנגשות מקרית" יכולה בהחלט להיות מקרה של התנגשות רכב במים באופן פתאומי הגורם לנזק וייתכן אף לחלקים הפנימיים שלו אליהם חדרו המים ובכך התקיים לו ארוע המכוסה במסגרת המקרים המפורטים בפוליסה. ישנה הסכמה בין השמאים כי נגרמה במנוע נעילה הידרוסטטית כתוצאה מחדירת מים לבוכנת המנוע אך חלוקים הם באשר לסיבת הנזק. הנתבעת טוענת כי הנזק לא נגרם ישירות כתוצאה מהמפגש בין הרכב למים אלא מנסיונות חוזרים ונשנים של התובע להניע את רכבו דבר שגרם לחדירת המים לבוכנת המנוע ומכאן לנזק המתואר בדוחות השמאי השונים. התובע נחקר אודות גירסה זו ונשאל האם ניסה להתניע את רכבו לאחר שנעצר בשלולית והתובע השיב בשלילה. הוא אף הוסיף כי כל שאר המערכות החשמליות ברכב לא פעלו לרבות הרדיו ומכשיר הקשר. כמובן שללא פעילות חשמלית לא יכול התובע להתניע את רכבו גם אם ינסה. חשוב לציין כי שמאי הנתבעת, אהרונסון, כלל לא טען שייתכן והנזק נובע מנסיונות התנעה למרות שהמנוע הוצג בפניו והוא בדק אותו פיזית. מה גם שתמוה בעיני הדבר שפנתה הנתבעת לשמאי אחר מטעמה כדי לבסס טענה זו. עוד בעניין זה יש להפנות את הדעת כי דברי התובע נאמרו עוד בטרם הוגשה והוצגה בפניו חוות דעתו של השמאי מימון, מטעם הנתבעת, התומכת בגירסה של נסיונות התנעה חוזרים. אלא שאף השמאי מימון עונה בחקירתו הנגדית כי גירסת התובע אפשרית וניתנת ליישוב עם הנזק הקיים. לפי דברים אלו אין לי אלא להעדיף את גירסת התובע. סוג הנזק לטענת הנתבעת, גם אם מדובר באירוע ביטוחי אין הנזק שנגרם מכוסה על ידי הפוליסה שכן מוחרג בסעיף 12(א)(3) "נזק מכני". אומנם נראה כי מדובר בשבר מכני ו/או קלקול מכני של חלקים מכנים במנוע אך סבורה אני כי הכוונה ב"נזק מכני" מהסוג המוחרג בפוליסה הינה לנזק מכני שיגרתי שנובע מהשימוש היומיומי ברכב ונגרם מבלאי טבעי ולא מנזק שנגרם כתוצאה ישירה ממקרה הביטוח. בנוסף אם נבחן את הסעיף כולו נלמד כי ההחרגה מדברת על שבר מכני שהוא זה שגרם למקרה הביטוח שאז לא יהיה כיסוי כאמור. כדוגמת מקרה בו המנוע היה שובק חיים כתוצאה משבר מכני כלשהו ובעקבות הדבר היתה נגרמת תאונה. לעומת זאת בענייננו התהפכו היוצרות והאירוע הביטוחי הוא זה שיצר את הנזק המכני - כדברי השמאי דרנוב "הנזק שבמנוע נגרם חלקיק שניה בלבד אחרי שהבוכנה התנגשה במחסום המים ונבלמה" ולכן לא תקפה החרגה זו במקרה דנן. קשר סיבתי בין האירוע לנזק נדבך אחרון זה במסכת הכיסוי הביטוחי הוא שלב שאינני נדרשת אליו היות ולא נטען כנגדו דבר ומכאן שאין בטענות הצדדים כי הנזק הנתבע לא נגרם מהאירוע המתואר. לסיכום לאור כל האמור לעיל אין בידי להגיע למסקנה אחרת מזו שעל הנתבעת לשלם לתובע בעבור נזקיו שנגרמו לו בגין האירוע מיום 08.01.02 באופן הבא: הנזק על פי חשבוניות התיקון שהוצגו לשמאי אהרונסון ונמצא על ידו סביר בסך 11,831 ש"ח לא כולל מע"מ ובניכוי השתתפות עצמית בסך 3,250 ש"ח, עלות הגרר בה נשא התובע בסך 350 ש"ח- על אף שלא הוצגה חשבונית נראה הדבר הכרחי וזאת בניכוי מע"מ. לסכום יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14.1.05 ועד התשלום המלא בפועל בצירוף 15% שכ"ט עו"ד ומע"מ והוצאות משפט, לרבות האגרות ששולמו, צמוד ונושא ריבית כחוק וכן הוצאות העדים. שלולית