פסק דין 1. לפני תביעה בסדר דין מהיר בענין נזקי תאונה שהתרחשה ביום 27.12.03, בסמוך למפגש כביש 40 עם כביש מס' 1. התאונה התרחשה בצומת והיו מעורבים בה שני כלי רכב: רכב מסוג דייהו אשר בבעלות התובעת, ורכב מסוג מיצובישי בו נהגה הנתבעת 1 ("הנתבעת") ואשר בוטח על ידי הנתבעת 2. 2. התובעת טענה בכתב התביעה שהמיצובישי נכנס לצומת באור אדום ופגעה בדייהו בחלקו השמאלי האחורי. הנתבעות מצידן טוענות שהמיצובישי נכנסה לצומת באור ירוק והיה זה הדייהו שנכנס לצומת באור אדום, חסם את דרכה של המיצובישי וגרם להתנגשות. לתיק בית המשפט הוגשו בין השאר: הודעות של הנהגות, שרטוטים, תמונות נזק ותמונות הצומת הרלבנטי. כמו כן, העידו לפני העדים הבאים: נהגת הדייהו (גב' בכר), נהג שעבר במקום ועצר (מר אסף חיים), הנתבעת, בעלה של הנתבעת אשר היה עמה ברכב בעת הארוע, ומר ניניו שהוא חוקר תאונות וחוות דעתו הוגשה מטעם הנתבעות. בהעדר מידע אחר לפני, יש להניח שלא הוגש כתב אישום בגין תאונה זו. 3. כפי שציינו שני הצדדים, מדובר בגרסה מול גרסה ושומה על בית המשפט לבחון את הראיות ואת סבירותן של הגרסאות כפי שהוצגו בפניו. אין מחלוקת בענין כיווני הנסיעה של הרכבים. גב' בכר נסעה מצפון לדרום והיתה אמורה להמשיך בצומת ישר. הנתבעת הגיעה מהכיוון הנגדי והתכוונה לפנות בצומת שמאלה לכיוון תל אביב. יצוין כי תרשים הצומת צורף לחוות דעתו של מר ניניו ואיננו שנוי במחלוקת. 4. גב' בכר היתה אמורה, כאמור, להמשיך בנסיעתה ישר. בעדותה בפני אמרה כי בכיוון נסיעתה החל ברמזור מופע ירוק מהבהב, כאשר היתה סמוכה לרמזור, וכי בשלב זה לא יכלה לעצור ולכן המשיכה הלאה. הודעתה של העדה לחברת הביטוח (ת/2) לא הזכירה את הבהוב הרמזור והתייחסה פעמיים למופע אור ירוק. גב' בכר ציינה בהודעתה לחברת הביטוח כי נסעה בין 80 ל - 90 קמ"ש בצומת. במהלך עדותה הפחיתה את מהירות נסיעתה המשוערת לכדי 70 - 90 קמ"ש ולאחר שהופנתה להודעה שנתנה, תיקנה את האמור. יש לציין בהקשר זה, כי לפי עדויות כל הצדדים ירד גשם שוטף ותנאי הכביש והראות היו קשים. האמור מעלה סימן שאלה לגבי מהירות נסיעתה של גב' בכר. גם עוצמת הפגיעה במיצובישי מעלה סימן שאלה לגבי מהירות נסיעת הדייהו. גב' בכר נכנסה אפוא לצומת בנסיעה רצופה, במהירות לא מבוטלת, ללא עצירה ולשיטתה היא לקראת סיום מופע הרמזור הירוק שבכיוון נסיעתה. 5. עד התביעה השני שהעיד לפני, מר אסף חיים, לא נכח בזמן התאונה ולא יכול היה לומר כיצד התרחשה ומי מכלי הרכב נכנס לצומת באור אדום, אם בכלל. עדותו לא תרמה להבנת נסיבות התאונה. לכל היותר התייחסה עדותו למחלוקת שנתגלעה בין הצדדים עובר לדיון, האם מי מהם ניסה להתחמק ולברוח מאזור התאונה. בענין זה תמך העד אסף חיים בטענת התובעת כי גב' בכר לא ניסתה להתחמק מהמקום. במקביל, עלה מעדותו כי גם הנתבעת לא ניסתה להתחמק. מעדויות הנהגות עולה כי לא ראו למעשה נסיון המלטות של הצד השני ואינן פוסלות אפשרות כי לא ארע נסיון כזה. לא מצאתי בכל הטיעונים והעדויות שניתנו בשאלת כוונה של מי מהצדדים לחמוק ממקום הארוע, דבר שיש בו להשפיע על תוצאות הדיון. 6. הנתבעת העידה כי עמדה, נוכח מופע אור אדום ברמזור, בנתיב השמאלי ביותר מבין שני נתיבים הפונים שמאלה וכי המתינה להתחלפות המופע ברמזור לאור ירוק. בעדותה זו של הנתבעת, תמכה עדותו של בעלה הן בענין הנתיב בו עמדו והן בענין עצם העמידה באור אדום. כמו כן, ציינו שני העדים (אשר השני לא נכח בעדותה של הראשונה) כי המיצובישי עמדה ראשונה ברמזור. עדותם זו של הנתבעת ובעלה לא נסתרה. גב' בכר לא ידעה לומר מה היה מצבה של המיצובישי. באחד השלבים, כאשר נשאלה האם המיצובישי היתה בעמידה, השיבה כי לא היתה בטוחה אם מדובר בעמידה או בגלישה ולאחר מכן תיקנה פעם נוספת ואמרה שהיה שם רכב אבל היא אינה יודעת מה המהירות שלו. למעשה, העדה לא ידעה לומר מה היה מצבה של המיצובישי ובוודאי לא העידה שהמיצובישי התקרבה בנסיעה רצופה מכיוון הנסיעה הנגדי. 7. השילוב בין הנתונים שהוזכרו לעיל אינו תומך בגרסת התביעה. כאשר מדובר ברכב שנוסע נסיעה רצופה במהירות של 80-90 קמ"ש (לפחות) בגשם חזק ומגיע לרמזור ירוק מהבהב וכאשר מדובר מאידך ברכב אשר עומד במסלול לפניה שמאלה וממתין להתחלפות מופע אור ברמזור, אין לומר שסביר יותר לקבוע שנהג הרכב שעמד הוא שהחל לנסוע לפתע באור אדום, בעוד נהג הרכב האחר, הספיק "לתפוס" את זנבו של האור הירוק. 8. נתתי דעתי לשרטוט שנכלל בהודעה שנמסרה מאת הנתבעת לחברת הביטוח ולכך שאין קשר בין השרטוט לבין ארוע התאונה (תהא הגירסה לתאונה אשר תהא). מצאתי את הדרך שבה התייחסה הנתבעת לקשיים שהוצגו בפניה בענין זה, כמגבירה את מהימנות עדותה ולא להיפך. הנתבעת לא ניסתה להתאים את השרטוט למציאות או לתקן דברים בו, אלא ציינה בפשטות שלמרות חתימתה על הטופס, השרטוט נערך על ידי המזכירה ואין הוא מתאים לתאונה. דברים דומים ניתן לציין לגבי הדרך בה הנתבעת סימנה על גבי התמונות ת/3 את הרמזור עליו הסתכלה. תחילה סימנה בתמונה מס' 2 רמזור מסוים אשר אמנם מצביע לכיוון נסיעה שמאלה אבל, כפי שתיקנה לאחר מכן, הוא אינו הרמזור עליו הסתכלה. העדה סימנה בתמונה מס' 3 רמזור סמוך, מעברו השני של הצומת, שבו ניתן להבחין כאשר עומדים ראשונים בקו הצומת. ההסבר לפיו בתמונה מס' 2 נראים הדברים מרחוק וקשה להבחין איזה הוא הרמזור הקרוב או הרחוק, הוא הסבר סביר והגיוני. הסימון של הנתבעת על גבי תמונה 3 גם מתיישב עם עדותה בראשית הדברים לגבי כך שהביטה ברמזור נמוך יותר ("זה למטה שממולי"). כמו כן, מצאתי את גרסתה של הנתבעת עקבית בכל הנוגע לשאלה מי רצה להזמין את המשטרה ומי לא רצה להזמין אותה. הנתבעת נחקרה בענין זה באריכות והחקירה לא ערערה כלל את גרסתה. נהפוך הוא - הנתבעת עמדה איתן בחקירה ודייקה את החוקר כאשר הציב את הדברים שלא בדרך בה היא רואה אותם. באשר לתאור התאונה בטופס הודעת הנתבעת לחברת הביטוח, אין מחלוקת כי תיאור זה מתיישב עם גרסת ההגנה. טען בא כוח התובעת כי בהודעה פרטים מהותיים ובכלל זה טענתה של הנתבעת כי גב' בכר הודתה לאחר הארוע שהיא אשמה. אני מקבלת את הסברה של הנתבעת כי בנוגע לטופס לחברת הביטוח היא התבקשה לתאר בקצרה את מה שקרה וכך עשתה וכי לא נשאלה שאלות נוספות (וזאת להבדיל משיחתה עם חוקר התנועה ועדותה בבית המשפט). 9. עדות בעלה של הנתבעת לא היתה נטולת קשיים. העד אינו שולט היטב בשפה העברית. מצאתי את עדותו מדויקת פחות מעדות רעייתו ומסתמכת יותר על "קווים כלליים". כך למשל, העיד בעלה של הנתבעת כי רכבם נפגע מצד ימין וזאת כאשר אין מחלוקת שהפגיעה הינה בצד השמאלי קדמי של רכב הנתבעת. ברור היה מהדגמתו של העד בפני, שהוא מתבסס על כך שהדייהו הגיע מצד ימין למיצובישי. בפועל, המיצובישי היתה רק בתחילת הפניה ובהטיה מסוימת כך שהצד הקדמי שמאלי בלט החוצה (ונפגע). למרות האמור, גרעין העדות היה עקבי ותמך בגרסת ההגנה. 10. שני הצדדים התייחסו ארוכות לשאלת מיקומה של מצלמה בצומת והעדרה של תמונה המעידה, לגבי מי מהנהגות, כי עברו את הצומת באור אדום. בכתב ההגנה נטען שבכיוון נסיעת הנתבעת היתה מוצבת מצלמה וכי אם היתה הנתבעת אכן נכנסת לצומת באור אדום כפי שטוענת התובעת, היתה מכוניתה מצולמת. הנתבעות ביקשו ללמוד מכך שהנתבעת לא נסעה באור אדום. לאחר שמיעת הראיות, אין עוד מחלוקת אמיתית כי כיוון המצלמה היה דווקא כיוון נסיעתה של התובעת. בא כוח התובעת ביקש איפוא ללמוד, מהעדרה של תמונה, שנהגת הדייהו לא נסעה באור אדום, שכן אם היתה נוסעת באור אדום, היה רכבה מצולם. חוקר התאונות אמר בעדותו כי לפי בירור שערך, המצלמה הרלבנטית לא היתה פעילה אותה עת ולכן לא ניתן היה ללמוד ממנה דבר. מכתב מאת אגף התנועה הארצי במשטרת ישראל (מיום 20.10.04), שצורף לכתב ההגנה, מתייחס למצלמה המותקנת לכיוון צפון "ברמזור הפניה שמאלה לכביש 1 לכיוון מזרח (למי שבאים מצפון על כביש 40)". אין מחלוקת כי הצומת הרלבנטי אינו כולל פניה שמאלה בכביש מס' 1 לכיוון מזרח למי שמגיעים מצפון על כביש 40 ולפיכך (ומשאין להתעלם מנתונים שלפני), לא מצאתי כי יש במכתב האמור כדי לספק מידע לגבי המצלמה שהיתה בצומת. בא כוח התובעת מצא בטיעוניו של בא כוח הנתבעות לענין המצלמה, משום שינוי חזית בכל הנוגע לנטען בכתב ההגנה. למעשה, הנתבעות זנחו את הטענה כפי שהועלתה בכתב ההגנה לפי שלא היתה מדויקת ובא כוח התובעת אינו יכול לסמוך על האמור בכתב ההגנה לביסוס הטיעון כי הדייהו לא עבר באור אדום (משום שהטיעון העובדתי המופיע בכתב ההגנה אינו מלמד על כיוון מצלמה שאמור לקלוט מעבר של הדייהו כאמור). סיכומה של נקודה זו - אינני מוצאת כי יש לפני ראיות מספקות לקבוע את מצבה של המצלמה שהיתה בצומת במועד הרבלנטי וממילא להסיק מתוך קיום או אי קיום של צילום, מסקנות כלשהן. 11. עדותו של חוקר התאונות לא היתה נטולת קשיים. כך למשל, הסתבר שחוות הדעת כללה טעות סופר לגבי מופע של רמזור. וכך, לא הוברר עד תום מדוע לא ביקש החוקר לעיין בחוות דעת השמאי מטעם התובעת (אשר היתה בנמצא בידי בא כוח הנתבעות) והתבסס רק על גרסת הנתבעת. חוקר התאונה גם לא התייחס בחוות דעתו לאפשרות שנהגת המיצובישי נכנסה לצומת באור אדום לפי שהתבלבלה בין הרמזור שנועד לפניה שמאלה (מופע 3 של הרמזורים) לבין הרמזור שנועד לנסיעה ישר (מופע 2). העד הסביר שרואים בתמונות הצומת שהרמזור והחץ על הרמזור לכיוון שמאל הם ברורים, וכן אמר כי לפי גרסת הנתבעת, המיצובישי עמדה בצומת וכאשר עוצרים בנתיב שמאלי אדם סביר מסתכל לצד שמאל. בטעמים אלו יש ממש וגם ניתן לראות בתמונות הצומת שאין מדובר ברמזורים מאוד סמוכים. יחד עם זאת, היה מקום לצפות להתייחסות של החוקר לאפשרות האמורה תוך הסבר עמדתו בענין אפשרות כזו. לאור האמור והתרשמותי ממכלול העדות, אני מוצאת כי בחוות דעתו ועדותו של החוקר אין כדי לשנות ממשית את המאזן בין הצדדים לגבי נסיבות התאונה. 12. בכל הנוגע להיכרותה של גב' בכר את הצומת למול היכרותם המוגבלת יותר של הנתבעת ובעלה, אינני סבורה שיש בכך כדי לחזק את גרסת התביעה. למעשה ניתן לומר גם את ההיפך - נהג אשר מכיר צומת יכול להרגיש בטוח יחסית בדרך בה הוא נוהג, וגם בתנאי דרך לא קלים, בעוד נהג שלא מכיר את הצומת, יכול לנהוג באופן זהיר יותר, בשים לב למגבלת היכרותו. 13. לאור כל האמור לעיל ולאחר שנתתי דעתי למכלול הראיות והטיעונים שהובאו בפני, לא שוכנעתי כי היה זה המיצובישי שנכנסה לצומת באור אדום. אכן גם לא שוכנעתי בכך שהדייהו נכנס לצומת באור אדום. אני סבורה שהעדויות והראיות שלפני אינן מספקות כדי לקבוע מיהי הנהגת שנכנסה לצומת באור אדום. לא מצאתי בטיעונים האחרים שהובאו לפני (לרבות בשאלת חילופי הדברים לאחר התאונה, כיוון הסתכלותם של נוסעי המיצובישי, ופער הזמן בין הבהוב ירוק במופע 1 לאור ירוק במופע 3) כדי לשנות מסקנתי זו ודיון בהם יחרוג מחובת הנמקתו התמציתית של פסק דין בתביעה בסדר דין מהיר. בנסיבות אלו ולפי שנטל הראיה מוטל על התובעת, התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות העדה מטעמה וכן בהוצאות הנתבעות ושכר טרחת בא כוחן, סך כולל של 2800 ₪ (סכום זה כולל את שכר עדותו של מר בבייב כפי שנפסק, ושכר עדותו של מר ניניו בסך 600 ₪ בצרוף מע"מ). הנתבעות ישאו בשכרו של מר ניניו בגין ישיבת 19.1.05 בסך של 250 ש"ח ובשכרה של הנתבעת 1 (עמ' 14 לפרוטוקול). משפט תעבורהנסיעה באור אדוםצומת