החלטה מבוא 1. התובעת, חברה פרטית, (להלן: "החברה") הגישה תביעה כנגד הנתבעת - חברה לביטוח (להלן: "המבטחת") לקבלת תגמולי ביטוח המגיעים לה, לטענתה, בגין נזקים שנגרמו בלילה שבין 19.2.99-18.2.99, לציוד הקלטה (להלן:"הציוד"). 2. לטענת החברה - בעבר היה הציוד בבעלות מאן דהוא (להלן: "החייבת") ונמכר על ידי החייבת למנהל ובעל המניות העיקרי של החברה- מר אדרבי, (להלן: "המנהל"). לתמיכה בטענתה זו צורף לתצהירו של המנהל הסכם שנחתם לטענתו, ביום 5.8.97, בינו לבין החייבת ולפיו נמכר הציוד למנהל (להלן: "ההסכם"). 3. ביום 26.7.98 עוקל הציוד לבקשת הנושה של החייבת (להלן: "הנושה"), והמנהל מונה לבקשתו כנאמן לציוד. 4. החברה הוקמה ביום 1/10/98 ולטענתה, בסמוך לאחר מכן הועבר הציוד לבעלותה ע"י המנהל. 5. ביום 10.9.98 הגיש המנהל המרצת פתיחה בה בקש כי ביהמ"ש יצהיר כי הציוד הינו בבעלותו. המנהל צרף כמשיבה לבקשה את החייבת בלבד (ליתר דיוק את החברה ממנה נקנה הציוד ואת אחת מבעלי המניות של אותה חברה). 6. בבקשתו המקורית, לא גילה המנהל כי הציוד עוקל ע"י הנושה וכי הוא מונה כנאמן לציוד. 7. ביום 15.9.98 הורה כב' השופט ורדי למנהל לצרף כמשיבים לבקשה את כל הנושים. בעקבות זאת צורפה הנושה כמשיבה נוספת לבקשה. 8. לא בוצעה לידי החייבת מסירה של המרצת הפתיחה ועל כן הדיון התקיים בין המנהל לנושה ובמסגרתו הוגשו תצהירי המנהל ונציג הנושה, אשר נחקרו על תצהיריהם. 9. ביום 5.11.98 פנתה החברה, באמצעות המנהל, לסוכן הביטוח על מנת שזה ידאג לביטוח הציוד בחברת הביטוח. סוכן הביטוח החתים את המנהל בשם החברה, על הצעה לביטוח והמבטחת הנפיקה לחברה פוליסה לביטוח הציוד (להלן: "הפוליסה"). 10. לאחר הגשת סיכומי המנהל והנושה וכ-3 ימים טרם מתן פסק הדין, פרצו אלמונים לחצרי החברה, כלאו את עובדי החברה שהיו במקום והרסו את הציוד. בגין כך הוגשה תביעתה זו של החברה לקבלת תגמולי הביטוח. 11. בתום שמיעת ראיות ולאחר שהוגשו סיכומים נדחתה המרצת הפתיחה בפסק-דין שניתן ביום 22.2.99 (להלן: "פסק הדין"). בפסק הדין נקבע כי, ההסכם זויף בנסיון להבריח את הציוד מהנושה וכי המנהל והחייבת עשו יד אחת לרמות את הנושה. במילים אחרות - נקבע כי הציוד אינו בבעלות המנהל. 12. יודגש ויובהר כי האמור בפרק זה, למעט האמור בסעיף 11 לעיל, עולה מעיון בתיק התביעה שבפני ומעיון בתיק ביהמ"ש בהמרצת הפתיחה ובלא להיזקק לאמור בפסק הדין. טענות הצדדים טענות החברה 13. פסק הדין, אשר החברה לא היתה צד לו, אינו מחיבה, אין היא חליפתו של המנהל ועל כן היא רשאית להגיש את ההסכם באמצעות המנהל, ואילו המבטחת, מאותם טעמים , אינה רשאית להגיש כראייה את פסק הדין. כן טוענת החברה כי פסק הדין ניתן בעקבות ייצוג לא הולם שניתן למנהל ועל כן "לא יצאה האמת לאור". טענות המבטחת 14. החברה הינה "חברה משפחתית" - המנהל מחזיק ב - 99 מניות ואילו אשתו במניה אחת בלבד מתוך מאה מניות. החברה מעלה טענה זהה לטענה שהועלתה על ידי המנהל והיא מסתמכת על אותן הראיות שהובאו על ידיו בהמרצת הפתיחה (קרי: "ההסכם") - ראיות שנדחו בפסק הדין. בפסק הדין נקבע כי ההסכם מזויף. החברה לא הביאה כל ראיה שיש בה כדי לסתור את הקביעות בפסק הדין. 15. החברה מייחסת למבטחת חוסר תום לב והתנהגות שלא כדין בסירובה לפצותה ואף עותרת לחייב את המבטחת בריבית מיוחדת בשל כך. המבטחת רשאית להסתמך על פסק הדין התומך בעמדתה כי פעלה כדין ובתום לב בדחיית דרישת החברה ועל כן די בטעם זה כדי לדחות כל טענה לאי קבילות פסק הדין. 16. בפסק הדין נקבעו ממצאים ברורים באשר למהימנותו של המנהל המעיד מטעם החברה בתיק שבפנינו ומשהמדובר באותו עניין עצמו - קביעות אלה מחייבות. 17. המדובר בהסכם פיקטיבי כפי שנקבע בפסק הדין. 18. פסק הדין מחייב את החברה על אף שלא היתה צד לפסק הדין. החברה והמנהל חד הם. 19. המנהל לא דיווח לסוכן הביטוח על דבר הטלת העיקול ועל המחלוקת באשר לבעלות בציוד. כן נטען על ידי המבטחת כי, באם עובדות אלו היו ידועות לה עובר להנפקת הפוליסה - היא לא היתה מנפיקה את הפוליסה. דיון 20. לו התביעה שבפני היתה מוגשת על ידי המנהל כנגד המבטחת - היה מקום לקבוע כי פסק הדין מהווה השתק פלוגתא כלפי המנהל. דהיינו, כי הקביעות בפסק הדין ולפיהן ההסכם מזויף וכי הציוד לא הועבר לבעלותו - היו מחייבות את המנהל והוא לא היה זכאי להביא ראיות העומדות בסתירה לקביעות בפסק הדין עליו לא הוגש ערעור. 21. ברם, השאלה שיש להכריע בה הינה האם קביעה זו חלה גם במקרה דנן, מקום שהחברה ולא המנהל הוא צד להליך שבפני, בעוד שהחברה לא היתה צד לפסק הדין. התשובה לכך הינה חיובית. 22. המרצת הפתיחה הוגשה בסמוך לפני הקמת החברה על ידי המנהל והציוד הועבר לחברה, עפ"י טענתה, בתקופה שבסמוך לאחר הקמתה. 23. המנהל שימש ומשמש גם כיום כמנהל החברה וכמי שמוסמך לייצגה ולחייבה, ועל כן ברי כי ידיעותיו בכל הנוגע לציוד היו גם בידיעת החברה. על כן, לפחות לכאורה, היה על המנהל לגרום לצירוף החברה כתובעת נוספת בהמרצת הפתיחה, כפי שאף עולה מפסק הדין - צירוף שלא התבקש. 24. בדרך כלל, תנאי להשתק הוא זהות הצדדים בשני ההליכים, זהות שלכאורה אינה קיימת במקרה דנן. אולם, בעל דין זהה לעניין זה, הוא גם מי שעומד ביחסי קירבה משפחתית עם אותו בעל דין. גם במקרים בהם בעל הדין בתביעה השניה לא השתתף בהליך הקודם, למרות זאת מן הצדק הוא להשתיקו. אדם השולט בניהולה של התביעה, על אף שאינו בעל דין, קשור בפלוגתאות שנפסקו בהליך הקודם כאילו היה בעל דין, מקום שיש לו עניין כספי או רכושי בהכרעת שאלה של עובדה, או של חוק, ביחס לאותו נושא או לאותה עסקה. 25. במקרה דנן, מצאתי כאמור כי הפלוגתא שהוכרעה בפסק הדין מחייבת את החברה. נא ראה לעניין זה: ע.א. 718/75 שרה עמרם נ. סוקרניק פד"י ל"א (1) 29, תל אביב [י-ם] 531/75, ה"מ - 128/80 טייק ואח' נ. עמיחי מלון ירושלים ואח' פס"ד מ"א (1) 101, ת"א 1550/99 אברהם גבעתי נ. מכשירנות חדרה בע"מ ואח' פס"מ תש"ס (1) 488, ע.א. 3045/03 בסול פדל נ. עזבון ויורשי המנוח מהנא סאיד (טרם פורסם), ספרה של נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי (מהדורת תשנ"א) עמוד 388, 7-476 ו-469 ואילך. סוף דבר 26. החברה מנועה מלהגיש את ההסכם ואילו המבטחת רשאית להגיש את פסק הדין כראייה מטעמה. 27. גם באם נפלה שגגה במסקנתי - רשאית המבטחת לטעון כי פעלה בתום לב בעת שדחתה את תביעת החברה וזאת לאור ממצאי פסק הדין. 28. להחלטתי זו השלכות מעשיות באשר לפלוגתאות שבין הצדדים. על כן, תגיש הנתבעת בתוך 5 ימים ממועד קבלת החלטתי זו את טיעוניה באשר לשאלה אלו ראיות מנועה התובעת, להגיש כראייה מטעמה. הנתבעת תתייחס גם לטיעונים וראיות המובאים בתצהירי עדי התביעה על נספחיהם. העתק הטיעונים יועבר במקביל לב"כ התובעת שיגיב בתוך 5 ימים ממועד קבלת טיעוני הנתבעת. העתקי טיעוני שני הצדדים, יוגשו ישירות לאולמי /לשכתי מיד לאחר הגשתם למזכירות בית המשפט. ביטוח ציודהקלטהעיקול