החלטה התביעה והצדדים לה: 1. התביעה שבפניי עניינה סרובה של הנתבעת, מבטחת התובע, לשלם לו תגמולי ביטוח בגין אירוע מיום 21.12.01. באירוע זה נשרף רכבו של התובע והוכרז כאובדן כללי. 2. בכתב הגנתה העלתה הנתבעת מספר טענות הגנה, כשהעיקריות הן כדלקמן: התובע הפר את חובת הגילוי ו/או שיתוף הפעולה המוטלות עליו מכח סעיפים 6 - 8, 22 - 25 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א - 1981 (להלן: "החוק"); התובע הסתיר ממנה מסמכים ו / או מידע רלוונטים בכוונת מרמה; התובע שיקר ביחס לעברו הביטוח; המיגון ברכב לא הותקן ו / או לא הופעל כנדרש; הרכב משועבד לבנק הפועלים כך שהתובע בכל מקרה אינו זכאי לתגמולי הביטוח; התובע לא צרף לתביעתו חוות דעת להוכחת שווי הרכב. לנוכח טענות אלו, מבקשת הנתבעת לדחות את תביעת התובע, אגב חיובו בהוצאות. הבקשה נשוא החלטה זו: 3. התובע הגיש בקשה למחיקת חלקים מכתב ההגנה אשר הוגש על ידי הנתבעת. בקליפת אגוז טוען התובע כי הנתבעת אינה רשאית לכלול בכתב הגנתה נימוקים נוספים לסרובה לשלם תגמולי ביטוח, על אלה שנכללו במכתב הדחייה הראשוני שנשלח. במכתב זה (מיום 3.3.02, להלן: "מכתב הדחיה") נאמר: "לא שוכנענו בנסיבות האירוע, נשקול עמדתינו שנית באם תסכים לבדיקת פוליגרף". 4. בפן המשפטי סומך התובע את יתדותיו על ההלכה הפסוקה בסוגיה זו, כטענתו, ועל הנחיית המפקח על הביטוח מיום 16.11.98 (להלן: "הנחיות המפקח") כי על מבטח להעלות את נימוקי דחייתו בהזדמנות הראשונה, ואם לא עשה כן - לא יכול להעלותה או להסתמך עליה מאוחר יותר. תגובת הנתבעת: 5. הנתבעת מתנגדת לבקשת המחיקה: לטענתה, עמדת הפסיקה דווקא עומדת בסתירה לזו שהוזכרה ע"י התובע בבקשתו, ובתי המשפט קבעו כי עמדת המפקח אינה יכולה למנוע ממבטחת להעלות טענות הדחיה במסגרת ההליך השיפוטי בינה ובין מבוטחה, במקרים ובנסיבות כגון אלו שלפנינו. 6. בנוסף ולחלופין טענה הנתבעת כי ממכתב הדיחה עולה שלא השתכנעה מנסיבות האירוע הנטענות, ובכך גילתה את דעתה שגירסת התובע אינה נאמנה עליה. הנתבעת טוענת כי התובע, בצר לו, נתלה בטענות פורמליות פרוצדורליות, ובמקום להגיש כתב תשובה שזו זכותו על פי דין - בחר לנסות להצר את צעדי הנתבעת ולחסום את בירור נסיבות המקרה כהוויתן. עמדת הפסיקה בסוגיה שבמחלוקת: 7. בתי המשפט השונים פסקו כי לחוזרים של המפקח אין תוקף של חיקוק, שכן אין מדובר במעשה חקיקה של הכנסת ואין מדובר בתקנות, עם זאת מדיניות משפטית ראויה צריכה לכאורה ליתן להנחיה את מלוא התוקף, כדי להבטיח ולחזק את פעולות המפקח הנעשות לשם הגנת הצרכן. ראה בעניין זה בש"א (ח"י) 12838/02 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, נ' גידולי שדה נטופה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ; בג"צ 772/96 איגוד שמאי הביטוח נ' המפקח על הביטוח נ"ה (3) 625; בר"ע (ת"א) 2656 גולדברג לארנס ואח' נ' ביטוח ישיר אי.די.אי חברה לביטוח בע"מ, תק (מח) 2003 (3) 4538. 8. לפיכך, ככלל, על בתי המשפט ליתן תוקף להנחיית המפקח, אולם יתכנו מקרים שבהם בתי המשפט יתקשו להחיל את הסנקציה הגלומה באותה הוראה, ובכל מקרה הנחיות אלה אינן שוללות את שיקול דעתו של בית המשפט. (ראה ת"א (ראשל"צ) 1776/02 לוי עזרא נ' הפניקס הישראלי לביטוח, דברי כב' השופט שילה). 9. מן הכלל אל החריגים - בפסה"ד גידולי שדה נזכרים שני מקרים מתוך רשימה בלתי סגורה של מקרים בהם יותר למבטחת להעלות טיעונים שלא נכללו במכתב הדחיה הראשוני: המקרה הראשון, עובדה שנודעה למבטחת לאחר שנשלח מכתב הדחיה (ראה בהקשר זה את עמדתה של המפקחת מיום 29.5.02, הנותנת ביטוי לחריג הנ"ל); והמקרה השני, מקרה בו שלילת האפשרות להעלות את הטענה תביא לתוצאה של הרחבת הכיסוי הביטוחי, שלא היה כלול מלכתחילה בפוליסה. 10. לחריגים הנ"ל, שאינן מהווים כאמור רשימה סגורה, ניתן לצרף מקרה נוסף שהוכר על ידי הפסיקה, והיא הרחבת הנימוקים המשפטיים העומדים בבסיס הדחיה: כך למשל, הותרה העלאת טענה של כוונת מרמה, שלא נכללה במפורש במכתב הדחיה, אם אותה כוונה משתמעת מנימוקי הדחיה העובדתיים - ראה בעניין זה ת.א 3099/04, בש"א 3825/04, חביב אסולין נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח', מפי כב' השופטת סורקר, ות.א. 40268/03 ארבל תמי נ' ביטוח ישיר אי.די.אי חברה לביטוח מפי כב' השופט בשן. 11. מהמקובץ לעיל עולה כי הפסיקה אכן יוצאת מנקודת השקפה שיש לאמץ את הוראת המקפח וליתן להן ביטוי, אם כי אין הדבר שולל את שיקול הדעת של בית משפט, ולהוראות אלה יש חריגים; כמו כן בתי המשפט מכירים בראציונל העומד בבסיס ההוראות הנ"ל, אשר משקף היבט צרכני ומעניק למבוטח לשקול את צעדיו בטרם מגיש הוא תביעה משפטית; ביחד עם האינטרס הציבורי שבחיסכון הוצאות ומניעת התדיינות משפטית מיותרת. ומן הכלל אל הפרט: 12. אין ספק כי במקרה הנדון, מכתב הדחיה הראשוני היה דל ביותר בנימוקים, ונוסח בצורה לקונית, אשר לכאורה יכולה להכיל כל נימוק שניתן להעלות על הדעת וזאת במסגרת "לא שוכנענו בנסיבות האירוע", כלשון מכתב הדחיה. ישאל הקורא מדוע לא שוכנעה חברת הביטוח בנסיבות - אם מפני שהאירוע לא התרחש כלל?! האם מפני שאינו נהנה מכיסוי ביטוחי?! האם האירוע ארע אך בנסיבות שונות?! 13. לאור ההלכה שצוטטה לעיל, ברור כי מכתב דחיה המנוסח באופן כה לקוני וכוללני אינו משרת את ההיבט הפרטי צרכני של המבוטח ולא את האינטרס הציבורי - של מניעת התדיינות משפטיות, ויש להביע תרעומת כי זו הדרך בה בחרה חברת הביטוח לדחות את דרישת מבוטחה, המשלם לה פרמיות בגין הכיסוי הביטוחי. 14. אולם - האם די בכך כדי לחסום את הנתבעת ולא לתת לה את יומה בבית המשפט על מנת שתוכיח את טענות ההגנה אותן היא מעלה בכתב הגנתה?! - עמדתי היא כי יש להשיב על כך בשלילה. 15. לעניין הטענות בדבר אמצעי המיגון - אם אכן אלה לא הופעלו ו / או לא הותקנו, אזי אין כיסוי ביטוחי לאירוע, ומניעת העלאת הטענה תביא לתוצאה מעוותת של הרחבת הכיסוי הביטוחי, הוא הדין לעניין שווי הרכב וגובה תגמולי הביטוח. 16. לעניין טענות המרמה ואי גילוי - העבר הביטוחי - כאמור, בתי המשפט הכירו בטענות מסוג אלה כהרחבת הטיעון המשפטי העומד בבסיס הדחיה הראשונית. הניסוח הלקוני של "לא שוכנענו בנסיבות האירוע" טומן בחובו גם טענת מרמה ואי מסירת העובדות כהוויתן. 17. זאת ועוד, ומבלי לגרוע בעמדתי כפי שהובאה לעיל, שטוב היתה עושה הנתבעת אם היתה מתכבדת ומפרטת פירוט יתר את מכתב דחייתה, מסתייגת אני מהדיעה אשר הובעה בפסה"ד חביב אסולין שהובאו לעיל; באותו פס"ד נאמר כי ניתן להניח כי מה שבכוחה של חברת הביטוח לברר כדי להדוף תביעה בבית משפט, יכולה היא לברר כבר בשלב המוקדם של בירור חבותה בעת שהוגשה לה תביעת המבוטח. דעתי שונה: אין ספק בליבי כי חברת ביטוח אינה יכולה להשקיע את אותם משאבים בהתייחסות לכל מכתב דרישה ראשוני של מבוטח, לבין תביעה שכבר הוגשה לערכאות השיפוטיות. הגורמים המטפלים הם אחרים; ההתייחסות היא אחרת; התקציב שונה (חוקרים, שמאים וכו'). ויתכן שדווקא הטלת חובה מוגברת מדי על חברות ביטוח, לנסח כל מכתב דחיה ראשוני "ככתב הגנה פוטנציאלי", יביא לכך ששכרם של המבוטחים יהיה בהפסדם, שהרי בסופו של יום יגולגלו עלויות אלה על המבוטח - בדרך של העלאת פרמיות הביטוח. סוף דבר: 17. לפיכך, האיזון הנכון והרצוי בנסיבות כגון אלה שבפניי, כאשר בית המשפט התרשם שמכתב הדחיה נוסח באופן לקוני, אך מאידך סובר כי התקיימו החריגים שהוכרו בפסיקה ואין לחסום את בירור האמת וליבון השאלות האמיתיות שבמחלוקת - הנו לתת לנתבעת את יומה בבית משפט להוכחת טענותיה (שחלקן קשות ביותר להוכחה), ובסופו של יום, אם יסתבר כי לא היה כל בסיס ראייתי לטענות אלה, ילקח הדבר בחשבון ההוצאות ו/או בחיוב ריבית הולמת, כקבוע בחוק. 18. לאור כל האמור לעיל, הבקשה למחיקת סעיפים מכתב ההגנה נדחית. בנסיבות העניין, כשלא הסתרתי את מורת רוחי מנוסח מכתב הדחיה - איני עושה צו להוצאות. שריפהרכבביטוח רכב