האם סוכן ביטוח עשה ביטוח על דעת עצמו ?

פסק דין בפני תביעה כספית על סך של 2,245 ₪ טענות התובעת התובעת, חברת ביטוח הנפיקה לנתבעת פוליסת ביטוח רכב, באמצעות הסוכן זיו יוסף, על פי בקשת הנתבעת, כולל הרחב לפוליסה. הנתבעת התחייבה לשלם את דמי הביטוח, אך לא עשתה כן. טענות הנתבעת לטענת הנתבעת, היא פנתה אל הסוכן יוסף זיו, כדי לקבל הצעת ביטוח, כפי שפנתה ל-4 סוכנים אחרים. לטענתה, הפוליסה שהוצאה לה הייתה דוגמא להצעה. לטענתה, היא בחרה לבטח את רכבה בחברת ביטוח אחרת. לטענתה, היא לא חתמה על כל מסמך שהוא לתובעת ו/או לסוכן הביטוח, לא קיבלה כל מסמך ו/או פוליסת ביטוח ולא נתנה לסוכן הביטוח כל הרשאה, לעשות כל דבר שהוא עבורה. דיון השאלה העובדתית שבמחלוקת בין הצדדים היא, האם פוליסת הביטוח, שהוצאה על ידי התובעת, מושא תביעה זו, הונפקה על פי בקשת הנתבע, אם לאו. לטענת סוכן הביטוח, מר זיו, כל העובדות ידועות לו מידיעה אישית, כמי שטיפל בפוליסה זו. לגרסתו, באוגוסט 2003, יצרה איתו הנתבעת קשר טלפוני, לצורך עריכת ביטוח חובה וביטוח מקיף לרכב מסוג מרצדס, שנת 2003. הוא נתן לה הצעת מחיר משוערת של כ- 18,500 ₪, בכפוף להצגת אישור מיגון ואישורי העדר תביעות על שמה לשלוש שנים קודם לכן. לגרסתו, הוא נפגש עם הנתבעת ליד חנותה, היא חתמה לו על טופס הצעה לביטוח, הוא מסר לה את תעודת ביטוח החובה, והיא התחייבה להעביר אליו את האישורים שנדרשו. לגרסתו, במסגרת העברת משרדו, אבד לו תיק הביטוח של הנתבעת, כולל טופס הצעת הביטוח עליו חתמה, מכתבו אליה ואישורי מיגון הרכב שהעבירה אליו. משקיבל מהנתבעת את אישורי המיגון ואישור העדר תביעות על שם בעלה, פעל לעריכת הביטוח עבורה אצל התובעת. הנתבעת ידעה שהיא נמצאת בכיסוי ביטוחי, היות וקיבלה ממנו אישור בעל פה ובפקס. לטענתו, מסר לנתבעת את הפוליסה עצמה בצירוף התוספת מספר 1, באופן אישי בחנותה. עקב העובדה שהנתבעת לא העבירה טופס העדר תביעות על שמה אלא על שם בעלה, בוטלו חלק מההנחות שניתנו לה. הנתבעת לא שילמה את חובה, למרות התראה שנשלחה אליה, ולכן בוטלה הפוליסה, ביום 28.10.04, רטרואקטיבית ליום 4.9.04. בחקירתו הנגדית,חזר וטען, כי הנתבעת חתמה בפניו על הצעת ביטוח, וכי הוא אישית המציא לה את פוליסת ביטוח מקיף, ביחד עם פוליסת ביטוח החובה. לטענת הנתבעת, בתקופה הרלוונטית לא הייתה לה פוליסת ביטוח מקיף בחברה אחרת, אלא מיום 9.10.03, זאת למרות שמדובר ברכב יקר. לגרסתה, לרכב לא היה כיסוי ביטוחי, הרכב חנה בחניה והיא לא נהגה בו. היא אישרה כי הוצאה לה תעודת ביטוח חובה על ידי התובעת, באמצעות סוכן הביטוח. לטענתה ראתה את סוכן הביטוח פעם אחת בלבד, כאשר הוא בא אליה לפגישה בקשר לביטוח רכב, והציע לבטח גם את העסק שלה. היא לא עשתה דרכו ביטוח לרכב ולא לעסק. הנתבעת לא ידעה לומר, כיצד הגיעה אליה תעודת החובה, אך לדבריה, בכל מקרה, לא באמצעות סוכן הביטוח עצמו אלא פקידה ממשרדו, שניהלה עמה את שיחות הטלפון. לטענתה, גם הצעת הביטוח שנתן לה הסוכן היתה טלפונית. בפני גרסה מול גרסה. לטענת התובעת, על פי עדות סוכן הביטוח, הנתבעת חתמה בפניו על הצעת ביטוח שאבדה במהלך מעבר משרדו. לטענת הנתבעת, היא לא חתמה מעולם על הצעת ביטוח. לנתבעת, על פי עדותה, הוצאה בתקופה הרלוונטית תעודת ביטוח חובה, מטעם התובעת ובאמצעות סוכן הביטוח. היא לא ידעה לומר איך זו הגיעה אליה, אך לגרסתה, בודאי שלא באמצעות סוכן הביטוח. כפי שנאמר לעיל, מדובר בגרסה מול גרסה. ככלל, נחה דעתי מגרסת התביעה, אשר נתמכת במספר עובדות, המוסכמות גם על הנתבעת. עדות התביעה, מסתברת יותר מעדות ההגנה ולעדות סוכן הביטוח תימוכין בעובדות שהוצגו בפני. אני מקבלת את עדות סוכן הביטוח, ולפיה הנתבעת חתמה בפניו על הצעת ביטוח, אשר כאמור לא הוצגה בפני בית המשפט, מן הטעם שזו אבדה בנסיבות של העברת משרדו. העובדות והמסמכים התומכים בגרסת התובעת, הם: א. התובעת הנפיקה לנתבעת ביטוח חובה לתקופה הרלוונטית. לטענת הנתבעת היא בקשה הצעות ביטוח לרכבה, במספר חברות. הנתבעת לא הסבירה, מדוע דווקא התובעת היא שהנפיקה תעודת ביטוח חובה. וההסבר ההגיוני ביותר הוא זה, שהנתבעת חתמה על הצעת ביטוח לרכבה, וביקשה מסוכן הביטוח שיבטח את רכבה. ב. לנתבעת לא הייתה בתקופה הרלוונטית, כל פוליסת ביטוח בחברה אחרת לרכבה. מדובר ברכב יקר, ויש להניח שהנתבעת דאגה לבטחו. ג. הנתבעת, המציאה לתובעת, מסמכים לגבי מיגון הרכב וטופס העדר תביעות, כדי לזכות בהנחה מדמי הביטוח, מה שמראה שהייתה לה כוונה לבטח את רכבה אצל התובעת. ד. הנתבעת לא ידעה להסביר כיצד הגיעה אליה תעודת ביטוח החובה, אם כי אישרה שזו הונפקה לה על ידי התובעת, באמצעות סוכן הביטוח, ואין לי אלא לקבל את גרסת עד התובעת, שלא נסתרה, שהוא אישית הביא לה את תעודת ביטוח החובה, באחת מפגישותיו לעניין ביטוח הרכב. ה. הנתבעת לא הגיבה למכתב ההתראה שנשלח על ידי התובעת והתעלמה ממנו לחלוטין. אילו אכן לא בקשה את הביטוח, הייתה עונה מידית למכתב זה, כי לא הזמינה את ביטוח הרכב ואיננה מעוניינת בו. ו. גם לשיטת הנתבעת, סוכן הביטוח עניין אותה הן בביטוח הרכב והן בביטוח העסק. אם אכן עצם הנפקת הפוליסה, הייתה "המצאה" של סוכן הביטוח, אשר לא נתבקשה על ידי הנתבעת, מה מנע ממנו להנפיק פוליסת ביטוח גם לעסק של הנתבעת. בפועל, הונפקה לנתבעת רק פוליסת ביטוח לרכב ולא לעסק. מכל המקובץ עולה, כי עדות סוכן הביטוח נתמכת בעובדות המפורטות לעיל, אשר כולן יחדיו, מובילות לתוצאה ההגיונית היחידה, והיא שהנתבעת הזמינה את ביטוח הרכב. ייתכן, שמשהסתבר לה שיש באפשרותה להשיג ביטוח זול יותר, כפי שאכן קרה בפועל, החליטה שלא לשלם את דמי הביטוח ולבטח את הרכב בחברה אשר הצעתה זולה יותר. אני מקבלת את התביעה במלואה. הנתבעת תשלם לתובעת את הסך של 2,245 ₪, בצירוף ריבית והצמדה מיום 21.6.04 ועד לתשלום בפועל. בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת הוצאותיה וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ. שאלות משפטיותסוכן ביטוח